ועדיין כאן
עברו כבר 3 שבועות ויומיים. נמאס לי - תיכף יהיה יותר זמן שאני (כבר) לא בהריון מאשר זמן ההריון עצמו.
"המתנחל" עדיין שם. אין שום כאבים, חום או דימום. יש לי עוברים עקשנים מסתבר.
כבר ביקשתי מהעובר שישחרר אותי, אותנו בעצם (זה משפיע על כל המשפחה). כבר סגרתי עם עצמי שאני לא כועסת עליו ושזה בסדר, ושלפעמים פשוט ככה זה בחיים. לא עזר.
באותה נשימה אני גם מפחדת מהפלה ספונטנית שתקרה בדיוק בזמן לא מתאים... אולי בגלל זה זה לא קורה?
ייתכן שהייתי כבר מזמן מוציאה אותו, לולא היתה כרוכה בזה בירוקרטיה שאני לא מסוגלת להרים את עצמי ולגשת אליה. למשל לקח לי 3 ימים לקבל המלצות ולאסוף טלפונים של רופאים שעושים הפלות באסותא (לא בעיר שלי, אולי לכן זה נראה לי יציקה), ולא הצלחתי לתפוס אף אחד מהם.
אתמול החלטתי ללכת לבי"ח להיבדק ולקבוע תור לגרידה בימים הקרובים. הלכתי וזה היה לחינם, כי למיון כבר לא קיבלו אותי (ההפניה מלפני 3 שבועות, וזה לא מקרה חירום). אמרו לי פשוט להתקשר למרפאות נשים של בי"ח ולקבוע תור. רק מחר הם קובעים תורים. כלומר עברו עוד יומיים. מאוד הייתי שמחה הוא ייצא עד אמצע השבוע הזה.. ואנסה לקבוע תור לזמן הזה.
בינתיים יש לי עדיין טעם לא נעים בפה (כמו בהריון אבל אחר), בחילות אחרי כמעט כל מה שאני אוכלת, ועייפות. אבל עייפות מבאסת ולא תשישות "אמיתית" של הריון. לא מצליחה לגרד את עצמי מהמיטה בבוקר. לטיפול האלטרנטיבי הקבוע שלי לא הלכתי כי לא היה לי כוח. מתגעגעת לימים שהגוף שלי נשא תפקיד בהזנה וגידול של תינוק.
אמא שלי אמרה: תבדקי שוב, אולי קרה נס חנוכה. לא נראה לי.