האמת שתוך זמן קצר החלפתי די הרבה חיתולים.
תמר ס- אם הייתי מחכה ליד הכיור כמו
בשמת א לא הייתי בכלל כותבת את ההמשך אי פעם...(-;
המשך....
זה שאי הבנתי שמשהו מתחיל אולי לקרות ה לא אומר שהצלחתי לתקשר על כך עם בנזוגי. הנ"ל נרדם כבר חצי שעה לפני שהתובנה הגיעה אלי וידעתי שאני חייבת הפוגה קלה בין הצירים כדי להקדיש להערה שלו. זו חת'כת משימה! אחרי שגדלת בבית צינוקות מגיל 5 שבועות גם הר שעולה עליך לא יכול להעיר אותך בקלות ...ואני הייתי די הר....
אחרי זמן מה הוא אמר שהוא עייף- מתוך שינה ואמרתי לו שגם אני אבל שענת אמרה שאם הציירם לא מאפשרים לי לישון אז זה זה!
הוא השתכנע! וקם . בזמן שהוא קם אני הייתי בציר נוסף במקלחת והוא אמר לי דרך דלת הזכוכית משהו שלא שמעתי. אחרי 7 פעמים "מה?" הוא אמר שקרא לענת והיא מתארגנת ויוצאת . השעה היתה בסביבות 1:00 בלילה . בין הצירים שהיו כל 10 דקות שכבתי/ישבתי על קצה המיטה (מזל שהוא הסכים לתת לי את הצד החיצוני - יש לנו רק אחד כזה מרוב מיטות בחדר...)עם חלוק רחצה (בורדו- אח"כ לא ראו עליו את הדם..(-;) ואיך שבא הציר זינקתי למקלחת. מאוד פחדתי שיגמרו המים החמים , אבל אחרי שהם נגמרו ראיתי שהשד לא נורא כל כך וזרם כלשהו של פושרים עד קרים יכול גם לעשות את העבודה עבורי.
אני לא יודעת מתי ענת הגיעה אולי בסביבות 1:30?!
אני כמובן הייתי במקלחת בציר ... ענת נכנסה למקלחת ואמרה שהיא כאן והיא בסדר, עניתי לה מאחורי הזכוכית שהצירים די כואבים ומה יהיה אם יהיו יותר כואבים בהמשך. אני לא זוכרת מה היא אמרה אבל זה השתיק לי את המחשבות וזה היה מצוין.
כשיצאתי מהציר ענת הציעה שאנסה את הכדור בציר הבא. היא פרסה עליו את החלוק ואמרה שאנסה להישען עליו, כשהתחיל הציר הבנתי שזה לא מתאים לי ומיד רציתי לעמוד. אז ענת הבינה שהלידה הזו היא של "נחום-תקום" ושאין כמעט סיכוי שאעביר איזשהו צר במשהו אחר מעמידה , וכך היה!
מאותו הרגע נכנסנו לתרגולת "ציר- מקלחת" (מעניין שאני לא זוכרת ססמא כזאת בקירות למילואים שהיו פעם בטלויזיה- אני זוכרת שהיה "גג אדום" אני חוזר..."גג אדום"...וכאלה אבל לא "ציר- מקלחת" למרות שזה יכול להישמע די מיליטנטי!)
איך שהתחיל ציר אמרתי בשקט בשקט (לא מתאים לי אבל קורה..)"ענת מתחיל לכאוב לי" - משהו נדפק לי במוח ולא קלטתי שיש לציר עליה - ושאני יכולה לחוש אותו לפני השיא, אז כל הזמן נבהלתי מהתחושה של ה"קרב ובא" הזה, מפחד שלא אספיק אקחת את זרם המים לכיוון הבטן למטה.
העדינה יותר שלנו חפרה לי בעצם החיק כדי להעביר את הראש שלה דרכו, וזה המקום שבעיקר כאב ושרף לי בצירים .לכן לא יכולתי לשבת והייתי זקוקה למשהו שיתנגד לכאב הזה - כמו זרם מים ובהמשך רטיות חמות.
אז עכשיו השאלה המעניינת היא מה קורה בזירה הגברית בינתיים? ! אז ככה...
כשענת הגיעה היא אמרה שתבדוק פתיחה (בעמידה כמובן ) כדי לדעת אם יש טעם לפתוח את הבריכה - כי בלידה חמישית זה יכול לרוץ כל כך מהר במעט צירים (לא ממש קרה אבל אולי בשישית...).
כיוון שהפתיחה היתה בערך 4 זה היה כדאי להרכיב את הבריכה ...הגבר נכנס לעבודה ...הוא התעסק עם הבריכה זמן די רב לדעתי . היה צריך להרכיב ברזלים ולפרוס יריעה ולמלא מים - בקיצור פרוייקט שלם ומעניין . אני הייתי עסוקה עם ענת בצירים ובנחום תקום שלי והוא בנה בנחת את הבריכה . כיוון שענת בהחלט הספיקה לי זה היה טוב שהוא יכול היה לתרום משהו למהלכים ולא להרגיש שהוא לא עוזר. כשהבריכה היתה מוכנה נכנסתי פנימה ועדיין לא יהו מספיק מים לכסות את הבטן שלי. ניסיתי לשבת שם אבל איך שהגיע ציר, קמתי מיד והשתמשתי בזרם של הברז שהיה מחובר לצינור כדי להרגיע את הבטן התחתונה. כך יצא שהבריכה שמשה למנוחה בין הצירים - והזרם הקר והלא חזק ממש של הצינור לבריכה - להרגיע את הצירים בעמידה.
בשלב הזה היה כבר אחרי 3:00 אז ענת הציעה שאשב קצת על האסלה כי זה יכול לקדם(לכרוע לא יכולתי). הייתי מוטרדת מה יהיה עם יתפוס אותי שם ציר וענת אמרה שאם לא נספיק ללכת לברז היא תכין מראש מגבות חמות לשים לי על הבטן התחתונה. ישבתי על האסלה בערך 10 דקות ובהן לא היה כל ציר, רוב הזמן ננמנמתי, ענת אמרה שהיא ישבה לידי וממש ישנתי על האסלה . אחרי הציר שהיה שם חזרתי לבריכה...
בכלל אני מרגישה שרוב הלידה בעצם ישנתי . אולי כך עובדים האנדורפינים? זה היה דומה לתחושה שנתן הפטידין- רק שהוא לא ממש מספיק כשתוקעים אותך על מיטה על הגב. התחושה היא של עייפות עצומה ונמנום תמידי ואז התעוררות לציר ושוב חזרה לעייפות והלאות הגדולה.
לא היתה לי תחושת זמן אבל ענת אמרה שתבדוק שוב פתיחה רק קרוב לשעה 5:00 ואז בדקתי מה השעה וכשראיתי שכבר ארבע ומשהו, ביקשתי לא לחכות כל כך הרבה זמן (שעה כנצח).
כעבור כמה דקות ענת אמרה שהפתיחה היתה 6 בערך (לא בדקנו הרבה). הרגשתי שהסוף רחוק מאוד. בשלב הזה בנזוגי כבר סיים את מלאכת שאיבת המים והתיישב , אז הוא התפנה לשלוח רייקי לאשתו. אני לא זוכרת מה היה אבל הוא אומר שהצירים התרווחו והיו לפעמים שניים במרחק שלוש דקות זה מזה ואח"כ הפסקה של איזה 10 דקות או 6 דקות שבהן אני ישנתי במים של הבריכה.
והיו גם צירים בודדים מרווחים מאוד. אני הייתי מומחית בתרגולת - קוראת לענת והיא עומדת לידי לפעמים תומכת לי בגב אבל בעיקר נמצאת. לא הייתי צריכה מסג' וכאלה רק שמשהו בשקט ישמע שאני לוחשת שכואב לי. בבדיקה שקרובה לשעה חמש בבוקר היתה פתיחה של שבע וכשענת התחילה לשאול אם לוחץ לי אמרתי לה שקצת . היא הציעה שאם בא לי אלחץ לעצמי בעמידה עם הציר. עשיתי את זה קצת. בין לבין ענת ושולייתה הנאמן הכינו כל מיני דברים לתינוק ומגבות וכו' והביאו רדיאטור וחיממו עם המזגן ואני שמעתי את זה במעומעם וחשבתי לעצמי "מה בוער להם? יש עוד כל כך הרבה זמן ומה הם מדברים על תינוק- מה קשור לתהליך הזה בכלל תינוק?"
זמן מה אח"כ - זה נראה לי דקות - וכנראה שזה אכן היה משהו כמו רבע שעה , ענת הציעה שאולי בשביל לבדוק פתיחה ארד לשכב על הצד במזרן כדי להרגיע מעט את הצירים שהיו כבר ממש כואבים. פחדתי ואמרתי לה שרק למעט זמן כי מה יהיה אם יהיה לי ציר על המזרן ולא אספיק לקום? היא הציעה שתביא רטיות חמות וננסה . מה שקרה אח"כ היה כל כך מהיר כמו בסרט שרץ קדימה בוידאו- היה ציר אחד - ענת עזרה לי עם הרטיות ואני די פחדתי מעוד ציר כזה כך על הצד...ענת בדקה פתיחה ואמרה "9" ,אחרי שניה "יורדים המים " (הרגשתי זרם חם ונעים) אחרי שניה- "ענת נורא לוחץ לי" מכאן כבר לא כואב בכלל רק לוחץ - "אז תלחצי" ואז היא מארה לבנזוגי להביא כל מיני דברים ולתמוך אותי מאחורי הגב. היא אמרה לי לשים רגל על הכתף שלה (מעולם לא הציעה לי אף מיילדת לעשות מעשה כזה ..)
בקטע הזה יצאו לי קולות משונים- לא צעקה בכלל אלא מין צווחות שקטות של "ענת אני לא יכולה , מה את עושה לי למה את לוחצת לי, זה קשה..." וכו' וענת אמרה "תלחצי כנגד היד לי הנה התינוק יוצא" ואני ממשיכה לצווח בשקט בשקט "את מכאיבה לי עם היד" והיא ממשיכה בשלווה ואומרת "עוד רגע אני שמה לך תינוק על הבטן" ואני לא מבינה על מה היא מדברת ... ואני ממשיכה להגיד "לוחץ לי אני לא יכולה ללחוץ יותר" וענת אומרת "הראש יוצא את רוצה להרגיש אותו " ואני אומרת "לא, לא" ! (וחושבת על איזה ראש היא מדברת?) וחושבת מה יהיה אם יהיה ציר - ולא מבינה שלא יהיה עוד ציר ושזה ממש הסוף, פשוט לא מבינה את זה!) ואז לחיצה והראש יוצא - ואני בטוחה שלא אוכל להוציא את הגוף, וענת מסובבת את הראש של
עדינה יותר שלי סיבוב של 180 מעלות ואני אומרת "ענת מה את עושה לי ?" ומרגישה בורג בתוך הפרינאום שלי ואח"כ היא שוב רוצה שאלחץ, אבל איך? לוחצת ולוחצת ואין לי כוח מרגישה שתריכה לחרבן קוביה ענקית - מדמיינת משהו ענק שתריך לצאת ואז בומס יוצא הגוף וזהו...שקט ופתאום יבבונת קטנה ואני ובנזוגי המומים שזה נגמר (כל התהליך היה דקות ספורות מהרגע שעליתי למזרן) וענת צוהלת "זו בת!" (היא לא ידעה ואנחנו שכחנו שזה בכלל מעניין מה נולד מהשוק שזה נגמר -יכול להיות שזה נגמר? האמת? רק מתחיל...(-:
שתי דקת אח"כ אחתי נכנסת, התעוררה כבר קודם , הילדים שלי היו אצלה , לא יכלה לחכות יותר...באה ברגע המרגש הזה מחבקת אותי בשכבי על המזרון ושתינו בוכות בכי משחרר ופולני...
את השיליה אלד אח"כ...שוב קקי...
האמת שתוך זמן קצר החלפתי די הרבה חיתולים. [po]תמר ס[/po]- אם הייתי מחכה ליד הכיור כמו [po]בשמת א[/po] לא הייתי בכלל כותבת את ההמשך אי פעם...(-;
המשך....
זה שאי הבנתי שמשהו מתחיל אולי לקרות ה לא אומר שהצלחתי לתקשר על כך עם בנזוגי. הנ"ל נרדם כבר חצי שעה לפני שהתובנה הגיעה אלי וידעתי שאני חייבת הפוגה קלה בין הצירים כדי להקדיש להערה שלו. זו חת'כת משימה! אחרי שגדלת בבית צינוקות מגיל 5 שבועות גם הר שעולה עליך לא יכול להעיר אותך בקלות ...ואני הייתי די הר....
אחרי זמן מה הוא אמר שהוא עייף- מתוך שינה ואמרתי לו שגם אני אבל שענת אמרה שאם הציירם לא מאפשרים לי לישון אז זה זה!
הוא השתכנע! וקם . בזמן שהוא קם אני הייתי בציר נוסף במקלחת והוא אמר לי דרך דלת הזכוכית משהו שלא שמעתי. אחרי 7 פעמים "מה?" הוא אמר שקרא לענת והיא מתארגנת ויוצאת . השעה היתה בסביבות 1:00 בלילה . בין הצירים שהיו כל 10 דקות שכבתי/ישבתי על קצה המיטה (מזל שהוא הסכים לתת לי את הצד החיצוני - יש לנו רק אחד כזה מרוב מיטות בחדר...)עם חלוק רחצה (בורדו- אח"כ לא ראו עליו את הדם..(-;) ואיך שבא הציר זינקתי למקלחת. מאוד פחדתי שיגמרו המים החמים , אבל אחרי שהם נגמרו ראיתי שהשד לא נורא כל כך וזרם כלשהו של פושרים עד קרים יכול גם לעשות את העבודה עבורי.
אני לא יודעת מתי ענת הגיעה אולי בסביבות 1:30?!
אני כמובן הייתי במקלחת בציר ... ענת נכנסה למקלחת ואמרה שהיא כאן והיא בסדר, עניתי לה מאחורי הזכוכית שהצירים די כואבים ומה יהיה אם יהיו יותר כואבים בהמשך. אני לא זוכרת מה היא אמרה אבל זה השתיק לי את המחשבות וזה היה מצוין.
כשיצאתי מהציר ענת הציעה שאנסה את הכדור בציר הבא. היא פרסה עליו את החלוק ואמרה שאנסה להישען עליו, כשהתחיל הציר הבנתי שזה לא מתאים לי ומיד רציתי לעמוד. אז ענת הבינה שהלידה הזו היא של "נחום-תקום" ושאין כמעט סיכוי שאעביר איזשהו צר במשהו אחר מעמידה , וכך היה!
מאותו הרגע נכנסנו לתרגולת "ציר- מקלחת" (מעניין שאני לא זוכרת ססמא כזאת בקירות למילואים שהיו פעם בטלויזיה- אני זוכרת שהיה "גג אדום" אני חוזר..."גג אדום"...וכאלה אבל לא "ציר- מקלחת" למרות שזה יכול להישמע די מיליטנטי!)
איך שהתחיל ציר אמרתי בשקט בשקט (לא מתאים לי אבל קורה..)"ענת מתחיל לכאוב לי" - משהו נדפק לי במוח ולא קלטתי שיש לציר עליה - ושאני יכולה לחוש אותו לפני השיא, אז כל הזמן נבהלתי מהתחושה של ה"קרב ובא" הזה, מפחד שלא אספיק אקחת את זרם המים לכיוון הבטן למטה.
העדינה יותר שלנו חפרה לי בעצם החיק כדי להעביר את הראש שלה דרכו, וזה המקום שבעיקר כאב ושרף לי בצירים .לכן לא יכולתי לשבת והייתי זקוקה למשהו שיתנגד לכאב הזה - כמו זרם מים ובהמשך רטיות חמות.
אז עכשיו השאלה המעניינת היא מה קורה בזירה הגברית בינתיים? ! אז ככה...
כשענת הגיעה היא אמרה שתבדוק פתיחה (בעמידה כמובן ) כדי לדעת אם יש טעם לפתוח את הבריכה - כי בלידה חמישית זה יכול לרוץ כל כך מהר במעט צירים (לא ממש קרה אבל אולי בשישית...).
כיוון שהפתיחה היתה בערך 4 זה היה כדאי להרכיב את הבריכה ...הגבר נכנס לעבודה ...הוא התעסק עם הבריכה זמן די רב לדעתי . היה צריך להרכיב ברזלים ולפרוס יריעה ולמלא מים - בקיצור פרוייקט שלם ומעניין . אני הייתי עסוקה עם ענת בצירים ובנחום תקום שלי והוא בנה בנחת את הבריכה . כיוון שענת בהחלט הספיקה לי זה היה טוב שהוא יכול היה לתרום משהו למהלכים ולא להרגיש שהוא לא עוזר. כשהבריכה היתה מוכנה נכנסתי פנימה ועדיין לא יהו מספיק מים לכסות את הבטן שלי. ניסיתי לשבת שם אבל איך שהגיע ציר, קמתי מיד והשתמשתי בזרם של הברז שהיה מחובר לצינור כדי להרגיע את הבטן התחתונה. כך יצא שהבריכה שמשה למנוחה בין הצירים - והזרם הקר והלא חזק ממש של הצינור לבריכה - להרגיע את הצירים בעמידה.
בשלב הזה היה כבר אחרי 3:00 אז ענת הציעה שאשב קצת על האסלה כי זה יכול לקדם(לכרוע לא יכולתי). הייתי מוטרדת מה יהיה עם יתפוס אותי שם ציר וענת אמרה שאם לא נספיק ללכת לברז היא תכין מראש מגבות חמות לשים לי על הבטן התחתונה. ישבתי על האסלה בערך 10 דקות ובהן לא היה כל ציר, רוב הזמן ננמנמתי, ענת אמרה שהיא ישבה לידי וממש ישנתי על האסלה . אחרי הציר שהיה שם חזרתי לבריכה...
בכלל אני מרגישה שרוב הלידה בעצם ישנתי . אולי כך עובדים האנדורפינים? זה היה דומה לתחושה שנתן הפטידין- רק שהוא לא ממש מספיק כשתוקעים אותך על מיטה על הגב. התחושה היא של עייפות עצומה ונמנום תמידי ואז התעוררות לציר ושוב חזרה לעייפות והלאות הגדולה.
לא היתה לי תחושת זמן אבל ענת אמרה שתבדוק שוב פתיחה רק קרוב לשעה 5:00 ואז בדקתי מה השעה וכשראיתי שכבר ארבע ומשהו, ביקשתי לא לחכות כל כך הרבה זמן (שעה כנצח).
כעבור כמה דקות ענת אמרה שהפתיחה היתה 6 בערך (לא בדקנו הרבה). הרגשתי שהסוף רחוק מאוד. בשלב הזה בנזוגי כבר סיים את מלאכת שאיבת המים והתיישב , אז הוא התפנה לשלוח רייקי לאשתו. אני לא זוכרת מה היה אבל הוא אומר שהצירים התרווחו והיו לפעמים שניים במרחק שלוש דקות זה מזה ואח"כ הפסקה של איזה 10 דקות או 6 דקות שבהן אני ישנתי במים של הבריכה.
והיו גם צירים בודדים מרווחים מאוד. אני הייתי מומחית בתרגולת - קוראת לענת והיא עומדת לידי לפעמים תומכת לי בגב אבל בעיקר נמצאת. לא הייתי צריכה מסג' וכאלה רק שמשהו בשקט ישמע שאני לוחשת שכואב לי. בבדיקה שקרובה לשעה חמש בבוקר היתה פתיחה של שבע וכשענת התחילה לשאול אם לוחץ לי אמרתי לה שקצת . היא הציעה שאם בא לי אלחץ לעצמי בעמידה עם הציר. עשיתי את זה קצת. בין לבין ענת ושולייתה הנאמן הכינו כל מיני דברים לתינוק ומגבות וכו' והביאו רדיאטור וחיממו עם המזגן ואני שמעתי את זה במעומעם וחשבתי לעצמי "מה בוער להם? יש עוד כל כך הרבה זמן ומה הם מדברים על תינוק- מה קשור לתהליך הזה בכלל תינוק?"
זמן מה אח"כ - זה נראה לי דקות - וכנראה שזה אכן היה משהו כמו רבע שעה , ענת הציעה שאולי בשביל לבדוק פתיחה ארד לשכב על הצד במזרן כדי להרגיע מעט את הצירים שהיו כבר ממש כואבים. פחדתי ואמרתי לה שרק למעט זמן כי מה יהיה אם יהיה לי ציר על המזרן ולא אספיק לקום? היא הציעה שתביא רטיות חמות וננסה . מה שקרה אח"כ היה כל כך מהיר כמו בסרט שרץ קדימה בוידאו- היה ציר אחד - ענת עזרה לי עם הרטיות ואני די פחדתי מעוד ציר כזה כך על הצד...ענת בדקה פתיחה ואמרה "9" ,אחרי שניה "יורדים המים " (הרגשתי זרם חם ונעים) אחרי שניה- "ענת נורא לוחץ לי" מכאן כבר לא כואב בכלל רק לוחץ - "אז תלחצי" ואז היא מארה לבנזוגי להביא כל מיני דברים ולתמוך אותי מאחורי הגב. היא אמרה לי לשים רגל על הכתף שלה (מעולם לא הציעה לי אף מיילדת לעשות מעשה כזה ..)
בקטע הזה יצאו לי קולות משונים- לא צעקה בכלל אלא מין צווחות שקטות של "ענת אני לא יכולה , מה את עושה לי למה את לוחצת לי, זה קשה..." וכו' וענת אמרה "תלחצי כנגד היד לי הנה התינוק יוצא" ואני ממשיכה לצווח בשקט בשקט "את מכאיבה לי עם היד" והיא ממשיכה בשלווה ואומרת "עוד רגע אני שמה לך תינוק על הבטן" ואני לא מבינה על מה היא מדברת ... ואני ממשיכה להגיד "לוחץ לי אני לא יכולה ללחוץ יותר" וענת אומרת "הראש יוצא את רוצה להרגיש אותו " ואני אומרת "לא, לא" ! (וחושבת על איזה ראש היא מדברת?) וחושבת מה יהיה אם יהיה ציר - ולא מבינה שלא יהיה עוד ציר ושזה ממש הסוף, פשוט לא מבינה את זה!) ואז לחיצה והראש יוצא - ואני בטוחה שלא אוכל להוציא את הגוף, וענת מסובבת את הראש של [po]עדינה יותר[/po] שלי סיבוב של 180 מעלות ואני אומרת "ענת מה את עושה לי ?" ומרגישה בורג בתוך הפרינאום שלי ואח"כ היא שוב רוצה שאלחץ, אבל איך? לוחצת ולוחצת ואין לי כוח מרגישה שתריכה לחרבן קוביה ענקית - מדמיינת משהו ענק שתריך לצאת ואז בומס יוצא הגוף וזהו...שקט ופתאום יבבונת קטנה ואני ובנזוגי המומים שזה נגמר (כל התהליך היה דקות ספורות מהרגע שעליתי למזרן) וענת צוהלת "זו בת!" (היא לא ידעה ואנחנו שכחנו שזה בכלל מעניין מה נולד מהשוק שזה נגמר -יכול להיות שזה נגמר? האמת? רק מתחיל...(-:
שתי דקת אח"כ אחתי נכנסת, התעוררה כבר קודם , הילדים שלי היו אצלה , לא יכלה לחכות יותר...באה ברגע המרגש הזה מחבקת אותי בשכבי על המזרון ושתינו בוכות בכי משחרר ופולני...
את השיליה אלד אח"כ...שוב קקי...