על ידי אום_אל_קיצקיצ* » 04 אוגוסט 2009, 22:13
כשהיתה קיצקיצ בת שנה וחצי הריתי בשנית. בניגוד לציפיותי, ההנקה בזמן ההריון לא גרמה לי לכאבים עזים והמשכתי. החלב הלך והתמעט, ואז ורק אז קיצקיצ התיחילה לאכול אוכל ממש, כלומר, יותר אוכל מיניקה. היא רזתה מאוד, היתה מזפזפת מצד לצד כדי להשיג עוד כמה טיפות, אבל התמידה ביניקה. גם כשהגיע הקולוסטרום היא המשיכה לינוק, על אף שבשלב הזה כבר קיותי שתוותר לבד, כמו שקרה אצל חברה שלנו עם ילדה בגיל דומה. בעצם היו לי רגשות מעורבים בעניין, כי הנקת צמד נראתה לי חויה מיוחדת והנחתי גם שזה ימתן את הדרמטיות שבכניסתה של אחותה התינוקת למשפחה. עד סוף ההריון קיצקיצ ינקה לפי דרישה מסביב לשעון, יום ולילה. בעצם היה סייג אחד שליוה אותנו כבר המון זמן, אולי מגיל שנה או משהו כזה: לא יונקים בפומבי, כשיש הרבה אנשים, כי אמא לא רוצה שיראו לה את הציצי. במהלך הלילות לקראת סוף ההריון היה נדמה כבר כי היא לקראת לילות שלמים ללא יניקה, אבל אז כנראה בגלל שהלילות התקררו, שוב חזרה להתעורר ליניקות בלילה. עהייתי מאוד גאה בעצמי שעם בטן של חודש תשיעי אני לילות שלמים דחוסה בין הבת לאב ומיניקה בלילה. שבועיים לפני הלידה, לילה אחד היא העירה אותי כל כך הרבה פעמים שבאמצע הלילה החלטתי, זהו, נגמר, אין יותר יניקות בלילה. יונקים רק בבוקר כשרואים אור בחלון. העניין עם האור בחלון היא עצה שקבלתי מזמן מחברה מניקה והתבררה כטעות מרה וכעצה גרועה, כי אז מתעוררים לינוק עם אור ראשון, גם אם זה 4 וחצי בבוקר ונגמר הלילה. אמנם היה קצת בכי ועניינים אבל עבר יחסית סביר. הצטערתי שלא היא זו שסיימה את הנקות הלילה אבל בדיעבד זה דוקא היה טוב שהובהר לה עוד לפני לידת אחותה שהיא לא יונקת בלילה, כי, כפי שבודאי ניחשתם, כשאפונית נולדה קיצקיצ הופתעה לגלות שיש מי שדוקא כן יונקת בלילות ומיד התחילה גם היא לדרוש לינוק בלילות.( "מה זה זה, אחותי יונקת ולי לא נותנים?!").
אפונית נולדה כשקיצקיצ היתה בת שנתיים ושלושה חודשים בלידת בית. היא לא נכחה בלידה אבל הגיעה כמה דקות אחרי וגילתה את אמא מניקה תינוקת. הצעתי לה את השד השני אבל היא סירבה ואמרה "אני לא יכולה". שוב הצעתי והיא שוב סירבה. בעלי חושב שבנקודה הזו היא היתה מוותרת על ההנקה אבל אני לא חושבת כך. בסופו של דבר נאלצנו אפונית ואני להתפנות לבית חולים (
סיפור הלידה של אפונית ) וכשקיצקיצ באה לבקר אותנו היא ינקה מלא הבטן ונרדמה עליי שינה מתוקה. מה שקרה אחרי הלידה, וזה דבר שאף אחד לא הכין אותי אליו ולא קראתי עליו מעולם כאן באתר הוא שבעודי מניקה תינוקת בת יומה ההנקה של הגדולה פתאום נראתה לי פשוט לא רלוונטית יותר. ראיתי למולי ילדה גדולה, כבר לא תינוקת כפי שהרגשתי רק אתמול, ומה בכלל היא עושה לי על הציצי. פתאום זה הרגיש לי ממש לא מתאים להניק אותה. ריחמתי עליה על שאני מרגישה כך אלב אין מה לעשות, כך אני מרגישה. עכשו הייתי בבעיה, מכל הזמנים בעולם, עכשו זה לא הזמן לסיים את ההנקה, עם הנץ האחות, ובי נשבעתי לגמור את זה יפה.
כשהיתה קיצקיצ בת שנה וחצי הריתי בשנית. בניגוד לציפיותי, ההנקה בזמן ההריון לא גרמה לי לכאבים עזים והמשכתי. החלב הלך והתמעט, ואז ורק אז קיצקיצ התיחילה לאכול אוכל ממש, כלומר, יותר אוכל מיניקה. היא רזתה מאוד, היתה מזפזפת מצד לצד כדי להשיג עוד כמה טיפות, אבל התמידה ביניקה. גם כשהגיע הקולוסטרום היא המשיכה לינוק, על אף שבשלב הזה כבר קיותי שתוותר לבד, כמו שקרה אצל חברה שלנו עם ילדה בגיל דומה. בעצם היו לי רגשות מעורבים בעניין, כי הנקת צמד נראתה לי חויה מיוחדת והנחתי גם שזה ימתן את הדרמטיות שבכניסתה של אחותה התינוקת למשפחה. עד סוף ההריון קיצקיצ ינקה לפי דרישה מסביב לשעון, יום ולילה. בעצם היה סייג אחד שליוה אותנו כבר המון זמן, אולי מגיל שנה או משהו כזה: לא יונקים בפומבי, כשיש הרבה אנשים, כי אמא לא רוצה שיראו לה את הציצי. במהלך הלילות לקראת סוף ההריון היה נדמה כבר כי היא לקראת לילות שלמים ללא יניקה, אבל אז כנראה בגלל שהלילות התקררו, שוב חזרה להתעורר ליניקות בלילה. עהייתי מאוד גאה בעצמי שעם בטן של חודש תשיעי אני לילות שלמים דחוסה בין הבת לאב ומיניקה בלילה. שבועיים לפני הלידה, לילה אחד היא העירה אותי כל כך הרבה פעמים שבאמצע הלילה החלטתי, זהו, נגמר, אין יותר יניקות בלילה. יונקים רק בבוקר כשרואים אור בחלון. העניין עם האור בחלון היא עצה שקבלתי מזמן מחברה מניקה והתבררה כטעות מרה וכעצה גרועה, כי אז מתעוררים לינוק עם אור ראשון, גם אם זה 4 וחצי בבוקר ונגמר הלילה. אמנם היה קצת בכי ועניינים אבל עבר יחסית סביר. הצטערתי שלא היא זו שסיימה את הנקות הלילה אבל בדיעבד זה דוקא היה טוב שהובהר לה עוד לפני לידת אחותה שהיא לא יונקת בלילה, כי, כפי שבודאי ניחשתם, כשאפונית נולדה קיצקיצ הופתעה לגלות שיש מי שדוקא כן יונקת בלילות ומיד התחילה גם היא לדרוש לינוק בלילות.( "מה זה זה, אחותי יונקת ולי לא נותנים?!").
אפונית נולדה כשקיצקיצ היתה בת שנתיים ושלושה חודשים בלידת בית. היא לא נכחה בלידה אבל הגיעה כמה דקות אחרי וגילתה את אמא מניקה תינוקת. הצעתי לה את השד השני אבל היא סירבה ואמרה "אני לא יכולה". שוב הצעתי והיא שוב סירבה. בעלי חושב שבנקודה הזו היא היתה מוותרת על ההנקה אבל אני לא חושבת כך. בסופו של דבר נאלצנו אפונית ואני להתפנות לבית חולים ( [po]סיפור הלידה של אפונית[/po] ) וכשקיצקיצ באה לבקר אותנו היא ינקה מלא הבטן ונרדמה עליי שינה מתוקה. מה שקרה אחרי הלידה, וזה דבר שאף אחד לא הכין אותי אליו ולא קראתי עליו מעולם כאן באתר הוא שבעודי מניקה תינוקת בת יומה ההנקה של הגדולה פתאום נראתה לי פשוט לא רלוונטית יותר. ראיתי למולי ילדה גדולה, כבר לא תינוקת כפי שהרגשתי רק אתמול, ומה בכלל היא עושה לי על הציצי. פתאום זה הרגיש לי ממש לא מתאים להניק אותה. ריחמתי עליה על שאני מרגישה כך אלב אין מה לעשות, כך אני מרגישה. עכשו הייתי בבעיה, מכל הזמנים בעולם, עכשו זה לא הזמן לסיים את ההנקה, עם הנץ האחות, ובי נשבעתי לגמור את זה יפה.