קודם כל, עם תינוק במנשא אפשר להתכופף - יתר על כן, זה מכריח אותנו להתכופף אך ורק בדרך הנכונה: בברכיים, במקום לכופף את הגב. אני מודיעה באחריות שהשיפור בגוף ניכר תוך זמן קצר ביותר. אחרי שכיבה של 9 חודשים במיטה, הספיקו איזה שבועיים שלושה עם תינוק על הידיים בשביל להרגיש איך חזרו והתעצבו כל השרירים באחורי הירך, וזה רק הולך ומשתפר. וכמובן - חוסך כאבי גב.
עכשיו:
אני משתמשת בשלושה מנשאים בשלב זה של החיים (הוא בן 4.5 חודשים).
ב"אובר דה שולדר" הישן - הכי הרבה. היתרונות שלו כרגע הם, שהוא מרופד ולכן חם יותר, שאני רק צריכה להכניס אותו בלי להתאים ובלי להדק (בגלל הגודל שלו כרגע יחסית לגודל המנשא, והתנוחה של העירסול, זה משהו אישי), ושהריפוד גם משמש גבול לחששות מנפילה.
עם המנשא הזה אני הולכת לקחת את הילדה מהגן, בעצם לרוב היציאות בשכונה ובנסיעות.
בבית מה אני עושה איתו?
ממיינת כביסה, מכניסה למכונה, מוציאה מהמכונה, תולה על המתקן בבית או מכניסה למייבש, מורידה כביסה, מקפלת ושמה במקום.
מסדרת את הבית (שמה דברים במקום).
מטאטאה, מנקה את השטיח בשואב ידני, מעבירה מגב על שטח מצומצם (לא, אני לא מנקה את הבית. עדיין לא התאוששתי מספיק בשביל זה. מדובר בדברים יותר נקודתיים).
חימום אוכל במיקרו, בתנור או על הכיריים, וכן בישולים פשוטים, כמו חביתה או פירה - כלומר, לא המון זמן מול הכיריים עם תינוק שנמצא ביני לבין הגז. אני משתדלת לעמוד במצודד, כדי שבכל זאת הוא יהיה כמה שיותר רחוק מהסכנה.
האכלת הבת הבכורה (אוהבת שמאכילים אותה, וזה מקצר את הארוחה בשני שליש ומגדיל את כמות האוכל הנאכל).
רחיצת הבת הבכורה באמבטיה.
ניגוב תוסיק ורחיצתו (לא אמרתי שזה לא קשה, אבל לפעמים אין ברירה, כשצריך לרחוץ לה את התוסיק בדיוק כשהוא ישן במנשא).
רחיצת כלי או שניים, לא יותר, כי זה קשה מדי כשהוא ביני לבין הכיור.
אכילה (כמעט תמיד אני אוכלת כשהוא במנשא, ולא רק בבית אלא גם במסעדות).
ביקור בשירותים (גם אצלי בבית וגם בבתים אחרים).
ובטח עוד דברים. לא זוכרת הכל.
עם הווילקינט כשהוא על הגב אני יכולה לעשות את כל הדברים ביתר נוחיות, גם קל יותר כשצריך להתכופף. ונוסף על כך אני יכולה:
לבשל
לרחוץ כלים
לחבק את הבכורה
כמובן, עם התינוק במנשא אני על המחשב, או עושה חשבונות או דברים כאלה.
אין יציאה החוצה בלי מנשא. התינוק בחוץ או אצל אחרים תמיד במנשא, אלא אם כן הוא יונק או עושה פיפי/קקי.
במנשא המאיה אני משתמשת במקרים הבאים:
- כשאני רוצה מנשא יפה כדי להיות ייצוגית
- כשהאובר דה שולדר בכביסה
- כשאני רוצה לשים אותו מחובק עלי ולהשתמש במנשא לקשור אותו כאילו עומד אבל לא בא לי כל הקשירות של הווילקינט
המאיה היה לי מאוד שימושי כשהוא היה קטן וכשהיה חם.
כשיחזרו הימים החמים שוב אעדיף בוודאי את המאיה.
קודם כל, עם תינוק במנשא אפשר להתכופף - יתר על כן, זה מכריח אותנו להתכופף אך ורק בדרך הנכונה: בברכיים, במקום לכופף את הגב. אני מודיעה באחריות שהשיפור בגוף ניכר תוך זמן קצר ביותר. אחרי שכיבה של 9 חודשים במיטה, הספיקו איזה שבועיים שלושה עם תינוק על הידיים בשביל להרגיש איך חזרו והתעצבו כל השרירים באחורי הירך, וזה רק הולך ומשתפר. וכמובן - חוסך כאבי גב.
עכשיו:
אני משתמשת בשלושה מנשאים בשלב זה של החיים (הוא בן 4.5 חודשים).
ב"אובר דה שולדר" הישן - הכי הרבה. היתרונות שלו כרגע הם, שהוא מרופד ולכן חם יותר, שאני רק צריכה להכניס אותו בלי להתאים ובלי להדק (בגלל הגודל שלו כרגע יחסית לגודל המנשא, והתנוחה של העירסול, זה משהו אישי), ושהריפוד גם משמש גבול לחששות מנפילה.
עם המנשא הזה אני הולכת לקחת את הילדה מהגן, בעצם לרוב היציאות בשכונה ובנסיעות.
בבית מה אני עושה איתו?
ממיינת כביסה, מכניסה למכונה, מוציאה מהמכונה, תולה על המתקן בבית או מכניסה למייבש, מורידה כביסה, מקפלת ושמה במקום.
מסדרת את הבית (שמה דברים במקום).
מטאטאה, מנקה את השטיח בשואב ידני, מעבירה מגב על שטח מצומצם (לא, אני לא מנקה את הבית. עדיין לא התאוששתי מספיק בשביל זה. מדובר בדברים יותר נקודתיים).
חימום אוכל במיקרו, בתנור או על הכיריים, וכן בישולים פשוטים, כמו חביתה או פירה - כלומר, לא המון זמן מול הכיריים עם תינוק שנמצא ביני לבין הגז. אני משתדלת לעמוד במצודד, כדי שבכל זאת הוא יהיה כמה שיותר רחוק מהסכנה.
האכלת הבת הבכורה (אוהבת שמאכילים אותה, וזה מקצר את הארוחה בשני שליש ומגדיל את כמות האוכל הנאכל).
רחיצת הבת הבכורה באמבטיה.
ניגוב תוסיק ורחיצתו (לא אמרתי שזה לא קשה, אבל לפעמים אין ברירה, כשצריך לרחוץ לה את התוסיק בדיוק כשהוא ישן במנשא).
רחיצת כלי או שניים, לא יותר, כי זה קשה מדי כשהוא ביני לבין הכיור.
אכילה (כמעט תמיד אני אוכלת כשהוא במנשא, ולא רק בבית אלא גם במסעדות).
ביקור בשירותים (גם אצלי בבית וגם בבתים אחרים).
ובטח עוד דברים. לא זוכרת הכל.
עם הווילקינט כשהוא על הגב אני יכולה לעשות את כל הדברים ביתר נוחיות, גם קל יותר כשצריך להתכופף. ונוסף על כך אני יכולה:
לבשל
לרחוץ כלים
לחבק את הבכורה
כמובן, עם התינוק במנשא אני על המחשב, או עושה חשבונות או דברים כאלה.
אין יציאה החוצה בלי מנשא. התינוק בחוץ או אצל אחרים תמיד במנשא, אלא אם כן הוא יונק או עושה פיפי/קקי.
במנשא המאיה אני משתמשת במקרים הבאים:
[list]
[*] כשאני רוצה מנשא יפה כדי להיות ייצוגית
[*] כשהאובר דה שולדר בכביסה
[*] כשאני רוצה לשים אותו מחובק עלי ולהשתמש במנשא לקשור אותו כאילו עומד אבל לא בא לי כל הקשירות של הווילקינט
[/list]
המאיה היה לי מאוד שימושי כשהוא היה קטן וכשהיה חם.
כשיחזרו הימים החמים שוב אעדיף בוודאי את המאיה.