לפחות זה הקפיץ את הדף. תודה. {@{@

כמה זמן לא פתחתי את הדף הזה! כבר עברו 4 שנים, לא יאמן.
מפחדת לקרוא שלא בטעות יעשה לי חשק ללדת שוב!

וואו אני ממש מתרגשת על סף דמעות. מעורר השראה. רוצה ללדת שוב כדי לישם

איזה יופי של סיפור לידה

מישהי פנתה אלי במייל היום לגבי הלידה שלי אז פתחתי את הדף ואני רואה עכשיו את ההודעות האחרונות שלא שמתי לב אליהן, סליחה.
אורים, אני אשמח לענות לך על השאלות אך לא כאן, מעדיפה במייל או בטלפון -
077-2030014
[email protected]

תודה

איזה סיפור נפלא.
ממש מעורר השראה ומעודד.

שלום עדינה, סיפור הלידה שלך מעורר השראה, אני בתחילת הריון מתכוננת ללידת בית ללא ליווי ויש לי כמה שאלות אליך,
האם עברת הכנה ללידה ללא ליווי עם מיילדת שידעה שזאת הכוונה שלך? האם את ממליצה לעבור הכנה כזאת?
האם מיילדות באופן כללי יסכימו לעזור לי בהכנה כזאת?

אצטט את נקודות ורודות: ברור שיש פה סיפור מופלא מעבר ללידה מופלאה והרמוניה ביתית נדירה..

זכיתם בחווייה מופלאה!!!!
כל המסע שלך להתחברות עם היקום מופלא ומעורר השתאות וגם הרבה מחשבות לאיזה חויות ניתן להגיע אם רוצים ומחפשים איך להתחבר.
אין ספק שזכיתם להיות משפחה תומכת ומדהימה ומאחלת לכם כל הטוב שבעולם.
גם אני זכיתי מלידה ללידה להתחברות גדולה יותר ואני מודה להרבה על הזכות הזאת, אבל אצלכם זה ממש מדהים!!!

רק מעדכנת שהיינו אתמול במשרד הפנים בבאר שבע לרשום את הקטנה (שכבר לא כל כך קטנה (-:).
הלך חלק וקל.
המלצה - אנחנו הגענו ממש בסוף יום העבודה שלהם, היינו כמעט אחרונים (אמנם היינו צריכים לחכות בתור 160 אנשים!!! אבל התור עבר מהר, רק שעה חיכינו) והם תיקתקו את העיניים תוך 5 דקות.
נראה לי שבסוף היום הפקידים כבר מתים להגיע הביתה אז הם לא עושים עניינים.

תודה על השיתוף. החלק שבו ספרת על דוד ועל איך שהוא היה איתך הביא אותי לדמעות

תודה ארני ולכולכן על כל התגובות.
יש לי עוד כמה מחשבות לגבי הלידה הזאת אבל לא ממש מוצאת את הזמן לכתוב.
מקווה שבקרוב אצליח להמשיך.

הי עדינה
את מדהימה כרגיל , אני תמיד עוקבת אחרי הכתיבה שלך בשקט ,
איזה סיפור נפלא . איזו השראה .

תודה אישית ממש ממני , על כל מה שאת כותבת .

לגבי תחושת העונש -
אני חושבת שזה משהו שאנחנו נושאים מהילדות - עונש על אי ציות לסמכות ,ובאופן רחב יותר למוסכמות .
דבר ראשון כל אחד מהאיתנו כילד חווה בצורה קונקרטית עונשים על אי ציות .
(לצערי גם הילדים שלי חווים את זה כשכלים הקיצים ו הדי די לא עובד אני מענישה אותם על הצקות הדדיות)

במובן הרחב כל התפישה הנוצרית שעליה מושתתת התרבות המערבית עוסקת בעונש, שכר, הנאה וציות ,
זה כל כך עמוק ומחלחל בתרבות שלנו -

ובעצם -
אין שום שכר ועונש , גם לא סיבה ותוצאה , רק מיקריות .
צדיק וטוב לא ורשע וטוב לו וההפך .

וחוץ מזה הקשר בין ציות לצדיקות הוא במיקרה הטוב קשר הפוך .

ואת צדיקה גמורה מכל הבחינות ומגיע לך רק טוב ...למרות שזו לא ערובה לכלום . ...

כתבתי על זה כל כך הרבה , אני עסוקה בזה עכשיו כי
סבתא שלי בת 98
בצד השני של החיים כל הזמן שואלת למה זה מגיע לה , היא הייתה עובדת מסורה , כל כך הרבה שנים , ולא פגעה באף אחד...

מזל טוב!
הסיפור מדהים ומרגש, התהליך שעברת בדרך ללידה הזאת מעורר השראה.

תודה!
ספור הלידה שלכם הוא שעור חובה למיילדות.

יכול להיות שעניין ה"עונש" זאת סריטה אישית שלי
אני דווקא מאד מזדהה. מרגישה ככה לגבי הרצון ללדת בלידת בית (עם מיילדת).
שוב תודה שאת כותבת את זה, זה מאפשר לי להסתכל על הפחדים שלי ועל הדעות ה"ממסדיות" שעדיין קשה לי להיפרד מהן.

מה שלמוכם? מקווה שאתם נהנים.
נהנים מאד! תודה נקודות.
יחד עם זאת, כמו כל ההתחלות, זה לא קל.
הבכי הזה של הקטנטנים האילו, הבכי שמכניס את כל הבית למתח...!!!
והאחים הגדולים שצריכים להסתדר כל כך הרבה בעצמם שמתרגלים למצב החדש, הרבה פחות אמא... לא קל.
אני מתחילה לקלוט כמה אני והם רגילים שאני עושה בשבילם כמעט הכל ועכשיו אני מגלה שהייתי יכולה לתת להם לעשות הרבה יותר בעצמם עד היום, הם מסוגלים להיות כל כך עצמאיים רק לרב אני לא נותנת להם את ההזדמנות.
>אתמול שני הגדולים פתחו לי סתימה בכיור של המקלחת!!!!!!!!!!!< מגניב לא?!



טוב לשמוע ממך ו"לראותך" פה. איך עברה ה"חופשה" מבאופן?
"החופשה" עברה בטוב אבל בהחלט חסרה לי בלילות (כמו עכשיו) שהייתי ערה עם הקטנה שעות ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי!

וחוץ מזה התגעגעתי אליכן!!!!!!!

הזכות להיות קשובות לעצמינו
רציתי להרחיב קצת בעניין הזה.
כבר סיפרתי שבמשך כל ההריון חזרה וניקרה בי המחשבה שמי אני שאחשוב שאני יכולה לעשות את הדבר הזה ללא עזרה מקצועית?
הרגשתי חצופה ודאגתי כל הזמן שאענש על זה.
אפילו אחרי שבועיים כשרופא הילדים הגיע אלינו לביקור בית לעשות בדיקה לקטנה שוב צפה אותה המחשבה במוחי שהנה עכשיו יתגלה שמשהו בודאי לא בסדר איתה, שהנה אקבל את העונש סוף סוף על המעשה ה"נועז" ו"החצוף" שלי.

יכול להיות שעניין ה"עונש" זאת סריטה אישית שלי אבל אני בטוחה שרובינו לא מאמינות למה שהגוף שלנו מדבר אלינו רב הזמן.
אני חזרתי ושאלתי את עצמי שוב ושוב לאורך ההריון עד היום האחרון להריון האם הכל בסדר וכל פעם קיבלתי תשובה ברורה שכן אבל היה לי קשה מאד להאמין לתשובה הזאת, לקול ששמעתי מתוכי.
כל פעם מחדש הייתי צריכה לקבל אישור מבחוץ (רופא, מיילדת, חברה...).
אני לא שופטת את עצמי על זה בכלל רק רושמת לעצמי הערה בצד שנדמה לי אחרי הלידה הזאת שאני יכולה להתחיל להיות יותר קשובה לעצמי.
ושיש לי את הזכות להיות זאת ששואלת את השאלה וזאת שעונה לעצמי (אם אני רוצה).
מאיפה בא לי הפחד הגדול הזה שלקחת אחריות על עצמי והבחירות שלי - כאשר הן הולכות נגד הזרם - זה דבר נוראי כל כך?
אני - שבעצמי נולדתי בבית, ההורים שלי מארה"ב מדור ההיפים שבעצמם עשו בחירות רדיקליות... מסתבר, בכל זאת מפחדת פחד מאד בסיסי מהליכה בדרך שהיא לא תואמת את הממסד.

ראיתי היום סרט לידה בים בקישור שיש בדף תיעוד מדהים של לידת בית .
מאד ממליצה.
אני מאד אוהבת את הדברים שהאישה היולדת אומרת שם.

"ממש נפלת לנו כאן מהאמזונס" הוא אומר לי "מהג'ונגל"!!
אני בטוחה שהוא אמר את זה במין התפעלות כזו, נכון?

כיף לשמוע (לקרוא) עוד ועוד פרטים...

"היא לא נולדה אתמול, היא נולדה כבר לפני כמה ימים, תראי זה כבר התייבש"
כאילו שהיא ראתה אי פעם חבל טבור שלא נותק אחרי חצי דקה (במקרה הטוב P-:)

<מחכה להודעה בדף הבית מתי אפשר לבקר >

סוף סוף הגעתי לקרוא את הסיפור
ואווווו איזו לידה מדהימה{@
את ממש מעוררת השראה{@
מזל טוב{@

@} יפה.
מה שלמוכם? מקווה שאתם נהנים.
טוב לשמוע ממך ו"לראותך" פה. איך עברה ה"חופשה" מבאופן?

כן, בעניין השיליה באמת לא הרגשתי שיש בעיה.
עוד לא היו לי צירים, הרגשתי נפלא. ישבתי הנקתי את הקטנה... אבל בגלל ההוראה המפורשת של המיילדת כן התחלנו להרגיש קצת לחץ סביב העניין.
מה שמאד ברור לי באופן כללי מהחויה הזאת היא שממש ממש אפשר לסמוך על האינטואיציה שלנו אם אנחנו רק מוכנות ומרגישות את הזכות להיות קשובות לעצמינו בכל רגע.

ואגב לגבי בית החולים, הרופא הזה ממש לא עיצבן אותי, כל הסיטואציה היתה משעשעת למדי ולקחנו את השהייה שם ברוח טובה.

WOW, I just love your story!!!
It truly is inspirational..
I too know that the placenta needs no help nor time limits. My placentas came out an hour and more after birth and I have read of women birthing their placentas hours and even days later..
All these women birthed unassisted, of course

I was sorry you had to go to the hospital later, but by the sounds of it, you made it a positive experience too.

As for the cutting of the cord comment.. it is always the first thing I am asked too

Happy mothering

מדהים!!!!! מדהים!!!! מדהים!!!!

@}

"אני די בטוחה שהיא נולדה אתמול" אמרתי לה!
D-:

אני דווקא חושבת שהרופא היה נחמד. אותי זה לא היה מעליב. זה ברור שהוא בא מעולמו הצר ואותי זה לא מעליב לבוא מהג'ונגל. אני מבינה מאיפה יצאו פה התגובות עליו, רק רציתי לשתף- שיש נשים כמוני שדווקא מזה לא היו נעלבות.

כל הסיפור בית חולים שהבאת פה, נשמע כמו חבורת ילדים שעומדת סביבך מתפלאת ממשהו ראשוני שהיא רואה..

תודה עדינה על המשך הסיפור בבית החולים, הוא היה מסקרן ומשעשע.
מה שלום הקטנה? ומה שלומך?

"ממש נפלת לנו כאן מהאמזונס" הוא אומר לי "מהג'ונגל"!!
מחמאה דווקא

מזל טוב
@}

איזה סיפור מקסים

זה הזכיר לי פה סיפור על מישהי מבאופן שהרופא שלה קרא לה "שרוטה" כי הגישה שלה שונה והיא לא עשתה את כל הבדיקןת הנדרשות להריון.עד מתי ההתנשאות המיותרת הזאת ?
(וגם אני מעדיפה ללדת באמזונס)

_"ממש נפלת לנו כאן מהאמזונס" הוא אומר לי "מהג'ונגל"!!
איזה אידיוט_

למה ככה?


דווקא דיבר בהגיון!
אם תרבות משמעותה "בצער תלדי בנים בקיסרי אלקטיבי" אני בעד ללדת כמו בהמה. מוווווווווווווווו!!!!!! פלאק...

ממש נפלת לנו כאן מהאמזונס" הוא אומר לי "מהג'ונגל
חבל שהוא חושב ככה..

עדינה, איזה סיפור מדהים ומעורר השראה!! תודה על השיתוף שלך. מאחלת לכם הרבה אושר ובריאות @}

"ממש נפלת לנו כאן מהאמזונס" הוא אומר לי "מהג'ונגל"!!
איזה אידיוט

"אוי את צריכה לראות איזה סרט שראיתי אתמול בערב, סרט על שבט המאיה, את מכירה את המאיה?" "כן" אמרתי "את חייבת לראות" "זה על לידה?" שאלתי "לא, אבל זה ממש מענייין."
D-:

להוציא תינוק בשתי דחיפות החוצה זה כנראה לא הרעיון הכי חכם!

לא בטוחה שזה קשור. אני דחפתי רק פעמיים ולא נקרעתי.
יופי, זה משמח אותי לשמוע. מעניין אם זה קשור לתנוחה. באיזו תנוחה היית טליה?
בכל מקרה נראה שהקרע אכן מתאחה יפה.

אי, אין עוד פרטים מבית החולים?
טוב, אז קודם כל אחד הדברים שהכי עניינו שם את כל המיילדות היה חיתוך חבל התבור כאילו שזאת המלאכה הכי מסובכת שיש בלידה!
כל אחת נכנסה בתורה לראות. אחת מהן אומרת לי "היא לא נולדה אתמול, היא נולדה כבר לפני כמה ימים, תראי זה כבר התייבש"
"אני די בטוחה שהיא נולדה אתמול" אמרתי לה!

בקשר לבדיקה שלי, אמרתי לרופא שאני רוצה רק בדיקה חיצונית אז הוא עשה לי אולטרסאונד (שאל אותי אם אני רוצה והסכמתי כי נאמר לי שבשביל הרישום במשרד הפנים הכי טוב לבוא עם צילומי אולטרסאונד). הוא בדק את הקרע ושאל אם אני בטוחה שאני לא רוצה שיתפור אותי ועניתי שלא.
זאת היתה כל הבדיקה, פחות מחמש דקות.
לא היינו צריכים לחתום על שום תפסים אבל בזמן שחיכיתי שהוא ימלא את הניירת יצאה איזו יולדת מהשירותים ואמרה שנפל הבלון, כולם הריעו בשמחה והרופא אמר שעכשיו אפשר להתחיל עם האוקסיטוצין... ואז הסתכל עלי "המילים האילו זרות לך לחלוטין, אה?" "דווקא לא אבל אני לא במיוחד אוהבת אותן" עניתי.
"ממש נפלת לנו כאן מהאמזונס" הוא אומר לי "מהג'ונגל"!!
"אוי את צריכה לראות איזה סרט שראיתי אתמול בערב, סרט על שבט המאיה, את מכירה את המאיה?" "כן" אמרתי "את חייבת לראות" "זה על לידה?" שאלתי "לא, אבל זה ממש מענייין."

תודה גדולה לך@}
לידה מופלאה!
סיפור מרגש מאד!
...בהחלט עושה חשק לעוד!
(אני חודשיים אחרי שלי...)

מזל טוב, עדינה!
איך קוראים לה? אם מותר לשאול.
אוהבת
קטורה

סיפור מדהים,
ממש עושה חשק ללדת
מעניין איך אמא שלך ידעה להוציא את השלייה...

איזה סיפור מרגש. תודה על השיתוף. מעורר השראה לחיי היומיום בכלל
ואיזה יופי של עבודת צירים! ממש עושה חשק ללדת

עיתוי מושלם עם השיליה ואמא שלך...

הרבה נחת ובריאות לכם @}

סיפור לידה מושלם
איזה מרגש..
תודה ששיתפת
@}

איזה סיפור מרגש. תודה על השיתוף. מעורר השראה לחיי היומיום בכלל. אשרייך ואשרי משפחתך. מזל טוב ענקי לכולכם @}

מדהים. מדהים. יש לי מלא עבודה ובמקום זה הייתי חייבת לבדוק אם סיימת לכתוב את הסיפור... כתבת הרבה דברים שיכולים לשמש אותי בהריון הבא (פעם, אני מקווה). איזו חוויה מדהימה.

מדהים הסיפור שלך {@
לוקחת ממך השראה להיות בלידה ולא למדוד אותה:

חשבתי שאם היתה כאן מיילדת היא היתה יכולה לבדוק לי פתיחה ולהגיד לי אם אני כבר לקראת הסוף אבל באותה נשימה גם אמרתי לעצמי שהיא יכולה להגיד לי שאני בפתיחה קטנה ואז הייתי מרגישה יאוש

מפנימה היטב את אי הצורך באישור חיצוני לתהליך שממילא כולו פנימי.

וסחתיין על סגירת המעגל עם אמך.
דווקא בלידת בת.

מהמם.

תבורכנה כולכן

להוציא תינוק בשתי דחיפות החוצה זה כנראה לא הרעיון הכי חכם!
לא בטוחה שזה קשור. אני דחפתי רק פעמיים ולא נקרעתי.
ואיך אמא שלך ידעה איך לעזור לך עם השליה? (אני יודעת שהיא ילדה הרבה אבל עדיין זה נראה לי מדהים!!!)
ולגבי מה שהמיילדת אמרה שאם השליה לא יוצאת תוך שעה צריך לפנות לביהח-אני לא יודעת אם זה נכון....אני שמעתי שאפשר לחכות הרבה זמן...(אני יודעת שבבתי חולים אומרים שהשליה צריכה לצאת מהר אבל לא בטוחה שזה נכון....)
מדהים הקשר בינך לאחותך ולאמא שלך איך הן היו שותפות איתך בלידה...

אמא שלך נשארה איתך לעזור לך אחרי הלידה? יש לך עזרה? את נחה??

תודה!
מדהים!
מרגש!
מזל טוב!!!!!!!
(כבר דיברנו על זה ש- ללדת זה כיף !)
(-:

תודה ששיתפת אותנו בסיפור המדהים הזה,
איזו אמונה,
כמה עוצמות היו בך ובאישך.
המון ברכות לשינוי במשפחה.
נהדרת את !@}

מה זאת אומרת? הפרצוף הזה לגמרי מצ'יק צ'ק ובואי אני אגלה לך סוד:
את רוב ההבעות אני עושה בקופי פייסט (בלי להשתמש בסימנים).

איזה סיפור מופלא!

ולגבי הקרעים - זה יתאחה בסוף

עדינה,
איזה סיפור מופלא!
המילים שלי יהיו חיוורות לנוכח עוצמת הסיפור אז אסתפק במזל טוב גדול!

עדינה יקרה ויקירה
מזל טוב להולדת הבת סיפור מקסים מלא עוצמה עם המון התכוונות והאמנה בעוצמה הפנימית שלך. מאחלת לך מכאן המשך מלא שמחה עם המון עצמה תובנות פתיחות קבלה.
יהודית שפמן

נקודות, אני לא יכולה ברגע זה לפרט אבל מבטיחה אחר כך.
אגב, איך עושים את הפרצוף הזה? אני רק יודעת לעשות דברים שנמצאים בדף הבעות בצ'יק צ'ק

אי, אין עוד פרטים מבית החולים?
אילו בדיקות עברת, רפליקות מעניינות, על אילו טפסים הייתם צריכים לחתום, לא יודעת -
אמרת שאת לא יודעת לקצר - הקהל מוחה >:)

עוד דבר-
אחרי לידה ללא מיילדת צריך לראות רופא נשים תוך 24 שעות כדי להוכיח שאכן ילדתי את התינוקת הזאת ולקבל ממנו אישור בשביל ההרשמה במשרד הפנים.
דאגתי למצוא לפני הלידה רופא נחמד שהסכים לבוא לבדוק אותי לאחר הלידה (דבר שלא היה קל למצוא כאן באיזור הזה).
התקשרתי אליו בבקר למחרת הלידה אבל הוא היה בדיוק בדרך לשדה התעופה...
ניסיתי למצוא מישהו אחר אך ללא הועיל.
בסוף נסעתי לקופ"ח בצהריים אבל הרופא נשים סרב לראות אותי.
אמר שאני חייבת ללכת לבית החולים והוא לא מוכן לתת לי שום אישור על כלום.
השעה כבר היתה 17:00 והיה לי ברור שאין ברירה.
בהתחלה זה הכניס אותי ללחץ אבל החלטנו שאחרי לידה כל כך מושלמת איך אפשר שלא להמשיך להאמין שהכל לטובה.

הגענו לבית החולים וביקשתי שאני והתינוקת ניבדק.
האחות הראשית שאלה מי חתך את חבל התבור, אמרתי בעלי והיא מיד אמרה - "את התינוקת לפגיה לקבל אנטיביוטיקה..."
"סליחה" אמרתי "למה?!!"
"כי זה לא סטרילי" היא אמרה
"טוב, קודם כל לא הסתכלת בכלל, אין לך מושג מה עשינו, אבל לא חשוב, עזבי את התינוקת אני לא רוצה שהיא תיבדק כאן, רק אותי בבקשה"

חוץ מההתחלה הזאת לא היו שום עניינים.
כולם היו נחמדים מאד, התפעלו בעיקר, אמרו שאף פעם לא שמעו על דבר כזה, אישה שבוחרת ללדת בעצמה.
לקח שלוש שעות שם רק בגלל שהם לא ידעו מה לעשות איתנו, אבל הכל עבר בקלות.

יש עוד כמה דברים שרציתי לספר בקשר ללידה.
אחד הוא שנקרעתי טוב טוב לכל האורך.
להוציא תינוק בשתי דחיפות החוצה זה כנראה לא הרעיון הכי חכם!
אני בטוחה שהייתי יכולה להתאפק קצת אבל כל כך התרגשתי...
(דוד אומר שתמיד יש מה ללמוד לפעם הבאה)

לא רציתי תפרים אז אני משתמשת בקלנדולה משחה ובגלובולים.
לא כואב לי בכלל אבל אני אשמח לדעת שזה יתאחה בסוף (אם יש למישהי עצות נוספות אשמח לשמוע)

אני רוצה להגיד תודה ענקית לכולכן.
כל כך מרגשות אותי התגובות שלכן.
אני אפילו נמצאת קצת במבוכה.
אני מרגישה כל כך ברת מזל ומבורכת על שזכיתי בחוויה הזאת ויש בי צורך גדול מאד להודות לכל מי שעזר לי בדרך,
לכל אותן נשים שתמכו בי בדרך שלי ובאמת נתמכתי ונשענתי כל הזמן, בתקופות מסוימות בהריון הזה ממש באופן יומיומי.
לכל אותן נשים שכתבו ושיתפו בסיפורי הלידה שלהן שהיוו לי השראה גדולה כל כך וחיזקו את הביטחון שלי בעצמי ובגוף שלי.
לכל אותן נשים שעזרו לי להאמין בעצמי ובבורא העולם שעודדו אותי והאמינו בי ועזרו לי שוב ושוב לזהות את השדים שלי ולשחרר אותם.

יש כל כך הרבה שמות שהייתי רוצה למנות כאן אבל זה עושה לי הרגשה מצחיקה, כאילו אני באוסקר חחח....
אבל באמת חשוב לי להודות לכן כי בלעדיכן אני לא יודעת איך הדרך הזאת היתה נראית ואם היתה אפשרית בכלל,
נשמע קלישאתי, אני יודעת, אבל זאת האמת, לצערי אני לא יודעת לנסח בצורה פחות מלודרמטית (בכל זאת אמריקאית, מה לעשות)

מקסים!!!
שמחה ומתרגשת!!
@} @}

גם אני מודה על הסיפור, גם אותי הוא מלווה כבר כמה ימים (המתח היה קשה...אבל הסיום ממש מדהים!).
את אכן מעוררת השראה ומאד מרגש לקרוא על האהבה והשותפות בינכם.
מזל טוב!

תודה גדולה על הסיפור,
קראתי אתמול והוא ליווה אותי כל הלילה, במחשבות ובחלומות.
את מדהימה, אמיצה ואישה מעוררת השראה,
שתמשיכו לגדול יחד בהנאה ובעוצמה

וואו, איזה סיפור. כל כך מרגש, כל כך מעורר השראה. (בהחלט חסרות לי מילים לתאר את מה שאני מרגישה).
מתרגשת ושמחה בשבילכם מאוד

אני בעיקר ללא מילים
(אבל אנסה בכל זאת, כי אין מצב שלא יבואו כמה, אם לא יותר מדי:)
מלאת התפעמות, התרגשות, שמחה, התקנאות (אבל ללא שום חשק לחוות בעצמי. גם אני סגרתי את הבאסטה ), הודיה, קצת דמעות
הקלה על שרק עכשיו גיליתי את הדף, ויכולתי לקרוא את כולו בבת אחת
הקלה ותודה על שלמרות שכבר פעמיים נרדמתי הלילה, התעוררתי שוב כדי להרדים שוב, וכבר באתי לבדוק ולחפש את הדף וגם למצוא אותו
עצב על שלא יכולה לחבק אותך ואותה ממש עכשיו ברגע זה וגם מחר ומחרתיים ובכלל
שמחה על דוד ועלייך ועל התהליך ועל השותפות המיוחדת והמרתקת, ועל המחוייבות ליחד הזה, המיוחד שיש לכם.
עצב על שלא יכולתי להשתתף פיזית במעגל, מהול בשמחה על שהיה כל כך עוצמתי ונכון ושמר עלייך ותמך בך כל הדרך.

אוהבת אותך בכל ליבי

עדינה, יא מדהימה אחת ! מאוד מרגש לקרוא את סיפור הלידה שלך וגם לדוד מגיע כל הכבוד על מי שהוא ואייך שהוא היה בלידה, את ממש מעוררת השראה....!
מאחלת לכם שתחיו כמו שאתם יולדים (ונולדת)....

סחטיין דוד! אתם מדהימים
באמת סיפור לידה מרגש וסיפור אהבה מרעיד נימים. בין איש ואשה בין הורים וילדים , אמהות ובנות. בורכתם. המשיכו להתברך.

וואו איזה סיפור מאלף! שיעור ענק בסבלנות (דומה מאוד למה שקרה לי בשנה שעברה. התל"מ היה גם ה-5.5 והיא נולדה ב-19), ובתפקוד שלכם כזוג.
איפה היו הילדים באותו זמן?

זו באמת חוויה מושלמת כמה אהבה ואיזו תקשורת משפחתית

המון המון מזלטוב|בלון|(())

ואוו ,זה לא רגיל בכלל,
זו באמת חוויה מושלמת כמה אהבה ואיזו תקשורת משפחתית,
באמת חוויה אלוהית, איזה מדהים
מזל טוב לכולכם
כנראה בגלל זה מיילדות מחליטות על מקצוע כזה,
הכי קרוב לאלוהים,סחטיין דוד! אתם מדהימים

איזה סיפור מדהים. ממש מעורר השראה. אני צפויה ללדת בן שלישי בחודש הקרוב והסיפור הזה עוזר לי מאוד להחזיר כוחות ואמונה שאני יכולה, שאני יודעת.
אני יולדת בבית עם ליווי, למרות שבכל הדמיונות שלי אני לבד, אולי עם האיש, אבל ללא ליווי חיצוני. מעניין...
מזל טוב לכולכם

מדהים! מדהים עדינה.
איך הכל בדיוק מושלם. תמיד.
תודה שחלקת איתנו את סיפור הלידה שלך. ממש כיף לקרא.
וגם ממש החזרת אותי אחורה ללידה ללא מיילדת שלי. _{ולראשונה מזה כמעט שנתיים מהלידה, שמבחינתי סגרתי את הבאסטה, וגם לא היה לי קמצוץ של חשק. יש לי חשק בעקבות הסיפור שלך לעשות את זה שוב}

מרגש ומעורר השראה
מזל טוב לכולכם!

מרגש ומעורר השראה @}

וואי וואי וואי.
באמת באמת מרגש והשוס הסופי עם אמא שלך.
ממש אגדה.
כיף לכם. שוב , המון מזל טוב. הקטנה שלכם בידיים טובות. זה נהדר בת. יהיה עם מי לנהל שיחות מטבח.

יש עוד כמה דברים שאני רוצה לספר אבל אני מרגישה שישבתי כבר יום שלם כאן מול המחשבואני נמסה...
אני חייבת הפסקה.
התינוקת ישנה כבר שעות והציצים שלי גדושים בצורה איומה, אולי אנסה להעיר אותה כבר ממש כואב לי (זה לא קרה עד עכשיו)
אולי היא מחכה שאסיים את הסיפור!

ריגשת אותי

איזה אופוריה, איזה אושר,
זה לא ניתן לתיאור במילים.

כשהכל נרגע וישבנו כולנו על המיטה ושוחחנו, דוד אמר שאם אנחנו יולדים שוב אז רק ככה!
הוא הודה לי על זה שלא ויתרתי על הרצון שלי ללדת ככה ואמר שזאת היתה החוויה הכי רוחנית שחווה בחייו (אני חושבת שזאת הפעם הראשונה ששמעתי אותו משתמש במילה רוחנית ).
הוא נשאר בתחושת high במשך 3 ימים לפחות אחר כך.
אני לא יכולה לצטט את כל הדברים שהוא אמר כמובן וגם לא בדיוק זוכרת אותם ואני סתם עושה לו אוול בנסיון שלי לצטט אותו כי אנחנו משתמשים במילים כל כך שונות אבל כמה ימים לאחר הלידה סיפרתי לו שאני מרגישה שקצת רימיתי אותו בזה שאמרתי שהמיילדת לא תגיע אם נקרא לה.
הוא אמר לי שלא אכפת לו מכלום, יש בו רק הודיה על שזכה לחוות דבר כזה.

השיליה
המיילדת שהנחתה אותנו לפני הלידה אמרה שהשיליה צריכה לצאת תוך 40 דקות לאחר הלידה ואם לא לנסוע מיד לבית החולים.
התינוקת ינקה מהרגע שהיא יצאה אבל לא היו צירים ושום שיליה לא יצאה.
אחרי 45 דקות התקשרתי למיילדת להתיעץ איתה.
היא שאלה האם אני קצת מדממת לפחות ואמרתי שלא.
אז היא אמרה שלא משחקים אם דבר כזה ולצאת לבית חולים.
הרגשתי כל כך טוב והדופק שלי היה טוב אז החלטתי לחכות עוד כמה דקות, נסיתי לעמוד ולשחרר קצת, ניסיתי לעסות את הפטמות, ללחוץ על הבטן שלי אבל שום דבר לא קרה.
ואז אמא שלי אמרה לי שהיא יכולה להוציא לי את השיליה.
היא אמרה את זה כבר קודם אבל אני מודה שלא ממש סמכתי עליה.
עכשיו כבר עברה מעל שעה והיתה תחושה קצת מתוחה אז כמובן שביקשתי שתנסה.
היא נעמדה מעלי, תפסה את הרחם ולחצה כלפי מטה.
השיליה יצאה שלמה לחלוטין.
איזו הקלה!
דוד בדק אותה והכל נראה שלם לגמרי.
אחרי כשעה וחצי חתכנו את חבל התבור.

אז הבנתי למה חיכיתי לאמא שלי (אני בטוחה שזה יותר עמוק מזה אבל על פני השטח זאת סיבה טובה למדי).

סיפור לידה מקסים ומרגש!
המון מזלטובים.

השעה היתה 23:05 כשהיא יצאה.

הילדים כל הזמן היו בלידה, ניכנסו ויצאו מהחדר, התעניינו ושאלו שאלות ופשוט עמדו שם והסתכלו.
הגדול והקטן היו שם ממש עד הסוף עד שהיא יצאה והאמצעי כבר ישן.
הם מאד התרגשו והיו ערים איתנו אחר כך עד 2:00 לפנות בוקר.

תפסתי אותה מבין הרגליים שלי התיישבתי אחורה, דוד עטף אותה היטב.
היא התחילה מיד לצרוח ואני ודוד הסתכלנו אחד על השני בפליאה.
"עשינו את זה, עשינו את זה עשינו את זה..." חזרתי על זה שוב ושוב והתנשקנו ובכיתי!
אחרי כמה רגעים אחותי אמרה "אבל זה בן או בת? נו כבר עדינה!"
פתחתי את השמיכות וקראתי " זאת בת !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" (למי שלא מכירה אותי זאת הבת הראשונה שלנו אחרי שלושה בנים)
אני חושבת שפתחתי והסתכלתי שם איזה 7 פעמים ובכל פעם הייתי בטוחה שאני אראה שם בולבול קטן שפיספסתי קודם.

איזה כיף שאת כאן נקודות, חיבוק גדול!

הפעם היחידה שהמילה מיילדת עברה לי בראש היה ברגע מסוים (לדעתי בשלב המעבר) שבו חשבתי שאם היתה כאן מיילדת היא היתה יכולה לבדוק לי פתיחה ולהגיד לי אם אני כבר לקראת הסוף אבל באותה נשימה גם אמרתי לעצמי שהיא יכולה להגיד לי שאני בפתיחה קטנה ואז הייתי מרגישה יאוש.

אני ודוד המשכנו בריקוד שלנו ואני זוכרת את עצמי בין הצירים מתמלאת באהבה עצומה לדוד על החיבור הזה וההתמסרות הטוטאלית שלו.

בשלב מסוים של הלידה התחלתי לגעת בעצמי עם היד בפתח הנרתיק בין כל ציר לציר אפילו שלא הרגשתי עדיין צורך ללחוץ, פשוט הרגשתי שזה מתקרב.
פתאום הזדקפתי על המיטה על הברכיים שלי והתחלתי ללחוץ.
אבל מכיוון שהרגשתי הקלה בכאב באותו ציר תהיתי למה אני לוחצת, אולי פשוט מחוסר סבלנות ורצון להגיע לסוף?
דוד שם את היד שלו שם, כיסה את הפתח ואמר לי "תראי את התמונה הגדולה".
לא היה לי מושג על מה הוא מדבר, בדיעבד הסתבר שהוא כבר ראה את הראש ולא רצה שאני אקרע וכך הוא ניסה לכוון אותי (חמוד!).
אבל אני העפתי את את היד שלו משם, היה לי ממש אבל ממש לא נעים שהוא מכסה לי את הפתח.
נגעתי אני בעצמי בפתח ולהפתעתי המרובה הרגשתי שם בלון מתוח מתוח,
ידעתי שזה הראש (המים עוד לא פקעו לי אז הוא היה עדיין עטוף בשק), כל כך התלהבתי והתרגשתי שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
בציר הבא לחצתי החוצה את הראש.
מסתבר שדוד עשה בדיוק כפי שהמיילדת הסבירה לנו, הוא הכניס בעדינות את האצבע פנימה, הרגיש את חבל התבור כרוך סביב הצוור, שיחרר את החבל קצת ואז פתאום הראש התברג לו הצידה ובציר הבא דחפתי החוצה את הגוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!

נו, כבר ברור שיש פה סיפור מופלא מעבר ללידה מופלאה והרמוניה ביתית נדירה..
תודה.
דרכך אני עוברת את מה שאני לא עברתי , את ההיוולדות הזו דרך הכאב, זה מרגיש ממש כאילו גם את עברת במקום הצר הזה יחד עם העוברית. כאילו גם את קצת נולדת.
כמו שאת מתארת, באמת היית שם איתה!
נשמע מדהים.
לידה זו החוויה הכי אלוהית שיש. נראה לי שהאתאיסטית הכי גמורה מדברת עם אלוהים בלידתה.
אי אפשר אחרת.
והתאור של השן היה כל כך מוחשי ומדוייק שכמעט בא לי לנדנד איזה שן..(-:

קיבלתי את הצירים בשמחה או לפחות בהתכווננות לשמחה!
בכאב עצמו עזר לי להגיד לעצמי "עדינה, זה רק כאב, מה העניין? זה בסך הכל כאב" ואז יכולתי להרפות כי הבנתי שהפחד הוא שהכאב יתגבר ויתגבר עד שלא אוכל לעמוד בזה יותר.
אבל במה לא אוכל לעמוד? מה הכי גרוע שיקרה, שאני אמות מזה? ואם אמות מזה אני מניחה שכבר לא ארגיש את הכאב.
בכל מקרה לא לפחד מהכאב בהחלט ריכך את הכאב.

היו צירים שבהם ביקשתי מה' שיחזיק לי את היד שיהיה איתי ומצאתי את עצמי בציר עצמו מושיטה את היד למעלה (-:
דימיינתי את עצמי צינור שאלוהים והעובר עוברים דרכו.

מאד מאד חזק היה לי בלימוד של ימימה שהלידה הזאת היא לא שלי אלא של העובר שלי ובצירים הכי קשים מצאתי את עצמי צועקת
כן, כן, כן, אני איתך, הכל בסדר, אני איתך...!!!!!!!!
זה נתן לי כוחות מדהימים, באמת.

והפתיחות שתירגלתי דרך שיטת פאולה גם כן היו מועילים בצורה מפתיעה ממש.

השתמשתי המון בקול שלי בצורה מאד מבוקרת ומדויקת לי לקראת הסוף, זה הקל עלי מאד.

בלידות הקודומות שלי התמיכה העיקרית שרציתי היתה מהנשים סביבי ונעזרתי בדוד בעיקר לקראת הסוף בשביל התמיכה הפיזית.
הפעם ברגע שהוא התפנה אלי לגמרי הפכנו להיות כמו אחד,
כמו שני אנשים שרוקדים יחד בהרמוניה מושלמת.
הוא ידע בדיוק מה להגיד לי בזמן כל ציר, היו לו מילות מפתח כאֵילו שהיו לי מדויקים לגמרי.
הוא עיסה אותי בדיוק איפה שהייתי צריכה ולחץ לי בגב בדיוק במקום ובלחץ המתאים.
בשלב הזה הגב כאב לי כמו שאני לא זוכרת בחיים שלי, לא זוכרת לחץ כל כך אינטנסיבי כזה מעולם.

בין ציר לציר הרפיתי ונרדמתי.
אני זוכרת את עצמי חושבת פעם אחת שזאת הפעם האחרונה שאני עושה את זה,
כבר כאב מאד מאד למרות שהצלחתי לשמור על הרפיה ושלווה אבל עדיין חשבתי לעצמי שאני לא אעשה את זה שוב, חחח.... אני כבר רוצה עוד פעם !!!!

המשכתי להשתמש בכל הדברים והכלים שאספתי לי בדרך.
בתחילת כל ציר עברתי על הגוף מקודקוד הראש עד הרגלים לבדוק שאני רפוייה, בעיקר שמרתי על עיניים, רפויות, לסת רפוייה וכתפיים רפויות.

דוד התחיל לארגן את הדברים הדרושים,
דאג שהסדיניות בהישג יד ושיש בקבוק מים חמים, חיתולי פלאנל ושמיכות...

אני הייתי בחדר עם אחותי רב הזמן, היא קיבלה איתי כל ציר, הרגישה אותו איתי והתרגשה איתי.
בכל ציר ניסיתי משהו אחר, פעם עשיתי נשימות של ההיפנו ברט'ינג,
פעם פתיחות של פאולה,
פעם דמיינתי את עצמי כולי מים נוזלים,
הוצאתי קולות שהידהדו לי לתוך הגוף,
הייתי בשקט...
זה היה מרתק, הייתי מרוגשת לגמרי, באמת בקושי הרגשתי כאב והכאב שהרגשתי היה נעים לי בגוף (מצטערת שאני לא יכולה להסביר את זה יותר טוב, אני בעצמי בקושי מבינה את זה אבל זה קצת כמו שהייתי ילדה והשן היתה מתנדנדת לי והייתי לוחצת אותה ומנדנדנת אותה עד שכאב אבל אהבתי את הכאב הזה, היה בו משהו ממכר.)
אחרי כמה צירים טובים כאילו שלא היה בהם כאב התחלתי לתהות אם אכן אני בכלל בצירים חזקים והחלטתי בציר הבא לא לעשות כלום, רק לשכב, להרפות ולראות מה אני מרגישה.
וואו, זה היה נפלא!!!!
הרגשתי את הגוף שלי כמו מתכנס כולו פנימה אל המרכז, אל ציר אחד ואז נמשך כלפי מטה ביניקה אינטנסיבית אל הפתח למטה.
הרבה שכבתי על הגב, נשענת על הרבה כריות עם רגליים פתוחות ופשוט הרגשתי איך העובר נשאב כלפי מטה, לאט לאט מתברג לו שם.
בין ציר לציר שאלתי אותה אם היא בסדר ובתמורה היא ענתה לי עם איזו תנועה ואני חייכתי והודיתי לה.

אני רוצה להכניס כאן פרט קטן אבל לא ארחיב על זה.
אמא שלי הרי היתה כאן בבית, הגיעה בדיוק לתחילת הלידה.
דוד כל השבועיים האילו אמר לי שאני מחכה לאמא שלי שתגיע, שהילדה שבי רוצה שהיא תהיה כאן בלידה.
אני לא הרגשתי את זה, אפילו קיוויתי ללדת לפני שהיא תגיע כי ידעתי שזה לא יהיה לי קל.
ואכן הנוכחות שלה היתה לי קשה.
כל כמה זמן היא נכנסה לחדר והעירה איזו הערה שעיצבנה אותי ונדרשו ממני הרבה כוחות להישאר מחוברת ומרוכזת בעצמי.
בשלב מסוים ביקשתי מאחותי שתדאג שהיא לא תיכנס יותר
אבל הטריד אותי למה התיזמון המוזר הזה?
הרי מה יכול להיות יותר ברור מזה שהיא אמורה היתה להיות בלידה הזאת מאשר זה שהיא הגיעה בדיוק ברגע שזה התחיל?!
שאלתי את עצמי לרגע מה השיעור שלי בזה אבל כמובן שלא התעכבתי על זה יותר מרגע אחד.

דוד כל הזמן נכנס ויצא מהחדר, היה איתי ציר ואז חזר לילדים.
הצירים הלכו והתעצמו ובסביבות 21:00 דוד שאל אם אני רוצה שהוא ישאר איתי (את זה הוא שאל כמובן רגע אחרי שהמחשבה הזאת בדיוק עברה לי בראש).
עניתי שזה בדיוק מה שאני רוצה.
כאן הצירים כבר היו קשים ונדרש ממני ריכוז והרפייה רציניים בכדי לעבור כל הציר.

אני כבר התחלתי להרגיש עצבנית ומיואשת.
לשמחתי בשלב הזה דוד איפס אותי -
"איפה כל העבודה שעשית עם עצמך כל החודשים האילו? איפה האמונה? בואי נאמין שהכל מתקדם בדיוק כפי שהוא צריך."
הוא אמר את זה באהבה אבל בתקיפות, בדיוק השילוב שהייתי צריכה באותו רגע.

מכאן היום התפתח בצורה קסומה.
היינו אני, דוד, ענת, אחותי והילדים.
וכמו שאחותי היטיבה להגדיר את זה היתה אווירה של קדושה.
היתה שלווה מיוחדת במינה.
דוד ואחותי ישבו בחוץ על הערסל כמה שעות לשיחת נפש שבה ניפתח הלב וזלגו דמעות...
אני וענת ישבנו כאן בתוך הבית ושוחחנו וגם כאן זלגו דמעות...
הילדים שיחקו בנועם...
היה אור ושקט ורוגע ושמחה והלבבות היו פתוחים.
הרגשנו בתוך בועה בזמן.

ב 16:30 ענת היתה צריכה ללכת מסיבות אישיות, היא נישקה לי את הבטן ונפרדנו בוכות.
בשלב הזה באמת לא חשבתי שאני אלד באותו היום, לא היו שום סימנים לצירים רק ההכתמה החומה כשניגבתי את עצמי.

ב 17:00 דוד החליט לנסוע עם הילדים לקנות להם משהו מפנק כי הם היו כל כך מקסימים כל היום
והוא גם נסע לאשקלון לאסוף את אמא שלי מהרכבת שנחתה באותו היום בארץ (היא חיה בארה"ב).
התיכנון היה שהיא תגיע ב 19 במאי לעזור לי אחרי הלידה למשך חדש.
מכיוון שהתאריך המשוער היה ה 5 במאי הייתי בטוחה שהיא תגיע כשבוע או שבועיים אחרי הלידה.

דוד יצא עם הילדים ואני נשארתי כאן עם אחותי (שאגב היתה איתי בכל אחת מהלידות).
בשעה 18:00 היה לי ציר אחד חזק ואז כמה דקות אחרי זה עוד אחד... התחלתי להתרגש.
ב 19:00 דוד, הילדים ואמא שלי הגיעו.
שמחה וצהלה, הילדים פותחים את הצעצועים החדשים, אני ואחותי נרגשות מהמפגש עם אמא שלי.
אני בָצירים הנפלאים של ההתחלה, צירים אינטנסיביים אבל לא ממש כואבים.
זמן מה אני מסתובבת בבית ואז פורשת לי לחדר השינה להתחיל להתכנס פנימה עם הצירים שהלכו והתחזקו.

טוב לראות אותך כאן Manty, היית לי להשראה רבה במסע הזה.
זאת הזדמנות להודות לך על שכתבת את הסיפורים שלך כאן באתר, הם חיזקו אותי מאד.

אני גם מאד מזדהה עם מה שכתבת.
כל עוד בעלי חשש, נאלצתי להתאמת איתו וזה בעצם מאד חיזק אותי באמונה של לידה עצמית והדחיק פחדים שאולי היו, הצידה
ולקראת הסוף גם היה לי ברור שבכל פעם שהוא ביטא פחד מולי הוא ממש שיקף את הפחדים שלי רק שאני לא העזתי לתת להם מקום רב הזמן לכן בכל פעם שהוא ביטא חשש הייתי הולכת לעשות איזו מדיטציה עם עצמי בשקט ובודקת מה קורה בתוכי.

כל כך נהנת לקרוא אותך!

הפחד העיקרי שלי היה שיקרה אסון בלידה ואחר כך הוא יאשים אותי לנצח.
כל כך מזדהה עם השורה הזו.
אני לא ממש חוויתי פחדים בלידה העצמית הראשונה שלי, אלא, באמת כפי שאת מתארת, פחד שאם משהו יקרה, בעלי לא יסלח לי.
בלידה העצמית השניה שלי בעלי דווקא תמך בי 100% מהרגע הראשון, אבל אז אצלי עלו מספר פחדים, ונראה לי שיש קשר. כל עוד בעלי חשש, נאלצתי להתאמת איתו וזה בעצם מאד חיזק אותי באמונה של לידה עצמית והדחיק פחדים שאולי היו, הצידה. ברגע שהוא שיחרר ממני את הפחדים של עצמו, לפחדים שלי ניתן קול.

מחכה להמשך
חג שמח

חג שמח@}

גם אני פה...חג שמח ולילה טוב!

חג שמח@}

@} חג שמייח @}

יו את כותבת כל כך יפה
מספרת טבעית את

@}

וואו איזה מתח. מחכה בציפיה דרוכה להמשך...
@}