על ידי טובי_י* » 25 פברואר 2006, 20:56
הממ, ההצעה לפלוש למבנה נטוש הזכירה לי כמה נקודות:
- עונש מוות
- סרבני גיוס.
- הפרדה בין אידיאולוגיה ברמה עקרונית למקרה הפרטי המסופר.
ומה עניין שמיטה להר סיני... ?
בקשר לדמיון לנושא עונש המוות
בדרכ רוצים לגזור עונש מוות על אנשים שפגעו האחרים ברמה של לקיחת חיים של הזולת או פגיעה הרסנית בחיים של הזולת , שזה סוג של מוות אחר. כלומר , עונש מוות בא לומר שלקיחת חיים של אדם על ידי חברו אסורה ומשוללת. ולכן בשם החוק באה המדינה ועושה את אותו הדבר שהי אמנסה להרתיע בפניו!
בקיצור אם זה לא היה עצוב זה היה יכול לשמש עוד סיפור על חכמי חלם.
בעניין הזה הדמיון לנושא הפלישה מתבטא באותה דינמיקה - רק ה]פוכה. האזרח מנסה להילחם בכוחניות של המדינה - על ידי שמוש בכח מצידו. להילחם זה לא ממש חכם לנקוט בדיוק באותו אמצעי על מנת להוכיח את המתלחמה הזו. לא מתאים לך? אתה יכול לצתא מהמדינה... לחיות על יאכטה, באיזה שבט, או במדינה אחרת ששם פחות יציק לך (כי המחייה למשל יותר קלה, וואט אבור). כל מקרה, להשתמש בכח על מנת להביע התנגדות לשימוש בכח זה מעשה שמבטל את עצמו מעצם הגדרתו ככזה. :
שנית, הדמיון לנושא סרבני הגיוס
סרבני גיוס חיים במדינה ונהנים מהבטחון שבה. בנושא הזה אני מניה שאין ויכוח. אפשר להתווכח על הדרך בה מושג הבטחון, אפשר לרצות לנהוג בפציפיזם, כי אתה באמת אדם של אמאמין במלחמות, אפשר לטעון הרבה דברים - אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. לולא הצבא - לא היתה מדינה, לולא המדינה, סביר להניח שבטחון שלך כאדם יהודי בתפוצה היה רעוע הרבה יותר מאשר במדינה משלך, וההיסטוריה מצביעה על כך באופן שהי אאפשר לטעות בו.
אממה, גדל דור חדש של אנשים שברוך השם לא חוו מלחמות על הקיום שלהם, ( ובעניין הזה צדקה מי שאמרה (קומה ג'?) שבמלחמות העקרוניות נלחמים בדרכ עשירים... כי בעניין הזה סרבני הגיוס אם נבדוק רקע סוציואקונומי נראה שהם נחשבים בדרכ מלח הארץ, כאלה שכמה חודשים בכלא לא יהרסו את סיכוייהם להפוך לעורכי דין וכו/) הדור החדש הזה בטוח שהו איודע טוב יותר מאחרים איך ללחום וכיצד וכמה ועם מי. אלמלא הוא היה כזה היינו בברוך, כי בלי רעיונות רעננים וקיצוניים היינו תקועים בימה"ב. אממה, מכאן ועד לסרב להתגייס - מדובר בדיוק בקו הדק שמבדיל אותך מלהיות מהפכן ללהיות בריון.
וזה כי, אם אתה מחליט שקשה לך ללחום, החוקים בהיותם משנים פנים בהתאם לקידמה ולרעיונות הללו - המדינה מאפשרת לך לא ללחום מטעמי פצפיזם, או לתרום באופן אחר. כלומר לא חייבים להחזיק נשק בשביל לתרום לה. מצד שני אם אותו סרבן אומר שהו אלא מוכן להיות חלק מארגון כזה , כמו צה"ל, שכובש, ברוטאלי וכן הלאה - אז עם כל הכבוד- הוא צריך לזכור שהזכות שלו לבוא ובכלל למרוד בצהל ניתנת לו בזכות אלו שעומדים עכשיו על המשמר.
קצת דומה למשפחה. אם יש לזוג קשישים הנזקקים לטיפול סיעודי - 4 ילדים. תמיד יהיה לילדים יותר קל להתמודד עם טיפול כזה מאשר רק לילד אחד...
יותר מזה, ילד אחד - בהתחשב בעובדה שהוא מתפקד כבן מטפח ולא מזניח- לא יכול להתחמק מטיפול בהוריו - כי אין אלטרנטיבות, אין לו גיבוי. לעומת זאת במקרה של ארבעת האחים, וזו סיטואציה מאוד שכיחה , תמיד קורה שילד אחד יותר מעניק להוריו ואחר ממש לא. ואילו כאשר המשקיען פחות נותן מעצמו - החלל מתמלא על ידי האחרים.
ההסבר קצת מסורבל (אני לא בבית, בעבודה, עם 700 דברים במקביל), אבל בגדול- הנקודה די ברורה. יש הבדל בין העקרון של חינוך ביתי למשל, שבו אתה לא יוצא כנגד המדינה אלא עושה משהו בעד עצמך שהוא גם נוגד חוקי מדינה. משהו שלא פוגע באחרים. אם הורים יחנכו את ילדיהם מהבית הדבר לא יפגע בשאר ילדי השכונה או בשאר האזרחים (למרות שאם לוקחים את התסריט הזה למקרה אוטופי המוני אז גם פה תיתכן פגיעה, אבל חבל לגלוש). לעומת זאת ברגע שמאות אנשים יסרבו להתגייס, בדיוק אגב כמו שקורה עם החרדים - סך הנטל - נופל על פחות אנשים ולכן פוגע ישירות באלו שכן נלחמים שלא סרבנים. או יותר נכון הסרבנות מתאפשרת רק על חשבון אחרים. שוב הכל כאמור מתוך הנחה די ברורה לטעמי שכיום ולא משנה אם זה טוב או רע או אידיאלי או לא, כיום הצבא הוא הגוף שבזכותו אנחנו נמצאים פה מול המחשב ולא צפים יפה בים.
וכל הטיעון הזה של, לא רוצים להתגייס כי לא מאמינים בזה מאוד יפה בעיניי. אבל אם אתה לא רוצה להתגייס כי אתה לא מאמין במערכת, אתה לא יכול לנתק את המערכת מסך כל המרכיבים שלה, תסתכל על המערכת כולה ככזו שהצבא היא יד אחת שלה. ועל כן אם את החוב ליד הזו אתה לא מעוניין לשלם, סיבותיך היפות ככל שיהיו - אל תנסה להנות מהיד האחרת שמעניקה בנדיבות את הבטחון הקיומי שלך.
אני כן מאמינה בהתנגדות מסוג אחר, למשל על ידי הפגנות, על ידי נסיון להכנס לפוליטיקה ולהשפיע משם, על ידי נסיון להפוך את האידיאל למציאותי, ולא להיתקע קידום של עקרונות החשובים להם - בזמן שאחרים חיים את המציאות.
הכל תוך הפרדה בין קידום של אידיאלים כמו חינוך ביתי - שלא פוגעים בזולת, מול אידיאלים שבאופן ישיר העמדה שאתה בוחר בה גורמת לאחרים של אמבחירה להיפגע יותר ולשאת יותר בנטל.
הדוגמא הזו דומה לנושא הפלישה למבנים נטושים, באנלוגיה של הפגיעה בזולת. ברגע שקבוצה פלונית נכנסת למבנה שבהגדרה שייך גם לי כי הוא נבנה מכספי המיסים שלי, היא גורמת למס' דברים:
- האנשים הפולשים חיים במובן מסויים, גם אם עקיף על חשבוני, ואם מישהו חי על חשבוני אני מאוד ארצה לתת את זה מעצמי ולא מתוך לקיחה. למדינה נתתי אישור, לטוב ולרע. אני יכולה להחליף מדינה, או לנסות לשנות או להתנגד לה - אבל לא על חשבון אחרים. את החסרונות של הבן זוג שלי אני בחרתי לקבל כמו את של המדינה על כל השחיתויות והחוסר יעילות שלה. אם אני ארצה לשנות, אני אעשה את זה בדרך שלא תפגע באחרים. לאנשים פרטיים שאני לא מכירה לא מתאים לי לתת את המבנה הזה - לא ממש.
- היכולת של אותם אנשים להכנס למבנה נטוש מאפשרת להם לא לשלם מסי ארנונה, מה שגורם לי להרגיש חרא. בהנחה שארנונה משולמתלא רק על אספקת תשתית למים אלא על כבישים ביוב וכו (ככה הבנתי, מוזמנים לתקן......) אז מדובר בהנאה כפולה על חשבון שאר האזרחים. כי לי מאוד לא נעים ברמה הכי בסיסית לשלם 700 שח ארנונה בחודש. זה נראה לי המון, אבל אני מקבלת את זה כחלק מגזירה של המדינה בה אני חיה. אז שוב למדינה אני אתן לטוב ולרע, כי בחרתי בזה. סביר שאני גם משלמת הרבה כמו בכל נושא - בגלל שיש אחרים, נזקקים שמשלמים פחות והעיריות צריכות סכום מסויים שהיותר אמידים מצליחים לשלם. מאוד ירגיז אותי לחשוב שמאותם שירותים נהנה מישהו אחר בלי לשלם. אם מישהו לא רוצה לשלם סכום כזה, והוא לא נחשב נזקק, הוא יכול לחיות במקום אחר, בעיר שהארנונה לא יקרה בה, במדינה אחרת, ביאכטה (פשש רעיון היאכטה מתחיל לקסום לי... ). אבל העובדה שהוא לוקח על עצמו פריבילגייה מיוחדת שלשאר האזרחים אינה ניתנת - מעוררת תחושה של אי צדק יסודי.
- ולמרות כל העקרונות שאני מאמינה בהם, אני מוצאת שבאמת כל מקרה לגופו ולכן אני מוצאת שיש לבדוק ובמידת הצורך להפריד כוונות ואידיאולוגיות מהמעשה עצמו. אם בא פותח הדף ואומר , שהוא מטעמים אידיאולוגים פולש בכח למבנה נטוש (מדובר בכח לכל דבר ועניין) על מנת למרוד בכח של המדינה שמבחינה כלכלית מייצגת אותי - אז יש כאן בעיה רצינית שציינתי כבר בסעיף של עונש המוות. הרי אם מדובר באידיאולוגי הטהורה אפשר באמת לקחת יושמה ולהפוך את המקום לאכסניית הומלסים, צער בעלי חיים ועוד. מטרות שהן הרבה יותר בבחינת "לקחת מהכלל בשביל הכלל" (למרות שגם פה זהלקיחת בעלות על רכוש צבורי וכו', אבל בעיניי- לא נכון מוסרית אבל חצי צרה -פה באמת נכנס נושא הדיון במקרה הפרטי כמו שכתבו פה קודם ) .
- מכיוון אחר, אם המעשה נעשה בצורה הגיונית נטולת רעיונות של פטרונות על מבנה ציבורי. כלומר, באים אנשים ואומרים, אין לנו, קשה לנו בנושא הדיור (ולא משנה כמה קשה). המבנה נמצא פה מתחת לאף והמדינה לא עושה דבר איתו. בינתיים נגור פה נהנה אחכ כשנתבקש - נתפנה. נשמע מצויין. כי מדובר באנשים שיוזמים משהו שכל עוד הוא מתבצע על חשבון הזמן שהמבמנה לא נדרש לכלל הציבור - הם לא פוגעים בזולת. ופה באמת, אם הם חשבו על זה קודם- אז גם אין פה עניין של תורים למגורים שם. וכל הראשון או החזק זוכה. פשוט הם בעצמם היו חכמים וגם אמיצים מספיק להשתמש במשהו שלא מזיק לאחרים אבל מועיל להם. (נושא הארנונה עדיין ירגיז, אבל שוב, חצי צרה).
קראתי וקראתי את כל הדיון והגעתי למסקנה שאם הפולשים מציינים את ההטבות שיוצאות להם כאנשים פרטיים מפלישה למבנה כזה, את חוסר נכונותם להתפנות במידת הצורך, את ההצדקה של המעשה בשם אידיאולוגייה פרופר של "חוקים לא מעניינים אותי" וכן הלאה וכולה, אזיי בעיניי מדובר באמת בבריונות, שהיא מוסיפה חטא על פשע בכך שמננסה לקשור את זה לאידיאולוגיה יפה.
הממ, ההצעה לפלוש למבנה נטוש הזכירה לי כמה נקודות:
[list=1]
[*] עונש מוות
[*] סרבני גיוס.
[*] הפרדה בין אידיאולוגיה ברמה עקרונית למקרה הפרטי המסופר.
[/list]
ומה עניין שמיטה להר סיני... ?
[b]בקשר לדמיון לנושא עונש המוות[/b]
בדרכ רוצים לגזור עונש מוות על אנשים שפגעו האחרים ברמה של לקיחת חיים של הזולת או פגיעה הרסנית בחיים של הזולת , שזה סוג של מוות אחר. כלומר , עונש מוות בא לומר שלקיחת חיים של אדם על ידי חברו אסורה ומשוללת. ולכן בשם החוק באה המדינה ועושה את אותו הדבר שהי אמנסה להרתיע בפניו!
בקיצור אם זה לא היה עצוב זה היה יכול לשמש עוד סיפור על חכמי חלם.
בעניין הזה הדמיון לנושא הפלישה מתבטא באותה דינמיקה - רק ה]פוכה. האזרח מנסה להילחם בכוחניות של המדינה - על ידי שמוש בכח מצידו. להילחם זה לא ממש חכם לנקוט בדיוק באותו אמצעי על מנת להוכיח את המתלחמה הזו. לא מתאים לך? אתה יכול לצתא מהמדינה... לחיות על יאכטה, באיזה שבט, או במדינה אחרת ששם פחות יציק לך (כי המחייה למשל יותר קלה, וואט אבור). כל מקרה, להשתמש בכח על מנת להביע התנגדות לשימוש בכח זה מעשה שמבטל את עצמו מעצם הגדרתו ככזה. :
[hr]
[b]שנית, הדמיון לנושא סרבני הגיוס[/b]
סרבני גיוס חיים במדינה ונהנים מהבטחון שבה. בנושא הזה אני מניה שאין ויכוח. אפשר להתווכח על הדרך בה מושג הבטחון, אפשר לרצות לנהוג בפציפיזם, כי אתה באמת אדם של אמאמין במלחמות, אפשר לטעון הרבה דברים - אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. לולא הצבא - לא היתה מדינה, לולא המדינה, סביר להניח שבטחון שלך כאדם יהודי בתפוצה היה רעוע הרבה יותר מאשר במדינה משלך, וההיסטוריה מצביעה על כך באופן שהי אאפשר לטעות בו.
אממה, גדל דור חדש של אנשים שברוך השם לא חוו מלחמות על הקיום שלהם, ( ובעניין הזה צדקה מי שאמרה (קומה ג'?) שבמלחמות העקרוניות נלחמים בדרכ עשירים... כי בעניין הזה סרבני הגיוס אם נבדוק רקע סוציואקונומי נראה שהם נחשבים בדרכ מלח הארץ, כאלה שכמה חודשים בכלא לא יהרסו את סיכוייהם להפוך לעורכי דין וכו/) הדור החדש הזה בטוח שהו איודע טוב יותר מאחרים איך ללחום וכיצד וכמה ועם מי. אלמלא הוא היה כזה היינו בברוך, כי בלי רעיונות רעננים וקיצוניים היינו תקועים בימה"ב. אממה, מכאן ועד לסרב להתגייס - מדובר בדיוק בקו הדק שמבדיל אותך מלהיות מהפכן ללהיות בריון.
וזה כי, אם אתה מחליט שקשה לך ללחום, החוקים בהיותם משנים פנים בהתאם לקידמה ולרעיונות הללו - המדינה מאפשרת לך לא ללחום מטעמי פצפיזם, או לתרום באופן אחר. כלומר לא חייבים להחזיק נשק בשביל לתרום לה. מצד שני אם אותו סרבן אומר שהו אלא מוכן להיות חלק מארגון כזה , כמו צה"ל, שכובש, ברוטאלי וכן הלאה - אז עם כל הכבוד- הוא צריך לזכור שהזכות שלו לבוא ובכלל למרוד בצהל ניתנת לו בזכות אלו שעומדים עכשיו על המשמר.
קצת דומה למשפחה. אם יש לזוג קשישים הנזקקים לטיפול סיעודי - 4 ילדים. תמיד יהיה לילדים יותר קל להתמודד עם טיפול כזה מאשר רק לילד אחד...
יותר מזה, ילד אחד - בהתחשב בעובדה שהוא מתפקד כבן מטפח ולא מזניח- לא יכול להתחמק מטיפול בהוריו - כי אין אלטרנטיבות, אין לו גיבוי. לעומת זאת במקרה של ארבעת האחים, וזו סיטואציה מאוד שכיחה , תמיד קורה שילד אחד יותר מעניק להוריו ואחר ממש לא. ואילו כאשר המשקיען פחות נותן מעצמו - החלל מתמלא על ידי האחרים.
ההסבר קצת מסורבל (אני לא בבית, בעבודה, עם 700 דברים במקביל), אבל בגדול- הנקודה די ברורה. יש הבדל בין העקרון של חינוך ביתי למשל, שבו אתה לא יוצא כנגד המדינה אלא עושה משהו בעד עצמך שהוא גם נוגד חוקי מדינה. משהו שלא פוגע באחרים. אם הורים יחנכו את ילדיהם מהבית הדבר לא יפגע בשאר ילדי השכונה או בשאר האזרחים (למרות שאם לוקחים את התסריט הזה למקרה אוטופי המוני אז גם פה תיתכן פגיעה, אבל חבל לגלוש). לעומת זאת ברגע שמאות אנשים יסרבו להתגייס, בדיוק אגב כמו שקורה עם החרדים - סך הנטל - נופל על פחות אנשים ולכן פוגע ישירות באלו שכן נלחמים שלא סרבנים. או יותר נכון הסרבנות מתאפשרת רק על חשבון אחרים. שוב הכל כאמור מתוך הנחה די ברורה לטעמי שכיום ולא משנה אם זה טוב או רע או אידיאלי או לא, כיום הצבא הוא הגוף שבזכותו אנחנו נמצאים פה מול המחשב ולא צפים יפה בים.
וכל הטיעון הזה של, לא רוצים להתגייס כי לא מאמינים בזה מאוד יפה בעיניי. אבל אם אתה לא רוצה להתגייס כי אתה לא מאמין במערכת, אתה לא יכול לנתק את המערכת מסך כל המרכיבים שלה, תסתכל על המערכת כולה ככזו שהצבא היא יד אחת שלה. ועל כן אם את החוב ליד הזו אתה לא מעוניין לשלם, סיבותיך היפות ככל שיהיו - אל תנסה להנות מהיד האחרת שמעניקה בנדיבות את הבטחון הקיומי שלך.
אני כן מאמינה בהתנגדות מסוג אחר, למשל על ידי הפגנות, על ידי נסיון להכנס לפוליטיקה ולהשפיע משם, על ידי נסיון להפוך את האידיאל למציאותי, ולא להיתקע קידום של עקרונות החשובים להם - בזמן שאחרים חיים את המציאות.
הכל תוך הפרדה בין קידום של אידיאלים כמו חינוך ביתי - שלא פוגעים בזולת, מול אידיאלים שבאופן ישיר העמדה שאתה בוחר בה גורמת לאחרים של אמבחירה להיפגע יותר ולשאת יותר בנטל.
[hr]
הדוגמא הזו דומה לנושא הפלישה למבנים נטושים, באנלוגיה של הפגיעה בזולת. ברגע שקבוצה פלונית נכנסת למבנה שבהגדרה שייך גם לי כי הוא נבנה מכספי המיסים שלי, היא גורמת למס' דברים:
[list=1]
[*] האנשים הפולשים חיים במובן מסויים, גם אם עקיף על חשבוני, ואם מישהו חי על חשבוני אני מאוד ארצה לתת את זה מעצמי ולא מתוך לקיחה. למדינה נתתי אישור, לטוב ולרע. אני יכולה להחליף מדינה, או לנסות לשנות או להתנגד לה - אבל לא על חשבון אחרים. את החסרונות של הבן זוג שלי אני [b]בחרתי[/b] לקבל כמו את של המדינה על כל השחיתויות והחוסר יעילות שלה. אם אני ארצה לשנות, אני אעשה את זה בדרך שלא תפגע באחרים. לאנשים פרטיים שאני לא מכירה לא מתאים לי לתת את המבנה הזה - לא ממש.
[*] היכולת של אותם אנשים להכנס למבנה נטוש מאפשרת להם לא לשלם מסי ארנונה, מה שגורם לי להרגיש חרא. בהנחה שארנונה משולמתלא רק על אספקת תשתית למים אלא על כבישים ביוב וכו (ככה הבנתי, מוזמנים לתקן......) אז מדובר בהנאה כפולה על חשבון שאר האזרחים. כי לי מאוד לא נעים ברמה הכי בסיסית לשלם 700 שח ארנונה בחודש. זה נראה לי המון, אבל אני מקבלת את זה כחלק מגזירה של המדינה בה אני חיה. אז שוב למדינה אני אתן לטוב ולרע, כי בחרתי בזה. סביר שאני גם משלמת הרבה כמו בכל נושא - בגלל שיש אחרים, נזקקים שמשלמים פחות והעיריות צריכות סכום מסויים שהיותר אמידים מצליחים לשלם. מאוד ירגיז אותי לחשוב שמאותם שירותים נהנה מישהו אחר בלי לשלם. אם מישהו לא רוצה לשלם סכום כזה, והוא לא נחשב נזקק, הוא יכול לחיות במקום אחר, בעיר שהארנונה לא יקרה בה, במדינה אחרת, ביאכטה (פשש רעיון היאכטה מתחיל לקסום לי... ). אבל העובדה שהוא לוקח על עצמו פריבילגייה מיוחדת שלשאר האזרחים אינה ניתנת - מעוררת תחושה של אי צדק יסודי.
[*] ולמרות כל העקרונות שאני מאמינה בהם, אני מוצאת שבאמת כל מקרה לגופו ולכן אני מוצאת שיש לבדוק ובמידת הצורך להפריד כוונות ואידיאולוגיות מהמעשה עצמו. אם בא פותח הדף ואומר , שהוא מטעמים אידיאולוגים פולש בכח למבנה נטוש (מדובר בכח לכל דבר ועניין) על מנת למרוד בכח של המדינה שמבחינה כלכלית מייצגת אותי - אז יש כאן בעיה רצינית שציינתי כבר בסעיף של עונש המוות. הרי אם מדובר באידיאולוגי הטהורה אפשר באמת לקחת יושמה ולהפוך את המקום לאכסניית הומלסים, צער בעלי חיים ועוד. מטרות שהן הרבה יותר בבחינת "לקחת מהכלל בשביל הכלל" (למרות שגם פה זהלקיחת בעלות על רכוש צבורי וכו', אבל בעיניי- לא נכון מוסרית אבל חצי צרה -פה באמת נכנס נושא הדיון במקרה הפרטי כמו שכתבו פה קודם ) .
[*] מכיוון אחר, אם המעשה נעשה בצורה הגיונית נטולת רעיונות של פטרונות על מבנה ציבורי. כלומר, באים אנשים ואומרים, אין לנו, קשה לנו בנושא הדיור (ולא משנה כמה קשה). המבנה נמצא פה מתחת לאף והמדינה לא עושה דבר איתו. בינתיים נגור פה נהנה אחכ כשנתבקש - נתפנה. נשמע מצויין. כי מדובר באנשים שיוזמים משהו שכל עוד הוא מתבצע על חשבון הזמן שהמבמנה לא נדרש לכלל הציבור - הם לא פוגעים בזולת. ופה באמת, אם הם חשבו על זה קודם- אז גם אין פה עניין של תורים למגורים שם. וכל הראשון או החזק זוכה. פשוט הם בעצמם היו חכמים וגם אמיצים מספיק להשתמש במשהו שלא מזיק לאחרים אבל מועיל להם. (נושא הארנונה עדיין ירגיז, אבל שוב, חצי צרה).
[/list]
קראתי וקראתי את כל הדיון והגעתי למסקנה שאם הפולשים מציינים את ההטבות שיוצאות להם כאנשים פרטיים מפלישה למבנה כזה, את חוסר נכונותם להתפנות במידת הצורך, את ההצדקה של המעשה בשם אידיאולוגייה פרופר של "חוקים לא מעניינים אותי" וכן הלאה וכולה, אזיי בעיניי מדובר באמת בבריונות, שהיא מוסיפה חטא על פשע בכך שמננסה לקשור את זה לאידיאולוגיה יפה.