_אפשר להמנע באלגנטיות בלי לנופף באידאולוגיות שעבור הצד השני נתפשות כמתריסות.
את מציעה לי לשקר? להגיד כן כן ואז "פתאום" ברגע האחרון "יקרה" משהו שימנע ממני לבוא? מצטערת, אני לא כזו. אני גם שונאת שעושים את זה באופן כללי, לי או לאחרים. כתוב בתורה שמותר לשקר? ואת מצפה גם מהילדים שלי להשתתף בשקר הזה? אני לא יכולה לבוא. ליטרלי. לא יכולה. אם הוא מקבל מחלה כסיבה לאי הגעה, יתכבד ויקבל גם את אי היכולת הנפשית שלי לעמוד באירוע כזה._
איפה כתבתי לשקר? יותר מזה - בתגובה לדברים שכתב רני כתבתי:
אני לא מסכימה עם החלק של התירוצים, אבל בהחלט אפשר לא ללכת לבריתות של אנשים לא קרובים
כתגובה לדבריה של
אהבת עולם על השקר כתבתי:
(
אהבת עולם):
_עצות מהסוג הזה מאו---ד מקוממות אותי.
מה שאת מספרת קרה באמת או לא קרה?
אם זה לא קרה, זה פשוט שקר.
ושקרים, לדעתי, זאת אופציה שצריך לשמור כדבר אחרון-אחרון-אחרון, אחרי שכל שאר האופציות נשללו.
מפריע לי שאנשים מתייחסים לשקרים בכזו אגביות.
(
דברתיה קוממי): ברררר. כנ"ל.
(
אהבת עולם): ששקר פוגע קודם כל באדם עצמו.
(
דברתיה קוממי): בכל מקום בתורה (זו שמצווה עלינו למול, כן?) כתוב: תרחק מן השקר. לא כתוב תלחם בו, לא כתוב "מגר אותו", לא כתוב "תעקור אותו", רק - מדבר שקר תרחק.
משום ששקר דבק בך. אם אתה מתקרב אליו, אם אתה מנסה להלחם בו, הסכנה שהוא ידבק בך עולה על הסיכויים שלך למגר אותו ולכן עליך לברוח ממנו כמו מאש._
איני מבינה איך הגעת ל"לשקר". ושוב: לזה אני מתכוונת בלעשות רעש, צלצולים, התרסות ומהומה. כתבת מגילה חוצבת להבות על פרשנות שלך למילים "להמנע באלגנטיות" מבלי להתייחס לדברים שנכתבו קודם.
להמנע מהגעה באלגנטיות בהקשר ההגיוני של כל הדיון שלנו הוא להמנע מהתרסות. בשום אופן לא לשקר.
_אם ההלכה לא מדברת אליו, שלא יעשה ברית.
נו, מזה הכל מתחיל. ברור לך שהוא מחלל שבת והכל. העיקר עושה עניין מאי התייצבות לברית._
מה אכפת לך אם הוא מחלל שבת? לגבי העניין מאי התייצבות לברית: אני אומרת לך, שהייתי בכל כך הרבה בריתות בחיי ובהרבה כאלה שפשוט לא הלכתי, גם של אנשים קרובים ולא נתקלתי מעולם מ'עניין'. מה שאני מנסה להגיד,
ויכול להיות שאני טועה, שאולי האופן בו הצגת את סירובך להגיע היה בעל נימה לוחמנית. אני לא הגעתי לברית של בנה של אחותי הקטנה והמתוקה שבלידתה היינו היא, בעלה ואני, בבית, ברגעים אינטימיים וקסומים ולאחר מכן כל המשבר שעברנו עם רישום היילוד (
בירוקרטיה חלמאית לאחר לידת בית) ואיש לא עשה מזה עניין! אחותי רק אמרה לי שהיא זקוקה לי שם אבל אני לא הייתי מסוגלת להגיע כי הייתי עייפה באופן חריג וכוחותיי לא עמדו לי להיות בארוע כזה (שגם לי קשה, אגב).
ובשם מי את אומרת את זה? זה פשוט לא נכון. לא נימול שאימו יהודיה הוא יהודי. בדיוק כמו שחילוני הוא יהודי. גם מי שלא שומר שבת, או אוכל חמץ בפסח, או לא צם ביום כיפור הוא יהודי אם אמו יהודיה. כדאי שתבדקי שוב.
יש הבדל בין להיות יהודי, שזה אתה תמיד תהיה (לפחות לפי איך שידונו אותך בשמיים), גם אם תהיה נימול או לא, לבין להיות קשור בקשר רוחני, בעודך חי, בשושלת האבות.
אני לא בטוחה למה את התכוונת, אני חושבת שבהחלט ראוי לתת תשובת נגד למסיונריות למען כריתת רקמות טקסית בעוללים. הפרופגנדה למען האקט הזה כל-כך נרחבת וממוסדת ומעוגנת בחיי היומיום.
התכוונתי לבחירה לעשות את הפרופגנדה הזו דוקא נגד ההורים המודיעים על הברית, בטלפון, בשיחה שבה הם התקשרו בשמחה לבשר.
אני מכירה דתיים שעושים טקס ברית מילים ונמנעים מהסכין. וגם עם החיוך בסוף המשפט זה לא כל-כך נעים לעשות מבן אדם שקר.
את מתכוונת לדתיים רפורמים. לא עשיתי ממך שקר. מהדיעות בהן את מחזיקה. אי אפשר להגיד שעשיתי מהן שקר מוחלט, אבל הן בהחלט שקר עבור אנשים מסוימים. כמו שהדיעות והמעשים של אחרים הם שקר עבורך. לגור מחוץ לקו הירוק? למול תינוקות? עבור השקפת עולמך הם שקר מוחלט. אני טועה?
_אפשר להמנע באלגנטיות בלי לנופף באידאולוגיות שעבור הצד השני נתפשות כמתריסות.
איך? נראה לי שאם תתארי דרכים כאלו מאוד תעזרי כאן להרבה אנשים._
הנה כמה סיבות בגינן אני לא הגעתי לבריתות:
- אני עייפה ואין לי כוח היום להתרוצץ עם הילדים בנסיעות ולארועים
- כוחותיי הנפשיים לא יעמדו לי.
- אני עובדת (בתקופת רווקותי, פעמים רבות לא הייתי מוכנה לוותר על יום עבודה בשביל ברית).
- לא יכולה להגיע מסיבות אישיות (יש פעמים בהן אני צריכה להגן על הסיבות משום שהן קשורות בחיי הפרטיים או בחיי בעלי או ילדיי ואם מהצד השני מדובר בחפרן/ית חסר/ת טאקט לגביהן אני מרשה לעצמי, לפי רמת היחסים, או להיות בוטה ולהגיד: "לא עניינך", או לגמגם משהו <במקרה הזה לא היה אכפת לי לשקר, רק שאני כל כך לא טובה בזה, שעדיף לגמגם משהו ולהשמע כאחת שמנסה להתחמק מאשר לנסות להמציא שקר לא מוצלח).
הסיבות שלי לא היו מתוך התנגדותי לברית המילה, אז אני מניחה שזה שונה. אני גם לא נתקלתי מעולם ביחס עוין מקרובים שלא הגעתי לבריתות של ילדיהם.
אפשר להגיד שזה כל כך קשה לך מבחינה נפשית, שעדיף לחוגגים ש
את לא תהיי שם, כדי לא לחרב את השמחה.
חוצמזה, אפשר להגיע ולעזוב לפני הטקס. אפשר להגיע אחרי הטקס.
מאז הברית של הבן שלי אני בבריתות לא מתקרבת בזמן הטקס. או שאני עומדת ביציאה מהאולם או בחוץ והפרצופים שאני עושה כאלה מעוותים (אני מלאת מימיקה, יש לזה גם חסרונות, למשל, במקרים כאלה) והקולות הלא רצוניים שיוצאים ממני, אי אפשר להתעלם מזה. הדמיון שלי עובד ביתר ואני תמיד נזכרת באיבר המקורקף של הבן שלי אחרי הברית ועוד לפני שהתינוק בוכה אני פורצת בבכי. אף אחד לא אומר לי כלום על זה שאני לא מחכה לשמוע את בכיו של התינוק ולבקש בקשות ולקרוא תחינות ואצלנו זה צד אחד חרדי וצד שני דתי לאומי. אף אחד לא מבקר אותי או נוזף בי או עושה לי פרצוף (לפעמים צוחקים עליי). אני משוכנעת שאם היתה לי אידאולוגיה של אי-מילה והייתי מתנהגת ככה, הייתי מביאה על עצמי עליהום.
(ד.ק).
_אפשר להמנע באלגנטיות בלי לנופף באידאולוגיות שעבור הצד השני נתפשות כמתריסות.
את מציעה לי לשקר? להגיד כן כן ואז "פתאום" ברגע האחרון "יקרה" משהו שימנע ממני לבוא? מצטערת, אני לא כזו. אני גם שונאת שעושים את זה באופן כללי, לי או לאחרים. כתוב בתורה שמותר לשקר? ואת מצפה גם מהילדים שלי להשתתף בשקר הזה? אני לא יכולה לבוא. ליטרלי. לא יכולה. אם הוא מקבל מחלה כסיבה לאי הגעה, יתכבד ויקבל גם את אי היכולת הנפשית שלי לעמוד באירוע כזה._
איפה כתבתי לשקר? יותר מזה - בתגובה לדברים שכתב רני כתבתי:
[u]אני לא מסכימה עם החלק של התירוצים, אבל בהחלט אפשר לא ללכת לבריתות של אנשים לא קרובים[/u]
כתגובה לדבריה של [po]אהבת עולם[/po] על השקר כתבתי:
([po]אהבת עולם[/po]):
_עצות מהסוג הזה מאו---ד מקוממות אותי.
מה שאת מספרת קרה באמת או לא קרה?
אם זה לא קרה, זה פשוט שקר.
ושקרים, לדעתי, זאת אופציה שצריך לשמור כדבר אחרון-אחרון-אחרון, אחרי שכל שאר האופציות נשללו.
מפריע לי שאנשים מתייחסים לשקרים בכזו אגביות.
([po]דברתיה קוממי[/po]): ברררר. כנ"ל.
([po]אהבת עולם[/po]): ששקר פוגע קודם כל באדם עצמו.
([po]דברתיה קוממי[/po]): בכל מקום בתורה (זו שמצווה עלינו למול, כן?) כתוב: תרחק מן השקר. לא כתוב תלחם בו, לא כתוב "מגר אותו", לא כתוב "תעקור אותו", רק - מדבר שקר תרחק.
משום ששקר דבק בך. אם אתה מתקרב אליו, אם אתה מנסה להלחם בו, הסכנה שהוא ידבק בך עולה על הסיכויים שלך למגר אותו ולכן עליך לברוח ממנו כמו מאש._
איני מבינה איך הגעת ל"לשקר". ושוב: לזה אני מתכוונת בלעשות רעש, צלצולים, התרסות ומהומה. כתבת מגילה חוצבת להבות על פרשנות שלך למילים "להמנע באלגנטיות" מבלי להתייחס לדברים שנכתבו קודם.
להמנע מהגעה באלגנטיות בהקשר ההגיוני של כל הדיון שלנו הוא להמנע מהתרסות. בשום אופן לא לשקר.
_אם ההלכה לא מדברת אליו, שלא יעשה ברית.
נו, מזה הכל מתחיל. ברור לך שהוא מחלל שבת והכל. העיקר עושה עניין מאי התייצבות לברית._
מה אכפת לך אם הוא מחלל שבת? לגבי העניין מאי התייצבות לברית: אני אומרת לך, שהייתי בכל כך הרבה בריתות בחיי ובהרבה כאלה שפשוט לא הלכתי, גם של אנשים קרובים ולא נתקלתי מעולם מ'עניין'. מה שאני מנסה להגיד, [b]ויכול להיות שאני טועה[/b], שאולי האופן בו הצגת את סירובך להגיע היה בעל נימה לוחמנית. אני לא הגעתי לברית של בנה של אחותי הקטנה והמתוקה שבלידתה היינו היא, בעלה ואני, בבית, ברגעים אינטימיים וקסומים ולאחר מכן כל המשבר שעברנו עם רישום היילוד ([po]בירוקרטיה חלמאית לאחר לידת בית[/po]) ואיש לא עשה מזה עניין! אחותי רק אמרה לי שהיא זקוקה לי שם אבל אני לא הייתי מסוגלת להגיע כי הייתי עייפה באופן חריג וכוחותיי לא עמדו לי להיות בארוע כזה (שגם לי קשה, אגב).
[u]ובשם מי את אומרת את זה? זה פשוט לא נכון. לא נימול שאימו יהודיה הוא יהודי. בדיוק כמו שחילוני הוא יהודי. גם מי שלא שומר שבת, או אוכל חמץ בפסח, או לא צם ביום כיפור הוא יהודי אם אמו יהודיה. כדאי שתבדקי שוב.[/u]
יש הבדל בין להיות יהודי, שזה אתה תמיד תהיה (לפחות לפי איך שידונו אותך בשמיים), גם אם תהיה נימול או לא, לבין להיות קשור בקשר רוחני, בעודך חי, בשושלת האבות.
[u]אני לא בטוחה למה את התכוונת, אני חושבת שבהחלט ראוי לתת תשובת נגד למסיונריות למען כריתת רקמות טקסית בעוללים. הפרופגנדה למען האקט הזה כל-כך נרחבת וממוסדת ומעוגנת בחיי היומיום.[/u]
התכוונתי לבחירה לעשות את הפרופגנדה הזו דוקא נגד ההורים המודיעים על הברית, בטלפון, בשיחה שבה הם התקשרו בשמחה לבשר.
[u]אני מכירה דתיים שעושים טקס ברית מילים ונמנעים מהסכין. וגם עם החיוך בסוף המשפט זה לא כל-כך נעים לעשות מבן אדם שקר.[/u]
את מתכוונת לדתיים רפורמים. לא עשיתי ממך שקר. מהדיעות בהן את מחזיקה. אי אפשר להגיד שעשיתי מהן שקר מוחלט, אבל הן בהחלט שקר עבור אנשים מסוימים. כמו שהדיעות והמעשים של אחרים הם שקר עבורך. לגור מחוץ לקו הירוק? למול תינוקות? עבור השקפת עולמך הם שקר מוחלט. אני טועה?
_אפשר להמנע באלגנטיות בלי לנופף באידאולוגיות שעבור הצד השני נתפשות כמתריסות.
איך? נראה לי שאם תתארי דרכים כאלו מאוד תעזרי כאן להרבה אנשים._
הנה כמה סיבות בגינן אני לא הגעתי לבריתות:
[list]
[*] אני עייפה ואין לי כוח היום להתרוצץ עם הילדים בנסיעות ולארועים
[/list]
[list]
[*] לא הצלחתי להגיע
[/list]
[list]
[*] אין לי כוח לנהוג.
[/list]
[list]
[*] כוחותיי הנפשיים לא יעמדו לי.
[/list]
[list]
[*] אני עובדת (בתקופת רווקותי, פעמים רבות לא הייתי מוכנה לוותר על יום עבודה בשביל ברית).
[/list]
[list]
[*] לא יכולה להגיע מסיבות אישיות (יש פעמים בהן אני צריכה להגן על הסיבות משום שהן קשורות בחיי הפרטיים או בחיי בעלי או ילדיי ואם מהצד השני מדובר בחפרן/ית חסר/ת טאקט לגביהן אני מרשה לעצמי, לפי רמת היחסים, או להיות בוטה ולהגיד: "לא עניינך", או לגמגם משהו <במקרה הזה לא היה אכפת לי לשקר, רק שאני כל כך לא טובה בזה, שעדיף לגמגם משהו ולהשמע כאחת שמנסה להתחמק מאשר לנסות להמציא שקר לא מוצלח).
[/list]
הסיבות שלי לא היו מתוך התנגדותי לברית המילה, אז אני מניחה שזה שונה. אני גם לא נתקלתי מעולם ביחס עוין מקרובים שלא הגעתי לבריתות של ילדיהם.
אפשר להגיד שזה כל כך קשה לך מבחינה נפשית, שעדיף לחוגגים ש[b]את[/b] לא תהיי שם, כדי לא לחרב את השמחה.
חוצמזה, אפשר להגיע ולעזוב לפני הטקס. אפשר להגיע אחרי הטקס.
מאז הברית של הבן שלי אני בבריתות לא מתקרבת בזמן הטקס. או שאני עומדת ביציאה מהאולם או בחוץ והפרצופים שאני עושה כאלה מעוותים (אני מלאת מימיקה, יש לזה גם חסרונות, למשל, במקרים כאלה) והקולות הלא רצוניים שיוצאים ממני, אי אפשר להתעלם מזה. הדמיון שלי עובד ביתר ואני תמיד נזכרת באיבר המקורקף של הבן שלי אחרי הברית ועוד לפני שהתינוק בוכה אני פורצת בבכי. אף אחד לא אומר לי כלום על זה שאני לא מחכה לשמוע את בכיו של התינוק ולבקש בקשות ולקרוא תחינות ואצלנו זה צד אחד חרדי וצד שני דתי לאומי. אף אחד לא מבקר אותי או נוזף בי או עושה לי פרצוף (לפעמים צוחקים עליי). אני משוכנעת שאם היתה לי אידאולוגיה של אי-מילה והייתי מתנהגת ככה, הייתי מביאה על עצמי עליהום.
(ד.ק).