על ידי שפע_טל* » 20 אוגוסט 2007, 13:54
הי אור ואהבה, זו שפע כותבת לך.
ברוכה הבאה לאתר, ואני חושבת שאולי זה
דף בית אישי ? אז פרחים @}
אני כותבת לך בזמן נשימה קצר שיש לי , כשבנותי בנות השנה והשנתיים ישנות, כדי לספר לך שגם לי ההריון הראשון , הרצוי והאהוב , הסתיים בהפלה בגלל שלא היה דופק לעובר וגם אני בחרתי להתגבר דרך האור ולא דרך מתן מקום לחושך.
כשגיליתי שלעובר אין דופק בכיתי יום יומיים והחלטתי לא לבצע גרידה אלא לתת לגוף להוציא באופן טבעי את מה שלא הלך. בדיעבד , אולי הדרך שלך היא הנכונה, היות ולקח כמעט חודש עד שההפלה קרתה באופן טבעי, והחודש הזה היה לא קל (קשה להסתובב עם מוות בבטן...).
בעקבות ההפלה דיברתי עם הרבה נשים על הנושא . מסתבר שבשקט בשקט, בלי לספר לאף אחת, כמעט כל אחת מאיתנו חוותה הפלה ואנחנו לא מספרות כי זה כשלון או כי זה קשה או כי לא מוצאים מתי, ובסוף כל אחת חווה את זה לבד...
כששאלתי לגבי אבלות ופרידה קיבלתי תשובות רבות. אני חושבת שלעובר יש קיום כנשמה עצמאית אם את התייחסת אליו ככזה. אני, שבשל החלטתי ראיתי מה יצא לי מהגוף אחרי שבוע שמיני , יודעת שזה לא היה תינוק, זה היה פוטנציאל. פוטנציאל שכשל כמו בכל מחזור אבל אחרי. צביר תאים בתוך שקיק. מעולם לא היה לו דופק, הוא מעולם לא היה חי. עוד כשהוא היה בבטן כבר ראיתי אותו ככזה וחשבתי על ההריון הבא.
חברות שהפילו באותו שלב התייחסו אל העניין אחרת, כאל נשמה שירדה לעולם ובחרה לחזור לעולם הנשמות ולדחות את בואה. הן נפרדו מהנשמה ברב טקס ונתנו לה שם ומשמעות.
הכל בסדר, כל מה שטוב ועוזר ומקדם.
התקופה שאת עוברת עכשיו היא תקופה רגישה, הורמונלית ונפשית. תני לעצמך להיות בה. אור ואהבה הן דרכי התמודדות מעולות, ובטח בגלל שהם במקום, כי הולכים להיות לך מלא ילדים בריאים ומקסימים, ואת כבר יודעת שגם את וגם אהובך פוריים
נצלי את הזמן שנוצר ותעשי עוד מלא דברים שאי אפשר לעשות עם ילדים,אני את הבכורה שלי עשיתי בסוף בהודו...
שפע, אור ואהבה ובהצלחה מתוקה.
הי אור ואהבה, זו שפע כותבת לך.
ברוכה הבאה לאתר, ואני חושבת שאולי זה [po]דף בית אישי[/po] ? אז פרחים @}
אני כותבת לך בזמן נשימה קצר שיש לי , כשבנותי בנות השנה והשנתיים ישנות, כדי לספר לך שגם לי ההריון הראשון , הרצוי והאהוב , הסתיים בהפלה בגלל שלא היה דופק לעובר וגם אני בחרתי להתגבר דרך האור ולא דרך מתן מקום לחושך.
כשגיליתי שלעובר אין דופק בכיתי יום יומיים והחלטתי לא לבצע גרידה אלא לתת לגוף להוציא באופן טבעי את מה שלא הלך. בדיעבד , אולי הדרך שלך היא הנכונה, היות ולקח כמעט חודש עד שההפלה קרתה באופן טבעי, והחודש הזה היה לא קל (קשה להסתובב עם מוות בבטן...).
בעקבות ההפלה דיברתי עם הרבה נשים על הנושא . מסתבר שבשקט בשקט, בלי לספר לאף אחת, כמעט כל אחת מאיתנו חוותה הפלה ואנחנו לא מספרות כי זה כשלון או כי זה קשה או כי לא מוצאים מתי, ובסוף כל אחת חווה את זה לבד...
כששאלתי לגבי אבלות ופרידה קיבלתי תשובות רבות. אני חושבת שלעובר יש קיום כנשמה עצמאית אם את התייחסת אליו ככזה. אני, שבשל החלטתי ראיתי מה יצא לי מהגוף אחרי שבוע שמיני , יודעת שזה לא היה תינוק, זה היה פוטנציאל. פוטנציאל שכשל כמו בכל מחזור אבל אחרי. צביר תאים בתוך שקיק. מעולם לא היה לו דופק, הוא מעולם לא היה חי. עוד כשהוא היה בבטן כבר ראיתי אותו ככזה וחשבתי על ההריון הבא.
חברות שהפילו באותו שלב התייחסו אל העניין אחרת, כאל נשמה שירדה לעולם ובחרה לחזור לעולם הנשמות ולדחות את בואה. הן נפרדו מהנשמה ברב טקס ונתנו לה שם ומשמעות.
הכל בסדר, כל מה שטוב ועוזר ומקדם.
התקופה שאת עוברת עכשיו היא תקופה רגישה, הורמונלית ונפשית. תני לעצמך להיות בה. אור ואהבה הן דרכי התמודדות מעולות, ובטח בגלל שהם במקום, כי הולכים להיות לך מלא ילדים בריאים ומקסימים, ואת כבר יודעת שגם את וגם אהובך פוריים ;-)
נצלי את הזמן שנוצר ותעשי עוד מלא דברים שאי אפשר לעשות עם ילדים,אני את הבכורה שלי עשיתי בסוף בהודו...
שפע, אור ואהבה ובהצלחה מתוקה.