[u]האם להמשיך להציע פירות? כמה פעמים להציע? זה מצב תקין בכלל שהיא רק כמעט על הנקה? זה מספיק מזין אותה?[/u]
א. בהחלט להמשיך להציע פירות, כמה פעמים ביום. אבל בלי לחץ ;-)... לעשות את זה כמשחק. לתת לה זמן להריח, ללקק, למעוך בכפית...
אולי יועיל לעשות את זה על בישיבה הרצפה, בישיבה עלייך, ולא בכסא אוכל גבוה.
ממליצה לך לאכול גם, תוך כדי. ככה את מדגימה לה לא רק איך אוכלים, אלא גם שזה טעים וסבבה.
אם בא לה להאכיל אותך - בכלל טוב.
כרגע הייתי נותנת עדיפות לבננה, אבוקדו ובטטות, במקביל לדברים חדשים, עד שהיא תראה חיבה לדברים מסוימים.
לנסות מרקמים שונים, כולל חתיכות וגושים.
אם היא מראה עדיפות לכפית, אז בהחלט להשתמש בכפית. יש ילדים שלא אוהבים לגעת באוכל בידיים.
(ויש ילדים אחרים ששונאים כפיות :-D)

ב. כן, המון המון תינוקות חיים כמעט רק על הנקה עד גיל שנה, ומנשנשים מוצקים פירור פה ופירור שם בתור עדיפות שלישית או רביעית. הרבה מהם עושים את הסוויץ' למוצקים בסביבות גיל 12-13 חודש. נורמלי. וכן, ההנקה בהחלט מזינה.

[u]היא קטנה במשקל 6500 (אחוזון 2) וגבוהה (אחוזון 50).[/u]
זה נתון חשוב, אבל לא מספיק.
איך היו האחוזונים שלה עד עכשיו? האם היה שינוי באחוזונים (או ביחס ביניהם) מאז הלידה?
ובכלל, איך ההתפתחות שלה? האם יש סימנים אחרים לדאגה, כמו חיוורון או עייפות?

[u]היום הרופאה ממש יצאה עליי על זה שאני לא מאכילה אותה והיא קטנה..[/u]
להבנתי, כמובן שחשוב להיכנס בהדרגה לאכילת המוצקים, אבל הגדילה של התינוקת שלך בשלב הזה מבוססת על חלב האם, שנותן לה (בין השאר) קלוריות חשובות, כי גם אם היא תאכל כמה כפות גדושות של תפוח מרוסק או של מרק ירקות טחון, לא זה מה שיוסיף לה קלוריות משמעותיות!
אם הקטנה התחילה רק לאחרונה להכניס דברים לפה, נראה שנכון לאפשר לה להבשיל יותר לקראת אכילה, כמו שעשית, וכמו שאחלמה עודדה אותך להמשיך לעשות.
אני חושבת שעצות - כמו שהופיעו כמה פעמים במעלה הדף - של לתת לה להשתעשע באוכל יכולות להתאים גם במקרה הזה:
[u]לתת לה אוכל לא מעובד ולא טחון, להחזיק בידיים, לשחק, להתלכלך יפה יפה. אוכל זה לא רק אוכל, זה גם למידה חושית באמצעות מחקר ומשחק. חשוב לתת לה לשחק באוכל.[/u]

יקרה, אני לא ממש יודעת לענות לשאלה שלך, אבל כן רוצה להציע אהדה. חבל מאוד שהרופאה יצאה עלייך. לא מתאים ולא במקום. הקשב שלך לקטנה נפלא, נהדר שאת מטפלת בה בעדינות וברגישות. מבחינה תזונתית אני די בטוחה שחלב מספיק בגיל זה, אבל אולי מבחינה התפתחותית כן יש מה לבחון כאן. אני לגמרי לא בטוחה בזה, אני כבר לא עמוק בעניינים. ייתכן שגם מבחינה התפתחותית זה עדיין לגמרי סבבה ובתקן. השאלה אם יש מישהי שאת סומכת עליה ותוכלי להתייעץ איתה. איך האחות בטיפת חלב? אם היא לא אחת כזאת שתצא עלייך ותדחף אותך לאובדן ביטחון עצמי, אם היא מתייחסת אלייך ברגיל בכבוד כראוי, כדאי לשאול אותה ולשמוע מה יש לה להגיד בנושא.

היי:) תינוקת שלי בת 9 חודשים, היא קטנה במשקל 6500 (אחוזון 2) וגבוהה (אחוזון 50). כרגע אנחנו בשלב טעימות בלבד.. לא מכניסה אוכל או כל חפץ לפה, בימים האחרונים התחילה להכניס קצת לפה צעצועים.. אוכל עדיין לא מכניסה לפה (בייבי לד לא עבד) אבל כן לוקחת טיפטיפה בכפית. חשתי אותה לבננה, אבוקדו, תפוז, אפרסמון, תפוח, אגס, מלפפון ובטטה. היום הרופאה ממש יצאה עליי על זה שאני לא מאכילה אותה והיא קטנה.. מרגישה קצת מתוסכלת מצד אחד שמנסים להפחיד אותי ומצד שני אני רוצה להקשיב לילדה שלי ולמה שהיא צריכה.. הפחד שלי שאולי אני לא מציעה לה מספיק אוכל או שאני לא פועלת נכון או לא מכוונת בדרך הנכונה.. אני מרגישה מבולבלת ולא יודעת איך לפעול איתה. האם להמשיך להציע פירות? כמה פעמים להציע? זה מצב תקין בכלל שהיא רק כמעט על הנקה? זה מספיק מזין אותה?

[u]לפנות לייעוץ רפואי. בדחיפות.[/u]
|Y|
אחרי שתעשי את זה ותקבלי טיפול מיידי טוב, ומצבה יתייצב, תוכלי לחזור לפה. ואז נוכל לדבר בנחת ולעזור לך עם המוצקים לטווח הארוך.
רפואה שלמה! (())

לפנות לייעוץ רפואי. בדחיפות.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום,
הבת שלי בת 11 חודשים.
בגיל 7 חודשים בערך המטפלת ניסתה להאכיל אותה והיא אכלה קצת תפוח, בננה, מרק והכל מרוסק. גילינו שהיא אלרגית לבננה, אגס ועגבניה. כמו כן, היא אוכלת מאז גיל 4 חודשים איזומיל צמחי של סימילאק כי כנראה היא רגישה ללקטוז (עשה לה שלשולים). אני לא הצלחתי להניק אחרי ניסיונות רבים ובכי של חודשיים.
מאז היא עברה שלוש מסגרות של מטפלת ולא מצליחים להאכיל אותה מוצקים.
היא חלתה בגיל 9 חודשים בחצבת, וגם לאחרונה הייתה חולה בוירוס שבוע.
בקיצור, היא לא אוכלת כרגע כלום חוץ מבמבה. ובשבוע האחרון גם מסרבת לסימילאק.
היה שבוע מאוד קשה כי היא צורחת מרוב רעב, ומצד שני היא לא מסכימה לאכול כלום. כרגע היא נמצאת איתי בבית.
היומיום ממש קשה, היא נמצאת בחוסר שקט משווע.
יש לכם רעיון מה לעשות?? תודה רבה!

[u]כנראה שננסה לפנות אליה ונראה במה מדובר.[/u]
נשמע שאת על הדרך הנכונה.
בהצלחה! @}
תעדכני אם בא לך... תמיד מעניין לשמוע על תהליכים כאלה, וזה עוזר גם להורים אחרים.

[u]אפשר פשוט לתת לה להכניס ידיים, להתלכלך יפה יפה, ואולי חלק גם יגיע לפה בסוף.[/u]
|Y|

כתבת שהיא מתעניינת באוכל שלך, ומנסה להכניס ידיים. אז אפשר פשוט לתת לה להכניס ידיים, להתלכלך יפה יפה, ואולי חלק גם יגיע לפה בסוף. נסי ותהני!

היא הייתה אוכלת בזמנו רק פירות טחונים ומרק טחון. כשניסיתי לשלב מרקם טיפה יותר גס כמו קוסקוס/אורז/מעיכה במזלג היא הייתה טועמת כפיות בודדות ומפסיקה. אוכל מוצק בכלל לא נוגעת ואם בטעות נתנה ביס הייתה ישר מפילה מהפה לריצפה.
נכון להיום היא כבר לא אוכלת יותר מרקים בכלל אלא רק כמות קטנה של עד 50 גרם גרבר פירות תעשייתי או שבכלל לא והיתר תמ"ל.
התייעצתי היום שוב פעם עם האחות בטיפת חלב והיא משוכנעת ב 99% שקלינאית תקשורת תפתור את הבעיה. אז כנראה שננסה לפנות אלייה ונראה במה מדובר.
בהצלחה לנו ותודה רבה לכל מי שענתה ועזרה 😘

את יכולה לתת לה לקחת מהצלחת שלך, אולי גם לשבת עליך בזמן שאת אוכלת. בלי לחץ שהיא תאכל, בלי לחץ מהלכלוך. פשוט לתת לה להתנסות באוכל שלך, ואחרי שהספיק לה לנקות.

אמא, יש לי שאלה:
[u]בת שנה הייתה אוכלת פירות טחונים ומרקים טחונים עד לפני חודשיים-שלושה ופתאום הפסיקה לחלוטין.[/u]
מה עם מאכלים אחרים, לא טחונים? פירות וירקות בחתיכות, לחם, ביצה, בשר? מה היא אכלה עד אז? איך היא מתייחסת אליהם עכשיו?


אני לא חושבת שצריך להלחיץ או להילחץ, אבל בגלל שהיא אכלה דברים מסוימים ופתאום הפסיקה, יש מצב ללכת לקלינאית תקשורת שמתמחית באכילה ולשמוע מה יש לה להגיד. אולי היא רק תגיד שהכל בסדר, אולי היא תתן כמה טיפים מועילים, ואולי היא תאתר בעיה קיימת שגרמה לה להפסיק לאכול.

[u]אם מציעים לה היא בורחת או מסובבת את הראש[/u]
אז כנראה שעדיף לא להציע. לאפשר לה לקחת לבד מה שרוצה וזהו.
[u]ואם לקחה משהו היא זורקת או מורחת אותו[/u]
זה בסדר גמור ככה, זה שלבי התיידדות נורמליים עם אוכל. יש כמה הסברים מצוינים על זה במעלה הדף (את יכולה להריץ חיפוש על המילה 'שלבים').

כשאנחנו אוכלים היא מראה סקרנות ורוצה להכניס ידיים אבל אם מציעים לה היא בורחת או מסובבת את הראש ואם לקחה משהו היא זורקת או מורחת אותו.. מתסכל במיוחד כשרואים ילדים אחרים בגילה ומטה שאוכלים כבר הכל כמו גדולים וחלקם בלי שיניים בכלל והיא כלום.
למרות שאני יודעת שלא צריך להשוות וכל אחד בקצב שלו.

לא נשמע מלחיץ
הייתי מנסה אולי להרפות
לנשום עמוק
תציעי לה אולי לשבת עליך כשאת אוכלת בצורה שתהיה לה גישה נוחה לצלחת
אולי כך תיראי מה מעניין, מגרה או מסקרן אותה
ניראה לי שבשלב הזה אוכל מוצק הוא עדיין חצי מחקר חצי משחק
החלק של תזונה ממש עוד קצת לוקח זמן
לא?

בת שנה הייתה אוכלת פירות טחונים ומרקים טחונים עד לפני חודשיים-שלוש ופתאום הפסיקה לחלוטין. עכשיו היא מסכימה לגרברים תעשייתיים וסקוויזים אבל אוכלת מהם כמות קטנה בסביבות 50 גרם ולא מוכנה לפתוח את הפה לשום מאכל אחר ואם מאופן נדיר היא פתחה את הפה אז היא ישר יורקת את זה בגועל. יש לה כבר 13 שיניים ותאורטית אין סיבה שלא תירצה לאכול אבל היא ממש מסרבת וניזונה רק מתמ"ל.
האחות בטיפת חלב ישר הלחיצה ואמרה לגשת לקלינאית תקשורת ואני לא יודעת אם באמת יש לה בעיה של אכילה או סיבה אחרת.
אציין ש [b]כל[/b] מה שאינו אוכל נכנס בשמחה לפה (כפיות, צעצועים, מכסים, ספרים...כל דבר שהיא נוגעת בו נלעס בהנאה)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

רק בת חצי שנה.... גם שלי לא גלתה עניין בגיל הזה ועשתה פרצוף מקיא. רק בגיל שנה התחילה לאכול כמה כפיות בודדות.
היום בת שלוש אוכלת הכל...

להפסיק לתת לה את הדברים האלה. לאפשר לה לשחק עם אוכל בלי לנסות לגרום לה לאכול אותו.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הנכדה שלי בת שישה חדשים אני מנסה לת לה מרק מקיא מנסה פירות גם מקיא אני מדברת רק על ביס מה עושים אשמח לתשובה

אני עם יהודית: לתת לה אוכל לא מעובד ולא טחון, להחזיק בידיים, לשחק, להתלכלך יפה יפה. אוכל זה לא רק אוכל, זה גם למידה חושית באמצעות מחקר ומשחק. חשוב לתת לה לשחק באוכל.

יהודית, השאלה שלך טובה ותאיר אור על העניין.
אבל אני לא יכולה להמנע מלראות את סגירת הפה וסיבוב הראש בתור "לא" ו"לא!". חוץ מזה, האמא אמרה בעצמה שגישת התינוקת היא [u]אנטי מוחלט_ ו _נסיתי את כל המרקמים בכל הטמפ'.. ללא הצלחה.[/u]

באופן כללי, הרבה פעמים לשחרר זו התשובה לאנטי.

דפנה - אולי תספרי לנו איך היא מסכימה לאכול את שתי הכפיות? האם לפעמים היא לא מסרבת אלא מביעה רצון לאכול? או שזה קורה אחרת?

כן זה יכול להישמע ככה, וזה יכול גם להישמע אחרת :-) כשהילדים שלי היו פעוטות, האחת היתה מיד פוערת פה ענק מול הכפית, והשני היה מהרהר בעניין ואז מרים את שפתו העליונה ומואיל לאפשר לי להחליק פנימה את הכפית, ושניהם מאוד אהבו לאכול :-)

[u]שתי הנחות שממש לא משתמעות לי מהתיאור[/u]

[u]ברגע שרואה את הכפית סוגרת את הפה ומסובבת את הראש לצד[/u]
[u]היום אני מצליחה לתת לה 2 כפיות[/u]

לי נשמע שלתת אוכל למי שנועלת את הכפית ומסובבת את הראש זה כפייה. מישהי (תמרוש? [po]אהבת עולם[/po] ?מישהי אחרת?) תיארה איפשהו איך כשהיא נותנת כפית לילד היא מחכה שהוא ינוע לכיוונה. הילד בתיאור שיתף איתה פעולה. לא ניסה להתנגד בחומה כפולה.

[u]לי נשמע שאת יצרת התנגדות בגלל שאת לוחצת עליה לאכול[/u]
שתי הנחות שממש לא משתמעות לי מהתיאור.. אני מציעה אפשרות אחרת - אולי מה שמפריע לה זה הכפית, ועדיף לתת לה להחזיק ביד חתיכת אבוקדו, מקל מלפפון או בננה, ואז היא תוכל לבדוק, למעוך, ללקק, להכיר את המרקם ואולי גם להכניס לפה

[u]מה עלי לעשות לגבי אכילת המוצקים????[/u]
לשחרר.

אני כמובן עלולה לטעות אבל...

לי נשמע שאת יצרת התנגדות בגלל שאת לוחצת עליה לאכול. הפתרון הוא להניח לה. סימני המוכנות למזון מוצק מאופן כללי כוללים לא רק סימנים פיזיים כמו יכולת ישיבה, אלא גם התעניינות במזון. את לא אמורה "להצליח" לתת לה. אם את צריכה להצליח סימן שמשהו פה לא בסדר. את אמורה [b]להציע[/b] לה לאכול - ולל לה את האפשרות לסרב! ליצור מצב בו היא מובילה את התהליך, לא את.

מכיוון שלא עשית את זה, אני הייתי עוזבת את הנושא לכמה זמן, ומחכה ליוזמה שלה. שהיא תהיה זו שתיזום ותרצה.

אגב, זה נכון עוד יותר לעתיד. לרדוף אחרי ילדים כדי שיאכלו זו הדרך הבטוחה ליצור מאבק כוחות, וילדים שצריך לרדוף אחריהם. שלא לדבר על הפוטנציאל להפרעות אכילה בגילאים מאוחרים יותר.

הורים אמורים להציע לילדים שלהם אוכל (ולבדוק אם יש איזשהי בעיה שמונעת מהם לאכול - בעית ויסות חושי, אלרגיה למאכל מסוים, מחסור בברזל שיוצר חוסר תאבון). זה הכל. כל הדרכים ללחוץ על ילדים לאכול יוצרות אנטי. בעוד שאם לא לוחצים, אז באופן טבעי, כל היצורים החיים רוצים לאכול!

אני לא באמת יודעת מה לעשות עם העלייה במשקל. אבל מנקודת המבט שלי הלחץ לאכול הוא הסיבה לחוסר העלייה, ואם את יכולה הייתי משחררת לכמה זמן ובודקת מה קורה. אם חוסר העלייה במשקל מלחיץ מידיי, אז עוד יותר הייתי משחררת את הלחץ, ואולי עושה משהוא אחר במקביל.

בכל מקרה, בגיל הזה מוצקים לא אמורים להוות חלק משמעותי מהתזונה. אלו רק טעימות. וההנקה, או במקרה הזה תמ"ל, זה עיקר האוכל עד גיל שנה בערך. וגם אחר כך זה בסדר ולאו דווקא סיבה לדאגה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

לא נראה לי מדאיג. רק בת שמונה חודשים...... יש תינוקות שלוקח להם יותר זמן לזה וזה הגיוני ונורמאלי. המשיכי להציע לה עד שהיא תתחיל לרצות.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

היי, אשמח לעזרתכן.
תינוקת בת 8 חודשים. סרבנית מוחלטת של טחונים (מרק/פירות) נסיתי את כל המרקמים בכל הטמפ'.. ללא הצלחה. ברגע שרואה את הכפית סוגרת את הפה ומסובבת את הראש לצד. אנטי מוחלט. לפני חודשיים כן היתה פותחת את הפה, אך שומרת בפה כמה שניות ומיד יורקת את המרק החוצה. היום אני מצליחה לתת לה 2 כפיות - בולעת. אבל מיד אחכ נועלת את הפה.
כשאני נותנת לה בייבי ביס - נראה כי מגרדת אותו על החניכיים (עכשיו יצאה לה שן ראשונה) כשהוא נמס הכל מתפורר עליה, בולעת ממש ממש טיפה.
לעומת זאת, סימילאק אוכלת באהבה רבה.
שוקלת 7 וחצי. בחודש האחרון עלתה רק מאה גרם.
מה עלי לעשות לגבי אכילת המוצקים????

ועוד לבינתיים - ממליצה לך מאוד לקרוא הודעות במעלה הדף.

מיכלוש יקרה, אני לא מומחית, אבל עד שיבואו המומחיות, כדי שהן יוכלו באמת לעזור לך, ממליצה לכתוב פה יותר פרטים. למשל, משקל לידה, עוד כמה שקילות אחרונות, אולי גם נתוני גובה והיקף ראש אם הם מדאיגים אותך, האם הייתה חולה לאחרונה, וכל נתון נוסף שנראה לך יכול להיות רלוונטי. שתהיה תמונה שלמה.
מבינה את החשש שלך (())
למיטב ידיעתי הדלה, שילוב מוצקים בגיל הזה הוא לא למטרת תוספת קלורית (להפך - המוצקים הראשונים הם די דיאטטיים) אלא למטרת התנסות וחשיפה. מבחינה קלורית מה שהכי חשוב לה כרגע זה חלב אם, שמלא בשומנים טובים.
זה שהתחלת המוצקים איטית זה לגמרי נורמלי ולא מלחיץ. העיקר שתקבל רוב חלב.
האם העלייה במשקל תקינה או משקפת בעיה? את זה אני אשאיר למומחיות (+נתוני שקילות שכדאי שתוסיפי).

[list=1]
[*] 090
[/list]

[u]6.90 קילו[/u]
[list=1]
[*] 900 (שישה קילו ותשע מאות גרם) או 6.090 (שישה קילו ותשעים גרם)?
[/list]

אני אמא לתינוקת בת שבעה חודשים, הנקה מלאה, שוקלת 6.90 קילו. בחודשיים האחרונים עלתה מעט מאוד גם במשקל גם בגובה וגם בהיקף ראש, הגברת מסרבת לאוכל מוצק, ואני ממש חוששת, מה עושים?

שמתי לה, וזה ממש לא טריבילאי להבין מהניסוח הזה שזה [b]רק[/b] כרגע ואחר כל יעבור. גם אני הייתי יכולה להגיד שכרגע אני בעד אכילה מנשנשת, והכוונה היא רק לכך שהייתה לי דעה אחרת בעבר, אולי תהיינה לי דעות אחרות בעתיד, ולכן זו דעתי בהווה בלבד.
<פרזנט סימל, פרזנט פרוגרסיב>

[u]אני כרגע נגד אכילה מנשנשת[/u]
הנה הניסוח המקורי, שימי לב למילה השניה ;-)
(ואם את היית צריכה לעבור את מה שאני עברתי עם רופאת השיניים הסיוטית של הקטן, מבטיחה לך שגם לך היה רגע כזה)

[u]אבל עם התזונה הנפוצה שלנו ואורח החיים שלנו[/u]
מזכיר לי את הדיון שהיה על עששת בהנקה מלאה ועל מה שקורה אם יש כבר לילד עששת.

הניסוח שלך לרגע הפריע - למה להיות נגד אכילה מנשנשת, אם זה לא מתאים [b]לחלק[/b] מהאנשים והמשפחות. ההודעה הזו שלך מנוסחת אחרת לחלוטין.

אשה, אני לא מעוניינת כרגע להיכנס לפרטים ולהגיד לאנשים אחרים (בנקודה הזאת) מה ככה ומה ככה, מה אפשר ומה אי אפשר.
אני רוצה רק להזכיר, בגלל הכיוון שהדיון תפס, שאכילה מנשנשת זה אולי נהדר בתנאים של תזונה פליאוליתית, אבל עם התזונה הנפוצה שלנו ואורח החיים שלנו, צריך לחשוב על זה פעמיים, ובעין פקוחה.
ואידך זיל גמור. שכל קורא יחשוב בעצמו על מה שקורה אצלו בבית, ומה רלוונטי לילדים שלו.

אני אישית בחרתי בדרך של להגביל אכילה מנשנשת בגדול (לילד בן שלוש. גיל שנה זה סיפור אחר), כי זה יותר פרקטי במשפחה שלי מאשר להתחיל להתבחבש במי האפסיים של "זה כן וזה לא וזה לפעמים וזה רק-היום לא בסדר כי כבר היו לנו שלושה היום..."
כלל מנחה, שקל להיצמד אליו בלי לחשוב ולדון ולהחליט על כל מיקרו-סעיף.
וגם בחרתי להוציא מהבית כמה מאכלים שהיו שם קודם, כדי שגם אם תהיה אכילה מנשנשת, היא לא תעלה לי את לחץ הדם, וכנראה גם תגרום פחות נזקים.

[u]אני כרגע נגד אכילה מנשנשת, כי עם מאכלים מסוימים וילדים מסוימים זה ייגמר בעששת[/u]
לי זה נשמע כמו להיות נגד פעילות גופנית, כי יכולים להפצע. לא עדיף להיות בעד אכילה מנשנשת עבור כל המאכלים וכל הילדים עבורם זה לא יגמר בעששת?
למשל, שהנשנוש יהיה רק של פירות וירקות. או אפילו, לכוון לאכילה מסודרת אבל לא להיות נגד אכילה מנשנשת, אלא להיות נגד אכילה מנשנשת של מאכלים מסויימים.

אני כרגע נגד אכילה מנשנשת, כי עם מאכלים מסוימים וילדים מסוימים זה ייגמר בעששת - כמו שקרה עם הבן שלי (ואין טעם להעמיד פנים שאנחנו לא חיים בעידן של מאכלים מזרזי עששת, גם אם משתדלים...).
אבל מסכימה שעם תינוק בן שנה אי אפשר ואין טעם להתווכח. הגיוני בעיני לכוון בעדינות לעבר אכילה יותר "מסודרת" עם ישיבה ליד השולחן החל מגיל שנתיים בערך. אבל עד אז - גמיש. שיאכל בביסים.

דרך אגב, הפעוט שלי מעדיף לאכול בישיבה ליד שולחן הסלון, על שרפרף, שאז הכל בגובה שלו. אני בעד.

קיבלתי.
[u]תחשבי על לקטים מטיילים.[/u] נכון...
ובייחוד:
[u]אין תבנית אכילה נכונה, ושהאדם מותאים למספר לא קטן של תבניות שכאלו.[/u]

הבת שלי תמיד היתה אכלנית גדולה ביותר, כך שאין לי באמת מה לתרום לשיחה. רק רוצה לספר שאצלינו זה ככה - הצלחת מארוחת הבוקר, באם אינה מתרוקנת כמובן, נשארת על השולחן עד אחר הצהריים. אליה מצטרפים במהלך היום בדרך כלל פירות חתוכים/מקולפים או אגוזים או יוגורט או כל מה שבא, וגם איזו כוסית מים או תה שהתקרר. אם אוכלים משהו חם בצהריים אז גם זה מצטרף...
אני שומרת על האיזור נקי ונעים, כך שזה לא הופך לאיזה ערימת ג'יפה.
אני לא יודעת אם זו הדרך הנכונה, או אולי בכלל טעות גדולה מצידי (כנאמר, הילדה אוהבת מאוד לאכול) כמו שאמא שלי ואחותי חושבות, אבל לי אישית מאוד נעים ככה.

[u]אבל האם לא בעייתי לגרור ארוחה מתמשכת על פני שעות במקום להגדיר סוף לארוחה וארוחה חדשה בעוד שעתיים?[/u]
כפי שכתבה [po]אישה במסע[/po], לא בעייתי.

יש לנו סיטואציה של תינוק שלא אוכל, שצריך להעסיק אותו בשעות בלי אמא, ושאנחנו רוצים לעניין אותו וליצור ההיפך מהפרעת אכילה.
לא אוכל פירושו גם שלא יאכל כמות גדולה משום דבר.
מנסיוני (שרובו תינוקות של אחרים כמובן), תינוקות כאלה יש סיכוי שיאכלו מנות פיצפוניות של מאכלים מגוונים, במיוחד אם כל העניין מתנהל כמשחק מעניין ולא ממוקד ב"אוכל".

עוד חשוב ללמד אותם אכילה חברתית - זה כשכל המשפחה יושבת ביחד ליד השולחן ואוכלת.
לא עובד כשיש מטפלת+תינוק...

[u]דווקא מתחבר לי מאוד לאכילה לא נכונה[/u]
סימן שלא קראת מספיק את מה שכתבה [po]ניצן אמ[/po]

אני לא יודעת מה תבנית האכילה הנכונה. אני אישית חושבת שאין תבנית אכילה נכונה, ושהאדם מותאים למספר לא קטן של תבניות שכאלו. אחת מהן היא התבנית שלי כרגע - שתי ארוחות גדולות ביום. אבל יש לא מעט אנשים שטוענים שהדבר הנכון הוא לאכול הרבה ארוחות קטנות. ואם הם באופניים, אז זה אומר בעצם לנשנש הרבה לאורך זמן.

תחשבי על לקטים מטיילים. האמא הולכת בחבורה של נשים ועליהן וסביבן הילדים הקטנים. הן אוכלות דברים כשהן מוצאות אותם...

ומניסיוני האישי, נשנשוש לאורך זמן לאו דווקא סותר תחושה של שובע, או של רעב.

<לא מבינה בתזונה של ילדים קטנים. אבל מכירה מספיק תיאוריות סותרות על תזונה כדי להיות זהירה מאוד כשאני קוראת למשהו "אכילה לא נכונה" - הרי אני מכירה לפחות תיאוריה אחת שעל פיה זו האכילה הנכונה. וגם את מכירה - צילי רשמה על זה באחד מדפי החיוניות הקודמים>

[u]והנה עברו 4 שעות של משחקי-אוכל והבטן הקטנה יותר מלאה[/u]
רוצה לשאול על זה:
האם לא מומלץ לתת לילד לחוות תחושה ברורה של שובע או של רעב? אולי רלוונטי רק בגיל מבוגר יותר?
כי התאור הזה של [u]קצת בננה ואז קצת בטטה ואז קצת מרק וכן הלאה וכן הלאה, ככה הוא אוכל כל פעם קצת, כל פעם משהו מעניין אחר בפה[/u] דווקא מתחבר לי מאוד לאכילה לא נכונה. טוב לאכול לאט, אבל האם לא בעייתי לגרור ארוחה מתמשכת על פני שעות במקום להגדיר סוף לארוחה וארוחה חדשה בעוד שעתיים?

[u]כמובן שהמון מהאוכל נזרק על הרצפה... האם צריך להתעלם מזה שהיא זורקת את האוכל או לנסות למנוע את זה..?[/u]
תוספת קטנה: אמהות רבות גילו שכשמגיע השלב הזה, הכי נוח להושיב את התינוקות על הרצפה לאכול... אוכל שנזרק מגבוה יוצר יותר לכלוך והזריקה מלהיבה יותר...
כמו כן, ברגע שהם זורקים זה סימן מובהק שנגמר התיאבון לאכול, וזה סימן לסלק את האוכל ואת כלי האוכל ולעבור לשלב הניקוי (-:

בגיל 10 חודשים עדיין ההנקה היא עיקר התזונה, ולא בכדי. זה מפני שהמזון המוצק שייך למחלקת ה"התנסות וטעימות" ולהתרגלות לפעילות החדשה, לא אמור להחליף הנקה ולא נותן בסיס קלורי אפילו מינימלי לרוב התינוקות (הרי מדובר במזון מאוד "דיאטתי" ומאוד חסר לעומת חלב האם).


[u]האם הוא לא תלוי בכך יתר על המידה עד כדי הפסקת אכילה כשאני לא נמצאת?[/u]
ראשית אני מסכימה עם [po]תמרוש רוש[/po]:
[u]יכול להיות שהוא עדיין לא עשה את הסוויץ' למוצקים, ושהסוויץ' הזה יקרה אוטוטו (הייתי אומרת, בחודש הקרוב), אבל יכול להיות שיש לו איזושהי בעיה, קושי אמיתי לאכול מוצקים. וזה לא שההנקות הופכות אותו לתלוי מדי - זה שהמוצקים לא מצליחים להיות מספיק טובים בשבילו ובגלל זה הוא תלוי בהנקות.[/u]

שנית מסכימה עם ההערה של [po]תמרוש רוש[/po] בנושא הברזל - האם בדקת לו ברזל בגיל 10 חודשים או לאחרונה? מה שאת מתארת עלול גם להיגרם כתוצאה מאנמיה, ובמקרה כזה כדאי לתת תוסף ברזל שיעודד את התיאבון למוצקים.
מזכירה שבבדיקת הדם חשוב לבדוק: מאגרי ברזל (Iron), פריטין, טרנספרין, B12, ובשום אופן לא להרשות לרופא/ה לבדוק רק המוגלובין כי זה לא חושף כלום ויצטרכו לדקור אותו פעמיים. מניסיון, תעמדי על זה שיציינו במפורש בבדיקה לבדוק גם את אלה, ותבדקי את טופס הבדיקה בעצמך לפני שהאחות דוקרת אותו (כי הרבה פעמים הרופאה שולחת את הטופס ישירות לאחות דרך המערכת הממוחשבת ואת לא תקבלי שום נייר ביד, אז חשוב לבקש מהאחות לבדוק מה רשום בטופס לפני שהיא לוקחת דם).

שלישית רוצה לציין, שתינוק שלא אוכל כלום כשאת אינך, זה לא מפני שחסר לו "החלב שלך". זה מפני שחסרה לו [b]את[/b].
איך הוא מרגיש עם מי שמטפל בו כשאת אינך?
האם מנסים "לדחוף" לו אוכל בצורה לא נעימה? האם זה הפך ל"סיפור" איתם? יכול להיות שהוא מרגיש לחץ וכעס במצבים האלה, שמתווסף על הקושי שלו בפרידה מאמא בגילו, שהוא הגיל (בה"א הידיעה) של חרדת הנטישה.

לא הייתי נוגעת בהנקה בשלב זה - זה העוגן שלו, וזה כנראה התזונה היחידה שהוא באמת מקבל כרגע, נוסף על הקשר לאמא שכל כך חשוב לו (ובמיוחד להתחבר מחדש אחרי פרידה - בגילו אין לו תפיסת זמן ולכן הוא לא יודע אף פעם שגם תחזרי אליו).

[u]מסרב לשבת לאכול ומסתובב ואוכל בעמידה.. האכילה יכולה לקחת גם שעה...[/u]
מהניסוח שלך אני ככה שומעת שאתם מוטרדים מזה (-:
ואולי אפילו מנסים "לחנך" אותו ומתנגדים לדרך שלו...
אז אני רוצה להרגיע אותך שזה לגמרי נורמלי וטבעי בגילו, והדרך היחידה להמנע מהפרעות אכילה היא פשוט לזרום איתו ולהפוך את זה למשחק. אין שום דבר רע בזה שמעבירים את השעות בלעדייך בשורה ארוכה של נשנושים בריאים (קצת בננה ואז קצת בטטה ואז קצת מרק וכן הלאה וכן הלאה, ככה הוא אוכל כל פעם קצת, כל פעם משהו מעניין אחר בפה, כל פעם משחק חדש, עיסוק חדש, והנה עברו 4 שעות של משחקי-אוכל והבטן הקטנה יותר מלאה).
וחוץ מזה, לאכול לאט הרבה יותר בריא.
לנו המבוגרים מטיפים כל הזמן לאכול לאט וללעוס היטב ולא בחיפזון (-: אז הנה יש לך ילד שאוכל נכון מההתחלה וזה נהדר.
ככה הוא גם קשוב לבטן שלו, מזהה מה הוא אוהב ומה לא, מרגיש מתי הוא שבע, וככה הוא משמר את החיבור הטבעי המדוייק למידת השובע והרעב שהרבה מאיתנו איבדו בילדותם (החיישן התקלקל והרבה מאיתנו אוכלים עד שמתפקעים ואחר כך מרגישים רע, משמינים ומצטערים).

שאלה: בימים שאת לומדת, לכמה זמן את נעדרת מהבית?

היי מבולבלת,
באמת נשמע מצב מבלבל.
יש כאן שילוב של דברים שהם בסדר גמור, עם כמה דברים שאולי מרמזים על בעיה ואולי לא.

[u]בן שנה וחודש, יונק הרבה מאוד, מוצקים מגיל 8 חודשים בערך, כיום "אוכל" את כל מגוון המאכלים שאנחנו אוכלים. מסרב לכפית, אוכל רק מידיו, ופעמים רבות הרוב אינו נכנס לפה[/u]
כל אלה הם נורמליים לחלוטין.

[u]בחודשיים האחרונים הוא לא עולה במשקל ואף ירד במשקל. כיום הוא בערך 3 .8 קילו לאחר שהיה 8.600.[/u]
כמה הוא נולד?
בין גיל שנה לשנתיים תינוקות מתייצבים על המשקל שלהם ועולים מעט מאוד. את לא תראי אצלו עלייה במשקל חודשית כמו בשנה הראשונה, כך שלא לעלות במשקל עשוי להיות בסדר גמור.
לרדת במשקל - אם היה אירוע כמו בקיעת שיניים, מחלה כלשהי, תחילת הליכה, ירידה קלה וזמנית במשקל היא בסדר. מצד שני, הוא תינוק קטן, כך שזה עלול להיות סימן למשהו אחר.

[u]הוא עם אביו וביום אחר עם המטפלת. בימים אלה הוא כמעט ואינו אוכל דבר.[/u]
זה בעצם הדבר היחיד שמדאיג אותי בפוטנציה. יכול להיות שהוא עדיין לא עשה את הסוויץ' למוצקים, ושהסוויץ' הזה יקרה אוטוטו (הייתי אומרת, בחודש הקרוב), אבל יכול להיות שיש לו איזושהי בעיה, קושי אמיתי לאכול מוצקים. וזה לא שההנקות הופכות אותו לתלוי מדי - זה שהמוצקים לא מצליחים להיות מספיק טובים בשבילו ובגלל זה הוא תלוי בהנקות.

אז השאלה היא: איך הוא נראה לך באופן כללי? האם הוא עושה רושם של ילד בריא, מרופד (גם אם קטן) וחיוני? האם יש לו לחיים אדומות? האם מדי פעם הוא כן אוכל הרבה מוצקים (למשל, במסיבה או אירוע מיוחד, או סתם ככה פעם בחודשיים) ומרגיש טוב עם זה? האם יש לך תחושה, ולו מעורפלת, שהוא נהיה ירוד לאחרונה?

אם באופן כללי הוא נראה בריא וחיוני אז לא הייתי דואגת, ונותנת לו עוד חודש לראות אם יש סוויץ' למוצקים, לכל הפחות בימים שהוא לא אתך.
ברגע שהוא אוכל היטב כשאין לו ציצי זמין - לא הייתי דואגת כמעט בכלל על דפוסי האכילה שלו בימים עם אמא.
כמובן, אם את רוצה להוריד כמה הנקות כי ההנקה מתחילה להעיק [b]עלייך[/b], לכי על זה - אבל אחרי שאת יודעת שהוא יכול לחיות טוב על מוצקים. אם יש חשד לבעיה אמיתית עם צריכהת מזון מוצק, אז ממש חראם עליו לקחת ממנו את ההנקה שכרגע מחזיקה אותו במצב טוב. צריך לטפל בבעיה קודם, ורק אז להוריד הנקות.
אם אין בעיה עם מוצקים, תורידי הנקות כמה שמרגיש [b]לך[/b] נכון, מבחינת היחסים ביניכם והצרכים והרצונות שלך, בלי לדאוג יות רמדי על האוכל.

אם משהו מרגיש לך לא בסדר, או אם הוא לא עושה את הסוויץ' בקרוב, הייתי מחפשת רופא ילדים שמבין בהנקה-עד-גיל-שנתיים, או יועצת הנקה שהיא גם רופאה, ומתייעצת. הדבר הראשון שאני חושבת עליו הוא בדיקה של רמת הברזל. אולי יש עוד דברים.
נשמע שאין לו בעיה סנסורית עם אוכל, כי הוא שמח לטעום ולהתקשקש עם מגוון רחב של מאכלים.

מה דעתך? (())

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום לכן, ומודה על האפשרות להתייעץ.
בני בן השנה וחודש יונק הרבה מאוד (מבקש הרבה פעמים ביום וכמה פעמים בלילה). הסכים לטעום מוצקים מגיל 8 חודשים בערך. כיום "אוכל" בדרכו שלו את כל מגוון המאכלים שאנחנו אוכלים. עם זאת, הוא מסרב לכפית, אוכל רק מידיו, ופעמים רבות הרוב אינו נכנס לפה. בחודשיים האחרונים הוא לא עולה במשקל ואף ירד במשקל. כיום הוא בערך 3 .8 קילו לאחר שהיה 8.600. לפעמים הוא נהנה מאוד מהאוכל ומפעולת האכילה אך הוא יכול לעבור ימים מבלי לאכול דבר (רק יונק). מסרב לשבת לאכול ומסתובב ואוכל בעמידה.. האכילה יכולה לקחת גם שעה...

כאשר אני בלימודים, הוא עם אביו וביום אחר עם המטפלת. בימים אלה הוא כמעט ואינו אוכל דבר. כאשר הוא היה בן 3 חודשים הייתי מאושפזת מספר פעמים והוא למזלנו הסכים לבקבוק. אני שאבתי כדי לאפשר המשך הנקה... :)

האם כיום כדאי שאתחיל לרווח את ההנקות? האם להתחיל להוריד הנקות יום או הנקות לילה?
מצד אחד, זה הזמן האינטימי שלנו והוא כל כך מרגיש את זה, מצד שני, האם הוא לא תלוי בכך יתר על המידה עד כדי הפסקת אכילה כשאני לא נמצאת?

בקיצור, אני רוצה להאמין שהכל בסדר אבל גם מודאגת שהוא מרזה. גם מפחדת שהוא מפתח אנטי ושנושא האוכל הופך לנושא...

אשמח לעזרה ולבהירות,
תודה!
:)

[u]בשבועיים האחרונים ( עם גילוי יותר נרחב של מוצקים.. ) היא לא מוכנה לאכול שום דבר מרוסק ובהחלט לא מהכפית[/u]
מעולה. יש לך תינוקת שיודעת מה היא עושה.
הפתרון הפשוןט והאולטימטיבי: [b]ללכת אחריה[/b]. כן לתת לה אוכל אצבעות, כן לתת לה אוכל במקרמים שונים ומשונים, במקרמים הטבעיים של האוכל, כולל חתיכות, ולהגיד "ברוך שפטרנו" שעברת את החלק המרוסק ועכשיו יהיה לך הרבה יותר קל להכין ולהגיש לה אוכל.

כמובן שמצד שני, עכשיו יש לך יותר עבודה בלנקות אותו ;-)

אז להתרכז בללמוד איך להסתדר עם העצמאות הגוברת שלה: להגיש לה אוכל על השולחן (עם כפית בצד מדי פעם, למה לא), לתת לה לאכול ולמרוח לבד, לתת לה ללבוש אותו ולהתעסק אתו, ולמצוא פתרונות יעילים שיקלו עלייך את הניקיון שאחרי. סינורים עם שרוולים, שעוונית מתחת לכסא, לתת לה לאכול כשהיא ערומה בכלל - מה שעובד לך.
תזכרי שכל הקטע הסנסורי של למרוח, למעוך, לצייר עם וללבוש אוכל מאוד חשוב וכיפי להתפתחות.

[u]מצד שני מרגיש לי שהיא אוכלת הרבה פחות ממה שהייתה אוכלת בעבר[/u]
זה כנראה נכון, וזה מתבקש מהשלב ההתפתחותי שלה. אל תדאגי. אם היא באמת תהיה רעבה ומתוסכלת מזה שהאוכל לא נכנס מספיק מהר, היא תבקש ממך להאכיל אותה.

[u]האם צריך להתעלם מזה שהיא זורקת את האוכל או לנסות למנוע את זה?[/u]
בשונה מכל הצורות האחרות לש התעסקות באוכל, מריחה ומשחק וכו', אני חושבת שזריקת אוכל על הרצפה זה משהו שאת כן יכולה להגביל. לא חובה, תלוי איך את מרגישה בעניין. אז אם לא אכפת לך שהיא תזרוק אוכל פה ושם, סבבה. אבל אם את מרגישהשזריקת אוכל נהיית דבר סיסתמטי וזה כבר מוגזם, את יכולה להבהיר לה שזה לא מקובל עלייך, שאם זורקים אוכל - לא ממשיכים לאכול יותר.

[u]האם להמשיך להתעקש על המרק[/u]
שום צורך. את יכולה לתת לה את אותם ירקות טריים, מבושלים, מאודים או בתנור, בצורות אחרות שהיא אוהבת.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום, אשמח ממש לעזרה , תינורת בת 10 חודשים, מגיל 7 חודשים אוכלת יפה מאוד פירות מרוסקים, ומרקים באופן קבוע.. בשבועיים האחרונים ( עם גילוי יותר נרחב של מוצקים.. ) היא לא מוכנה לאכול שום דבר מרוסק ובהחלט לא מהכפית...יש לציין שאת הויטמינים היא נהנת לקבל מהכפית אך כך דבר אחר היא מעיפה ומתעצבנת... וכשאני שמה לה אוכל רך יש יותר התעניינות...אני מאוד שמחה מזה שהיא נעשית יותר עצמאית באכילה , אך מצד שני מרגיש לי שהיא אוכלת הרבה פחות ממה שהייתה אוכלת בעבר...כמובן שהמון מהאוכל נזרק על הרצפה... האם צריך להתעלם מזה שהיא זורקת את האוכל או לנסות למנוע את זה..? והאם להמשיך להתעקש על המרק
תודה

תמרוש-רוש ממחשב אחר

(())
זמן, סבלנות, מרחב ותמיכה. לשתיכן.
א. מה את מרגישה לגבי זה?
ב. מה את חושבת על זה?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

סליחה שנעלמתי
קצת לא מסתדרת טכנית עם ההודעות

בתי עכשיו בת 10 חודשים
ושוב.. סרוב מוחלט.

_*את מניקה והיא יונקת. ההתחלה הכי טובה לחיים! המשיכי כך!
את מציעה לה אוכל בנחת ונותנת לה לחוש ולשחק איתו. מעולה!
את אוהבת את התינוקת, מכירה אותה ומכבדת את הקצב שלה. זה בדיוק מה שהיא צריכה.
כל השאר הבלים גמורים.*_
|Y||Y||Y|
נכון, אמיתי וקולע.

קסם, לכל אחד היה קשה להתנהל עם תינוקת יונקת כנגד כל כך הרבה לחץ וחוסר פרגון (בלשון עדינה) מהסביבה.
להזכיר לך שהכל, אבל הכל עם הילדה ממש בסדר?
_אמש חתכתי לה תפוח והיא אחזה בו המון זמן אבל לא אכלה,
נתתי לה גם חתיכת לחם ששמתי קצת באובן מרוח בחמאת בוטנים והיא אחזה בו וקצת נגסה ומצצה אותו_
בדיוק כך! הכל טוב @}
[b]לאחוז, ללוש, לנגוס, למצוץ, לירוק, למרוח וללקק - אלא מיומנויות האכילה שאנחנו רוצים לראות בגיל הזה.[/b] לא לחסל קעריות שלמות.

[u]אני מיואשת, אפילו הגעתי למצב שאני מתחרטת שבחרתי להניק כי ״ילדי הנקה קשים יותר״ כדברי הסביבה שמהרגע הראשון לא תמכה בהנקה ומצאה בה אשמה בכל דבר.[/u]
זה מזכיר לי את שני שבאה לפה ממש לפנייך, עם סיטואציה של "סרבנות מוצקים" כדבריה, והדבר שהכי רציתי היה לעזור לה להסתכל על הדברים אחרת, ולראות שבעצם אין כאן סרבנות, ואולי בכלל אין כאן בעיה.
הולכת לעשות את אותו הדבר עם המשפט שלך - כותבת אותו מחדש, כדרך להסתכל מחדש על המציאות:

"אני מיואשת. המשפחה / סביבה שלי מתכחשת למאה-אלף יתרונות ההנקה, מסרבת להכיר בדפוסי יניקה ואכילה נורמליים, טופלת על ההנקה האשמות חסרות בסיס, גורמת לי להרגיש שאני לא בסדר או טועה כל פעם שאני מניקה, מתערבת בתהליכי האכילה הטובים והבריאים של הילדה שלי, מערערת על הסמכות והשיפוט שלי כאמא, וגורמת לתינוקת ולי ללחץ ועגמת נפש. ואחר כך עוד מאשימה אותי בתוצאות של כל זה!"
((-))

במילים אחרות, את לא מיואשת מההנקה או מתהליך החשיפה למוצקים, כי אלה בסדר גמור. [b]את מיואשת מהחיים בסביבה עוינת ולא מפרגנת[/b].
((-))((-))((-))

[u]גם לא נוח לכתוב מסמארטפון[/u]
לא יודעת אם יעזור, אבל אני בדיוק גיליתי באייפון שלי את הפונקציה של הקלטה. תסתכלי במקלדת הווירטואלית שלך: אם יש שם אייקון קטן של מיקרופון תלחצי עליו, זה אמור להעביר את המכשיר למצב הקלטה והוא יתרגם את הצלילים למילים שיופיעו על הצג. לא אידיאלי (אין סימני פיסוק... ויש שגיאות מדי פעם, ואצלי אישית קשה לתקן) אבל בהחלט עשוי לעזור.

"רוב מהומה על לא מאומה"
את מניקה והיא יונקת. ההתחלה הכי טובה לחיים! המשיכי כך!
את מציעה לה אוכל בנחת ונותנת לה לחוש ולשחק איתו. מעולה!
את אוהבת את התינוקת, מכירה אותה ומכבדת את הקצב שלה. זה בדיוק מה שהיא צריכה.
כל השאר הבלים גמורים.

[u]לא יודעת איך להרגיש כלפי זה.[/u]
אני, בתור מישהי שמאמינה מאוד באיזון, הייתי מעוררת ריב, אומרת לה שבגללה ובגלל ניסיונותה כפייה שלה שילדה התחילה לאכול, שלא היו לה בעיות עד שהיא התערבה. עכשיו, בגללה, את צריכה לתקן, ומזל שהספקת לפני שהיא גרמה לבת לפתח הפרעת אכילה. ומעכשיו מונעת ממנה להאכיל אותה, עוצרת אותה מייד בכל פעם שהיא מנסה, ואם היא ממשיכה עוזבת מייד את הבית שלה. עד שהיא תפסיק להתערב בחיים שלכם.

אני מאוד מאמינה בלבנות סביבה תומכת, וזה כולל לצאת מייד מסביבה מרעילה. בטח אם זו אישה שמנסה לגרום לנכדה שלה לפתח הפרעות אכילה.
וזה בדיוק מה שהיא עושה, והכוונות הטובות שלה הן לא תרוץ.

ברור לחלוטין שהכפייה והכעס גרמו לבעיות, הפתרון לאכילה הוא פשוט מאוד. לשחרר. לא לדאוג. לא לספור ולתעד מה היא אוכלת ומה לא. פשוט לעזוב את זה לכמה זמן. ילדים לא מתים מרעב בבית שיש בו אוכל.

[u]כי ״ילדי הנקה קשים יותר״ כדברי הסביבה שמהרגע הראשון לא תמכה בהנקה ומצאה בה אשמה בכל דבר[/u]
כמה קשה לחיות בסביבה כזאת )-:
בואי, תסתובבי קצת בסביבה שלנו, תשקמי את הביטחון העצמי שריסקו לך, תיזכרי בכל מה שאת בעצם יודעת (בטוח יודעת, אם הצלחת להחזיק הנקה עם מסרים כאלה מסביב).
הייתי רוצה לכתוב לך עוד הרבה דברים, אבל השעה דוחקת. קבלי תמיכה דוממת (())

[u]להגיב כאן בשרשורים בדיוק מתחת להודעות[/u]
אין דרך (-:
מה שאת כן יכולה לעשות, זה לסמן משפט שאת רוצה להגיב אליו. תראי שבצד שמאל של הדף מופיעה לך תיבה 'צטט'. את לוחצת עליה, והמשפט שסימנת מופיע בתגובה שלך ב{{}}[u]גופן נטוי[/u]{{}}. תכתבי את התגובה שלך מתחתיו, ויהיה ברור שהיא מתייחסת אליו.
מקווה שההסבר מובן, אם לא - תשאלי @}

תמרוש, תודה יקירה!
אני עדין לא יודעת להגיב כאן בשרשורים בדיוק מתחת להודעוצ, גם לא נוח לכתוב מסמארטפון, יש איזו אפליקציה שיכולה לסדר את העניין?

חיבוק❤

תודה על התגובה המהירה והתומכת.
אמש חתכתי לה תפוח והיא אחזה בו המון זמן אבל לא אכלה,
נתתי לה גם חתיכת לחם ששמתי קצת באובן מרוח בחמאת בוטנים והיא אחזה בו וקצת נגסה ומצצה אותו,לא משהו מיוחד אבל הייתי מרוצה מהעניין.

הכסא אוכל גם מגושם והוא לא נשאר קבוע במטבח,כל פעם מביאים אותו במיוחד למטרת האכלה ונראה לי שהטקסיות הזו קצת מלחיצה אותה.

קיבלתי הודעה הבוקר מאמא שלי:
״לא רוצה להרגיז אותך,אבל אם לא הית עוצרת אותי היא כבר היתה אוכלת הכל ובלי שום פחד מבעיות אכילה״.

לא יודעת איך להרגיש כלפי זה.

אני חוששת לא להציע לה כלום אני ממש פוחדת שהיא תרזה:(

גזר שלם מקולף?
לא יודעת,אשמח לנסות.

היא כן אוכלת מדי פעם קצת גרבר(יודעת שזה לא פסגת השאיפות,אבל לגרבר היא לא מסרבת) גם יוגורט סויה עם מעט סילאן היא אוכלת, כנראה גם הקרירות של היוגורט נעימה לה בתקופה הזאת שהשיניים העליונות ממש בשלבי בקיעה מכאיבים.

אני מיואשת, אפילו הגעתי למצב שאני מתחרטת שבחרתי להניק כי ״ילדי הנקה קשים יותר״ כדברי הסביבה שמהרגע הראשון לא תמכה בהנקה ומצאה בה אשמה בכל דבר.

מסכימה עם כל מה שניחוח אדמה אמרה |Y|

[u]״בחיים היא לא תאכל!״[/u] - זו נבואה שמגשימה את עצמה :-(
לחץ, שידולים, ומריבות מביאים לתוצאה הפוכה מהרצוי.
יש ילדים שמתחילים מאוחר, אפילו בגיל 9 חודשים, וכל עוד הבריאות והמשקל בסדר - זה בסדר @}

[u]האם לדעתכם יש קשר לימים בהם האוכל סבב באווירת זעם לסרבנותה?[/u]
סביר להניח. תארי לך שהיית מתחילה משהו חדש (נניח, נגינה באיזה כלי), וכל פעם שהיית מתיישבת לנגן, מישהו היה מתחיל לצעוק על מישהו אחר, לא לגמרי ברור למה, אבל ברור שזה היה קשור איכשהו אלייך.
בשאר הזמן - כמעט ולא היו צועקים.
איך זה היה משפיע עלייך?

ברור שאת כאמא יודעת מה טוב, ויכולה לסמוך על עצמך:
[u]בהתחלה הייתי רגועה ומאפשרת לבתי לאכול רק כשהיא פותחת פה מרצון ובלי הסחות.[/u]
בדיוק!! |Y| :-)
עכשיו נשאלת השאלה, איך את מחזירה לעצמך את האמון בעצמך - ובילדה - ומפחיתה את המושפעות שלך ללחץ מצד המשפחה.

הנה מאמר נעים שיכול לעזור לך: להקדים תקשדורת אסרטיבית לחיבוק הדוב המשפחתי
http://www.leida.co.il/page.asp?id=99015
@}

שלום קסם
קודם כל חיבוק, נשמע לא פשוט עם המשפחה ועם הלחץ שעבר אלייך בקשר לתזונה
יש פה שני נושאים שונים - ההתמודדות מול המשפחה והסרבנות מוצקים
הילדון שלי כרגע בן 1.5 ואוכל סביר, אבל ההתחלה הייתה תהליך איטי וגם עליי לחצו במשפחה (אמנם פחות ממה שאת מתארת)
אז לגבי המשפחה אני יכולה להציע לך קודם כל להשתדל לא להאכיל אותה לידם, לדבר פחות על הנושא איתם ובכלל להתרחק קצת מהם כדי שיחזור לך הביטחון בנושא
(והביטחון שלך גם כנראה ישפיע לטובה על האכילה של התינוקת)

בקשר לאכילה - אם היא נלחצת מכיסא האוכל ומלהחזיק אוכל - הייתי חוזרת כמה שלבים אחורה
לא מצפה ממנה בכלל לאכול כלום ! יופי שהיא עדיין יונקת, זה מזין ויש לה עוד זמן ללמוד לאכול
במקביל, לחשוף אותה לחוויות נעימות של אוכל - דרכך
כמה פעמים ביום כשאת יושבת לאכול, פשוט לשים אותה על הברכיים שלך (בלי לצפות שהיא תטעם, אבל אם תהיה התעניינות אז בכיף), לאכול בעצמך בהנאה ולא להציע לה במפורש
תרצה - תבקש
את הכסא אוכל לעזוב בינתיים, שיישאר במטבח אבל אל תושיבי אותה שם עד שהמצב יירגע, גם ככה היא לא אוכלת בו

היא מוכנה להחזיק גזר שלם מקולף? אני הייתי נותנת להחזיק גם מלפפון שלם שחתכתי לו טיפה את הקצוות ככה שהוא היה מלקק את החלק המקולף

בתי בת 8 חודשים וקצת, מסרבת למוצקים
מדי פעם מעט גרבר פה ושם טעימות.
שמתי לב שהיא ממש נרתעת מהסיטואציה של ישיבה לאכול.בתחילת הדרך הייתי אוכלת אצל אמי ומאפשרת לאמא שלי להאכיל אותה.
כל פעם כשהיינו יושבות לאכול התפתחו מריבות בנושא שהגיעו לטונים רמים ועצבים,משום שלא אהבתי את הדרך בה אמי מאכילה אותה, שזה כלל שלל משחקים והסחות דעת.
אמי היתה מפעילה עלי לחץ כביר כי בהתחלה הייתי רגועה ומאפשרת לבתי לאכול רק כשהיא פותחת פה מרצון ובלי הסחות.
״בחיים היא לא תאכל!״ כל פעם הפצירה בי אמי וגרמה לי לאבד ביטחון.
בתי מוציאה גם שיניים ולכן לפני זמן מה ירדה 40 גר (והעלתה אותם) ואמי האשימה אותי שזה בגלל שהיא לא אוכלת (ולמחרת כולם הבינו שהילדה היתה חולה כי היה לה חום) אך מאז הרגע שירדה במשקל והוטחו בי האשמות אני בהיסטריה על התזונה שלה.
אחרי כל הפתיח הארוך הזה רוצה לומר שאני בבעיה.
היא ממש מסרבת לאכול מוצק, רק מלראות את כסא האוכל היא מתחילה לקטר ואפילו לבכות...
ניסיתי לתת לה לאחוז באוכל והיא פשוט כמו נגעלת ממנו ומיד שומטת אותו מהיד...
המשקל שלה תקין לפחות עכשיו והיא מתפתחת בלי עין הרע יפה
אבל הנושא הה גומר אותי...

האם לדעתכם יש קשר לימים בהם האוכל סבב באווירת זעם לסרבנותה?
איך אני גורמת לה להתעניין באוכל?
אוכל פשוט לא מעניין אותה גם כשהוא מונח לפניה.
מציינת שבתי על הנקה מלאה
ושוקלת 7.706 (לפני כשבועיים השקילה האחרונה)

תודה

סליחה אם יש שגיאות, המסך שלי גמור ולפעמים לא מאפשר לי סימני פיסוק ולא נוח לכתוב פה מהאייפון ואינני בקרבת מחשב

:-)

תודה רבה על התשובה המפורטת והיסודית. זה בהחלט שינוי הסתכלות על המצב!
ננסה ליישם כמה שיותר.
נעדכן בהתפתחויות.

נשמע מאוד מתסכל (()) יש לך תינוק דעתן, ונשמע שמאוד חשוב לו לאכול רק בתנאים שלו ולא להתפשר.

הנה עצה ראשונה: להגדיר את הבעיה מחדש:
_בני בן 9 חודשים מסרב לאכול אוכל מוצק... כיום הוא אוכל בגן רק מנת פירות ובשאר היום מנסים לתת לו לאכול - אוכל של "גדולים", לחם מרוח בגבינה/ממרח אחר, יוגורט, מרק טחון ועוד אבל שום דבר לא עובר את ה2-3 כפיות.
(אחה"צ) נותנת לו פרי או משהו לנשנש בלי יותר מדי הצלחה. יותר מועך ומשחק עם האוכל_

נסי לראות את הדברים כך:
בנך אוכל כל יום בגן [b]מנה שלמה[/b] של פירות.
חוץ מזה הוא אוכל שם מגוון של מאכלים: לחם עם ממרח, יוגורט, מרק טחון, מביס אחד ועד 2-3 כפיות.
וחוץ מזה, הוא מנשנש בבית פרי או אוכל אחר, מחזיק אותו בידיים, מועך ומשחק אתו.
ורוב התזונה שלו היא בהנקה.
זו [b]לא[/b] סרבנות מוצקים.
הוא כן אוכל מוצקים, אבל לא בכמות ובקצב שאת או הגננות מצפות.
את מתארת פה מצב נורמלי לגמרי, שמתאים לגמרי לגיל שלו.

בואי נחזור לעובדות הבסיסיות:
תינוקות אמורים להתחיל לטעום מאכלים מוצקים בסביבות גיל חצי שנה, כתלות בקצב התפתחות שלהם (כשהם יושבים יציב ורפלקס הוצאת הלשון נעלם). כלומר, זה יכול להתחיל קצת יותר מוקדם, או קצת יותר מאוחר.

בין גיל חצי שנה לשנה, הם אמורים [b]ללמוד לאכול[/b]. זאת אומרת להריח, לטעום, ללקק, להחזיק ביד, ללוש, למעוך, למרוח על הידיים, על הפרצוף והשיער, למרוח על השולחן, לצייר באוכל, להכניס לפה ולירוק (מיומנות מאוד חשובה בהתפתחות האכילה), ללעוס ולירוק, לגלגל מצד אחד של הפה לצד שני, וגם, מדי פעם, לאכול ביס אחד או יותר.
זה מה שהם אמורים לעשות, ולא צריך לצפות מהם ליותר מזה.
אכילה היא אחת המיומנויות הכי מורכבות שיש בכלל, ולוקח זמן ללמוד אותה.
ולכן, עד גיל שנה, תינוק יכול ומצופה לבסס את רוב התזונה שלו על הנקה.

רק אחרי גיל שנה, מצפים מהם לעשות סוויץ' ולהתחיל לצרוך מזונות מוצקים באופן משמעותי, בשילוב עם הנקה.
(לא בשילוב עם תמ"ל - אחרי גיל שנה רצוי להגיש חלב טרי רגיל. אבל להניק אפשר להמשיך בכיף)

אז נכון שיש תינוקות שקולטים את הקטע מאוד מהר, ותוך חודשיים כבר ממש רוצים לאכול, חצאי מנות או מנות שלמות.
זה בטווח הנורמה :-)
אבל לעומתם יש [b]המון[/b] תינוקות, שזקוקים לכמה חודשים טובים של ליקוקים, מריחות, לישה ובלגן, עם כמה ביסים פה ושם.
יש המון תינוקות שמתחילים לאכול "מנה שלמה" באופן סדיר רק בסביבות גיל שנה, או קצת אחר כך.
וגם הם בטווח הנורמה, [b]והם בסדר גמור[/b].

אז העצה הראשונה שלי היא: תתחילי להגיד לעצמך, שלוש פעמים ביום: "התינוק שלי בסדר גמור". :-) :-) :-)

ובתכלס:
[u]מה אפשר לעשות כדי לגרום לו לאכול?[/u]
כלום.
אי אפשר להכריח אנשים לאכול, וככל שלוחצים עליהם יותר, הם יאכלו פחות.

פתגם אנגלי עתיק אומר: You can bring the horse to the water, you can't make it drink

ומה אפשר לעשות כדי [b]לאפשר[/b] לו לאכול, ולעודד אותו [b]לרצות לאכול[/b] ?
הרבה:
א. לא להכריח. טוב מאוד שאמרת להם בגן להפסיק לעשות את זה, כי הנזק בהכרחה הוא רב. ככל שלוחצים יותר מחריפים יותר את הבעיה.
ב. להוריד לחץ למינימום, ולסמוך עליו כמה שיותר. לתת לו שליטה על האכילה שלו. לתת לו לאכול לבד, בקצב שלו. לא להאכיל אותו אלא אם כן הוא מבקש ממך במפורש.
ג. להכיר בעובדה שאפשר להגיש אוכל בצורות שונות. אם הוא לא רוצה כפית, אז כל אוכל הוא אוכל אצבעות (כולל יוגורט וחומוס ואפילו מרק). המגע של המאכלים והמרקמים השונים בידיים הוא אבן דרך חשובה בלימוד האכילה.
ד. להגיש לו מגוון של מאכלים מזינים וטובים, לעולם לא להציע ממתקים, להוריד למינימום אוכל "ריק", מדולדל ומתועש, ולסמוך על הטעם שלו ועל הכמויות שהוא רוצה לאכול. הוא יודע כמה הוא צריך.
בקטע של מגוון, הייתי מציעה להגיש ישר בתחילת הארוחה את כל הדברים שמתאים לך להציע לו (אם זה רק פרי, או לחם ואופציה של שני ממרחים, או ארוחת ערב של שניצל ואפונה וסלט - תלוי במצב, ומה המשפחה אוכלת), ואז לתת לו לאכול ולשחק עם מה שהוא רוצה. רצוי לא ליצור מצב שאת מציעה לו דבר אחד, וכשהוא אומר "לא" את מציעה לו עוד אחד, ועוד אחד ועוד אחד, בתקווה שבסוף יסכים למשהו. הוא עלול לראות את זה כמשחק מאוד משעשע של "בואו נראה על כמה דברים אמא תצליח לחשוב". וימשיך ויפתה אותך להציע לו עשרים או שלושים דברים.
הרבה אכילה לא תצא מזה, תסכול (שלך) כן.
ה. להמשיך להציע אוכל כמה פעמים ביום, ולא להתרגש כש- 90% ממנו הולך לרצפה, לבגדים ולשיער. זה צפוי ונורמלי. (בקורס שעשיתי על קשיי אכילה אצל ילדים הם אמרו לנו: לפני שלומדים לאכול אוכל, צריך ללבוש אותו)
ו. לאכול יחד אתו, להגיש לו את אותו אוכל שאת אוכלת או דברים דומים, ולתת לו לטעום דברים מהצלחת שלך.
ז. לתת לו פרק זמן סביר לצרכי אכילה (תלוי מאוד במזג שלו, זה יכול להיות בין חמש דקות לעשרים דקות, כל עוד הוא יושב נינוח, מתעניין באוכל ונהנה מזה), ואחר לךהגיד "גמרנו לאכול", לפנות הכל מהשולחן ולתת לו ללכת.

ח. לנשום עמוק, לחזור ולהזכיר לעצמך שהוא נורמלי, שהוא לומד לאכול בקצב שלו, ולחזור לפה לעידוד. כי בתכלס - מבחינת אכילה הכל באמת באמת בסדר.

לעניין הבקבוק,
[u]בשלב מסוים הצלחנו לגרום לו לקחת בקבוק (בגן בלבד) עם חלב שאוב (במשך כשבוע-שבועיים) אבל היה חולה והיתה רגרסיה.[/u]
גם זה נורמלי לגמרי. אין כמעט ילד שלא נכנס לרגרסיה אחרי מחלה. ככה זה.

יש הרבה תינוקות שפשוט לא אוהבים בקבוקים. בהחלט אפשר בגן להמשיך להגיש לו חלב (תמ"ל/שאוב עד גיל שנה, חלב טרי אחר כך) בכוס פטנט או בקבוק שתייה או אפילו בכוסית פתוחה, יחד עם האוכל או לחוד, איך שמתאים להם. כמויות קטנות כל פעם, ולא להתרגש כשהוא מסרב וצריך לשפוך. יום אחד ייפול לו האסימון.

ולעניין היציאות בערב - מבינה אותך לגמרי, אבל לדעתי את בהחלט יכולה לצאת בערב מדי פעם ושהוא יסתדר עם מה שיש. פעם בשבועיים, שעתיים וחצי, ממש לא יגרמו לו לרעוב. מבחינת התזונה זה כסף קטן. ואת המצברים שלך זה ימלא בהחלט (())

ו... ללכת לישון מוקדם. להיכנס אתו למיטה בימים שנרדם בהם מוקדם, לפחות יומיים בשבוע, ולהירדם אתו בשבע בערב, יאושש אותך במידה ניכרת. נכון שככה את מפסידה זמן לעצמך בערבים, אבל לפחות בשאר הזמן את תרגישי הרבה יותר טוב.
(זה זמני, זה זמני, וזה יעבור)
(())

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום,
בני בן 9 חודשים מסרב לאכול אוכל מוצק ומסרב לקחת בקבוק. הוא ניזון בעיקר מהנקה. לקראת חזרתי לעבודה (5 חודשים) ניסינו להעביר אות לבקבוק (תמ"ל וגם שאוב) וזה לא צלח בכלל. סגר את הפה בכוח. חזרתי לעבודה ובגן לא היה מוכן לאכול (טפטפו לו במזרק חלב כ50 מ"ל ליום). כשחוזרת מהעבודה, שוב הנקה. ניסינו לתת לו חלב בכפית מה שגרם לו להפסיק לאכול את הטעימות שהסכים להם ומאז הוא רואה כפית ונועל את הפה. בשלב מסוים הצלחנו לגרום לו לקחת בקבוק (בגן בלבד) עם חלב שאוב (במשך כשבוע-שבועיים) אבל היה חולה והיתה רגרסיה. כיום הוא אוכל בגן רק מנת פירות ובשאר היום מנסים לתת לו לאכול - אוכל של "גדולים", לחם מרוח בגבינה/ממרח אחר, יוגורט, מרק טחון ועוד אבל שום דבר לא עובר את ה2-3 כפיות. תחילה היו מכריחים אותו לאכול אבל הנחינו אותן להפסיק, גם אם המשמעות שלא יאכל. כשחוזר מהגן (16:15 בערך) ישר יונק, לאחר שעה שוב יונק ולפני השינה שוב יונק. בין לבין נותנת לו פרי או משהו לנשנש בלי יותר מדי הצלחה. יותר מועך ומשחק עם האוכל. נרדם ב18:30-22:00 בערך ואז קם כל שעתיים לינוק, הנקה אחרונה ב05:30 בערך ואז אני יוצאת לעבודה.
אז ככה - מה אפשר לעשות כדי לגרום לו לאכול? לפחות בגן, שם הוא נמצא רוב היום. כבר ויתרנו על הבקבוק, זה נכון? יש חלופה?
אני מרגישה שלא יכולה לצאת בערב מהבית כי נראה שהוא משלים את האוכל שלו בלילה, מה אפשר לעשות עם זה? זה ממש קשה לי, מה גם שאני בקושי ישנה..
אשמח לכל עצה.. די מיואשת

ולהעיף את הממתקים המתועשים והרוויי-סוכר מהבית, לכמה חודשים טובים.
עוגיות שאת אופה: לאפות עם חצי מכמות הסוכר. בשלב שני: בלי סוכר בכלל, ולהוסיף בננות בשלות ורכות.

נני,
[u]עד גיל שנתיים מפחד שלי נתתי להם לאכול רק טחון[/u]
אני לא רוצה להיכנס לך לקישקעס, אבל בהתחשב במה שאת מספרת, שווה לשאול: מה את מרגישה כרגע בנוגע לאוכל? למצוקים? ליכולת שלהם לאכול? אם יש לך איזשהן חרדות או חששות, שווה ביותר למצוא אשת מקצמוע שתתמוך בך אישית, תתן לך לאוורר את החששות שלך ולעבוד עליהם, כדי להגיע למקום רגוע ובוטח.

כיוון - וחשוב לדעת את זה - התהליך של התרגלות שלו למוצקים ייקח זמן. שבועות ואף חודשים. ואת צריכה מספיק סבלנות ובטחון פנימי במה שאת עושה, כדי לעבור אותו בהצלחה.

[hr]
מתוסכלת,
[u]סבתא שלה שומרת אלייה והיא פשוט מסרבת לאכול שם, יכולה לאכול כצה כפיות וזה...[/u]
אם תינוקת אוכלת כמה כפיות וזהו, זה אומר שהיא [b]לא[/b] מסרבת. היא פשוט אוכלת מעט.
המון תינוקות אוכלים פירורים וכפיות ספורות בהרבה ארוחות, עד גיל שנה או שנתיים.
אם התינוק בריא והלייה במשקל בסדר, אין מה לדאוג. עדיף לא לנטר כמויות ולא לצפות ממנה שתגמור כמות מסוימת, זה רק מכניס מתח מיותר. גק

היי נני,
מצב לא פשוט.
נשמע שהוא התרגל, התקבע, וקשה לו לזוז הלאה.
הידיעה שהוא אוכל פירות וממתקים היא חדשות טובות.
אופציה אחת זה לפנות למרפאת אכילה כדי שיתנו לך הדרכה ותכנית מסודרת של איך לשנות את המצב.

אם את רוצה לשמוע את דעתי, אז אני הייתי עושה דבר כזה:
[list=1]
[*] מכינה אותו לשינוי: כותבת לו סיפור על עצמו, איך פעם הוא היה קטן ואכל רק X, ואז גדל ואכל YYY, ואז גילה שיש עוד המון מאכלים בעולם, ויום אחד העז לגעת במשהו, ואז ללקק אותו, ואז לאכול אותו. איזה מוזר! איזה מעניין! וואו, אפשר ללעוס אותו! אוי, אפשר לירוק אותו! היי, בעצם זה טעים! וכולי וכולי.
[/list]
תנסי להתחבר בזה לחווייה שלו, ליצור תיאור אמין (שכולל תהליך, שבהתחלה זה קצת מוזר, לא זבנג וגרנו) אבל גם חיובי (שום בכי ושום "איכס" או "קשה"), תוסיפי תמונות של מאכלים מהאינטרנט ותספרי לו את הסיפור, כמו שמספרים סיפור: בלשון עבר. ילדים בדרך כלל מתים על סיפורים כאלה. אם הוא מתלהב מהסיפור תמשיכי ותספרי לו כמה שהוא רוצה, כל יום,
אם הוא נרתע אפילו מהסיפור, תניחי אותו בצד, ותנסי משחק בבובות שהולכות למסעדה ומנסות כל מיני מאכלים עד שמוצאות את מה שהן אוהבות.

במקביל, לתכנן את הארוחות, כך שהן יכילו, בהדרגה, פחות ופחות אוכל טחון ומגוון של דברים אחרים, כולל פירות שהוא אוכל וכולל פריט אחד שהוא אוהב בצורתו הטחונה אבל לא אכל עד עכשיו.
חשוב להרגיל אותו שיש על הצלחת דבר או שניים שהוא לא אוהב. שיתרגל להיות בטווח נגיעה מזה, הוא לא חייב לאכול. אם הוא לא רוצה שזה יהיה על הצלחת - שייקח את זה במו ידיו ויזרוק ל"קערת המיותרים" (תארגני קערה כזאת על השולחן). להחזיק אוכל לא-מוכר ביד, ולראות אותו על הצלחת, אלה שלבים חשובים בדרך לאכילה.

וכל פעם שהוא גומר את הטחון - זה מה שיש, אין עוד. נגמר. ולהקטין כמויות בהדרגה.

במקביל, הייתי מאוד ממליצה לך לארגן לעצמך תמיכה, כדי שתוכלי להיות הכי שלווה ורגועה במשך כל התהליך, הכימאפשרת, הכי פחות לוחצת ולחוצה שאפשר. זה לא קל במצבך :-) ולכן אין טעם להגיד לך "תירגעי" - את צריכה תכנית ספציפית של איך להירגע, ומה לעשות כל פעם שהוא מתחיל לעשות פרצוף ורמות המתח אצלך עולות. באותו רגע - את שולפת מנטרה, או טכניקת הירגעות עצמית שעובדת לך

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום רב, בני בן ה3 הוא תאום, עד גיל שנתיים מפחד שלי נתתי להם לאכול רק טחון אציין כי הוא נולד בשבוע 37 במשקל 2.000 והתאומה שלו 2.630, בגיל שנתיים בתי החלה לאכול מוצק סלי בעיה אולם הוא לא מוכן לאכול אוכל רגיל, לא נראה לי שיש לו בעיה של מוצקים כיוון שממתקים עוגיות ופירות כמו אגס ואפרסק הוא אוכל...הוא רק רואה אוכל רגיל הוא מתחיל לבכות ולברוח...לא יושעת מה לעשות הוא עולה השנה לגן עירייה ואני משמ מושאגת מעניין האוכל, אשמח להכוונה וטיפים, הרופאת משפחה שנו אומרת שהדרך שהוא יאכל זה להרעיב אותו להגיד לו שזה מה שיש ושלבסוף הוא יאכל אבל אין לי לב לעשות את זה....אני נואשת לעזרה תודה רבה 💜

היי מתוסכלת,

הייתי מנסה לתת לה לאכול בעצמה - בכפית או "מזון אצבעות". גם אם תתלכלך וגם אם רק מעט מהאוכל ימצא את דרכו אל הפה - היא תקבע את הקצב, תתנסה ותלמד לחבב את האכילה. זאת ההתחלה.

בתאבון! @}

היי, הבת שלי בת 9 וחצי חודשים שוקלת 7.900 בגיל 4 חודשים התחלנו טעימות, בחצי שנה ארוחת מרק ופרות היא מממש אהבה וסיימה הכל... אני לפני 3 חודשים יצאתי לעבודה סבתא שלה שומרת אלייה והיא פשוט מסרבת לאכול שם, יכולה לאכול כצה כפיות וזה... כל ההתנגדות התחילה לפני 3 שבועות לפעמים גם כשאני מאכילה אותה היא לא רוצה.. ניסיתי כל מרקם אפשרי חם וקר חתיכות מרוסק היא רק רואה את הכפית וננעל לה הפה... לא יודעת כבר מה לנסות.. בעןד 3 חודשים תכנס ךגן מקווה שזה ישפיע אלייה לטובה... אשמח לעצה.. 😊

הי, בני בן 11 חודשים, סרבן מוצקים ועל הנקה מלאה מאז הלידה , נאלצתי לצאת לעבוד והוא נכנס למשפחתון , שם הוא אוכל מוצקים יפה מאוד, אפילו קיבלתי וידיאו מהגננת בבית ממני גם התחיל לאכול, ועכשיו בתקופה של החגים יש הרבה חופשים מהגן וכל פעם כשהוא בבית הוא ברגרסיה ומפסיק לרצות מוצקים רוצה רק ציצי או בקבוק, מה אפשר לעשות?

היי [po]תמרוש רוש[/po]
אודה על עזרה.
בני בן השנה וחודש ילד יחיד, שמח וחייכן, תקשורתי וחברותי מאוד, מאז שנולד נמצא באחוזונים גבוהים מבחינת גובה ומשקל, בדיקות דם תקינות לחלוטין, מתותח מבחינה מוטורית. אוכל רק בקבוקים ואוכל מרוסק במרקם חלק חלק ולא סמיך, לעיתים רחוקות מוכן לנגוס בבמבה או בביסקוויט אך לא מתלהב מזה ולא מוכן לקחת בעצמו לפה. הוא התחיל לאכול מוצקים רק בגיל 8 חודשים (התחלתי לחשוף אותו בגיל חצי שנה אך סרב וממש התחיל רק בגיל 8 חודשים). הנקתי בקושי רב עד גיל חודשיים תוך כדיי השלמת תמ"ל (היה יונק מלא זמן ובכל זאת רעב)
אם אני נותנת לו מרקם יותר סמיך או חתיכות ( בהסכמה שלו, פותח פה) הוא עושה קולות של חנק ומקיא. ההקאה האחרונה הייתה כתוצאה מגזר מעוך מעוך, כל כך קטן ורך בכמות קטנטנה שקיבל בכפית. הוא מצד אחד מתעניין באוכל שלי, אבל כשאני מציעה הוא מסרב או לחלופין אם מסכים לקחת לפה זה מגיע להקאה. אציין שהוא לא מוכן להכניס לפה לבד אוכל (בכלל בכללי כילד הוא לא מכניס כל דבר לפה, מכניס צעצועים אבל פחות מילדים אחרים). כשאני מציעה לו לקחת אוכל ביד נראה שזה מגעיל אותו ולעיתים אף יכול להתחיל לבכות אם בטעות נגע באוכל. אציין שהוא מאוד אוהב לשתות, בעיקר מכוס או כוס עם קש, הוא שותה ממש יפה ובלי שישפך לו. ככלל אני מנסה להראות לו שאוכל זה לא אישו, אם רוצה לאכול יופי ואם לא אז גם בסדר. למרות זאת אני מוטרדת מעניין החנק וההקאות ומכך שבלית ברירה התזונה היומית שלנו כמעט תמיד כוללת מעדן ( שגם אותו לעיתים מסרב לאכול ולא נראה שממש מתלהב). מה היית מציעה לי לעשות? האם יש מקום לטפל בעניין בגיל הזה?

בבקשה @}

[u]אבל אם אני יתן לו גלידה במבה עוגיה את המאכלים האלו הוא יסיים[/u]
מציעה לא לתת מאלה בכלל בכלל בכזה גיל. בשביל מה?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה על התשובה עזרת לי מאוד

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני נותנת לו גם גושים וגם חתיכות את הכל ניסיתי

[u]כל מה שאני מכינה לו בכל דרך אם זה טחון אם זה מגורד[/u]
עוד שאלה: את נותנת לו רק טחון או מגורד, או גם גושים וחתיכות?

היי מיכל,
[u]מזה כחודש וחצי הוא מסרב לאכול מוצקים כל מה שאני מכינה לו בכל דרך אם זה טחון אם זה מגורד הוא טועם 2 3 כפיות ומסרב להמשיך אבל אם אני אתן לו גלידה במבה עוגיה את המאכלים האלו הוא יסיים[/u]

תראי, אני לא בטוחה מה בדיוק את שואלת.
בתור התחלה, שתיים-שלוש כפיות בארוחה נשמע לי סביר לחלוטין לגיל הזה.
אם הוא מסרב להמשיך, אז כנראה שהיה לו מספיק.

עכשיו, את אומרת שבחודש וחצי האחרון, הוא אוכל פחות. אז השאלה המתבקשת מזה היא, מה קרה קודם? איך הוא אכל לפני חודש וחצי? וכן, האם קרה משהו שגרם לו "להוריד הילוך" בענייני אוכל?
הרבה פעמים, מחלה (כולל סתם צינון), בקיעת שיניים או שינוי משמעותי בחיים גורמים לתינוקות ופעוטות לסגת אחורה מבחינת אכילה, להתמקד בהנקה או במאכלים "בטוחים" ומוכרים, ולחכות ולהתאושש במשך כמה ימים או שבועות לפני שמתחילים לזוז שוב קדימה. זה תהליך נורמלי.

[u]עוד דבר לגבי ההנקה הוא יונק בערך כל שעתיים בשנת צהריים הוא קם באמצע יונק וחוזר לישון וכן בשנת לילה בערך כל שעה שעה וחצי מתעורר יונק וחוזר לישון האם אני מתנהלת נכון ?[/u]
מבחינת התינוק, אין שום רע בהנקות תכופות, וכל שעתיים נשמע לי סביר.
מבחינת האמא, זה עשוי להיות מתיש, ההתעוררויות התכופות בלילה. אבל אם את מצליחה להסתדר עם זה ואין לך מוטיבציה אישית לשנות את המצב, אז ההתנהלות שלך היא לגמרי בסדר. זה לא נשמע מאוד שונה מדפוס השינה של הבן שלי באותו גיל, עם שיניים שבוקעות זוגות-זוגות.
(דרך אגב, שיניים מטרידות תינוקות הרבה לפני שהן ממש יוצאות החוצה. אם התינוק שלך מרייר הרבה, לועס דברים, והחניכיים שלו רכים ואדמדמים, ואולי יש לו פריחה או אדמומיות על הלחיים, סביר מאוד להניח שיש לו שיניים בתהליך בקיעה, וזה משפיע על ההתנהגות הכללית שלו וגם על דפוסי האכילה והיניקה)

ולסיום:
[u]במבה, גלידה, עוגיה[/u] זה לא מזון. זה [b]ממתקים[/b]. אין להם שום ערך תזונתי, הם מציפים את הגוף בסוכר מעובד, הם מפריעים להקניית הרגלי אכילה טובים, ומקלקלים את חוש הטעם. מאוד מאוד מאוד עדיף להימנע מהם לחלוטין בגיל הזה. ועד גיל שנתיים-שלוש, כי אלה השנים שבהם חוש הטעם שלנו מעוצב, ומה שאנחנו אוכלים בגיל הקריטי הזה מבסס את הטעם והנטיות שלנו לכל החיים).

כיוון שתינוקות באופן טבעי רוצים לאכול את מה שהם רואים מסביב, הם גם ירצו ממתקים אם יש אותם בבית ואנשים אחרים אוכלים אותם, ודי קשה להגיד להם "לא". ולכן, שווה להוציא את כל הממתקים מהבית, לא לקנות מהם (גם כשבאים אורחים - תמיד אפשר לארח על פירות ופירות יבשים) ובמידת האפשר, לא לאכול מהם לידו. ככה את חוסכת לך הרבה קונפליקטים ועימותים.

מקווה שעזרתי. אם יש לך עוד שאלות תשאלי, ותשתדלי לנדב יותר פרטים :-)

[u]הבעיה אצל הקטנה שלי היא כנראה השליטה ולא האוכל. לא בא לה שיקבעו לה מה נכנס לפה ואיך[/u]
ואת קוראת לזה בעיה? ;-) לי זה נשמע בריא וטוב ומבורך.
(את, היית רוצה שמישהו אחר יאכיל אותך, לפי הטעם שלו והקצב שלו, בשעה שאת יכולה לאכול לבד?)

[u]אחרי שמורחת את האוכל סביב הפה, פתאום הרבה יותר רוצה לאכול אותו, אפילו עם הכפית!![/u]
אה! איזה יופי לראות בחיים האמיתיים את מה שכתוב בספר.
כי זה באמת ככה: היא בשלב של התרגלות ולמידה והיכרות עם המזון.
אנשים נוטים לחשוב שבאכילה יש שני שלבים: הכנסצ אוכל לפה - ואכילתו.
אבל זה לא נכון. באכילה יש כ- 25 שלבים, וצריך לעבור דרך כל אחד מהם לפני שמתקדמים הלאה. אחדים מהם הם: להריח את האוכל בבית, לראות אותו על הצלחת, לראות אנשים אחרים אוכלים אותו, לגעת בו באצבעות, למרוח אותו על היד, למרוח על הצוואר, למרוח על הלחיים, ללקק, לנגוס, לירוק (שלב חשוב ביותר), ללעוס - ורק בסוף לבלוע.
תשימי לב לאנשים במסיבה או אירוע שנחשפים למאכלים חדשים: קודם כל הם מסתכלים על מה שאנשים אחרים לוקחים, ואז הם משרבבים את הראש קדימה ומנסים להריח, ואז הם לוקחים לפינת הצלחת, ואז הם טועמים עם קצה הלשון... אנחנו, כמבוגרים מצליחים לדלג על שלב המריחה, גם כי אנחנו "מתורבתים" יותר, וגם כי כבר יש לנו הרבה ניסיון חיובי עם מזונות, אבל תינוקות רבים חייבים לעבור דרכו כל יום מחדש, לפחות למשך תקופה מסוימת.

[u]טיפת חלב (!?@&!)[/u]
נאלצת להסכים אתך :-(
היא בת חצי שנה! פיצקילית שמיצקילית, שרק אתמול התחילה מוצקים! וכבר הם רוצים שהיא תעבור ל- 4 ארוחות מוצקים ביום ורק שתי הנקות? חליק!!!!!!!!!!
תניקי חופשי לפי רצונה ומה שעובד לך, תצטרפי למפגש לה-לצ'ה אם בא לך ויש לך זמן, ואל תחשבי על זה פעמיים.

עד גיל [b]שנה[/b], (כן, שנה) רוב התזונה של תינוק יונק שנשאר עם אמו אמורה להסתמך על הנקה. יש תינוקות שעושים את הסוויץ' למוצקים לפני גיל שנה - יופי להם. אם היא מבסוטה עם מוצקים כשהיא עם מטפלת, יופי לה. אבל הרבה תינוקות עושים את הסוויץ' הזה רק בסביבות ה- 13-14 חודשים לחייהם, ועד אז הם בעיקר יונקים, מלקקים ומורחים. וזה תקין ובריא לחלוטין.

[u]ואני עובדת כרגע (על עצמי!) להוריד את דרגת הניקיון ולא להתחרפן מכך...[/u]
מתנדבת לבוא אלייך הביתה אחרי ארוחה ולעשות לכן מסדר המפקד:
אם 70% מהאוכל לא מפוזר, שום אוכל לא נכנס לשערות או לאזניים, הרצפה לא מכוסה פירורים והקיר לא קיבל כמה כתמים - [b]זה לא מספק מלוכלך[/b]. נא להשתפר :-D

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

היי [po]תמרוש רוש[/po]
בני בן 10 חודשים נולד במשקל 2.300 וכיום שוקל 10 קילו הוא ניזון מהנקה
מזה כחודש וחצי הוא מסרב לאכול מוצקים כל מה שאני מכינה לו בכל דרך אם זה טחון אם זה מגורד הוא טועם 2 3 כפיות ומסרב להמשיך אבל אם אני יתן לו גלידה במבה עוגיה את המאכלים האלו הוא יסיים אני יציין שעדין לא יצאו לו שיניים שאולי זו גם אחת מהסיבות האם זה בסדר?
עוד דבר לגבי ההנקה הוא יונק בערך כל שעתיים בשנת צהריים הוא קם באמצע יונק וחוזר לישון וכן בשנת לילה בערך כל שעה שעה וחצי מתעורר יונק וחוזר לישון האם אני מתנהלת נכון ? אני לא עובדת אני איתו בבית אשמח לעזרה

הי [po]תמרוש רוש[/po]
צודקת בהחלט, הבעיה אצל הקטנה שלי היא כנראה השליטה ולא האוכל. לא בא לה שיקבעו לה מה נכנס לפה ואיך, אחרי שמורחת את האוכל סביב הפה, פתאום הרבה יותר רוצה לאכול אותו, אפילו עם הכפית!!
ואני עובדת כרגע (על עצמי!) להוריד את דרגת הניקיון ולא להתחרפן מכך...
אגב- שאלה נוספת: (יש לי הרגשה שתשובותיכן ירגיעו אותי)
עכשיו עדיין יונקת בכל זמן שאני לא בעבודה, ובשאר הזמן אוכלת מוצקים. בטיפת חלב (!?@&!) אמרו לי שההמרה צריכה להיות רק בבוקר ולפני השינה ועדיף שאחה״צ תאכל מבושל, כי יש בזה יותר קלוריות.... אבל לא ברור לי למה לא להמשיך להניק כשאפשר, היא אחוזון 40, לא כזו פיצית...
מה דעתכן? האם בגיל חצי שנה זה כבר לא מספיק לה?

מסייגת את עצמי בקשר לבמבה:
the so called “junk” foods actually play a huge role as stepping stones in teaching children with feeding difficulties to learn to eat a wide variety of other foods because these “junk” foods are typically easy to manage from an oral-motor standpoint, and/or they have a large sensory appeal.

זה ציטוט מתוך האתר של [url=http://www.sosapproach-conferences.com/articles/[po]top]SOS - גישה לטיפול בילדים עם בעיות אכילה[/url] ten myths[/po].
אז מה זה אומר: שילדים עם בעיות אכילה משמעותיות דווקא נתרמים מאכילת דברים שאנחנו מגדירים "ג'אנק פוד" כי יותר קל להם לטפל במאכלים האלה ולהיפתח אליהם, ובשבילם זה יכול להיות שלב מועיל בדרך. אני מדברת כאן על ילדים (לא תינוקות) שבאמת לא מסוגלים לאכול את רוב המאכלים שמגישים להם. התינוקת שלך עדיין לא שם (())

ולכן, אני הייתי מניחה, כנקודת פתיחה, שלתינוקת שלך אין בעיית אכילה משמעותית, אלא רק קושי חולף, ולכן ברירת המחדל היא להעיף את המזונות הפחות מזינים מהשטח, בייחוד אלה שמתוספי סוכר.
אם (ובתקווה שלא, ובסבירות גבוהה שלא) הבעיה תימשך, תמיד תוכלי להכניס אותם לבית מחדש, מסיבה טובה.

רק כדי להסביר את מטח השאלות על הסעיף האחרון: אוכל אף פעם לא בא בעדיפות ראשונה. העדיפות הראשונה היא נשימה (דאא...), והעדיפות השניה היא יציבות של הגוף. אם יש לתינוקת קושי כלשהו בנשימה, או קושי להיות יציבה, היא לא תהיה פנויה למוצקים.

היי אילולה,
אני יכולה להציע לך כמה דברים:
א. אם יש לך חשד עמום בקשר לברזל, אז בהחלט שווה לבדוק אותו, ו/או לתת לה תוסף אם היא עדיין לא מקבלת - תלוי בגישה שלך. יש כאלה שאוהבים להוסיף ישר, יש כאלה שאוהבים לבדוק קודם כדי לדעת מה המצב ולהחליט על סמך הבדיקה.

ב. להפחית הנקה - אין בכך הרבה היגיון כי החלב שלך עשיר ומלא ומזין באופן יוצא מן הכלל
(אולי חוץ מהברזל), וכבר עכשיו היא יונקת פחות ממה שיכלה אילו לא היית יוצאת לעבודה.
להיפטר מהבמבה והשטוזים - בהחלט! מוצרים תעשייתיים, מעובדים, מתוספי סוכר ומלח (כן, אני יודעת שהשטוזים "מופחת" - ביג דיל. אז הורידו משתי כפיות לכפית וחצי, או משהו דומה) - היא לא צריכה את זה עכשיו.

ג. [u]הרבה פעמים קשה לה לבלוע ונחנקת או בא לה להקיא.[/u]
יכול באמת להיות שיש כאן קושי פיזי עם בליעה ומרקמים. איך היא עם טחון לעומת מעוך לעומת חתיכות וכולי? איך ההתפתחות המוטורית שלה? איך הישיבה? היא יושבת יציב לבד בלי תמיכה? ובמה היא יושבת כשהיא אוכלת?
וגם: יש לה אילו בעיות נשימה? אסתמה, הצטננות, אף סתום?

היא מקבלת תוסף ברזל?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

רוצה להודות לכן על כל שרשמתן בתגובות שלפני. רוצה לשתף אתכן ולקבל משוב במידה ויש לכן. בתי בת 10 חודשים היום ואצל המטפלת שלה אוכלת, אבל ממני לרוב מסרבת. עדין יונקת 4 פעמים ביממה בימים שאני עובדת. בסוש יוצא שמניקה יותר. היא נולדה במשקל תקין של 3.2 והיום שוקלת כ 7.5 קג בלבד. אני אומרת בלבד כיוון שבגיל 9 חודשים היתה באחוזון 96 בגובה אבל רק 17 במשקל. היא נראית רזה (דוגמנית יש שיאמרו .... אוי וויי !!!) נראה שהיא יורדת בעקומת המשקל וזה מאוד מלחיץ. לפחות טוב לגלות שאני לא היחידה שעוברת את החויה וחשה ככה לגביה. מנסה להרגע ולא לשדר לה רגשות שליליים אבל זה לא קל לאור העובדות בשטח. כבר חשבתי להפחית הנקה אבל לא רוצה לעשות לה טראומה וכסרבנית בקבוק שעמדה בשבוע ללא הנקות ביום אני יודעת שזה לא יעזור. היא עקשנית וטוב שכך כי כנראה יש לה סיבות טובות לסרבנות.עכשיו גם מבינה מכן שזו לא הדרך וזה מחזק אותי. יתכן שיש לה בעיה פיזית? הרבה פעמים קשה לה לבלוע ונחנקת או בא לה להקיא. מה שקראתי כאן וקצת הדאיג אותי שאולי חסר לה ברזל. היא כל הזמן מפהקת וקצת חיוורת ויש מצב שחסר לה והחלב שלי לא מספיק לה?! אני משתדלת לגוון בתזונה המוצקה שמציעה לה. לתת לה לשחק ולהחזיק לבד אוכל (מאוד אוהבת. כלום לא מגיע לקיבה כמעט....) ויש פעמים שמוכנה. מההארות כאן אני מבינה שכדאי להיפטר מהבמבה והשטוזים שדווקא מוכנה לאכול פעם ב כמה כפיות - ?!