על ידי בשמת_א* » 23 ספטמבר 2004, 13:41
חלק מהתחושה הלא נעימה בלקבל עזרה היא כנראה תחושה של "השפלה" מתוך חשש שהצד השני עכשיו מרגיש נורא גדול ומוצלח ובונה לעצמו את האגו על חשבוני, כי אני זקוקה לעזרה, ואף אחד לא רוצה להרגיש קטן.
מאוד מעניין מה שאת אומרת.
אצלי זו הרגשה ממש הפוכה: מהחינוך והאופי שלי (אני כותבת "חינוך" כי אני שומעת בראש את הקול של אבא שלי אומר "לא להטריח אחרים"), התחושה הלא נעימה בלקבל עזרה היא שאני
מטריחה , מטרטרת מישהו, נודניקית, מעייפת מישהו, מעיקה, טפילה, תלותית... להמשיך את הרשימה?
לעומת זאת, אם אני יודעת שבקשת עזרה גורמת למישהו להרגיש "נורא גדול ומוצלח ובונה לעצמו את האגו" - וואו! זה ממש יקל עלי לבקש ממנו עזרה!
איך את הרגשת? (שואלת ברצינות)
אחרי שניה שהיה לי לא נעים מזה שאני מטריחה אותך, היה לי בסדר גמור. באמת, הגישה שלך הצליחה: הבנתי שאני סתם עושה "ביג דיל" (ניסיתי כמובן לחשב מה יהיה הכי פחות לא נעים לבקש ממך לעזור, עם כל מיני פרמטרים של "מה יותר כבד" ו"מה יותר מלוכלך" שאת אלה אני אקח... ופשוט ויתרתי על זה, עזבתי) ושאת לא מרגישה "מוטרחת" או "מנוצלת" אלא דווקא שמחה לעזור
העזרה התקבלה בשמחה ולא הרגשתי מאף אחד שלא נעים לו שאני עוזר (כולל אותך, בשמת, למרות מה שכתבת. אולי הסתרת את ההרגשה שלך טוב טוב ).
הא, עודד, העזרה שלך התקבלה בשמחה רבה מאוד! (זה הקטעים שעליהם נתתי לעצמי צל"ש, שהצלחתי להיעזר בפשטות ובקלות... )
אבל זה בדיוק התאים למה שכתבת:
היית בדיוק בסביבה וכבר הכרנו מספיק ובדיוק לא היית עם ילד בוכה על הידיים (אני כן? נדמה לי שמשהו כזה), אז העזתי לבקש ולהיעזר בלי לעשות מזה עניין.
_ובאמת בימינו אולי צעד הפתיחה הראשון בריקוד - "בוא נהיה אנשים שעוזרים אחד לשני"
הוא לבקש עזרה (שזה צעד פחות אינטואיטיבי מלהציע עזרה)_
זה מאוד יפה, הד, אבל דווקא הקושי היותר גדול, לדעתי, הוא לבקש עזרה. לפחות מהצד שלי.
אם כי אני מזדהה לגמרי עם מה שכתבה אמא של יונת. לא חשבתי על זה קודם, אבל אני מרגישה חסרת כל כישרון להציע עזרה, וממש מתמלאת שמחה כשמישהו מבקש ממני משהו שאני גם יכולה לעשות. ברוב הדברים ה"מעשיים" אני מרגישה מגושמת וחסרת כל יכולת: להחזיק תינוק לא שלי? אני מרגישה חוסר ביטחון ענקי - אני לא מכירה אותו, מה יהיה אם הוא לא יהיה מרוצה? להכין אוכל למישהו במטבח שלו - אוי, שרק לא אהרוס שום דבר ולא אעשה משהו ממש גרוע! וכן הלאה...
אמרת לי "מה את רוצה, היא לא מכירה אותך".
מדהים! תמר, הייתי צריכה לקרוא את ההודעה שלך עד הסוף כדי לקלוט שאת כמעט נעלבת ממה שגילה אמרה, ורק בזכות זה שזה בא מגילה, לא נעלבת.
תראי מה זה הבדלי תרבויות! אני קראתי את מה שגילה אמרה ככה: (תרגום שלי, גילה, תרגישי חופשייה להעיר) "אל תרגישי לא נעים מזה שהיא בכתה כשהחזקת אותה, אני יודעת שלך היו רק כוונות טובות ולא עשית שום דבר לא בסדר, זאת פשוט היא, היא מגיבה ככה לפעמים כשהיא מרגישה שהיא לא מכירה את מי שמחזיק אותה".
בגלל ה"תרגום" שלי למשפט של גילה, אז אני לא הייתי מעלה בדעתי להיעלב ממנו - וכמובן, הייתי עלולה להגיד משפט כזה בלי לחשוב פעמיים למישהו אחר, ולא לנחש בשום אופן שהוא עלול להיות מעליב! (אם תקראי את התרגום שלי, תראי שלי זה נשמע תומך ומרגיע (-: ).
[u]חלק מהתחושה הלא נעימה בלקבל עזרה היא כנראה תחושה של "השפלה" מתוך חשש שהצד השני עכשיו מרגיש נורא גדול ומוצלח ובונה לעצמו את האגו על חשבוני, כי אני זקוקה לעזרה, ואף אחד לא רוצה להרגיש קטן.[/u]
מאוד מעניין מה שאת אומרת.
אצלי זו הרגשה ממש הפוכה: מהחינוך והאופי שלי (אני כותבת "חינוך" כי אני שומעת בראש את הקול של אבא שלי אומר "לא להטריח אחרים"), התחושה הלא נעימה בלקבל עזרה היא שאני [b]מטריחה[/b] , מטרטרת מישהו, נודניקית, מעייפת מישהו, מעיקה, טפילה, תלותית... להמשיך את הרשימה?
לעומת זאת, אם אני יודעת שבקשת עזרה גורמת למישהו להרגיש "נורא גדול ומוצלח ובונה לעצמו את האגו" - וואו! זה ממש יקל עלי לבקש ממנו עזרה!
[u]איך את הרגשת? (שואלת ברצינות)[/u]
אחרי שניה שהיה לי לא נעים מזה שאני מטריחה אותך, היה לי בסדר גמור. באמת, הגישה שלך הצליחה: הבנתי שאני סתם עושה "ביג דיל" (ניסיתי כמובן לחשב מה יהיה הכי פחות לא נעים לבקש ממך לעזור, עם כל מיני פרמטרים של "מה יותר כבד" ו"מה יותר מלוכלך" שאת אלה אני אקח... ופשוט ויתרתי על זה, עזבתי) ושאת לא מרגישה "מוטרחת" או "מנוצלת" אלא דווקא שמחה לעזור {@
[u]העזרה התקבלה בשמחה ולא הרגשתי מאף אחד שלא נעים לו שאני עוזר (כולל אותך, בשמת, למרות מה שכתבת. אולי הסתרת את ההרגשה שלך טוב טוב ).[/u]
הא, עודד, העזרה שלך התקבלה בשמחה רבה מאוד! (זה הקטעים שעליהם נתתי לעצמי צל"ש, שהצלחתי להיעזר בפשטות ובקלות... )
אבל זה בדיוק התאים למה שכתבת:
היית בדיוק בסביבה וכבר הכרנו מספיק ובדיוק לא היית עם ילד בוכה על הידיים (אני כן? נדמה לי שמשהו כזה), אז העזתי לבקש ולהיעזר בלי לעשות מזה עניין.
_ובאמת בימינו אולי צעד הפתיחה הראשון בריקוד - "בוא נהיה אנשים שעוזרים אחד לשני"
הוא לבקש עזרה (שזה צעד פחות אינטואיטיבי מלהציע עזרה)_
זה מאוד יפה, הד, אבל דווקא הקושי היותר גדול, לדעתי, הוא לבקש עזרה. לפחות מהצד שלי.
אם כי אני מזדהה לגמרי עם מה שכתבה אמא של יונת. לא חשבתי על זה קודם, אבל אני מרגישה חסרת כל כישרון להציע עזרה, וממש מתמלאת שמחה כשמישהו מבקש ממני משהו שאני גם יכולה לעשות. ברוב הדברים ה"מעשיים" אני מרגישה מגושמת וחסרת כל יכולת: להחזיק תינוק לא שלי? אני מרגישה חוסר ביטחון ענקי - אני לא מכירה אותו, מה יהיה אם הוא לא יהיה מרוצה? להכין אוכל למישהו במטבח שלו - אוי, שרק לא אהרוס שום דבר ולא אעשה משהו ממש גרוע! וכן הלאה...
[u]אמרת לי "מה את רוצה, היא לא מכירה אותך".[/u]
מדהים! תמר, הייתי צריכה לקרוא את ההודעה שלך עד הסוף כדי לקלוט שאת כמעט נעלבת ממה שגילה אמרה, ורק בזכות זה שזה בא מגילה, לא נעלבת.
תראי מה זה הבדלי תרבויות! אני קראתי את מה שגילה אמרה ככה: (תרגום שלי, גילה, תרגישי חופשייה להעיר) "אל תרגישי לא נעים מזה שהיא בכתה כשהחזקת אותה, אני יודעת שלך היו רק כוונות טובות ולא עשית שום דבר לא בסדר, זאת פשוט היא, היא מגיבה ככה לפעמים כשהיא מרגישה שהיא לא מכירה את מי שמחזיק אותה".
בגלל ה"תרגום" שלי למשפט של גילה, אז אני לא הייתי מעלה בדעתי להיעלב ממנו - וכמובן, הייתי עלולה להגיד משפט כזה בלי לחשוב פעמיים למישהו אחר, ולא לנחש בשום אופן שהוא עלול להיות מעליב! (אם תקראי את התרגום שלי, תראי שלי זה נשמע תומך ומרגיע (-: ).