הי טדליק יקרה.
ראשית, המון מזל טוב על מיכאל...
קראתי את דף זה והתרגשתי מאוד.
רציתי לחזק אותך. אני מקווה שהפעם השיפור יהיה מהיר הרבה יותר ושגם מיכאל יהנה נשנות הנקה מרובות וטובות.
ובנוסף, האם שללת לשון קשורה?
לי לאחר חודש קשה מאוד בהנקה, גילינו לשון וחך קשורים מאוד, אחרי ההתרה המצב השתפר פלאים.
אנחנו התרנו אצל ד"ר רועי פורר בירושלים. במידה ותרצי אתן לך מס' טלפון.
שיהיה המון בהצלחה.
מנטרה

תודה לכן יקרות על התמיכה וההתעניינות.
מחר בבוקר מגיעה לד"ר לייבוביץ', לצערי אועל כנראה לעדכן רק עם חזרת האתר מהחופשה.
גם אנחנו רוצים פארקירדן.

[u]נו, איך היה עם היועצת? עזר? או ממשיכה לליבוביץ? תבואי לשקול...[/u]
משאבות מומלצות דו צדיויות
פאמפ אין סטייל, ספקטרה 2, אמדה, ניסתי את כולן הכי מהנה הראשונה יש גם ביד שנייה

(())

רוצה לעזור לך, תספרי מה קרה?
רוצה שנדבר בטלפון? במייל? מה שנוח לך...
אולי בכלל את רוצה שאני אבוא אלייך? אני גרה קרוב עכשיו את יודעת... :-)
ומה עם ד"ר ליבוביץ'? דיברת איתה?

אל תדאגי, הכל יסתדר בסוף ואת ממש לא לבד!
שולחת לך כוחות, אמונה וחיבוקים
(()) |L| (()) |L| (()) |L| (()) |L| (()) |L| (()) |L| (()) |L|

מה קרה מתוקה?
את נעזרת במישהי מקצועית?
אם לא, רוצה לכתוב פה פרטים?

(())

:'(:'(:'(:'(:'(:'(

:'(

ושוב מתחילות השאיבות
:-(

_הפסקתי להיניק לפני כ3 חודשים.
בוציק כבר בן 3 ו5 חודשים ואני לפני לידה.
לא התכוונתי להפסיק, אבל המגע הפך להיות מאד לא נעים עבורי והרגשתי שהוא לא באמת יונק, אלא משתעשע.
לא בטוחה שהוא לא ירצה לחזור לינוק כשיוולד אחיו, נראה איך ארגיש בענין._
וואו. כל הכבוד. את ממש גיבורה. אני החזקתי חודש וחצי. זה הכל.

מסתבר שהיה שווה לך כל המאמץ על ההנקה..
ושיהיה בשעה טובה! לידה קלה ומהירה! ילד בריא ושלם.

הפסקתי להיניק לפני כ3 חודשים.
בוציק כבר בן 3 ו5 חודשים ואני לפני לידה.
לא התכוונתי להפסיק, אבל המגע הפך להיות מאד לא נעים עבורי והרגשתי שהוא לא באמת יונק, אלא משתעשע.
לא בטוחה שהוא לא ירצה לחזור לינוק כשיוולד אחיו, נראה איך ארגיש בענין.

ואאהוווווווו!! קראתי את הסיפור והיו לי דמעות בעיניים. אפשר להגיד שאני דיי מזדהה..
טדליק, כל הכבוד על הרצון והנחישות.
מעניין אותי אם את עדיין מניקה?

:-D

האמת היא שלפני יומיים במקום לשמוע "נוקי" ב4 בבוקר, הוא קם, ואמר:
"תעיויי" (תעלול- כך הוא קורא לספרו האהוב- חתול תעלול).
לא, בוץ, תעלול ישן, גם אתה הולך לישון.
"גרים!" (גן גורים)- נכון חמוד, אבל גורים ישנים, גם אתה הולך לישון.
"מים"- טוב, הנה מים.
"נוקי"- (נו, מה כבר חשבתי לעצמי?...)

[u]מלבד להגיד לעצמי- פעם אחת סוף סוף לא וויתרת לעצמך[/u]
זה לא מעט, את יודעת, ועוד אחרי מה שהיה עם סיפור הברית. תפרגני לעצמך...

[u]זה היה הרבה יותר גרוע ממה שזה כתוב...[/u]
אוי ((-))

[u]לא כתבתי שסבלתי מ"ואזו ספאזם" של הפטמות[/u]
מה זה?

[u]אין דבר יותר חמוד מלשמוע ב3 (ו4.ו5 ו6 ו7) בבוקר "נוקי"[/u]
באמת חמוד... :-)

היום כשאני קוראת את הדף הזה, מלבד להגיד לעצמי- פעם אחת סוף סוף לא וויתרת לעצמך,
אני רואה שבעצם לא תיארתי כראוי את מסכת הייסורים.
זה היה הרבה יותר גרוע ממה שזה כתוב...
מן 4 חודשים במערבולות רגשיות בשל האכזבה והכאב.
והתעקשות.
בסופו של דבר מה שסיים את הכאבים סופית היה טיפול הומאופטי שהתחלתי 4 חודשים אחרי הלידה. הכאבים פסקו בערך אחרי שבועיים.
לא כתבתי שסבלתי מ"ואזו ספאזם" של הפטמות לפחות עד 10 חדשים אחרי הלידה.

אבל מה זה חשוב?
היה עבר ונגמר.
אני חושבת להמשיך להניק את בוציק לפחות עד הולדת הילד/ה הבא/ה (לא ברור מתי זה יקרה...). ולו רק כדי שהגוף שלי יהיה מורגל בזה ולא יאלץ לעבור טראומה נוספת (סתאאאם....)

אין דבר יותר חמוד מלשמוע ב3 (ו4.ו5 ו6 ו7) בבוקר "נוקי"...(טרי וחדש, מהשבועיים האחרונים).

נראה לי שבפעם הבאה אשיב כי אני מקבלת הנחיות מאבי, שהוא בעל תפקיד בכיר במשרד הבריאות.
זה לא שקר, מכיוון שהוא באמת נמצא בתפקיד שכזה, ולפעמים מייעץ לי.
אני פשוט לא מיישמת את עצותיו, מכיוון שהן נוטות להיות על פי מדיניות משרד הבריאות...(-:

[u]אוי לא חשבתי על זה. נראה לי שעלית פה על משהו.[/u]
רופאים אמרו לי את זה מפורשות (לגבי האינטרנט והגורואים), בטון עצבני משהו...
ורופאה אחת שאלה אותי בטרוניה "את מקצוע שלך זה רופא?!"
[po]רופאים חושבים שהם יודעים הכל[/po]

[u]:"ואיזה גורו המליץ לך על זה?"....[/u]
D-: דוקא מצחיק

[u]מה לעשות, הרופאים בימינו ממש מתוסכלים מזה שהפציינטים שלהם יכולים להגיע למידע באינטרנט ולגבש דיעות עצמאיות.[/u]
אוי לא חשבתי על זה. נראה לי שעלית פה על משהו.

[u]המשעשע שבדבר (היום במבט לאחור) הוא שלפני כל בעיות ההנקה שיערתי שאיניק עד גיל חצי שנה.[/u]
גדול! :-D

[u]כשנתקלתי בבעיות כבר אמרתי לעצמי: אני כל-כך מתאמצת, זה גוזל כל-כך הרבה כח ונחישות, חבל לי אחרי מאמצים רבים שכאלה להפסיק מהר.[/u]
אני אמרתי לעצמי משהו דומה כש"הגיע הזמן" (כביכול) להתחיל עם מוצקים או לגמול בלילה.
מסתבר שלא מוותרים כל כך מהר על מה שנקנה בעבודה קשה :-)

[u]תגובתו הייתה:"ואיזה גורו המליץ לך על זה?"....[/u]
מה לעשות, הרופאים בימינו ממש מתוסכלים מזה שהפציינטים שלהם יכולים להגיע למידע באינטרנט ולגבש דיעות עצמאיות.
בתגובה (ככה, כדי לשמור על השפיות) הם חייבים להאמין ש"אנשים סתם נסחפים אחרי אופנות" :-P

ואם כבר בגילאי הנקה עסקינן,
בגיל [b]שנה[/b] היינו בביקורת במרפאה להתפתחות הילד (בשל היפוטוניה קלה), והרופא- פרופסור בעל שם של מומחה גדול הבין שאני עדיין מניקה. הוא שאל בפליאה- "עד מתי את מתכוונת להיניק?" ומשעניתי לו :"לפחות עד גיל שנתיים" תגובתו הייתה:"ואיזה גורו המליץ לך על זה?"....
בסכלותי טרחתי לענות לו (בטון כמעט מתנצל! בושי והכלמי!) : "זו המלצה של משרדי הבריאות העולמיים."
בלה בלה בלה.
כל כך התרגזתי, באיזו זכות הוא מתערב?!!
ואוי לנו אם אלה הרופאים המומחים שלנו.
אולי הייתי צריכה להתלונן עליו כדי שאמהות קצת פחות בטוחות בדרכן לא יזכו לקלחת צוננת שכזו.

תודה לכן [po]אום אל קיצקיצ[/po] [po]ואמא של [/po] בוטן.
כפי התאריך מעיד, הסיפור נכתב כבר לפני שנה ורבע. אוריה חוגג מחר שנה ושבעה חודשים ויונק את אימו לעייפה.
המשעשע שבדבר (היום במבט לאחור) הוא שלפני כל בעיות ההנקה שיערתי שאיניק עד גיל חצי שנה. כי כך אמרה לי חברתי הטובה שכבר היתה אם שרצוי לעשות (ואף נהגה לבקר חברה טובה נוספת שהיניקה למרבה הזוועה עד גיל שנה ו4- כמה לא בריא לילדה).
כשנתקלתי בבעיות כבר אמרתי לעצמי: אני כל-כך מתאמצת, זה גוזל כל-כך הרבה כח ונחישות, חבל לי אחרי מאמצים רבים שכאלה להפסיק מהר. אני אניק עד גיל שנה!
כמובן שקצת אחרי גיל חצי שנה היה ברור לי מכל וכל שלא אוותר על ההנקה גם בגיל שנה. בעצםת שכנראה לא אני אהיה זו שמוותרת על הנקה...
היום כששואלים אותי עד מתי אני מתכוונת להיניק, אני נוהגת לענות שאני מניחה שלטירונות לא יאפשרו לי להצטרף, כך שהילד יחליט אם להתגייס או לא.

(())
תודה לך על הסיפור המופלא, לפעמים כ"כ קל ונוח לשפוט אימהות לא מניקות לחומרה, ואת מזכירה פה לכולם להסתכל על האדם ולא על העיקרון.
כל הכבוד לך על הנחישות וההתמדה,
[u]מאחלת לך שתקצרי פירותיך לעוד הרבה זמן ותפוצי על התקופה הקשה[/u]
שפע חלב ושמחה!

[po]דף סיפור הנקה[/po]

טדליק, הסיפור פשוט מדהים. הנחישות שלך. לא מכירה עוד סיפורים שגררו בעיית הנקה כל כך הרבה זמן ונגמרו טוב.
מאחלת לך שתקצרי פירותיך לעוד הרבה זמן ותפוצי על התקופה הקשה, כי אחרי התקופה הקשה, בעיני להניק זה תמיד הכי פשוט וזמין, שאני מרחמת על מי שצריכה להתעסק עם בקבוקים.

אני חדשה כאן, שמחתי לגלות עולם קרוב.
ילדתי את אוריה לפני כמעט ארבעה חודשים. לא היה לי ספק בכך שאניק אותו. לא הייתי מודעת כלל לקשיים שיכולים להווצר בהנקה.
ההריון היה נהדר, לידה קלה (עם אפידורל לצערי...אחרי ירידת מים ב8 בבוקר , פתיחה של 2 ס"מ בשעה 12 בלילה... וצירים ממושכים כל כך שהגוף והמח כבר לא עמדו בכאבים).
אוריה התחבר נהדר מיד לאחר הלידה, ונראה היה כי אנו צועדים על דרך הישר.

אבוי...
במהלך היומיים בהם שהיתי בבית החולים צעדתי לכיוון חדר האחיות בכל פעם שהקטן פעה ברעב וביקשתי שיראו לי כיצד להיניק. כואב לי.
ניגשה אלי כל פעם אחות אחרת, עזרה לי (מי יותר ומי פחות) להתחבר. כל אחות מסבירה אחרת לחלוטין מהקודמת, ונשארת כדקה או שתיים.
כך לא לומדים להניק. הגעתי לביתי כשעדיין למעשה כמעט שלא הצלחתי לחבר את אוריה בעצמי.
הוא עצמו דווקא עשה את עבודתו נאמנה, אך אני, חסרת בטחון וריכוז, לא מצליחה לפעול בעיקביות. כואב לי.

עם חזרתי הביתה הגיעה אלי מדריכת הנקה נהדרת שעזרה לי מאד. למשך הזמן בו שהתה עמי...
למחרת בקשתי שתבוא שוב, עדיין אין עקביות בהצלחה שלי לחבר את אוריה.
היא מגיעה, מחמיאה לי על התקדמותי, ומתקנת דבר או שניים... עדיין אין עקביות בהתחברות. כואב לי.
אני מתחילה להפצע. הכאב מתגבר. מדי פעם הוא נחלש, אך לרב הולך ומתגבר. בוכה מכאב. בוכה מתסכול.
שואבת יומיים בעצת המדריכה, בוכה על כי עלי לתת בקבוק. עם החזרה להנקה ממשיך הכאב. הפציעה מחמירה.

שלשה שבועות אחרי הלידה ואין הטבה. מדריכת ההנקה מגיעה לביקור נוסף ומדגימה לי הנקה בשכיבה.
כל עוד היא לצידי ועוזרת לי להתחבר הכאב פוחת, אך ברגע שעלי להתחבר לבד הכאב קשה מנשוא.
אני יותר ויותר פצועה, מרגישה כאילו נוגסים בי מבפנים.
האמהות שלי (כך אני מכנה את אמי וחמותי) חושבות שאני לא נורמאלית בשל ההתעקשות חסרת הפשרות שלי על הנקה - תפסיקי עם זה, את מורידה את עצמך מהפסים, את תכנסי לדיכאון אחרי לידה רק בגלל ההנקה הזו.

ארבעה שבועות של כאבי תופת, כמות החלב יורדת (הלחץ והכאבים משפיעים).
כמות החלב מספיקה לכל ארוחה שניה, עלי לתת סימילאק (מביטה על כל בקבוק סימילאק בשטנה נוראה, משל היה אויבי מבטן ולידה)
הפצעים מתחילים לעבור, אך הכאבים איומים. שואבת, שואבת, שואבת, מנסה להיניק, כואב, בוכה מכאב ותסכול, ממשיכה לשאוב.
מנסה שוב להיניק, ושוב, כאבים בלתי נסבלים.
בת דודה מייעצת לי לפנות ליועצת הנקה, (עד אז לא ידעתי שיש הבדל בין יועצת למדריכה) ואני פונה טלפונית אל יועצת הנקה נפלאה.
היא אומרת שהבעיה כנראה נעוצה בכך שפיו של אוריה קטן מדי ולכן אני פצועה ודואבת.
אני שואבת 8 פעמים ביום, כל 3 שעות (גם בלילה) ולא מניקה.
האמהות שלי מפעילות לחצים שאפסיק. "תראי מה את עושה לזוגיות שלך, הילד המסכן (ילדון חייכן שקט ומאושר...)"
השתדלתי להניק לפחות פעם- פעמיים ביום כדי שאוריה לא ירצה להפסיק לינוק.
הפטמות כבר לא פצועות אך הכאבים עדיין נוראיים. לא זו הסיבה אם כך. נוטלת תרופה להגברת ייצור חלב.
היחיד שכבר תומך בי ועומד לצידי בעניין ההנקה הוא בעלי. מניקה ובוכה .

עברו כחדשיים מאז הלידה והגעתי לד"ר לייבוביץ', אשר מחליפה לי משאבה, מוסיפה לי מינון תרופה להגברת חלב, ונותנת לי מרשם לאנטיביוטיקה ומשחות לפטמות. חמותי מגיעה איתי ורק אז מתחילה להבין את התעקשותי הרבה על הנקה, ומדוע היא ואמי לא עזרו בחוסר תמיכתן בהנקה.
יש אור בקצה המנהרה, אני אופטימית הרבה יותר.
כמות החלב מתחילה להתגבר, ואני מצליחה להגיעה להאכלה בחלב אם באופן מלא, ללא תוספות כמעט בכלל. מצליחה להניק אולי פעם ביום, כאבים נוראיים ממשיכים.
מחליפה אנטיביוטיקה, לוקחת כדורים חזקים נגד פטריה, ונאבקת. לרגע נדמה שיש שיפור, מצליחה להניק חצי יום בלי כאבים, אך זה מתנקם בי בכאבים נוראיים בלילה. נופלת לרגע שוב לתהומות הפאסימיות (או מצולות הייאוש, כרצונכם) אך יודעת שזה לא הרגע עבורי לוותר.

שלשה חדשים מאז הלידה, אני שואבת ומניקה, כואבת לסירוגין. החלפתי אנטיביוטיקה 3 פעמים, את האחרונה לקחתי כ- 3 שבועות ברציפות.
יש הטבה, ושוב נסיגה ושוב הטבה.

אוריה יהיה השבוע בן 4 חודשים . מזה חודש שאני לא שואבת. רק מיניקה.
הכאבים הפנימיים נגמרו, נשארה רק אדמומיות קלה של הפטמות עם גירוי קל מעת לעת.
אני עדיין לא מניקה בתנוחה בריאה במיוחד לגב ולפטמות שלי, אבל כבר אין לי כסף ללכת שוב ליועצת הנקה...
יש לי כנראה סוג של "דיסלקציה" בכל הנוגע לטכניקות פיסיות ולא תיאורטיות.
אבל אני מניקה. העקשנות שלי השתלמה. 4 חודשים של ייסורים שסוף סוף באו לקיצם (KNOCK ON WOOD).

ומה למדתי מכך?
[list=1]
[*] יש בי יכולת התמדה שלא האמנתי שקיימת בי
[*] לא לשפוט אמהות שלא מניקות. רק פסיכים שהולכים עם הראש בקיר יכולים לשרוד את הייסורים האלה במקרים שכאלה.
[/list]
זה לא מגיע לאף אחת, וזה לא מה שגורם לאמא להיות אוהבת ודואגת.
[list=1]
[*] אני פסיכית שהולכת עם הראש בקיר.
[*] לא הייתי מוותרת על ההנקה ...
[/list]