על ידי אוריתי_אמא* » 14 ספטמבר 2004, 23:23
כבר שכחתי איך זה לקרוא ספר, איך זה לשוטט בערב לסיבוב ברים עם הח'ברה, איך זה לדבר עם חברה שעות וסתם לקחת סרטי וידיאו ולהעביר לילה. יש חברים שכבר מזמן לא ראיתי, בינהם כאלו שעדיין רווקים וקשה להם ואולי גם לי עם הסצנה החדשה בחיי.
יש חברים וקרובים שקשה להם אני כבר "לא שלהם", שהאוזן שלי אינה קשבת רק בשבילם. אני זוכרת איך שלי היה בהתחלה קשה עם חברות שילדו. זהו, חשבתי לעצמי היחסים לא יהיו שוב לעולם כפי שהיו...
קולנוע, וואו, מסיבה אמיתית בשבילי. סרטי בוקר, סרטי צהריים וערב כולם חגיגה. להתרווח בכסא עם פופקורן ולהכנס לזמן מסויים לעולם אחר, לפנטזיה.
הסרט האחרון שראיתי בקולנוע היה בחודש תשיעי : שר הטבעות שובו של המלך. איך הצלחנו אני ובולו הקטן לשבת בכסא לכל כך הרבה זמן...
הספר האחרון שקראתי: והיום איננו כלה. אייטמטוב צ'ינגיס. ספר שקנה לי חבר טוב, ספר קסום עם סיפור אנושי קסום, שזור בסיפורים קטנים עם הרבה אנושיות, חמלה ואהבה.
רגע אחד, זה נשמע כמו התאבלות על שהיה ונגמר. זו לא כוונתי, כיום ישנו אחד שממלא את עולמי, קסום אף יותר מכל מילה כתובה, מאגדה על מסך ומפנטזיה של בירה טובה. ישנם ימים קשים לפעמים. ימים שלנסוע לסופר זהו סיפור אסטרטגי מאין כמוהו, שלא לחשוב על לצאת לאן שהוא.
ברור לי שאני שמתי כבלים לרגלי. הוא כבר בן 8 חודשים ואיני שואבת חלב. ברור לי כי הפרידה או רק ריחה קשה לי. עוד כמה זמן יקח לי להתיר ולשחרר אותי ואולי גם אותו קצת? ימים יגידו.
כבר שכחתי איך זה לקרוא ספר, איך זה לשוטט בערב לסיבוב ברים עם הח'ברה, איך זה לדבר עם חברה שעות וסתם לקחת סרטי וידיאו ולהעביר לילה. יש חברים שכבר מזמן לא ראיתי, בינהם כאלו שעדיין רווקים וקשה להם ואולי גם לי עם הסצנה החדשה בחיי.
יש חברים וקרובים שקשה להם אני כבר "לא שלהם", שהאוזן שלי אינה קשבת רק בשבילם. אני זוכרת איך שלי היה בהתחלה קשה עם חברות שילדו. זהו, חשבתי לעצמי היחסים לא יהיו שוב לעולם כפי שהיו...
קולנוע, וואו, מסיבה אמיתית בשבילי. סרטי בוקר, סרטי צהריים וערב כולם חגיגה. להתרווח בכסא עם פופקורן ולהכנס לזמן מסויים לעולם אחר, לפנטזיה.
הסרט האחרון שראיתי בקולנוע היה בחודש תשיעי : שר הטבעות שובו של המלך. איך הצלחנו אני ובולו הקטן לשבת בכסא לכל כך הרבה זמן...
הספר האחרון שקראתי: והיום איננו כלה. אייטמטוב צ'ינגיס. ספר שקנה לי חבר טוב, ספר קסום עם סיפור אנושי קסום, שזור בסיפורים קטנים עם הרבה אנושיות, חמלה ואהבה.
רגע אחד, זה נשמע כמו התאבלות על שהיה ונגמר. זו לא כוונתי, כיום ישנו אחד שממלא את עולמי, קסום אף יותר מכל מילה כתובה, מאגדה על מסך ומפנטזיה של בירה טובה. ישנם ימים קשים לפעמים. ימים שלנסוע לסופר זהו סיפור אסטרטגי מאין כמוהו, שלא לחשוב על לצאת לאן שהוא.
ברור לי שאני שמתי כבלים לרגלי. הוא כבר בן 8 חודשים ואיני שואבת חלב. ברור לי כי הפרידה או רק ריחה קשה לי. עוד כמה זמן יקח לי להתיר ולשחרר אותי ואולי גם אותו קצת? ימים יגידו.