התרופה עזרה!
וגם יום ההולדת שלי שעבר באושר רב.
בן הזוג אמר לי שאני יפה, שלח לי
והזמין לנו מקום לארוחת ערב חגיגית במסעדה הודית חדשה וחביבה.
קישטו לנו את השולחן בעלי וורדים והייה 9-:
הגשם פסק וה
הופיעה.
חגגנו ביכורים עם המשפחות הישראליות והבאנו טנא גדול עם חסה, רוקט, בצל ירוק, תירס ודלעת ענקית.
שמעתי 3 הרצאות /שיחות עם JoAnn Deak . היא הופיעה כאן בימיעיון למורים בבית הספר שלנו" ומורים מבתי ספר בארושה. פסיכולוגית בהכשרתה ויועצת ומנהלת בתי ספר בארה"ב שעובדת ומדריכה בכיוון של מניעת החוליים המודרניים אצל ילדים ונוער ולא רק טיפול אחרי ש...
מוקד הדיון הוא הספר האחרון שלה Girls will be Girls . בספר היא מספרת על הגילויים האחרונים בחקר המוח האנושי.
על בסיס זה (ולא רק) היא מציעה אופן התייחסות אל הבנות לאורך צמיחתן, מצד האם ומצד האב ועוד.
למרות שכיוונה בעיקר למורים, התקיימו 2 שיחות מרתקות להורים .
מאד מעניין הייה לשמוע אותה, את ההורים האחרים ולקרוא את הספר (שעוד לא גמרתי).
הזדמנות (לצחצח תאי מוח מאובקים) שהופיעה באופן מובהק אחרי שהזמנתי אותה...
מפה לשם הבדידות לא כל כך מעיקה. יש מפגשים, יוצאים מהבית.
הטלויזיה "מתוקנת" ומודלקת הרבה .
על ידה הכל ממשיך כרגיל - עבודות פלסטלינה, קומיקס, אנציקלופדיות מהספריה (בה יחסי ידידות מתפתחים ביני לבין ג'ויס הספרנית (-; ) LAMDA עוד מעט מסתיים לרווחת הבן, הבת עושה כושר יומיומי עכשיו בקפיצה על החבל, מתיחות וריקודים - עכשיו זה היפ הופ, עונת הריקוד האירי ניגמרה. הכל מתוכה, מלימוד עצמי והנאה גדולה.
הבן גילה לבד את WIKIPEDIA שם ב"מועדפים" ולך תוציא אותו משם עכשיו.
אני נהנית שוב לראות את ארושה. עכשיו היא נראית כמו מזכירה לי נזיד קסמים מבעבע וחם; משכר בצבעיו וריחותיו.
לאחרונה אני מקבלת שיעורים מביתי הביישנית בכל הנוגע ליציאה ובילוי מחוץ לבית, למפגשים בכלל.
בסוף השבוע, אחרי בילוי ביריד התיירות השנתי וחזרה מתוחת עצבים ממנו ("עכשיו הביתה!" כל 5 דקות) ובעקבות סצינה דומה במפגש שבועות, נזכרתי בשבת אחת בבוקר:
אני כבת 9 והדודים שלי עומדים להגיע. הנה! הם כבר דופקים בדלת. אני מזנקת לחדר השינה של ההורים, מסיטה את הווילון האפור שמשמש כמחיצה עם החדר הגדול, יושבת על המיטה, ליבי דופק מהר. אני מתפללת שישכחו אותי.
הדוד, איש יקר וטוב, שואל "איפה דגנית?". למרות שאני לא עונה, הוא נכנס ומתיישב על ידי בשקט.
שואל כמה שאלות על הלימודים והחיים. מחייך באהבה ויוצא.
היום זה המחר שאתמול כל כך פחדתי ממנו.( מישהו אחר אמר את זה ואולי אני קצת שיבשתי).