_הסקר הזה מראה בינתים רוב מוחלט לילדים אשר גומלים אותם לעומת ילדים שנגמלים מעצמם.
למה לדעתכם?_

כי הילדים רוצים להמשיך לינוק ואנחנו רוצות לישון... אני גמלתי את הבת שלי רק ביומולדת 3, אחרי 3 שנים בלי שינה. היא היתה מתעוררת לפחות 5 פעמים בלילה ועד שהייתי נרדמת מחדש היא כבר היתה מתעוררת שוב... לא היה לי מתי להשלים שעות כי אני מפרנסת יחידה ועבדתי סביב השעון, גם בשבתות... במשך היום היא לא ינקה בכלל אבל בלילה היא לא הסכימה לוותר. פעם בשנה היא היתה פתאום חולה לכמה שעות, במשך הלילה, ואז כל כך שמחתי שאני עדיין מניקה... עד הבוקר היא היתה קמה בריאה ובכלל לא זכרה שהיה לה חום של 40 מעלות בלילה... חלק מהסיבה שבגללה המשכתי, חוץ מזה שהיה לי קשה להגיד לה לא על דבר על כך בסיסי, זה שלא חיסנתי אותה בכלל ורציתי להמשיך לתת לה גיבוי מהנוגדנים שלי, מה שמאד הוכיח את עצמו. היא יצאה הכי בריאה בעולם, מאושרת ושמחה.

יוטי זה מעניין שדווקא היום ודווקא עכשיו העלית את הדף שפתחתי ל- מה חדש.....
בדיוק שחשבתי לעצמי שוב כמה תודה על הדיון._ שחיזק אותי מאד.
וגם- בדיוק היום התקשרה חברה וסיפרה שהתינוקת שלה בת העשרה חודשים עשתה אתמול שוק אנפילקטי על רקע של אלרגיה לחלב. היא גמלה אותה מהנקות הלילה ומאז לדבריה היתה לה ירידה בחלב, הכמות בשאיבות פחתה והיא נאלצה לתת לה סימילאק ו....
ברור כי תינוקת עם אלרגיה לחלב זקוקה עוד יותר להנקה ולא לתמ"ל- אבל עכשיו כבר לא פשוט להגביר את הכמויות ולדבריה היא בדרך לסיום ההנקה ולמ"ל מפורק...

זה באמת ענין תרבותי, כנראה
ללא ספק! ואני מגלה שוב ושוב שלמרות שלא תמיד פשוט לי להתנהג באופן שונה מהמקובל, כמה חשוב לי להקשיב לאורי ולעצמי ולהאמין בנו....
הרי בסופו של דבר ברור (לי לפחות )כי כל עוד התינוק מבקש לינוק בלילה אזי הוא באמת זקוק לזה. והרי ליניקה בלילה יש כ"כ הרבה משמעות: גם מבחינת הרצף הריגשי (אני פה בשבילך גם ביום וגם בלילה) וגם מבחינה פיזיולוגית...
ועוד הגיגים: אורי בת שנה ושלושה חודשים ועד עכשיו ינקה כמעט הנקה מלאה ובקושי אכלה מוצקים בנוסף. אמא/חברות ודודות דאוגות טענו שהיא לא אוכלת ביום, כיוון שהיא יונקת כל הלילה. לא יכולתי לפסול את הטענה שנשמעת בסה"כ די הגיונית ובכל זאת המשכתי בשלי (בעיקר בשל התרומה הרגשית שאני משוכנעת שיש בהנקה הלילית). והרי איזה פלא: כבר שבוע שהילדה טורפת מוצקים ברצון ובשמחה. ממש אוכלת צלחות מלאות ומגוונות ומבקשת עוד. ושוב מראה לי שאין סיבה ללחץ ואין סיבה ללכת שבי אחר תבניות תרבותיות והכל קורה ויקרה בסופו של דבר גם באופן טבעי

תודה על הדיון.
העשיר אותי מאד.
אני מודה שכשאנשים מרימים גבה שאני מניקה את התינוק שלי לפי דרישה בלילה ועוד בגילו המתקדם, שנה, אני מרגישה טיפה לא נוח, שאני הלא בסדר שהתינוק שלה עדין מתעורר בלילה.
זה באמת ענין תרבותי, כנראה. אם כל התינוקות היונקים מתעוררים בלילה זו כנראה הנורמה.
חוץ מזה, העייפות שלי בבקר באמת אינה מושפעת ממספר הקימות שלי בלילה או מספר שעות השינה.
אצלי בפרט, הכי משפיע זה כמה צ'י קונג עשיתי יום לפני .

הטיעונים שלך רק מוכיחים שבחברה המערבית בלתי אפשרי לחכות שהילד יגמל בלילה בעצמו, כי הגוף שלנו לא מותאם לתפקד עם מעט שינה/שינה לא רציפה, בשונה מגוף של אמא אינדיאנית שחיה בטבע וכו' וכו' וכו'. מכיוון שלא כולנו יכולות לעזוב הכל וללכת לגרד שורשים בכפר אינדיאני נידח, גמילת לילה היא לפעמים פשרה נדרשת.
אה. אני בכלל לא נכנסת למה אפשרי ומה לא. כל אחת והכוחות והיכולות והבחירות והמגבלות שלה. אין ספק שאנחנו חיות בעולם עם המון מגבלות.
אני רק מנסה לענות על השאלה ששאלה יוטי לונדון - למה רוב האמהות כאן בסקר גמלו ביוזמתן. והתשובה - לדעתי כמובן - היא בגלל העולם שבו אנחנו חיות.

לא חושבת שלידלוף דברה על שנת לילה לא רצופה. יונת דברה על זה
אולי באמת בלבלתי. מביך כמה מוח מסננת יש לי וכמה אני לא זוכרת כלום...

מה שאני אומרת, זה שבחיים שבטיים הגוף שלך לא ירגיש כמו שהוא מרגיש בחיים מערביים.
כאמור, למרות החיים המערביים שאני חיה, הסתדרתי מצוין עם שינה לא רציפה קרוב לשלוש שנים, אני בטח לא האדם שצריך לשכנע שהנקות לילה לא צריכות לגרום לעייפות או לפגוע בתפקוד היומיומי ובכל זאת היתה תקופה נקודתית (שחלפה) שבה הייתי זקוקה להרבה יותר שעות שינה מהרגיל. יתכן מאד שאם הילד היה צעיר יותר, או מפגין קושי כלשהו להרדם בלי ציצי, הייתי חושקת שיניים ומשתדלת לצלוח את הקושי מבלי להפסיק את הנקות הלילה, אבל אם לומר את האמת- לא נראה לי שהערך של הנקות הלילה באותו רגע נתון היה כזה ששווה היה להתאמץ בשביל לשמר אותן. כמו שכתבתי, אני די בטוחה שהיינו קרובים לגמילה עצמית בכל מקרה.

אגב, לא חושבת שלידלוף דברה על שנת לילה לא רצופה. יונת דברה על זה והביאה מאמרים שמתארים את שנת הלילה בחברות מסוימות אבל לא זכור לי שזה הוזכר בעקרון הרצף.

חוץ מזה, הטיעונים שלך רק מוכיחים שבחברה המערבית בלתי אפשרי לחכות שהילד יגמל בלילה בעצמו, כי הגוף שלנו לא מותאם לתפקד עם מעט שינה/שינה לא רציפה, בשונה מגוף של אמא אינדיאנית שחיה בטבע וכו' וכו' וכו'. מכיוון שלא כולנו יכולות לעזוב הכל וללכת לגרד שורשים בכפר אינדיאני נידח, גמילת לילה היא לפעמים פשרה נדרשת.

וזה לא היה מסיבות תרבותיות אלא גופניות נטו.
מה שאני אומרת, זה שבחיים שבטיים הגוף שלך לא ירגיש כמו שהוא מרגיש בחיים מערביים.
כמה דוגמאות למה שיעשה את ההבדל:

• בפרה-היסטוריה השבטית את לא היית צריכה לנקות את הבית כמו היום, את לא היית צריכה לעשות קניות, לאסוף צעצועים וכו'.
• את גם לא יושבת בימים ההם על כסא. מן הסתם זה דופק לא מעט מהיציבה שלנו, מהחזקת הגוף שלנו, ולדעתי משפיע על כל רווחת הגוף שלנו.
• את חיה בחוץ. זה משהו אחר לגמרי. מי שמבלה כמה שבועות בקמפינג - מבין (כמו בפארק הירדן, אך בדגש על שהות ארוכה). גם זה משנה לגמרי את רווחת הגוף שלך.
• את פעילה ומפעילה שרירים וקצב התנהלות של הגוף שאת לא עושה כאן. שוב - מביא את הגוף שלך למצב אחר.
• אני לא מצליחה להימנע מלהזכיר את לידלוף שמתארת ששנת הלילה אצל היקואנה אינה רצופה גם בקרב מבוגרים! אולי זה בכלל מה שטבעי לנו?

ככה שהתרבות שלנו משפיעה דרמטית על הגוף שלנו.
ולי קשה להשתחרר מהמחשבה, שכמו שפיטמת השד מותאמת לפי התינוק - כמו קסם ממש, כך גם שנת האם והנוחות שלה בעניין, אמורות להיות מותאמות בדיוק לצרכי התינוק/פעוט/ילד היונק בלילה. וגם זה אמור להיות כמו קסם ממש, רק שכמו הרבה דברים בתרבות שלנו, משהו (ולא אחד) השתבש בדרך.

_יש פה בפירוש אינטרסים מנוגדים.
וזה נובע מהתרבות שאנחנו חיות בה, לא מהטבע שלנו._
לא אצל כולם.
אצלי זה בפירוש נבע מכך שהייתי זקוקה (אחרי כמעט שלוש שנים) לשינה רצופה. וזה לא היה מסיבות תרבותיות אלא גופניות נטו. אורח החיים שלי מותאם מאד לחיים עם ילד קטן, אני לא קמה לעבודה בשש בבוקר לא עלינו, אבל מה לעשות שלפעמים יש לגוף דרישות "אקסטרה"... לא ציפיתי קודם ולא עכשיו שהוא יגמל לבד, או שהוא יגמל מתי שיהיה לי נוח ומתאים. גמלתי כי באותו רגע הצורך שלי היה דחוף יותר מהצורך שלו.

בתרבות שלנו אנחנו מולעטות בציפיות שיש מילדים.
אני יותר רואה את הצד של הציפיות מההורים...
אצלי זה היה ללמוד (ולהצטיין כמובן...), לעבוד (למזלי עבדתי מהבית), שהבת יהיה מתוקתק, וגם להיות עם הילד כל היום (כי אני בבית)...

זה ממש מתיש ובלתי אפשרי לעשות את זה ללא שינה בלילה, בלי קשר לתרבות המודרנית (של ניתוק וכו'), אלא נטו לעיניין של "מעמד האשה"- יחד עם השיפור בזכויות קיבלנו "תיק", איבדנו את הזכות להיות אמא טריה, לנוח אחרי לידה זה כבר לא ברור היום, להיות עם הילד מעבר ל-3 חודשים שהמדינה "מרשה" זה בכלל מותרות- יש כאלה שמאריכות (בחשש מה) את חופשת הלידה בחודש- חודשיים, ויותר מזה זה כבר "מוגזם"...

יש פה בפירוש אינטרסים מנוגדים.
וזה נובע מהתרבות שאנחנו חיות בה, לא מהטבע שלנו.
כי בתרבות שלנו אנחנו מולעטות בציפיות שיש מילדים. אנחנו חיות בתרבות שיש לה ציפיות מילד, מפעוט ואפילו מתינוק.
אז אנחנו גולשות בקלות למקום הזה, שמניח שניתן לצפות מילדים לדברים שונים ממה שהם רוצים או צריכים.

ובנוסף, אנחנו חיות עקום לגמרי. בבתים מבודדים, באורח חיים תובעני. גם אם אנחנו בחינוך ביתי ובמיטה משפחתית, עדיין יש כל כך הרבה מטלות על כתפינו - שלאשה בשבט אין. היא חיה חיים הרבה יותר פשוטים וקלים. החיים שלה נראים אחרת לגמרי.

כך שאם אני מסתכלת לאחור, הרי שבתרבות שבה אין ציפיות מילדים בשילוב חיים שבטיים של האמהות יחד - בתרבות כזו אין קושי להניק בלילה. זה פשוט מותאם לחיים שם. ואז האינטרסים של האמהות מצד אחד, ושל התינוקות/פעוטות/ילדים מצד שני - משתלבים זה בזה. אין שני צדדים, כולם באותו צד.

_הסקר הזה מראה בינתים רוב מוחלט לילדים אשר גומלים אותם לעומת ילדים שנגמלים מעצמם.
למה לדעתכם?_

כי הילדים כן רוצים לינוק בלילה... ואנחנו לא רוצות להיניק בלילה (מי שגמלה מהנקת לילה). יש פה בפירוש אינטרסים מנוגדים. הילדים רוצים לינוק בלילה עד גיל הרבה יותר מאוחר ממה שאנחנו מסכימות.

אני אישית לא הרגשתי קושי לסרב להנקת לילה אחרי גיל מסוים, שהיה נראה לי מתאים מבחינת יכולת אישית שלהם לסחוב לילה ללא אוכל. לא הרגשתי שזה יותר פוגע מהם מכל סירוב אחר שהם זכו לו די הרבה (לדעתי), לא לזרוק כוסות על הרצפה, לא לנשוך אותי, לא לגעת בשקע חשמלי...

הסקר הזה מראה בנתים רוב מוחלט לילדים אשר גומלים אותם לעומת ילדים שנגמלים מעצמם.

למה לדעתכם?

את הגדולה גמלתי מיוזמתי בלילה סביב גיל שנה ו-3, כי הרגשתי שאני לא מצליחה להתמודד עם העייפות: כבר עבדתי במשרה מלאה, ובתי השלימה חוסרים (בתזונה, בקרבה...) בהנקות כל שעה וחצי בשעות שהיינו ביחד בבית. אה, כן, וגם הייתי כבר בהריון עם השני... וגם לחץ מסיבי של בנזוגי שהיה משוכנע שאם לא תינק בלילה גם תלמד לישון לילות רצופים. ובכן, אהם... גמילת הלילה עברה בקלות ("כוווווולם הולכים לישון בלילה, גם הציצי ישן, כשיהיה אור בחלון הציצי יתעורר" התקבל, גם אם תחת מחאה), לעומת זאת הילדה המשיכה להתעורר בלילות עד גיל שלוש בערך. המשיכה לינוק בוקר וערב עד שנה ו-8 בערך, חודש לפני שנולד אחיה, ואז גמלתי אותה (די בקלות) כי לא רציתי הנקת צמד.
את השני גמלתי יום ולילה ביחד, פחות או יותר, סביב גיל שנתיים - שוב לקראת לידתו של תינוקי חדש, שוב כי לא רציתי הנקת צמד. נושא השינה בלילה כבר לא היה חלק ממערכת השיקולים, כי הנחתי שאין קשר.
את השלישי, בן 11 חודשים, אני מניקה בכיף מתי שרק אפשר, ומקווה להמשיך עד הצבא (או עד שיבוא עוד תינוק/י, מי יודע...)

אני בגיל שנה כבר רציתי להפסיק הנקות לילה, ולהמשיך ביום לעוד מלא זמן. זה מבלבל את הקטנה שלי מאוד. כיום (4 חודשים אחרי), אני מרגישה שהיה שלב 3-4 ימים שבהם היא הייתה מפסיקה לינוק לגמרי מרצונה... ואני, שקועה בציפיות שלי, להניק עד גיל 3... פיספסתי, קראתי לה לינוק. והיא באה. עכשיו אני מחכה לכמה ימי שמש כדי לגמול אותה לגמרי, אני לא בנויה להחזיר הנקות לילה ואני מרגישה שאני מבלבלת אותה מאוד. גם עם הגדול שלי עברתי תהליך דומה. התדמית שלי שלעד כמה אני טיבעית ועד איזה גיל אני מניקה, בילבלה אותי ואת הפיצים שלי..

ילד שכבר לא מתעורר לפיפי ישן יותר טוב.

גם אלו שלא יונקים...

אגב אני גם חושבת שיש קשר בין גמילה מפיפי בלילה לגמילה מהנקה. ילד שכבר לא מתעורר לפיפי ישן יותר טוב.
גם אני

וגם נותן לאבא הרגשה שהוא לא חסר אונים מול התינוק שרגיל שרק הוא מתעורר ישר תוקעים לו – רק מזה לפעמים התינוק יכול להירגע ולחזור לישון.
אז זהו, שאצלנו אבא מעולם לא הרגיש חסר אונים, גם כשהתינוק היה קטן וינק על כל פיפס. אבא תמיד מצא את הדרכים שלו להרגיע ולטפל.
דווקא כשהיה קטן היה לאבא יותר קל להרדים אותו- היום כשהוא בן שלוש, הוא יותר זקוק לי. אני לא רואה איפה הסתירה הפנימית במה שכתבתי. בסיטואציות מסוימות- נגיד באמצע הלילה, או כשהוא עייף מת- הילד צריך אותי (עם או בלי ציצי). לא כתבתי שהוא תמיד צריך אותי ותמיד רק אני יכולה להרגיע, כי זה לא כך.

אצלנו בסיטואציות מסוימות אני בהחלט זו שתמיד חייבת להרגיע
את לא חושבת שיש פה סתירה פנימית? בסיטואציות מסוימות את זו שתמיד חייבת להרגיע?
ברור שהרבה פעמים תינוק חייב את אמא גם אם הוא לא יונק. יש להם העדפות ותקופות. אבל זה פותח אופציות. וגם נותן לאבא הרגשה שהוא לא חסר אונים מול התינוק שרגיל שרק הוא מתעורר ישר תוקעים לו -- רק מזה לפעמים התינוק יכול להירגע ולחזור לישון.

ז"א יכול להיות שילד אחרי גמילה יהיה יותר קרוב לאבא
אצלי אין קשר בין הדברים כלל .
הגדולה- ינקה עד גיל 22 חודשים ועדיין לא "שמה" על אבא שלה עד גיל שנתיים וחצי.
הקטן- בן שנה ומאז שנולד אוהב את אבא שלו אהבת אמת. לפעמים אפילו מעדיף אותו על ציצי .

אותה גמלתי בגיל שנה וחצי מהנקות לילה בשלשה לילות שישנתי בחדר שינה של האורחים.
בלילה הראשון גורשתי מהחדר אחרי שבעלי החליט שאני גורמת לה לצרוח בנוכחות שלי ועוד שני לילות "ליתר ביטחון".
אני חושבת שעוד קרה פעמים ספורות שהנקתי אותה לא בכונה מתוך שינה א"כ אבל בגדול זה נגמר.

את הקטן אני אומרת שלא אגמול ואתן לו להיגמל לבד.
נחיה ונראה.
(הוא טיפוס שונה ממנה, לא כזה "מכור" להנקה באופן כללי וישן לפעמים מ-12 עד 6 בלי לינוק)

אצלנו בסיטואציות מסוימות אני בהחלט זו שתמיד חייבת להרגיע, גם אם ההרגעה לא כוללת הנקה. אף פעם לא הבנתי למה טוענים שהנקה גורמת לתלות בלעדית באמא, או שהפסקת הנקה מאפשרת לאב להיות שותף מלא יותר; אצלנו זה ממש לא כך.

אצלנו זה ממש הפוך: גם בתקופות ההנקה, בעלי היקר, שמטפל בילדים, מקלח, מאכיל וכו' יכול להרגיע את הילד (אם אני לא זמינה לציצי... כמובן שציצי עובד יותר מהר). זה נראה לי מסוג הדברים שאנשים שלא תומכים בהנקה אומרים כדי להצדיק למה הם לא הניקו...
ז"א יכול להיות שילד אחרי גמילה יהיה יותר קרוב לאבא- אבל זה יהיה פחות בגלל הגמילה ויותר בגלל שפתאום לאבא "יש מה לעשות איתו" (להאכיל)- וזה במרכאות כי במקום לוותר דווקא על ההנקה אפשר לתת לאבא לקלח, לעשות גרפס אחרי האוכל, וכו'... אבל הכי קל להאשים את ההנקה... מקווה שלא פגעתי כאן במישהי שחשבה ככה וגמלה מסיבות דומות @} זה לא אישי.



את הילדים שלי, אגב, גמלתי בסביבות שנה מהנקות לילה כי פשוט היה לי קשה לא לישון. ואצלי הם היו "מחוברים" כל הלילה ולא הייתי מצליחה לישון בצורה סבירה על הצד (כאבי גב), והחלטתי שבגיל שנה אני יכולה לוותר על ההנקות האלו (הנקה של 5 בבוקר לא נחשבת אצלי להנקת לילה... וגם לא זו של 10 בלילה, לפני שאני הולכת לישון. אני יותר מדברת על הגבלה של ה-6-7 שעות שאני אמורה לישון בהן...).

את ההנקה החליף בהתחלה בקבוק תמ"ל, ותוך כמה חודשים דיללתי לאט לאט עד שבקיץ כבר נתתי מים, ואח"כ כבר הפסיק להתעורר, בסביבות גיל שנתיים (לאוכל- הגדול חזר להתעורר ובגדול בתקופת הגמילה מחיתול- ועד עכשיו קם פעמיים- שלוש בלילה לפיפי... וכמובן שיש פעמים שהם חולים וכו').


זה נראה לי בסדר לגמרי לעשות פעולה כזו או אחרת מתוך התחשבות בצרכים של האמא (כל אחת והגבולות שלה), אבל מעורר בי התנגדות לשמוע שזה "לטובת התינוק" (למשל- גמלתי מהנקה בגיל קטן כדי שלא יהיה לו קשה להיגמל בגיל שהוא מבין... וכאלה).

אצל הגדול שלנו ,בגיל שנה וכמה חדשים התחלתי להרגיש שהנקת לילה מקשה עלי,והאמנתי שגם עליו...לזוגי היתה מתוכננת חופשה של שבוע מהעבודה וחשבתי שזה יהיה זמן טוב-הוא בטח יהיה צריך להיסתובב איתו על הידים במשך כמה לילות ויוכל לישון במשך היום ואני אשן בלילה ויהיה איתו ביום...
האמנתי בכל ליבי שהגמילה תיהיה מאד קשה במשך כמה ימים,הכנתי את עצמי ואת זוגי לכמה לילות מאד קשים,התחלתי עם הקטון ספירה לאחור,שטיפת מח די אינטנסיבית בנוסח-
עוד שבוע ציצי הולך לישון בלילה,אתה רואה,בחוץ חושך...בחושך ציצי ילך לישון...עוד יומים ציצי בלילה ישן,אמא ישנה ,קטוני ישן,אבא ישן,כלבה ישנה...
בקיצור,טחנתי לו את המח והייתי מאד מפוחדת ו"נחושה",הערב המיוחל הגיע,כולנו,כולל קטוני,היתכוננו ללילה של צרחות...(ואני נישבעתי שלא משנה מה -אני לא נישברת!!!!!)
הוא נירדם על הידים של אבא,הונח במיטה,מתישהו התעורר וביקש ציצי-אבל מתוקי,לילה,ציצי הלך לישון...-והתחיל ליצרוח,אבא נידנד, אמא נידנדה,כולנו בכינו ולאחר כעשרים דקות "נישברתי"ונתתי לו ציצי והחלטתי לרדת מהעינין,בגיל 18 הוא לא ירצה את הציצי שלי בלילה,שיכנעתי את עצמי והלכנו לישון.
כך חלפו כמה שבועות ולילה אחד קטוני נירדם בלי ציצי בטיול ערב במינשא וכשהיתעורר לבקש ציצי אמרתי לו ,חצי ישנה ,מתוך ידיעה פנימית עמוקה וללא כל הכנה מוקדמת-אבל חמודי,לילה,ציצי ישן-הוא היסתכל עלי,אמר "אה",סובב את הראש לצד השני ויותר לא ינק בלילה...
מה למדתי-
אני מרגישה שהתפיסות והאמונות שלנו לגבי העולם משפיעות על עולמינו באופן ישיר ויוצרות כל כך הרבה סבל מיותר...
הלואי שהיתי מצליחה לקחת את הלמידה הזאת לכל תחום בחיים...(אני בתהליך...)
תודה

וגם אם ילד מתעורר ובוכה והוא לא חייב לינוק אז לא את זו שתמיד חייבת להרגיע.
אצלנו בסיטואציות מסוימות אני בהחלט זו שתמיד חייבת להרגיע, גם אם ההרגעה לא כוללת הנקה. אף פעם לא הבנתי למה טוענים שהנקה גורמת לתלות בלעדית באמא, או שהפסקת הנקה מאפשרת לאב להיות שותף מלא יותר; אצלנו זה ממש לא כך.

אולי המיטה תעבור לסלון, כרהיט סלוני כייפי (מאוד כיף לילדים מזרון גדול בסלון), ובחדר שימו מזרונים?
אצלנו זה המצב, רק שהמיטה היא מזרונים (פוטונים, ליתר דיוק) המתאחסנים בארון משך היום.
חדר שינה נטו, אין לנו.

ממילא בסוף הוא ינצח
אני חושבת שמה שמקשה עלינו בנקודות רבות בהורות, אלה הן הציפיות שלנו מהילדים שלנו. אני יכולה להעיד שאלה הן בדיוק נקודות הקושי שלי - הציפייה מהילד שאינה מתגשמת כי... הוא רק ילד.
ולעניין התעוררויות בלילה והנקות - אני חושבת שברגע שמורידים כל ציפייה, כלומר מפסיקים להסתכל על לוח השנה - בן כמה הילד, ומפסיקים לספור הנקות בלילה, החיים הרבה יותר איכותיים עבורנו המניקות.

כל זה כמובן לא סותר על חשיבות מציאת פתרונות לוגיסטיים ככה שיהיה יותר נוח להניק בלילה ולישון תוך כדי.
מה שמאוד עוזר למשל, זה להוציא את השעון מחדר השינה. ברגע שאנחנו לא מסתכלים על השעה כל קימה, פחות מרגישים כל קימה.

אני גמלתי בלילה בסביבות גיל שנה ורבע או קצת יותר, לא באופן טבעי במיוחד. עשיתי את זה כשבן זוגי היה בחו"ל וככה ההתמודדות היתה שלי נטו מול הקטן בלי אי נעימויות בגלל הבכי או מסרים אחרים שמסתובבים בחדר. לילה אחד מאוד לא נעים, עוד שני לילות קצת לא נעימים וזהו. אפשר לומר שזה עשה די טוב להתעוררויות -- לא הפסיק אותן לגמרי אבל הפחית מאוד, וגם אם ילד מתעורר ובוכה והוא לא חייב לינוק אז לא את זו שתמיד חייבת להרגיע.
למען האמת עשיתי את זה בשני שלבים: בשלב הראשון רציתי להוריד את ההתעוררות של חצות ודחיתי אותה ליותר מאוחר, אחר כך הסברתי לאט-לאט שלא יונקים יותר בלילה וככה נשארה רק היניקה של חמש בבוקר שכעבור עוד כמה חודשים שברה אותי לגמרי, ואכן ממה שהבנתי היא זו שהכי קשה להם לוותר עליה והיא הרבה פעמים האחרונה שנשארת.
לא יודעת באיזו דרך את מתחזקת, אבל זה הכי חשוב: אם את מחליטה לגמול בלילה -- לכי על זה מכל הלב (בהסתייגות אחת שאם התינוק ממש צורח ולא נרגע ומתמרד ומוחה מכל הלב גם בלילה השני אז אולי כדאי לוותר, כי זה כנראה לא הזמן והוא עדיין צריך את זה מאיזושהי סיבה, וממילא בסוף הוא ינצח אז בשביל מה לך) ותדעי שזה לא ביג דיל, הרי הוא עדיין יינק ביום. ואם החלטת לעזוב את זה בינתיים -- גם אז כנראה עשית חשבון נכון ואל תתעסקי עם זה כל יום וכל לילה.

שמחה שפתחתי את הדף הזה. קוראת, מקבלת פרספקטיבה ומתחזקת בדרכי. תודה!

לא יודעת אם זה נחשב טבעי, אבל החלפנו את סידורי השינה במיטה - במקום בין אמא לקיר הפצקול ישן בין אבא לקיר, ובלי מאמץ רב, אבל כן עם עזרה של בקבוק מים מאבא ירדנו להנקה אחת בלילה (בחמש בבוקר). מקודם כבר שלושה חודשים לא זכיתי ליותר משעתיים שינה רצוף, ולילות רבים גם לא שעה. תומר בן שנה וחודש...

הפתרון למצב הזה היה רק לקנות קינג סייז או להוריד את המזרונים לרצפה אך לא ממש מתאפשר בדירתנו השכורה כשהמיטה שייכת לדירה ואי אפשר להפטר ממנה.
אולי המיטה תעבור לסלון, כרהיט סלוני כייפי (מאוד כיף לילדים מזרון גדול בסלון), ובחדר שימו מזרונים?

אני הנקתי בלילה עד גיל שנתיים ועשר ואז גמלתי באופן יזום, בקלות וללא בכי. אבל אני די בטוחה שהיה מפסיק להתעורר בלילות ביוזמתו בסופו של דבר, כי זו היתה המגמה בחודשים שקדמו לגמילה.
אגב אני גם חושבת שיש קשר בין גמילה מפיפי בלילה לגמילה מהנקה. ילד שכבר לא מתעורר לפיפי ישן יותר טוב.

הבכורה נגמלה בעצמה מהנקת לילה באזור גיל שנתיים וחצי. פתאום שמתי לב שאני לא מתעוררת בכלל בלילות. כמה חודשים אח"כ נכנסתי להריון והיא כמובן חזרה לינוק בלילה. אחרי הלידה היו לה סיבות עוד יותר טובות לינוק גם בלילה (אחות חדשה וכו'), אבל אחרי כמה חודשים גם זה התאזן, והיא חזרה לישון לילות מלאים ללא הנקה, הכל כאמור מעצמה וביוזמתה.

מעניין אותי לשמוע דרכים נוספות למצב הזה של אי נוחות בלינה המשותפת ופתרונות בכדי להמשיך להניק בלילה יחד.
בילד השלישי למדה אוית גיסתי להשתמש במיטת התינוק שקנינו לבכור במסגרת "חבילת הלידה" - הורדנו לה את הדופן שעולה ויורדת והצמדנו אותה בין הקיר למיטה שלנו והופס, המיטה שלנו התרחבה לה בקלילות ובנעימות. עכשיו עם הרביעית, השלישי עוד אתנו והיא התחברה מהצד השני בדיוק באותו אופן עם מיטת תינוק מושאלת, זה גורם למיטה להרגיש כל-כך מורחבת שהרבה לילות שאנחנו מסיימים כשגם שני האחים הגדולים ישנים אתנו...

רוצה להוסיף קצת אחרת
בן בכור - גמילה מזעזעת מהנקות לילה, בגיל שנה+ בעקבות הריון, נגמל מהנקה בגיל שנתיים ועד היום מאשימה את עצמי
בן שני - נגמל מהנקות לילה לבד,
הוא היה די קרוב לזה בגיל שנה וחצי (הנקות לילה+פיפי - כנראה שיש קשר) אבל אז נסענו לטיול והיתה רגרסיה
חזרנו בגיל שנתיים וקצת והוא נגמל קומפלט תוך שבועיים-שלושה
בת שלישית - בת שנה + יונקת 1-2 פעמים בלילה אלא אם כן חולה, שיניים וכו'
לילה אחרון לא ינקה בכלל
טיפ קטן שלא עבד עם הראשון אבל כן עם השאר (תלוי בגיל, ילד וכו')
לנסות "ששש" או טפיחות על הגב, היפוך לצד שני,
לפעמים עובד
שינה ערבה

מיכל ע, על לא דבר! וגם על זה יש בטח מלא דיונים בדפים אחרים...
השם שלך גומר אותי
הרשי לי לצטט אותך... [-:

מעניין אותי לשמוע דרכים נוספות למצב הזה של אי נוחות בלינה המשותפת ופתרונות בכדי להמשיך להניק בלילה יחד
נראה לי חשוב מאוד-מאוד למצוא פתרון טכני שיאפשר לכולם לישון יחד ולך ולבעלך להתחבק מדי פעם גם בלילות! וקשה לי להאמין שאי אפשר לפתור את זה. @}
שמישהי תזכיר את שמות הדפים הרלוונטיים...

מבחינתי להמשיך להניק בלילה כי זה לא מפריע לי לישון ונרדמת מיד אחרי וגם תוך כדי. כמובן שהקטנה צמודה אליי במיטה הזוגית ויונקת בשכיבה לצידי כך שזה לא דורש קימה מיוחדת.
פרט לתקופות הקשות של צמיחת השיניים וכבר ציינתי את זה קודם שזה קשה לי מאוד וגם משפיע במשך היום, פה יש הקרבה שהיא חובה בעיני ולמדתי לקבל את את הקושי.
אך הבעיה האמיתית והכי כואבת זה שאבא מוזנח בשבילנו.
מהיום שנולדה היא ישנה איתנו במיטה וזה היה ברור מלכתחילה שאין מצב להפריד ביננו.
למדנו לחלוק את המיטה יחד. כשהיתה זעטוטית נדחקנו לצד המיטה ואבא התרחק לצד השני מחשש שלא ימחץ אותה כי אני מודעת לתזוזות שלי ולנוכחות שלה.
הקטנה בהתחלה היתה באמצע כך שאבא היה מוגבל בתנועה וגם היתה הפרדה בינו לביני ואיבדנו קרבה.
אח"כ אני עברתי לאמצע אך מהר מאוד סבלתי מכאבי גב בשל אי יכולת להסתובב ולהתהפך חופשי.
ניסינו שבוע לשים את הקטנה במיטה משלה לידנו אך זה היה נורא מבחינתי לקום במיוחד להניק וזה גמר אותי לאורך כל היום אז מייד החזרנו אותה למיטה.
בעלי החליט לישון על הספה בסלון לכמה זמן וזה נורא ביאס אותי שהוא נידה את עצמו מן המיטה למרות שעשה זאת מרצון בשביל שלנו יהיה יותר נח ומרווח ולא אומר שאני לא מרוצה שיש לנו יותר מקום עכשיו אך הוא חסר לי במיטה.
יותר מאוחר עלינו על איזו אפשרות להרחבה וצירפנו מזרון יחיד למיטה הזוגית בכדי שלבעלי יהיה מקום לידינו, אומנם לא באותו הגובה אבל עדיף מבידוד בחדר אחר.
דיברנו על כך שהקטנה תישן במיטה משלה ברגע שתפסיק לינוק ושזה יקרה בהדרגה לקראת גיל שנתיים בכדי שנוכל לישון שוב יחד בנוחות.
אני מאוד אוהבת לישון עם הקטנה ולהרגיש אותה לידי ולחבק אותה במהלך הלילה ואני לא ממש רוצה להפרד ממנה וגם טוב לי ונעים לי להמשיך להניק ולהעניק לה. לגבי גיל הגמילה הכל משואר ולא ברור באמת מתי זה יקרה.
איך אשלב בין השניים?
הפתרון למצב הזה היה רק לקנות קינג סייז או להוריד את המזרונים לרצפה אך לא ממש מתאפשר בדירתנו השכורה כשהמיטה שייכת לדירה ואי אפשר להפטר ממנה.
שמעתי על עוד אמהות כאן באתר שהבעל מוותר על מקומו במיטה לטובת האם והתינוק בידיעה שזה זמני.
מעניין אותי לשמוע דרכים נוספות למצב הזה של אי נוחות בלינה המשותפת ופתרונות בכדי להמשיך להניק בלילה יחד.

תודה רישגלית. (השם שלך גומר אותי )

אני לא הייתי מודעת לאפשרות של גמילת לילה עד הילד השלישי.
את הראשון הנקתי עד גיל שנתיים. גמלתי אותו בעקבות ההריון השני והנקות הלילה היו האחרונות לרדת. חווית הגמילה היתה כל כך קשה עבורי ועבורו עד שהבטחתי לעצמי לא להכנס להריון נוסף (שלישי) עד שהבאה בתור תהיה גמולה סופית - עצמאית!
כמובן שהבטחות בצד, המציאות (אעלק) הביאה לי הריון נוסף כשהשניה היתה בת קרוב לשלוש. אך הפעם למדתי להניק בזמן ההריון, ולא יה לי צורך לגמול אותה. היא ינקה עד גיל 4. בלילות היא הפסיקה לינוק בזמן ההריון מתישהו.. לא זוכרת. נראה לי שהיא היתה בת 3 בערך. אבל למרות שלא לחצתי, ברור לי הקשר להריון. לו לא הייתי בהריון, נראה לי שההנקה כולל הנקות הלילה היו נמשכים זמן רב יותר..
את השלישי והרביעית גמלתי בלילות סביבות גיל שנתיים, כל אחד מסיבה שונה (השלישי ינק המון, ולקראת סוף ההריון עם הרביעית חששתי מהנקת טנדם כה אינטנסיבית בלילות. לרביעית בעיות שיניים איומות, ולמרות שאני מכירה את הטענות הלא מקשרות הנקת לילה לשיניים, השינה עם הציצי בפה במשך לילה שלם יצרה אצלי המון חששות והעדפתי לצמצם את הנקות הלילה להנקה פרופר, וכך, תוך מספר שבועות, היא ויתרה על הציצי לחלוטין).
עבורי, להניק בלילות היה הרבה יותר פשוט מאשר לגמול.

אני חייה ביפן ומכירה מספר לא קטן של נשים המניקות משך שנים רבות (עד יסודי פלוס מינוס), ומהסיפורים שלהן, הנקות הלילה הן האחרונות לרדת.. אני מכאן מסיקה, שדווקא עם ילדים, הנקות הלילה הן המשמעותיות ביותר כי הן מחברות בין הילד לאימו בזמן הרגוע ביותר משך היממה.
אני גם חושבת שמי שמניקה תקופה כה רבה, כבר למדה איך לישון משך ההנקות.
כמובן שלינה משותפת היא מאסט לעניין.

אצלנו הסתיימה הנקת הלילה של הגדולה באופן טבעי, סביב גיל 3. פשוט יום אחד גיליתי שהתחילה לישון לילות שלמים...
ההנקה בשעות היום הסתיימה ביוזמתי בגיל שלוש וחצי בערך, בגלל הריון חדש.
מספר שתיים בן שנתיים וחצי, יונק בין 1-5 פעמים בלילה. מאחרינו נסיון כושל לגמילת לילה, צרחות של שעתיים (!!!) שלא התקצרו גם בלילות הבאים. כל הסיפורים על הציצי שרוצה לישון כשיש חושך לא הועילו. לקחתי נשימה, מקווה שילך בדרכי אחותו (עוד חצי שנה למנייאק).
בהצלחה!

ויש לי עכשיו תכנון חדש.
במקום להניק על הספה ולחכות להתעוררות הראשונה, ננסה להשכיב במיטה, ואז בסביבות 22:30 (לפני שארצה ללכת לישון, בהנחה שהיא לא תתעורר עד אז), אוציא אותה להנקה יזומה וחזרה למיטה, עד ההתעוררות הבאה...
הדבר היחיד שעולה לי כרגע בראש שיכול להפריע לעניין הוא האחיות הגדולות. היא נרדמת בערב לפניהן, ועלולה להתעורר מהרעשים מהחדר שלהן. אבל שווה ניסוי.

שלוש ילדות, כל אחת אחרת.
הראשונה - ישנה כל הלילה בגיל 6 שבועות, במיטה שלה, בחדר שלה (נטיה שלה לגמרי). קצת לפני גיל שנה התחילו כאבי שיניים, ואיתם התעוררות והנקת לילה. ככה און אנד אוף עד שנה ו-7 (חוץ משיניים היתה גם כניסה למשפחתון, מחלות, עוד שיניים, נסיעה לארץ, דלקת אזניים).
ואז היו שלושה לילות קשים - אבא קם אליה. הסביר לה שציצי ישן. בלילה הראשון היא בכתה הרבה. היה קשה. בלילה השני קצת פחות, בשלישי ממש מעט. ואז אני קמתי אליה... היה לה קצת יותר קשה אבל הייתי לבושה והסברתי את אותם דברים (כולם ישנים, גם העצים, גם הפרחים, גם אבא וגם ציצי...). וזהו.
גמלה את עצמה סופית בגיל שנתיים.

השניה - לא ישנה כל הלילה מגיל 6 שבועות. ינקה בשכיבה, יחד איתי. בסביבות 10 חודשים העברנו אותה חדר, למזרון על השטיח. הנקתי בשכיבה כדי להרדים, והצטרפתי אליה בהתעוררות הראשונה.
משכנו ככה כמה חודשים, עד שלאיש שלי נמאס שאנחנו לא יחד חצי לילה. אז בגיל שנה וחצי העברנו את מיטת הפעוט לחדר של הגדולה, והאיש קם אליה בלילה הראשון. אני בשני. ואחרי עוד שניים שלושה לילות היא כבר לא התעוררה בלילה. ככה בייצתי לראשונה ונכנסתי להריון עם השלישית אז הגמילה היתה באמצע ההריון כי כבר לא היה מה לינוק (שנה ו-10 בערך).

השלישית - בת 9 חודשים עכשיו. ישנה איתנו. לאחרונה יש נסיונות להעברה לחדר אחר. האיש לא מסכים למיטה משפחתית. ומסוכן להשאיר את המצב כמו שהוא (היא כבר נפלה פעם אחת מהמיטה. זוחלת, עומדת...). אז כרגע הערב שלנו נראה ככה: 19:30-20:00 בערך היא יונקת ונרדמת עלי על הספה בסלון. לפעמים אני יכולה להניח אותה לידי. לפעמים לא. מתישהוא בסביבות 22:30-23:00 היא מתעוררת. פיפי (אם היא מוכנה להתפשפש. אם לא, אז רק מחליפים לח"פ כי בינתיים אני לא במצב של לפשפש בלילה) ולינוק... ואז היא נכנסת לשינה עמוקה. בשלב הזה אנחנו מניחים במיטה שלה. היא יכולה לישון ככה שעתיים-שלוש מקסימום. ואז האיש קם ומביא אותה אלי... ואנחנו ממשיכות לינוק/לישון יחד.
הסיבה לנסיון המעבר הזה היא בעיקר האיש. הוא טוען שאנחנו מפריעים לה לישון. וכל זה על סמך הגדולה שהתחילה לישון לילות שלמים כשהעברנו אותה חדר. נו, ממש דוגמא טיפוסית בינתיים זה לא ממש מוכיח את התאוריה שלו...

המצב הנוכחי גם מסוכן, אבל פחות. נותן לנו קצת זמן לבד יחד (או לרוב נותן לי קצת זמן לישון לבד בלי שצמודים לי לציצי).
אני הייתי רוצה להוריד את המזרן שלנו לרצפה. הוא לא רוצה אבל לא נראה לי שתהיה ברירה. אלא אם היא תתחיל באופן פתאומי לישון כל הלילה...
<אמש, בהתעוררות של 22:45, היא לא נרדמה. התעוררה לגמרי. אז לא היתה ברירה והלכנו לישון יחד. ואני שואלת, מה רע?>

שלנו בן שנה עוד כמה ימים. אני כבר מגיל חצי שנה מרגישה שלא אכפת לי כבר להפסיק להניק. מצד שני יש המון זמנים שמאד כייף לי להניק.
הלילות היו בסדר בהתחלה ומגיל חצי שנה בערך נהיו יותר קשים.
עשינו נסיון גמילה מלילה כשהיה בן 9 חודשים כי הרגשתי שאני לא יכולה יותר ושאני מפתחת תחושות נורא קשות כלפיו בלילה. היתה אפילו פעם אחת שממש הרגשתי אונס. בכל אופו זה לא הצליח והיה לנו די ברור שהוא עדיין זקוק לתזונה בלילה. אז ויתרתי בינתיים, כבר אין לי תחושות כל כך קשות אבל אין ספק שאני עצבנית לא מעט ועייפה למדיי.
הוא מתעורר הרבה ועל כל דבר שמציק לו מבקש לינוק- עקצה אותו יתושה, צריך פיפי וכולי.
לא מוכן להתפשפש ומתעצבן מאד כשאני מנסה למרות שלפי הבייטות ביניקה ברור לי לגמרי שזה מה שהעיר אותו ומציק לו.
בקיצור גם אני קמה בין 5 ל 8 פעמים בלילה ולא נרדמת חזרה בקלות.
חשבתי בגיל שנה לנסות שוב לגמול אותו מלילה אבל עכשיו כבר לא בטוחה...
אין לי תובנות להוסיף. (אה, גם אצלינו ישן איתנו במיטה אבל ליד בעלי, מה שלא מפריע לו בכלל לטפס שוב ושוב אלי.)

קודם כל יש לי חברה שלא הפסיקה בלילה (ניסתה וזה לא הלך, ויתרה, ניסתה שוב וחוזר חלילה) ובסוף גמלה מהכל יחד כשהילד היה בן שנתיים ושמונה בערך. זה היה קשה.
אצלנו בת שנה ותשע, לפני כחודש וחצי, אחרי מספר אינסופי של קימות בלילה ויניקה אינסופית בכולן, הוחלט על גמילת לילה. זו היתה כמובן החלטה שלנו לא שלה... אמרנו שהציצי ישן וכו', הספורים הרגילים וגם עשיתי מה שקראתי בזמנו בספר "לישון בלי לבכות", שתרדם בלי הציצי בתוך הפה. אני מוציאה לה כשאני רואה שהיא מתחילה לעפעף. היא בוכה טיפה ואני מסבירה שלא נרדמים עם ציצי בפה ושרה לה שיר. לרוב תוך 3 שירים היא ישנה, בכוחות עצמה. אני גם לא מלטפת וכו', שלא תתרגל למשהו שאח"כ בלילה אתעצבן ואתקשה לספק. בכולופן אחרי 3 לילות בערך היא התחילה לישון יותר טוב.היא מתעוררת לפחות פעם בליל ה ומבקשת לינוק ואני אומרת שהציצי ישן ותוך כמה הסתובבויות במיטה היא ישנה (הלילה זה לא קרה... יש לילות יוצאים מהכלל. אבל לפחות 4 לילות בשבוע זה עובד מצוין ומציל את חיי).
ואז יש את הבעיה של להתעורר בחמש בבוקר לינוק. אבל אלה כבר צרות של עשירים.

חושבת וחושבת וחושבת,

התוספת שלי לעיניין שאלתך היא כזו, המחשבות שלי סביב- די להנקות הלילה - , היו עד מתי בעצם הוא "צריך" מבחינת תזונה את ההנקה.
כי הוא ישן לידי, והיה קרוב קרוב קרוב, אז עד מתי אני אמשיך לקום בלילה להניק, אני עייייייייפה.

ואחרי כמה שבועות עם מחשבות ושיתופים "וסקרים" בעלפיים, הגעתי למסקנה , החד משמעית (שלי!), שזה די בעצם תלוי בי, ואני זו המחליטה וכ-ל החלטה כל עוד היא בלב שלם ושלמה איתה עד הסוף לחלוטין, תתקבל גם על ידי הצד השני..

כך היה. גילגלתי לי בראש מה אני בעצם רוצה - למשל לישון כל הלילה, רצוי לפחות עד אור ראשון, שידרתי את זה במחשבותי אליו, אמרתי לו בקול רם מהיום תוכל לינוק רק כשיהייה אור. בלילה ישנים אם אתה צמא יש מים.

הוא היה קרוב לשנתיים- אז נשברתי סופית, וגם הגעתי למסקנה באמת מבחינתי שהוא תינוק בריא אוכל ויונק היטב כל היום אז בלילה ישנים!

וגם המחשבה על איזו אמא מסופקת משינה הוא יקבל. הרי זה בהכרח משפיע עליו.

וכך היה, לילה ראשון התעורר וביקש אמרתי בקול תקיף", "עכשיו לילה, יונקים בבוקר, אני לידך הכל בסדר".- שימי לב שאין כאן שום מילת שלילה על הנקה.

בלילה השני זה היה קצר יותר
בלילה השלישי ישן עד הבוקר רצוף.
זהו נגמרו הנקות הלילה לקראת גיל שנתיים,
לדעתי היום עם העולל החדש העתיד לבוא אני"אסחוב" את זה פחות. כלומר שנה וחצי כזה- בהנחה והכל מצויין.

לעיניין נוסף שהעלית, לינה משפחתית, בגיל חצי שנה, הוא היה על מזרן משלו קטן כזו ששבר לי את הגב, ובגיל שנה "קלטתי" "תפסתי" שלא נוח לי, ופשוט עבר למיטת נוער לידינו, ואז יש לי, לנו ולכולם מקום.

וסוף להפרעה הזוגית.

אם הייתי מוצאת אותו בחיפוש שעשיתי, לא הייתי פותחת את דף הסקר הזה...
אפשר לאחד אחרי שהדיון כאן ימצה את עצמו (-:

מנסיוני דווקא ההפך.
בקיצור, כל אחת והניסיון שלה P-: ואין כללים. אבל בואי נגיד שלעשות ניסוי ולהעביר תינוק ממיטה משפחתית רק כדי לנסות להפחית התעוררויות - זה יכול להיות ניסוי מבאס ומייגע. מצד שני, זה יכול גם להצליח, מי יודע?

שוב תודה לכל העונות.
ותודה לך אל פקה על ההפניה לדף המדהים גמילת לילה ביוזמת התינוק שלגמרי מספק תשובות לשאלותי
<ואם הייתי מוצאת אותו בחיפוש שעשיתי, לא הייתי פותחת את דף הסקר הזה....>

אם כבר, נראה לי שתינוקות ופעוטות מתעוררים יותר כשהם ישנים בנפרד מההורים
מנסיוני דווקא ההפך.
הבכור ישן איתנו עד גיל שנה וחצי. וקם מיליון פעמים בלילה ואז לילה אחד התארחנו ונוצר מצב שישן בחדר סמוך לשלנו במיטה משלו והוא ישן עד הבוקר. החלטנו לנסות ולראות אם זה עובד ושוב ישן עד הבוקר ומאז עבר למיטה משלו כאשר מידי פעם היה מתעורר פעם אחת וזהו.
עם השני זה נושא טעון בימים טרופים אלו אבל אני מניקה כרגע.. אז בפעם אחרת..

אנחנו לא ישנים במיטה משפחתית. קשור?
לדעתי ומניסיוני לא קשור. אם כבר, נראה לי שתינוקות ופעוטות מתעוררים יותר כשהם ישנים בנפרד מההורים. ואז קצרה הדרך להרגעה באמצעות הנקה...

גמילת לילה ביוזמת התינוק
זה דף שנוצר בעקבות שאלה דומה שהיתה לי. אני גמלתי בגיל שנתיים וקצת. לא היה נורא כל כך.
שכשיהיה ברור לי מתי ההנקה מפריעה לי די הצורך כדי להגיד לילד בבירור "עכשיו לא (כי ציצי צריך לישון / כי לציצי לא נעים / או כל סיבה מוצדקת אחרת - של הציצי, לא שלי)" - הוא יוכל לקבל את זה. בלי קשר לשעה ביום או בלילה.
אצלנו זה היה ככה. כנראה זה באמת הקל מאוד עלי ועליו.

בתי בת שנה וארבעה חודשים יונקת פעם או פעמיים בלילה. לאחרונה פעם בלילה, בסביבות 3 לפנות בוקר. אנחנו לא ישנים במיטה משפחתית. קשור?

להחליט לזרום עם זה גם אם זה קשה- זה פשוט נראה לי יותר קל מהמאבק, וגורם פחות סבל
אכן. ברגע שהחלטתי על הגישה הזאת (בעזרתה של בשמת א, ששיחה אחת קצרה איתה בנושא סידרה לי את הראש) הנקות הלילה פשוט הפסיקו להפריע לי. אגב, זה לא שהיא אמרה לי לזרום, היא דווקא אמרה לי (לא מתחייבת על הנוסח המדויק, כן?) שכשיהיה ברור לי מתי ההנקה מפריעה לי די הצורך כדי להגיד לילד בבירור "עכשיו לא (כי ציצי צריך לישון / כי לציצי לא נעים / או כל סיבה מוצדקת אחרת - של הציצי, לא שלי)" - הוא יוכל לקבל את זה. בלי קשר לשעה ביום או בלילה.
משום מה זה כנראה גרם לי להסתכל על כל הנקה במבט יותר סטואי ולחשוב אם זה באמת כל כך מפריע לי שאני רוצה להודיע לילד את זה. וזה גם - ואולי בעיקר - שחרר אותי מהמאבק המתמיד שהרגשתי עד אז. וזה בטח מה שפתר את הבעיה, כי כשאין מאבק נשארים רק עם ההנקות שבאמת נחוצות, ועם אלה שבאמת נחוצות לא מתווכחים, גם אם בתקופות מסוימות הן נחוצות כל חצי שעה או כל הלילה. ואני כמובן לא אומרת שזה לא קשה נורא. זה קשה נורא.

אולי רק כשאפסיק לה את ההנקות תהיה לה מוטיבציה להתחיל עם מוצקים?
למה להפסיק לתת לה את הדבר שבוודאות מזין אותה ולהרעיב אותה כדי שתאכל משהו אחר שבלי ספק יזין אותה פחות?
אני כמובן מדברת מניסיון בתור מי שהמליצו לה להפסיק להיניק את התינוקת מגיל שבעה חודשים ולעבור לתת לה ארוחות מלאות של קציצות בשר ופירה ולקינוח מטרנה. התינוקת אכן היתה אכלנית קטנה מאוד, עד שירדו ממנה ונתנו לה לאכול מה שהיא רוצה. ואגב, היא המשיכה להיות אכלנית קטנה מאוד גם הרבה אחרי שהפסיקה לינוק בגיל שנתיים וחודש (וזאת עוד סיבה שאני מצטערת מאוד שלא המשכתי להיניק אותה עד עצם היום הזה (-:).

הבעייה היא לא בזומביות של האמהות, שעושות עבודתן נאמנה. הבעייה היא בעולם שלנו, שמצפה מאמהות לתפקד כאילו ילדים זו לא עבודת קודש.

בכורתי ינקה עד 4.9 שנים. אם אני זוכרת נכון, רק בגיל 3.5 הפסיקה יניקה לילית.
השנייה ינקה 4 שנים, כולל בלילות.
השלישית בת שנה וחצי, בדיוק כמו אצל אם אוהבת:
_לנו יש ילדה בת שנה וחצי שישנה איתנו במיטה ויונקת בממוצע בלילה כשלושה פעמים.
עד לפני שבועיים במשך כחודש וחצי אוליי יותר היו לי לילות מטורפים מחוסרי שינה כחלק מתהליך צמיחת השיניים הטוחנות שטרם בקעו.
בתקופה הזו הקטנה ינקה מלא בלילה ונצמדה אליי כל הלילה. כל ניסיון שלי להתהפך או להוריד את ראשה הנשען על חזי העיר אותה וגרם לה להתבכיין._
לפעמים אני חושבת שיהיו לי פצעי לחץ כי אני כל הלילה על צד אחד, עם הציץ היחיד שהיא מוכנה. גם במיטה המשפחתית. אבא נדד למיטה אחרת אבל יום יגיע ונחזור שנינו לאותה מיטה ואז אולי הקטנה תישן עם השנייה, שעד לא מזמן ישנה עם הבכורה.
בחשבון פשוט, אני לא ישנה כבר כמעט 11 שנים (הבכורה בת 12), ואני עדיין חיה! מדהים!

אני לא רוצה לייאש אותך, אבל אני לא מאמינה שתינוקות נגמלים מיניקת לילה מעצמם. והאמת, גם לא-מעצמם, גמילת לילה זה תהליך קשה שאני נשברתי במהלכו כמה פעמים ומעולם לא באמת הצלחתי בו.
חברים, שמשלב נורא מוקדם (חודש חודשיים) היו בפאניקה (מוצדקת) מהשיבוש בחיים שגורמות הנקות הלילה, נכנסו כבר אז למהלך גמילה מהנקות לילה. היו להם כל הסיבות הטובות, הידועות.
הילדה בת שנתיים, עדיין יונקת, והם עדיין במהלך. ("החלטנו לגמול אותה מהנקות לילה" נשמע אצלם תדיר)
אני מודה ומתוודה, שהחוויה שלהם, המאבק הסיזיפי הזה, בלב חצוי, בתחושה כל הזמן שהם עושים משהו לא בסדר וניכשלים (בהנקה, בגמילה), עשתה לי את נושא הנקות הלילה ליותר רגוע, ומלא הומור וביטול עצמי. בניגוד לאחותו של התינוק שלי, , (שם הנקות הלילה נתפסו אצלי- קרוב לשלוש שנים- כקושי מופרז, עינוי,), עם אחיה הצעיר זה אחרת. אני מקבלת את הזומביות, ואת הפגיעה הזמנית בזוגיות. היא כבר מוכרת לי ואני יודעת שזה לא לנצח. לא נראה לי סביר לגמול אותו בלילה בגיל שנה.
וזה באמת קשה להניק בלילה. ההפרעה בשינה היא קשה. (רק למקרה שזה לא ברור: לכולם זה קשה מאד. זה עניין של תקופות, יש תקופות תובעניות יותר ויש
זמנים שאפשר לישון בנוחות תוך כדי הנקה.)
אני ממליצה - אם זה מתאים לכם- להחליט לזרום עם זה גם אם זה קשה- זה פשוט נראה לי יותר קל מהמאבק, וגורם פחות סבל.

שלי בת שנה ושלושה חודשים, בלילות קשים במיוחד יונקת (או יותר נכון מוצצת) די רצוף, זה התחיל רק בחודש האחרון, וקורה כך מדי כמה לילות.
בלילות כתיקונם יונקת כשלוש פעמים, שזה בהחלט פחות מלפני כמה חודשים. היניקות האלה מאד אפקטיביות, ונראה שהיא מקבלת בהן הרבה קלוריות. הייתי אולי חושבת להפסיק את ההנקות הליליות, אבל היא אכלנית מוצקים נורא קטנה ואני לא רוצה למנוע ממנה את ההזנה שהיא מוכנה לקבל... אבל אני שואלת את עצמי ואתכן - אולי רק כשאפסיק לה את ההנקות תהיה לה מוטיבציה להתחיל עם מוצקים? אשמח לשמוע מנסיונכן למרות שזאת חריגה קלה מהסקר.

את הבכורה גמלתי לגמרי בגיל שנתיים וחודש בגלל שהייתי בהיריון. עד אז ינקה כל כמה שעות גם בלילה (ואפילו בעיקר בלילה). מאז ישנה לילות די רצופים.
הצעיר עדיין יונק, בן שלוש בעוד כשבוע. בלילות כמעט שלא, אבל לפעמים מבקש. זה לא ברמה שמפריעה לי, יותר מפריע לי לפעמים שהוא בא לישון צמוד אלי ומוריד לי את השמיכה ומרחיק ממני את אבא שלו (-:.
הוא יונק בעיקר יניקת בוקר במיטה. התרגלתי, לא מפריע לי. בעיקר עכשיו, שהוא בד"כ חוזר לישון אח"כ.
מתי הפסיק להתעורר הרבה בלילה לינוק? קשה לי להיזכר, בטח יש פה קריאות ייאוש שלי בדפים הרלוונטיים (שאגב יש המון ואולי כדאי לאחד גם את זה עם אחד מהם). אני לא רוצה לייאש אותך, אבל אני לא מאמינה שתינוקות נגמלים מיניקת לילה מעצמם. והאמת, גם לא-מעצמם, גמילת לילה זה תהליך קשה שאני נשברתי במהלכו כמה פעמים ומעולם לא באמת הצלחתי בו.

שלנו בן שנתיים ועוד יונק בלילה.
הכמות אכן ירדה משמעותית אבל הפסקתי לבדוק כמה בדיוק. לפחות 3 פעמים ולפעמים גם הרבה יותר.

לפי מה שאני רואה כרגע אין שום מצב לגמילה מצידו, להיפך - אני מנסה לקצץ בהנקות היום והוא מצידו מבקש כל חצי שעה ציצי.
יש מצידו ניצנים של הבנה ואיפוק - למשל בחוץ הוא מבין שאני לא אוהבת להניק, אז הוא בא ואומר לי "ציצי בית"...
אני חושבת שבגיל שנתיים וחצי אני אנסה לגמול אותו מהנקות לילה. אבל זה גם מה שאמרתי בגיל שנה...

לנו שני ילדים, הגדולה בת שלוש וחצי, נגמלה לחלוטין לפני שלושה שבועות והקטן בן שנה וחודשיים יונק בלילות די רצוף.
ההקלה ביניקות של הגדולה באה כשהתחלתי לפשפש אותה בלילות. רוב היניקות שלה בלילות היו סביב פיפי. היא היתה מתעוררת ואני כברירת מחדל הייתי מציאה לה יניקה מה שהיה רק ממלא לה את השלפוחית והיא היתה עושה קצת בחיתול וממשיכה לישון ומתעוררת אחרי זמן מאוד מאוד קצר ושוב ושוב ושוב... כשהתחלתי לפשפש אותה בלילות (בסביבות גיל שנה וחצי פלוס מינוס) היא אמנם היתה יונקת תוך כדי פשפוש אבל די מהר היתה מתעוררת עושה פיפי ונרדמת חזרה. אחרי תקופה מסויימת תדירות ההתעוררות ירדה עד שבסופו של דבר התחילה להתעורר רק פעם אחת בלילה לפיפי. או אז נולד לה אח קטן ולפתע היא התחילה להתחרות בו על הזכות של לא לתת לי לישון בלילה. מצאתי את עצמי מניקה את הגדולה כל הלילה בעוד הקטן , בן השבועיים, ישן שנת ישרים. בו במקום הודעתי לה שמהיום היא לא יונקת יותר בלילה. היתה מחאה בלילה הראשון, אבל לי היה ברור שהיא כבר ממש לא זקוקה לזה ברמה הפיזית כי אם בנפשית והרבה יותר שווה לה אמא נינוחה שישנה בלילה מאשר אמא קרנקית שבקושי רוצה לדבר עם מישהו-ברמה הנפשית. בלילה השני המחאה היתה קלה יותר, בשלישי היה נסיון ישנוני למחות, משהו סמלי ביותר ומשם והלאה לא היו תלונות כלל.
ברור לי שהקטן יונק גם כן הרבה בלילה בגלל ענייני פיפי אבל קר לי מידי לפשפש אותו ולצערי בניגוד לאחותו הוא לא מוכן להתפשפש תוך כדי יניקה אלא צריך לקחת אותו לשרותים... בינתיים אני מחכה שיגיע שוב הקיץ ונוכל להתחיל באיזה רוטינה של פשפושי לילה ואולי נגיע לאיזה מחנה משותף ומוסכם שיהיה נעים ונוח לכל הצדדים ונתחיל לישון קצת יותר טוב ונוח בלילות. בכל אופן בינתיים אני די ישנה תוך כדי הנקה ועד שלא נהיה לי ממש לא נוח אני לא מתעוררת מזה. ככה שזה עוד סביר.

איך הם הפסיקו? גמילה יזומה שלך?

כן. גמילה יזומה מצדי.

תודות לכל העונות
כמובן שאיך שקמתי הבוקר אצתי רצתי למחשב לראות מה מצב הסקר שלי....
אז לסיכום ביניים:

1. מסתמן שיש עוד כמה אימהות בעולם שמתכוונות/מניקות למרחקים גם בלילה.
2. מספר היניקות בלילה אולי ישתפר עם הגיל?.... (לפי 1-2 אימהות עד כה...)
3. עדיין לא נכתב אפילו סיפור של גמילה עצמאית /עצמית אחד....

אמא נמרה
הבכור - ינק בלילה עד גיל שנה וחצי
הצעיר -ישן אצנו במיטה וינק בלילה עד גיל שנה איך הם הפסיקו? גמילה יזומה שלך?

ממשיכה לעקוב

הקטנה-שלוש, ינקה אין ספור פעמים בליילה וביום. בגיל שנתיים בערך צמצמתי הנקה רק לבית. ועדיין ינקה מס פעמים בלילה. לאחרונה סיכמנו על שלוש יניקות. בוקר צהריים ערב. ומאז ישנה טוב במשך הלילה. לפעמים מתעוררת לפנות בוקר ובודקת אם הגיע הזמן לציצי אבל לרוב ישנה טוב שיפר את השינה שלה במיידית.
(לא שיפר את השינה שלי,אבל זה סיפור אחר-תמיד הייתי עוף ליילה)

הבכור - ינק בלילה עד גיל שנה וחצי, ישן אתנו עד גיל שלוש. ינק ביום עד גיל שנתיים.
הצעיר -ישן אצנו במיטה וינק בלילה עד גיל שנה. מאז (היום בן שנה ועשרה) יונק רק ביום, בהדרגה מצמצמים הנקות (מזכירה לשאול על זה בדף על "הנקה מעיקה"). אבל בניגוד לאחיו שעם סיום ההנקה הלילית הסתיימו גם ההתעררויות הליליות, הוא קם פעמיים בלילה (בעלי קם אליו). והלילה הזה ממש החלטנו להחזיר אותו למיטה שלנו, כי נראה לנו שהא צריך אותנו לידו (לא צריך הנקה בלילה, צריך לישון ליד ההורים, כנראה).
כן הנקתי בלילה אחרי גיל שנה כאשר היה חולה וזו היתה התזונה העיקרית שלו.

הקטנה שלי בת שנתיים
יונקת בלילה. בין 5 - 10. אין לי תובנות מלבד זה שאני מרגישה שבגדול זה טוב לה.
אין לי הסבר מדעי, אני מאמינה שבזכות הנקת הלילה היא בריאה, מפותחת וכו'...
הלילות שלי נעים בין בסדר לסיוט. תלוי מתי שואלים אותי.
משלימה שינה בשישי שבת אודות לבעלי המתחשב שמאפשר לי לקום יקיצה טבעית(!!!)
גם בשישי וגם בשבת.

בוציק בן שנה עשרה חודשים.
יניקת הלילה של 5 - 20,000 מאד מאד מוכרת לי.
אשמח לציין כי יום אחד הבנתי שבעצם אני כבר לא קמה 5-20,000, אלא רק 4-8.
ואחר כך כבר 3-6,
ועכשיו כבר בין 2-4,5 . יש לילות שרק לקראת בוקר ישנה קימה אחת, ועוד אחת.
זה באמת עובר מתישהו, אבל לוקח זמן עד שקולטים...
אני חושבת שאנחנו ישנים לא נורא לפחות כבר 3-4 חודשים, אבל שוב, לא מצליחה לתארך לגמרי.
וכמובן שיש מדי פעם נסיגות שכאלה.

גם יובל שלי בן שנה וחודשיים, ישן איתנו במיטה ויונק בין 5 פעמים ל- 20,000 פעם בלילה...

התחילו לי הרהורי כפירה בדבר הנקות הלילה. אבל לא באמת... (-;

מדי פעם שואלת את עצמי אם הנקות הלילה הן לא שירות דוב לקטנטנים שלנו-
אולי מרוב אהבה ורצון טוב אנו מונעות מהן למידה פשוטה של הרדמות לבד ולכן מונעות מהם שינה רציפה, עמוקה ונעימה יותר?
גם אני אשמח לשמוע עוד מנסיון אלה שכבר ישנות בלילה
@}

לאמא של עוגת השוקולד הדף נפתח בהמשך ישיר לשיחתינו מהבוקר....

פשוט יהיה יותר נח לבעלי וגם לזוגיות שלנו להיות שותפים למיטה בנוחות ולא בצפיפות כי הקטנה נשארת במיטה הזוגית כל עוד יונקת
אכן גם זה חלק נכבד מהעניין
<למרות שגם אמא של אורי עונה לכל חבריה המיינסטרימים על שאלותיהם המציקות שהמיטה המשותפת זה מושלם וממש ממש לא מפריע לזוגיות >

את הגדולה שלי גמלתי מהנקה בכלל וגם מהנקת לילה כשהיתה בת שנה ו-8 בערך וזה היה בגלל שהייתי בהריון שני והיה לי קשה מידי. היא התחילה לישון לילות שלמים רק אחרי שנגמלה מהנקה..
האם היא היתה נגמלת מהנקת לילה באופן טבעי לבד, מצידה? אי אפשר לדעת כי לא ניסיתי אבל-מהיכרות שלי איתה-זה לא היה קורה בחיים! אבל כל ילד הוא שונה. זה בטוח.

לנו יש ילדה בת שנה וחצי שישנה איתנו במיטה ויונקת בממוצע בלילה כשלושה פעמים.
עד לפני שבועיים במשך כחודש וחצי אוליי יותר היו לי לילות מטורפים מחוסרי שינה כחלק מתהליך צמיחת השיניים הטוחנות שטרם בקעו.
בתקופה הזו הקטנה ינקה מלא בלילה ונצמדה אליי כל הלילה. כל ניסיון שלי להתהפך או להוריד את ראשה הנשען על חזי העיר אותה וגרם לה להתבכיין.
לילות כאלו מתישים אך בידיעה שהיותי מניקה אותה וזה מקל עליה ממכאוב ומרדים אותה, למרות שזה מעייף אותי מאוד וגורם לשינה שלי למקטעים רבים, זה הוויתור שלי מעצמי למען הילדה שלי.
דווקא לא מפריע לי להמשיך עם הנקות הלילה כל עוד זה לא מקיץ אותי משנתי הרבה פעמים אבל מתישהו בעתיד הקרוב ומקווה שזה יבוא מהקטנה ולא ממני.
פשוט יהיה יותר נח לבעלי וגם לזוגיות שלנו להיות שותפים למיטה בנוחות ולא בצפיפות כי הקטנה נשארת במיטה הזוגית כל עוד יונקת.

אין עלייך! את גדולה מהחיים!!!
ולגבי הסקר, את הסיפור שלי את מכירה...

הי הדס,
כידוע ציפיות זה רק לכריות
סקר זה סקר...ואשמח לשמוע את מסקנות וועדת החקירה שלך.

פתחתי את הדף הזה בציפיה לשמוע סיפורים חיוביים ומחזקים

ואני נכנסתי כי חשבתי שזה סקר..
אז מכיוון שהסיפור שלי לא מחזק או חיובי בעניין "גמילה טבעית" בלילה
לא בטוחה שזה המקום לשטוח את מסקנות ועדת החקירה שלי..
בכל מקרה - שיהיה בהצלחה, ולילות טובים מחזקים ורצופי שינה!

אורי בת שנה וחודשיים ישנה איתנו במיטה ויונקת בין 5 פעמים ל-20,000 פעם בלילה....
אחרי חודש ללא שינה (באשמת השיניים או אלוהים יודע מה) התחילו לי הרהורי כפירה בדבר הנקות הלילה. אבל לא באמת...
הייתי רוצה להמשיך להניק אותה בלילה עד שלא יהיה לה צורך בזה יותר והיא תגמל מזה באופן טבעי ותתחיל לישון לילות שלמים, אבל אני תוהה האם זה ריאלי? האם זה יקרה מתישהו?....
כיוון שלרגע אני מתקשה ללכת בבטחה ובאמונה בדרכי, פתחתי את הדף הזה בציפיה לשמוע סיפורים חיוביים ומחזקים