על ידי אורה_גבריאלי* » 19 מאי 2005, 15:29
גורית יקרה,
דבריך כואבים ונוגעים ללב.
עד היום, למרות שנים של עבודה עם עצמי ועם אחרים, מדהים אותי עדיין כיצד יכול לשכון בתוך תוכנו, בשר מבשרנו, מישהו שנועץ בנו סכין נוטפת ארס.
ומדהים עוד יותר עד כמה המצב הזה נפוץ (בדרגות שונות של רעילות).
המפתח שיכול לפתוח דלת חדשה עבורך עשוי להשמע מפתיע ונוגד את ההגיון הרגיל, אולם ההגיון הרגיל הוא, במובן מסויים, מה שהביא אותך עד הלום...
העצה שלי היא להתחיל להתבונן בדמות שמבקרת אותך בעיניים אחרות:
להפסיק לראות אותה רק כאוייבת. זה לא אומר לקבל את דבריה - ממש לא. זה אומר ללמוד להבחין בין הדמות, שהיא חלק ממך, לבין מה שהיא אומרת.
אם כמו שתיארת, את במלחמה איתה, בלי משים את יוצרת לעצמך שדה קרב פנימי שגורם לך נזק. זה כאילו את מנסה להרוג חלק מעצמך בלי להפצע. אין דבר כזה.
אם את רוצה שלום - רק את יכולה ליצור אותו בהדרגה.
איך?
כשאת שומעת את הדמות הזו מעליבה אותך, נסי לראות את הלגיטימיות של קיומה כדמות בלי לקבל את התכנים המילוליים, האנרגטיים והרגשיים.
אולי זה דומה ליחס כלפי ילד אהוב שאומר לאמו: "אני שונא אותך! את מגעילה!"
אמא יציבה ומיומנת תוכל לעמוד בכך (לא שזה כיף) בלי לרצות לחסל את הילד, ולא תשכח (לאורך זמן) שזה הילד שהיא אוהבת.
כלומר היא מסוגלת להפריד בין הילד לבין הדברים שלו ולא לקחת את דבריו באופן יותר מדי אישי וקשה.
מיומנות דומה עשויה לעזור כאן: כשאת חווה או שומעת את הביקורת, נסי לומר - זה חלק ממני והוא חלק לגיטימי ויחד עם זה אני לא מקבלת את התכנים שלו ואפילו שמה גבול:
"אני מבינה שאתה חושב שאני מכוערת וחרא. זו זכותך לחשוב כך, אבל זו הדעה שלך. זו אינה האמת האבסולוטית עלי. אני מקבלת את עצמי כמו שאני, גם כשאני שמנה יותר וגם כשפחות. אני נותנת לעצמי גב, חיבוק ותמיכה - בכל מצב גופני ונפשי. והחיבוק הזה כולל גם אותך - כי אתה חלק ממני ואני מכבדת את מקומך."
אני מנסה להעביר לך רוח מסויימת, התייחסות מסויימת. זה לא הטקסט שחשוב (למרות שהקפדתי מאוד על הניסוח) אלא רוח הדברים: לקבל את המבקר מאפשר התחלה של יציאה ממצב המלחמה. יחד עם זה אסור לך לתת לו לפגוע בך.
אלה דברים פשוטים מאוד ויחד עם זה מורכבים ומעודנים מאוד, והם דורשים נחישות ואימון וקשב.
מובן שאני לא יכולה לתת יותר מכיוון לחקירה ומחשבה. אני לא מציעה לך לעשות עבודת עומק עם הדמויות שלך בלי ליווי או הבנה מעמיקה של הגישה ואמצעי הזהירות המובנים בה.
יחד עם זה, גם שינוי בתפיסה של האוייב שבפנים כידיד בפוטנציה, מתוך אסרטיביות ונחישות שלא לאפשר לו לרמוס אותך יכול להביא לשינוי מבורך, מרכך ומזכך.
בהצלחה. ואם תרצי להמשיך - תגידי.
גורית יקרה,
דבריך כואבים ונוגעים ללב.
עד היום, למרות שנים של עבודה עם עצמי ועם אחרים, מדהים אותי עדיין כיצד יכול לשכון בתוך תוכנו, בשר מבשרנו, מישהו שנועץ בנו סכין נוטפת ארס.
ומדהים עוד יותר עד כמה המצב הזה נפוץ (בדרגות שונות של רעילות).
המפתח שיכול לפתוח דלת חדשה עבורך עשוי להשמע מפתיע ונוגד את ההגיון הרגיל, אולם ההגיון הרגיל הוא, במובן מסויים, מה שהביא אותך עד הלום...
העצה שלי היא להתחיל להתבונן בדמות שמבקרת אותך בעיניים אחרות:
להפסיק לראות אותה רק כאוייבת. זה לא אומר לקבל את דבריה - ממש לא. זה אומר ללמוד [b]להבחין בין הדמות, שהיא חלק ממך, לבין מה שהיא אומרת[/b].
אם כמו שתיארת, את במלחמה איתה, בלי משים את יוצרת לעצמך שדה קרב פנימי שגורם לך נזק. זה כאילו את מנסה להרוג חלק מעצמך בלי להפצע. אין דבר כזה.
אם את רוצה שלום - רק את יכולה ליצור אותו בהדרגה.
איך?
כשאת שומעת את הדמות הזו מעליבה אותך, נסי לראות את הלגיטימיות של קיומה כדמות בלי לקבל את התכנים המילוליים, האנרגטיים והרגשיים.
אולי זה דומה ליחס כלפי ילד אהוב שאומר לאמו: "אני שונא אותך! את מגעילה!"
אמא יציבה ומיומנת תוכל לעמוד בכך (לא שזה כיף) בלי לרצות לחסל את הילד, ולא תשכח (לאורך זמן) שזה הילד שהיא אוהבת.
כלומר היא מסוגלת להפריד בין הילד לבין הדברים שלו ולא לקחת את דבריו באופן יותר מדי אישי וקשה.
מיומנות דומה עשויה לעזור כאן: כשאת חווה או שומעת את הביקורת, נסי לומר - זה חלק ממני והוא חלק לגיטימי ויחד עם זה אני לא מקבלת את התכנים שלו ואפילו שמה גבול:
"אני מבינה שאתה חושב שאני מכוערת וחרא. זו זכותך לחשוב כך, אבל זו הדעה שלך. זו אינה האמת האבסולוטית עלי. אני מקבלת את עצמי כמו שאני, גם כשאני שמנה יותר וגם כשפחות. אני נותנת לעצמי גב, חיבוק ותמיכה - בכל מצב גופני ונפשי. והחיבוק הזה כולל גם אותך - כי אתה חלק ממני ואני מכבדת את מקומך."
אני מנסה להעביר לך רוח מסויימת, התייחסות מסויימת. זה לא הטקסט שחשוב (למרות שהקפדתי מאוד על הניסוח) אלא רוח הדברים: לקבל את המבקר מאפשר התחלה של יציאה ממצב המלחמה. יחד עם זה אסור לך לתת לו לפגוע בך.
אלה דברים פשוטים מאוד ויחד עם זה מורכבים ומעודנים מאוד, והם דורשים נחישות ואימון וקשב.
מובן שאני לא יכולה לתת יותר מכיוון לחקירה ומחשבה. אני לא מציעה לך לעשות [b]עבודת עומק[/b] עם הדמויות שלך בלי ליווי או הבנה מעמיקה של הגישה ואמצעי הזהירות המובנים בה.
יחד עם זה, גם [b]שינוי בתפיסה[/b] של האוייב שבפנים [b]כידיד בפוטנציה[/b], מתוך אסרטיביות ונחישות שלא לאפשר לו לרמוס אותך יכול להביא לשינוי מבורך, מרכך ומזכך.
בהצלחה. ואם תרצי להמשיך - תגידי.