על ידי תמר_מג'הול* » 25 ספטמבר 2012, 15:39
תודה רבה לכל מי שחלק מעצמו בכנות בדף הזה. קראתי את כולו (!) והוא עוזר לי מאוד.
תודה במיוחד לגברים ששיתפו את נקודת המבט שלהם. נכון שמסוכן להכליל ולהשליך מגבר אחד לכל הגברים, אבל עם הסייג הזה בראש כל הזמן, לי כאישה זה מרתק להקשיב ולהבין (לנסות) איך הצד השני רואה את הדברים. את איך שאני חושבת, כאישה, אני כבר מכירה, כולל כל ההתנהגויות והרגשות שנדמה שהם קמאיים ופרהיסטוריים אולי, ונמצאים בתחום שבין אינסטינקט, זיכרון גנטי, מה שאליסון ארמסטרונג קוראת "הביקור של אשת המערות" (הסתכלת על מישהי אחרת ברחוב? אז כשהנמר יבוא אתה תציל אותה ולא אותי!!!... אתה רוצה סקס איתי עכשיו אחרי שהפקרת אותי לנמר??!!!). בכל אופן ממש נשכרתי ממה שכתבו "ממני" והלא מפותח, ופלוני אלמוני הגבר וצוויליך ועוד, אז תודה.
אני כותבת כדי לחדד נקודה ולשאול שאלה, כי אני מנסה באמת להבין כדי להשתפר ולשפר:
ממני כתב:
קחי מצב שבת זוגי לא התחשבה בי או ברצונותיי - לעולם זה לא יגרום לכך שאדחה אותה במיטה, זה בכלל לא מתקשר אצלי אחד לשני, אז היא הרגיזה אותי אבל אנחנו עדיין זוג לא ? וכל זמן שאנחנו זוג יחסי מין הם חלק בלתי נפרד מזה. וזו דווקא הזדמנות טובה לשכוח מהכעסים שלי כלפיה וכן לאהוב אותה (זה נקרא גם מעשה האהבה, לא?) - ככה אני תופס את זה.
ואצל נשים בדרך כלל, כל אחת במינון / עצמה שונה, כמעט כל דבר יכול להוות סיבה לכך שהיא לא מרגישה קרובה, וכועסת וכו' ולכן לא רוצה/יכולה לקיים יחסי מין. והמסר שלי הוא לחשוב טוב טוב האם באמת הכעס שווה את זה או שאפשר, וכל אחת תחליט עם עצמה, להפריד בין הדברים כשהכעס נובע ממשהו שאינו עניין באמת מהותי בחיים או בקשר.
זה מאוד יפה התפיסה הזו של זוג וצוות בכל מחיר, אני למדתי המון על חברות ונאמנות מחברויות של גברים, וזה כיף לשמוע שבשבילו מעשה אהבה אחרי ה"כעסים" בא מהמקום הזה של ביחד ואהבה למרות הכל, וצודק שצריך לבדוק כמה מתעצבנים ועל מה. אבל- במוח הנשי שלי אני אינסטינקטיבית (לא מתוך לחפש קונספירציות) מבינה את הדברים אחרת:
מעשה האהבה בשבילי הוא לפתוח דלת ולהכניס פנימה אורח אהוב, בתוך האינטימי שלי, להכניס אותו לקודש הקודשים (כך זה מרגיש לי פיזית ונפשית, זו לא מין אידאולוגיה שכלית). וזה נפלא, מדהים ומיוחד שמתחברים כך במימד הקסום הזה שהוא מעבר למילים.
עכשיו בוא נגיד שבמהלך היום, בן הזוג עשה או אמר משהו מעצבן או מכעיס- אז אתה צודק ממני, זה יכול להיות נמחל ומוחלק כחלק ממעשה האהבה, בהבנה שאנחנו אנושיים, והביחד שלנו יותר גדול ויציב משטות או יציאה חולפת.
אבל
בוא נגיד שבן הזוג עושה או אומר משהו שהמסר שלו איך שאני מבינה אותו הוא- "השותפות איתך פשוט לא מעניינת אותי", או "אני לא מעוניין להיות חלק מחייך/שאת תהיי חלק מחיי", או "אני נוטש אותך מתי שאת צריכה אותי או אפילו קוראת לעזרה- תסתדרי לבד, לכי חפשי", או "את במקום החמישי בסדר העדיפויות שלי, וכרגע את רק מטרידה אותי"-
ברגע שהמסר הוא כזה, מסר שובר שותפות, זו היא ששואלת את עצמה- אבל אנחנו עדיין זוג לא ? או יותר נכון- חשבתי שאנחנו זוג!! (אכזבה תהומית, הוא אומר במעשיו שאנחנו בעצם לא)- ויותר מאוחר בערב במיטה הוא דופק בדלת קודש הקודשים שלי ורוצה להיכנס. בוודאי שלכאן ייכנס רק אהוב או ידיד, אבל אויב? הרי הכרזת על עצמך ככזה במעשיך מוקדם באותו יום... אתה כגבר שאוהב אותי לא היית מרשה לי בחיים לפתוח את הדלת לאוייב, או למישהו מסוכן
והחוליה המקשרת והחשובה ביותר היא- למה מעשה שהגבר ייפרש כחסר חשיבות יכול להתפרש בעיני האישה שמסר קיצוני של מי שעוזב את הספינה לטבוע, או יוצא מהשותפות
דוגמאות הן רבות ואני לא רוצה להטריח, אבל תבדקו את זה- זה בהמון המון מקרים פשוט ככה
שהאישה בודקת כל הזמן את השותפות במעשים ובמילים. זה לא מספיק שהתחתנו, או שגרים יחד. הדברים הקטנים (אבל חשובים) של להרגיש יחד זה שהוא רואה אותה, לדוגמא מעריך דברים שהיא עשתה בבית (אפילו שזב ברור נגיד שזה התפקיד שלה), או מקשיב למלל הנשי שיש לה לפרוק לפעמים, או כשהיא מתייעצת איתו בדברים הוא מגלה עניין. אבל זה עוד לא לנטוש את הספינה, זה רק מדליק את הרדארים שלה כסימנים לא טובים, עוד לא אי שותפות, אבל לא שותפות.
אני יכולה לתת הרבה דוגמאות למעשים או מילים שנראות לי כאישה שאתה נוטש את הספינה, אבל תכלס', אם היא כל כך פגועה מזה ברמה שהיא לא רוצה סקס, אני לא חושבת שהיא משתמשת בסקס כנשק, אלא אתה יכול להבין שכרגע מה שאמרת או עשית (ויכול להיות שזה מופרך לגמרי, רק בראש שלה, זה ההורמונים, היא נסחפת בדמיונות- אבל זה לא חשוב!), בתכלס', גרם לה להרגיש באמת שכרגע אמרת לה- אני נוטש את ספינת הביחד, אסטה לה ויסטה בייבי. ולפעמים כל כך קל "לסדר את זה". הפגיעה היא עמוקה כי "הנה הוא זרק אותי לנמר", אבל מעשים או מילים כל כך זעירים יכולים להבטיח לה כל פעם מחדש- "מותק- כשהנמר יבוא- אותך אני מציל. אותך, אותך, אותךךךךךךך"- וזהו- הוא יקבל הההההככככככלללללללללללללללל.
רק תגיד לה, ותעשה דברים שאומרים שאתה איתה כל הזמן ועל בטוח. ותקבל פי אלף בזהב... באמת...
וגם אם הפחד שלה מוגזם ולא רציונאלי, תבין שבראש שלה זה אמיתי מאוד! זה יכול להיות שהיא אוכלת סרט (לרוב זה המצב), ולך יש את הכלי לפתור לה אותו מאוד בקלות. לא עשית משהו שהיא ביקשה, או לא עזרת, או השארת אותה לבד- האישה שלך צריכה אותך, צריכה לדעת שאתה תומך ומגן לה תמיד.
וכדוגמא נפלאה אני אתן את הצהובון שאומר "זכותנו המלאה להיות מטומטמים ככל שנחפוץ" ואני מרגישה שמרגיעון כרגע קרא לי מטומטמת (אני במחזור. ראיתי נאום של בגין ביוטיוב ובכיתי בכי תמרורים).
בנים, זה נשמע הגיוני? בנות?...
תודה רבה לכל מי שחלק מעצמו בכנות בדף הזה. קראתי את כולו (!) והוא עוזר לי מאוד.
תודה במיוחד לגברים ששיתפו את נקודת המבט שלהם. נכון שמסוכן להכליל ולהשליך מגבר אחד לכל הגברים, אבל עם הסייג הזה בראש כל הזמן, לי כאישה זה מרתק להקשיב ולהבין (לנסות) איך הצד השני רואה את הדברים. את איך שאני חושבת, כאישה, אני כבר מכירה, כולל כל ההתנהגויות והרגשות שנדמה שהם קמאיים ופרהיסטוריים אולי, ונמצאים בתחום שבין אינסטינקט, זיכרון גנטי, מה שאליסון ארמסטרונג קוראת "הביקור של אשת המערות" (הסתכלת על מישהי אחרת ברחוב? אז כשהנמר יבוא אתה תציל אותה ולא אותי!!!... אתה רוצה סקס איתי עכשיו אחרי שהפקרת אותי לנמר??!!!). בכל אופן ממש נשכרתי ממה שכתבו "ממני" והלא מפותח, ופלוני אלמוני הגבר וצוויליך ועוד, אז תודה.
אני כותבת כדי לחדד נקודה ולשאול שאלה, כי אני מנסה באמת להבין כדי להשתפר ולשפר:
ממני כתב:
[b]קחי מצב שבת זוגי לא התחשבה בי או ברצונותיי - לעולם זה לא יגרום לכך שאדחה אותה במיטה, זה בכלל לא מתקשר אצלי אחד לשני, אז היא הרגיזה אותי אבל [u]אנחנו עדיין זוג לא ?[/u] וכל זמן שאנחנו זוג יחסי מין הם חלק בלתי נפרד מזה. וזו דווקא הזדמנות טובה לשכוח מהכעסים שלי כלפיה וכן לאהוב אותה (זה נקרא גם מעשה האהבה, לא?) - ככה אני תופס את זה.[/b]
[b]ואצל נשים בדרך כלל, כל אחת במינון / עצמה שונה, כמעט כל דבר יכול להוות סיבה לכך שהיא לא מרגישה קרובה, וכועסת וכו' ולכן לא רוצה/יכולה לקיים יחסי מין. והמסר שלי הוא לחשוב טוב טוב האם באמת הכעס שווה את זה או שאפשר, וכל אחת תחליט עם עצמה, להפריד בין הדברים כשהכעס נובע ממשהו שאינו עניין באמת מהותי בחיים או בקשר.[/b]
זה מאוד יפה התפיסה הזו של זוג וצוות בכל מחיר, אני למדתי המון על חברות ונאמנות מחברויות של גברים, וזה כיף לשמוע שבשבילו מעשה אהבה אחרי ה"כעסים" בא מהמקום הזה של ביחד ואהבה למרות הכל, וצודק שצריך לבדוק כמה מתעצבנים ועל מה. אבל- במוח הנשי שלי אני אינסטינקטיבית (לא מתוך לחפש קונספירציות) מבינה את הדברים אחרת:
מעשה האהבה בשבילי הוא לפתוח דלת ולהכניס פנימה אורח אהוב, בתוך האינטימי שלי, להכניס אותו לקודש הקודשים (כך זה מרגיש לי פיזית ונפשית, זו לא מין אידאולוגיה שכלית). וזה נפלא, מדהים ומיוחד שמתחברים כך במימד הקסום הזה שהוא מעבר למילים.
עכשיו בוא נגיד שבמהלך היום, בן הזוג עשה או אמר משהו מעצבן או מכעיס- אז אתה צודק [b]ממני[/b], זה יכול להיות נמחל ומוחלק כחלק ממעשה האהבה, בהבנה שאנחנו אנושיים, והביחד שלנו יותר גדול ויציב משטות או יציאה חולפת.
אבל
בוא נגיד שבן הזוג עושה או אומר משהו שהמסר שלו איך שאני מבינה אותו הוא- "השותפות איתך פשוט לא מעניינת אותי", או "אני לא מעוניין להיות חלק מחייך/שאת תהיי חלק מחיי", או "אני נוטש אותך מתי שאת צריכה אותי או אפילו קוראת לעזרה- תסתדרי לבד, לכי חפשי", או "את במקום החמישי בסדר העדיפויות שלי, וכרגע את רק מטרידה אותי"-
ברגע שהמסר הוא כזה, מסר שובר שותפות, זו היא ששואלת את עצמה- [u]אבל אנחנו עדיין זוג לא ?[/u] או יותר נכון- חשבתי שאנחנו זוג!! (אכזבה תהומית, הוא אומר במעשיו שאנחנו בעצם לא)- ויותר מאוחר בערב במיטה הוא דופק בדלת קודש הקודשים שלי ורוצה להיכנס. בוודאי שלכאן ייכנס רק אהוב או ידיד, אבל אויב? הרי הכרזת על עצמך ככזה במעשיך מוקדם באותו יום... אתה כגבר שאוהב אותי לא היית מרשה לי בחיים לפתוח את הדלת לאוייב, או למישהו מסוכן
והחוליה המקשרת והחשובה ביותר היא- למה מעשה שהגבר ייפרש כחסר חשיבות יכול להתפרש בעיני האישה שמסר קיצוני של מי שעוזב את הספינה לטבוע, או יוצא מהשותפות
דוגמאות הן רבות ואני לא רוצה להטריח, אבל תבדקו את זה- זה בהמון המון מקרים פשוט ככה
שהאישה בודקת כל הזמן את השותפות במעשים ובמילים. זה לא מספיק שהתחתנו, או שגרים יחד. הדברים הקטנים (אבל חשובים) של להרגיש יחד זה שהוא רואה אותה, לדוגמא מעריך דברים שהיא עשתה בבית (אפילו שזב ברור נגיד שזה התפקיד שלה), או מקשיב למלל הנשי שיש לה לפרוק לפעמים, או כשהיא מתייעצת איתו בדברים הוא מגלה עניין. אבל זה עוד לא לנטוש את הספינה, זה רק מדליק את הרדארים שלה כסימנים לא טובים, עוד לא אי שותפות, אבל לא שותפות.
אני יכולה לתת הרבה דוגמאות למעשים או מילים שנראות לי כאישה שאתה נוטש את הספינה, אבל תכלס', אם היא כל כך פגועה מזה ברמה שהיא לא רוצה סקס, אני לא חושבת שהיא משתמשת בסקס כנשק, אלא אתה יכול להבין שכרגע מה שאמרת או עשית (ויכול להיות שזה מופרך לגמרי, רק בראש שלה, זה ההורמונים, היא נסחפת בדמיונות- אבל זה לא חשוב!), בתכלס', גרם לה להרגיש [b]באמת[/b] שכרגע אמרת לה- אני נוטש את ספינת הביחד, אסטה לה ויסטה בייבי. ולפעמים כל כך קל "לסדר את זה". הפגיעה היא עמוקה כי "הנה הוא זרק אותי לנמר", אבל מעשים או מילים כל כך זעירים יכולים להבטיח לה כל פעם מחדש- "מותק- כשהנמר יבוא- [b]אותך[/b] אני מציל. אותך, אותך, אותךךךךךךך"- וזהו- הוא יקבל הההההככככככלללללללללללללללל.
רק תגיד לה, ותעשה דברים שאומרים שאתה איתה כל הזמן ועל בטוח. ותקבל פי אלף בזהב... באמת...
וגם אם הפחד שלה מוגזם ולא רציונאלי, תבין שבראש שלה זה אמיתי מאוד! זה יכול להיות שהיא אוכלת סרט (לרוב זה המצב), ולך יש את הכלי לפתור לה אותו מאוד בקלות. לא עשית משהו שהיא ביקשה, או לא עזרת, או השארת אותה לבד- האישה שלך צריכה אותך, צריכה לדעת שאתה תומך ומגן לה תמיד.
וכדוגמא נפלאה אני אתן את הצהובון שאומר "זכותנו המלאה להיות מטומטמים ככל שנחפוץ" ואני מרגישה שמרגיעון כרגע קרא לי מטומטמת (אני במחזור. ראיתי נאום של בגין ביוטיוב ובכיתי בכי תמרורים).
בנים, זה נשמע הגיוני? בנות?...