בהצלחה
שוב אני מזכירה ששיחות מלב אל לב, זה בא מהמנטליות ותרבות ההתייחסות הבין אישית שלנו, זה לא אוניברסלי, וחשוב לדעת שהם לא באים מהתרבות וההרגלים האלה...
מחזקת כדי שתחזירו אליכם את השליטה, זו המציאות - השליטה בידיכם !!!

בהצלחה!

_כשמחזירים למועדון לדבר עם הצוות שם שיפקח עין. לבדוק במה סבתא משתתפת וכו'. לגלות מעורבות ועניין. שיהיה ברור גם לצוות של המועדון שיש מי שבודק וחשוב לו לדעת.
הייתי שוקלת לדבר גם עם עו"ס הקשישים של לשכת הרווחה. לקבוע פגישה ולדבר איתו כדי שגם הוא יהיה בתמונה. הוא מעין סמכות על, שיכולה לפקח גם על חברת ההשמה. זה מקובל וזה תפקידו כך שתרגישו בנוח לערב אותו._ תודה, אני אעביר לדודה שלי, היא האחראית לאדמינסטרציה

[u]בסופי השבוע את מחליפה את העובדת?[/u] כן, אני מאוד אוהבת אותה וקשה לה לקבל חדשים [זה מעורר פחדים]
@} :-) תודה, אמשיך לעדכן אם יהיה צורך [מקווה שלא...]

נשמע כבר יותר טוב. בהצלחה

איזה יופי. החלטות מצויינות.
כשמחזירים למועדון לדבר עם הצוות שם שיפקח עין. לבדוק במה סבתא משתתפת וכו'. לגלות מעורבות ועניין. שיהיה ברור גם לצוות של המועדון שיש מי שבודק וחשוב לו לדעת.
הייתי שוקלת לדבר גם עם עו"ס הקשישים של לשכת הרווחה. לקבוע פגישה ולדבר איתו כדי שגם הוא יהיה בתמונה. הוא מעין סמכות על, שיכולה לפקח גם על חברת ההשמה. זה מקובל וזה תפקידו כך שתרגישו בנוח לערב אותו.
בסופי השבוע את מחליפה את העובדת?

מעצם זה שהחזרתם את השליטה לידיכם וחזרתם לעמדה של כוח אני מאמינה שהעניינים יתחילו להסתדר כפי שאתם רוצים. בהצלחה @}

שוב שלום לכולן, אז במהלך הסוף שבוע התקבלו כמה החלטות [אני הצעתי את העצות החכמות שלכן והרגשתי ממש חלק מצוות מוחות]:
א. לפנות לעו"ס הסוציאלית חברת ההשמה, לבקש עזרה [תודה חלוקית, זו עצה כ" כ טובה ובסיסית ברגעי משבר תמיד שוכחים שאפשר לבקש עזרה]
ב. לדבר עם השכנה מימול לאמת את התנאים שהעובדת שלה מקבלת [כי ככה שתיהן מסיטות אחת את השניה ולנו אין מושג מה ה האמת]
ג.להחזיר למועדון [החלטה שאני הכי פחות שמחה איתה] אבל במילא תקופה של 'חורף' עכשיו, זה יענה על הצרכים החברתיים של המטפלת ויוציא החוצה את סבתא
ד. להתחיל להכשיר מטפלת נוספת שתתלווה אלי בסופי שבוע, ככה סבתא תכיר עוד פרצוף והעובדת שלנו תרגיש שיש לה תחליף
עדין לא הוחלט איך לטפל באופן ישיר בכל הכעס שהצטבר אצלנו עליה ואצלה עלינו

_היא עצמה באה לבקר את אמה כמה פעמים בשבוע, והיתה מאוד מעורבת. קנתה מתנות סימליות כשנסעה לחו"ל. היתה מעורבת עימן אישית וריגשית.
אני חושבת שתשומת הלב והאחווה הם חשובים כשעובדים בעבודה טיפולית רגשית, שכסף בלבד לא יכול לתת מענה לעבודה שכולה נתינה אינסופית._
מענין מה שאת כותבת, כי כרגע 'מאשימים' את הדודה שהתנהגה כך [בנתינת מתנות רבות ועירבוב רגשי] ביצירת המצב הזה, יצירת 'המפלצת
[u]האם הקשר הוא כזה או לא?[/u] הקשר הוא גם כזה אבל זה יוצר גם אצלינו הרבה מירמור שהולכים לקראתה בלי סוף שחבל שנתנו אצבע כי היא רוצה את כל היד

[u]האם אתם לא מודאגים שסבתא כבר לא בידיים טובות כל כך?[/u]
מאוד מודאגים ומחפשים את הפתרונות, ברור לנו שהיא לא מתעללת, היא כן חסרת קשב וסובלנות, אבל היא כל עולמה של סבתי, הפילפינית אחרי 10 שנים בקושי מדברת עברית [רק בוקר טוב וכו] אז התקשורת בינהן היא במילא בלתי אמצעית, אי אפשר לבקש ממנה להיות איכותית [אף אחד לא מושלם] אבל היא מאוד ביצועית
[u]כל פעם שהאישה המבוגרת ניסתה להגיד משהו (למשל מה היא רוצה לארוחת צהריים, או לפתח שיחה על איזה נושא), המטפלת אמרה לה דברים כמו 'אוף, תשתקי כבר', 'כמה את[/u] מאוד מאוד עצוב, לדמיין כל אדם בסיטוצאיה הזו עושה כאב בלב

[u]מלבד הקשר הרגשי עם הסבתא- האם ניתן לפטר אותה? מבחינה חוקית?[/u]
כן

[u]לרוב העובדות הזרות בגלל השחיקה יש נטייה להקפיד על נקיון ואסתטיקה גבוהה על חשבון דברים אחרים[/u]
זו בדיוק התחושה שלי, מצד שני, הבית תמיד מסודר, הסדינים מגוהצים, קשה לטעון נגדה כשזו המעטפת
[u]העניין הוא שאולי צריך לבדוק עלמה הולך כל היום....[/u]
אנחנו יודעים על מה... על מנוחה ועל אינטרנט, הרבה הרבה מחשב, זה המפלט שלה והתקשורת שלה
[u]אל תתני למראה בית נקי ולק בציפורניים להטעות את האינטואיציות החזקות שלך שפגועות ומתקוממות מההתנהלות. נשמע שיש על מה.[/u]
תודה , חשוב לי מאוד לשמוע את זה
_מצד שני לא נשמע לי שהעובדת פועלת מתוך רוע או גרידיות נטו. נשמע שיש שם שילוב של שחיקה, מירמור (שלא ברור מאיפה בא) ופינוק.
כל אלו חברו למיני מפלצת ששולטת בכן ולא ההיפך. פשוט צריך לעשות סדר._נכון מאוד, כל מה שכתבת מאוד משקף גם את התפיסה שלי
_שחיקה - בדוק איך מכניסים אלמנט מעורר לסדר היום, לשכר - ברמת השחיקה. איפה אפשר להכניס [po]גיוון זו[/po] עצה מאוד חכמה, היתה לה תקופה שהיא עשתה ברבורים מאוריגמי, היא לא אדם שנוטה לאמנות, זה היה פעולה חברתית[שכל הפיליפינים עשו] למרות שברורה לי החשיבות של פעילות יוצרת שהיא נהנת ממנה לי אין כוח לגרום לה לעשות זאת [אני אביא לה חימר? בשבילה זה ליכלוך?] זה משהו שהיא צריכה למצוא ולאהוב [כמו האוריגמי] אבל זו עצה חכמה מאוד, אני אחשוב איך ליישום [אולי אביא פאזלים]

[u]נראה לי שהשאלה ששאלו אותך איך היא מטפלת בשני עסקים, לא הייתה מכוונת לעבודה שלכם, אלא לחנויות הצילום והמחשבים שכתבת שהיא פתחה בפיליפינים - איך היא מנהלת אותן[/u] :-) חחח... נכון ברור, לא הבנתי.. הבנים שלה מנהלים אותן, אלו חנויות שהיא פתחה להם

[u]שולחת לפיליפינים[/u] על זה לא חשבתי, אבל זה דברים כבדים ונוזלים וזה יקר לשלוח,
אתמול היא הוציאה מול עיני המשתאות תבניות אוכל ושקית עם עוגות, זו היתה דינמיקה ששתיהן [היא והשכנה הפיליפינית] היו יחד והיא צחקקה לי מול העיינים, ככה שלא ידעתי מה לעשות, להבליג, לעצור אותה, לבדוק מה היא מוציאה [זה משפיל]

[u]כך הם נוהגים , מניסיון לצערי, אחרי שהם מרגישים שרחשו את ליבנו ואנחנו תלויים בהם,בלי שום סנטימנטים , הם גונבים בכל הדרכים הכאילו מקובלות ואין לנו שליטה על התיחכום שלהם.,הפתרון הוא כן להסכים בתוככם להחליף עובדת , כדי שהיא תדע שהיא בסכנה.[/u]
עצוב לי לשמוע שזו ממש תופעה, שעוד אנשים נתקלו בה

רוקדת, זה נכון מאוד, גם העצה לצאת לקפה [מלמעלה]היא עצה טובה מאוד, קשה מאוד לדבר איתה כי מהר מאוד היא מתחילה כמעט לבכות, לכן פוחדים לדבר איתה, או שמרצים אותה ועושים מה שהיא רוצה או שהיא כמעט על סף בכי, אז אולי במקום ציבורי נצליח לצאת מהדפוס הזה ולהל שיחה

פעם ישבתי בגינה ועל ספסל לידי ישבה מטפלת פיליפינית עם אישה מבוגרת בכסא גלגלים.
כל פעם שהאישה המבוגרת ניסתה להגיד משהו (למשל מה היא רוצה לארוחת צהריים, או לפתח שיחה על איזה נושא), המטפלת אמרה לה דברים כמו 'אוף, תשתקי כבר', 'כמה את מדברת', או 'בסדר, בסדר' בטון של 'שמענו אותך, תעזבי אותי'.
היה נראה שהאישה המבוגרת רגילה ליחס הזה, וכל פעם הייתה משתתקת.
זה ממש חרה לי, ותהיתי אם המשפחה שלה יודעת.

אני שואלת את עצמי היום למה לא אמרתי כלום. ואיך ומה הייתי יכולה להגיד.

גם מה שרוקדת כתבה וגם מה שמתעניינת כתבה וחוץ מזה, אם זה המצב, האם אתם לא מודאגים שסבתא כבר לא בידיים טובות כל כך?
האם העבודה הזו באמת לא דורשת שתי משמרות או משהו דומה כדי לא לשחוק עד דק את העובד שנדרשת ממנו מסירות, חריצות ורגישות אין קץ?

אני נזכרת ביחס של חמותי לעובדות הפיליפיניות שטיפלו במסירות באמה עד מותה.
היא עצמה באה לבקר את אמה כמה פעמים בשבוע, והיתה מאוד מעורבת. קנתה מתנות סימליות כשנסעה לחו"ל. היתה מעורבת עימן אישית וריגשית.
אני חושבת שתשומת הלב והאחווה הם חשובים כשעובדים בעבודה טיפולית רגשית, שכסף בלבד לא יכול לתת מענה לעבודה שכולה נתינה אינסופית.
לדעתי, צריך להבין מי העובדת, האם היא אדם טוב ורגיש האם היא מגיבה ליחס אישי מצד המשפחה. האם אתם מתייחסים אליה כבת משפחה. נותנים ומוסרים בידיה טיפול
באם יקרה.
האם הקשר הוא כזה או לא?
בכל אופן, אני חושבת שיחסי עבודה פרופר של חובות לעומת זכויות לא יכולים להיות בסיס איתן לקשר של עבודה שבמהותה עם הרבה מסירות ונתינה רגשית. לטפל שעות רבות בישישה זה
לתת הרבה מאוד מעצמך , ושום כסף לא יכול להיות קונטרה לזה, רק קשר רגשי ותחושת אחווה.
הפינוקים והיציאות לבתי קפה גם כן לא יכולים להיות קונטרה לזה.
לטפל באם ישישה זו לא עבודה כדוגמת מזכירות או עורך דין, וגם בעבודות כאלה הקשר ותחושת השייכות לסביבת העבודה הם שקובעים את שביעות הרצון לאורך זמן.
אני חושבת שנדרשת מצידכם מעורבות רבה יותר שכרוכה בזמן, בבילוי משותף וביצירת קשר, לא בהכרח עם העובדת הזו, אולי עם עובדת שתבוא במקומה.
אולי לרדת לגינה ביחד עם העובדת ועם הסבתא, ליצור אחווה.

התעייפתי באמצע הקריאה ככה שלא קראתי, הכל אבל קראתי הרבה.
היו כאן המון שאלות ותשובות ענייניות אבל בעיני יש כאן שאלה מאד חזקה של גבולות.
העובדת מנצלת את חוסר הגבולות של בנות המשפחה ואת העובדה שחוששים להפסיד אותה.
אם ידוע לך שהיא לא רוצה לחזור למשפחה גם לך יש כוח עליה.
אני לא בעד איומים ישר, אני כן בעד הבהרות.
מה מותר, מה אסור, מהמצפים ממנה, מהלא מצפים ממנה.
אם היא עונהבצורה כועסת וממורמרת להזכיר לה שזו עבודתה ועל כך משלמים לה.
זה שסבתא קשורה אלליה לא אומר שצריך להרגיש שבויים שלה. לעיתים צריך לקחת צ'אנס שמשא ומתן עם מי שמולנו לא יניב את התוצאות שאנחנו רוצים. זה נקרא לקחת סיכון. בהקשר של גבולות למדתי על בשרי היטב שבמקומות בהם לא הייתי מוכנה לאבד את מה שיש לי, נוצלתי עוד ועוד עד שהמצב היה כזה שממילא הפסדתי הכל בסופו.ץ יהיה רגע שממש לא תעמדו בזהיותר ותאלצו להיפטר ממנה, אם היא תמשיך כך. הרי לא תץגורו ברחוב כדי לא להחליף אותה בכל מחיר.
לכן, לטעמי, שווה לעמוד מולה בצורה מאד ברורה. לא בכעס, לא בטינה, אבל בבהירות. להגיד לה מה מצפים ממנה, מה מקובל עליכם ומה לא מקובל עליכם. להבהיר שגם אתם אינכם אוכלים במסעדות יומיום ואינכם יכולים לממן זאת. לא להיות רעים או אטומים, אבל כן ברורים וחד משמעיים. אפילו אין צורך לומר שאתם מוכנים להיפרד ממנה, מספיק לעשות את ההחלטה הזו כדי להיות ברורים.
איך היית מדברת איתה אילו ידעת שאת יכולה לפטר אותה מחר? לא ברוע או אטימות, אבל כן בישירות ובהירות. אם מסרבת להבהיר לה שהיא מאד יקרה ללבכם אבל לא בכל מחיר.
לפעמים עובדים, כל עובדים (כולל אותי וכל אחת שכתבה כאן) זקוקים לתזכורת וניעור וזה הרבה יותר בסדר כשזה נקי וישיר ולא עניין של תלות ושבי.

אגב, הרבה מאוד אנשים מכובדים נופלים בפח הזה של רכישות ורחשים.
רוחשת אהבה או רוחש כבוד - זה כי מדובר ברגשות.
אבל רוכשים חברים, כי חברים זה קניין. אי אפשר לסחור בו, אבל אפשר בהחלט לאבד אותו.
אהבה אבודה היא לא קניין, כי לא ממש מאבדים אותה.היא רק עוברת להיות כעס אכזבה שנאה עויינות

[u]אחרי שהם מרגישים שרחשו את ליבנו ואנחנו תלויים בהם,[/u]
רחשו - זה רחש בחש. קולות ורחשים. לעומת רכישות
רצית להגיד רכשו את ליבנו

יש בזה משהו, בעניין ההיקשרות הרגשית שקיימת פחות בדרכ בצד השני, אבל צריך גםל למוד לחיות בתוך זה. לפטר זה לא פתרון כשיש תלות רגשית מאוד גדולה. צריך ללמוד להתנהל בתוך זה. גם מנסיון - חילופי מטפלות מגורים וכו' גורמים הידרדרות אדירה בבריאות של קשישים וזה סיכון גדול מדי בשם האגו הכסף או העצבים אפילו של מי שמסביב.

זה כן משמעותי שהיא פיליפינית,
כך הם נוהגים , מניסיון לצערי, אחרי שהם מרגישים שרחשו את ליבנו ואנחנו תלויים בהם,
הם לא רואים בנו שום בני אדם אלא קופות כספים מהלכות שכמה שהם יוציאו מאיתנו יותר זה יותר טוב
בלי שום סנטימנטים , הם גונבים בכל הדרכים הכאילו מקובלות ואין לנו שליטה על התיחכום שלהם.
דברי ירגיזו ויקוממו, ואני מסייגת שלא מדובר על כולם ,
אבל הטקטיקה הזו מוכרת לי מניסיון עד לזרא .
הפתרון הוא כן להסכים בתוככם להחליף עובדת , כדי שהיא תדע שהיא בסכנה.
אבל היא לא תשנה את התנהגותה, התוקפנות הפאסיבית מוכרת ביותר. היא רוצה גם את כל התשלומים הנלווים המוגזמים שהיא מייצרת וגם העלאת שכר...
הפתרון בעיני הוא לפטר מהרגע להרגע, ולקבל עובדת חדשה שסבתך תתרגל אליה, ולהחזיק קצר את העובדת החדשה כדי שתתנהג נחמד לסבתך.
לא מגיע לסבתך כזה יחס כלפיה, גם אם היא קשורה ריגשית כל כך, היא תתרגל למישהי חדשה ושמתנהגת יפה רק כי רוצה את המישרה.
אנחנו נחשבים בעיני הפיליפינים כפראיירים כי עובדים על בסיס של התקשרות ריגשית ולהם אין את זה.
לפטר מהרגע להרגע, כמו בהיי-טק, כדי למנוע נזקים לסבתך ונזקים כספיים לבית ולחפצים ...

[u]חשבנו על הכל, נותנת לחברות, מחזירה לסופר, זו נותרה תעלומה...[[/u] שולחת לפיליפינים

[u]יש לבתי מטפלת מצוינת.[/u]
סורי אבל אין שום אפשרות להשוות בין טיפול בתינוקת או בפעוטה ובטיפול בקשישה סיעודית
פשוט לא אותו דבר בשום רמה

_היא מנהלת שני עסקים לא פשוטים במקביל למשרה מלאה + כמטפלת? יכול להיות שחצאי ימים היא לא נמצאת בכלל עם הסבתא?
לא, זה אנחנו עסוקים+ ולא יכולים לבקר כל יום, היא רק מטפלת בסבתא, והיא איתה כל היום_

נראה לי שהשאלה ששאלו אותך איך היא מטפלת בשני עסקים, לא הייתה מכוונת לעבודה שלכם, אלא לחנויות הצילום והמחשבים שכתבת שהיא פתחה בפיליפינים - איך היא מנהלת אותן מרחוק? על חשבון זמן העבודה אצל הסבתא?

([u]בעשר שנים היא בנתה שם [מהעבודה אצל סבתא שלי,כן?] וילה ענקית, [בסדר גודל של סביון גינה, עצים וכו'] ופתחה שתי חנויות [לצילום ומחשבים][/u])

לרוב העובדות הזרות בגלל השחיקה יש נטייה להקפיד על נקיון ואסתטיקה גבוהה על חשבון דברים אחרים.
בכלל, הן מאוד מטופחות וחשוב להן שהסביבה תהיה מטופחת.

העניין הוא שאולי צריך לבדוק עלמה הולך כל היום.... נקיון יסודי של דירה קטנה עושים פעם בשבוע, קניות כנל. אם אין גינה ואין בישול ואין שיחות ערות אז מה יש?
אל תתני למראה בית נקי ולק בציפורניים להטעות את האינטואיציות החזקות שלך שפגועות ומתקוממות מההתנהלות. נשמע שיש על מה.

מצד שני לא נשמע לי שהעובדת פועלת מתוך רוע או גרידיות נטו. נשמע שיש שם שילוב של שחיקה, מירמור (שלא ברור מאיפה בא) ופינוק.
כל אלו חברו למיני מפלצת ששולטת בכן ולא ההיפך. פשוט צריך לעשות סדר.

שחיקה - בדוק איך מכניסים אלמנט מעורר לסדר היום, לשכר - ברמת השחיקה. איפה אפשר להכניס גיוון, אולי אפילו ברמת שדרוג מראה הבית בעניינם זולים כמו וילונות שהיא תבחר, שטיח לאמבט, אויל חדר שאפשר להחליף לה? או אולי קנייה של משהו שהיא אוהבת לעסוק בו בשעות הפנאי.. צמר לסריגה.. משהו אישי שייצא מהסקופ של שיחות על עבודה, אם היא תפתח תחביב שניתן ליירצ בדירה, משהו אומנותי, בישולים, עיתוב מה שזה לא יהיה זה יפיח חיים בעבודה שלה (לא ברמה שתפגע בסבתא ובמה שנח לה והיא אוהבת).

לגבי המירמור - יושבים על קפה מחוץ לבית שעה אחת על מנת לדובב ולהבין מאיפה המירמור. מספיק שהיא מרגישה בסאב טקסט של השיחות וההתנהלות במשפחה חוסר שביעות רצון ממנה בעוד שהיא מרגישה שהיא נותנת המון לאורך השנים ותחושה שדווקא על הותק מגיע לה יותר - ונוצר מירמור. ייתכן שהיא מכירה חברה או שתים שמרוויחות יותר, מצ'ופרות יותר, בעלות חדר גדול יותר? לכי תדעי. ו-10 שנים זה המון זמן לפתח מירמור עמוק וכבד שמוביל להתנהגות קשה.

בנוסף ייתכן שהיא חושבת שאתם עשירים מופלגים, או לכל הפחות אמידים ויכולים בלי קשר למה שמקובל בשוק לתת לה יותר ואז לא פלא שהיא במצב צבירה של לנסות לסחוט את הלימון עוד ועוד.... שיחה כזו על קפה שבמהלכה היא תגיד כל מה שיש לה ואת בעדינות גם תצייני כמה נקודות כולל הבנה שיש בעיה כלכלית ולכן אתם רוצים לשנות כמה דברים גם מכיוונכם יכולה ליצור תאום ציפיות טוב יותר ביומיומום ובתפיסה שלה את היכולת שלה לסחוט עוד ועוד.

זה יפתור את הנקודה השלישית - פינוק...

רק שאלה- מלבד הקשר הרגשי עם הסבתא- האם ניתן לפטר אותה? מבחינה חוקית?

כי אם כן- זה יכול להיות קלף מיקוח רציני. אני לא מתמצאת מאד בתחום, רק יודעת שהזמן שמותר לעובדים מארצות אחרות להיות כאן קצוב ויכול להיות שאם תדע שהיה, ולא תשפר את התנהלותה, תפוטר- יכול להיות שזה יהיה מחיר כבד מדי עבורה.

ואם זה המצב- הרבה יותר קל לבוא אליה בשיחה גלוייה ולדרוש לחזור אחורה מכמה קווים אדומים שהיא חצתה מבחינתכם.

[u]טאטי, אולי אתם תקנו לה את השמפו והקפה וכו'? כך תוכלו לקנות במבצעים (בסופר פארם למשל) מלאי ויהיה לה יותר קשה ל"שרוף" כמויות כאלה.[/u]
אנחנו קונים לה...אני קונה לה פעם בחודש במקום הכי זול, אבל אין לי זמן לרוץ אחרי מבצעים, כשהיא באה לסופר [היתה תקופה כזו כדאי לעשות טיול ולתת תחושה טובה החשבון היה 700 שקל יותר בחודש] מאורך החיים הזה הם במינוס של 60 אלף שקל, בעיקר כי אף אחד לא האמין שסבתא תחיה כ"כ הרבה... אז נתנו בלי גבול, בכלל איך אפשר לבוא לאדם ולהגיד לו שהכמויות האלה לא רגילות...?
[u] את יצרת איתם קשר וביקשת את זה? למי הם מדווחים על מה שהם רואים? זה שירות שהם נותנים לכול מי שרוצה? את בטוחה שהם לא החברה שמשלמת שכר לעובדת?[/u]
לא, אולי דודה שלי, אני חושבת שהמטרה היא יותר לתת תחושה לעובד שהבית צריך להיות נקי, או לוודא שהם בבית, הם התרשמו ממנה לטובה, אני לא יודעת, חושבת שכן [למה לא? הם נותנים המון שרותי צדקה, באמת מדהימים] הם בוודאות לא החברה שמשלמת שכר [אנחנו משלמים את השכר] ויש עוד חברת השמה אחרת, לא הם
[u]את אכן מתארת עובדת מיומנת ומקצועית שחבל להפסיד אבל אני במקומך הייתי משתדלת להימנע מהקצוות. לא להרגיש נואשת ותלוייה ומאידך גם לא לראות בה איזו נצלנית אלא עובדת במצוקה.[/u] נכון, היא באמת נפלאה בדברים מסויימים, וגם הושקעו בה עשרות אלפי שקלים [מעבר למשכורת כמובן] עכשיו זו השאלה אם כדאי ואם אפשר להחזיר לה את המוטבציה [כשהמשאבים הכלכלים מאוד מוגבלים]

[u]כדאי מאוד להתקין מצלמה ולבדוק אם אין התעללות.[/u]
אנחנו שוקלים זאת, למרות שאין סימנים, והיא מאושרת אומרת שהיא טובה אליה, ואהבת אותה
[u]זלזול בצורך בסיסי של אדם שהיא אמורה לטפל בו.[/u]
זה נכון לגבי הגינה, אבל היא כן תשים לק או תטפח [בלי שנבקש כמובן]
[u]בישול - זה אלף בית לבשל יום יום.[/u]
תודה, חשוב לי לשמוע איך אנשים אחרים רואים זאת, את חושבת שיש דרך לשנות הרגלים עכשיו?
[u]וגם איך העובדת הפכה עצמאית הויא מנהלת שני עסקים לא פשוטים במקביל למשרה מלאה ++ כמטפלת? יכול להיות שחצאי ימים היא לא נמצאת בכלל עם הסבתא?[/u]
לא, זה אנחנו עסוקים++ ולא יכולים לבקר כל יום, היא רק מטפלת בסבתא, והיא איתה כל היום [עד כמה שאנוו יודעם]

לדעתכן,כדאי לשקול את רעיון המצלמה? זה גם בסביבות 100 שקלים בחודש
תודה לכל העונות, אני לא אהיה און לין בסופ"ש אז שבת שלום ושנה אזרחית נפלאה!

אם הסבתא: לא זוכרת מה היה, לאיפה הלכה, מה קרה בבוקר, היא לא מקור המידע וגם לא יכולה לקבל החלטות
כדאי מאוד להתקין מצלמה ולבדוק אם אין התעללות.

יש כאן את כל הסימנים: עובדת שלארוצה לצאת עם הסבתא לשעה בחוץ פעם בכמה ימים (שלא לומר פעם ביום) וכשהיא יוצאת ממוקדת בבזבוז במסעדה וחברים -מגלה אטימות חוסר אהבה וזלזול בצורך בסיסי של אדם שהיא אמורה לטפל בו.

אם היא לא מעירה אותה - לכי תדעי אם מחר מחרתיים כשחלילה הסבתא תצטרך עזרה יותר גדולה, כמו להפוך מצד לצד במיטה, לטפל בפצעי לחץ - או כל דבר שמצריך הרבה יותר יוזמה ואחריות, מה יקרה?

בישול - זה אלף בית לבשל יום יום. זו מטפלת שגרה בבית, מקבלת את כל צרכי מחייתה ושכר הולם לעבודה כזו. בשביל הרבה פחות מטפלות היום מבשלות אחת ליום או יומיים. הקפאה מצביעה על נסיון שוב לעשות את המינימום גם בשם הטעם, הטריות, הפינוק ובחלק מהמקרים - ויטמינים ועוד.

כל אלו הם לא רק עניין של פרשנות על מה העובדת צריכה או לא ואיך. יש כאן התנהלות בסיסית של מטפלת מול מטופלת שצריכה לבוא ממקום של נתינה והבנה שאלו הצרכים הבסיסיים. לאישה קשישה אין הרבה הנאות. בטח לא כשהיא תלויה במישהו אחר ולא זוכרת ומתמצאת. ההנאות הופכות להיות הצרכים הבסיסיים: אוכל טעים וטרי, יציאה אחת ליום החוצה, אהבה ושיגרת יום.

אני לא רוצה לחשוב מה קורה אגב במקלחת, או כשהיא חולה, וגם איך העובדת הפכה עצמאית הויא מנהלת שני עסקים לא פשוטים במקביל למשרה מלאה ++ כמטפלת? יכול להיות שחצאי ימים היא לא נמצאת בכלל עם הסבתא? או שהיא מנהלת את כל העסקים מביתה מה שמותיר את העובדת מותשת מכדי להתפנות לסבתא?

יש כאן שאלות עמוקות וקשות שצריכות להישאל...

טאטי, אולי אתם תקנו לה את השמפו והקפה וכו'? כך תוכלו לקנות במבצעים (בסופר פארם למשל) מלאי ויהיה לה יותר קשה ל"שרוף" כמויות כאלה.

_הנשים מעזר מציון מתנדבות, עושות ביקורי פתע [לא יודעת כל כמה זמן] לראות את מצב הבית והקשישה
יש סניף באזורה [רמת-גן]_ מעניין. בד"כ מתנדבים לא עושים ביקורי פתע. את יצרת איתם קשר וביקשת את זה? למי הם מדווחים על מה שהם רואים? זה שירות שהם נותנים לכול מי שרוצה? את בטוחה שהם לא החברה שמשלמת שכר לעובדת?
10 שנים זה באמת הרבה זמן ויכול להיות שהיא נשחקה. אני לא הייתי מוותרת על יציאה החוצה, לגינה, לאוויר הצח, כדבר שבשיגרה שנמנעים ממנו רק בגלל תנאי מזג אוויר קשים או מחלת סבתא. שיהיה לה ברור שזה חלק חשוב ומהותי מסדר היום.
[u]יש תחושה שבלי המטפלת שלה זה גזר דין ממוות[/u] את אכן מתארת עובדת מיומנת ומקצועית שחבל להפסיד אבל אני במקומך הייתי משתדלת להימנע מהקצוות. לא להרגיש נואשת ותלוייה ומאידך גם לא לראות בה איזו נצלנית אלא עובדת במצוקה. בהצלחה @}

[u]מה היא עושה עם זה? שופכת לכיור?[/u]
D :-D-: אם היית יודעת כמה פעמים שאלנו את עצמנו את השאלה הזו..! קופסת קפה בחודש? קופסת אבקת מרק עןף בחודש [30 ש"ח]?! [6 קופסאות קורנפלקס 19.99 כל אחת, מדגנים מלאים ] חשבנו על הכל, נותנת לחברות, מחזירה לסופר, זו נותרה תעלומה...[ולא הוספתי קרם גוף, מיונז רק הלמנס [בשום אופן לא תלמה] סוכריות מותר ועוד [b]הבעיה בעיני עכשיו זה שנוצר סטטוס קוו מאוד מפרגן [נכון? כמעט מופרז] שלא משאיר כסף לדברים אחרים [להעלאה] ומצד שני זה כבר לגמרי מובן מאליו בעיניה שזה מה שמגיע לה, השאלה איך והאם כדאי להחזיר את הגלגל לאחור? להגביל במוצרים?[/b]
[u]והיא יודעת שאני מעריכה אותה מאוד ודואגת תמיד לציין שאני סומכת רק עליה [/u]
אנחנו גם אמרנו לה כל הזמן, והיא קיבלה המון מתנות מהדודה בחו"ל, הייתה עדיפות של תחזוקה שוטפת על מתנות גדולות בחגים, למרות שכעת כל מה שנותנים הפך להיות שקוף
צריך לשקול מחדש איך לפעול

אני [u]ברור לי שזה יוזמה של המטפלת[/u]
[b]היא לא יכולה להחליט להוציא כסף שהוא לא שלה[/b],היא גם עשתה את זה פעמים בשבוע בתגובה לבקשה לרדת לגינה אז זה מופגן, סבתא שלי לא במקום לקבל החלטות ,היא לא הבוס, ומקדונלדס ממש לא מענין אותה, אני יכולה להבטיח לך, היא קבלה מסר כפול שהחזירו לה את הכסף בפעם הראשונה, זו היתה טעות [לא שלי, למרות שגם אני רואה את עצמי בהלם ולא יודעת איך להבהיר שזה לא מקובל, חשבו שזה חד-פעמי]

[u]אני חושבת שאת חייבת להתקשר לעובדת החברה, ולומר לה שאת במצוקה. לראות איך היא מגיבה. באם היא מתנערת לפנות לעובד הסוציאלי ברווחה ולבקש לעבור חברה.[/u]
תודה חלוקית, פקחת את עיני
[u]מה הבהרות ברשותך. באיזה הקשר ביקרו אצל סבתך נשים מעזר לציון, הן מתנדבות? הן מבקרות אותה באופן קבוע? האם יש סניף סיעוד שלהם בעיר בה היא מתגוררת?[/u]
הנשים מעזר מציון מתנדבות, עושות ביקורי פתע [לא יודעת כל כמה זמן] לראות את מצב הבית והקשישה
יש סניף באזורה [רמת-גן]

[u]מה המצב של סבתך? האם חל שינוי בתקופה האחרונה שמקשה יותר לנייד אותה, לרדת איתה וכו' מה הצפי שלך לגביה[/u]
לא חלו שינויים לגבי יכולת הניוד שלה, חד משמעית לא. מה הצפי לגביה? ברור שהולך ויהיה יותר קשה... היא חלשה יותר בחלק התחתון ומאוד חזקה בחלק העליון של הידים [ואולי הלב, מי יודע?] היא לא זוכרת מה היה, לאיפה הלכה, מה קרה בבוקר, היא לא מקור המידע וגם לא יכולה לקבל החלטות, יש תחושה שבלי המטפלת שלה זה גזר דין ממוות, ממש כך, לפני 10 שנים כשהמטפלת רק התחילה כל שבוע הם היגיעו לבית חולים מסיבה אחרת, עד שהיא למדה לטפל בה, הכל הכל הכל זו ממש סימביוזה, כשאני הייתי איתה חודש אחרי שבועיים הגענו לבית חולים, וזו טלטלה אדירה ואותי היא מכירה ורגילה אלי, אז יש חשש

היא סיעודית, מבחינה מנטלית ברמה מאוד נמוכה, לא זוכרת, כן מגיבה, אין מחלות בכלל, בכל אופן כל ההחלטות על שינויי אולי יבוא זמנן, כרגע היא עוד יכולה לגור בביתה והיא מאוד רגילה אילו [ברמה של איפה לשים את היד על הדלת בדרך לשירותים...]

שוב תודה חלוקית [po]וההולכת בדרכים[/po] אתן ממש פוקחות את עיני ועוזרות לי להגדיר את המצב @}

טאטי, חשוב שתביני שלכם כלקוחות יש הרבה כוח במערך הזה. אתם יכולים לעבור חברה, ולהחליף מטפלת.

כמה הבהרות ברשותך. באיזה הקשר ביקרו אצל סבתך נשים מעזר לציון, הן מתנדבות? הן מבקרות אותה באופן קבוע? האם יש סניף סיעוד שלהם בעיר בה היא מתגוררת?
מה המצב של סבתך? האם חל שינוי בתקופה האחרונה שמקשה יותר לנייד אותה, לרדת איתה וכו' מה הצפי שלך לגביה, נסי לענות במנותק מהרגש שלך כנכדתה. דמייני שאת עובדת מקצועית ונסי לתת הערכת מצב. האם היא כשירה מבחינה שכלית, זוכרת, מגיבה וכו'. האם היא הולכת בקלות. סובלת ממחלות פיזיות או מנטליות. מה העתיד שאת צופה. לדוג' אם כעת היא בדירה בקומה גבוהה ללא מעלית, קשישה "צעירה" ששנים רבות לפניה, הייתי בודקת איתה אפשרות של מעבר לדירה נגישה יותר. כי אחרת צפויות לה שנים בהן תהייה כלואה במרפסת נטולת יכולת לצאת.
האם היא סיעודית כעת? האם היא סובלת ממחלות קשות? אם לא, אולי כדאי לשקול החלפת עובדת כי יכול להיות שהיא שחוקה ובכול אופן אתם לא סומכים עליה ונראה שהגעתם למבוי סתום.
נכון שינויים בגיל מבוגר הם קשים [b]אבל[/b] אנשים חיים היום הרבה הרבה שנים, ואני מאחלת לסבתך אריכות ימים, ומה שחורק היום ירעיש עד מאוד בעתיד.
אל תפחדי משינויים, אל תרגישי כבולה או שבוייה.
עד כמה סבתך שותפה להחלטות, או מסוגלת לקבל החלטות שכאלה?

אם הייתי העובדת המקצועית מצב בו עובדת מסרבת להוריד קשישה לחצר או חמור מאוד בעיני. גם בישול אחת לחודש הוא לא סביר במצב הזה. אני לא חושבת שאת כמשפחה צריכה להתמודד לבד מול העובדת.
בנוגע להחזרי המסעדות. הייתי מפסיקה את זה. גם אם היא מזמינה את סבתא שלך לאכול מקדולנד זו לא התזונה המיטבית עבורה. אם זאת הייתי נזהרת, כי אחת לכמה זמן, נחמד להתאוורר בבית קפה וזה נותן תחושה של כיף ומיוחדות. עד כמה סבתא שלך עירנית לשינויים הללו ויכולה להנות מכך?
רק את יודעת. אל תשארי עם זה לבד.
מאיזה אזור את?
אני חושבת שאת [b]חייבת[/b] להתקשר לעובדת החברה, ולומר לה שאת במצוקה. לראות איך היא מגיבה. באם היא מתנערת לפנות לעובד הסוציאלי ברווחה ולבקש לעבור חברה.

טאטי, תראי, 750 ש"ח ליום הולדת? מוגזם להפליא. חוצפה להזכיר כזה דבר בכלל מצידה. מבינה את הכעס שלך. סליחה, עבור הנכדה אנחנו לא מקבלים מהמשפחה של בעלי סכומים כאלה ליום ההולדת, אז עבור עובד? גם בחגים מקומות עבודה שנותנים סכומים כאלה לעובדים הם נדירים מאוד. מתנת יום הולדת זה ממש (מבחינת הסכום) לגמרי לשיקולכם.
שמפו ומרכך שמונים שקלים בחודש? את בטוחה? מה היא עושה עם זה? שופכת לכיור?
קפה טסטרס צ'ויס עולה באיזור ה-40 ש"ח (יש מבצעים), בתור צרכנית כבדה של קפה אני לא מסיימת קופסה בחודש. לוקח לי זמן. (מה היא עושה עם הקפה?)
דגני בוקר 120 ש"ח לחודש? נשמע מוזר. קופסה ממוצעת זה איזור ה-17 ש"ח, מספיקה לבערך שבוע לאדם. איך מגיעים לסכומים כאלה?
_את גם מכירה את המשפחה שלי :) ויודעת מה הבעיות שלנו וסדר יומנו...
ושוב תודה [po]ההולכת באתרים[/po] כל מה שכתבת מחזק אותי, כמה מקובל לתת ביום הולדת [היא זרקה 750 אנחנו נוהגים לתת 100 ומתנות בחגים כמובן]_
אני לא חושבת שזה רלוונטי כמה טאטי מבקרת את סבתה בהקשר של עבודת הפיליפינית. ולא צריך לשפוט אנשים אחרים שלא מכירים את חייהם, סדר יומם ויכולתם הנפשית, הפיזית וכו' לשהות עם זקן. אין קשר בין זה (עניין פרטי של המשפחה) לחובות הגברת הזאת כלפי הסבתא שהיא סועדת.
100 אולי קצת מעט. אולי אפשר לתת יותר. אבל, יש כאן בעיה ממשית עם הגברת שלא רוצה לעשות את עבודתה. נראה לי שיש מקום לשיחה רצינית.
תראי, יש לבתי מטפלת מצוינת. אני נותנת מתנות בחגים וגם ביום ההולדת לבנה הצעיר (השאר די גדולים) שמשחק עם בתי והיא מאוד אוהבת אותו. ואני מתכוונת גם בחנוכה ובפורים וכו' (בדרך כלל מתנות באיזור החמישים שקלים כמו משחק קופסה וכו'). לה אני נותנת בחגים (ראש השנה ופסח) מתנות שנעות באיזור ה-150 שקלים. היא מעולם לא בקשה ממני שום דבר מסוג זה. אני נותנת בכיף, מהלב, והיא מעריכה את זה. אז נגיד ש-750 זה יוצא מתנות לכל השנה. עם זאת, היא יודעת שאני דורשת טיפול מצוין. ושלא תהיה טעות, הסטנדרטים שלי מאוד מאוד גבוהים (פלא שמצאתי מטפלת בכלל). ודרך אגב, היא מבשלת לה כל יום. אה, והיא יודעת שאני מעריכה אותה מאוד ודואגת תמיד לציין שאני סומכת רק עליה וכו'. וזאת האמת.
אבל כאן מצטיירת תמונה בעייתית של אשה שלא רוצה לעשות את עבודתה ודורשת? מתנה ליום הולדת של 750 ש"ח? הלו? יש פה מישהו שזה לא מדליק לו נורה אדומה?
[u]והיא מבהירה לנו שאם הדברים לא יעשו לפי דרכה [מסעדה תמורת כל יציאה] הם לא יעשו[/u]
זאת חוצפה! גם במולדתה היא אכלה במסעדה בכל פעם שיצאה מהבית? והיא חושבת שאם תעבור לטפל בקשיש אחר אלה התנאים שהיא תקבל?
תראי, אני מאוד לארג'ית. מאוד. אבל, לא יכולה לסבול חוצפה.
ברור לי הכעס של טאטי. נראה לי שהגיע הזמן לשיחה רצינית. לפני כן הייתי מבררת את כל הדברים האלה ישירות עם הסבתא. כדי לוודא שכל המידע נכון.

ברור לי שזה יוזמה של המטפלת
אבל מה שבדקתי זה אם יכול להיות שסבתך נותנת לה את התחושה שזה כיף לה ושהיא מפרגנת ואז המטפלת מקבלת מסר כפול.
יכול להיות שהסבתא מרגישה שהמטפלת היא האדם הכי קרוב לה, והיא זו שנמצאת איתה בשלב הזה של החיים, שמן הסתם יש יותר בדידות ושיעמום
והיא רוצה להזמין אותה ולהיות נדיבה אליה
או בקיצור אולי צריך לתאם עמדות וציפיות עם המעסיקה והמממנת שלה- שזו סבתך.

אגב,כל החוסר איזון ברור שהוא מתחיל בנו, לדוגמא כל הגברים של המשפחה ממש לא יודעים על המקרים האלה, ואם ידעו היא היתה מוצאת את עצמה בחוץ, שופטים לחומרה וכל הנשים מרפדות אותה ומנסות להגן ויותר ממדי אסירות תודה, למעשה להוריד לגינה זו הבקשה המפורשת היחידה שהוצגה לה בכל השנים
זה קושי לשים גבול מולה ואולי גם לשלם את מחיר עזיבתה

[u]יקירתי, עזר מציון היא עמותה, שמספקת שירותי סיעוד כמו חברות כוח אדם פרטיות.[/u]
אני באמת לא יודעת... :) אבל ההתנהלות מולם נורא זורמת, כל דבר שצריך [הליכון, מגן למיטה] הם פשוט אומרים באו וקחו, מאוד עזרו לנו

[u]מה הקושי שלה לצאת עם סבתא שלך? יש לה קושי פיזי כלשהו?[/u]
היא אומרת שקשה לרדת במדרגות, מה שמ-ע-ו-ל-ם לא אמרה שהלכו למועדון, אז זו תחושה שפתאום קשה, הא? או פתאום היא מעירה אותה ב-11 במקום ב-9 וחצי ואומרת שקשה להעיר , כשהלכו למועדון הם התעוררו בשבע [!] ובתמורה לקושי היא רוצה מקדונלדס או שאוורמה וכו', היא לא תוריד לגינה בלי תמורה
עבורנו זה מצב מאוד מכעיס כי עם כל הרצון להקל ולסמפט ברור שהמדרגות זה לא הנושא זה רק התירוץ, והיא מבהירה לנו שאם הדברים לא יעשו לפי דרכה [מסעדה תמורת כל יציאה] הם לא יעשו
נבדקה אפשרות להחליף בית, אבל זה שוב ענין של הרגלים שלא רוצים להוציא את סבתא מסביבה מוכרת, אז יותר סביר שנחליף עובדת מאשר דירה וזה דבר שיש רצון להימנע ממנו, חשוב לזכור גם שהבקשה ממנה היתה להוריד 'כל עוד יש ימים יפים בחוץ' וגם לזה היא מגיבה בכעס ובתוקפונות

[b]תודה על העצות המועילות חלוקית[/b], טוב לדבר עם משהי שמעורה בנושא, אני אנסה שוב לבדוק, זכור לי מול חברת ההשמה התנערות מאחריות [זה לא עזר מציון] [לדוגמא כשהיא רצתה לנסוע לחופשה בעונת החגים [בדיוק לפני שנה] לא מצאו לה מחליפה אז הם פשוט החתימו אותנו על טופס שהיא תיסע ושאין לה מחליפה, בסוף אני החלפתי אותה]

היא אומרת ששתיהן אכלו ולמרות החשש יש נטייה להאמין לה, במקום לרדת לגינה [ששם משעמם לה כנראה] היא הלכה למקדונלדס, היא העמידה אותנו במצב קשה מאוד שתמורה ליציאה החוצה היא רוצה 'בונוס' , זו חריגה גדולה מאוד ברור שאין אפשרות לתת לה, וגם אין סיבה
הכסף הוא של סבתא+ביטוח לאומי+ הרבה מאוד הלוואות של הילדים כדאי לאפשר רמת חיים שיכוסו מהעיזבון
אני חושבת שסבתא היתה איתה, קשה להוציא ממנה מידע כי היא לא זוכרת ...אני מניחה שהיא נהנתה אבל היא גם נורא נהנת שלוקחים אותה רק לגינה וכשאנחנו איתה היא מאוד מבקשת לצאת לגינה ושם נורא נהנת לראות ילדים ושמש [היא באמת טיפוס שקט וחייכני שנהנה מהכל [והעובדת שלה גם אומרת את זה] במובן הזה המקדונלדס לא נועד לשרת צרכים ורצונות שלה אלה החלטה של המטפלת שלה ואולי הוצאת אגרסיות [שמהן אנו חוששים אבל כמובן מעדיפים שיצאו בדרך הזו..]

כמה שאלות שעלו לי בזמן הקיראה
כשהיא יצאה לאכול והביאה קבלות, סבתך אכלה איתה? זו היתה ארוחה משותפת?
הכסף שמשלמים לה הוא מחשבונות של הסבתא שמישהו מנהל או כסף שלכם?
איפה הסבתא היתה כשהיא אכלה? מה היא חשבה באותו הזמן?

[u]עזר מציון' הוא אירגון מדהים [דתי], התנדבותי כל השירותים ניתנים ללא תשלום, הם גם משאילים ציוד, באמת אנשים טובים שפועלים מתוך קדושה, והם באים לבקר אצל הקשישים ולראות שהכל בסדר, שהם נקיים, ומטופלים [מהם שמעתי סיפורים מזעזעים על הזנחה שגרמה לפצעי לחץ וגם למוות][/u]

יקירתי, עזר מציון היא עמותה, שמספקת שירותי סיעוד כמו חברות כוח אדם פרטיות. אני מניחה שהיא מקבלת על כך כסף כמו שאר החברות שעוסקות בתחום. הוא פשוט מגיע מביטוח לאומי ולא מכיס הפונים. עובדי הסיעוד שלהם באים לבקר את הקשישים להם הם נותנים שירות בדיוק כמו בשאר החברות האחרות. זוהי חובתם החוקית.

מה הקושי שלה לצאת עם סבתא שלך? יש לה קושי פיזי כלשהו? ניסיתם לברר עניינית איפה הבעיה. הייתי מציעה להפריד את עניין הקבלות על מקדולנדס מעניין היציאות מן הבית שאמורות להיות יומיומיות.

[u]אם יש לך רעיונות אם מי אפשר להתייעץ אשמח מאוד לשמוע[/u]
בהנחה שחברת עזר מציון היא זו שהביאה את העובדת הזרה לסבתך והיא זו שאחראית עליה ומשלמת לה את השכר הייתי פונה לעובדת הסוציאלית במחלקה הסיעודית ומדברת איתה. מתארת את מצבי ונעזרת בה להבין מה מקובל, איך כדאי לפנות לעובדת וכו'. אם זה לא היה עוזר, הייתי קובעת פגישה עם העובד/ת הסוציאלי/ת בלשכת הרווחה שאחראי/ת עליה ושעושה אצלה ביקורי בית.

כרגע יש כעס גם מצידך וכפי הנראה גם מצד העובדת וכדאי לפתוח את זה בהקדם וליישר את ההדורים אם אתם חושבים שטובתה של סבתכם היא שהעובדת תמשיך לעבוד אצלה. זה כדור שלג, ותחושות הכעס והמירמור יתעצמו ואז עלול להיות קשה לתקן את המצב.
דרשי פגישה עם העובדת של חברת ההשמה של המטפלת. בהמשך, בקשי שתארגן פגישה משותפת שלך ושלה בה תוכלו ללבן את העניינים.
אני הייתי מערבת גורם נוסף מטעם החברה כדי לתת תוקף לדברים וגם כדי לעדכן. חשוב שיידעו. העובדים בתחום הסיעוד והזיקנה עובדים בעומס מאוד גדול ולכן בשיגרה הביקורים הם אחת לחודשיים אם אני זוכרת נכון [b]אבל[/b] במקרים בהם יודעים שיש רגישות הטיפול אינטנטסיבי יותר.

[u]איך את יודעת שהיא מסרבת להוריד לגינה? סבתא שלך אמרה לך?[/u]
לא, היא אומרת! היא אומרת שזה קשה לה [כאמור טענה שלא נשמע מעולם לפני] אז כשהיא הואילה בטובה לצאת מהבית היא הלכה למקדונלד+לשאוורמה והביאה חשבונות של 75+60 שקל , ככה הכל התחיל, בגלל זה נפתח הדף ועל זה הכעס, לא יעלה על הדעת שיציאה שלה מהבית תיהיה כרוכה בהוצאה כזו

[u]"האנשים האלה"[/u]
עובדי הרווחה, לצערי אין לי נסיון טוב בעבודה מולם, לרוב זה לרדוף הרבה גם בשביל בקשה הכי פשוטה, מייאש
'עזר מציון' הוא אירגון מדהים [דתי], התנדבותי כל השירותים ניתנים ללא תשלום, הם גם משאילים ציוד, באמת אנשים טובים שפועלים מתוך קדושה, והם באים לבקר אצל הקשישים ולראות שהכל בסדר, שהם נקיים, ומטופלים [מהם שמעתי סיפורים מזעזעים על הזנחה שגרמה לפצעי לחץ וגם למוות]
[u] ועוד ברור שהמידע שלך הוא משני, כי לא את גרה איתה ולכן, הצעתי לך להתייעץ עם אנשים נוספים[/u]
המידע שלי הוא ממנה, והיא זו שהביאה חשבוניות בתמורה ליציאה מהבית, אם יש לך רעיונות אם מי אפשר להתייעץ אשמח מאוד לשמוע
אנחנו מאוד מנסים לשמור איתה על יחסים טובים, היא כמובן לא יודעת על הכעס שהצטבר כלפיה, ואני מנסה להתחזק ולהבין איך הכי טוב לגשת אליה

[u]מה יותר חשוב לך?[/u]
גברת פלפלת היקרה, תקראי שוב מה שכתבתי, נתתי את זה כדוגמא לדבר שהיינו רוצים שתעשה ועוברים עליו בשתיקה

[u]את אומרת שאת כל היום בבית[/u]
איפה קראת שאני כל היום בבית? כתבתי שאני דואגת לבשל כל יום [אפילו שאני עובדת ב3 עבודות ולומדת] ועל אחת מכמה וכמה אם היא כל היום בבית אני לא מבינה למה היא לא מבשלת טרי [ושוב זה לא משהו שנאמר לה עליו משהו]

[u]אז מה כל כך קשה למצוא חצי שעה בשבוע לבקר את סבתא שלך[/u]
בן אחד מתמודד עם סרטן ובת אחת בחו"ל, אני גרה במרחק 3 אוטובוסים לכל כיוון ונמצאת שם בסוף שבוע להחליף אותה

[u]שמעי, את מבקשת שאנשים יכתבו לך עצות אבל ברגע שהן סותרות את דעתך את חושבת שתוקפים אותך-[/u]
אני מבקשת עצות וכל העצות שקיבלתי, גם אלו שסתרו את דעתי התעסקו בעובדות ולא ניסו לברוא מציאות שניראת לך הגיונית וסטטיסטית אבל לא קשורה לבעיה שהגדרתי
התגובה שלך היתה מאוד תוקפנית ולא קשורה וגם את ציינת את זה פעמים
בכל מקרה תודה ובהצלחה גם לך

פלונינה, תודה על המידע, ממש לא ידעתי, אני לא חושבת שנוכל להוריד לה עכשיו אבל חשוב מאוד לדעת

מברור שערכתי בשבוע שעבר עבור בן משפחה שמעסיק עובד זר, הבנתי כמה דברים שלא ידועים למעסיקים בד"כ.
על המעסיק חלות חובות המפורטות באופן בהיר באתר של קו לעובד ועוד אתרים - מפורטות שם חופשות, ודמי הבראה, ודמי כיס ועוד כהנה וכהנה.
אולם לגבי הניכויים שהמעסיק רשאי לנכות משכרו של העובד מפרטים רק את חלקם: עבור מגורים המעביד רשאי לנכות 171 שקלים לחודש (באזור ת"א), עבור חשמל ומים - רשאי המעביד לנכות 67 שקלים.
מה שלא מפורט שם היא העובדה שכלכלת העובד לא אמורה להיות ע"ח המעביד, אלא ע"ח העובד, ואם העובד חי אצל המעביד, ניתן לנכות משכרו סכום שלא יעלה על 1000 שקלים עבור כלכלה.

ההחלטה שלכם לשאת בהוצאות הכלכלה של המטפלת בסבתך, היא הטבה כלכלית ולא חובה והיא יכולה להשתנות בהתאם לאיכות הטיפול שסבתך מקבלת.

מבחינת עניין ההתרגלות של סבתך - זה עובד לשני הכיוונים. אני בטוחה שלו תשבו עם האישה שעובדת אצלה ותבהירו שניתן להיפרד לשלום וזו לא חתונה קתולית, גם היא לא תשוש למשמע האפשרות...

ובהתייחסות לטענת ה"עובדת הזרה שעזבה משפחה", בעיני זו טענה פטרונית שאינה מן העניין.
כולנו אחראים למעשינו, אם אני בוחרת להזניח את ילדי ומשפחתי על מנת לשפר את מעמדי הכלכלי
זה אינו פוטר אותי מלעשות את עבודתי נאמנה ואף אחד לא חייב לפצותי בגין ההחלטה הזו.

[u]זה נראה לי סביר לגמרי לצפות שתבשל כל יום. זאת העבודה שלה-הטיפול בסבתא. זאת עבודה! היא מקבלת על זה כסף.[/u]
תראי. נניח שהתינוק שלך נמצא אצל מטפלת. מה לעשות, אין כזה דבר מטפלת מושלמת, נכון? אז על מה את לא תתפשרי? על מה כן תתפשרי? אם הבן שלי/ סבתא שלי היו אצל מטפלת (סבתא שלי היתה) הרבה יותר חשוב היה לי [po]ש סבתא[/po] שלי מאוד מאוד אוהבת אותה_ מאשר אם היא מבשלת כל יום או לא. מה יותר חשוב לך?

_אני גם חושבת שאם תתגייסו יחד כל המשפחה אפשרי יהיה לסדר שבכל יום מישהו מבקר את הסבתא לחצי שעה- שעה. (ואז זה יוצא לכל אחד פעם בשבוע, נניח.)
את גם מכירה את המשפחה שלי :) ויודעת מה הבעיות שלנו וסדר יומנו..._
ברוב המשפחות יש 2.4 ילדים, ואת מדברת על סבתא שלך, זאת אומרת שלכל אחד מהם יש 2.4 ילדים גם כן- הגענו ל- 8 אנשים. הבעיות שלכם וסדר היום שלכם הם העניין שלכם, אבל את אומרת שאת כל היום בבית, אז מה כל כך קשה למצוא חצי שעה בשבוע לבקר את סבתא שלך, שברור מתוכן הדף שהיא חשובה לך מאוד?

[u] אני לא שואלת בשביל לתקוף,[/u]
את כן_
את גם מכירה אותי? תשמעי, את מבקשת שאנשים יכתבו לך עצות אבל ברגע שהן סותרות את דעתך את חושבת שתוקפים אותך- בעוד שאת זו שכותבת במילים קשות ולא נעימות (מספיק לקרוא את שם הדף) לאישה שמטפלת בסבתא שלך. כל מה שאני יכולה זה לאחל לך בהצלחה ולסבתא שלך בריאות.

_מהיכן מגיע אליך המידע? מסבתא שלך? אם כך הוא אולי היא מעוניינת להחליף עובדת. אולי היא כועסת ואולי היא לא מדייקת.
איזה מידע? על הבישול? זה במקפיא פותחים ורואים, זה לא סוד...סבתא שלי מאוד מאוד אוהבת אותה, אף אחד לא מדבר ברעתה, עכשיו נוצר כעס כי היא מסרבת להוריד לגינה וכשהיא מורידה היא חוזרת עם חשבון ממסעדה, ולא ברור למה היא חושבת שמגיעה לה פרס על ביצוע עבודתה_
איך את יודעת שהיא מסרבת להוריד לגינה? סבתא שלך אמרה לך?

_כדאי כדאי להתייעץ עם עובדת ההשמה וגם עם העובדת הסוציאלית בלשכת הרווחה. הם יפרשו מערך שיקולים בפנייך.
מנסיוני הדל אין מה לדבר עם האנשים האלה והם לא מקור לעזרה, מהרבה סיבות עומס, אטימות, נשות עזר מציון עוזרות לנו הרבה ומשיחה איתן הן גם התרשמו ממנה לטובה [במדד של ארוחה חמה ביום והבית נקי] הסטנדרטים בתחום מאוד נמוכים, עושים מעקב רק כדאי לוודא שאין התעללות פיזית בקשיש._

אני לא יודעת מי זה "האנשים האלה" וכיצד יתכן שכולם אטומים, כול העובדים הסוציאלים? כול העובדים ברשות הרווחה המקומית של סבתך? עזר מציון זו חברת ההשמה? כשאת אומרת נשות עזר מציון את מתכוונת לעובדים המקצועיים במחלקה הסיעודית?
אני בעצמי עסקתי בכך ואני יכולה לומר לך שהסטנדרטים לא בהכרח נמוכים. ובהחלט נדרשתי להתערב במחלוקות בין קשישים למטפלות, בין מטפלות למשפחות קשישים ועוד ועוד.
לא תמיד הקשישים ומשפחותיהם מודעים לזכויות העובד/ת. טבעי שיתעוררו מחלוקות בסוג כזה של עבודה ופשוט צריך לבדוק ולברר.
את נחושה להעמיד אותה במקום כך שברור מה עמדתך ומה את חושבת עליה, ועוד ברור שהמידע שלך הוא משני, כי לא את גרה איתה ולכן, הצעתי לך להתייעץ עם אנשים נוספים.
מציעה לך בכול זאת לחשוב על דרך לשמר את היחסים הטובים בינכם ובין המטפלת. בהצלחה @}

דבר ראשון תודה רבה לכל העונות והעצות החכמות
[u]בכל מקרה - בשיחות כאלו החשוב לדעתי הוא להתחיל קודם בהקשבה, לתת לה מקום לומר מה קורה איתה - לשאול מה שלומה ואיך היא מרגישה בעבודה - אולי לעומת העבר - אולי לעומת מה שהיא שומעת על התנאים של חברות שלה שעובדות[/u]
אליה, תודה על העצה, בשביל זה פתחתי את הדף, האמת שאין לי מושג איך להתחיל שיחה כזו, היא כבר זרקה שחברה שלה קיבלה ליום הולדת 750 שקל, זה סכום שלא נוכל לתת לה, לא יודעת אם הוא אמיתי, וכרגע בעיני מצטרף לשרשרת הסחיטות וחציית הגבול
אהבת
גם אם היא מגישה לכם חשבונית על המבורגר או מה שזה לא יהיה - למה אתם מרגישים מחויבים לשלם לה את זה?
דבר ראשון זה נראה שבשבילה 75 ש"ח זה הון וזה יצור מירמור וכעס לומר לה לא, כולם היו כ"כ בהלם מהצעד הזה שהחווירו והבליגו... ואז היא עשתה זאת שוב..נאמר לה בפירוש לא לעשות זאת יותר, כעת המצב מבהיר ואני מנסה לשמוע חוות דעת ולהתכון לשיחה רצינית איתה

רוזמרין- תודה בכל מקרה

[u]מהיכן מגיע אליך המידע? מסבתא שלך? אם כך הוא אולי היא מעוניינת להחליף עובדת. אולי היא כועסת ואולי היא לא מדייקת.[/u]
איזה מידע? על הבישול? זה במקפיא פותחים ורואים, זה לא סוד...סבתא שלי מאוד מאוד אוהבת אותה, אף אחד לא מדבר ברעתה, עכשיו נוצר כעס כי היא מסרבת להוריד לגינה וכשהיא מורידה היא חוזרת עם חשבון ממסעדה, ולא ברור למה היא חושבת שמגיעה לה פרס על ביצוע עבודתה
[u]כדאי כדאי להתייעץ עם עובדת ההשמה וגם עם העובדת הסוציאלית בלשכת הרווחה. הם יפרשו מערך שיקולים בפנייך.[/u]
מנסיוני הדל אין מה לדבר עם האנשים האלה והם לא מקור לעזרה, מהרבה סיבות עומס, אטימות, נשות עזר מציון עוזרות לנו הרבה ומשיחה איתן הן גם התרשמו ממנה לטובה [במדד של ארוחה חמה ביום והבית נקי] הסטנדרטים בתחום מאוד נמוכים, עושים מעקב רק כדאי לוודא שאין התעללות פיזית בקשיש.
[u]כמו כן, מציעה לך להתייחס אליה כאל סוג של בת משפחה, כי היא ללא ספק כזו עבור סבתך. [/u]
כפי שאת רואה אנחנו בהחלט מתייחסים אליה כך והיא בהחלט מרגישה כזו [חופשיה]

[u]דגני בוקר, שמפו פנטן, קפה נורמלי, סבון לרחצה-סליחה אבל אלה ממש לא מותרות![/u]
[b]בשבילנו זה כן[/b][שמפו+מרכך 80 ש"ח בחודש,קפה 40 , קורנפלקס 120 שתיה קלה 20 עוגות 90 וזה חלקי]
[u]והטעות היא שמראש איפשרתם[/u]
לא איפשרנו, זה קרה, היא באה עם חשבון, כל מה שנותנים לה כבר נהיה מובן מאילו, היא כבר לא מודה עליו כמו שהיתה בעבר אז היא פעלה כך
אני [b]כן[/b] מבשלת כל יום [אם את כל היום בבית אני לא מבינה מה הבעיה לשים כמה ירקות בסיר ולבשל טרי] [תודה [po]ההולכת באתרים[/po] החיזוק הזה חשוב לי] אבל אף אחד לא אומר לה
לבשל כל יום, עד עכשיו לא התערבו לה בכלום
[u] אני לא שואלת בשביל לתקוף,[/u]
את כן
[u]אני גם חושבת שאם תתגייסו יחד כל המשפחה אפשרי יהיה לסדר שבכל יום מישהו מבקר את הסבתא לחצי שעה- שעה. (ואז זה יוצא לכל אחד פעם בשבוע, נניח.)[/u]
את גם מכירה את המשפחה שלי :) ויודעת מה הבעיות שלנו וסדר יומנו...

ושוב תודה [po]ההולכת באתרים[/po] כל מה שכתבת מחזק אותי, כמה מקובל לתת ביום הולדת [היא זרקה 750 אנחנו נוהגים לתת 100 ומתנות בחגים כמובן]

מה שקראתי כאן בדברים הטובים שכתבו מעלי בדף, מזכיר לי דברים שיש בקורסי גישור.
כאשר יש שני צדדים שיש ביניהם "עימות" כלשהו, אי הבנה וכדומה, אז חשוב לתת לכל אחד את הבמה (בסיוע מגשר) לומר את דבריו, ואחר כך עוברים תהליך שבו כל אחד מסביר ומבין תוך כדי התהליך מה בעצם הדברים שהכי חשובים עבורו.
ואז מהמקום הזה אפשר להגיע להבנות שמבוססות על הצרכים האמיתיים של כל אחד, כמו למשל אולי הצורך שלה בחברת בני אדם בגילה, בשפתה, ואז אולי ליזום מפגש משותף של מטפלות עם המטופלים שיהיה נוח לכולם.
או הקושי שלה להוריד את סבתא למטה מסיבה שאולי לא עלתה על דעתכם , ושניתן להקל עליה בנושא הזה, וכן הלאה. לגעת בדברים עצמם. ולנסות למצוא פתרונות שאכן יפתרו את הקשיים האמיתיים ולא את הסימפטומים שלהם, שבאים לידי ביטוי בהמבורגר ובאי ירידה למטה.
זה תהליך שדורש זמן ואמון בצדקת הדרך, ורצוי לעשות אותו עם מגשר טוב (ומוסמך) שמאפשר לעבור תהליך חיובי ואמיתי.

[u]אתם רוצים שהיא תבשל כל יום? את מבשלת כל יום?[/u]
זה נראה לי סביר לגמרי לצפות שתבשל כל יום. זאת העבודה שלה-הטיפול בסבתא. זאת עבודה! היא מקבלת על זה כסף.
[u]דגני בוקר, שמפו פנטן, קפה נורמלי, סבון לרחצה[/u]
מסכימה. לא הייתי מקצצת בזה. זה יצור מרמור. אז אתם מפנקים אותה קצת מעבר לקפה המגעיל של עלית ומעבר לשמפו הוואי (הכי זול?). אז מה? זה עוד כמה שקלים.
[u]תארי לך שאת מזמינה ביבייסטר וסכמתם על 30 שקל לשעה ואז בתום 5 שעות היא מגישה לך חשבון של 225 כי התחשק לה המבורגר, זה המצב החדש שנוצר עכשיו, היא מסרבת לבצע את תפקידה בלי 'שוחד' ואף אחד לא יודע איך להעמיד אותה במקום[/u]
בעניין הזה צריך להבהיר שיציאות למסעדות נגיד על חשבונכם זה באירועים שלכם כשאתם מזמינים אותה איתכם. לא מעבר. אה, ורצוי להקפיד על מתנת יום הולדת ביום ההולדת שלה, על מתנה לכריסטמס (ויום חופש), דברים כאלה. זה מאוד נעים לעובד ונותן הרגשה שמעריכים אותו.

[u]משך 10 שנים הרגילו אותה שהיא מקבלת מה שהיא רוצה [הדברים הכי יקרים, כמובן] כולל הכל, דברים שאנחנו לא נקנה לעצמו מטעמי כסף ומצפון כמו [לדוגמא דגי בוקר בקופסא, שמפו פנטן , קפה טסטר צויס, סבון דאב ועוד עשרות דגמאות][/u]
דגני בוקר, שמפו פנטן, קפה נורמלי, סבון לרחצה-סליחה אבל אלה ממש לא מותרות! אלה מוצרי צריכה סטנדרטיים של כל משפחה שאינה מהמעמד הנמוך מאוד (אצלינו בבית לא אוכלים דגני בוקר ולא שותים קפה, אבל זה מטעמי בריאות). מותרות זה שמפו של מישל מרסייה שעולה 100 שקל לבקבוק, או סבון בוטיק אורגני שעולה 50 שקל למאה מ"ל, וכן הלאה.
מה שכן מותרות- מסעדות, ארוחות בחוץ- זה ממש לא כורח המציאות, ואם בא לה שתשלם מהמשכורת שלה. אני מציעה לשבת לדבר איתה יפה, מתוך הבנה שהיא מטפלת באמא שלכם ושעדיף לשמור איתה על יחסים טובים. להסביר לה שאין באפשרותכם לשלם על מסעדות, או שנניח אתם יכולים לשלם עד 100 שקל בחודש על מסעדות (או כל סכום אחר שיתאים לכם). [u]תארי לך שאת מזמינה ביבייסטר וסכמתם על 30 שקל לשעה ואז בתום 5 שעות היא מגישה לך חשבון של 225 כי התחשק לה המבורגר, זה המצב החדש שנוצר עכשיו, היא מסרבת לבצע את תפקידה בלי 'שוחד' ואף אחד לא יודע איך להעמיד אותה במקום[/u] זה- בוודאי שלא מתאים והטעות היא שמראש איפשרתם את זה. צריך עכשיו לפתוח את הנושא מחדש ולסכם את הדברים.

[u]הוא היה טוב ומאוד הלכנו לקראתה, לדוגמא היא מבשלת פעם בחודש [מרק, קציצות וכו'] ומקפיאה וכולם העלימו עין כל עוד יש ארוחה חמה ביום, ניסו להקל עליה[/u]
מה הבעיה?? את שמה לב שאתם מצפים להרבה יותר מדי, וחושבים שאתם 100%? אני לא שואלת בשביל לתקוף, אני מנסה להראות לך איך זה נראה מהצד.
אתם רוצים שהיא תבשל כל יום? [b]את[/b] מבשלת כל יום? את יודעת כמה אימהות מבשלות פעם בחודש ומקפיאות לילדים שלהם? ואת יודעת כמה לא מבשלות בכלל והילדים שלהם אוכלים עוף טוב לארוחת צהריים (אני מכירה מישהי שנתנה לילדים שלה שקית במבה לארוחת צהריים, אבל זה כבר ממש סיפור אחר). העובדת שטיפלה בסבתי, גם היא מהפיליפינים (סתם בלי קשר) היתה מכינה לסבתא שלי פרוסה עם גבינה לבנה ולא בישלה שום דבר. בכל יום אחד מהילדים היה מקפיץ ארוחה חמה.

אם היא יוצאת עם הסבתא לטיול, או למועדון, ויושבת לדבר עם החברות שלה, ובזמן הזה הסבתא שלך יושבת ליד חבריה, מה הבעיה עם זה? כשמטפלות לילדים קטנים לוקחות אותם לגן השעשועים, מה את חושבת שהן עושות? יושבות יחד ומפטפטות, בזמן שהילדים משחקים להם. (ברור שהן מסתכלות ודואגות לילד תוך כדי, לפחות הנורמליות שבהן).

אני גם חושבת שאם תתגייסו יחד כל המשפחה אפשרי יהיה לסדר שבכל יום מישהו מבקר את הסבתא לחצי שעה- שעה. (ואז זה יוצא לכל אחד פעם בשבוע, נניח.)
שוב, מקווה שתקבלי את דבריי כמראה ולא כתקיפה, כי זו כוונתי.

טאטי,
מציעה לך לשנות את הגישה. לחשוב מה הדברים החשובים לך ביותר ועליהם לעמוד, תוך שיתוף גורמים טיפוליים נוספים.
ממה שסיפרת אני בהחלט הייתי מתעקשת על ירידה לגן וטיול זה מאוד חשוב בריאותית, נפשית וכו'.
לשבת בבית קפה ניתן בשעות הפנויות.
הייתי מנסה לעצב סדר יום כללי.

שאלה נוספת, מהיכן מגיע אליך המידע? מסבתא שלך? אם כך הוא אולי היא מעוניינת להחליף עובדת. אולי היא כועסת ואולי היא לא מדייקת. כדאי לבדוק ולהצליב מידע.
בעברי עסקתי בתחום ואני זוכרת האשמות הזויות ומופרכות של קשישים וזה נורמלי וטבעי לצד מטפלות שאכן התנהגו בצורה לא ראוייה. חשוב לבדוק.
אני מתנדבת כרגע אצל קשישה שהעובדת מתחננת לרדת איתה והיא מסרבת וטוענת שהיא לא יכולה. קשה לדעת מה קורה בפנים.
על הצורך החברתי גרידא של שיחה וכו' היא לא אמורה בהכרח לענות. זה המקום של בני משפחה, של מתנדבים מביטוח לאומי, של מרכז יום וכו'.

יכול להיות שהיא נשחקה והיא ממורמרת מסיבה כלשהי, יכול להיות שנמאס לה ואז כדאי לשקול ולהחליף.
כמו כן, מקובל להעלות שכר כעבור תקופה של עבודה אני לא זוכרת אם זה מעוגן באופן רשמי וחוקי או שזה הנוהג. יכול להיות שזה מקור לתסכול ואת ההחזר הכספי שהיא מבקשת על בתי קפה וכו' לייעד להעלאת שכר.

כדאי כדאי להתייעץ עם עובדת ההשמה וגם עם העובדת הסוציאלית בלשכת הרווחה. הם יפרשו מערך שיקולים בפנייך.

אל תרגישי שבוייה כי לא כך הוא. גם לעובדת יהיה קשה למצוא עבודה. קשישים חדשים מעדיפים הרבה פעמים עובדות חדשות שניתן לשלם להן שכר נמוך יותר וחוששים מפיליפיניות כי ידוע שהפיליפינים מאורגנים היטב, יש להם תנאים טובים יותר מבחינת חופשות וכו' וכם גם מעדיפים פעמים רבות עובדים מארץ מוצאם כך מתגברים על קשיי שפה, ניתן לבשל מאכלים שאוהבים וכו'.
כמו כן, מציעה לך להתייחס אליה כאל סוג של בת משפחה, כי היא ללא ספק כזו עבור סבתך. אני יודעת שפעמים רבות בני משפחתי מרגיזים אותי, אני יכולה לחשוב שהם מנצלים או מתנהגים לא כשורה ואיכשהו עם קצת מאמץ והשתדלות וראייה חומלת ניתן להגיע להבנות.

בהצלחה

<מסייגת שמה שכתבתי נכון ללפני חמש שנים בערך, מנסיוני האישי בלבד>

[u]ברגע שהתמונה תהיה לכם ברורה מבחינת כמה אתם משלמים משכורת,כמה הוצאות מחיה וכמה פינוקים,ואחרכך כמה אתם מוכנים לשלם על כל אחד מאלו,יהיה לכם קל יותר לעמוד מולה.[/u]
מסכימה. השינוי מתחיל מבפנים! וגם [po]הלך רוח כנוע[/po].

מודה לך על הדף הזה. גורם לי להעריך אפילו עוד יותר, את העובדת שמטפלת בסבא שלי, כל שעות היממה, כמעט 7 ימים בשבוע.
בהחלט, אנחנו דואגים לה ומצ'פרים אותה, ולא עולה על דעתה לנצל אותנו, ב"ה!
היא הגיעה מקולומביה לפני שנים רבות, השאירה שני בנים ובת, ובינתיים הפכה לסבתא (מעולם לא פגשה את נכדיה).
פעם שמעתי אותה בשיחת טלפון עם חברתה, ומשברי המשפטים שהבנתי בספרדית, הצלחתי להבין שדווקא הבנים שלה מנצלים אותה וסוחטים אותה. :-(
והיא בהחלט יכולה להחזיק אותנו בביצים. סבא דובר ספרדית כשפת אם, ויש ביניהם קשר טוב (עד כמה שנתן במגבלות מצבו). אני זוכרת שפעם הגעתי קצת מוקדם, ומרחוק ראיתי אותה יושבת איתו על הספסל ברחוב. הסתתרתי וראיתי איך היא מדברת אליו, ומניחה יד רכה על רגלו.

מה שאת מתארת נשמע בהחלט לא תקין ולא מקובל. היא צריכה לדעת שזה לא יעבור, ואז זה לא יעבור.
ואם לא, אז הייתי מתגייסת למצוא עובד/ת אחר/ת. ועד אז הייתי סופגת מטפלת יקרה יותר (ישראלית), או הולכת על משהו לא חוקי, למרבה הצער (עובד זר ללא היתר שהיה). במקום המפגש שלהם תוכלי לשוחח עמם ולבקש ולקבל ההלצות על אדם כזה.

[u]אילו אני במקומה, והייתי מרגישה שהמטופלת שלי "מכורה" לי, מאד יתכן שהייתי מנצלת את זה לכמה פינוקים ואולי גם כדי להרגיש פחות מנוצלת.[/u]
אז אולי את לא האדם המתאים לייעץ בדף הזה ;-)

טאטי, אני חושבת שמה שכתבה [po]אליה ל[/po] זה מה שאני התכוונתי לומר, אלא שאני כתבתי בצורה שנשמעת תוקפנית או שיפוטית. אז קודם כל אני רוצה להגיד שאני מאד מבינה אותך. יש לי הורים קשישים (אולי אפילו יותר מסבתך) והם גרים רחוק מילדיהם ויש להם מטפלת ומנקה לשעתיים-שלוש ביום.
גם להם היו מדי פעם בעיות עם אחת משתיהן ואפילו היה צורך להחליף מטפלת לאחר כמה שנים. וגם מנקה.

יכול להיות שבעבודה מהסוג הזה נוצר, לאחר כמה שנים, מצב לא בריא ויש צורך להחליף את העובד.
במצב שאת מתארת- זה לא אפשרי בגלל הקשר של הסבתא למטפלת. לכן יש צורך להגיע להבנות וזה אפשרי באמת רק ע"י תקשורת כנה ואמפאטית שבה שני הצדדים יקשיבו אחד לשני ואז ימצאו את הפתרונות האפשריים שכוללים גם ויתור מסויים מכל צד.
בכל מקרה- שיהיה לכם בהצלחה

מה שלא הבנתי - זה: גם אם היא מגישה לכם חשבונית על המבורגר או מה שזה לא יהיה - למה אתם מרגישים מחויבים לשלם לה את זה?
פשוט להגיד לה: 'מצטערים, אנחנו לא משלמים לך על ההמבוגר שקנית. זה לא במסגרת ההסכם בינינו. אם את רוצה לקנות - תדעי שזה מהכיס שלך'.
זה אפשרי?

(אני הפלונית מלמעלה)
לגבי מותרות או העלאה במשכורת,אני חושבת שתעשו חישוב של ההוצאות שלה,ההגיוניות לדעתכם והלא הגיוניות.
שבו איתה ותראו לה בכמה זה מסתכם.תבהירו שאתם מאוד אוהבים אותה,ושמחים בעבודתה,אבל אתם לא יכולים לעמוד בכל ההוצאות הללו ותמצאו יחד פתרון.
אני לא חושבת שזה ממש "לקחת לה מהפה"....היא הרי לא תשאר רעבה,אולי היא לא תאכל בחוץ,אבל לא תשאר רעבה אני בטוחה.
לפי מה שאת אומרת על בעלה,גם לה אין עיניין לעזוב את סבתך,ולמצוא מעסיק אחר שבוודאי לא יסכים לכל ההוצאות האלה.
שבו,תחליטו בינכם(המשפחה) בדיוק מה אתם מוכנים להוציא ובאיזה דרך,ואחר כך שבו איתה.
ברגע שהתמונה תהיה לכם ברורה מבחינת כמה אתם משלמים משכורת,כמה הוצאות מחיה וכמה פינוקים,ואחרכך כמה אתם מוכנים לשלם על כל אחד מאלו,יהיה לכם קל יותר לעמוד מולה.
בסופו של דבר תוכלו להגיע לזה שאתם לא משלמים שקל יותר ממה שאתם מוכנים וכולם מרוצים-אתם תוכלו לתמרן בתוך הכסף הזה,למשל להחליט שמעלים קצת את המשכורת ומורידים קצת במותרות.
או לא מעלים משכורת ונותנים X למותרות,בד בבד תדגישו שוב את המחויבויות שלה שאתם לא מוכנים להתפשר עליהן.

אמא של דנדי- תודה רבה, מאוד היה לי חשוב לשמוע את קולך, מרגישה קשר ישיר בין שני המקרים

[u]האם היא יוצאת בצהריים לבדה? האם יש לה שעות במהלך היום בהן היא חופשייה. אני חושבת שמקובל לשחרר לשעתיים בצהריים.[/u]
כן, יש לה יותר משלוש שעות [13:00-16:30] ובבוקר אמורה להעיר ב-9:30 ולפעמים גם ב-11 סבתא ישנה , היא אומרת שקשה לה להעיר אותה [טענה שמעולם לא נשמע כשהלכו למועדון, אז היה צריך להתעורר בשבע בבוקר]
[u]האם הטיפול בסבתא שלך הוא טוב? האם ניתן לסמוך עליה? האם היא זמינה לכם בטלפון?[/u]
הוא היה טוב ומאוד הלכנו לקראתה, לדוגמא היא מבשלת פעם בחודש [מרק, קציצות וכו'] ומקפיאה וכולם העלימו עין כל עוד יש ארוחה חמה ביום, ניסו להקל עליה
כעת אנחנו מתחילים לראות את כל התופעות האלה אחרת כשהיא מסרבת לרדת לגינה בלי לתת לנו "קנס", היא לא מבינה שזה התפקיד שלה?!

[u]תבדקו איתה בשיחה כנה אם באמת מה שהיא צריכה זה "פינוקים" או שזה בא במקום צורך אחר (התאווררות, התייחסות ידידותית, פיצוי על געגועים).[/u]
יש לי חשש לעשות זאת כי הכסף מסנוור אותה, היא תמיד תבחר בכסף, אם היא קונה משהו זה תמיד בפאסיב-אגרסיב ותמיד על חשבוננו
כך שיש בעיה להוריד לה מהאוכל, שברור שמשמש כפיצויי, זה ממש לקחת לה מהפה, מתוך ידיעה שהיא לא תאפשר לעצמה מה שאנחנו נותנים לה

_כך שהיא את התמורה שלה מקבלת , מבחינתי היא עובדת ואני רוצה שהיא תבצע את העבודה
את יודעת, טאטי, אני לא הייתי רוצה שמישהו שאני עובדת אצלו יחשוב כך עלי. _
מה זאת אומרת? יש עבודה, זו עובדה, וצריך לבצע אותה, אי אפשר להשאיר קשישה במיטה, צריך לצאת החוצה להתאוור, גם אני עבדתי תקופה מסויימת 24/6 כאופר, זה סוג העבודה היא לא במעמד אחר ממני, לפרוטוקול, היא נסעה לבקר מספר פעמים, היא לא רוצה לשוב לשם כי לפי דתה [קתולית אדוקה] אסור להתגרש ולא טוב לה עם בעלה, ככה שהיא נסעה לפני ותסע אחרי, היא מאוד אוהבת את סבתי, יש בינהן כבר סימביוזה שכואב הלב להפריד, כמובן שיותר מצד סבתי שממש תלוייה בה
תארי לך שאת מזמינה ביבייסטר וסכמתם על 30 שקל לשעה ואז בתום 5 שעות היא מגישה לך חשבון של 225 כי התחשק לה המבורגר, זה המצב החדש שנוצר עכשיו, היא מסרבת לבצע את תפקידה בלי 'שוחד' ואף אחד לא יודע איך להעמיד אותה במקום

אמא של דנדי
דברייך מקוממים. את מספרת סיפור שלם על חוסר צדק. אכן נעשה לכם עוול.
אבל כאן מדובר באדם אחר. זה ששניהם מאותו מוצא לא אומר שהם מתנהגים אותו דבר או אפילו חושבים אותו דבר.
ורוב העובדות הפיליפיניות שאני מכירה (כולל זו של טאטי אם הבנתי נכון),
למעשה זמינות 24 שעות ביממה. זו עבודה שוחקת מאין כמותה!
אני לא אומרת שהיא בהכרח בסדר,
אבל למה להסיק מסיפור אחד על סיפור אחר?
כי "ככה מתנהגים העובדים הזרים"?

הייתי מציעה להתייעץ עם העובדת של החברה שהשימה אותה אצלכם. לבדוק איתה מה שביעות הרצון של העובדת. לעשות אולי שיחה משותפת.
האם היא יוצאת בצהריים לבדה? האם יש לה שעות במהלך היום בהן היא חופשייה. אני חושבת שמקובל לשחרר לשעתיים בצהריים.
בנוגע למועדון, האם זה היה מרכז יום? דווקא במקומות כאלו יש צוות עובדים מקצועי וכדאי להעזר בהם. זו גם אחריותם שסבתא שלכם תשתתף. זה היה מספק לה חברה. מה הם אמרו על המצב?
כדאי תמיד להתייעץ עם אנשי מקצוע נוספים שמכירים את העובדת וסבתא שלך, שרואים אותן בפעולה ולשמוע מה יש להם לומר.

האם הטיפול בסבתא שלך הוא טוב? האם ניתן לסמוך עליה? האם היא זמינה לכם בטלפון?
כפי שהציעו לך הייתי מקצה לה סכום מסויים לפינוקים ואת יתרת הסכום שנותרת משאירה להעלאת שכר.

טאטי אני מזדהה איתך לחלוטין. רוזמרין נראה לי שאת לא מכירה מקרוב את הנושא. גם אני חשבתי שבעיקר מדובר בניצול וכדוברת סינית גם סייעתי מספר פעמים ל"קו לעובד" אולם היום התפיסה שלי השתנתה. אבי נכה 100% מזה שנתיים לאחר תאונה והניסיון של הורי עם שני עובדים זרים היה טראומתי וכואב וכעת הם מסרבים להכניס לביתם עובד זר ומחפשים פיתרון אחר (בנתיים אמא שלי מטפלת לבדה!! באבא שלי). העובד האחרון, יליד הפיליפינים, עזב באופן מיידי בלי התראה לאחר שסירבו לבקשתו לקבל סכום כסף מופרז. אבא שלי היה מאושפז באותה עת. הוא עבד אצלהם שנה וחצי וכל הזמן הזה אמי הרגישה "שבויה" כי פחדה שאם תפטר אותו לא תמצא מחליף. הוא בהחלט לא עבד 24 שעות אלא 8 שעות בלבד כפי שמתיר החוק. הייתה לו הפסקת צהריים ארוכה והוא סיים בשעה 19:30 את יום עבודתו. זה לא מנע ממנו להעלם בזמן שהיה אמור לעבוד ולהפגש עם חבריו, להזניח את הטיפול באבי (שגרם לפצע לחץ חמור ביותר שעדיין לא נרפא) ולדרוש מוצרים ספיציפיים שאמי קנתה במיוחד עבורו (מים מינרלים, ממתקים וכו'). בשיחות שהיו לי עם חברת ההשמה הובהר לי חד משמעית שהחוק היום מגן על העובד ולא על המעביד ושלהורי אין כל ברירה אלא להיענות לדרישותיו ההולכות וגוברות או לפטרו מבלי להיות זכאים לעובד חדש עד שלא יעזוב את הארץ (ואז לוקח חודש וחצי עד שמגיע עובד חדש מחו"ל). לא מתירים יותר להעסיק עובדים שנמצאים בישראל וכו'.
אגב, ההצעה שקיבלת לנהל שיחה כנה וגלויה לא עזרה במקרה שלנו. הוא היה משפר את עבודתו למשך שבוע ואז הבעיות שוב היו חוזרות. להערכתי עובד שנשחק מעבודתו קשה מאד לשכנע לשנות את התנהלותו וזה נכון לכל תחום ולכל עובד.

תבדקו איתה בשיחה כנה אם באמת מה שהיא צריכה זה "פינוקים" או שזה בא במקום צורך אחר (התאווררות, התייחסות ידידותית, פיצוי על געגועים).
לגבי הסכום- אולי תגידו לה שאתם נותנים לה כל חודש 250-300 ש"ח מחוץ למשכורת והיא יכולה להחליט מה לקנות עם זה ויותר אתם לא קונים לה.

[u]כך שהיא את התמורה שלה מקבלת , מבחינתי היא עובדת ואני רוצה שהיא תבצע את העבודה[/u]
את יודעת, טאטי, אני לא הייתי רוצה שמישהו שאני עובדת אצלו יחשוב כך עלי. אני עבדתי 9-11 שעות ביום ופיתחתי יחסים חבריים עם העובדים שאיתי (מתחתי ומעליי וגם מצדדיי) וזה היה לי חשוב לא פחות מהמשכורת. והכי חשוב- בסוף העבודה הייתי חוזרת לבית שלי, לילדיי ובעלי וחבריי וכלבי וחתולתי. תחשבי שעשר שנים היא לא רואה את משפחתה- כמה עצוב.
הבית והחנויות שהיא בנתה- לא היא נהנית מהם. היא ממשיכה לחיות בארץ זרה ולגור עם אישה זקנה.

אני פשוט מציעה שבמקום לחשוב ש"הפיליפינית" חוצפנית, תנסי להבין אותה, ומתוך אותה אמפאטיה אולי תמצאו את שביל הזהב שיתאים לכולכם.

כן, תודה פלונית, זה בהחלט הכיוון, אבל מכיוון שאף פעם לא שמנו לה גבולות יש חשש שזה ייצור תסכול [לדוגמא רק הקורנפלקס שלה זה 120 שקל בחודש אין בעיה להוריד אותם ולתת לה העלאה, אבל יש רצון לא לצמצם אותה ] מה הסכום ההגיוני להקציב לפינוקים לטעמכם?

[u]להבהיר לה שטיול בגינה זה טיול בגינה,ואם היא רוצה להכנס למסעדה זה על חשבונה[/u]
איך עושים את הצעד הזה בלי לפגוע בה? נראה לי שהיא כבר לא רואה מה נותנים [מעל 300 ש"ח רק לפינוקים, עוגות עוגיות, שתיה קרה, קפה קורנפלקס, סבונים, שמפו הכל הכי יקר
רק מה שבפרסומות...] אלא במקום כועס ומתוסכל שרוצה עוד ועוד, כאילו מרוב רגשות אשם נתנו יותר מדי,'השחיטו' אותה עם כל הפינוקים ועכשיו אחרי שהתרגלה לזה אין דרך לעלות לה יותר את רמת החיים אז נוצר מבויי סתום

חשוב לי להגיד שאנחנו לא חיים ברמת חיים כמו שלה,שבאמת משתדלים לתת לה מה שהיא מבקשת, אפשר לקצץ לה את המותרות ולהוסיף לה כסף, אבל יש פחד, כאילו זה המעט שכדאי להשאיר יותר מהעלאה [ארוחת בוקר שהיא אוהבת, קפה טוב וכו'] אולי כאן יש טעות בשיקול

מסכימה עם פלונית
אך גם עם רוזמרין, בחלק מהדברים
תקשורת מקרבת יכול להיות כלי טוב כאן
ואולי באמת לשחרר אותה ליותר שעות להיות עם העולם החיצון כך שלא תאלץ לגנוב את זה.

הכי פשוט זה לשבת לשיחת הבהרה,מה הציפיות והדרישות שלכם.
אתם יכולים בנוסף להחליט שיש לה סכום מסוים שהיא יכולה להוציא על הוצאות של שמפו קפה וכו',וזהו.
להבהיר לה שטיול בגינה זה טיול בגינה,ואם היא רוצה להכנס למסעשדה זה על חשבונה.להסכים מקסימום על כוס קפה...
כנות ויושר הם תמיד דבר טוב

[u]מאד יתכן שהייתי מנצלת את זה[/u]
על זה בדיוק הכעס, אני לא חושבת שאי פעם ניצלנו אותה אבל עכשיו [b]יש בהחלט הרגשה שהיא מנצלת אותנו ומנסה לסחוט[/b]

היא פשוט היתה נרדמת בכיסא או ישבת לבד מול שולחן, זו לא סיטואציה נעימה לאף אחד , מדובר בקשישה מאוד נחמדה וסובלנית אז אם לבד עדיף להיות מול הטלווזיה, לא? ובכל אופן כעת אנחנו רוצים [והיא מאוד רוצה] לרדת לשמש לראות ילדים משחקים וכו'

[u]לאחרונה גילנו שבמועדון החברתי אליו הסבתא והפיליפינית הלכו היא משאירה אותה כמו אבן בכיסא הגלגלים והולכת לשחק עם החברים שלה[/u]

[u]סבתא שלי קשורה אליה מאוד[/u]

האם לסבתא זה הפריע?

תודה על התשובה רוזמרין, בדרך כלל אני מסכימה איתך הפעם לא...
זה שהיא פיליפינית זו עובדה שלא תלוייה בי, אין פה שיפוט או העלבה, והיא גם מבהירה את הקונטקסט, אין לי רחמים כלפיה בעשר שנים היא בנתה שם [מהעבודה אצל סבתא שלי,כן?] וילה ענקית, [בסדר גודל של סביון גינה, עצים וכו'] ופתחה שתי חנויות [לצילום ומחשבים], כך שהיא את התמורה שלה מקבלת , מבחינתי היא עובדת ואני רוצה שהיא תבצע את העבודה
[u]היא נמצאת 24 שעות ביממה אצל אישה זקנה ועומדת לרשותה כמעט כל הזמן.[/u]
היא נמצאת 24 שעות אבל היא לא נגישה, זו הבעיה שלה אני מבקשת פה עזרה, לטעמי אין דבר טוב יותר [בשביל שתיהן אגב] מלרדת לשמש לטיול בפארק פעם ביום אבל כשהיא יורדת זה רק למסעדה ומגישה לנו חשבונות שאין לנו אפשרות לשלם , בעיני זו חציית גבול וחוצפה, היא מעדיפה להישאר בבית לשחק במחשב, לפטפט עם חברתה השכנה ממול. לא מתייחסים אליה כשקופה, כל בקשה שלה נענת, כן מבקשים ממנה לעשות את העבודה [לא להאריך לסבתא את שעות השינה, לצאת לטייל בחוץ וכו']

[u]אילו אני במקומה, והייתי מרגישה שהמטופלת שלי "מכורה" לי, מאד יתכן שהייתי מנצלת את זה לכמה פינוקים[/u]
נכון, אנחנו שבויים שלה , והיא רוכבת על הגב שלנו, [b]פיטורים שלה יפגעו בכל הצדדים לכן אני מבקשת עזרה איך להבהיר לה שההתנהגות שלה לא מקובלת[/b]

אין אפשרות להגיע כל יום משתדלים לבוא פעמים-שלוש בשבוע לשעה, זה מה שאפשר וגם זה במאמץ, כולנו עובדים במשרות מלאות ++ זו העבודה היחידה שלה

בואי נתחיל מכך שלא תקראי לה "הפיליפינית", אוקיי?
זאת אישה שעזבה את משפחתה לפני עשר שנים ונסעה לארץ רחוקה כדי להרוויח בשבילם כסף. האם אני צודקת עד כאן?
אם כן, אז תנסי להכנס רגע לנעליה. היא נמצאת 24 שעות ביממה אצל אישה זקנה ועומדת לרשותה כמעט כל הזמן. היא מתגעגעת הביתה ורגעי השמחה היחידים שלה הם במפגש עם בני עמה.
הרבה פעמים מתייחסים אליה כשקופה וכנותנת שירות בלבד והיא מרגישה מושפלת וממורמרת.

אילו אני במקומה, והייתי מרגישה שהמטופלת שלי "מכורה" לי, מאד יתכן שהייתי מנצלת את זה לכמה פינוקים ואולי גם כדי להרגיש פחות מנוצלת.

חוץ מזה, האם אתם שותפים לטיפול? מעבר ליום ראשון כמובן.
יכול להיות שאם תעשו ביניכם תורנות (הילדים וגם הנכדים) וכל יום מישהו יבוא לטפל בסבתא במשך שעתיים-שלוש, זה יאפשר למטפלת שלה לצאת להפגש עם העולם שבחוץ ולהתאוורר. זה לא פשוט בכלל לחיות כל הזמן עם זקנה סיעודית.
הערך המוסף לגביכם יהיה, אולי, חיזוק הקשר עם הסבתא על חשבון ההתמכרות שלה למטפלת.

שלום אז הנה שוב הסיטואציה: לאחרונה גילנו שבמועדון החברתי אליו הסבתא והפיליפינית הלכו היא משאירה אותה כמו אבן בכיסא הגלגלים והולכת לשחק עם החברים שלה, אז החלטנו להפסיק את המועדון אך לבקש ממנה לרדת לטיול כל יום [או לפחות שלוש פעמים בשבוע] לגינה ולשמש, והיא, כל פעם שהיא ירדה איתה חזרה עם חשבון של 75 שקל ממקדונלדס או 60 שקל משווארמה, בפעם הראשונה מרוב הלם החזירו לה את הכסף, אולם בעיני זו התנהגות חזירית, חוצפנית וחסרת התחשבות. היא לא אמורה לקבל פרס על זה שהיא מורידה לטיול וצריך לתקן את זה מהשורש .

דבר נוסף זה חשבון ההוצאות שלה, במשך 10 שנים הרגילו אותה שהיא מקבלת מה שהיא רוצה [הדברים הכי יקרים, כמובן] כולל הכל, דברים שאנחנו לא נקנה לעצמו מטעמי כסף ומצפון כמו [לדוגמא דגי בוקר בקופסא, שמפו פנטן , קפה טסטר צויס, סבון דאב ועוד עשרות דגמאות]. ההוצאות הגדולות שלה על מחיה [[b]שכבר הפכו להיות מובנות מאילו עבורה[/b]] לא מותירות שום כסף להעלאה במשכורת, שזו המרמור שלה עכשיו.אז [לדעתי] היא פועלת פאסיב-אגרסיב ומוציאה את הכסף על מסעדות.

בקיצור, יש לנו עובדת ממורמרת ומתוסכלת שאנחנו לא יכולים לפטר, כי סבתא שלי קשורה אליה מאוד, מצד שני מבחינתנו היא מקבלת "הכל", או כל מה שיש באפשרותנו לתת
לה, בהתחלה היא הרגישה כמו מלכה והעריכה את הפינוק והמותרות עכשיו זה כבר לגמרי מובן מאילו עבורה, אחנו מבקשים ממנה דברים פשוטים והיא לא עושה, מה עושים?
אשמח לכל עצה\ תובנה\ נקודת מבט כי אנחנו לגמרי חסרי אונים מולה, תודה