אולי יש כאן אנשים שגרים בתא' בדירה משלהם ורוצים להחליף עם בית בכפר,
אויר מדהים ונוף ממש מיוחד, גינה בוגרת ארץ ישראלית,
ליד כביש שש?
ילדינו בגרו, הבית התרוקן, והיינו רוצים להתקרב אליהם למרכז.
[email protected]

לאלמונית שרצתה מידע על מעוז אביב - אני גרה בשכונה עצמה ומאד מעורבת בה,
מוזמנת בשמחה להתקשר אלי 054-4697571 ונדבר.
@}

שלום, גם אנחנו עכברי כפר מאושרים השוקלים לעבור לעיר (אזור רחובות אולי - תלוי בעבודה), לצערנו. פשוט איננו רוצים לזהם ולפקוק את העולם עם עוד אוטו וגם פה בפריפריה העבודה שלנו לא כל כך בטוחה ויציבה והשכר בערך חצי שכר מינימום. בקיצור - מישהו יכול בבקשה לעזור לי לדעת וללמוד יותר על רמות ז י ה ו ם א ו ו י ר - כלומר עד כמה רחובות מזוהמת יחסית לפרדס חנה למשל (ליד פרדס חנה יש ארובות של תחנת הכוח אורות רבין!) או לכל מקום אחר? עד לאיזה טווח מגיע זיהום - מכלי רכב, ארובות, תעשיה וכו'? לפעמים נדמה לי כשאני בגוש דן ולא עוברת לידי מכונית, שהאוויר שנשמתי באותו רגע פחות מזוהם ומסוכן מאשר כשבמושב הפסטורלי בו אנו דרים כרגע עוברת לידי משאית. אז איך להחליט היכן לגור כשמחפשים מקום יחסית נקי? ומה טווח ההשפעה של אנטנה סלולארית, שוב לצורך שיקולי בחירה של סביבת מגורים?

למשל, כיצד אתן מלמדות אותם לא לדבר עם זרים, לא לקחת מהם דברים וכדומה?
שוב אמליץ על Protecting the Gift, שמדבר בדיוק על זה. טוב, נו - אפתח דף.

אבל כולם אומרים שמה שהיה אז ומה שיש היום זה בכלל לא אותו הדבר!

חבצלת, אני ירושלמית. היתה לי ילדות הכי מקסימה שאפשר.
עומר כמובן בטוח שהיינו אומללים, הוא משווה את זה לחיי הקיבוץ שהוא זוכר. (ושאני בטוחה שהייתי אומללה אם הייתי גדלה שם).
אז נכון שלא הייתי רוצה היום לחזור לשם ולגדל את ילדי אבל היה לי טוב. אני בטוחה שגם לכם יהיה.
בהצלחה{@

הבנתי, תודה.
גם לנו יש כביש, אמנם לאסואן, אבל גם אני לא מרשה לפצפוצה בת השש וחצי לחצות אותו לבדה. ככה שזה לא ממש משנה. השאלה שלי נגעה יותר לסכנות שיש בעיר ואין כל-כך בכפר, לאו דווקא למכוניות שיש לנו גם כאן. למשל, כיצד אתן מלמדות אותם לא לדבר עם זרים, לא לקחת מהם דברים וכדומה? ומתי הם כבר יודעים זאת מספיק חזק כדי שיהיה אפשר לסמוך עליהם?

מאיזה גיל אתם מרשים לילדים ללכת בעיר לבד, נגיד, לרחוב הסמוך לבקר חבר?
הבן שלי בכיתה א', ועדיין אני לא נותנת לו לחצות כביש לבד. אבל אני רואה אימהות לילדים בגילו (מעטות, אמנם),
שכן מאפשרות את זה. אבל ללכת למגרש ליד הבית, הליכה שלא כרוכה בחציית כביש, אני מאפשרת לו,
והוא שוהה שם לבד (כלומר עם חברים, אך בלי השגחת מבוגר).

תודה, אתן די עונות על הציפיות שלי
השכונה שלנו היא "שכונה בהקמה" לכן יקח לפחות שנה עד שיהיו שם מספיק גנים ציבוריים וכאלה.
אני מאמינה שהגדול יהיה די עצמאי ברגע שיכיר, כי המקום בסך הכול שקט ולאחר שילמד מספר כללים בטיחותיים האופייניים לעיר (מהם, אגב?חוץ מלהסתכל ימינה ושמאלה...) נוכל לתת לו ללכת בשכונה לבדו. כך גם הבת, שתהיה בכיתה א', ואני מתארת לעצמי שדי מהר תסגור פערים.
לבי נחמץ יותר על הקטנים שלי שרגילים לצאת מהבית, לבד, ללכת לחברים, ולא לחשוש:-(

מאיזה גיל אתם מרשים לילדים ללכת בעיר לבד, נגיד, לרחוב הסמוך לבקר חבר?

חבצלת, בשעה טובה על המעבר!
אני חיית עיר מובהקת, ומוכנה לזמר בשבחי הילדות העירונית. בכל שכונה שהיא לא מרכז האמצע של הצנטרום של הפיילה (ולפעמים גם שם) יש גינות, ופינות, ושבילים שבהם אפשר לרוץ חופשיים.
לא צריך לתכנן כל מסע קניות כמו את יציאת מצריים. אז מה אם שכחת לקנות, נניח, קופסת עגבניות מרוסקות - קופצים רגע לסופר או למכולת וקונים.
הרבה ילדים, הרבה אמהות. יש תמיד אצל מי לשחק ביום גשום. הכל קרוב - התלות במכונית או בתחבורה ציבורית מצטמצמת. אם יש מתנ"ס קרוב - רווח נקי. ואם יש גם גינה לצאת אליה ומרפסת לגדל בה את הנענע והלואיזה, מה צריכה בת-האדם יותר מזה?

לכל מטבע שני צדדים, אני מאמינה בהתמקדות בחיובי.
זו מיכל וזו האמת!

אנחנו עוברים לשכונה מבודדת יחסית... הדירה עם גינה קטנה... ומרפסת גדולה... ושכנים נחמדים...
נשמע פנטסטי.
ביקשת לשכנע אותך שאפשר לגדל ילדים גם בעיר (מעט מתוך נסיון) - יש פחות חופש תנועה, אבל יש הרבה יותר ילדים בסביבה הקרובה והלא כ"כ קרובה, וכשמתרגלים לנסיעות אז זה כבר לא כ"כ נורא. ועוד דבר, תלוי בשכונה ובשכנים ובגיל הילדים, אבל יש מקומות שבסביבה הקרובה של הבית הילדים כן יכולים להסתובב לבד (בגינה הציבורית השכונתית וכדומה), אם זה יהיה ככה אצלכם לא תרגישו כמעט בהבדל.
פעם קראתי מחקר שטען שילדים שגרים בעיר בבתים משותפים יותר מאושרים בסופו של עניין כי יש להם יותר חברים מילדים שגרים בכפר. לכל מטבע שני צדדים, אני מאמינה בהתמקדות בחיובי.
שיהיה בהצלחה!

אנא אנשים שכנעו אותי שאפשר לגור ולגדל ילדים גם בעיר...
חבצלת - יעזור אם אגיד לך שאני מגדלת כאן בעיר הקודש (את מתכוונת לי ם, נכון?) את ילדי כבר יותר משבע שנים?
אני עצמי גדלתי בכפר, ואת שנות רווקותי ונישואי ביליתי בעיר. קיוויתי לגדל את הילדים בכפר דווקא, ולא כל כך יוצא בינתיים.
כשאני משווה את ילדותי לזאת של ילדי ההבדל עצום. אבל זה גם ההבדל בין התקופות. לא רק העיר לעומת הכפר.
יהיה טוב.
והדירה נשמעת נחמדה, וזה שיש גינה אז בכלל נהדר. שכנים זה גם חשוב.... אם יש שכנים עם ילדים בגילאים דומים
ויש כימיה גם עם ההורים שלהם זה יתרון גדול ויכול לעזור המון (מניסיון אישי).

תמיד נורא רצינו לחזור לעיר הקודש ועכשיו כזה סוף סוף קורה אנחנו כל-כך חוששים!
אנא אנשים שכנעו אותי שאפשר לגור ולגדל ילדים גם בעיר...
כרגע זה נראה לי נורא עצוב... שלא יהיה להם יותר את החופש הזה...
מצד שני, אני גדלתי בעיר גדולה מאוד ולא הרגשתי מוגבלת או משהו, וכך גם בעלי.
האם אני סתם מגזימה וירושלים אינה ניו יורק?
אנחנו עוברים לשכונה מבודדת יחסית... הדירה עם גינה קטנה... ומרפסת גדולה... ושכנים נחמדים...
אוי כמה פרפרים בבטן יש לי וכמה שנראה לי שנתגעגע לכפר...