תודה זואי על התשובה המפורטת ועל האיחולים @} @}. בהחלט יכול להיות שהאינטואיציה שלך אותתה לך שההריון לא תקין (כלומר חוץ מעניין גודל העובר שאני מבינה שהוא כן יכול לתת איזושהי אינדיקציה, מקווה שבמקרה שלי זה רק כי האולטרסאונד נעשה יחסית מוקדם). מצטערת שההריון שלך נגמר ככה. את נשמעת כמו אישה חזקה עם הרבה כוחות ואני מאחלת לך החלמה מהירה, פיזית ונפשית.

שקטה, שמחה שכתבת.
הסימנים שתיארתי לא כתובים בשום מקום, האמת שחיפשתי בכל מקום ולא מצאתי משהו שיכול להגיד שהעובר תקין או לא.
אני רק יכולה להגיד שאלו היו התחושות שלי שמשהו לא תקין.
אני מאמינה שחולשה באזור, וגורמים כמו גיל השפיעו על ההריון הזה.
עובר קטן מאפיין טריזןמיה 18 אבל הרופא חשב שאני טועה בתאריך הוסת האחרונה שלי.
יש היום בדיקות דם במקום מי שפיר . אני עשיתי 2 כאלה משולבים עם אולטראסונד. אחת בדיקת סקר ואחת בדיקת אימות. הדבר האחרון היה אולטראסונד עם מומחה שהיה עושה מי שפיר במידה והאולטראסונד היה תקין. הוא לא היה ולא היה טעם לעשות דיקור.
מקווה שההריון שלך בריא וטוב.
תמשיכי לעדכן.

זואי יקרה,

כל כך מצטערת על כל מה שעבר עלייך... נשמע קשה כל כך:( מאחלת לך התאוששות מהירה ושתזכי להריון בריא בעתיד.

רציתי לשאול אותך אם רופאים שדיברת איתם אישרו שאכן הסימנים שתיארת אופייניים להריון לא תקין?

כי אני בהריון בשבוע 12, עוד לא עשיתי את השקיפות העורפית וכו', זה ילד ראשון ואני מפחדת מאוד שיגלו בעיה... במיוחד אחרי שההריון הקודם שלי היה מחוץ לרחם ונאלצתי לעבור ניתוח. גם אצלי העובר היה קטן יחסית לתאריך בשבוע 6 ו-7 ומרגישה פחות טוב בערב. קצת מפחיד כשאני קוראת את החוויה שלך... בקיצור השאלה שלי היא, מאחר וכל הריון שונה ולכל אחת תסמינים קצת אחרים, האם באמת ניתן לצפות על פי הסימנים שתיארת תוצאה בעייתית...? או שזו תחושתך האישית יחסית למה שאת מכירה מעצמך? מצטערת אם השאלה לא במקום, בבקשה אם משהו במה שכתבתי "בא לך לא טוב" כרגע תרגישי חופשי למחוק ולהתעלם. תודה!

רציתי שהדף הזה יהיה בשביל נשים שמרגישות שמשהו לא תקין בהריון ויש להם תחושה או סימנים מסוימים שמתבררים כנכונים. במקרה שלי
עובר קטן לתאריך
דימום שנמשך שבועיים
ריח צואה מסריח
ובחילות בערב

גם רציתי שידעו מה התהליך אחרי שמתברר שאכן יש עובר עם טריזומיה 18
אני עוברת לדף תמיכה אחרי הפלה

ניסיתי להכנס אתמול ולכתוב אבל האתר לא עלה לי ולא הצלחתי להכנס לדף.
יום חמישי היה התהליך עצמו, חיכיתי כמעט שעתיים עד שנכנסתי אבל אז זה הלך מהר. כל התהליך הוא משפיל, שאלו אותי לפחות 4 אנשי צוות שונים אם אני רוצה אמצעי מניעה. לאחד מהם הסברתי בדמעות שכבר שנה וחצי ניסיתי להכנס להריון ושאני כבר מבוגרת וכנראה לא אצליח להכנס שוב להריון. ושזו הפלה של טריזומיה 18 ושלפחות יקרא את הדיווח שלי לפני שהוא שואל על אמצעי מניעה...
לפחות דיברתי ויצא ממני הכאב. ולא החזקתי אותו בפנים כמו בדרך כלל...
הוא הפך בבת אחת קשוב ואמפתי למרות ששניה קודם ביקש ממני להוריד את כל הבגדים כולל החזייה וללבוש חלוק שרואים לי בו את כל התחת.
הייתה גם רופאה והיא שאלה אותי אם הכל בסדר. אמרתי שלא וביקשתי ממנה שתתנהג יפה לצוואר הרחם שלי כי הוא לא אוהב שנוגעים בו בגסות. ללא יודעת מאיפה היה לי פתאום את כל האומץ לדבר איתם, אבל הייתי כלכך פגועה מהיום הקודם שלא יכולתי לשתוק ולא להגיד להם שפגעו בי.
אני לא כזאת וזה יוצא דופן עבורי בכל להפגע, זה משהו שאני מסיקה ממש טוב ואפילו חושבת שזה תינוקי להעלב, אבל משהו נשבר, כל ההחזקה, אני לא מושלמת, אפילו סדוקה. מופתעת שאני לא מצליחה להביא תינוק בריא לעולם... אבל זה נושא אחר.
הרופאה הייתה קשובה, אמרה שתנהג בעדינות באברים שלי, והמרדים הבטיח שאתעורר מההרדמה. ואכן פתאום התעוררתי והכל היה מאחורי.
עכשיו מתחיל השיקום.

חיבוק

חיבוק

אנ פה מחכה, מחכה, יצאנו מוקדם ועדין מחכים שיכניסו אותי .
אני במתח, זה לא קל, זה תינוק שרציתי, וזה קשה לעבור את התהליך הזה כשזה משהו פגום.

אוי.
אין מילים.
אני איתך.

פשוט לנשום כמה שאפשר, ולהרפות.
כי לפעמים המתח מעצים את הכאב.

יש משפט שאני אוהבת:
גם זה יעבור.
הוא מתאים לזמנים של נחס (ברור למה) וגם לזמנים של ׳הכל מעולה׳. הכל משתנה. אין מה להקשר ולהצמד מדי. כל רגע בפני עצמו.

צוות רפואי אטום יכול מאוד לפגוע. המון פעמים זה בגלל שכואב להם והכאיב אז הם נאטמים, (זו לא הסיבה היחידה).

בתחילת ההודעה שלך חשבתי שהתחילה הפלה ספונטנית ושמחתי בשבילך, ואז הבנתי שלא.

אני מחבקת אותך.

אני בכאבים עצומים, הקאתי ואנחנו בדרך הביתה מהעיר הגדולה. אין לנו פה משפחה אז אין מי שיעזור לנו עם הילד. הקטנים מבינים שמשהו קורה אבל לא מה קורה.

הפרוצדורה היא יומיים, מחר אני צריכה לחזור, שעתיים נסיעה הלוך ומחר יוציאו את העובר הפגום.
התחושה היא זןוועתית, הכאיבו לי כלכך. האחות הכניסה משהו וזה כאב, היא לא הייתה רגישה ואני מצאתי את עצמי צורחת ובוכה. בלידה שלי לא בכיתי ולא הרגשתי כלכך פגיעה.
אני מחכה כבר להגיע הביתה מחכה שיגיע למחרתיים שזה יהיה מאחורי.
It sucks כמו שאומרים באנגלית.

זואי, נשמע כ"כ קשה ומתסכל...
מקווה שלפחות בצד הבירוקרטי יהיה קל יותר, ושחברת הביטוח תתחיל לזוז.

תודה יולי קו. עשיתי את זה, אבל קשה לי להאמין שזה עוזר, למרות ששיחררתי כבר את העובדה שאיבדתי לימודים ותינוק. קשה לי מה אני אגיד קשה לי, קשה. זה אובדן של הדברים החשובים לי ביותר מלבד הבנזוג והילד שיש לי.
מרגישה שיש בתוכי חייזר, מכירים את הסרט עם סיגורני וויבר על החייזרים? ככה אני מרגישה. בחברת ביטוח מתמהמים עם אישורים למרות שהרופא שלי מאוד מנסה לעזור. מקומות שבהם עושים הפלה הם מועטים והתור שניתן לי בנתיים הוא לעוד 3 שבועות. כן, לא מאמינה. אין לי 4000 ד' למשהו פרטי, מסתבר שזה פרטי וביטוח לא יכסה את זה. צריך כסף פה בשביל לקבל טיפול מהיר. בנתיים מחכה לעוד אפשרות במרחק שעתיים ממני. גם לזה עוד אין אישור. אבל משהו בכל אופן נרגע ואני מבינה שלדברים קצב משלהם. אין טעם לנסות לדחוף משהו שלא ניתן לשלוט בו. ככה זה, לפעמים בא לי לשלוט ואז זה כרוח בהוצאה לא מתוכננת של כסף , המחשבה מתנדנדת בין רצון להוציא ולגמור עם זה או לחסוך את הכסף לדברים חשובים , ולא האימפולסיביות התמידית שלי.
תודה שוב לכל המקשיבים.
מחכה לשמוע מה יביא מחר

את יכולה להתחיל בלהפרד ממנו בעצמך.
לדבר אליו.
להודות לו שבא לעזור לך לדייק לעצמך הבנות ורצונות, ולהעביר לו את העובדה שהמסר עבר, ושאתם יכולים להפרד.
את יכולה להזמין אותו לחזור בגוף ונפש בריאים בזמן מתאים יותר אם מתאים לך.

שחררי כל אשמה ופחד.
בקשי מהיקום למצוא פתרונות.
והכל מתוך אהבה עמוקה לעצמך, וסבלנות לכל האיכס שעולה מדי פעם.

אני מקווה שמה שכתבתי מתאים לך.
אוסיף שמה שכתבתי עשיתי בעצמי. זו לא איזו עצה ׳רוחנית׳ מנותקת.

חיבוק.

מחר אדע...

4000 דולר זה עולה פה.
WTF? הם התחרפנו? כמה?
מקווה שהביטוח יאשר את זה בהקדם ולא יגרור אותך עם בירוקרטיות מטופשות, ושהארץ שבה את חייה תתעשת ולא תנפיץ מחירים הזויים שכאלו.

שלומי בקרשים, הייתי מתוכננת ללכת להפלה היום, אבל שכחתי לשאול כמה זה עולה. מסתבר שיותר ממה שאני יכולה לשלם. 4000 דולר זה עולה פה. הביטוח שלי לא עונה, מסתבר שחג פה.
כל הלילה חיכיתי להיום. זה נהיה קשה לשאת עובר כזה. קצת כמו תחושה של חייזר בלי ראש. המילים של הרופא על העובר בלי מוח מהדהדות בי.
בנתיים הבטן גדלה...
אצטרך לחכות למחר כדי לדבר עם הביטוח לראות מה הם מאשרים.
ובנתיים פיטר פן ברקע...

מה שלומך?

תודות
הלכתי אתמול לאוטראסאונד בשביל ה2 אחוז סיכוי שאולי הפגם הוא שלייתי ולא מהעובר. אם האולראסואנד היה תקין היו עושים מי שפיר לוודא שאין פגם. אבל הרופא תיאר (לא לבעלי לב חלש) מוח בלי ריקמה הכל מלא נוזלים, אברים כמו הכבד היו מחוץ למיקום, לב מלא נוזלים, מוח בצורת לימון. תיאורים שלו לא שלי. איכשהו כל המתח והתקווה שהיו לי לפני הבדיקה התפרקו ונרגעתי. אולי התפילות שלכם/ן היו פתאום בהירות של פעולה. אוקיי מה אני רוצה, מה האפשרויות... זה הלך והתבהר והרופא היה מאוד אדיב ונחמד וגם מקצועי. שאלתי מה קורה עם אני מחכה, האם תהיה הפלה טבעית אבל הוא אמר שזה לא סביר בשבוע 17 רק עד שבוע 16 ושזה מעלה סיכון לDIC שזה בעיית קרישה מאוד מסוכנת בהריון.
בלילה היה לי קשה לישון עם התחושה של משהו לא מוגדר בבטן ואני מרגישה תנועות. היו לי חלומות מוזרים על דגים ששוחים מעל האקווריום באויר ואני מנסה להחזיר אותם למים..
נכון זה מוזר שהמח שלי לא מתפקד ולעובר הזה גם אין מח. יש קשר לדעתכם?
זה מוזר אבל מהרגע שאני יודעת את זה קל לי יותר לתפקד, כאילו הידיעה מביאה איתה בהירות.
רציתי להוסיף כמה סימנים שלגמרי שכחתי לכתוב ונראים לי משמעותיים :
דימום שלייתי- מצביע לדעתי על חולשה של המערכת. הדימום היה בערך בשבוע 12 ונמשך שבועיים. אמרו לי שזה מחלים ולא מצביע על בעיה..
אולטראסונד ראשון בשבוע 9 -10 שבו נאמר לי שאני בשבוע 7-8 מה שלא היה הגיוני. ידעתי בדיוק מתי היה לי המחזור. וגם באולטראסונד הבא העובר היה קטן לגילו. יש נטייה להאמין לרופא אבל הממצאים האלה מתאימים עם עובר של טריזומיה 18.
שוב תודה על החיבוקים.
ושוב מבקשת שהיקום יעזור לי בהמשך

חיבוק.

מזדהה מאוד עם הבלבול שבא עם משבר גיל 40. גם אני בדיוק בצומת הזו. ואפילו ללא המורכבות ההריונית זה קשה, כך שאני רק יכולה לתאר לעצמי עד כמה זה קשה עם.
שולחת רק חיבוק של הבנה. אין לי שום דבר חכם להגיד.

הרבה כוחות ומצטרפת לתחינה שלך.

איזה שבוע את? איך נקראת הבדיקה שהעלתה את התוצאה הזאת?

לבי אתך.

היום יש לי יומולדת אני בת 41 ולקראת סוף היום ככה כאילו היה לו קשה לספר לי, התקשר הרופא להגיד שהבדיקת דם יצאה חיוביות ויש לי עובר עם טריזומיה 18. ההמלצות הם וידוא ״הריגה״ עם אולטרא סאונד ובדיקת מי שפיר. יש סיכוי קלוש שהעובר תקין והפגם הוא בשלייה.
אני מבולבלת המח שלי כבר חודשים ארוכים לא נמצא. לא נוכח. יש בי פיצול של רצונות. רצון לעוד ילד (יש לנו אחד) רצון להמשיך ללימודים שיממשו את החלומות שלי. הם לא הולכים יחד, מושכים לכיוונים שונים. לא שמחתי באופן מלא וגם קצת שמחתי על ההריון כי זה גרם לי להפסיק ללמוד אבל גם לא רציתי לוותר עליו, ועכשיו אני קרחת מכל כיוון. הפסקתי לימודים ועכשיו יש לי עובר שלא ישרוד.
לא ילד ולא מימוש החלומות= קרחת מכל כיוון
אפילו אני לא יודעת מה להרגיש או שהרגש שם לא יכול להיות שלם. לא שמח לא עצוב.
לא מצאתי פה אף דף או מידע על עובר עם הריון כזה ובכווונה אני אומרת את זה ככה ולא אחרת. אומרים שאין סימנים אבל דווקא לי היו הרבה.
הריון שלוקח הרבה אנרגיה, מרגיש פשוט לא טוב. בלי תחושה טובה עם בחילות בעיקר בערב וקקי מאוד מסריח. אני לא צוחקת, אני רגישה בטירוף לריח וזה פתאום לא ריח תקין. אולי זה בא מהמח הלא שקט שלי כאילו העיכול של המחשבות הלא ברורות שלי המבולבלות שלי.
וכעת מה עושים??? זה רק ממשיך הבלבלול הזה. כל החלטה שאקח לא מובילה אותי למקום נוח.
פעם היה לי ברור - מה אני עושה, ואיך. לאן פני מועדות ומתישהו, הגיל, הרצונות הכל השתבש. לא מימשתי את עצמי ונתקעתי במקום ואני עומדת פה בדף הזה
מבקשת, לא ממישהו ספציפי , לא משהו ספציפי -מן תחינה כזו שמבקשת
מהיקום- מאלוהים עם יש
מכח עליון
ממשהו מעבר לי והיכולות שלי
שיעזור לי לחזור אל עצמי
כי מתישהו הלכתי לאיבוד- נכנסתי לסחרחורת שלא נותנת לי מנוח. חוסר הסיפוק שלי גורם לי להיות תמיד מוטרדת, לא מרוצה ועכשיו זה עובר שלא יחיה.
אני רוצה להאט- אבל לא יודעת איך. אני רוצה לממש את עצמי בלי הלחץ ובלי הטירוף שכרוך בכך. אני רוצה עוד ילד אבל אולי צריכה לוותר.
אין לי כוח
עזרה...