[u]תפולי האדמה הם בסל. אותם מכניסים ומוציאים, טועמים ומחזירים. קליפות הבצל מתעופפות לרצפה. אותן חוקרים ולועסים. שלא לדבר על האוצרות המיקרוסקופיים שמתחבאים בשטיח שאיתם היא מתרגלת אחיזת פינצטה.[/u]

המשפט המצויין הזה קפץ לי לטאגליין למעלה, וגרם לי לגלות את הדף הנהדר הזה. תודה {@

[u]גילה, בעצם לא החלטת אם את רוצה או לא?[/u]
סרט - אני בינכה ארדם :-P
הרצאה - כן. אבל כשאני מוסיפה לזה את הקושי של לנהוג את עצמי לבד (עייפה, אמרתי כבר?) אני בד"כ מותרת.
אבל - בחלק גדול מהדברים אני נהנת להיות עם הילדים. זה לא שכל דבר אני מעדיפה בלי.

גילה, בעצם לא החלטת אם את רוצה או לא?
אני המומה מכמה זה קשה להיות עם שלושה ילדים. רק מלראות אותך ישר התחשק לי לשתות קפה עם פרוסת עוגה בנחת........ (ועשיתי את זה;-) אחותי רצה אחרי הפושע.....) ההתלבטות אם את רוצה או לא?
עצמי את העיניים ודמייני את עצמך הולכת לסרט בלי ילדים:-) שומעת הרצאה כשאת מרוכזת רק בהרצאה, עושה אמבטיה עם קצף שאת מרוכזת רק באמבטיה... בא לך?

בסוף שוכנעתי להשאיר את שניהם עם ההורים שלי. השארתי חלב שאוב (עשינו נסיון האכלה מוקדם יותר השבוע). שעתיים וחצי עברו בשלום - עליה בלי שום בעיות (מעט חלב, הרבה ידיים, סה"כ קבלה מה שרצתה). דווקא לגדול היה קצת קשה, כבר כמה חודשים לא יצאתי בערב מהבית והוא לא הסכים ללכת לישון בלי שאני שוכבת לידו.
בדיעבד אני שמחה כי עוד זמן מה אצטרך לצאת פעם בשבוע לשעתיים.

היתה כתבה במוסף הארץ בסופשבוע האחרון בדיוק על הנושא הזה - ראיתם?

[po]אם פי 3[/po], ראיתי את רשימת הזוכים וחיפשתי אותנו. אולי זכינו ולא סיפרו לנו?? (אלק)
וראיתי אתכם! איזה יופי לכם. מצד שני,לא רואה את עצמי הולכת בלי מתן. ובטח בלי האפרוח שלך הפצפון. (אי אפשר להחליף למלון נורמלי? שאלתם?)

[po]אם פי 3[/po] (זאת יעל הראשונה, אני חושבת...), המלון אליו את נוסעת הוא חבל"זי, בלשון העם. מפואר ביותר, ופרט לצוות הנחמד עד הצקה, מאד מאד נהנינו, כשהתארחנו שם לפני שנתיים, אמנם בהריון ובלי ילדים עדיין (במסגרת חופשה מסובסדת ממקום העבודה של הבעל, אחרת גם המחיר הוא חבל"זי).
תעשו חיים ותדווחי!

[po]אם פי 3[/po] איזה כייף לך!

אנחנו לוקחים את הילדה לכל מקום שנראה לי שיהיה לה בו מעניין (היא בת שנתיים וחצי). בחודשים הראשונים לחייה לקחתי אותה ממש לכל מקום - גם כשיצאנו איזה ערב למסיבת יומולדת במסעדה, היא פשוט ישנה מתחת לשולחן בסלקל שלה.

היום כשאנחנו יוצאים לחברים שלנו אנחנו מביאים אותה כי היא נהנית מהאינטרקציה החברתית ורבים מהם תמיד מנסים לשעשע אותה ואוהבים לשחק איתה. בדרך כלל היא הילדה היחידה שם כי האחרים כן משאירים את הילדים בבית.

האמת היא שלכל החתונות שהלכנו אליהן בשנתיים האחרונות (היו 4 בטח...אולי יותר) הלכנו בלעדיה - מבחינתנו זו הזדמנות לדייט זוגי, ריקודים, אלכוהול - כי לא כ"כ יוצא לנו לצאת בערב סתם ככה (לא מוכנה להשאיר את הילדה עם בייביסיטר זרה והמשפחה גרה רחוק). בכל המקרים כעסו עלינו שלא הבאנו את הילדה...

(-:

יש, [po]אם פי 3[/po]! ראיתי את השם שלכם (שלו) על הפרסום וחשבתי עלייך שוב.

לדעתי חשוב לא לקחת את הדברים נגדנו. כשמזמינים בלי ילדים, זה לא כי הבן אדם לא אוהב ילדים , ובעיקר את שלנו, אלא מכוון שבגלל השיקולים האישיים שלו לא מתאים לו שיבואו ילדים. גם יכולים להחליט באירוע מסויים להזמין רק נשים וזה לא מכוון שהמארגן לא אוהב נשים.
נראה לי חשוב מאוד לכבד את הרצונות של הזולת ולא להיפגע.

טוב, אז רק לטובת הצדק ההיסטורי - כל הכבוד ל-LIFE STYLE (למרות שהם מייצגי עולם הצרכנות הקלוקל): מסתבר שזה שכרטיסי הטיסה הם רק לכיוון אחד, זו טעות, והם שולחים כרטיסים נוספים. בבירור איתם, הם נתנו לנו הפניה לחלק של המלון שהוא אמנם פחות סטייליסטי, אבל כן מקבל ילדים ותינוקות, אז אולי אפילו ננצל את הזכייה - ובכל מקרה, הטיפול שלהם בפנייתנו נעשה בצורה יסודית, זריזה ואדיבה יותר מהנפוץ במקומותינו.

[u]מה שכן, עד היום (6 וחצי ושלוש +) אם אני לא משקיעה מחשבה בלעדכן אותם כמה שעות קודם שאני יוצאת (בלי שניהם), היציאה יכולה להיות קשה. עם עדכון והכנה - קלה מאוד[/u]
גם אני אוהבת שבעלי מעדכן אותי אם הוא מתכנן לא להיות, אפילו בשעות שזה לא דורש ממני הערכות מיוחדת - רק לדעת.

מאחר שהקטנצ'יק היה צמוד אלי במנשא לפחות חצי שנה, הבכורה התייחסה אליו במשך רוב הזמן הזה כאל המשך של ההריון, ואז ברור שכשאני הולכת גם הבטן הולכת איתי (-: (אני מקווה שאני זוכרת נכון והבנתי נכון בזמנו...). גם אצלנו ה"לישון אצל הסבים" נהפך לצ'ופר אחרי הלידה. אם היינו יוצאים ומשאירים אותה עם הסבים, היינו מצ'פרים אותה בעוד משהו - לראות קלטת וידאו חדשה, להזמין פיצה או משהו כזה. זה לא קרה הרבה, וזה עבר בסדר - אני לא חושבת שהייתי יכולה לצאת לו היתה מתחילה לבכות בדלת ושואלת למה אותו כן ואותה לא )-:
מה שכן, עד היום (6 וחצי ושלוש +) אם אני לא משקיעה מחשבה בלעדכן אותם כמה שעות קודם שאני יוצאת (בלי שניהם), היציאה יכולה להיות קשה. עם עדכון והכנה - קלה מאוד.

אנחנו גם לפעמים משאירים את הגדולים עם סבא וסבתא, והקטן נשאר איתנו - זה מובן להם מאליו, הם אפילו לא שאלו על זה.הוא תינוק והוא יונק.
חוץ מזה, הם אוהבים לישון אצל סבא וסבתא.
אני חושבת שבתי היתה שמחה לו כל פעם שאנחנו נוסעים לסבים, היא ואחיה היו נשארים שם ללילה. אנחנו עושים את זה פעם בכמה חודשים - אם יש משהו שאנחנו רוצים לעשות בלעדיהם, או סתם בשביל הכיף של הסבים, הכיף של הילדים והכיף שלנו בקצת חופש (טוב, זה לפני שהיה מישהו שהיה דואג לתעסוקה מלאה) - כיף לי עם הילדים, אבל נחמד גם לפעמים להיות לבד, במיוחד שכולם נהנים - כלומר, ההנאה שלנו להיות לבד היא כזו שהיינו מוותרים עליה אם הם היו סובלים, אבל הם לא.

[u]אנחנו מוזמנים לארוע שלא מתאים בו ילדים והלב נקרע: להשאיר את הגדול עם סבא/סבתא ולקחת רק את התינוקת?[/u]
אנחנו הולכים לעשות את זה בקרוב, בערב מהעבודה של האיש.
אולי אצלינו זה קל מאצלכם, כי "הרוב" נשארים בבית.

[u]האם היית מוותרת על פעילויות עבורך בהן הילד לא יוכל להשתתף (לדוגמה ענין הקרמיקה אבל לא חסר)?[/u]
בהחלט. אני עושה זאת. אני מוותרת על הרבה דברים. (בלי שום תחושת החמצה, יש לציין)

[u]האם לא עדיף שישתתף בחוג קרמיקה לילדים בני גילו (כאשר יגיע לגיל שאפשר להתחיל?)[/u]
האמת? לא. לדעתי הכי טוב זה חוג של אמהות וילדים. אולי לא הייתי הולכת לחוג (מורה-קבוצה), אלא לסדנא של מישהו ידידותי במיוחד, שהיה מקבל את כולנו יחד להתנסויות (מודרכות, או עם אפשרות לשאול שאלות).

[u]במקרה שלך, האם היית מביאה את כל השלושה?[/u]
אילו קרמיקה היה משהו מהותי בחיי, והייתי הולכת עם התאומים מגיל 0 כמו שתיארתי למעלה, אז כן - היום הייתי הולכת עם השלושה.
מצד שני, היום אין בעיה להשאיר את הגדולים (נניח - עם אבא), או לתת להם לבחור אם לבוא.

דוגמה - אבא לוקח את התאומים למשחקי כדורגל מגיל 8-9 חודשים. הקטנה תצטרף כשתהיה בגיל דומה. כאן, אמנם, אין בעיה של "הילדים מפריעים".

[u]זה לא היה תפוחי אדמה?[/u]

מרב, בואי נעשה סדר.
תפולי האדמה הם בסל. אותם מכניסים ומוציאים, טועמים ומחזירים. קליפות הבצל מתעופפות לרצפה. אותן חוקרים ולועסים. שלא לדבר על האוצרות המיקרוסקופיים שמתחבאים בשטיח שאיתם היא מתרגלת אחיזת פינצטה.

אני יכולה לתת עצה קטנה. בארועים, בדרך כלל יש ילדים קצת יותר גדולים.(אחים או בני דודים שלא רואים הרבה זמן...) ואפשר לתת להם להסתובב ביחד, הגדולים אחראים על הקטנים... רוב הזמן הם משחקים בחוץ או בפנים, אז ממילא אין נזק 'כלכלי' לבעלי האירוע שצריכים לכסות ארוחות.... עם תינוקות קטנים תלוי באירוע. אם יהיה צפוף ומגעיל עדיף שיקול של מה יהיה יותר נורא- לקחת את הילד למקום שיהיה לו לא נעים (במקרה הטוב) או להשאיר עם סבא/סבתא/שניהם....
אם יש אחים גדולים והאירוע הוא לא אחד שמוגדר כהשתתפות חובה, (למניעת סיכסוכים בין משפחות... :-) או שעדיף שלא להביא ילדים מאותה סיבה בדיוק... יש כל כך הרבה אנשים מוזרים בעולם.. משום מה בעיניהם ילד=מטרד.... :-D) אז יכול להיות הרבה יותר מענין להשאר רק אחים בבית לכמה שעות.... (ואבא ואמא יכולים להתנסות באותה חויה עצמה רק מהצד השני..)

אנחנו מוזמנים לארוע שלא מתאים בו ילדים והלב נקרע: להשאיר את הגדול עם סבא/סבתא ולקחת רק את התינוקת? הוא יכעס או שירגיש דווקא מצ'ופר?
אפשר גם לוותר, אבל אני יודעת שבעלי יתאכזב. אפשר גם לנסות להשאיר אותה עם חלב שאוב, אבל היא עוד לא נסתה מעולם בקבוק ואני חוששת ומתקשה.

[u]האם היית לוקחת את הילדים איתך גם לקורס/סדנה/לימודים?[/u]

בדיוק ראיינתי השבוע מישהי שמגדירה עצמה כשמאנית מודרנית. בחורה בת 26 מגרמניה עם סיפור חיים יוצא דופן. כשהיא היתה בת 20 נולד בנה, בהודו, מבחור הודי. הקשר התפרק די מהר אחרי שהילד נולד והיא נותרה לבד, בלי בית, במשך ארבע וחצי שנים. במהלך השנים האלו היא עברה את ההכשרה האזוטרית שלה כשהילד צמוד אליה ונוכח רוב הזמן בסדנאות (שהתקיימו ברחבי העולם).
היא אומרת שהיה קשה, אבל שווה.
עכשיו היא השתקעה בגרמניה, הילד סוףסוף עם בית מסודר, והולך לגן, נכנס גם גבר לתמונה והיא עכשיו בהריון שני.
לי זה נראה בלתי אפשרי, אבל במקרה האישי שלה זה עבד. אמנם לא פגשתי את הילד, אבל מהסיפורים שלה הוא יצא נורמלי ושניהם התפתחו.

גילה, בן שנה וחודשיים לא יכול להשתתף בחוג קרמיקה- עדיין. כמה שאלות-
האם היית מוותרת על פעילויות עבורך בהן הילד לא יוכל להשתתף (לדוגמה ענין הקרמיקה אבל לא חסר)?
האם לא עדיף שישתתף בחוג קרמיקה לילדים בני גילו (כאשר יגיע לגיל שאפשר להתחיל?)
במקרה שלך, האם היית מביאה את כל השלושה?

ועוד משהו, עד עכשיו חשבתי שחוסר היכולת שלי להתנתק מאיתם נובע מאיזהו צורך בשליטה שיש לי, בעיקר כלפי הסבים והסבתות. אז במקרה שלי בהחלט יש דברים בגו', אבל האם יכול להיות שלהגיע עם הילדים לכל מקום כולל גם אלמנטים מסוימים של חוסר יכולת להתנתק מהם? (>מרב באותו צד של המתרס, מחפשת פשוט לגיטימציה לתחושה פנימית<)

[u]היא חוקרת לה את קליפות הבצל שנפלו על רצפת המטבח[/u] - זה לא היה תפוחי אדמה?

בכורתי מאוד אינטנסיבית. מאוד, מאוד אינטנסיבית. ילדה שלחלוטין לא מעסיקה את עצמה אלא דורשת ממני אינטראקציה 100% מהזמן. כשהיא לידי קשה לי מאוד להתרכז בכל דבר שהוא לא הילדה. לא לנהל שיחה, לא לבשל משהו מורכב יותר מחביתה, ובטח לא להשתתף בחוג קרמיקה. קשה להשלים אפילו פעולות פשוטות כשמסיחים את דעתך כל עשר שניות. לא עכשיו כשהיא כמעט בת 3, ולא כשהיתה בת חודשיים. ככה היא, ילדה סוערת עם (לדעתי) קשיי ריכוז מסויימים. הצעירה לא כזו ואכן הרבה הרבה יותר קל לי להיות צמודה אליה. היא חוקרת לה את קליפות הבצל שנפלו על רצפת המטבח, ואני בינתיים יכולה לעסוק בענייני.

אני רוצה לפעמים להתנתק, לא להתעסק בה אלא לחשוב את המחשבות שלי. [po]מרב א[/po] ראתה אותה בפעולה והיא יכולה להעיד שכשאני לידה, כל האנרגיות שלי מתועלות אליה. היא כל הזמן שואלת, בודקת, חוקרת, ואם היא רואה אותי מרוכזת במשהו או סתם בוהה לי בשקט מבעד החלון היא תדאג להפסיק אותי מיד.

ומה אם הוא היה משתתף בחוג?
ואם הוא היה גדל לתוך מציאות של חוג? (במנשא, הסלקל, על הגב, על הידיים, ליד, זוחל...)

ומה היית עושה אם היה לך ילד שמשתעמם בקלות או צריך יותר תשומת לב? (מפנה שאלה באופן כללי).

גם איתם מאוד נוח, מעסיק את עצמו ורגוע, אבל למשל אילו היה עלי לקחתו איתי לחוג קרמיקה (סתם רעיון, כי זה מה שעשיתי עד שהריתי) אני לא בטוחה שזה היה עובד. זה חוג של שעתיים, לא בטוחה שהוא היה עומד בזה, זה הרבה זמן לילד בגיל שנה וקצת (כמובן שאילו היה מדובר בשעת ערב זה לא היה רלוונטי, אבל אנישואלת לצורך הארגומנט).

[u]גילה, האם היית לוקחת את הילדים איתך גם לקורס/סדנה/לימודים?[/u]
תלוי בגיל ובתנאים.
לקחתי אתי ילדה בת שנה, כשהיתה חולה.
היא היתה כמו תינוקת קטנה - רק שכבה עלי וינקה, וקצת שיחקה עם צרור מפתחות של אחת התלמידות.
זו היתה, מבחינתי, חויה טובה (טכנית - לא יכלתי לכתוב, צילמתי. כן השתתפתי בשעור - שאלות, תשובות, דיון).
היתה לי עוד התנסות, בגיל שנתיים בערך. הצלחתי לשמוע ככה בערך 40 דקות, ולא יותר. ציירה, קראה, אכלה, וכשהתחילה לקשקש יצאנו.
בני 3 לא אקח ללימודים, כן אקח לסדנה בה יש מקום עבורם לשחק בשקט, או מרחב סמוך להתרוצץ.

דווקא ב-[po]מדור בלי ברית מילה[/po] לא הייתי רוצה שהילדים שלי יהיו. למען האמת, בברית אני עצמי לא רוצה להיות.

איכשהו אני שמחה לקרוא את הדף הזה כי- מקבלת כאן "לגיטימציה" לזה שאני לא מוכנה להשאיר את הילדון שלי עם אף אחד, כולל לא סבא סבתא (אני חושבת שזה מעבר לעובדה שהוא על הנקה מלאה ואני מרגישה צורך ומחויבות להיות לידו כשהוא מתעורר). אנחנו לוקחים אותו איתנו לכל מקום, אבל מצד שני רוב בילויינו הם עם חברים, ורובם ככולם עם ילדים.

גילה, האם היית לוקחת את הילדים איתך גם לקורס/סדנה/לימודים?

ולגבי חתונות, אני חייבת לספר שפעם- פעם, בעידן הניאנדרטלי שלי, כשלא סבלתי ילדים, לא רציתי שיבואו לחתונה שלנו עם ילדים. רבתי עם אמא שלי בגלל זה כי התעקשתי שיהיה כתוב על המעטפות "מר וגברת X" ולא "משפחת X". בסופו של דבר לא עשיתי זאת כמובן. וראה זה פלא, איך העולם מתהפך: בת דודה של בנזוגי הזמינה אותנו למסיבת ברית של בתה. שמעתי מבת משפחת אחרת שהוזמנה שהיא אמרה לבוא ללא הילדים. רתחתי. ממילא לא התכוונו לבוא כי האיש היה בחו"ל אבל אילו ההתניה היתה בעינה, פשוט לא הייתי באה (או מצפצפת ובאה עם בנינו).

[b]אם[/b] המוכנות הנפשית קיימת, והילדה הרי ניזונה יפה מאוד גם מדברים אחרים, אז מצטערת ענת, ההנקה איננה תירוץ (-; סבירות גבוהה שהיא תחזור לינוק בלי שום בעיה, אולי אפילו יותר מאשר קודם...

[u]כשילד יונק אי אפשר להיפרד ממנו לאורך זמן. גם כשכבר יש מוכנות נפשית שלנו להיפרד.[/u]
כמה זה "לאורך זמן"? בת כמה היונקת? אפשר, אפשר. לטעמי, זה תלוי יותר במוכנות הנפשית. של שני הצדדים.. וגם אצל לא-יונקים.

היינו בחתונה של חברים שהודיעו מפורשות להגיע בלי ילדים (יונקים קיבלו אישור) אני מאוד התעצבנתי מההכרזה הזו.
הגענו והיו מלא מלא ילדים. שמחתי בשקט בליבי.

[u]חתונה זה אירוע משפחתי![/u]

אצלנו במשפחה, אם לא נביא את הקטן (הוא בן 10 חודשים) אז ישלחו אותנו הביתה...
בינתיים החברים שמחו כשהבאנו, וכזה קטן גם לא מזיק.



[u]איפה את חיה. חתונה זה עסק כלכלי[/u]

לחברים טובים ומשפחה אני אומרת שנבוא (את הקטן במילא עוד לא סופרים) ושלא חייבים לשים אותנו בשולחן, כי אנחנו במילא לא אוכלים. רק רוקדים ושותים - אבל עדיין לא קרה שלא שיבצו אותנו בשולחן.

במקרה הזה מדובר בחתונה של - שימו לב - בן של חברים טובים של ההורים של בעלי (אפשר לקרוא שוב). אבל ברור שאם אני באה עם הילדים אני אתן יותר כסף (אכסה את הנזק). לא משנה, נראה שאין לנו ברירה אלא ללכת אחרת ינדו אותנו מהמשפחה. אני מקוה שהלידה הבאה שאני מלווה תהיה בדיוק ביום הזה...

ונראה לי שזה בדיוק המקום להתעצבן:
זכינו במבצע של LIFE STYLE בטיסה (לכיוון אחד P-: ) לאילת ושני לילות במלון הרדוס ויטאליס. איזה כיף.
רק, מה, מסתבר שבמלון הזה אין כניסה לילדים מתחת לגיל 18. אפילו לא ליונקים.
גרררררררררר.
המשמעות הברורה של זה היא שלא ננצל את הפרס.
וזה גם מעצבן באופן עקרוני.

חתונה זה אירוע שאו שהייתי באה עם הילדים, או שלא בכלל. מה ז'תומרת בלי הילדים???
(ואני לא הולכת לחתונות של אנשים שאני לא מכירה אישית רק בגלל שהם בנים של בני דודים של ההורים שלי).
למעט, אולי, חתונה של מישהו מהעבודה, שאולי (אולי) אחליט ללכת לבד, ולא עם כל המשפחה, רק מתוך מחויבות.

[u]איפה את חיה. חתונה זה עסק כלכלי[/u]
זה תלוי מי מתחתן.
לכן השאלה "איפה את חיה" ;-) מתאימה כאן לחלוטין.
גילה ואני, למשל, חיות בישראל אחרת. בארץ שלנו, חתונות הן אירוע משפחתי.

[u]חתונה זה אירוע משפחתי![/u]
תלוי, לפעמים מדובר בקרובים רחוקים מאד או בחברים לעבודה שלא מכירים את הילדים. כשמדובר בחתונה של אנשים קרובים הם במילא היו רוצים לראות את הילדים שלנו שמחים בשמחתם. ו-כן, חתונה זה עסק כלכלי לגמרי.

[u]חתונה זה אירוע משפחתי![/u]
איפה את חיה. חתונה זה עסק כלכלי

מה אתכם? חתונה זה אירוע משפחתי! לא להביא ילדים? אז מה כל הקטע?

רותם,
לא להביא ילדים לחתונה זה לעתים קרובות משיקולים כלכליים. לפעמים הקייטרינג מחייב על ילד מגיל 3-4 ואז כשמשפחה באה עם שני ילדים זו כבר הוצאה מאוד גדולה.
כשאני התחתנתי אמא שלי (ללא ידיעתי) עשתה טלפונים ואמרה לאנשים בפירוש שלא יביאו ילדים כי "אנחנו כבר עושים סידורי שולחן..." (איזה תרוץ דבילי). קרובי משפחה די רחוקים שלנו הגיעו בכל זאת עם שלושה ילדים ואמא שלי עשתה להם פרצוף כל הערב...
מצד שני קרובי משפחה רחוקים (מאוד) אחרים הגיעו עם שלושת ילדיהם והחברים (בני זוג בגיל התיכון) של הילדים. אבל זה כבר עניין לדף אחר.

אנחנו הוזמנו עכשיו לחתונה ובאופן מובהק ללא הילדים (שלחו אלינו נציגות מיוחדת שתודיע לנו). לא שאני בטוחה שהיינו לוקחים אותם - אנחנו די נוטים להפרד מהם ולפחות פעם בשלושה ארבעה חודשים הם ישנים אצל סבתא ואנחנו ל-ב-ד אבל זה די מעצבן שכופים עליך את זה. בעיקר שהם כבר בגיל שנראה לי שיכול היה להיות להם מענין.

בערב השקה של "ללדת בבית" בדיאדה, התלבטתי אם לקחת איתי את התינוק (9 ח') או לא. בסוף החלטתי שלא: זה נראה לי טרטור מיותר שלו, בשעות שהוא ממילא בעיקר ישן (זה התחיל ב-20:00). שמחתי על ההחלטה, כי היה שם צפוף ויכולת התמרון שלי אם היה דורש תנועה או יותר מכך, היתה קטנה. התכנים כמובן שלא ענינו אותו. מצד שני, באירוע כזה, לא היתה בעיה להשאיר עם אבא (שלא ממש מתעניין), ומכיוון שיש לי מאגר חלב שאוב מספק, יכולתי בקלות יחסית להקריב עוד בקבוק. אז נכון שיותר טוב עם אמא, מצד שני, גם לא יקרה כלום מכמה שעות בלעדי (אמנם נוספות למשך היום, אבל בכל זאת מדובר על משהו חד פעמי, ולא קבוע).

יש דברים שאני מעדיפה מראש לא ללכת אליהם. סדנת בישול לדוגמא. זה עולה כסף וחבל לי להרוס לעצמי ערב שאמור להיות נעים ולא אוכל להתנסות בו עד הסוף. כך אני פשוט מוותרת על דברים לשנים הקרובות...

מנסה, מנסה.
תוהה אם אני מגזימה.

[u]אירועים חברתיים ? באלה נוח לי יותר עם ילדים או בכלל לא.[/u]
זה נושא גדול נפרד לברר עם עצמי (כשיהיה לי אומץ).

השיקול היחיד בעיני הוא מה עושה לך טוב ומה עושה להם טוב. שקלול מושכל של שניהם יחד.

ואם את לא מסוגלת להחליט. נסי פעם אחת בלי ותחליטי איך יותר טוב. מה הסיכון?

אם לא מנסים לא יודעים.
ממה שניסיתי בעצמי, גיליתי שיש דברים שאני מעדיפה לעשות בלי הילדים, אבל אלה דווקא לא אירועים חברתיים -- באלה נוח לי יותר עם ילדים או בכלל לא.

_מה אתם עושים?
האם אני משוגעת?_

גילה,
הילד שלנו הוא עוד קטן (עשרה חודשים), אבל אנחנו ה- [u]וישנם האנשים האחרים - אולי עוד כמה יתחילו להביא את הילדים? אולי אנשים יתרגלו למציאות ילדים בחברתם? אולי החברה ה"ממדרת" תשתנה מעט? (כי טיפה, עוד טיפה, וכו').[/u]

מרגילים את כולם שהילד בא אתנו, לא עושים מזה עניין. כבר הרבה אמרו לי, שבדרך-כלל נרתעים מלהביא ילדים כי הם קולניים-מפריעים-נודניקים ועוד, אבל רואים שהילד שלי לא כזה, משום שאני מקבלת אותו כמו שהוא, מרשה לו להיות צמוד אלי ולא רואה בו משהו מטרד או הפרעה פוטנציאלית או משהו מביך.


אני לא חושבת שזה משוגע להביא את הילדים אתך לרוב המקומות (גם אני לא אקח ילד לקונצרט שבו צריך לשבת בשקט כל הזמן במקום אחד). אני מקווה שאמשיך לקחת אתי הילדים לכל מקום. הם ייהנו, אני אהנה, כולנו נתעשר ונתפתח. גם הסביבה. ואולי - [u]אולי עוד כמה יתחילו להביא את הילדים? אולי אנשים יתרגלו למציאות ילדים בחברתם? אולי החברה ה"ממדרת" תשתנה מעט? (כי טיפה, עוד טיפה, וכו').[/u]

< [u]האם אני משוגעת?[/u] >

הבילויים החברתיים/תרבותיים שלנו לא רבים.
אחת הסיבות, כמובן, היא שלא בכל מקום הילדים יתקבלו בברכה.
(לפעמים זה מסיבות אוביקטיביות - למשל - באמצע קונצרט קצת קשה לצאת עם הילד החוצה בלי להפריע בדיוק לסולו-חליל).
יש מקומות אליהם אנחנו כן באים עם הילדים, שם אנחנו כמובן מסומנים כ"אלה שבאים עם הילדים", בעוד האחרים משאירים את הילדים בבית. תגובות הקהל אוהדות - נהנים מה"צעצוע" הזה. אני משערת שהתגובות הלא-אוהדות נשתקות.

הגענו לגיל בו הילדים (הגדולים) מסוגלים להשאר בלעדינו בקלות - בערב, אחה"ץ, אולי אפילו לילה, והתחלתי לחשוב -למה, והאם. למה אני רוצה להמשיך לקחת אותם אתי? האם אני רוצה?
ההתלבטות היא בעיקר לגבי מפגשים שהם חברתיים וגם עם תוכן (שירה בציבור, הרצאות של המשתתפים, משחקים הדורשים חשיבה...) אבל גם ללא תוכן), מאוד מגוונים בגיל המשתתפים - 17 עד, בטח, 50.
[list]
[*] יש סיבות פרקטיות: קשה לי לנהוג לבד, מעדיפים להיות יחד, ואז - מה - נשאיר את הילדים? או - אם נוסעים למרכז, כבר עושים סופ"ש אצל סבאסבתא, ואז ברור שכולנו יחד.
[*] יש לי השיקול שלי, האישי "נעים לי יותר כשאני מוקפת במשפחה שלי".
[*] ישנם הילדים - הם נהנים, אוהבים את האנשים, ולדעתי - טוב שיחשפו לתכנים המענינים אותנו. זה חלק מהענין. אם החלטתי לגדל את ילדי בלי ללמד אותם, אני לא יכולה לחצוץ בינם ובין תכנים תרבותיים שאני צורכת. ז"א - אני יכולה, אבל מה עשינו בזה?
[*] וישנם האנשים האחרים - אולי עוד כמה יתחילו להביא את הילדים? אולי אנשים יתרגלו למציאות ילדים בחברתם? אולי החברה ה"ממדרת" תשתנה מעט? (כי טיפה, עוד טיפה, וכו').
[/list]

מה אתם עושים?
האם אני משוגעת?