מוזמנת בשמחה לדף שלי -

http://www.facebook.com/pages/%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%9C%D7%9C%D7%93%D7%AA/273024122747330?ref=hl

דולה בתחילת דרכה
לאחר שבחיי האישיים חוויתי לידת בית מדהימה ומתקנת אחרי קיסרי
אשמח להתלוות בהתנדבות לנשים בכלל ובפרט לנשים המכוונות ללידה וגינאלית אחרי קיסרי
מירית 0528694596
באהבה

מציעה לקרוא את הספר :silent knife זה על המנעות מקיסרי ולידה וגינאלית לאחר קיסרי.
ספר שלם רק על זה!!
כמו כן מציעה לך לצפות ביוטיוב בכמה שיותר לידות טבעיות.
אם תרצי להשאיל את הספר הוא אצלי
איטל

לידה ליד ה'

אולי אם קרלוס יהיה הרופא הבכיר שבמשמרת... תהיה לך חוויה טובה, אבל גם לא בטוח כי הוא כבול לנהלים....

אולי תקחי דולה מתלמדת בהתנדבות.
תפני למכללת מדיסין.

מה עם בילינסון למישהו יש חוויות טובות?

בית חולים לניאדו

שלום לכן!!!
אז אני בשלב של חיפוש בית חולים מתאים
האם יש בתי חולים באיזור מרכז שיותר פתוחים לרעיון של לידה רגילה אחרי קיסרית?
לידה פרטית לצערי לא באה בחשבון אולי דולה מתחילה......

תודה רבה לכולכן יש קבעתי פגישה עם ד"ר קרלוס רוזנברג
מחכה בקוצר רוח לראות מה הוא חושב!

מה שאורורה אמרה

ומה עם לידה בליווי של מיילדת פרטית ?
אולי דולה או מיילדת מתלמדת?
אולי לפרוס התשלום על הרבה זמן?

דברי עם אילן, דברי עם קרלוס, תבררי כמה עולה, והם אולי ימליצו לך על קולגות מתלמדים שיעשו את זה בפחות?

קחי לפחות דולה!!1

בסופו של דבר זו בחירה שלך למרות מה שהרופאים אומרים האמיני ביכולת של גופך

ברור שכל שקל שווה את זה אבל אם מצבנו ממש לא מאפשר מה עושים?
הרופא שלי אפילו לא מקבל על הדעת אפשרות אחרת חוץ מניתוח
האם יש עוד מישהו באזור המרכז שמקבל דרך מכבי?

אילן הלוי מקבל רק פרטי, זה נכון, אבל לא חובה במרכז הלידה שלו.

ניתן לקבל ליווי לידה פרטית בבית חולים (לניאדו) של אילן או של קרלוס.
ואז גם התשלום מופחת בהתאם.

וחוץ מזה, שקל לשקל - זה שווה.
זו הבריאות שלך.
אני אמרתי שכל סכום עכשיו יעלה לי פחות ממה שיעלה לכולנו ניתוח נוסף.

ד"ר אילן הלוי מקבל דרך מכבי, אבל לליווי הריון, לא ללידה.
לידה-
רק פרטי.

האם הרופאים האלה עובדים בצורה פרטית? ניסיתי לחפש קצת מידע על ד"ר אילן הלוי וראיתי שיש לו מרכז פרטי.
השאלה שלי היא האם יש איזשהו רופא שיכול לקבל דרך קופת חוללים מכבי
לצערי ממש אין לנו אפשרות כרגע לשלם לרופא פרטי

תודה רבה לכן!

ג ם אני ילדתי בלידה וגנאלית לאחר קסרי לידה מופלאה וקסומה למרות כל מה שהרופאים וכולם אמרו .זאת בעיקר מפני שהאמנתי בעצמי וביכולת שלי ללדת רגיל מאחלת לך לידה כמו שאת מבקשת אים יש לך שאלות את מוזמנת להתקשר 0524611293 אתי

ד"ר אילן הלוי, קדימה - יילד אותי לידה רגילה אחרי קיסרי.
ד"ר קרלוס רוזנברג - מעש - ליווה אותי המון בהריון.

אין מילים אין מילים - תתקשרי אל אחד מהם, הפרטים קלים למציאה.
אם יש לך עוד שאלות - בכל דבר את יכולה לפנות אליי בדף הבית שלי.

(אורורה עדיין נפעמת מהויבק שלה... ורוצה שכולן יקבלו!)

שלום לכולם
אני בחודש שביעי של הריון מאוד מקווה ללדת טבעי למרות שהרופאים כבר עכשיו אומרים שזה יהיה קיסרי
ההריון הראשון נגמר בקיסרי בשבוע 34 עקב מיעוט מים שכנראה נגרם עקב העובדה שיש לי שני רחמים.
האם אתם מכירים מישהו שמיילד נשים בהריון בסיכון גבוה באזור המרכז? האם ד"ר ברדה נכנס לקטגוריה הזאת?

תודה רבה!!!!

אני אחרי ניתוח קיסרי בלידה הקודמת, ועכשיו בחודש שביעי.
בשבוע האחרון יש לי כאבים עמומים באזור שבו יש לי צלקות פנימיות. כלומר, לא בצלקת החיצונית, אלא הצלקת של השרירים או של הבטן.
בהתחלה הכאבים הופיעו בתנועות מסוימות, עכשיו אני מרגישה אותם לעיתים גם בהליכה או קימה.
מישהי יודעת על מה זה מעיד או חוותה דבר דומה?

(לא יודעת אם זה הדף המתאים, אבל אני בהחלט נופלת על הקטגוריה של רוצה להמנע מקיסרי נוסף)

מנסיון ממליצה על מאיר בכפ"ס ולו רק בגלל שהם מאפשרים ביות מלא.
לגבי לידה רגילה אחרי קיסרי, אני הגעתי לחדר הלידה שלהם בדקה התשעים עם צירי לחץ, ובזכות זה ילדתי טבעי לגמרי, אפילו אינפוזיה לא שמו לי, מייד אחרי הלידה הנקתי את אופק והוא היה עלי במשך שעה וחצי ורק אז לקחו אותו לבדיקות שקילות וכו'.
ממליצה לחכות עם ההגעה לבי"ח כמה שיותר, רק לא להגזים בשאננות שלא תלדי במכונית. :-)

אני אחרי 2 לידות ואגינליות ולידה אחרונה בניתוח עקב מצוקה עוברית הניתוח היה לפני 5 שנים איפה כדאי ללדת באיזור המרכז ? באיזה בי"ח עדיף? כמובן שברצוני ללדת רגיל

[po]סיפור הלידה של חן ומעין[/po]
לי מאד עזרה עבודת הכנה עם דמיון מודרך. השתמשתי בזה גם בלידה. אם תרצי יש לי המלצה.
ובהצלחה!
המאמץ שווה.

דף קצת ישן, אבל כל כך מעניין וחשוב.
מלבד אחות של טרה, שפתחה את הדף ובסוף ילדה בקיסרי, מופיעות כאן נשים שבסוף הצליחו ללדת וגינאלית. נראה לי ממש חשוב שהן יכתבו כאן כמה מילים או יצרפו קישור לסיפור הלידה שלהן, כדי לאפשר קצת אופטימיות.

את סיפור הלידה כתבתי בדף [po]נסיון שלישי ואחרון כנראה[/po].

אני עדיין מהמרגיעים - אני חושבת שאין צורך לעשות את הבדיקה (-;
אני פשוט חושבת שלעשות בדיקה "בשביל להרגע" זו טעות.
עשיתי את הטעות הזאת בהעמסת סוכר. כשאני חושבת על זה - זה יוצא ממש דומה:
המיילדת אמרה לי שלדעתה זו בדיקה מיותרת. רציתי לעשות בכל זאת "כדי להרגע" - כי היו לי סיבות לחשוש שאני בקבוצת סיכון. עשיתי. יצאה תוצאה גבולית המגדירה אותי כבעלת סכרת הריון. התחלתי לקרוא יותר על הנושא - וגיליתי שהבדיקה לא נותנת כלום, במיוחד בתנאים שעשיתי אותה, ואילו הייתי עושה אותה קצת אחרת (ושתי האפשרויות הן "לפי הספר") או כמה שנים קודם - לא הייתי מוגדרת כבעלת [po]סכרת הריון[/po].... ההגדרה אמנם לא מנעה ממני בסופו של דבר ללדת בבית (בין השאר, מתוך השכנוע העמוק שלי שאין לי סכרת, וגם אם כן, אין לכך משמעות (זה ויכוח ארוך... לא משנה כרגע)) אבל בהחלט הכניסה לחץ למערכת (במקרה הזה, היה גם יתרון אחד ללחץ: הוא גרם לי להתייחס יותר ברצינות לתזונה שלי)) - ומרגע שנעשתה הבדיקה, אי אפשר לחזור אחורה, ולהתייחס כאילו לא היתה בדיקה.

בקיצור - אם הבדיקה לא נותנת מידע ממשי, עדיף לא לעשותה, כי על כל אחת (או כמה) ש"תרגע" מתוצאות הבדיקה, תהיה גם מישהי שהתוצאות ידאיגו אותה - אחרת אין בכלל טעם בבדיקה...

אויש , מה יהיה איתכן , כרמית בדרך כלל את מהמרגיעים .

ואם הוא ימצא שהאיזור מתוח?
הרי עושים בדיקה אם יש סיבה לחשוש שמשהו לא בסדר - ואז, ברמה התיאורטית, לפעמים הכל בסדר (לרוב) - אבל לפעמים גם לא. אחרת אין צורך בבדיקה.
(לא פגשתי את ברדה מעולם, ואני "מכירה" אותו רק מסיפורים, כך שלא מתייחסת אישית אליו).

[u]או להעלותה...[/u] אצל ברדה? אין סיכוי.

או להעלותה...

הבדיקה היא באולטרה סאונד , ע"פ רוחב הצלקת .
בבית החולים אמרה לי רופאה אחת שהיא נוהגת לערוך את הבדיקה לנשים שהיא מיילדת והן אחרי קיסרי וגם היא אמרה שזה מדד עם אחוזי טעות גבוהים ,
בכל אופן אם אחליט ללכת זה בטח יהיה אחרי שמישהו יזרע בי פחדים (שוב ... זה קורה פעם בכמה זמן שאני מספרת למישהו שלא צריך ...) ואז אקבע תור להוריד את רמת החרדה שלי .

לא בטוחה שזה קשור בכלל אבל מה זה אומר שדופן הרחם דק?(כמו בסיפור ההוא?)ואיך יודעים את זה?

אה, אבל קראתי על זה מזמן, אז כדאי לחפש חומר לבד ולהשתכנע או לא. אני כבר לא זוכרת פרטים, רק את המסקנה שלי, לעצמי.

לפי מה שקראתי, אין צורך לבדוק את הצלקת. זה לא מעיד על יכולת עמידותה בלידה - בין אם האיזור מתוח או לא.

תמר, איך הוא בודק את הצלקת? (אולי גמני צריכה?)

לא לא, תקבעי. שתהיי רגועה.
ועדיף ליום רביעי, גמני אהיה אצלו, אז אולי ניפגש :-)

המיילדת שלי רוצה שכל יולדת אחרי קיסרי תלך אליו לבדיקה של הצלקת. נראה לי חשוב.

טוב , השתכנעתי , לא אקבע תור .

ארני, ברדה אמר לי שהוא עוד לא ראה צלקת אחרי קיסרי אחד שגרמה לו לומר "לכי לעוד קיסרי, עזבי אותך מלידה".
שיהיה בהצלחה.

טוב, השתכנעתי לקבוע תור אליו לבדיקת הצלקת , אתקשר היום (בעיקר אחרי שקראתי את הסיפור שמירב הפנתה אליו עם ההיא שהרחם שלה היה דק כמו נייר והתנוק לא התהפך...

הייתי אצל ברדה בביקורת, הצלקת נראית בסדר גמור, אחידה ועבה.
ברדה לא הזכיר שום מוניטור או צינורית, רק שבמהלך הלידה הוא בודק את הצלקת לראות שאין סימן לקרע. אני מניחה גם שלכל בית חולים יש את הנהלים שלו, בלי שום קשר לצורך אמיתי או הגיון.

מוניטור פנימי שגרתי? אוי. למה???
אי מתן זירוז - א. בהרבה מקומות כן משתמשים בזירוז. ב. אני לא בטוחה מה יותר בטוח (באמת לא, זה לא ציני) לנל"ק עם זירוז (ורצוי מאד עם השגחה צמודה) או ניתוח בגלל עיכוב. כן בטוחה שעדיף לא להזדקק לזירוז, אבל במצב שהוא באמת נחוץ, אני לא בטוחה איפה הסיכון גדול יותר.
לגבי אחוזי ההצלחה של הלנל"ק - יש סטטיסטיקות לפי הנסיבות האישיות - מועד הניתוח הקודם, סיבתו וכו'. קישור בדף הלנל"ק.

היום הייתי בביקורת אחרונה באסף הרופא (הריון שנחשב בסיכון בגלל הריון קודם אבל ההריון הזה שלי טפו טפו טפו תקין לגמרי.)נפגשנו עם רופא מאוד נחמד ולא אמרנו לו שאנחנו מתכננים לידת בית .
במהלך השיחה הוא סיפר ש 50% מההריונות אחרי קיסרי נגמרים בקיסרי נוסף , בדרך כלל לפי בקשת היולדת .
הוא סיפר שהפרוצדורות שמבדילות לידה אחרי קיסרי מלידה אחרת הן אי מתן זירוז (כי צירים דחופים הם הסיבה העיקרית לקרע הצלקת).
והחדרת מוניטור המחובר לראש העובר לאחר פקיעת מים ועוד צינורית המודדת את הלחצים ברחם .
אמרתי שזה מכריח שכיבה ולא מאפשר לידה מתוך תנועה והוא אמר שאכן לידות נתקעות ובגלל שלא נותנים זרוז, אם פקעו המים לפני זמן רב וכו ... עוברים לחדר הניתוח .
שאלתי מה אם אני חותמת שלא רוצה את הצינורות והוא ענה : אם את ממש לא רוצה התערבות אז ... תלדי בבית !

אני חייבת לציין שהוא הופתע מאוד מהמוטיבציה ללידה טבעית ואמר שמדהים כמה המגמה היום של נשים להרשם מראש לקיסרי או לדרוש כל אופציה ללידה ללא לידה וכמה הוא מרגיש שהם כרופאים עסוקים במאמציםלשכנע יולדות לפחות להתנסות בלידה טבעית .
היה באמת נחמד לפגוש כזה רופא , וכזאת גישה , יצאתי בהרגשה טובה (הסיכוי לקרע בצלקת הוא 0.7% כך ש 99.3% שהכל יהיה בסדר .)

בשמחה {@

תודה מירב, על דברייך ועל הלינק. אכן סיפור לידה יפה.

(לא לסיפור הזה התכוונתי. למעשה, פעם ראשונה שאני קוראת אותו).

גם הוא, גם האשה. מניחה (מהכרות אישית) שגם איתה יהיה אפשר ליצור קשר אם יתאים. בברכה {@

מירב תודה על הלינק. סיפור מדהים !

הי [po]אחות של טרה[/po] יקרה, גם לי היה ענין עם ראש שלא יורד טוב באגן בשתי הלידות...
אני מזהה את זה עם פחד מלאבד שליטה, חרדות שעולות, תחושה שיש משהו לא מדויק שלא מאפשר את ההרפיה לה זקוקים.
מציעה לך להכנס כבר מעכשיו לזמנים של טראנס עם עצמך. בתנועה, עבודה קולית ומוסיקה שמדויקים לך. במרחב שנוח ואינטימי ומדויק לך מאוד.
וגם, לנקות מעצורים בראש- אם יש שיחה עם מישהו/מישהי שצריך לעשות כדי שלא תנקר בראש, אז לעשות אותה מתוך דיוק עם עצמך.
אין בלידותיך סימן למה שיהיה בלידה הזו, כל לידה פותחת קשת רחבה של אפשרויות. נכון שזו את, וזו את בלידותיך, אבל אי אפשר להחזיק בהן כבמראה שלמה ולהגיד "זו אני" אלא כך הייתי. ללמוד מהן כן, אך לזכור שהכל פתוח. ועוד, מבחינה פיזיולוגית, אם ראש לא יושב טוב באגן, ניתן להוציא אותו מהאגן ע"י הגבהת האגן מעל הגובה של הכתפים (עמידת שש והנמכה של פלג גוף עליון). ואז לנסות לעודד אותו להתברג מחדש בעזרת תנועות שמונה, ובכלל תנועתיות של האגן.
וגם, יש דרך, להסתיע בדולה ע"מ להוריד ראש באגן. את שוכבת על הצד, היא מניחה את הברך שלה בגב התחתון שלך (סאקרום), ומסובבת את הרגל שלך בתנועות מעגליות של פתיחה, כשהיא עוטפת את הברך. זו פעולה נהדרת להורדת הראש באגן, ורצוי לעשות אותה תוך כדי ציר, וכמובן שמישהי מקצועית תעשה אותה. רק שתדעי שאפשר. אני נדהמתי לגלות את זה, ועוד יותר נדהמתי לראות כמה זה עובד.

חוזרת קצת לדברים שכתבת, בלידה הראשונה יתכן והווילונות בין היולדות והשקט האפידורלי, לא איפשרו לך את התנאים להם היית זקוקה כדי להרפות.

[u]לגבי השליטה אני חושבת שאצלי זה יותר מכיוון של לא להיות כאן ועכשיו, לשחרר את עצמי מהמציאות סביבי, לא להיות אחראית על המצב, לא להיות בעניינים אלא פשוט להתנתק ולהיות במקום אחר, יותר מרוכזת בעצמי, בתהליך, להפסיק לחשוב, לא לתת למחשבות להסיט אותי.[/u] יש פה איזה קאצ' נדמה לי... כי כמו שאת כותבת את זה, נראה שיש איזושהי היעלמות כשאת מרוכזת בעצמך. מציעה לך לבקש מעצמך להיות במלואך, נוכחת בתוך החויה, אם יש לך ספק, קחי נשימה עמוקה, היא מחזירה ממש לכאן ועכשיו, נכון שאת לא צריכה להתעסק עם המסביב אבל אין זה אומר בהכרח להעלם. יש המון כאן ועכשיו מלבד הסביבה...

לשוחח עם העובר ולעבור תהליך משותף נשמע לי נפלא. גם אני לא מאמינה בפנטזית הלידה הטבעית או אפילו הנרתיקית, על אף היתרונות שבהן. נראה לי הרבה יותר נכון להעצים את מה שיש עכשיו (נכון גם לכל החיים), לדייק עד כמה שאת יכולה עם התחושות שבהווה ועם הצרכים שלך. הדגל של לידה טבעית הוא שם לדעתי, כי במצב החייתי הנקי שלנו לידה טבעית היא האופציה היחידה (או מוות אם יש בעיה), אין תפריט המוגש לבחירת היולדת, זה זה וזהו. היום אנו טועות לחשוב שלידה טבעית היא אחת מהאופציות הרבות לבחירת (בערך) היולדת.
אם לעשות סדר בענינים כמו שאני רואה אותו, החיבור של אשה הוא לכאן ועכשיו ולמקום בו היא נמצאת בחיה. אנחנו לא בטבע (ממש), לא הכל מחודד ללידה טבעית. יש אידאל לחיים (הכולל גם אוכל בריא ומזין, פעילות גופנית, ועוד), ויש מציאות עליה יש להתבונן הכי הרבה, כי זה מה שיש. ואז מתוך כאן ועכשיו, מתוך הקשבה ודיוק, יש לעשות בכל רגע את הבחירות המותאמות לגוף הזה (והזה) ולנשמות הללו. ואז גם אם זה קיסרי, זה בא ממקום של דיוק.
הכישלון בעיני בהקשר של קיסרי יכול להתחבר אם אשה חושבת שהקיסרי קרה מתוך אי דיוק לצרכיה, ומתוך אמונה שיש לה מה לחזק בתוכה כדי לאפשר תהליך יותר נכון עבורה.
וכדי לחזק את דברי, מביאה לינק ללידה בניתוח קיסרי אלקטיבי (שגם נראה לי שסיפורו נרמז כאו) , שנחווה כחוויה מעצימה מאוד http://www.leida.co.il/message.asp?qt=27868

מקווה שיצא ברור, ואם נכון לך, את גם מוזמנת להתקשר.
הרבה בריאות והקשבה פנימית בלידתך. שיהיה בשעה טובה ומוצלחת.

בהצלחה.. והעיקר תתפללי חזק. אני אתפלל בשבילך. מה השם שלך ושם האמא שלך?

מחזיקה לך אצבעות ללידה טובה ומעצימה שתהווה תיקון לשתי הקודמות.

התחלתי תשיעי

תהני מההריון(מניחה שאץ לקראת הסוף?)
ובהצלחה {@

_בליווי אחותי
בחירה מעולה, קיסרית יפן_
רק עכשיו קלטתי על מי מדובר...
המון בהצלחה!!!

[u]בליווי אחותי[/u]
בחירה מעולה, קיסרית יפן (-:

בהצלחה (())

אחזיק לך אצבעות, כלומר, אשחרר אצבעות, נו הסתבכתי. (-:
מאחלת לך חוויה מעצימה בכל מקרה. הדרך שאת עוברת היא החשובה.

@} נשיקות

תודה לכולן.
מפליא איך כל דבר שנכתב, מאיר, מכוון, מחזק.
שיחה עם לימור שילדה וגינלית אחרי שני קיסרי, עם סיפורי לידה כ"כ דומים, נתנה לי את החיזוק הסופי שאני לא חולמת, שזה אכן אפשרי ושעבודה פנימית היא הדרך. תודה לימור!
אמנם כל הזמן האמנתי שאני יכולה ללדת וגינלית, תחושה זו הולכת ומתעצמת.
יש לי בטחון מלא בגופי, אני מרגישה שלמה עם הבחירות שעשיתי כהתכוננות ללידה זו, ללדת עם ברדה, בליווי אחותי וחברה-מטפלת ועם ערכת תרופות הומיאופטיות וחברה הומיאופטית שתלווה בעת הצורך.
כעט אני מרגישה שבחודש זה עלי להתמקד בהריון יותר ויותר, להתכוון פנימה אל עוברי, לשוחח עמו, לנסות ולתקשר עימו כמה שיותר בכדי שהמוכנות וההירתמות ללידה מצידי ומצד עוברי תהיה משותפת. רק יחד זה יכול לקרות. בהסכמה, בתמיכה. תודה צפריר.

לאחות של טרה וגם למיכל והאמת
לאמת פנים רבות.
עברתי ניתוח קיסרי שאחריו התאוששתי בצורה נפלאה ומהירה והקשר עם התינוק שלי כולל הנקה ארוכה היה חזק ומשמעותי בצורה נהדרת.
עברתי גם לידה "רגילה" שהייתה קשה לאין-נשוא שההתאוששות ממנה לקחה שנה (!?!) ושהתינוק שנולד בה התקשה לינוק ואני התקשיתי להיניק.
החיים הם מסוכנים. ניתוח הוא מסוכן, לידה היא מסוכנת, להסתובב ברחוב גם מסוכן.
החיים הם נפלאים. כל סיטואציה יכולה לזמן מתנות, שיעורים, התנסויות (בלי קשר לדעה וההתיחסות הכאילו אובייקטיבית בקשר אליה)
אני לא חושבת שלא צריך לעשות הכל. צריך לעשות הכל!
והכל במקרה הזה, הוא גם ללמוד לקבל בברכה את מה שלא ניתן לשנות. וגם להבין לעומק מה הסיבה ומה המסובב.
אחות של טרה - הבעת כוונה אמיתית ללקיחת אחריות ועשיית שינוי פנימי. אני איתך.
אני מאחלת לך מכל הלב בריאות ושמחה לך ולתינוקך
ואם זה רצונך - לידה וגינלית טבעית קלה ופשוטה
אני גם מאחלת לך לא לשפוט את עצמך ככשלון במידה וילדך יבחר להגיע דרך הדופן.
בהצלחה

אחות של,
כפי שנכתב במקרה אחר הרי התכוונות שבהחלט תפתח את שערי הערוץ הזה אל העובר:
שבי, עצמי עינייך, התבונני בשקט באשר לפנייך, דמייני את המציאות מבעד לעפעפייך הסגורים כאילו מתהווה רק על פי משאלותייך, כבחלום.
שם שימי לב לאותו כדור אנרגטי שמקיף אותך, כדור הארץ או במובן זה אותה הילה אישית ואנושית שמוקרנת ממך אם תרצי בצורת גלי חום.
אז, שאפי אוויר מואר מהגרון דרך הלב אל תוך הרחם, דמייני את האור הזה מאיר את החיים שרוחשים שם ואז נשפי אוויר זה מתוך הרחם, אל הלב כשאת מאירה את הלב עצמו. הרפי את הגוף הפיזי. מודה אל הקיום, אל החיים האלה שמכילה, מודה אל עצם קיומה בחומר, בגוף.
[hr]

מכאן, חוזרת לעולם מתוך הודיה. שם כבר יתקבלו המסרים האלה מהעובר ואליו.

תודה רבה.

<מורחב>

[u]אני רוצה להתייעץ עם מישהו, לראות אם לידה בבית זה משהו בכלל רלוונטי מבחינתי[/u]
וואו, מיכל, הלוואי!

<אכולת קנאה>

[u]מיכל את עדיין זקוקה למספר שלו ? הוא התפרסם בכמה גליונות העיתון "באופן טבעי".[/u]
כן. מאיפה הוא בדיוק?
אני רוצה להתייעץ עם משיהו, לראות אם לידה בבית זה משהו בכלל רלוונטי מבחינתי. (הסיכון אצלי נובע לא רק מהקיסרי הקודם, יש עוד סיבות לצערי)
המצפון שלי לא נותן לי להפיל יולדת בסיכון על מיילדת גם אם הכל יהיה בסדר ורק בלידה חס וחלילה משהו ישתבש, היא תאכל אותה... משום מה נראה לי שאם רופא יסכים, הוא מסתכן פחות. (אבל זה קשור לדף אחר)

בהמשך למה שכרמית כתבה, גם אם הבעיה באמת הייתה אגן צר מדי בלידות הקודמות, עדיין בלידה זו זה יכול להסתדר.
לפעמים מספיק שהתינוק טיפה יותר קטן, או שעצמות הגולגולת מסתדרות טוב יותר או שהזווית של הראש טיפה אחרת, ואז הוא כן יוכל לעבור.

אחות של טרה,
ד"ר שפטן עובד עם הדולה ליאת בן אדיבה, (לא תמיד אבל גם) ואני ממליצה עליה מאד. לאחרונה הם עזרו יחד בלידת בית של אשה יחסית מבוגרת (47) אחרי ניתוח קיסרי. (בקשתי ממנה רשות לספר כאן.)
מיכל את עדיין זקוקה למספר שלו ? הוא התפרסם בכמה גליונות העיתון "באופן טבעי".

[u]שרה- אני לא מתכוונת ללחוץ, אני מתכוונת לחכות בסבלנות עד שהתינוק שלי יהיה מוכן לצאת[/u] בדיוק! כאשר כתבתי 'כדאי לך' לא כתבתי לגבי הללחוץ אלא 'לסחוב' עד שמגיעים לבית החולים, בבחינה פסיכולוגית זה כמו להתעלם מהצירים, ולדלג מעליהם ואז לשכוח שעברת את כל הצירים, ולגרום שזה יהיה כאילו לא קרה להריץ את הסרט קדימה ולהיות בבית החולים רק כדי ללדת...

אגן צר מדי באמת הוא מאד מאד נדיר. אי אפשר לדעת אם אחותרה נופלת בדיוק בסטטיסטיקה הזו, או שזה משהו אחר.
ברוב המקרים שמאובחנים כאגן צר מדי (CPD), אני שוללת מראש - כאן, באמת היו תנאים חיצוניים טובים, ולכן יש סיכוי שזו אכן הסיבה לאי ירידת הראש.
אבל אני חושבת שכדאי להתעלם מהאפשרות הזאת ולנסות לגלות מה עוצר בנקודה הזו, מסיבות אחרות, ולנסות להאמין באמת באמת שזה לא זה (מחשש אמונה המגשימה את עצמה). במקרה הגרוע - יסתבר שאכן ישנה בעיה פיסית, ואין ברירה אלא לנתח. אבל במקרה הטוב, אפשר יהיה לדלג על המשוכה, וללדת בלידה טובה, נרתיקית.
עוד כיוון אפשרי - נסיונות שחזור לידה (שלך). מודה שאני לא ממש מאמינה בזה (מתכוננת לסקילה), אבל יכול להיות ששם תגלי מה עוצר אותך דווקא בנקודה הזו.
אני יורה לכל הכיוונים.

[u]לגבי הלידות הקודמות, אני לא מרגישה שאני כישלון וגם אין לי רגשי אשמה[/u]
זה מעולה! לא היה ברור מדברייך. מאז הניתוח שלי עברו המון שנים ואני עוד לא לגמרי בטוחה שנפטרתי מכל רגשי האשמה המלווים את העניין (והסיפור שלי הוא כזה שהרבה יותר קל להאשים את הרופאים וכל העולם ובכ"ז הפולניה שבי...)

ושוב תודה לכולן.
התגובות, הרעיונות, כיווני החשיבה מוסיפים לי כל הזמן עוד ועוד הבנות.
תמר- כשנפגשתי עם ברדה באתי בכוונה לעבור לידת בית אך הוא סירב.
נועה- אני מאוד מתחברת למה שכתבת, ובעצם כל מה שאני עושה הוא בכדי להיות במקום שאני יודעת שעשיתי כל מה שניתן,מהתנאים הסביבתיים ועד העבודה הפנימית הנדרשת.
שרה- אני לא מתכוונת ללחוץ, אני מתכוונת לחכות בסבלנות עד שהתינוק שלי יהיה מוכן לצאת.
מיכל- תודה על ההזדהות. אני מקבלת את זה שמי שלא עברה את החוויה לא יכולה לדמיין את ההרגשה. לגבי הלידות הקודמות, אני לא מרגישה שאני כישלון וגם אין לי רגשי אשמה כי אני באמת מאמינה שעשיתי כל מה שהיה ביכולתי אז בכדי להמנע מניתוח, אך עצם העובדה שהיה ניתוח זה כישלון, שכן לא הצלחתי ללדת וזה לא משנה שעשיתי מה שיכולתי, הכישלון עדיין שם. אך עברו מאז מספר שנים, דברים שלא ידעתי אז אני יודעת היום, אני מנסה ללמוד ממה שהיה ולראות מה עוד אני יכולה לעשות בכדי להמנע מניתוח.
מישהי- יכול להיות שאני אשוחח עם שיין. עדיין חושבת על זה.

אחות של טרה-המיילדת שיין ברגנר מלמדת שיטה שכבר נמצאת בשימוש נרחב בארה'ב ואוסטרליה-שיטה שמתדרכת את האישה ההרה לתקשר עם העובר בכל הרמות ולעזור לו להתמקם בצורה הנכונה באגן. אולי כדאי לך לשוחח עימה.

[u]אחות של טרה יקרה. קראתי שוב את שני סיפורי הלידה שלך. מה שבולט לעין הוא העובדה שאין לך שום בעיה לפתוח את צוואר הרחם עד 8 ס"מ, הבעיה היא הכניסה לאגן של ראש התינוק[/u] הרבה פעמים נשים חוזרות על אותו הדפוס שגרם לניתוח הקיסרי בלידה הבאה. מה שצריך לעשות לעבוד עבודה נפשית כדי להתגבר על העיכוב ואז זה יזרום בלידה הבאה. דווקא בגלל זה לדעתי עדיף לעבור את רוב הצירים לבד כמה שאפשר. התסריט שיכול להיות מזה, שסוף כל סוף תרגישי שאת ממש לא יכולה, תגיעי לבית החולים ואז יגידו לך ללחוץ, ותשאלי בפליאה באמת, ללחוץ עכשיו? זהו?

כדאי לך!

אחות של טרה יקרה. קראתי שוב את שני סיפורי הלידה שלך. מה שבולט לעין הוא העובדה שאין לך שום בעיה לפתוח את צוואר הרחם עד 8 ס"מ, הבעיה היא הכניסה לאגן של ראש התינוק. ברגע שהוא צריך לחצות את הקו הזה של העצמות העניין נתקע. לכן חשוב להבין שזה לא בהכרח קשור לחוסר יכולת לשחרר.... דפוסים כאלו משפיעים בדרך כלל על המערכת הריתמית של הגוף: למשל על צירים או על שרירים, זאת אומרת: צירים אפקטיביים ופתיחה. העצמות שלך לא קשורות לעניין בכלל. ההנחה שאנחנו משפיעות על הלידה שלנו במיוחד בכל הקשור לצירים ופתיחה היא נכונה, כמובן במגבלות מסויימות. לא כולנו באמת יכולות לשלוט במערכת הריתמית שלנו, בוודאי לא בצורה מודעת. זה כישורי חיים עתידיים שאולי יהיו נחלתנו בעתיד. לשלוט במבנה העצמות שלנו נראה לי לא בהישג יד של נשים בעידן הזה. כלומר, אם מה שקורה בלידה שלך הוא שלמרות שהסתובבת, שעשית כל מה שצריך, שהיו צירים, שהיתה פתיחה, התינוק נתקע בשלב של הירידה לאגן, הרי שכדאי, איך לומר, לפתח גישה מציאותית לעניין.
כמובן שישנם סיפורים של נשים שעשו זאת ואולי יש הסברים וגישות אחרות, אבל אני הייתי הולכת ללידה כשאני אומרת לעצמי משהו כזה: ישנה נקודה בגוף שלי שלא איפשרה בעבר לתינוקות שלי לצאת החוצה. זוהי נקודה שאינה תלויה רק ברצוני וברגשותי. היא נמצאם שם ואני לא אוכל להתעלם ממנה. אני מוכנה לנסות שוב ולעבור דרכה, אבל הדבר לא יהיה תלוי רק בי, אלא גם בכוחות גדולים ממני שעיצבו אותי כפי שאני. אתפלל לכוחות אלו שיעצבו אותי כך שהפעם אוכל לאפשר את המעבר המיוחל, אך אקבל בהכנעה ובתודה כל מה שיקרה, בידיעה שעשיתי מה שיכולתי והדבר היה גדול ממני.
בהצלחה

אחות שלך טרה-עזבי אותך. את נכנסת לסחרחרת לוגית עם כל הנתונים,אתרים ודיונים.. מה שאת צריכה זה שקט נפשי ואמונה בעצמך.

[b][u]זה אתר מצוין. מומלץ ביותר (לכל מי שמתעניין בלידה טבעית, לא רק אחרי קיסרי)[/u][/b]
Yeah, unassisted birth as well. Didn't Leilah just have another child? (9th I believe) Her last 2 were ucs, wander how this one went...

Back on topic, if it is any inspiration to you (sister of T), on the unassisted birth groups there are quite a few women with previous c-sections who went on to have their beautiful empowering home (unassisted) births. Funny how many 'high risk' women who are turned down by midwives eventually find their way to the unassisted birth world and manage very gracefully to have great births. On the other hand (or is it the same hand?) I remember reading the journey of one woman who had 3 c-secs as she was preparing for her dream uc. She was very positive thinking and was a source of inspiration and support to many others. When she went into labor the list held its breath waiting for her news. Finally, a few days later she came in and told how while laboring at home, she all of a sudden just KNEW something was wrong, got herself to the hospital and into the operating room, where it was found that she was having a rapture. Although she never did get her dream birth, she did come out victorious. Her body had proven it was worthy of her trust and she was grateful for following its lead.

[u]תצטרכי לשלם דמי חברות חד פעמי[/u]
כמה זה?

[u]מה בלידה טבעית הוא הצלחה, ומה בקיסרי הוא כישלון?[/u]
אני חייבת להגיד שזה נורא מרגיז אותי, ההתייחסות הזאת. אלמונית יקרה, האם עברת ניתוח קיסרי?
ניתוח קיסרי זה לא סוג של לידה! חבל שכ"כ הרבה נשים לא מבינות את זה
ניתוח זה ניתוח זה ניתוח, ההחלמה ממנו קשה! המחיר הגופני שהוא גובה הוא כבד, הרבה יותר ממחיר של לידה. הצלקות, הנפשיות והגופניות אחרי ניתוח כזה (ניתוח כלל מערכתי ד"א, מה שנקרא באנגלית major sergery), הן לא רק קשות ומשמעותיות אלא גם כאלה שנשארות לכל החיים, לפעמים משאירים את האמא אפילו עם סוג של נכות, פיזית ונפשית. לדוגמא אחת מ"תופעות הלוואי" של ניתוח כזה הוא סיכון להתהוות של "שבר" מה שניקרה "קילה" או הרניה, שזו מחלה די קשה שמשפיעה על כל איכות החיים.
למה לי לחבל בגוף שלי בצורה כזאת אם אני יכולה לעשות כל שביכולתי כדי למנוע את זה? למה לעטוף את האמת במילים יפות? לא לקרוא לזה ניתוח קיסרי אלא "לידה קיסרית" דבר שלדעתי הוא שקר גס.

[po]אחות של טרה[/po], אני איתך בכל ליבי! ומאחלת לך שהפעם תצליחי! (())
לא נראה לי שמישהי שלא היתה שם יכולה להבין את רמות התסכול של מי שרצתה ללדת, ולא הצליחה.
ואולי אחת הדרכים להמנע מניתוח נוסף, זה להסתכל על כל הנושא מנקודת מבט אחרת, יותר "פרו-אקטיבית", שזה אומר להפסיק להאשים את עצמי ואת הסביבה, לקחת אחריות אישית, להתחיל לעשות שינוי.... נראה שזה מה שאת עושה! (כמילותיה של שרי אריסון - השלום מתחיל מבפנים)
האם את גם מטפלת ברגשי האשמה? מנקה אותם? מפסיקה לחוש כ"כישלון"? (או לפחות עובדת על זה)

אני מקווה שהדף הזה ישאר בחיים עוד חצי שנה לפחות, ושגם אני אצליח למצוא את הדרך להמנע מניתוח נוסף.
ואיפה משיגים את הטל' של ד"ר שפטן?

באתר של Birth Love יש גם איזור חפשי מתשלום. אמנם זו רק טעימה, אבל טעימה טעימה מאד... גיליתי את האתר הזה זמן קצר לפני שהפך להיות בתשלום, ונהניתי מאד. זה אתר מצוין. מומלץ ביותר (לכל מי שמתעניין בלידה טבעית, לא רק אחרי קיסרי)

[u]לדעתי ברדה, בדומה למספר מיילדות בית, גם מיילד בבית אחרי קיסרי, אבל לא אחרי שני קיסרי.[/u]
לא בטוח בכלל. תשאלי אותו.

אחות של טרה יקרה, תוכלי לבקר באתר באנגלית [url=http://www.birthlove.com]Birth Love[/url] יש להם כמה כתבות לדוגמא. שיכולות לעודד מאד. אבל בשביל לבקר באתר הזה שלדעתי הכי מוצלח בנושא, ואפילו יש מקומות שתוכלי לשאול שאלות את המיילדת המומחית העולמית גלוריה למאי תצטרכי לשלם דמי חברות חד פעמי ואז תהיי חברה לכל החיים.

יש עוד אתר תמיכה לנשים שעברו קיסרי אפילו כמה פעמים. יש אלו שאפילו ילדו בבית, והעבירו את הצירים בבית כמה שיותר. שם תוכלי לשאול את כל מה שמדאיג אותך, וגם לראות סטיסטיקות אמיתיות של סיכונים מול סיכויים במצבך אחרי 2 ניתוחים. [url=http://www.ican-online.org/community/emailsupport.htm]ICAN[/url]

(())

לאחות של טרה - נהנתי לקרוא מה שכתבת ועוד יותר לשמוע אותך בדרך שבחרת לך שהיא כל כך מכובדת בעיניי!
אני בספק אם ד"ר שפטן ייקבל לידת בית אחרי 2 ניתוחים קיסריים - אבל אם יש לך תשובה על זה (ללא קשר להחלטתכם, שכמובן מורכבת יותר מהסכמת רופא) אשמח אם תכתבי אותה פה - לידע כללי שלנו.

ולשרה - כן, יכול להיות שיהיו צירים שייפסקו, יכול להיות ש... - אלף ואחד תסריטים אפשריים. בינהם כמה גרועים הרבה יותר מצירים שנמשכים על פני יומיים... אבל - בתנאים הקיימים אחות של טרה בחרה במקום ובליווי שאמורים לספק לה את מקסימום הבטחון הן מהכיוון שלא ילחיצו אותה סתם והן בפן הבריאותי שהוא נגזרת למצבה הנוכחי. בעיניי שיקול עינייני מאוד.

אה, וגם -
אולי במקום להגיד "האם" תגידי "אני" ובמקום להגיד "העובר" תגידי "העובר שלי"
זה יהפוך את השיחה ליותר אישית ופחות רעיונית, ונראה לי שהרעיונות בעוכרייך.

שלום לך אחות של טרה

[u]אין ספק שלידה טיבעית היא הצלחה וניתוח קיסרי זה סוג של כישלון.[/u]
אני ממשיכה לשאול:
[list]
[*] מה בלידה טבעית הוא הצלחה, ומה בקיסרי הוא כישלון?
[*] איך נראה לך המשפט הבא: הצלחתי להביא לעולם ילד בריא ושמח בדרך של כישלון...
[/list]

[u]המון סיבות הביאו אותי למקום שאני נמצאת בו, מוכנה לעבור תהליך, לעשות מה שניתן בכדי להמנע מניתוח.[/u]
נסי לחזור על המשפט הזה שאמרת רק במקום "ניתוח" כיתבי מילה או מילים של רגש
אני מוכנה לעבור תהליך, לעשות מה שניתן בכדי להמנע מ... אובדן שליטה/אובדן אמונה/אובדן רעיון שלי שהחזקתי בו וכו'

אם תצליחי למצוא דרך להמנע מהמצבים הרגשיים שציינת גם אם את מדמיינת שאת יולדת בקיסרי - כבר לא תזדקקי לו.

שוב בהצלחה ובבריאות שלמה

תודה יונת.
מבחינתי לידת בית זו האופציה המועדפת. אני לא בטוחה שבעלי יכול לעמוד בזה אחרי מה שהוא עבר איתי.
בכל מקרה אני אדבר עם שפטן.
לדעתי ברדה, בדומה למספר מיילדות בית, גם מיילד בבית אחרי קיסרי, אבל לא אחרי שני קיסרי. יכול להיות שגם שפטן כך.

ד"ר שפטן גם מיילד (בבית) נשים אחרי קיסרי. והוא גר יותר קרוב אליך, אני חושבת (ליד ראש פינה).

שרה- הלוואי והייתי יכולה "למשוך" בבית כמה שיותר שעות, הלוואי והייתי יכולה ללדת בבית. כשאני אומרת לאנשים שאני הולכת ללדת בלניאדו, הם מיד אומרים שזה נורא רחוק מהבית שלי, ותמיד אני עונה מה כבר יכול לקרות? אני אלד בדרך? הלוואי. זה חלום חיי.
אך אני אחרי שני ניתוחים, אני צריכה להיות ליד רופאים שיבדקו את מצב הצלקת. מבחינה זו, בשבילי ברדה הוא הרע במיעוטו, אמנם לידה בבי"ח, אמנם עם רופא, אך רופא שיאפשר לי את ההזדמנות הכי טובה ללידה, רופא שלא יתערב, ילחיץ, יילחץ, יפחיד אלא רופא שמאמין ביכולתי וזכותי ללידה טיבעית. וחשוב לא פחות, רופא שאני סומכת עליו, על שיקול דעתו ושאני מוכנה לקבל את מה שיאמר לי ןלא אהיה במקום שבזמן הלידה אני צריכה להתגונן, להצטדק, להיות אסרטיבית, להתווכח ועוד דברים שנשים צריכות להתמודד איתן בלידות בבי"ח.

שלום לכולם. אני יתחיל להגיב, זה בטח יהיה בהמשכים.
אני מאמינה שיש לעובר רצון משלו אך אני מרגישה שהמוכנות שלי, התנאים סביב יכולים, השיחות שלי איתו יכולות להשפיע ולשנות.
אני חייבת לדעת שאני עשיתי כל מה שניתן בשביל שהתנאים יאפשרו לידה טיבעית. אין ספק שלידה טיבעית היא הצלחה וניתוח קיסרי זה סוג של כישלון. אני רוצה ללדת לידה טיבעית גם בגלל שאני מרגישה שזה הכי נכון טיבעי וטוב לאם ולעובר. ברור שמעל זה, הכי חשוב שהתינוק והאם יהיו בריאים. כמו כן אני מתכננת לעשות עוד ילדים ואני לא רוצה שיגידו חי שהרחם מצולק ושזה מסוכן, לא רוצה שיחתכו אותי כל פעם, לא רוצה לבלות חמישה ימים בבית חולים על אנטיביוטיקה, לא רוצה שהתינוק שלי יעביר את ימיו הראשונים בבי"ח, לא רוצה להיעדר מהבית ולהיפרד מילדי לכל כך הרבה ימים, לא בא לי להתאושש מניתוח שבעיני הוא מיותר וניתן למניעה. וזה בלי להתייחס לסיכונים שבניתוח, שתי נשים שאני מכירה אישית כמעט ומתו כתוצאה מסיבוכים בניתוח.
כל הדברים האלה ועוד המון סיבות הביאו אותי למקום שאני נמצאת בו, מוכנה לעבור תהליך, לעשות מה שניתן בכדי להמנע מניתוח.
יתכן שהעובר שלי רוצה להיוולד בניתוח, ייתכן שאני בחרתי עוברים שרוצים להיוולד בניתוח, אולי זה משרת איזשהו צורך אצלי? יייתכן.
זה לא מונע ממני לרצות ולהבין מה בי מבקש את זה, על איזה מקום זה יושב, מה ה"סימן" הזה בא להגיד לי בחיים, לאן מנסה לכוון אותי, מה מנסה להורות לי? מי עלי ללמוד מכך? תינוקות מגיעים לעולם זה עם מטענים משלהם, גם להם השיעורים שלהם ללמוד, כך שאני רוצה להתחיל וללמוד יחד עם העובר שלי, אני רואה בכך הזדמנות לשנינו להתחיל כל אחד את התהליך שלו, יחד ולבד.

אחות של טרה
יש לי כמה שאלות תם (ואולי כפירה בעיקר)
[list]
[*] למה כל כך חשוב לך ללדת בלידה טבעית?
[*] האם הגדרת לעצמך סידרי עדיפויות לגבי הלידה (תינוק בריא, לידה טבעית, לידה קלה, שמחה בלידה וכו')
[*] מה עוד חשוב לך (בבחינת יהרג ובל יעבור) ?
[*] האם ללדת בלידה טבעית נחשב בעיניך הצלחה?
[*] האם ללדת בקיסרי נחשב בעיניך כישלון?
[/list]

יש לי תחושה שאת עומדת בפני שחיטה של פרה מאד מאד קדושה (בשבילך)
הבנת עומק יכולה לחסוך ממך את השחיטה - וכך תוכלי פשוט לשחרר אותה במרעה הסמוך (אלא אם כן, חס וחלילה, טפו טפו טפו את אוהבת סטייקים)

בכל אופן (דרך הדופן או לא) -
שיהיה לך בהצלחה (מה שזה בשבילך)
ושתינוקך ואת תהיו בריאים ושמחים.

ודרך אגב - לידה היא רק תחילת החיים החומריים של תינוקך...

[u]אני הייתי נזהרת מאוד עם "להישאר בבית כמה שיותר". אפשר ללכת לטייל ליד הים, אפשר להסתובב בבית החולים - לשרה אני מבקשת להזכיר שאם נרצה או לא - אישה שנותחה פעמיים, כבר לא נמצאת באותו מקום של אישה בהריון תקין. נכון - זה רחוק מהאידיאלי, אך צריך לעשות הערכה מתאימה למצב הריאלי. - בעיניי לפחות[/u] ההפך. בגלל העבר הניתוחי הלידות יכולות להיות ארוכות מאד, מה שעלול לגרום לחוסר סבלנות מצד הצוות מה שעלול לגרור התערבויות. בגלל זה לא שייך לטייל ליד הים במשך יומיים, אם יש צירים של יומיים... והלסתובב בבית החולים לא כל כך מעשי, יתנו לה להשתובב חופשי בבית החולים יומיים עד כמה ימים? ומה אם הצירים יפסיקו לימים שלימים? מה אם הצוות יחליטו שבגלל העבר הניתוחי זה מדי מסוכן ואז ירצו לבדוק כל רגע? ואז אם הפתיחה לא תתקדם אז מה יעשו? בגלל זה חשבתי שזה רעיון להיות בבית, לעבור את הכל לאט ובנחת. אם הצירים מפסיקים, להנות מההפסקה, לאסוף כוחות עד להלאה. בסך הכל הבית לא עד כדי כך רחוק מהבית החולים... נו באמת!

[u]ם מן הסתם לא יכבדו את רצןנך על אף ההצהרות והדבר שהכי מעניין אותם זה הכסת"ח[/u] מה עם להחתים אותם על מכתב שבו כתוב שאת משחררת אותם מכל אחראיות אם משהו יקרה, כך שכבר לא יהיה להם את הצורך הפסיכולוגי בכסת"ח?

לאחות של טרה,
אם גם את גרה בגליל העליון, זו עצתי:
לא ללדת בצפת, לא ללדת בצפת, לא ללדת בצפת!!!!!!! שם מן הסתם לא יכבדו את רצןנך על אף ההצהרות והדבר שהכי מעניין אותם זה הכסת"ח (בעברית צחה: כיסוי תחת) במהלך כל הלידה שלי שהתמשכה שלושה ימים, מתוכם יומיים בבית המטבחיים הכי עניין את הצוות להכניס כל פעם ערימות דפים לחדר ולשכנע את בן זוגי לחתום עליהם, תוך הצהרה שהדבר נועד לכסות אותם מהחשש לתביעות. כנראה שלא סתם זו המחלקה הגינקילוגית המובילה בארץ עם מס' התביעות כנדגה. אגב, כל הזוועה הזו התרחשה על אף שהיתה עימנו דולה שלפני הלידה הצוות הצהיר עליה כאחת שחביבה עליו. הם שונאים דולות ושונאים כל מה שלא שגרתי , מכשירני ומתערב.

אה, להתכונן ולהשלים עם האופציה של קיסרי זה דבר אחר, חשוב בהחלט. אני מפסיקה להתייחס לאופצית הבחירה. יותר מדי מיסטי עבורי, אבל כל אחד ואמונותיו.
לגבי השלמה עם קיסרי - יש כאן מלכוד 22. מצד אחד - טוב וחשוב להשלים עם האפשרות הזאת, לא לחוות זאת ככשלון או בגידה של הגוף. מצד שני - ההשלמה לעיתים גורמת לויתור מראש, בתנאים שהיה ניתן להמנע בהם מקיסרי נוסף.
לאחרונה ילדה אישה יקרה בניתוח שני. היא רצתה לנל"ק, אבל בנסיבות הפרטיות שלה בחרה בסופו של דבר בקיסרי אלקטיבי. מצד אחד, הסיפור שלה הוא סיפור מופלא של השלמה, ומראה איך אפשר לצאת מועצמים גם מניתוח. מצד שני, היא הלכה לניתוח למרות שהספרות המקצועית (בניגוד לרופאים שפגשה) לא מראה עדיפות לניתוח במצב המסוים - והיה לה את המידע הזה.
אישית, הייתי מעדיפה לדעת שעשיתי כל שיכולתי בשביל להמנע מקיסרי. חושבת שזה היה עוזר לי להשלים איתו בדיעבד.
[אין בכך כל ביקורת על בחירתה של אותה אישה. היא עשתה מה שהרגישה שטוב עבורה באותה נקודת זמן, וזה מה שחשוב].