סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

שליחת תגובה

הכלל הוא הפרט
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי פיצה* » 27 יוני 2009, 21:25

גם לידת בית וגם לידת בי"ח.
בסדר גמור. תודה על ההתיחסות לכוונותיה של המשוררת :-). בעיני זה לא לידת בית ולא לידת בית חולים, אבל נעזוב את זה.
שאי ברכה במלאכת התיוג.
@}

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי מתייגת* » 27 יוני 2009, 20:49

התיוג הוא לטובת הריוניות שמחפשות סיפורי לידה. בד"כ מי שרוצה ללדת בבית מחפשת סיפורים טובים על לידות בית, ולהפך.
אפשר לתייג כפול: גם לידת בית וגם לידת בי"ח. מתאים לך?

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי פיצה* » 27 יוני 2009, 18:57

ממממ..... לידת צימר שהתגלגלה לבית חולים? לידה ללא מקום מוגדר? לידה שיכלה להתרחש בכל מקום?
<למה חייבים לתייג? אי אפשר להשאיר את זה פשוט כסיפור לידה? שואלת ללא ציוניות>

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי מתייגת* » 27 יוני 2009, 18:11

אז איך את רוצה לתייג את זה?

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי פיצה* » 27 יוני 2009, 17:36

מתקוממת בכל תוקף נגד התיוג הנוכחי! ילדתי בבית חולים בסופו של דבר, למרות שהתכנון היה ללדת בלידת צימר קרוב לבית עם מיילדת. לא בבית חולים! בית חולים נבחר כברירת מחדל כי המיילדת היתה צריכה לצאת למשמרת ולא יכלה לילד אותי. בדחילו ורחימו נא לשנות את התיוג. התיוג לא מעביר את כוונת המשוררת והוא בניגוד להחלטתה ורצונה :-). הייתי משנה את זה בעצמי אם הייתי יודעת איך.
<זה כמו לקרוא ללידה לא מתוכננת כשהתינוק בטעות התפלק החוצה בדרך מהסלון לאמבולנס לידת בית>

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 08 אוגוסט 2008, 09:57

יופי של סיפור @} מזל טוב!

נעמי נואה התפטרה מעבודתה בבית החולים בעקבות הלידה שלי. היא רוצה להיות פנויה ליולדות
ואו... בהצלחה.

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי פיצה_והתוספות* » 08 אוגוסט 2008, 05:47

נשמעת לידה מצוינת למרות המיקום.
בלי קשר למיקום. האמנתי ביכולת הגוף שלי ללדת, הייתי עסוקה בלידה ולא באיך אני אמורה להתנהג. והיה לי גם מזל ענק עם המיילדת. אחת שיודעת לסרוג ולשתוק כהגדרתה של נעמי.

נעמי נואה התפטרה מעבודתה בבית החולים בעקבות הלידה שלי. היא רוצה להיות פנויה ליולדות. אני מאוד מעריכה את הליווי שלה במהלך ההריון, את הזמינות וההקשבה. את הסבלנות שהיתה לה אלי בלידת הדמה שערכנו אצלה שבוע לפני הלידה האמתית .היא גם באה אלינו הביתה לעשות בדיקת דם מהעקב לקטן. למרות הדקירה הכואבת היא הצליחה לעשות את זה כל כך בעדינות ובצורה ננוחה שהקטן צייץ פעם אחת קצרה וחזר לינוק. מקוה ללדת איתה בלידה הבאה.

תודה לכל המברכות והקוראות שאתן חלקן איני מכירה כלל. שמחה מאוד לראות גם את הניקים הישנים :-)

התינוק
התינוק נולד רגוע ושלו. ילד מלא אור. פרפר יפה. חייכן. יונק בצורה שונה לגמרי מאחותו. היא היתה מכורה לציצי. הוא יונק מאוד יעיל, מסיים לינוק מהר ורוצה ידיים. זה מאוד הפתיע אותי, לא ידעתי שיש תינוקות שלא מתמכרים לציצי. כנראה שעבורו ציצי זה רק אוכל :-).
הוא בן חודש ו-3 שבועות, מלא את חיינו ברוגע ואור. אחותו הבכורה שרה לו ומספרת לו סיפורים. לפעמים מועכת אותו מכאיבה לו, אך בעיקר אוהבת ומבינה אותו. היא מסבירה לי למה הוא בוכה ובדרך כלל צודקת לגמרי. ואני מאושרת לראות אותם יחד.אנחנו כבר ממש משפחה.

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי טליה_אלמתן* » 07 אוגוסט 2008, 10:02

היה שווה לחכות לסיפור!
איזה יופי שהצלחת להשיג את הלידה שרצית
מסטולית ומכונסת. היה שקט בחדר. היה שקט בפנים. רק צירים.
מרגש! @}

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי אף_חצוף* » 07 אוגוסט 2008, 09:05

איזה יופי! :-)
נשמעת לידה מצוינת למרות המיקום.


צעקתי להם לצאת החוצה. הם ניסו למחות ולהסביר. לא הקשבתי. ה-ח-ו-צ-ה!! עכשיו!
אני לחלוטין יכולה לראות אותך עושה את זה. ;-) כל הכבוד.

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי יעל (:* » 06 אוגוסט 2008, 19:28

וואוו מקסים (-:
מזל טוב (:

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי במבי_ק* » 06 אוגוסט 2008, 17:47

וואו, מהר! וגדול!

מזל טוב

הרסת אותי שהעפת את הרופאים, קינאתי בך על האסרטיביות
צעקתי להם לצאת החוצה. הם ניסו למחות ולהסביר. לא הקשבתי. ה-ח-ו-צ-ה!! עכשיו!

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי פיצה_והתוספות* » 06 אוגוסט 2008, 14:38

עברתי למיטה, סידרתי אותה בתנוחת חצי כריעה. הפכתי מסטולית ומכונסת. היה שקט בחדר. היה שקט בפנים. רק צירים. ואז בבת אחת נפקעו המים בציר האחרון. הכאבים הפכו קשים יותר. בלתי נסבלים. פיץ אומר שכמעט הפכתי את המיטה. שתי דחיפות והקטן היה בחוץ, עלי. סגול, מעוך וארוך. סיגל הצליחה להנציח את הרגע הזה. הסתכלתי עליו ואמרתי שהוא בטח שוקל פחות מהבת. התבוננו בו ושמחנו. סיגל ביקשה שאניק והמיילדת אמרה "רגע, תני לה להסתכל". מדהימה, נכון? פשושי התחיל לינוק, יניקה ארוכה ומרגיעה. גם מהציץ הזה וגם מההוא. אחרי שעה- שעתיים נשקל. 3950.מ-מההה?? אני? תינוק כזה גדול? הייתה לי הערכת משקל של 3 ק"ג בשבוע 36, הוא נולד 4 שבועות אח"כ. איזה מזל שלא הספיקו לעשות לי US בקבלה. המיילדת אמרה שבגלל שהוא החזיק אגרוף ליד הראש יש לי שריטה קטנה. לא הרגשתי אותה עד היום :-).
נפרדנו מהמיילדת בלבביות. אמרתי לה שלדעתי היא הצילה לי את הלידה. כל כך קל לחרב חוויית לידה. היא עשתה הכל בשבילי- פשוט היתה שם.
ב11:15 נרשמנו בבית חולים. ב- 12:35 נולד הפשושי.
נעמי באה לבקר אותנו. דאגה שבתינוקיה, שם היא עובדת, לא יטרידו אותנו.
אחרי עוד 12 שעות היינו בבית. סירבנו למרבית הפרוצדורות. בגלל סיפורי ביטוח לאומי לא הלכנו מוקדם יותר. סה"כ היו נחמדים אלינו. צוות מחלקת נשים היו יותר טרחנים, ילדים פחות. בגדול שיתפו איתנו פעולה.

עכשיו צריך לכתוב את החלק של התינוק.כשהתינוק יאפשר :-)

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי טל* » 06 אוגוסט 2008, 14:08

או....איזה מתח....

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי פיצה_והתוספות* » 06 אוגוסט 2008, 11:58

ממשיכה. ואאאאאז...:-)

נכנסנו לחדר. אחרינו ניסו להכנס רופא ורופאה. צעקתי להם לצאת החוצה. הם ניסו למחות ולהסביר. לא הקשבתי. ה-ח-ו-צ-ה!! עכשיו!
אחרי "ההחוצה" השלישי הם יצאו. ואז אמרתי למיילדת שנעמי בדקה אותי ואני בפתיחה של 6.שתכננתי לידת בית. שהלידה הראשונה היתה בבית. שאני שונאת את העובדה שאני נאלצת להיות בבית חולים. שאני צריכה אנטיביוטיקה כי יש לי GBS ואצל נעמי הוכן סטוק שעכשיו כבר לא רלוונטי... אכשהו היתה לי תחושה שאני יכולה לסמוך עליה. אח"כ הסתבר שהיא חברה טובה של נעמי וילדה בבית בעצמה. איזה מזל נפלא היה לי שפגשתי דווקא אותה! בשיא הטבעיות היא הוציאה את הראש החוצה ואמרה לרופא "דוקטור היא בפתיחה של 6 תן לי הוראה לאנטיביוטיקה". נרגעתי. הצירים שהפכו לפחות תדרים החלו לחזור ולהתעצם. הגיעה סיגל. אמרתי "יופי שבאת, אני צריכה מישהו שינבח בדלת". היא נתנה לי את המבט הזה של סיגל ואמרה לי "את דווקא מסתדרת מצוין". סיגל הביאה לבקשתי כדור פיזיו והתיישבתי עליו. שאלתי את המיילדת ואת סיגל איפה הלידה? בלידה הקודמת הייתי בריחוף, מנותקת. הלידה נמשכה 18 שעות.אני לא זוכרת חצי ממה שהיה שם. הייתי מכןנסת בעצמי, מנותקת. עכשיו הייתי בשיא הפוקוס בין הצירים והכל הלך כל כך מהר. לא הרגשתי שאני בכלל בלידה. והמיילדת הציע לי לנוח, לשים את הראש. האנדורפינים החלו לזרום והצירים הפכו לכואבים יותר.
עוד הפסקה לקטני שרוצה את שתי הידיים עליו.

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי במבי_ק* » 06 אוגוסט 2008, 11:26

ואז?

(מחכה להמשך, בינתיים - מזל טוב)

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי ר_ו_ב_י_נ_א* » 06 אוגוסט 2008, 09:52

מזל טוב @}
מחכה המשך

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי טליה_אלמתן* » 05 אוגוסט 2008, 08:52

איזה יופי פיצה :-) מזל טוב!

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי פיצה_והתוספות* » 05 אוגוסט 2008, 03:26

הסיפור הזה מתחלק לשתיים. בעצם לשלושה חלקים:
הריון
לידה
תינוק

הריון
ההריון היה קל. קצת בחילות, קצת שרירי גב שנתפסו. עבר מהר. לטעמי מהר מדי.
החיבור היה פחות דומיננטי מההריון הקודם. היתה עבודה, ילדה, משפחה. והיה גם הריון. כל אלו הצליחו לדור בכיפה אחת בלי להפריע האחד לשני. בילד הראשון ההריון תפס אצלי הרבה יותר משקל. הפעם זה פשוט היה.

באמצע ההריון בסקירת מערכות מאוחרת הסתבר של פשושי 13 צלעות (צריך להיות 12) ואסימטריה קלה בין חדרי המח. אין הגדלה, רק אסימטריה.
מכאן התחיל מחול שדים. אולי תעשו MRI מח? לא ברור מה נחפש שם והבדיקה היא זיפת, אבל תעשו ליתר בטחון.
וגם מי שפיר. גם שם לא ברור מה נחפש, אבל ליתר בטחון.
אהה... אולי כדאי לעשות הפלה? <כבר הייתי בשבוע 28> ליתר בטחון...
דחיתי את כל אלו בחוסר נימוס והמשכתי בהריון.

הלידה
במהלך ההריון יצרנו קשר עם נעמי נואה שהסכימה ליילד אותי. לנעמי צימר- דירה קטנטנה המצוידת בכל מה שדרוש ללידה בקיבוץ כברי. היא נמצאת במרחק 2-3 דקות נסיעה מביה"ח ולי זה התאים. ובעיקר- יש לה המון נסיון וסבלנות בלתי נגמרת ומחויכת. גם לחסרות סבלנות כמוני. :-)
וחיכינו. לקראת סוף ההריון התחלתי לקונן. פיתחתי חוסר סבלנות כלפי הסביבה. כבר רציתי שיגמר. רציתי ללדת.
בשבועות התחילו הצירים. חלקם סדירים, כואבים, מקלחת לא עזרה. ירדנו לכברי, בילינו שם יממה. הלידה לא התפתחה והצירים לאט- לאט התמוססו ונמוגו. חזרנו הביתה.
חלף שבוע. דיברתי עם נעמי. באותו הבוקר היו שוב צירים. למעשה הם לא פסקו במשך כל השבוע. דיברתי איתה ונהגתי תוך כדי ציר. ציר כזה בהחלט לא מבשר לידה, נכון? :-) זה מה שחשבתי. נעמי שאלה אותי אם להחליף משמרת ואמרתי שאין צורך. הגעתי הביתה. הצירים המשיכו. ישבתי קצת על הכדור, עשיתי קולות. שום דבר מיוחד. לא משהו שמרמז על הלידה. שיחקתי בועות המחשב. אמרתי, ביני לבין עצמי, שאם אני מצליחה לקלוע תוך כדי ציר זה לא לידה. לפעמים הצלחתי. אז זאת לא היתה לידה :-).
השלב של צירים שנראים כמו לידה אך לא מתפתחים ללידה מאד מייאש. עם הגדולה זה קרה לי פעמיים לפני שילדתי. עם הקטני פעם אחת. לא רציתי לחזור לכברי בלי להיות בטוחה שאני בלידה. וזה מה שאמרתי לנעמי בטלפון. למרות שהרגשתי כמו בסטרגייט. שהשער נפתח לאט- לאט.
השעות עברו. לי נמאס לשחק. הלכתי לצבוע עם הקטנה נעליים במרפסת. צירים, כדור, קולות. כבר לא לגמרי הצלחתי להשגיח שהיא לא תצבע את כל המרפסת, אבל צבענו. היה בסדר. קצת יותר מאוחר אמרתי לפיץ, שבכל זאת כדאי לרדת לכברי. התארגנו. נעמי אמרה שהיא לא מצליחה להחליף משמרת. אמרנו לעצמנו- מקסימום, נלד בבוקר, כשהיא תחזור. נסענו. עצרנו בצירים. צרחתי. בין הצירים הייתי מרוכזת לחלוטין. אמרתי לפיץ שבניגוד לשבוע הקודם בצירים האלה יש הגיון. הגענו לכבר בעשר וחצי בלילה. נבדקתי. מחיקה של 80% ופתיחה של 6. מצד אחד הלם טוטאלי. אני? פתיחה של 6? מתי הספקתי? צבעתי נעליים! שיחקתי במחשב! לא הייתי בלידה! מצד שני חרדה עצומה- מה עושים עכשיו? נעמי לא יכולה ליילד אותי. אני מפחדת נורא ללכת לביה"ח. התחלתי לבכות. נעמי אמרה שלא יספיקו לעשות לי כלום. שאכנס לחדר לידה ומייד אלד. הזעקנו את סיגל גולן- חברה אישית אהובה, דולה ויועצת הנקה. נסענו לבית חולים.
בצעד בוטח נכנסתי לחדר לידה, פילסתי את דרכי בין המיילדות שניסו לעצור אותי (לאן את הולכת? לאן נראה לך?). ואמרתי שאני בלידה שניה ובאתי ללדת. שיש לי צירים כל 3 דקות ואני בלידה. ואז ראיתי אותה. ראיתי מיילדת שהתקרבה אלי. אמרתי לה איך קוראים לי. היא הציגה את עצמה. אמרתי לה שיש לה עיניים טובות. אחזתי בידה ויחד הלכנו ביחד לחדר.
ההמשך יבוא

סיפור ההריון והלידה של התוספת הטריה למשפחת הפיצים

על ידי אנונימי » 05 אוגוסט 2008, 03:26


חזרה למעלה