על ידי אליס_בארץ_המראה* » 05 יולי 2005, 13:06
איזה יופי של דיון! כמובן שמיד יש לי מה להגיד.
אני לא ממש מומחית בדתות, ואם יש מישהו יותר בקיא ממני אשמח אם יצטרף לדיון ויתקן אותי אם אני טועה, אבל מהקצת שקראתי, יש לי רושם שיש דמיון לא מבוטל בין היהדות ובין הנצרות כפי שהיא קיימת בארה"ב, בעוד ששתיהן שונות מאד מהדת הקתולית, לפחות כפי שהיא קיימת באיטליה. כידוע רוב המהגרים האירופאים לארה"ב היו וראציות שונות של פרוטסטנטים והקתולים הוו מיעוט (שלא לומר נרדף) שעד היום, כך נדמה לי, גם אם כבר איננו נרדף, עודנו מיעוט
אז קודם כל, אני מסכימה אתכן שהדת עיצבה הרבה מהנחות היסוד של התרבויות המדוברות כפי שהם כיום: קתוליות בדרום אירופה, פוריטניות (הזרם הפרוטסטנטי המרכזי והמשפיע בקרב המתיישבים הראשונים) בארה"ב, ויהדות בישראל.
אבל אני לא חושבת שהפרוטסטנטיות דומה ליהדות, ממש כשם שקתוליות איננה דומה לה. שתיהן שואבות ממנה הרבה, אבל הגיעו למקומות שונים מאד ויש להן הנחות מוצא שונות לחלוטין.
כרקע לדיון במוסר, הכרחי להבין את התפיסות של דת ודתיות מהי בקתוליות ובפרוטסטנטיות. אצל הקתולים הכל ברור (ולדעתי...) קל יותר. כמו שאורית אמרה, יש אלוהים, יש אמונה - ויחד אתם, יש דוגמה, כלומר, עיקרי האמונה כפי שהכנסייה מכתיבה אותם. הכנסייה מתווכת בין אלוהים ומאמיניו, רק היא ואין בלתה (היא אוניברסלית ועל-זמנית). כל פניותיך לאל עוברות דרכה. זה נוח מאד, כי אלוהים עצמו הוא מן רואה חשבון שכזה. אם חטאת, את יכולה לכפר על החטא - בתיווך הכנסיה. לכן החברה של אורית יכולה לחטוא ולהנות מהחיים: יש דרך לכפר. אגב, אקט הווידוי אינו מספיק. הוא בעיקר עבורך, על מנת שתחווי את השחרור מן הנטל של החטא. אחריו מגיע תמיד אקט הכפרה (לפי ראות עיניו של המוודה, בדרך כלל סבב של כמה "אווה מריה" או משהו דומה). כלומר: חטאת-כיפרת, הכפרה בתיווך אנשי האלוהים, ותודה שטסתם עם הכנסיה הקתולית.
התפיסה של האל כפנקסן של חטאים אותם רק הכנסיה מוסמכת למחוק גרמה גם לדי הרבה תופעות של שחיתות לשמה. הכנסיה נהגה למכור "אינדולגנציות" (כתבי מחילה). מי שיכול היה, פשוט קנה "כתב מחילה" וכל חטאיו נסלחו לו, או לקרוביו שמתו. "הצליל של המטבע בקופת הכנסייה", כך אמרו הכמרים למאמינים, "הוא צליל פתיחת הדלת של הפורגטוריום לגן עדן" (רוב המתים מגיעים לפורגטוריום, שזה מן חדר המתנה לגן-עדן או לגיהנום. לשם אגב מגיעים גם תינוקות שלא הוטבלו ומתו בלא חטא. כיוון שלא נטבלו הם לא יכולים להגיע לגן עדן. אבל לענייננו, אתה לא רוצה שאבא ימתין הרבה בפורגטוריום? בוא תתן קצת כסף לכנסיה, ונקדם אותו לראש התור).
יש אצלם את ההפרדה המוחלטת בין מי שמקדיש את כל כולו לדת- כמרים, נזירים ונזירות- ונדרש להמנע לחלוטין ממין, ללבוש גלימות ארוכות וצנועות וכן הלאה, ובין "חילונים"- כלומר כל השאר, כל מי שבוחר שלא להקדיש את חייו לדת, ולכן בעצם יש לו היתר לחטוא כאוות נפשו.
כן, יש הפרדה, אבל זה לא מדוייק לומר שמותר לך לחטוא כאוות נפשך. בכל זאת, יש שבעה חטאים שעליהם אין כפרה (וכל מי שראה את הסרט יודע: גרגרנות, תאווה, יוהרה וכו'). אבל עקרונית, על חטאים "קטנים", אפשר לכפר.
בקיצור: במעשים מסויימים - ביהדות זה מצוות, בנצרות הקתולית הכמעט נטולת מצוות זה מילוי הסקרמנטים ותמיכה בכנסייה - אתה יכול להשפיע על האל בבואו לגזור את דינך.
והרעיון הזה בדיוק איננו מקובל על הפרוטסטנטים. עבורם, אלוהים הלא רואה הכל ויודע הכל, בעבר בהווה ובעתיד. הוא לא יכניס רשעים לגן עדן או ימחל על חטאיהם רק בגלל חתיכת נייר כנסייתית, או תפילה מן הפה ולחוץ. הוא מכיר אותנו עוד מלפני שיצר אותנו. עוד לפני לידתנו הוא יודע אם אנחנו טובים או רעים. הרעיון הזה נקרא פרה-דסטינציה והוא שולל מראש כל טעם בתפילה ומעשים טובים, כי האל הלא יודע מי צדיק ומי רשע, וכבר קבע את גורלו עוד בטרם נולד. אין אינך מן ה"נבחרים", אין טעם לא במצוות ולא במילויין (בהערת שוליים: גם את הרעיון הזה ניתן למצוא ביהדות, אם אני לא טועה בעיקר בכל מיני כתות מדבריות כמו האיסיים). ואם אין טעם במצוות ובמילויין, אין גם טעם בכנסיה שתתווך בין אדם לאלוהים. אלו הרעיונות המרכזיים של הזרם הפרוטסטנטי: "אמונה בלבד, חסד בלבד, כתבי הקודש בלבד". כל המבנה הקתולי המפואר קורס כאן לחלוטין. אין בו שום צורך. אתם לא צריכים תפילות בלטינית - התפללו בשפתכם לאל שלכם, הוא מבין אתכם. אתם לא צריכים את הסקרמנטים, ובעיקר לא את לחם הקודש - זה קשקוש. אלוהים בתוככם. עשו חסד, לא מחוות ריקות. אין דוגמה - פרשו בעצמכם את דברי האל (אתם יכולים להבין עכשיו למה יש רק כנסיה קתולית אחת, ומאות זרמים פרוטסטנטים. באמת כל אחד יכול - ומפרש - את כתבי הקודש כרצונו...).
אבל אם הכל כבר נקבע מראש, איך נדע מי "טוב" ומי "רע"? אהה. אלוהים שולח סימנים. מי שמצליח בעולם הזה, חזקה עליו שהוא מן ה"נבחרים". ואם אתה "נבחר", הרי לא תפנה לחיי חטא מרצונך. להיפך, תוכיח לאל שהוא, כמובן, צדק. תעבוד קשה (עבודה קשה היא ערך פרוטסטנטי). תצבור רכוש. אבל לא על מנת להנות ממנו, כי הנאה היא עניין לחוטאים. וכמובן, אתה עובד קשה וצובר רכוש על מנת להפגין את צדקתו של האל, לא לנסות לשנות את דעתו. ולא לנקר עיניים. אלוהים לא סובל את זה. ישו אומר בפירוש (וכולם יכולים לקרוא, כי הפרוטסטנטים תרגמו את הברית הישנה והחדשה לשפות המדוברות, מלטינית) שעלינו להיות צנועים.
אלו כבר עקרונות קלוויניסטים - הוורסיה המוקצנת של פרוטסטנטיות (נפוצה בשוויץ ומשם הלאה לצרפת - שם נקראו המאמינים 'הוגנוטים', אנגליה - 'פוריטנים', סקוטלנד, סקנדינוויה וכו'). אחת הוורסיות הכי מוקצנות היא זו של הפוריטנים. צניעות ועבודה קשה הפכו לערכים מוחלטים עבורם (בגדים כהים, לקום תמיד מוקדם בבוקר, למשל). אם כבר הזכרנו רדיפות, מי שנרדף באירופה היו דווקא הם (עוד באירופה הם היו....) ומכאן הנדידה ל"ארץ חדשה", שתאפשר להם לחיות בשלווה ועל פי עקרונותיהם. הארץ החדשה היתה אמורה להיות טהורה מעיוותי וסילופי הקתוליות (ומכאן גם היחס הלא נעים לקתולים שבאו לאחר מכן).
וכאן כל העניין מתחבר אל שאלת העירום ותפיסת הגוף. אצל הקתולים המין והגוף העירום שייכים כמובן לחטא (ובגללם החטא הקדמון). אבל החטא הוא אנושי, וישו בא לעולם על מנת לתת לנו את האפשרות להיגאל מחטאינו. אז תעשו מה שאתם חייבים, חברה, ותהנו מהחיים, כל עוד אתם כמובן לא עושים מה שאסור (ניאופים וכאלה), ואם כן - בואו תתוודו ונתחיל דף חדש.
אצל הפורטינים הגוף והיצר הם ניוון, תזכורת מתמדת לכך שאיננו ראויים. את הגוף יש לכסות ומצרכיו יש להתעלם. להדחיק לחלוטין. זוגות נשואים מטוב להם שלא ישנו יחד בכלל, מין שלא לצרכי הולדה לא בא בחשבון. על עיניינים לא מהוגנים אלוהים לא יסלח גם את תעברו את כל מחרוזת התפילה שלכם שלוש פעמים. צריך להלחם בגוף, לכופף את צרכיו לפי רצוננו. ובעיקר - לא לחשוף אותו.
לדעתי לשתי התפיסות הללו יש מקורות ותמיכה ביהדות, אבל שתיהן מגיעות למקומות שיהדות לא מגיעה אליהם.
אני מניחה שזה (חלק מ)המקור הדתי לגישות כלפי הגוף, המיניות, העירום וכו'. כמובן, צריך לזכור שיש כאן עוד אלף ואחת גורמים תרבותיים, ולא רק דתיים.
איזה יופי של דיון! כמובן שמיד יש לי מה להגיד.
[u]אני לא ממש מומחית בדתות, ואם יש מישהו יותר בקיא ממני אשמח אם יצטרף לדיון ויתקן אותי אם אני טועה, אבל מהקצת שקראתי, יש לי רושם שיש דמיון לא מבוטל בין היהדות ובין הנצרות כפי שהיא קיימת בארה"ב, בעוד ששתיהן שונות מאד מהדת הקתולית, לפחות כפי שהיא קיימת באיטליה. כידוע רוב המהגרים האירופאים לארה"ב היו וראציות שונות של פרוטסטנטים והקתולים הוו מיעוט (שלא לומר נרדף) שעד היום, כך נדמה לי, גם אם כבר איננו נרדף, עודנו מיעוט[/u]
אז קודם כל, אני מסכימה אתכן שהדת עיצבה הרבה מהנחות היסוד של התרבויות המדוברות כפי שהם כיום: קתוליות בדרום אירופה, פוריטניות (הזרם הפרוטסטנטי המרכזי והמשפיע בקרב המתיישבים הראשונים) בארה"ב, ויהדות בישראל.
אבל אני לא חושבת שהפרוטסטנטיות דומה ליהדות, ממש כשם שקתוליות איננה דומה לה. שתיהן שואבות ממנה הרבה, אבל הגיעו למקומות שונים מאד ויש להן הנחות מוצא שונות לחלוטין.
כרקע לדיון במוסר, הכרחי להבין את התפיסות של דת ודתיות מהי בקתוליות ובפרוטסטנטיות. אצל הקתולים הכל ברור (ולדעתי...) קל יותר. כמו שאורית אמרה, יש אלוהים, יש אמונה - ויחד אתם, יש [b]דוגמה[/b], כלומר, עיקרי האמונה כפי שהכנסייה מכתיבה אותם. הכנסייה מתווכת בין אלוהים ומאמיניו, רק היא ואין בלתה (היא אוניברסלית ועל-זמנית). כל פניותיך לאל עוברות דרכה. זה נוח מאד, כי אלוהים עצמו הוא מן רואה חשבון שכזה. אם חטאת, את יכולה לכפר על החטא - בתיווך הכנסיה. לכן החברה של אורית יכולה לחטוא ולהנות מהחיים: יש דרך לכפר. אגב, אקט הווידוי אינו מספיק. הוא בעיקר עבורך, על מנת שתחווי את השחרור מן הנטל של החטא. אחריו מגיע תמיד אקט הכפרה (לפי ראות עיניו של המוודה, בדרך כלל סבב של כמה "אווה מריה" או משהו דומה). כלומר: חטאת-כיפרת, הכפרה בתיווך אנשי האלוהים, ותודה שטסתם עם הכנסיה הקתולית.
התפיסה של האל כפנקסן של חטאים אותם רק הכנסיה מוסמכת למחוק גרמה גם לדי הרבה תופעות של שחיתות לשמה. הכנסיה נהגה למכור "אינדולגנציות" (כתבי מחילה). מי שיכול היה, פשוט קנה "כתב מחילה" וכל חטאיו נסלחו לו, או לקרוביו שמתו. "הצליל של המטבע בקופת הכנסייה", כך אמרו הכמרים למאמינים, "הוא צליל פתיחת הדלת של הפורגטוריום לגן עדן" (רוב המתים מגיעים לפורגטוריום, שזה מן חדר המתנה לגן-עדן או לגיהנום. לשם אגב מגיעים גם תינוקות שלא הוטבלו ומתו בלא חטא. כיוון שלא נטבלו הם לא יכולים להגיע לגן עדן. אבל לענייננו, אתה לא רוצה שאבא ימתין הרבה בפורגטוריום? בוא תתן קצת כסף לכנסיה, ונקדם אותו לראש התור).
[u]יש אצלם את ההפרדה המוחלטת בין מי שמקדיש את כל כולו לדת- כמרים, נזירים ונזירות- ונדרש להמנע לחלוטין ממין, ללבוש גלימות ארוכות וצנועות וכן הלאה, ובין "חילונים"- כלומר כל השאר, כל מי שבוחר שלא להקדיש את חייו לדת, ולכן בעצם יש לו היתר לחטוא כאוות נפשו.[/u]
כן, יש הפרדה, אבל זה לא מדוייק לומר שמותר לך לחטוא כאוות נפשך. בכל זאת, יש שבעה חטאים שעליהם אין כפרה (וכל מי שראה את הסרט יודע: גרגרנות, תאווה, יוהרה וכו'). אבל עקרונית, על חטאים "קטנים", אפשר לכפר.
בקיצור: במעשים מסויימים - ביהדות זה מצוות, בנצרות הקתולית הכמעט נטולת מצוות זה מילוי הסקרמנטים ותמיכה בכנסייה - אתה יכול להשפיע על האל בבואו לגזור את דינך.
והרעיון הזה בדיוק איננו מקובל על הפרוטסטנטים. עבורם, אלוהים הלא רואה הכל ויודע הכל, בעבר בהווה ובעתיד. הוא לא יכניס רשעים לגן עדן או ימחל על חטאיהם רק בגלל חתיכת נייר כנסייתית, או תפילה מן הפה ולחוץ. הוא מכיר אותנו עוד מלפני שיצר אותנו. עוד לפני לידתנו הוא יודע אם אנחנו טובים או רעים. הרעיון הזה נקרא [b]פרה-דסטינציה[/b] והוא שולל מראש כל טעם בתפילה ומעשים טובים, כי האל הלא יודע מי צדיק ומי רשע, וכבר קבע את גורלו עוד בטרם נולד. אין אינך מן ה"נבחרים", אין טעם לא במצוות ולא במילויין (בהערת שוליים: גם את הרעיון הזה ניתן למצוא ביהדות, אם אני לא טועה בעיקר בכל מיני כתות מדבריות כמו האיסיים). ואם אין טעם במצוות ובמילויין, אין גם טעם בכנסיה שתתווך בין אדם לאלוהים. אלו הרעיונות המרכזיים של הזרם הפרוטסטנטי: "אמונה בלבד, חסד בלבד, כתבי הקודש בלבד". כל המבנה הקתולי המפואר קורס כאן לחלוטין. אין בו שום צורך. אתם לא צריכים תפילות בלטינית - התפללו בשפתכם לאל שלכם, הוא מבין אתכם. אתם לא צריכים את הסקרמנטים, ובעיקר לא את לחם הקודש - זה קשקוש. אלוהים בתוככם. עשו חסד, לא מחוות ריקות. אין דוגמה - פרשו בעצמכם את דברי האל (אתם יכולים להבין עכשיו למה יש רק כנסיה קתולית אחת, ומאות זרמים פרוטסטנטים. באמת כל אחד יכול - ומפרש - את כתבי הקודש כרצונו...).
אבל אם הכל כבר נקבע מראש, איך נדע מי "טוב" ומי "רע"? אהה. אלוהים שולח סימנים. מי שמצליח בעולם הזה, חזקה עליו שהוא מן ה"נבחרים". ואם אתה "נבחר", הרי לא תפנה לחיי חטא מרצונך. להיפך, תוכיח לאל שהוא, כמובן, צדק. תעבוד קשה (עבודה קשה היא [b]ערך פרוטסטנטי[/b]). תצבור רכוש. אבל לא על מנת להנות ממנו, כי הנאה היא עניין לחוטאים. וכמובן, אתה עובד קשה וצובר רכוש על מנת להפגין את צדקתו של האל, לא לנסות לשנות את דעתו. ולא לנקר עיניים. אלוהים לא סובל את זה. ישו אומר בפירוש (וכולם יכולים לקרוא, כי הפרוטסטנטים תרגמו את הברית הישנה והחדשה לשפות המדוברות, מלטינית) שעלינו להיות צנועים.
אלו כבר עקרונות קלוויניסטים - הוורסיה המוקצנת של פרוטסטנטיות (נפוצה בשוויץ ומשם הלאה לצרפת - שם נקראו המאמינים 'הוגנוטים', אנגליה - 'פוריטנים', סקוטלנד, סקנדינוויה וכו'). אחת הוורסיות הכי מוקצנות היא זו של הפוריטנים. צניעות ועבודה קשה הפכו לערכים מוחלטים עבורם (בגדים כהים, לקום תמיד מוקדם בבוקר, למשל). אם כבר הזכרנו רדיפות, מי שנרדף באירופה היו דווקא הם (עוד באירופה הם היו....) ומכאן הנדידה ל"ארץ חדשה", שתאפשר להם לחיות בשלווה ועל פי עקרונותיהם. הארץ החדשה היתה אמורה להיות טהורה מעיוותי וסילופי הקתוליות (ומכאן גם היחס הלא נעים לקתולים שבאו לאחר מכן).
וכאן כל העניין מתחבר אל שאלת העירום ותפיסת הגוף. אצל הקתולים המין והגוף העירום שייכים כמובן לחטא (ובגללם החטא הקדמון). אבל החטא הוא אנושי, וישו בא לעולם על מנת לתת לנו את האפשרות להיגאל מחטאינו. אז תעשו מה שאתם חייבים, חברה, ותהנו מהחיים, כל עוד אתם כמובן לא עושים מה שאסור (ניאופים וכאלה), ואם כן - בואו תתוודו ונתחיל דף חדש.
אצל הפורטינים הגוף והיצר הם ניוון, תזכורת מתמדת לכך שאיננו ראויים. את הגוף יש לכסות ומצרכיו יש להתעלם. להדחיק לחלוטין. זוגות נשואים מטוב להם שלא ישנו יחד בכלל, מין שלא לצרכי הולדה לא בא בחשבון. על עיניינים לא מהוגנים אלוהים לא יסלח גם את תעברו את כל מחרוזת התפילה שלכם שלוש פעמים. צריך להלחם בגוף, לכופף את צרכיו לפי רצוננו. ובעיקר - לא לחשוף אותו.
לדעתי לשתי התפיסות הללו יש מקורות ותמיכה ביהדות, אבל שתיהן מגיעות למקומות שיהדות לא מגיעה אליהם.
אני מניחה שזה (חלק מ)המקור הדתי לגישות כלפי הגוף, המיניות, העירום וכו'. כמובן, צריך לזכור שיש כאן עוד אלף ואחת גורמים תרבותיים, ולא רק דתיים.