[po]דף סיפור לידה[/po] @}

[u]. תמחקי, תמחקי זה לא נראה טוב.[/u]
אם יש מקום בעולם שבו זה לא מטריד אף אחד איך זה נראה, זה פה! גם אני מרגישה בדיוק כמוך! והיה לי הרבה יותר זמן ל"השלים" עם זה.
לא נראה לי שזה באמת אפשרי, אפשר אולי להדחיק, או אולי עם עזרה מקצועית. איך אפשר להשלים עם בגידת הגוף?
[u]כן, זה אכן משהו שיש לטפל בו - כי גם 6 חודשים אחרי, הכאב לא עוזב![/u]
גם אחרי 8 שנים לא... אם לא עושים התעמלות... אבל הוא הולך ופוחת עם הזמן.

זואי, אולי יעניין אותך לקרוא את הדף [po]עצות להימנעות מקיסרי נוסף[/po] :-)

אם זה עוזר, גם אני חשתי כך אחרי הניתוח הראשון ולכן עשיתי הכל על מנת שהלידה השניה תהיה מושלמת, היום אחרי שני ניתוחים ותחושת החמצה נוראית אני משלימה עם המצב ולא חושבת על זה, אלא מתרכזת בשני המקסימימים שלי. ואני מאחלת לך מכל הלב שיהיה לך תיקון בלידה הבאה-לידיעתך הסטטיסטיקה לטובתך: אחרי ניתוח בעקבות מצג עכוז הרוב היולדות טבעי.

אני מביטה על השורות האלה שכתבתי למעלה ולא נעים לי לקרא את זה וחושבת:

"את לא אמורה לחשוב כך, זה לא לעניין, יש לך בת מדהימה ואת צריכה להיות שמחה בחלקך. לא יפה, אולי תמחקי את המילה קנאה - לא יפה לקנא, אין לך במה לקנא, את צריכה להיות מאושרת, יש לך משפחה נפלאה וילדה בריאה תודה לאל, בסך הכל ילדת בניתוח קיסרי, זה לא סוף העולם, מה את עושה טרגדיה מכל דבר, אז לא קיבלת בדיוק את מה שרצית, אז מה, לא ניתן לתכנן הכל בחיים. תמחקי, תמחקי זה לא נראה טוב. מה יחשבו עלייך?, מה יש לך להתעצב, להתאכזב, מטרת הלידה היא להביא ילדים, עשית את זה, הצלחת, מה זה משנה איך?"

אני עדיין לא מצליחה לשנות את מה שאני באמת מרגישה, ואולי עוד לא גמרתי להרגיש את מה שאני צריכה.

כן, זה אכן משהו שיש לטפל בו - כי גם 6 חודשים אחרי, הכאב לא עוזב!
ובכל פעם שאני שומעת על לידות של אחרות ליבי נחמץ ובטני מתהפכת מעצב, מגעגוע ללידה שציירתי בנפשי, מאכזבה מרה ומקנאה.

וואוו!
החזרת אותי 8 שנים אחורה!. מצטרפת למה שענת כתבה, אכן זה משהו שיש לטפל בו.
יש לכם אושר גדול בבית, תשמחו בה!
:-)

זוהרה יקרה, תודה לך על השיתוף.
לפני כמה חודשים פתחתי את הדף [po]ניתוח קיסרי חרום[/po] (תפגשי שם גם כמה מהמבקרות בדף הזה). אמנם הקיסרי שלך לא נכנס לקטגוריה המדוייקת הזאת, אבל עלו שם הרבה תחושות דומות לשלך. את מוזמנת לקרוא. (לפחות את ההתחלה, אחר כך התחפתח שם דיון על מי שפיר).

אני גם רוצה להמליץ לך בעקבות נסיוני, לטפל בעצמך במלא הרצינות. כי הניתוח הזה, בנוסף ומעבר לתחושת הפיספוס הגדולה, עשוי לפצוע את תחושת השלמות העצמית לשנים ארוכות. לא רק הבשר נחתך שם, והגלדת הצלקת אינה מעידה תמיד על הגלדת הפצעים הפנימיים. גם מפח הנפש והזרימה האנרגתית צריכים להחלים.

תחושת המרכז בגוף שלי והאנרגיה שלי מתחילים לחזור אלי רק ארבע שנים אחרי, למרות המוטיבציה העצומה שהיתה לי וטיפולים מטיפולים שונים שעברתי. אם תרצי לדעת עוד על התהליך שעברתי את מוזמנת לאיימיל לי. (())

|דמעות של הזדהות|
כתבת נפלא.

תודה לכולכן על החיבוק החם!
נאלצתי לעבור קיסרי בגלל מצג עכוז - ניסינו כל מה שניתן היה להעלות על הדעת ולקטנה כנראה היו רצונות וסיבות משלה
להישאר הפוכה D-:

(())

(())

גם אני עברתי חויה דומה, ומזדהה כל כך כל כך עם התיאור שלך.
בגלל שאני מרגישה שאולי זה לא היה הכרחי, והולכת לי עם הספיקות האלה, רציתי לשאול אותך, למה היית צריכה בסוף לעבור ניתוח קיסרי?
אנא תעני רק אם מתאים לך.

(())

(()) מזל טוב!
הכאב והלבד עוברים חזק מאוד מהתיאור שלך.
אני מקווה שתהיה לך חוויה מתקנת, בדיוק כמו שאת רוצה בלידה הבאה.
הכי חשוב שאתם ביחד, בריאים ומחייכים :-D
תרוו נחת.

(()) מאחלת לך שעוד תזכי לחוויה מתקנת. איזה כיף לנעם שלך שיש לה אמא כזאת.

[u]החיוך שעושה את הכל קטן ולא חשוב[/u] (()) מזל-טוב, הרבה טוב ובריאות.

(())

[u]כמה פעמים התחלתי לכתוב את סיפור הלידה שלי ולא הצלחתי לסיים[/u]
התחלת וסיימת והמילים שלך מתארות כ"כ טוב עד שיכולתי לחוש לבד, קר ומצמרר
וגם את האושר הגדול עם נועם, את החיבור המיידי המדהים, כמה מופלא ומרגש זה נישמע.
הרבה טוב, חם וביחד,
לך, לנועם ולאיש.

(())

נעם עוד מעט בת 6 חודשים,
כמה פעמים התחלתי לכתוב את סיפור הלידה שלי ולא הצלחתי לסיים, לא היה לי חשק, לא היה לי מה לכתוב, כתבתי ואז קראתי ומחקתי, אולי בגלל שאני לא מצליחה לראות בזה לידה.
הגעתה של נעם בתי המדהימה, לאוויר העולם עונה על ההגדרה לידה, אבל לי זה נראה כמו נס ואין פה כל קשר למילה לידה כמו שאני מפרשת אותה.
לבסוף החלטתי להעתיק פשוט את מה שסיפרתי בדף האישי שלי בתקווה שהצאצא הבא שלנו יבחר בדרך הטבעית המיוחלת
וסיפור הלידה הבא יהיה מוצלח יותר.

בזמן ההריון קראתי הרבה מסיפורי הלידה וידעתי שיום אחד אני אכתוב את סיפור המסע שלנו.
אבל לא היתה לי לידה, היה לי ניתוח קיסרי!!
אמנם נועם בתי הקטנה והמדהימה הגיעה לעולם וזה עונה על ההגדרה "לידה"
אבל אני המשכתי לקרוא לזה "הניתוח" במשך כל 3 החודשים האחרונים.
לפני 3 ימים ילדה גיסתי בן מתוק בלידה טבעית, עם כדור הפיזיוטרפיה שלי, צמחי המרפא שלי, הדיסקים שלי, העתק של תכנית הלידה שלי וכו'.
ביום שלישי לפני שבוע בשעה 2:00 בלילה, התקשרה אימא שלי לספר שנולד לי אחיין קטן בריא ומתוק.
שלומי בדיוק קם לעבודה (בוצרים בלילה) ונועם ישנה בעריסה, נכנסתי למיטה הריקה ובכיתי, מהתרגשות, משמחה אבל בעיקר
היה זה בכי של השלמה [b]על הלידה שלא היתה לי[/b].
במקום החוויה שחכיתי לה כל-כך הרבה, זכיתי בניתוח בהרדמה אפידורלית, בחדר קפוא, [b]לבד[/b] (שלומי היה איתי 5 דקות לפני שנועם יצאה ואז יצא והיה איתה בתינוקיה עד שקיבלתי אותה), חיכיתי שיתפרו אותי ושאוכל כבר לצאת אליה, לילדה שלי.
אחרי שניקו אותה נתנו לי לראות אותה ל 30 שניות, היא הייתה עטופה כולה ורק פרצוף גרוש קטן ואדום ניבט מהחור הקטן בסמיכה, צורח וממרר, שמו אותה עלי - לחי על לחי והיא מיד השתתקה!היא ידעה שזו אימא! ואז מיד לקחו לי אותה !
בחדר התאוששות ביקשתי, התחננתי שיביאו לי אותה - זה כבר היה כשעה אחרי ששמעתי את הצרחה הראשונה.
הביאו לי אותה, הכל התחיל לכאוב לי, סרבתי לקבל משככי כאבים כדי שאשאר ערה ואוכל להניק אותה, הנחתי אותה עלי והיא התחילה למצוץ לי את הלחי בעוצמה, ביקשתי להניק אותה ונתקלתי בסרוב עיקש ואז שוב לקחו לי אותה. ושוב נשארתי לבד, עם אח שפיקח עלי בחדר התאוששות ועם סערת רגשות, וצמא לחוש ולהריח את הבת שלי שלא באו לידי סיפוק.[b]ולבד,לבד,לבד![/b]
אחרי כחצי שעה החלו בהעברה שלי למחלקת יולדות הנפלאה (בית חולים ברזילי - יש לי רק מחמאות), ומיד כשהגעתי, הלכו להביא לי את נועם הקטנה, זה כמובן גם לקח כרבע שעה. בסך הכל כשעתיים אחרי שיצאה הילדה הנפלאה לאוויר העולם, קיבלתי אותה והצמדתי אותה לגופי. שעה אחרי זה היא כבר ינקה בשקיקה וישנה עלי כל היום כולו - פשוט סרבתי להוריד אותה מגופי. הכאבים היו בלתי נסבלים, קבלתי אוקסיטוצין בעירוי - על מנת לסייע בכווץ הרחם - זה כואב כמו צירים וזה נמשך כיומיים אחרי הניתוח, נוסיף לזה את הכאב של החתך עצמו בבטן ונקבל כאבים בעצמה שהתיקה את נשמתי, היו דקות שלא יכולתי לדבר מפני שהכאב היה בלתי נסבל וכל זה רק בשביל שאני אוכל להניק את האושר הגדול שלי וזה היה שווה כל טיפת כאב!!
זו הלידה שלא היתה לי,
זה הניתוח הקר והמנוכר,
אלו החומרים הכימיים הרבים שדחפו לי לגוף,
כאלה שאני נמנעת מהם כבר שנים,
זהו הרחם הבלתי מסופק שלי שלא השלים את תפקידו עד תום,
זוהי הבטן השלמה שלי שלנצח תהיה פגומה ,
אלו חמשת הימים הראשונים של המשפחה שלנו
שעברו בבית חולים,
זו החוויה שהיתה צריכה להיות הכי ביחד
והתאפיינה בבדידות קרה,
זוהי הילדה המדהימה שלי שיצאה
זה האושר של חיי
החיוך שעושה את הכל קטן ולא חשוב
הדבר היחיד שמצליח למחוק את האכזבה
את תחושת האובדן
ואת הכאב
על הלידה שלא היתה לי.

[po]דף סיפור לידה[/po]
[po]דף סיפור לידה בבית חולים[/po]
[po]דף סיפור לידה קיסרית[/po]