תמשיכי, תמשיכי

זה דף בית אישי ואני כבר מאנדקסת במדור מתכונים איפשהו. קומ"ג, שמת לב שאני עוקבת אחריך ?

מה עושים עם הדף הזה? (אולי חבל למחוק, איפה לאנדקס?)

ספתא, אין צ'אנס שנחליף אותך. וסתם את יכולה לבוא.
בא לך לספר משהו?

ראשית כל, החלפת בעל איתי לא אפשרית, אינני נסחבת עם שק עצמות כמו אותה ילדה שמרקס תיאר,
מה גם כל שכן שלעולם לא הייתי מחליפה את חיים שלי, שהיה קנאי גדול.
אמצע כל, החלפת שמונצאס מפחידתני כדבעי, הלו עלולים לטעות ולהחליף גם אותי, כי להיות זקן זה לא כל כך משהו,
ולפני הגיי שלופאן באחרית דבר ובפסוקו של יום הבהרה:עוגיות השושנים ההמוניות ממש כמו התנור הציבורי שייכות להיסטוריה -
היום כשיש לי כבר את הנין השישי (נולד בלידה טבעית) אני עוד מכינה פה ושם עוגת פרג או שטרודל אצלי בחדר, אבל מי שמעז אומר שהעוגות שלי איבדו כבר את הלחלוחית.

אז אולי אפשר להחליף גם אותם במסיבת החלפת שמונצ'אס??
את בטוחה שזה חוקי לכתוב פה ככה??

> מאז ומעולם נכדים היו דבר תובעני.. <
אז אולי אפשר להחליף גם אותם במסיבת החלפת שמונצ'אס?

ספתא גם אני עם הלשון בחוץ
יש לך עוד כח להכין?
אולי בא לך לבוא למסיבת החלפת גזרים ובעלים?
יהיה שמייח
> מאז ומעולם נכדים היו דבר תובעני.. <

9-:

את התנור הגדול יש להפעיל שלושת רבעי השעה בטרם התערובות מוכנות.
בינתיים הייתי מכינה את פחי הסוכר הריקים, מנקה את תבניות הפלדה השחורות מפירורי שומשום מלוחים ומפוחמים שבלהה לא טרחה לנקות אחריה, מוציאה מרגרינה מהמקרר שתתרכך (בליטא אמא היתה משתמשת בשומן אווזים או אולי בשמן), שלוש קילו קמח לבן, אז הייתי מנפה
היום אין לי סבלנות, 18 ביצים להפריד בעזרת כוס הלבן (הצהוב בהיר) לנשיקות והצהוב (הצהוב כהה) לבצק.
בבצק שמים קצת סוכר אבקת אפייה לשים ויוצרים נחשים שטוחים שמורחים מבפנים בריבה, בתערובת קצף מוסיפים קצת קוקוס ועוצרים את המיקסר
לפני שהיא ממש מסמיכה, חותכים את הנחשים ומקפלים סביב עצמם עם קצף ביצים מתוק בפנים - אופים בחום בינוני עד שהסוכר נהיה קצת חום,
אורזים בפחי סוכר גדולים ושולחים לנכדים עם כמה קילו תפוח עץ גראנד.

נו, ספתא- מה קורה??
סופסופ דף שמריח כמו הבית

רציתי לספר על הקניידלך האפויים של אמא שלי, אבל עד שנזכרתי פסח כבר עבר, וכולם הלו רוצים לדעת את המתכונים הסודיים
של העוגיות שלי, אז נתחיל בעוגיות השושנים שריח האפייה שלהן בתנור המשותף היה מתפזר בשעתו בכל רחבי הגליל העליון
מגשים על מגשים הייתי אופה לכל אירוע אצלנו בקיבוץ - אנחנו קראנו לקיבוץ מיישק או חצר המיישק - ואני ספ - תא עם פ' דגושה.

ובקשר לגליציה - גליציה היא רק סמל - אני מליטא.
ליטא ופולין זה כמו תוניסיה ומרוקו - מאוד מאוד דומה עד כדי קנאה.
אצלנו במיישק מתוך שיוויון ואחווה דאגו שמכל חבורת נוער ישארו שתי דוגמאות בקיבוץ, כמו הטלה בכלוב של האריה בגן החיות של מוסקווה.
כך שהיו לנו המשפחות של הפרסים התימנים ואפילו מרוקני אחד - אצלנו היתה הבריכת השחייה הראשונה בתנועה הקיבוצית שלא היתה סתם בריכת השקייה
אלא בריכה של ממש, חיים שלי תכנן אותה ומדד, ומי שלא היה צריך להשתזף יכול היה לעבוד יותר שעות.
מרוב שהקלדתי, והעיניים שלי כבר עייפות, נסחבות ומתאמצות, אני אכתוב על העוגיות בפעם הבאה, ואולי גם על הקרב שלי עם המרכז משק בפסח של המיתון, מי יודע אם יהיה לי כוח בפסח הבא.

הייתי רוצה לדעת .למשל. מה עשתה הסבתא כשפגשה תימני לראשונה?
טוב, הערסיסית מאתגרת אותי כרגיל. אז מיד צלצלתי לסבתא חוה שלי והפניתי אליה ת'שאלה.
אז היא ענתה שהיא לא עשתה שום דבר מיוחד "כי בפולניה היו צוענים"..

חוצמזה יחסית ליוצאי שטייטל היא מאוד כהה בעצמה. היא מספרת שכשהיא היתה מדברת אידיש היו שהרימו גבה איך זה שהספרדיה דוברת אידיש.
< איזה פאדיחה. גם להיות פולניה וגם לסבול מאפליה.. >
עוד דבר שלמדתי ממנה זה שאצלם ילדו בבית. והמיילדת היתה גויה.
סבתא-חוה-של-באופנטבעי - גם אצלכם בגליציה היה ככה?

הייתי רוצה לדעת .למשל. מה עשתה הסבתא כשפגשה תימני לראשונה?

ממש שומעים את המבטא הפולני הכבד

לסבתא שלי קוראים חווה.
אם היא כותבת פה באתר אז אני קוגלאגר
> סבתא חווה, אהבתי ת'ראש הכחול שלך. תרגיעו, בקלסתרון בקלסתרון <

איזה יופי! סבתא חווה אנא המשיכי. נשמח גם למתכונים וגם לתיאור התנור בחצר, וגם לתיאור האוטובוס לטבריה על נוסעיו, הכל הכל....
<קוראת מקווה שזו באמת סבתא, ולא עוד הומור באופני שנון...אבל גם אם כן, תמשיכי (-: >

http://www.geocities.com/photograma1/[po]1115848524 287en[/po].gif

כאן, אני אספר איך הינו בליטא בעיירה מזמן בתחילת המאה הקודמת, ואיך השלכנו את הכל מאחורה כשהלכנו להכשרה ועלינו ארצה
רצינו להיות מודרנים, מהפכנים - ולא לשמוע בכי של תינוקות (רק השומרות לילה התעסקו בזה, אני היתי אקונומית, עוד תשמעו איך נסעתי לטבריה
עם תרנגולת חיה וחזרתי עם ארגז עגבניות וכרית)
הרי בכי של תינוקות היה מפריע לנו להפריח את השממות ולגאול את הקרקעות
נו טוב, רק עם הדור השלישי והרביעי הבנו מה שהפסדנו כשגידלנו ילדים שעה וחצי ביום וקצת יותר רק בשבת...
אבל הכי חשוב, אני רוצה לספר על הדברים שאמא שלי פייגה, שהיתה ג'דה ושפית מלידה היתה מכינה כמעט בלי פרודוקטים, עם התנור עצים בחצר,
כי אם אני לא אשמור על המתכונים האלו, ואני כבר כמעט תשעים, נסחבת לי, הטעמים יעלמו.