ישנו ספר של סנדרה ריי ולאונרד אור -לידה ויחסים

הבן של חברה שלי נולד בואקום ויש לו בעיות שפתיות
אני תמיד תוהה אם זה קשור
באמת מעניין לבדוק את העניין במחקר

שלום, יש לי שאלה כאורחת פה (מקווה שיקראו אותה בדף כזה ישן...)
ילדתי את הבת שלי (שנייה אחרי בן) בלידה מוקדמת שהייתה בשבילי מאוד קשה. הלידה עצמה הייתה קלה וטובה, אבל ככ מוקדמת מדי בשבילי. ועם הרבה רגשות אשמה (הייתי אשמה בזה). וזה מאוד, מאוד, השפיע על הקשר שלי איתה, והלואי שלא אבל אני מרגישה שעדיין משפיע (היא בת שנתיים). קצת, הרבה פחות, הקשר משתפר מאוד, גם אחרי טיפול של דיכאון אחרי לידה, אבל עדיין משהו קיים.
אני עכשו בהריון, חודש שביעי. מפחדת. אני לא מרגישה את הקשר והחיבור לעובר שלי. אני מפחדת שהאהבה שלי אליו לא תהיה טבעית וזורמת. אני יודעת מה זה להסתכל על התינוק שלך ולהתמלא מזה באושר (כמו שהיה ועדיין עם הגדול שלי) ולעומת זה להסתכל על התינוקת שלך ורק לחכות שהיא תיתן לך שקט (כמו שהיה עם הקטנה). יש לכן עצות/תובנות/מחשבות בנושא, בשבילי? חשבתי המון על מה שעברתי עם הבת שלי. אני מחפשת איך לעשות שיהיה יותר טוב עם העובר שלי (גם עכשו יש סיכון ללידה מוקדמת, מקווה שאצליח למנוע את זה). תודה!

לפני איזה שבועיים שלושה שאלתי שאלה דומה בדף אחר. אני גם חושבת שאופי התינוק/ילד/אדם שהרי אומרים בגיל 70 כמו בגיל 7 משפיע על אופן התנהלות הלידה. תופס אצל שני הילדים שלי עד כה וכעת בחודש שביעי :-) נראה מה יהיה :-)

[u]מניסיון שלי דווקא אופי התינוק משפיע על הלידה ולא להיפך[/u]

בדיעבד, עכשיו כשהילד שלי כבר גדול עם אופי מוגדר וברור, זה מה זה נכון.
היה במנח עורף לאחור, 4 ימים של צירים ארוכים וכואבים, אח"כ מפל התערבויות וניתוח.
הילד קשה עורף, חייב שהדברים יקרו בדרך שלו (שהיא לרוב שונה ונראית לא הגיונית בהתחלה), מתחיל דברים לאט (מאווווד לאט, יכול לשגע פילים) וגומר אותם במהירות שמפתיעה כל פעם מחדש.

אולי זה נושא לדף נפרד?!

אני לא בטוחה לגבי השפעת הלידה על אופי התינוק אבל...
אני בטוחה שאופן הלידה משפיע רבות על הקשר שבין האם לתינוק במהלך חייו.
ביתי הבכורה נולדה בקיסרי שבא אחרי וואקום שנכשל, שבא אחרי זירוז שבא אחרי מים מקונייאלים שבאו אחרי ירידת מים שבאה אחרי הפחדות מרובות של הרופאים שאני לא אחראית והעובר בסכנה והמשקל גבוה ובלה בלה בלה.....
לי אישית לקחו בערך 8 חודשים להתאושש פיזית מהלידה הזו. הטראומה קיימת עד היום... (ב"ה יש לי עוד שניים מתוקים).
מה שרציתי לומר הוא, שאחרי לידה כזאת משהו בתת הכרה שלך, שדוחק הצידה את המחשבות הנוראיות והסיוטים, דוחק הצידה גם את מי ש"כאילו" הביא אותם - התינוק...

יש אינפורמציה על הקשר בין אופן הלידה לאופי התינוק בספר המעניין של נגה חפץ - שכטר, אחות מיילדת שהיא גם מתקשרת. הספר נקרא "רואה את הנולד" ויש פרק שעוסק בדיוק בזה.

אצלי הלידה השניה היה שידור חוזר של הראשונה, בשבוע מוקדם יותר ועם יותר קשיים וסיבוכים. שתי הלידות היו קיסרי חירום.
הבכורה שלי מככבת ב [po]ילד שאף פעם לא די לו[/po]. הצעירה הרבה יותר בהרמוניה עם עצמה ועם העולם. ראיתי את ההבדלים בתגובות שלהן לסביבה מיד כשהן נולדו, הרבה לפני שהיו אמורות להיות בחוץ.

למרות שהדף הזה ישן...
מסכימה עם Pooh לגמרי!
היה לי הריון מקסים ומתוכנן, שליו, עם הרבה התבוננות פנימה והכנה.
לידה ארוכה אך מדהימה, בבית בבריכה לאור נרות.
יצאה ובכתה. הייתי בהלם שהיא בוכה כי הכל היה רגוע עד שהיא הגיעה...
כמה ימים של שקט ואז עם הגזים הגיע הבכי הנורא וככה עד גיל שלושה חודשים.
מגיל שלושה חודשים, תינוקת רגועה, חברותית ומקסימה (אוביקטיבית...)

בקיצור- לא מסכימה לגבי הבכי בהתחלה. לרב זה קשור לכאבים עזים בבטן. ממש הרגשתי את הבטן מתכווצת ועד היום יש לה עיכול איטי.
וכן- נשאנו אותה יומם וליל והיא ינקה בלי הפסקה...
אני כן חושבת שהלידה המדהימה שאני חוויתי תשפיע עליה באיזשהו אופן אך לא כמשוואה שהבכי של הגזים קשור ללידה טרואמטית.
ברור לי שאם היו לוקחים אותה ממני מיד אחרי הלידה לניקוי ובדיקה או מה שלא עושים להם בבי"ח זה היה משפיע על הקשר שלנו למשל כי הבונדינג בהתחלה מאד חשוב.
או כל פעולה אלימה של בית חולים (ואקום, ניתוח, משיכת הראש וכדו)
אם התנקות שלי חוותה טרואמה בלידה אז כנראה שכל תינוק חווה סוג של טרואמה. ואם לידה לכשעצמה היא טרואמה אז למה לא כולם בוכים?

[b]מניסיון שלי דווקא אופי התינוק משפיע על הלידה ולא להיפך[/b]
לי זה ברור שכיוון הסיבתיות הוא: אופי הילד => להתנהלות הלידה. (ברור שיש עוד גורמים המשפיעים על הלידה כמו מצב רוחה של היולדת, האווירה בלידה ועוד..)

אנסה לשכנע:
נניח שהקשר הוא הפוך, אז אני מאמינה שארועים, גם אם הם ארועים חזקים ומשמעותיים כמו לידה, ברגע שהם לא נישנים הם אינם דומיננטיים בהשפעתם על אופיו של האדם. ולכן אין להסיק שהתנהלות הלידה היא זו שעיצבה את תכונותיהם של ילדינו. כמובן שלידה משפיעה על התינוק אך אינה [b]קובעת[/b] את אופיו .

בני הבכור בעל טמפרמנט slow-to-worm-up מובהק.
גם בלידה הוא היה איטי (מאוד!) ולבסוף עזרו לו לצאת עם וואקום.
אני לא חושבת שניתוח קיסרי או לחלופין סיום טבעי של הלידה (עם עזרת דולה למשל) היו משנים את הטמפרמנט שלו.

מניסיוני עם ילדיי הנוספים, התנהלות לידתם מעידה אף היא על אופים. או לחלופין, אופים הוא זה שקבע את התנהלות הלידה.

לי יש הרגשה שיש אחוז גבוה של ילדי וואקום בקרב אוכלוסיית אספרגר/ADHD/PDD וכיו"ב יחסית לאוכלוסייה הכללית.
יש כאן מישהו שמחפש נושא לתזה וירים את הכפפה? ;)

במישור האישי: יונתן נולד תחת טשטוש, ולמרות שהופסק בזמן (על מנת שלכאורה יוולד "נקי"), יש לי הרגשה שהוא היה מנותק שבועיים אחרי הלידה. בכלל לא הראה העדפה לידיים שלי, כמעט. אני חושת על זה שבעצם הוא פספס את הלידה של עצמו. איזה פספוס זה, הא? לא להיות נוכח בלידה של עצמך?
אני קוראת עכשיו את הספר על הקיסרי של מישל אודן והוא מזכיר שם שפטידין (טשטוש) בלידה מגביר את הסיכון להתמכרות לסמים בעתיד (ובעיקר אופאטיים) פי חמש אצל אותו אדם.
אורי נולד בלידה שהרגשתי שהתקדמה במהירות גדולה מדי בשבילי. הוא בכה זמן רב בצאתו ולא הצליח אפילו לינוק עד שנרגע מהבכי, ועד עכשיו (שנתיים וחצי)הוא מאוד קשור אלי וזקוק לי יחסית לאחרים שלי (לא יודעת איך זה ילדים של אחרים בכלל, ושל "באופנים חזקים" בפרט).

[u]אם היה קשר פשטני מישהו היה רושם עליו פטנט ומוכר חבילות לידה לקבלת תינוק רגוע/מחרבן מעט/.....[/u]
הלו, לא יודעת מה איתכם, אבל האושר הגדול שלי הוא כשהם מחרבנים הרבה! :-D

[u]אבל שוב, יש כל-כך הרבה משתנים במשוואה.[/u]
אני חושבת שבאמת יש כל כך הרבה משתנים במשוואה הזו, שזה פשטני מידי לקשר את טיב ההריון או טיב הלידה ואופי הילד. אני יותר מתחברת דווקא ל [po]את יולדת כמו שאת חיה[/po] מנקודת המבט ההתפתחותית שבזה, כלומר מהמקום של לראות היכן היית אז בחייך, ואיך זה השפיע, תרם, גרם לסוג הלידה שהייתה. ומתוך זה לראות כיצד אפשר להמשיך הלאה ולהתפתח מתוך הראייה התודעתית של מה שהיה.
ביתי נולדה בלידה מאוד קשה, בשבוע 30 ולאחריה נלקחה לאישפוז של חודש וחצי בפגייה, כשבשלושת הימים הראשונים לאישפוזה, גם אני הייתי בטיפול נמרץ, כך שלא ראיתי ולא נגעתי בה 3 ימים, ובכל זאת היא הייתה תינוקת רגועה, שקטה ושמחה, מה שכן יש בה עוצמה פנימית מדהימה, למרות עדינותה החיצונית - אז אולי יש קשר ואולי אין, אך מבחינתי בטוח שהקשר איננו במובן הפשטני של המשוואה הזאת.

[u]אבל כללית אני נוטה להאמין שהלידה היא מסע של האם[/u]
לזה אני מסכימה לגמרי..

[u]ואולי יש יותר השפעה על (אופי) הילד מצד ההריון, האם במהלך חודשי ההריון האווירה היתה טובה/קשה/מאתגרת/אלימה או אוהבת.[/u]
לזה לא.
עם שני הילדים היה לי הריון יחסית קל. ההרגשה שלי הייתה טובה. אהבתי את שניהם עוד בבטן.
הגדולה נולדה בואקום ובלידה נוראית לי ולה. וכל ההתחלה שלה הייתה לא קלה ולא רגועה ואז ההסבר של "כן הייתה לה לידה לא קלה והיא תריכה להתגבר" התאים.
לקטן הייתה לידה נפלאה מהחלומות. אז למה היה כל האח"כ?
לא חושבת שיש קשר אמיתי בין ההריון ו/או הלידה לאופי הילד. לפחות לא באופן מובהק.
ואצלי לגמרי לא.

אני גם לא מסכימה באופן מוחלט לסכימה של אמא רגועה = תינוק רגועה אבל זה אולי לדף אחר...

_הייתה שנה נוראית.
ועדיין לא קל.._
(())

_ואצלי אין קשר...
הקטן נולד בלידת בית מהירה רגועה ונפלאה וצרח חצי שנה._
רציתי לתקן צרח יותר קרוב לשנה.
הייתה שנה נוראית.
ועדיין לא קל..
והייתה לידה בהזמנה..

[u]מניסיון שלי דווקא אופי התינוק משפיע על הלידה ולא להיפך[/u]

המסקנה הזאת בדיוק עלתה היום בשיחה שלי עם חברה שילדה שלשום בפעם השלישית. היא נזכרה בלידה הקודמת שלה, שהיתה לידת בזק - התחילה בירידת מים ללא צירים, ואחרי 40 שעות התחילו צירים חזקים וכואבים, כעבור שעה וחצי התינוקת יצאה. היא אמרה שהאינטנסיביות של זה גרמה לה לטראומה גופנית שלקח לה שבועות להתאושש ממנה. ו - וואללה, זה תיאור שכל-כך מתאים לבת שלה, ילדה נורא אינטנסיבית ומתישה, פראית ופיצוצית. זה פשוט נטוע באופי שלה ולא יעזור כלום.

הילד הראשון שלה נולד בלידת עכוז טבעית. הוא ילד בלתי רגיל, כמו הלידה, כמעט חריג, בצורה חיובית מאוד. כל מי שמכיר אותו מציין זאת. ילד פלאי ונדיר.

הלידה הזאת שלה היתה מפתיעה (קצת מוקדמת), הלכה בניגוד לכל התכניות אבל היתה חלקה וטובה ועם הרבה הרבה מזל. מעניין איזה מין ילד זה... :-)

גם לדעתי יש מזה ומזה, יש קשר ולפעמים הוא אינו ברור או אינו נראה, וגם ישנה מורכבות שקשורה למכלול השלם של מיהו התינוק, ועם מה הוא בא לעולם ומה הוא בא ללמד את הוריו. מניסיוני, לידה ראשונה קיסרית ואחריה שלוש לידות טבעיות שהלכו ומעשו יותר ויותר נפלאות (המדדים הם לא בהכרח באורך הלידה ובעוצמת הכאב, אלא בקבלת המתרחש, ובשמחה שהיתה לקבל את התינוק לעולם...) למדתי שהכי חשוב זה להתכונן מראש לזה שיש קשר ואז להיות בהכרה לזה שיש לי אחריות כיולדת לספק לתינוק את התנאים הטובים ביותר לכניסתו לעולם.

אותי זה השאיר מאד ממוקדת להביא אותו בשמחה, עם כל מה שקורה. וגם הוריד ממני את הציפיה/דרישה שהוא יגיע בצורה מסויימת. הרבה פעמים קורה שאנחנו מתכננות כל כך הרבה איך נלד, ומרגע שהתוכנית מתחילה לשנות כיוון אנחנו מאבדות את המיקוד והקשר עם הלידה. ולעיתים הההתערבות הרפואית מגיעה כתוצאה מהאכזבה ומאיבוד הקשר הזה.

התנאים הללו הם תנאים מנטליים, אנרגטיים שהאמא יוצרת ולכן גם אם הדברים לא הולכים כמתוכנן ואת מסכימה למה שקורה ולא עסוקה בעצמך אלא ממשיכה לעזור לתינוק לצאת לאויר העולם בשמחה אז מנסיוני (עם הרבה יולדות) זה מה שנקלט אצלו, ופחות מה שקורה טכנית. ונדמה לי שסיפור הלידה של [po]יעלי לה[/po] ודבריה בדף יכולים להוכיח זאת.

אצלי 2 התינוקות האחרונים שהגיעו עם המון שמחה וגם שירה מוכיחים את הקשר באופן יומיומי. הם שמחים ושרים וזה שכבר יכול גם רוקד כל הזמן, ואני מרגישה מאד את הקשר בין לידתם לאופיים.

המרגיעון שואל "מה את רוצה?"
אני רוצה שיצאו כמה שיותר ילדים שמחים לעולם, והוא יהיה יותר טוב אמן :-)

גם אני מסכימה עם זה שאופי התינוק משפיע על אופי הלידה.
היתה אצלי יועצת הנקה כשהתינוקת היתה בת יומיים ואמרתי לה "היא לא אוהבת שינויים". זה חזר אלי וחוזר אלי מאז בהמון מקומות וברור לי שהלידה התארכה ונתקעה לא רק בגלל איך שאני הייתי (וגם לי לא קל עם שינויים), אלא גם מפני שלה קשה עם שינויים ומעברים, ואין שינוי יותר גדול מהלידה.

ואצלי אין קשר...
הקטן נולד בלידת בית מהירה רגועה ונפלאה וצרח חצי שנה.

הנסיון שלי: תאומים, לידה בניתוח קיסרי.
אופי והתנהגות שונים לגמרי (ממש הפכים) מאז הלידה ועד היום (בני שנה וחדשיים).
מסקנה: לא יודע. כל אחד יסיק מה שבא לו... :-)

[u]מניסיון שלי דווקא אופי התינוק משפיע על הלידה ולא להיפך.[/u]

ודאי שאופיו של התינוק משפיע על הלידה, כמו שהלידה משפיעה עליו, זה דו כיווני.

אני מרגישה שהלידה אצל הגדולה שלי מאוד השפיעה ויש קשר בין האופי שלה ללידה שהיתה.
לגבי הלידה של הקטן, אני עוד לא רואה דברים מאוד ברורים לגבי הקשר הזה.

המרגיעון שלי: "קושי אינו בהכרח סבל". הלואי.

מסכימה לגמרי - אצלי אופן ההריון והלידה מאוד מזכירים את אופן ההתתנהלות שלו
הלידה התחילה מוקדם ונמשכה המון המון זמן, גם אם היתה קלה וכיפית מאוד.
יש לי ילד שכבר שנה וחצי מתחיל כל שלב התפתחותי מאוד מוקדם אבל לוקח לו הרבה זמן לסיים...
והוא קל וכיפי וכל כולו עסוק בלשמוח לשמח להנות מהחיים ובעיקר מהדברים הקנטים שבחיים (היום בילינו שעה וחצי בלנסות להחזיר עלה לענף וענף לעץ)

לידה 40 שעות אחרי ירידת מים, אחרי 30 שעות צרחתי שיתנו אפידורל כי רציתי רק לישון, הצירים היו לא סדירים גם בפתיחה 10, בסוף הרופאים איימו על התערבות אז לקחתי זרוז. אחרי הלידה היא ישנה המון, ישנה כמה ימים, בקושי רצתה לינוק והיה לי גודש מטורף. אבל מההתחלה התינוקת מסתגלת לכל מצב, מתמסרת לחיבוקים, רגועה מאוד וחייכנית.
מניסיון שלי דווקא אופי התינוק משפיע על הלידה ולא להיפך.
אני הרגשתי כל הזמן שטוב לה ברחם והיא פשוט לא ממהרת לצאת. הטונוס שלה נמוך ואני חושבת שאולי הצירים היו חלשים כי לא היה לה כוח להוציא את עצמה החוצה, הגוף שלי ניסה להוציא אותה כבר מתוכו אבל היא לא התאמצה לצאת.
אני חושבת שטונוס נמוך מאוד מתאים לטמפרמנט הנוח שלה.

מלכתחילה מאוד האמנתי בקשר הזה בין [po]אופן הלידה ואופי התינוק[/po], ולכן היה לי כל-כך חשוב ללדת בבית בלידה כמה שיותר רכה ולא להצטרך להיפרד מהתינוק לרגע... מה לעשות שזה לא הלך, שכבתי בבית חולים עם אפידורל ופיטוצין ובסוף ילדתי בקיסרי שאחריו פרידה של 8 שעות. [b]נורא[/b] חששתי מזה, ואפילו הסתובבתי איזה שבועיים בתחושה איומה שכל האישיות שלו תושפע מזה לנצח (עם מלא רגשות אשמה כמובן וקורטוב של דיכאון)... אבל הוא ילד שקט, רגוע, שמח, בוטח, ישן טוב, יונק טוב מההתחלה, בקיצור שום כלום (טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה לא אמרתי כלום). אולי בעתיד יהיו דברים כמו קושי עם מעברים בחיים, אבל על התקופה הראשונה זה לא השפיע [b]בכלל[/b].

[u]אני חושבת שאנשים שנולדו בניתוח קיסרי מתקשים להתמודד עם מעברים ושינויים בחייהם.במיוחד אם הניתוח לא היה מתוכנן[/u]
זה מתאים מאד לבתי. אף פעם לא חשבתי על זה.
גם היה לה חבל טבור קצר יחסית, וצחקנו שבטח יש לה פתיל קצר - ואוהו, לא ידענו כמה שצדקנו...

לי יש תיאוריה שונה.
הקשר לדעתי הפוך ביסודו:
ונובע מהיחס שלי כאם לרך הנולד. ביאור:
הריון קשה, לידה קשה--> אני , כאמא, לא מקבלת כלום כמובן מאליו וההסתגלות שלי לרך הנולד מלאה קבלה- אחרי הריון ולידה קשים, המעבר להורות היה לי קל יותר ממה שקדם. כאילו שזו היתה הכנה נפשית יסודית לנתינה וההקרבה האין סופית לילוד.
הריון נפלא, לידה קלה--> אני, כאמא, מתקשה לקבל את הדרישות והמענות שצריך לקום ולהתעורר אין ספור פעמים, שצריך כל הזמן לחתל לפשפש ולהחליף בגדים-מצעים-ולכבס אותם, המעבר מהריון להורות הופך למעבר חד משלווה לנתינה אין סופית.
<היום, ינוקא חוגג חודשיים להיוולדו ואפשר להגיד שאני מתרגלת לרעיון;-)>
ולגבי אופי התינוק, יש עוד כמה פרמטרים:
[list]
[*] היה/ לא היה וכמה זמן בתינוקיה (הבכורה היתה 6 ימים, ינוקא היה חצי שעה ועם אבא)
[*] קיבל / לא קיבל חיסונים ביום הראשון לחייו (היא קיבלה, הוא לא)
[*] קיבל/ לא קיבל תוספות מזון בימיו הראשונים ( היא כן הוא לא)
[*] אמא היתה רגועה/ לחוצה (אצלה הייתי לחוצה, איתו אני רגועה) בימים הראשונים בזמן החזקת הילוד.
[*] הבינו/ לא הבינו את סימני הפיפי - קקי שלו (איתה חשבנו שזה גזים ואיתו- מאז שאני קוראת אותו ולוקחת אותו להתפנות- יש לי תינוק שלייו ורגוע להפליא, אחרי 3 שבועות בהם הוא היה בוכה המון עד שהיה מרים ידיים ועושה בחיתולים)
[/list]
בקיצור- מי רוצה לכתוב דוקטוראט?

אני יודעת שאצלי זה בא ממש לידי ביטוי, אני לא יכולה לומר בצורה וודאית עם הראשון כי לא קיבלתי אפידורל וטעות של ב"ח גרמה לפקיעת המים, זירוז הלידה וניתוח במיידית. אבל אצל הילד השני האפידורל שלקחתי השפיע כנראה עליו אחרי מס' דקות מצומצם התחילו לאבד אותו המוניטור, לא לקחו סיכון וניכנסו בהיסטריה לניתוח , הרדמה מלאה, בהול, והתברר שכנראה האפידורל איכשהו גרם לניתוק חבל הטבור, הציאו אותו באיחור של מאית השנייה האפגר היה 5 עד שהחזירו אותו לחיים, והילד במשך 8 חודשים ראשוניים לחייו בכה בלי הפסקה, בוקר צהריים ערב לילה לא יישן וכתוצאה מזה ההתפתחות שלו נתקעה ובאמת עם הבעיות שנגרמו אני יכולה לכתוב ספר, לא רק זה אני נכנסתי לדכאון קשה אבל היום הוא בן4 ואין שום סממנים, הוא ילד פשוט מקסים, ומכפר פי 2 על כל מה שעברנו איתו,

נגה,
ע"פ תורת הכאוס...כל דיון יהיה בלתי ניגמר...(-;
ברור לי שתנאי הסביבה משפיעים, ועם זאת, כשתינוק "מביא את עצמו החוצה", עצם התהליך שלו עם הגוף הקטן הזה, שדוחף, מזדחל, נאבק, פורץ...(אפשר למצוא גם מילים אחרות..זה מה שעולה לי בשליף הבוקר..) - אז עצם התהליך הזה אוסף איזה כוחות פנימיים בסיסיים, שבהמשך, יעמדו לו כל אימת שיצטרך.(גם מול אגרסיביות של מיילדת, גם מול טמפ' כזאת או אחרת...וכו'). וברור שלא מדובר בנסיבות קיצוניות לכאן או לשם.

ומה עם תינוקות שנולדו הפוך? כלומר יצאו עם הרגליים? ;-)

[po]שמחה שמצאתי[/po] גם את הדף הזה.. תודה [po]לאף חצוף[/po].
אני דווקא רואה קשר מרתק בין מהלך הלידה (בחוויה של העובר/תינוק) לבין התנהלות חייו אח"כ, כל חייו. בעיקר יבוא לידי ביטוי בהתמודדות מול קושי (כל קושי), אני טוענת שתינוק שחווה את הקושי הפיזי (הבסיסי) שכרוך בלצאת לאויר העולם - ללא התערבות כלשהי - תהיה לו יכולת להתמודד מול קשיים עתידיים יותר בקלות וכל התנהלותו תהיה יותר...איך לאמר...נינוחה.
זה אולי נשמע שיטחי, אבל נסו לברר, והקפידו (אמהות יקרות) להפריד את החוויה שלכן מזו של ילדכן. (-;

גם בלידה טבעית יכולים להיות רגעי משבר.

קשה לי להגיד בדיוק, אבל למיטב זכרוני, היא היתה ילדה קלה גם בחודש הראשון. לא זוכרת אם היא בכתה כל יום באותה השעה, לא חשבתי לבדוק את זה, אבל זה מעניין אם כן. ללידות הבאות, אני אדע לשים לב (למרות שאני כבר מתכננת שבפעם הבאה זו תהיה לידה טבעית, אבל עד אז...)

רגע רגע אני לא מדברת כל השפעת כימיקלים על האופי לטווח הארוך. אני דיברתי על השבועות שלאחרי הלידה,טווח של חודש. יש איזו שעה ביום שהתינוק מתחיל להיות חסר מנוחה וזה לא גזים או רעב. ושמתי לב,יחד עם עוד יולדות,שזו בדרך כלל שעה שבזמן הלידה הוותה נקודת מפנה. בדרך כלל נק' מפנה במצב האנרגטי של היולדת.ואצל התינוק נשאר איזשהו זיכרון ממנה. אז זוהי ההבהרה שלי. גם בני השני נולד בלידה שכללה התערבות אפידורלית והוא ילד רגוע שלוקח את החיים בקלות. ועדיין,בחודש הראשון לחייו הוא תמיד בכה בשעה ביום שבה קיבלתי את האילחוש.
אגב, זה לא חייב להיות אילחוש אלא אפילו נק' משבר אצל היולדת,גם אם היא בבית.

בדיוק דיברתי על זה עם חברה השבוע. הבת שלה בת שנה וחצי, נולדה בלידת ואקום, ומאוד קשה לה עם הסתגלות לשינויים. חברה שלי חושבת שיש לקושי שלה קשר לדרך שבה היא נולדה, וזו היתה הפעם הראשונה ששמעתי על קשר כזה. מעניין אם באמת עשו על זה מחקר, כדי לבדוק קשר בין אופי וקשיי הסתגלות לבין אופן הלידה.
בקשר לכימיקלים, ממש לא מסכימה. אצלי היתה לידה עם אפידורל, ונולדה ילדה עם אופי נוח, ורגוע בדרך כלל.

אני מאמינה שיש קשר, אבל הוא לא חד משמעי ולא אחד-לאחד, כלומר - יש יוצאי דופן שקשורים למליון גורמים אחרים שמשפיעים.
הלידה היא קבלת הפנים לעולם, אמירת השלום.
היא משמעותית מאד, וההבדל בין לידה רכה ופיזיולוגית, ללידה התערבותית, הוא משמעותי.
יחד עם זאת, קשה לי, אישית, לקבל אמירות כמו [u]שאם היה בלידה שיכוך כאבים כימי(פטידין,אפידורל)התינוק ינטה לעצבנות בתקופת חייו הראשונה בדיוק בזמן ביום שבו הוכנס לגוף האם הכימיקל. העובר חווה זאת כשינוי אנרגטי מעורר תחושת אי וודאות.[/u] (וגם הנסיון שלי לא מאשש), ואני מאמינה שלאופי התינוק, ולרמת בשלותו, וגם לתפקוד ההורי, יש השפעה מעצבת לא פחותה, אם לא יותר מכך.
בלידה אחת (קיסרי מתוכנן), נולד לי [po]תינוק רגיש במיוחד[/po], מאד מאד לא רגוע בינקותו (באופן קיצוני, עם חשד שהוזם לאי-תקינות. היום הוא אחר, אבל יש שאריות) ותינוקת רגועה מאד.
בלידה אחרת, טבעית ורכה, נולד תינוק עם פוטנציאל רגישות גבוה, אבל עם יכולת התמודדות טובה הרבה יותר. רגוע להפליא אבל מרגישים את הרגישות.

[u]מנפלאות הגנטיקה.[/u]
אכן...יש לי סיפור דומה. אחיין שפתאום התחיל לקרוא לצבע חום "צבע שוקולד". מסתבר שאחי (דוד שלו) גם החליט יום אחד בילדותו שמעתה הוא קורא לצבע חום "שוקולד" ולובש רק בגדים בצבע שוקולד. נכון מוזר?

[u]כשמסתכלים על כל מיני התנהגויות שלו זה מדהים לראות שלא משנה איך התחילו החיים של השניים, הם אימצו דפוסי התנהגות זהים למשל בצורת האכילה, דפוסי עייפות, "תלונות" דומות וכו'.[/u]
וואו, דקל, זה מדהים, גם אצלנו קיים הדמיון הזה בין הקטן שלי לבין אחי הצעיר. אחי, כפעוט, נהג לעשות מן פרצוף שכזה בשעת כעס או תסכול (פנים "מתאמצים" וידים מאוגרפות מונפות למעלה). בבית הורי נהגו לקרוא לזה 'הפרצוף', ויש לנו כמה תמונות מצהיבות בהן אחי מעווה את פניו (על פי דרישה...) ואני מחקה אותו. כשהקטן שלי היה כבן שנה הוא החל לעשות את אותו פרצוף בדיוק, תנועות הידיים והכל, באותם הקשרים! בפעם הראשונה שזה קרה השתנקנו מתדהמה, ושניה אחרי מיהרנו לוודא עם אחי שהוא עצמו כבר ניגמל מן הדפוס הזה ושלא יתכן שהקטן למד את זה ממנו...;-)

מנפלאות הגנטיקה.

אם התנסות אישית היא מדד, אז אנחנו דוגמא הפוכה:
הגדול שלי נולד בלידה ארוכה ואיטית. גם האפגר היה נמוך למדי. כשאני חושבת על זה - הוא גם מעט, יחסית, לזוז ברחם. מהר מאוד הוא 'גילה' לנו כי הוא שובבון אנרגטי במיוחד...
הקטן שלי, לעומתו, דווקא נולד בלידת בזק, ועם זאת אין תינוק רגוע ושלו ממנו.

אני מניחה שיש קשר בין התנהגות התינוק בימים הראשונים לחייו לבין חוויות הלידה. אחרי הכל כולנו יצורים אנושים המגיבים למאורעות שארעו לנו (גם אני התנהגתי אחרת בימים הראשונים לאחר הלידה :-P...), אבל מכאן ועד לראות בתגובה המתבקשת לחלוטין הזו, צפי לקביעת אופיו של התינוק, נראה לי שהדרך קצת רחוקה.
אם שואלים אותי, לגנטיקה יש משקל הרבה יותר כבד בענין הזה.

[u]התינוק ינטה לעצבנות בתקופת חייו הראשונה בדיוק בזמן ביום שבו הוכנס לגוף האם הכימיקל.[/u]
מצטערת לקלקל תיאוריות. אנחנו שוב דוגמא הפוכה...

אני גם מאמינה שיש קשר בין צורת הלידה לבין התנהגות/טמפרמנט התינוק, לפחות בתחילת חייו.
הראשון שלי - נולד גדול בלידה רגילה (4.200 כשההערכה היתה 3.700!)אבל עם זירוז ואפידורל וצירי לחץ במשך כמעט שעתיים(סיוט) - מסכן שלי, הוא צרח המון במשך היומיים בבית החולים. היום אני לא רואה סימנים (בן 4) אבל כל שלושת החודשים הראשונים שלו היו די קשים עם המון רגישות שלו.

לעומתו, השני שלי נולד בלידה טבעית, זורמת וכמעט ללא מאמץ, נשאר מחובר לחבל הטבור יותר זמן לפני שחתכו וכך הכל היה בהדרגה וכלכך שונה מהראשון - הוא היה הרבה יותר רגוע כתינוק קטן (היום בן 8.5 חודשים) וגם היום הוא כזה
נכון - אבל זה גם ילד שני...;-)

[u]שאנשים שנולדו בניתוח קיסרי מתקשים להתמודד עם מעברים ושינויים בחייהם.במיוחד אם הניתוח לא היה מתוכנן.[/u]

מתאר במדויק את הבן שלי, כנראה שיש בזה משהו

אין לי גיבוי מדעי(וגם נראה לי מיותר) וכמובן שהכל נאמר מתוך תחושות ואינטואיציה.
[b]כן. יש קשר.[/b]
אני חושבת שאנשים שנולדו בניתוח קיסרי מתקשים להתמודד עם מעברים ושינויים בחייהם.במיוחד אם הניתוח לא היה מתוכנן.
אני מאמינה שאם היה בלידה שיכוך כאבים כימי(פטידין,אפידורל)התינוק ינטה לעצבנות בתקופת חייו הראשונה [b]בדיוק[/b] בזמן ביום שבו הוכנס לגוף האם הכימיקל. העובר חווה זאת כשינוי אנרגטי מעורר תחושת אי וודאות.
כנ'ל לגבי כל חוויה טראומתית/התערבותית בלידה.זה מסביר,לדעתי,הרבה מהבכי של התינוקות בחודשי חייהם הראשונים.

שאלה סקרנית: האם יש קשר בין סיבוכים/התערבויות שונים בלידה לבין אופי או קווי התנהגות בולטים אצל התינוק?

מצאתי משהו בנושא הזה בדף [po]חבל טבור כרוך על הצוואר בלידה[/po] , ואני תוהה אם יש עוד מאפיינים ל"סוגי לידות" אחרים. ואקום למשל (המקרה שלי כשנולדתי, וגם של התינוקי שלי) - האם ניתן למצוא קשר בין לידה כזו לבין קווי התנהגות של התינוק.