תודה על האיחולים ובכלל שקראת על הלידה של נטע. מרגש אותי.
@}

יש לנו זכרונות טובים מכם מהשנה שעברה.
מקווה שנתפגש עוד לפני השנה הבאה...

הי פוגית, קיבלתי ד"ש
בחזרה...
מה שלומכם

המורה שלי
http://www.derech-efrat.com

הי יקירה,
רק להגיד לך קראתי את הדף על הקמפינג, ושחשבתי שאולי נפגעת מהדברים שכתבו לך שם, ולהגיד לך שלנו יש אפשרות לתקשר אחרת, בצורה מכבדת ואוהבת ורכה, ומי שכתב לך - אין לו. וחבל. אבל שזה לא את, זה לא שלך, זה שלו וזו בעיה שלו.
חיבוק (())

דף הבית שלי משמש לי עכשיו בתור זיכרון נייד בעיקר ועוד כמה שימושים שונים ומשונים .
יום שישי, נווה איתן, סגור! ( ב 99.9%) יש לי אמא בשיקום מניתוח אז תמיד יכולות לצוץ בעיות (כמו בשבועות האחרונים ) אבל בגדול ממש רוצים לבוא.

קראתי את מה שכתבת על הקנדידה. זה נשמע מאד הגיוני. איך מאזנים את הכל? לפי הרפואה הסינית זה מראה על כבד עמוס שכבר לא פנוי לנקות את העודפי פטריות וגם מראה על טחול חלש. אשמח מאד לדעת מה הפתרון שהיית מציעה לבעית הקנדידה והפטריה בנרתיק שמציקה לי מאד!

אריאל 054-3034443
או 077-2100065
דש מכולנו

יקירתי, התקשרי אלי ונדבר |בבקשה| אין לי אנרגיות לכתיבה... ומאוד אשמח לקשר
(())
[po]נועה בר[/po]

את הבאה בתור לבורדות - תגידי לי אם את רוצה, יש עוד מישהי שמבקשת.
אני מגיעה פעם בשבוע לתל-אביב ויש לי אפשרות גם להביא לכפר סבא.

לגבי הבורדה - אנחנו בגדרה. ואני מגיע פעם בשבוע לרמת החייל בתל-אביב

פוגית, הגבתי אצלי בדף. בי

_ואת באמת חושבת שלפני שהיו לך ילדים הבנת (ברמת ההכרה והרגש, לא השכל)
עד כמה זה נפלא, נהדר, ממלא, עצום, מפחיד עד מוות, קשה, מתסכל...?_
לא. ממש לא. ממש ממש לא. אמא של יונת הפליאה לבטא את ההבנות שבאות עם ההורות. הן רחוקות מאד ממה שמדובר בו בדף. עשיתי הבדלה מאד\ברורה בדבריי בין ידע לבין הבנה, על זה דיברתי. אלו בפירוש הבנות של יודעי ח"ן.

ידעתי שאני לא מעבירה את הנקודה טוב.
בסדר, צחוקים, אמרתי את זה כבר 15 פעם. מבינה, מפרגנת, בכיף. (לומבינה למה לא מאמינים לי)

מבינה גם למה מישהי ותיקה פה שעוד אין לה ילדים עשויה להפגע מן הגישה שנוטפת מהדף הזה, לחלק מהכותבות בכוונה, לחלק לא.
אני בעצם מציעה בעדינות להיות קצת יותר רגישים לאנשים אחרים, גם אם נורא מצחיק לנו כרגע. זה הכל.
במקום לדבר עניינית מטיחים שם רפש. זה קצת מרתיע.

האמירה [u]דברים שרואים משם לא רואים מכאן.[/u] נכונה בהחלט, אבל עובדת לשני הכיוונים. היא לא נותנת יתרון לשם על פני כאן או להיפך.

תודה שאפשר לדבר איתך על זה בכיף בלי כל הגועל נפש.

מה שלום התאומה?

דווקא ממך תגובה כזאת מפתיעה אותי. כי א. את יודעת ומבינה שהיום אני לא רק "יודעת" אלא גם "מבינה". וב. ציפיתי לקריאה קצת יותר ביקורתית של מה שכתבתי.
התוקפנות והרכושנות בדף הזה ממש ילדותיים.

נו.
שוין.

בינתיים עוד לא נכתב שם שום דבר שלא הבנתי לפני הלידה. כולל הדברים שאת כתבת ממש עכשיו. ואני לא אומרת את זה באופן שיפוטי (אני באמת מקווה שאת זה [b]את[/b] תדעי כי את מכירה אותי.) אלא פשוט כי משהו צורם לי באמירה "עד שאין לך אתה לא מבין ש.." במקום באמירה "עד שלא היה לי משל עצמי, לא הבנתי ש.." זה כל העניין מבחינתי. הראשון שחצני, מוציא מן הכלל, יהיר ובפשטות - לא נכון לוגית. אמירה שגויה. והשני נחמד, משעשע, רואה את האחר...
מקווה שאת תביני את מה שאני מנסה להגיד ולא תוציאי אותי משביתת שמחה.
(נוכחותך חושבה לי כמו גם דעתך - משדרגת את המרגיעון)

כתבתי היום בדף שמנסה לעשות השוואה בין הסוד לעבודה של קייטי ביירון.
קיבלתי מרגיעון "קרבה ללא קרב"
זה באמת מתאים לי היום! לא למה שכתבתי שם בדף, אלה סוג של תובנה שאני צריכה להגיע אליה, בהקשר לחיי האישיים.
היום בבוקר חשבתי שאם אני אפסיק לחשוב (להאמין) שאוהבים אותי רק כשכועסים עלי, או שזו הדרך היחידה שאני יכולה לקבל יחס מהאחים שלי, הם יפסיקו לריב איתי.
איך המחשב יודע מה אני צריכה?

השארתי לך הודעה היום בבית, אך אני לא בטוחה שיש לי את הטלפון הנכון.
בקיצור, דברי אתי {@

לכתובת שבראש הדף שלך... זאת עם ה- GMAIL
אולי תשלחי לי מייל ואני אענה ?

שלתחי לך מייל לפני כשבועיים, לא יודעת אם הגיע או לא. אני אשמח לתגובה כלשהי. {@

היי, סופסוף הסבירו לי את ההערה שלך על "ההוא השפוי"....
הייתי צריכה לשאול אותך על זה פה ולא אצלי, אבל לוקח זמן להבין איך הדברים עובדים פה.
עכשיו הבנתי כמה זו הערה מצחיקה אז רציתי לשתף אותך. ולא - זה לא הוא. אין לו סבלנות ל"קישקושים"...
יש לך דף בית נחמד. רפרפתי קצת ונהניתי.

תודה רונה (אין לך דף, אז אני עונה לך פה)
גם לכן - רק בריאות!

מזל טוב לבתך
נכנסתי לכאן בעקבות התגובה שלך, (היחידה-תודה על כך לשאלה על אבעבועות רוח).
בינתיים הכל עובר חלק, האבעבועות פיציות.
הרבה בריאות ומזל טוב.

תודה
בלתי נקלט שהיא בת שנה!
ממש מרגש.
אני באמת צריכה להתייחס לזה... :-P

מזלטוב גם לכן!
@} |L| |בלונים| |עוגה|

עונה לך בדף שלך :-)
קניתי עגבניות אורגניות (ראיתי שיש עוד ירקות אורגניים) בשופרסל באזור התעשיה הישן בראשון לציון.
ראיתי שיש גם אפשרות להזמין משלוח מנטסל של מוצרים אורגניים כולל ירקות ופירות.
מהיכן את?

קבלת את המייל ????

[u]אבל זה חיתול רב-פעמי! [/u]
תפור ביד!!! אורגני!!! :-)

קבלי עדכון: ארבע שיניים, אחת עם עיכוב ביציאה...
שרק יצאו כבר המנוולות.
אז מה? אוטוטו יומולדת! מה שלום תאומת-היום?

שלום, החזרתי ביקור, קראתי חלק והתרגשתי.

התפעלתי מאוד מהפירוש שכתבת ליוטי בדף התמיכה.
מדהים.
שבת שלום!

שלחתי לך מייל {@

כתוב
The One Minute Millionaire by Mark Victor Hansen and Robert G.Allen
קראת את הספר?

היי פוגית,

נעים מאד!

@}

(אל תגלי לאף אחד כמה אני זקנה..)

|אנחת רווחה|
(())
מחכה.

יצאתי מבולבלת - 91 בסוף או 81 ?
כי כתבת לי (אצלי בדף, לפני זמן מה) את המספר עם 81.
לא קיבלתי מייל (שלחת שוב?)

לא קיבלתי. לאן שלחת?

ועוד דבר- כמו שביקשת, כל הקטע שנמחק בעריכה הועבר ל [po]אחריות מול אשמה[/po]

אני יודעת שדבריך באו ממקום טוב ודואג ולא חלילה מהתנשאות. בכתיבתך הראת גישה אחרת, דרך שונה לראות את המציאות ולהתמודד איתה וזה חשוב (ולא נערך החוצה מהדף). אך המשך חילופי הדברים נראו לי פשוט לא מתאימים.
כל טוב, הרבה בריאות ופוריות |L|

(())

אני באמת דיברתי עם רועי
ולא אין להם דרכים משלהם שאני לא הכרתי
אולי הייתי צריכה לדבר עם יונת

כן מסתובבים כאן כמה אלמוניים אגרסיבים כרגע
כייף לך שלא שמת לב
כל השבוע רצו למחוק לי את הדף לא יודעת למה

הי, תודה שהצעת את עצמך בענין הגלביות. בינתיים גיליתי שאני יכולה לבד (תפרתי אחת ביד, את השאר אעשה במכונה). בשבילי זה מספיק טוב. אבל יכול להיות שכדאי לך לחשוב על זה אם את מחפשת רעיון בכיוון הזה - כי לדעתי יש לזה ביקוש. אני תפרתי גלביה אחת ממטר של בד הודי מקסים שעלה לי 10 ש"ח (בנחלת בנימין). הוצאתי את הגיזרה מגלביה אחרת שיש לי. זה יצא בסך הכל סבבה, לסטנדרטים שלי.

היו בימים האחרונים כמה עימותים שחלק מהם היו בין דתיים לחילוניים
ואחת התלונות שנשמעו שם היא שותמים לטלי את הפה בגלל שהיא דתיה ובאופן _כללי שדתיים לא רצויים באתר ולכן החלטתי לשאול אותה לפני שאני עורכת
אם בא לך לערוך ככה סתם זה אתר חופשי פשוט תעשי אתזה
אני כרגע בגלל שמאוד הרגזתי כמה אנשים עם החלטות עריכה והצעות למחיקה החלטתי לשאול שאלות כאלה שאכן הן שאלות קיטבג.

תודהההה

די חבל שככה היא מבינה את מה שאת מנסה להגיד.אני מציעה לך להניח לזה.היא לא נמצאת במקום שיכול להבין.כדי לקבל עזרה צריך לרצות.
{@

שלחתי שוב, לכתובת שבראש העמוד.
אין לי מס' הנייד שלכם :-( מוזמנת להתקשר אליי: 054-4954361.

שלחתי לך מייל. הגיע?

את פה עכשיו? מסנג' בבקשה.

לא מאמינה שרק עכשיו נפל לי האסימון, ואם לא הדף על האובדן של אמתי לא בטוחה שהייתי בכלל מגיעה לפה ומגלה שאת ויערה כאן וכמה התרגשות יש בדף הזה וואו כמה דברים שיש לי לחלוק איתך ובכלל... יום אחד עוד יהיה לי זמן לכל זה...

בינתיים רק חיבוק גדול לך ולפלא שאת אוחזת {@

אני שמחה שהמכונה עזרה, אם תרצי אותה שוב מתי שהוא היא לרשותך כל עוד הברנינה שלי ממשיכה לעבוד כמו שצריך :-P
כתבתי לה מייל, אם זה לא יקר לה מדי היא בטח תדבר אתכם.
לאן אתם עוברים?
את ממשיכה עם קבוצת התפירה?

היי
גילינו שזכינו לביקור היום בלי ששמנו לב... המכונה שימשה אותכם בכלל? מקווה שכן.
יש לי חברה שמחפשת נואשות בית בסביבה - אולי הבית שלכם יתאים לה.
כמה עולה השכירות?

מה עלות השכירות?
0542372334

לאן אתם עוברים?

שלום
אני מתעניינת בשידות לילה,
האם יש אפשרות לקבל תמונה במייל? (dovrata בג'ימייל)
ומה מחירן?
תודה
@}

אני מתעניינת במזרון זוגי

לגבי המודעה שלך ב [po]ככר השוק[/po] - באיזה איזור אתם?

[u]ובעיקר סביב הסבלנות שלך והיכולת להנחות[/u]
באמת?
זה מפתיע אותי, אני לא תופשת את עצמי כבעלת סבלנות
טוב לדעת.
תודה!

היה מאוד נחמד לפגוש גם אותך! מעורר פליאה! חזרתי עם תחושה של פליאה לראות אותך ואת בנותייך בדוגמה חיה של חינוך ביתי. ובעיקר סביב הסבלנות שלך והיכולת להנחות. כל הכבוד! מעורר מחשבה. וכל הדברים שלמדתי מהמפגש הקצר הזה.
עוד לא התקשרתי לנפתלי, כי חזרתי ונהייתי חולה לאללה!!! בשלב זה בתיפקוד מינימום עם הילדה בבית, ולא רוצה לראות אף אחד. אז זה יחכה לימים טובים יותר. מקווה להתאושש עד יום שני.
תודה רבה על הכל, ואחלה ניק! מצחיק להתחיל לגלות את השמות מאחורי הניקים!

תודה.
רוצה למחוק.
@}

נתקע לי המסרים המיידיים.. מוזר הבחור. נשמע לי שהוא רציני, אבל לא נראה לי שהוא יישאר בפורום הרבה זמן. באיזו דרך את מסננת את המשתתפים? אולי שווה לעצור רגע כי הפורום אינטימי מאוד.

[u]יש לה שיניים! שתיים קטנות וחמודות ולבנות.[/u]
מזל טוב :-)

[u]מזל טוב[/u]
הי, פו שלחה אותי לכאן לשאול אותך, אם את יודעת האם והיכן מתקיים מחר מפגש של הגדולים באיזור פ"ח. ילדיי בני 4 ושנתיים, חדשים במושב דור ומחפשים חברה.

מזל טוב

שיניים!
יש לה שיניים! שתיים קטנות וחמודות ולבנות.
"יש לי שיניים, עוד מעט אני אוכל איתן כנפיים..."
מרגש בטרוף.

http://www.tapuz.co.il/communa/userCommunaMsges.asp?Communaid=23609

חשבתי על משהו. עכשיו שיש לינק חדש לקומונה מהדף [po]להגיע לחירות כלכלית[/po] אולי כדאי לפתוח אותה שוב, כדי שאנשים יוכלו לראות למה היא מיועדת. קומונה סגורה לפעמים קצת מרתיעה.
אולי כדאי פשוט לשאול אם יש מישהי שרוצה למחוק משהו לפני מהלך כזה, אבל נראה לי שאם אנחנו רוצות שיצטרפו עוד, כדאי לפתוח את הקומונה, אפילו זמנית.

[u]ובמילים אחרות, תחזרי נכון?[/u]
אולי, לא יודעת. יש לי צורך להתנקות.. גם לי הדף שלי נהיה קצת כבד.
תהנו מהפיצוי{@

אני צריכה לעשות קיצור דרך מהמחשב, זה יהיה פשוט יותר.

הי נועה. אישרתי אותך.

הי
שלחתי לך בקשה להצטרפות לקומונה. שמי שם הוא נימואה....

[u]ממש ניג'וס לנייד אותה לת"א על כל דבר קטן[/u]
צודקת. עדיין לא הצלחתי לגבות את הטלפון של הטכנאי מאמאשלי. אני עובדת על זה.

היי פוגית
המכונה נשלחה בסוף לחנות בת"א כי היא עדיין באחראיות... אבל אשמח למצוא מישהו מקומי שיתחזק ויתקן כשצריך כי זה ממש ניג'וס לנייד אותה לת"א על כל דבר קטן

מפתיע שהם לא מוחקים אחרי זמן מסוים של אי שימוש. אני אבדוק מה אני יכולה לעשות.

הוא לא נותן לי להירשם, כי לפי המייל אני כבר רשומה. כנראה משהו ישן שנרשמתי אליו ועכשיו אין לי מושג באיזה שם או סיסמה. חייבים להירשם? כי אין לי מייל אחר.

[b]היא עומדת על שש![/b]
האמת, היא עושה את זה כבר מעל שבוע. טיפין טיפין, כל פעם נעמדת לכמה שניות וחוזרת לבטן. לפעמים מתקדמת ככה לאחור. (נו, מתי היא תכניס לראשון כבר?)
מדהים אותי איך כל דבר קטן כ"כ מרגש בגיל הזה.

[u]מסתבר שבזמן כלשהו נערכו הודעות (ולא הודעה אחת!!!) אני לא יכולה כעת לדעת מי ומתי ערך.[/u]
אכן מבאס.

[u]את מגבה את הדף הזה?[/u]
לא עשיתי גיבוי על המחשב, ממש טיפשות נאיבית מצידי, אני לא מבינה איך לא חשבתי על זה.
בכל מקרה אין לי אפשרות להדפיס, אין לי מדפסת.

[u]עוד דבר שאולי כדאי לעשות - לכוון את [po]מה חדש[/po] כך שיראה לך גם אם בוצעו עריכות בדף[/u]
מה חדש נמצא אצלי במצב שרואים את העריכות.
לא תאמיני, אבל בתחילת דרכי באתר, מישהי בשם [po]טיפה גדולה[/po] / [po]טיפת גשם[/po] (שם זמני שנועד רק להפריע, מעניין שעוד פעם זו תופעת מזג אויר... כמו ההיא עם השמש, אולי אפילו אותה אחת) נכנסה לדף שלי, ערכה, גיחכה ועשתה ממנו צחוק.
זה היה דף כמובן לא כאוב ולא טעון רגשית, אז מה שעשיתי זה מחקתי אותה שוב ושוב, עד שהיא הפסיקה, אבל זה אילץ אותי להבין מהר מאוד שכדאי שמה חדש יהיה על עריכה והכניס אותי לסוד העניינים של עריכה.

זה לא עוזר שמה חדש נמצא על עריכה, כי אם למשל רואים שמישהי ערכה בדר"כ היא ערכה את דבריה שלה, לאחר שכתבה, ואני לא מחפשת בכל הדף לראות מה השתנה, זה כמעט בלתי אפשרי טכנית, לרוב זה עריכה של פסיק או אות.
מסתבר שבזמן כלשהו נערכו הודעות (ולא הודעה אחת!!!) אני לא יכולה כעת לדעת מי ומתי ערך.
זה מעצבן אותי, אבל לא כזה חשוב. סתם מעצבן.>:(

תודה.

תודה על ההזמנה. כרגע אנחנו הולכות למפגשים של הקטנים שהם בדיוק באותו זמן, אבל בטח נגיע מתישהו לקבוצה שלכם עם פו.

בזמן האחרון באמת לוקח זמן להעלות את הדף. הוא נהיה כבד מאוד. אף פעם לא השתתפתי בפורום כזה, את יכולה לשלוח לי קישור? ואפשר להעלות את השאלה בדף ולראות מה כולן חושבות. יש עוד כל מיני חומרים שאני רוצה להכניס, אבל אני מחכה שישאלו, כי אחרת זה נעלם במעמקי הדף.

"נגה" חוזר ובענק. עד התיכון הכרתי אולי עוד אחת, עכשיו בגן של הבן יש נגה קטנה ומדי פעם אני שומעת הורים קוראים לבת שלהם (ומסתובבת בציפיה שמתחלפת באכזבה). אבל עדיין "נועה" הרבה יותר פופולרי.

אם את שכנה שלנו אז בואי לבקר. את מוזמנת. אנחנו מול פו ואם האוטו בבית אז אנחנו כאן.

ברנינה

למזכרת: [po]קבוצת תפירה פרדס חנה כרכור[/po]


[u]המכונת תפירה, כאמור, בשביתה איטלקית[/u]
איזו מכונה זאת? אם אפשר לשאול?

[u]אולי את מכירה מתקן מכונות תפירה טוב ואמין באיזורנו?[/u]
עד עכשיו האיש שלי (מתקן מכשירי חשמל באופן כללי) הסתדר עם שלי. אפשר לבקש מהאיש של [po]שרה לה[/po], הוא מתקן הכל. את הטלפון של הטכנאי אני צריכה לקחת מאמא שלי ...

[u]ונראה לי ששכנעת אותי לבוא ביום ראשון[/u]
איזה כיף!

אויש זאת הייתי אני הפלונית מלמעלה.
גם לי היה נחמד להכיר. אני יושבת עכשיו לתפור חיתולים על האוברלוק (המכונת תפירה, כאמור, בשביתה איטלקית ) ומפנטזת לי על תפירה בצוותא....
אינשאללה יום ראשון

היי פוגית
עכשיו שאני יודעת מי את... אולי את מכירה מתקן מכונות תפירה טוב ואמין באיזורנו? אני מתעצלת לסחוב שוב את המכונה המסכנה שלי לת"א...
ונראה לי ששכנעת אותי לבוא ביום ראשון :-D

[u]זה נותן לי המון, את לא מתארת...[/u]
את יודעת מה אני באמת לא ממש תיארתי, כי הרגשתי שאני משתמשת בדף שלך להשתפך,,, והיה לי לא נעים.
תודה לך, אני לוקחת איתי מכאן הרבה בעיקר את
[u]האהבה לילדים החיים יכולה רק לאזן אותך ולאפשר לך להמשיך לחיות.[/u]
מנסה לזכור את זה במשך היום.

[u]חשבתי שאצלך האובדן יותר ברור. שברור לך שבנימין לא ממלא את מקומו של יאיר. ושמהמקום הזה יהיה לך קל להתייחס לבנימין כחדש ונפרד לחלוטין. לא לערבב, ואת מתארת בדיוק את מה שאני מרגישה...[/u]
הוא באמת לא ממלא את מקומו של יאיר, אני לא מערבבת בין הילדים אני (וגם את , מן הסתם) מערבבת בין הרגשות.
מצד אחד כאב גדול וחור שלא ייתמלא, עצב שלא ניתן להעלים, ומצד שני רוך ומתיקות, והכל בבית אחד תוך פחות משנה.

[u]כל ההריון שלך ישבתי בשקט בצד ולא העזרתי לומר: "חכי אחרי הלידה, אז תבוא הנחמה". איך תאמיני לי?[/u]
טוב שהתאפקת, לא הייתי יכולה לשמוע את זה . לא הייתי מקשיבה ומאמינה.
עדיין לא מאמינה. הרבה אנשים אמרו לי שהתינוק החדש יחזיר את השמחה לבית, אבל הם לא איבדו בעצמם ילד,
(וגם אם כן הם לא איבדו את הילד שלי).
זה היה נראה לי לא קשור, זה באמת לא קשור. יאיר עדיין איננו, בנימין ישנו. הכאב עוד כאן ויחד איתו יש גם משהו רך, שלווה מנחמת , ורק הרגשות האלה מתערבבים ומבלבלים.

[u]הוא לא מחליף את מי שאבד, הוא פשוט מחזיר את האנרגיה הזאת שנגרעה עם מותו של הילד שאיננו[/u]
כן! בדיוק! (ואני בכל זאת רוצה להאשים את ההורמונים בתחושת הרווחה וההקלה, איך יכול להיות שתינוק כ"כ קטן יכול לגרום לשינוי רגשי כ"כ גדול?!)

[u], אני מרשה לעצמי להדחיק בלי ריגשי אשמה ולהיות איתה נטו ולהנות ממנה באמת (היא מדהימה!).[/u]
טוב לשמוע אותך כך.
אצלי עדיין מלבד כמה דקות ראשוניות מאוד בהלם שאחרי הלידה עוד לא הצלחתי להיות איתו ממש נטו. הייתי רוצה את זה, אבל לא מצליחה.
או שהילדים הגדולים יותר סביבי ואני מעורבת במה שקורה להם, וכשאני איתו לבד, המחשבות נודדות לעבר מי שלא פה.
התיאורים שלך מחזירים לי קצת את הסבלנות.

אני חושבת שאצלך יש מקום כלשהו שיערה באמת יכולה לגרום לבילבול, במובן של להרגיש שלב אחרי שלב שוב ושוב מה איבדתם.
כל התפתחות שלה, כל גדילה, כל שלב. דברים שלא זכיתם לעבור עם נתנאל הקטן.
כשכתבת על כל הדברים שהיא עושה ומתפתחת ואיך הגדולה ערה לכך ואמרה בעצמה הוא היה צריך להיות בן שנתיים,
[u]אנחנו ממשיכים לאבד אותו קצת בכל יום שעובר ולא שוכחים אפילו לרגע. בעיקר לא כשמסתכלים על המתוקה הקטנה הזאת שפה...[/u]
כרגע כשהכל עדיין טרי וחדש, היא בעל כורחה מסמלת בהתפתחותה התקינה והבריאה את האובדן שקדם לחייה.
(חשבתי שאולי ארגיש את זה כשבנימין יהיה בן 7 אבל עד אז אני מניחה שתהיה לו אישיות מפותחת משל עצמו, ופחות אעסוק בהשוואות.
ולמרות זאת לא יכולה להכחיש את זה ששאלתי שוב ושוב בביה"ח אם הואנושם טוב, ונבהלת מכל השתנקות),

יערה לא תמלא את המקום של נתנאל, אבל היא יכולה להחזיר את התקווה, נכון?

[u]תודה שאת מדובבת אותי.[/u]
את בעצמך דובבת אותי, תודה.
נוכל לשקול הסבה מקצועית בשירות המשטרה :-0

היי פוגית
את יכולה לדבר עם בן-זוגי רוני הוא מתעסק בנושא מכירת השמן.
052-3550604 או בבית :077-9525309
אנחנו נמצאים בפרדס חנה ופעם בשבוע אני בת"א.
נשמח לשמוע ממך
@}

[u]מה מבלבל אותך?[/u]
חשבתי שאצלך האובדן יותר ברור. שברור לך שבנימין לא ממלא את מקומו של יאיר. ושמהמקום הזה יהיה לך קל להתייחס לבנימין כחדש ונפרד לחלוטין. לא לערבב, ואת מתארת בדיוק את מה שאני מרגישה...
אני הרי איבדתי לא רק ילד, אלא גם את התקווה לאהבה חדשה, לתינוק חדש, אולי אפילו יותר מאובדן התינוק עצמו. הציפיה שלי שתינוק חדש ימלא את החלל גם הפחידה אותי וגם ניחמה אותי. פחדתי שהיא תגרום לי לשכוח מצד אחד, ומהצד השני - ידעתי שהיא תביא שקט. איזון, את אותו איזון שאת מתארת.
הכל התגשם: הפחדים, השלווה, הנחמה... בשבועות הראשונים אחרי הלידה סערת הנפש, ההפתעה והבלבול שאת מתארת היו כ"כ גדולים שלא יכולתי לבטא אותם בכלל.
כשכתבת שאת מתחבטת פתאום הבלבול הזה צף שוב, הפחד לאהוב יצור חדש ומקסים כ"כ, להקשר אליה, הפחד לאבד שוב... הכל במין מערבולת כזאת.

עם זאת, מה שכתבת מאוד משמח אותי (ומפתיע אותי בה בעת). כל ההריון שלך ישבתי בשקט בצד ולא העזרתי לומר: "חכי אחרי הלידה, אז תבוא הנחמה". איך תאמיני לי? חיכיתי בסבלנות ועם כל יום שעבר מאז הלידה של יערה, ידעתי שגם לך זה יקרה... בסוף מתאהבים גם בילד שבא אחרי האובדן והוא מחזיר את החיים הביתה. הוא לא מחליף את מי שאבד, הוא פשוט מחזיר את האנרגיה הזאת שנגרעה עם מותו של הילד שאיננו.

[u]יש רגעים שאני ממש רוצה לשכוח את יאיר לשכוח את הכאב להפסיק לשאת את הנטל הזה[/u]
אני כל-כך כל-כך מבינה אותך, גם אני לפעמים רוצה למחוק את הכל, לא לדעת את הכאב הזה. היום, 5 חודשים אחרי הלידה זה קורה פחות, אני פחות מפחדת לאהוב את יערה, יודעת שלא אוכל לשכוח את נתנאל (מרגישה יותר אמא שלו מאי-פעם), מודה לו על המתנות שנתן לי בחייו הקצרצרים ומתחילה להבין שאוכל לגדל אותה עם הידיעה שהיה לה אח שלא זכתה להכיר, אבל הוא תמיד יהיה אחיה. הרגעים של ההבנה הזאת הולכים ומתרבים על חשבון הפחד שאם אוהב אותה זה ידחוק את נתנאל החוצה.
כשקשה מדי, אני מרשה לעצמי להדחיק בלי ריגשי אשמה ולהיות איתה נטו ולהנות ממנה באמת (היא מדהימה!). הרי התמונה בסלון עדיין שם, אבל זה מטעין אותי בכוחות שמאפשרים לי לחשוב עליו קצת בלי להרגיש איך כל הפנים שלי מתכווץ...

[u]אבל לאהוב ילד שאינו חי זה כנראה שונה, ולאהוב ילד שבא אחרי אובדן של ילד משום מה זה מאתגר אותי.[/u]
לאהוב ילד שאינו חי זה קשה וכואב ומבלבל וכנראה תמיד ישאר כזה. האהבה לילדים החיים יכולה רק לאזן אותך ולאפשר לך להמשיך לחיות. למרות הכל, לא חייבים, אבל זה אפשרי, זה כדאי ואפילו, תאמיני לא או לא, אפשר להנות מהחיים, וגם מותר!

[u]הרי עוד לא עברה שנה.[/u]
ההתאוששות שלך וההחלמה שלך מדהימות, את מעוררת השראה! זה לא בלתי מוסרי, זה לא אומר שאת לא אוהבת אותו או מתגעגעת אליו. זה אומר שאת חזקה משחשבת. כולנו כנראה ככה (חזקות יותר או פחות). הרי בתוך השבר, השחור נראה אינסופי ושלעולם לא נצליח להתגבר עליו, אבל החיים חזקים מהכל והם ממשיכים (אם חייבים וגם אם לא).

יצאה מגילה מבולבלת. תודה לך. תודה שאת מדובבת אותי.

[u]אנחנו ממשיכים לאבד אותו קצת בכל יום שעובר ולא שוכחים אפילו לרגע. בעיקר לא כשמסתכלים על המתוקה הקטנה הזאת שפה...[/u]
קוראת ומבינה מתחבטת במקום הזה.
מרגיעון שעולה מתאים: כולנו משפחה אחת

כמובן

הזמן רץ כשנהנים. גם כשלא.
ה-20 בפברואר מתקרב, ואחריו יבוא עוד 28.2. שנתיים עברו.
לפני יומיים הגדולה שאלה ציינה את העובדה שאילו היה חי היום היה כבר ממש גדול (כמעט שנתיים!) והבינה עוד קצת את המשמעות של לאבד. אנחנו ממשיכים לאבד אותו קצת בכל יום שעובר ולא שוכחים אפילו לרגע. בעיקר לא כשמסתכלים על המתוקה הקטנה הזאת שפה...
היא מדהימה!
היתחילה להתהפך בגיל 3.5 חודשים (אם זכרוני אינו מטעני) - אחת לשבוע בערך היא מראה לנו שהיא עדיין זוכרת איך...
היא נורא רוצה לשבת - כשהיא שוכבת על הגב היא ממש עושה כפיפות בטן! מרימה את הראש מהמזרון בנסיונות נואשים להתרומם.
אני תוהה אם זה מוסרי לנסות ללמד אותה איך מתיישבים...
נכון להיום עוד לא בת חצי שנה וכבר זוחלת ברברס... זהו, אין מקום בטוח...
והחיוכים המתוקים האלה מאוזן לאוזן... אנחנו עדיין מחכים לצחוק המתגלגל...