על ידי כבר_ברבור* » 21 אוגוסט 2007, 04:12
סוף תשיעי, התחלת חודש אפריל,
עוד יומיים התאריך.
צירים כל לילה.
ככה כזה.
שניים רציניים עם רווח של 5 דקות, הפסקה של שעתיים, ושוב שניים שלושה.
כל בוקר אני מתעוררת מופתעת שאני עדיין בהריון.
כבד לי, לוחץ לי,
אני ענקית ונפוחה.
עליתי 17 ק"ג,
לעומת 22 בהריון הקודם.
בכל זאת כבד לי כמו שמעולם לא הרגשתי.
אני המון בים, בבריכה של חברה.כמו איזה היפופותמית..
הזמן לא זז.
כל בוקר - הפתעה!
גם הלילה לא ילדתי, כל ערב אני אומרת- הלילה בטוח!
יומיים אחרי התאריך אני קמה בהבנה-
עד שלא יתחלף המזל האסטרולוגי לשור, הוא לא יצא.
בלילה של ההתחלפות-יש יותר צירים,
אני מתרגשת, קמה לעשות כלים ב11 בלילה,
לא לתת לאנדרנלין לעלות,
הצירים נעלמים ואני מתאכזבת , מתגלגלת חזרה למיטה.
עוד ציר- יש!
נושמת ונרדמת,
מתעוררת ב-2 , אחרי שלוש שעות,
הולכת לעשות פיפי- הפקק על התחתונים.
יש!
מעירה את אהובי- בוא נעשה אהבה מאמי.
זה יעשה צירים בטוח.
איזה צירים?!
מסמסת באכזבה למיילדת ב-5 שהפקק ירד,
אין צירים .
ב6 וחצי היא מתקשרת
" אני באה."
בואי....
" יש לי הרגשה שאת יולדת ממש עכשיו" היא אומרת ואני צוחקת...
ב-7 וחצי היא מגיעה- "בואי, נעשה הליכה בים". הולכות לים.
אני כבד לי, הבטן גבוהה, אין לי כוח לזוז,
אבל בצירים עסכינן.
אולי שני צירים משמעותיים בכל השעה וחצי.
חוזרות הביתה- הבכור ער.
שבת היום ואין גן. אני תכננתי לידה בלילה, שהוא ישן לו וגם כולם מסביב...
הוא מתרגש לראות את המיילדת האהובה ולא מפסיק לרוץ ולקפוץ.
עוד ציר...
הפסקות של 45 דקות בין הצירים...... אנחנו צוחקות... איזה צירים...
עד אותו רגע לא לגמריי החלטתי אם אני רוצה שהבכור יהיה בלידה או לא,
ההמולה שהיתה בבית הבהירה לי-הוא בדיוק בגיל של שיא ההשתוללות,
אין מצב!
אז התחילה לידה?! אני שואלת אותה היא אומרת לא נראה לה.
אולי מקלחת תעשה לי צירים היא מציעה.
מתקשרת לחברה אהובה אם בא לה לבוא להשתתף בחגיגה, אם בכלל תהיה היום חגיגה.
אחרי 10 דקות היא באה.
אני מתקשרת לאח שלי שיבוא לקחת את השובב, הוא מגיע כשאני כבר מתקלחת,
אני מנשקת את השובב הבכור לשלום.
היה עוד ציר אחד, אולי ציר וחצי במקלחת.
אז את הולכת , אה? אני שואלת כשיוצאת מהמקלחת...
בואי, אולי אני אבדוק אותך.
ציר ענק מפלחת את גופי שנייה אחרי הבדיקה.
9 וחצי ס"מ פתיחה.
הצוואר מחוק לגמריי.
השעה 11 בחצר מסביב לבית המולה, מלאן ילדים מסתובבים ורעש.
אני לא שומעת כלום, אהובי יספר לי אחר כך,
שגער באחותו.
" אם יש לך הרגשה ללחוץ תלחצי."
משפט שיחקק במוחי לעד.
עוד ציר ענקי וארוך. יש לי ללחוץ!
אני במקלחת כמה פעמים, גם באסלה אני לוחצת- זה מלחיץ את אהובי,שלא אלד באסלה...
בכריעה, על 6, לוחצת...
יש צירים.
ברקע מוסיקה של לב טהור,
אני שרה שיר המעלות ובוכה,
בואי אליי ילדון אהוב בוא ,
ציר גדול מגיע ואני לוחצת את הראש.
תגעי בראש היא אומרת, לא יכולה כואב לי נורא,
אז תלחצי אותו החוצה מאמי היא אומרת ואני לוחצת.
הוא יוצא.
סגלגל, שקט, יפיפה.
אני מחבקת אותו\ אותה ובוכה מהתרגשות. באת!
הוא יונק מעולה, משני הציצים, מסתכל בעיניים,
אני מזהה ובוכה.
באת!
סוף תשיעי, התחלת חודש אפריל,
עוד יומיים התאריך.
צירים כל לילה.
ככה כזה.
שניים רציניים עם רווח של 5 דקות, הפסקה של שעתיים, ושוב שניים שלושה.
כל בוקר אני מתעוררת מופתעת שאני עדיין בהריון.
כבד לי, לוחץ לי,
אני ענקית ונפוחה.
עליתי 17 ק"ג,
לעומת 22 בהריון הקודם.
בכל זאת כבד לי כמו שמעולם לא הרגשתי.
אני המון בים, בבריכה של חברה.כמו איזה היפופותמית..
הזמן לא זז.
כל בוקר - הפתעה!
גם הלילה לא ילדתי, כל ערב אני אומרת- הלילה בטוח!
יומיים אחרי התאריך אני קמה בהבנה-
עד שלא יתחלף המזל האסטרולוגי לשור, הוא לא יצא.
בלילה של ההתחלפות-יש יותר צירים,
אני מתרגשת, קמה לעשות כלים ב11 בלילה,
לא לתת לאנדרנלין לעלות,
הצירים נעלמים ואני מתאכזבת , מתגלגלת חזרה למיטה.
עוד ציר- יש!
נושמת ונרדמת,
מתעוררת ב-2 , אחרי שלוש שעות,
הולכת לעשות פיפי- הפקק על התחתונים.
יש!
מעירה את אהובי- בוא נעשה אהבה מאמי.
זה יעשה צירים בטוח.
איזה צירים?!
מסמסת באכזבה למיילדת ב-5 שהפקק ירד,
אין צירים .
ב6 וחצי היא מתקשרת
" אני באה."
בואי....
" יש לי הרגשה שאת יולדת ממש עכשיו" היא אומרת ואני צוחקת...
ב-7 וחצי היא מגיעה- "בואי, נעשה הליכה בים". הולכות לים.
אני כבד לי, הבטן גבוהה, אין לי כוח לזוז,
אבל בצירים עסכינן.
אולי שני צירים משמעותיים בכל השעה וחצי.
חוזרות הביתה- הבכור ער.
שבת היום ואין גן. אני תכננתי לידה בלילה, שהוא ישן לו וגם כולם מסביב...
הוא מתרגש לראות את המיילדת האהובה ולא מפסיק לרוץ ולקפוץ.
עוד ציר...
הפסקות של 45 דקות בין הצירים...... אנחנו צוחקות... איזה צירים...
עד אותו רגע לא לגמריי החלטתי אם אני רוצה שהבכור יהיה בלידה או לא,
ההמולה שהיתה בבית הבהירה לי-הוא בדיוק בגיל של שיא ההשתוללות,
אין מצב!
אז התחילה לידה?! אני שואלת אותה היא אומרת לא נראה לה.
אולי מקלחת תעשה לי צירים היא מציעה.
מתקשרת לחברה אהובה אם בא לה לבוא להשתתף בחגיגה, אם בכלל תהיה היום חגיגה.
אחרי 10 דקות היא באה.
אני מתקשרת לאח שלי שיבוא לקחת את השובב, הוא מגיע כשאני כבר מתקלחת,
אני מנשקת את השובב הבכור לשלום.
היה עוד ציר אחד, אולי ציר וחצי במקלחת.
אז את הולכת , אה? אני שואלת כשיוצאת מהמקלחת...
בואי, אולי אני אבדוק אותך.
ציר ענק מפלחת את גופי שנייה אחרי הבדיקה.
9 וחצי ס"מ פתיחה.
הצוואר מחוק לגמריי.
השעה 11 בחצר מסביב לבית המולה, מלאן ילדים מסתובבים ורעש.
אני לא שומעת כלום, אהובי יספר לי אחר כך,
שגער באחותו.
" אם יש לך הרגשה ללחוץ תלחצי."
משפט שיחקק במוחי לעד.
עוד ציר ענקי וארוך. יש לי ללחוץ!
אני במקלחת כמה פעמים, גם באסלה אני לוחצת- זה מלחיץ את אהובי,שלא אלד באסלה...
בכריעה, על 6, לוחצת...
יש צירים.
ברקע מוסיקה של לב טהור,
אני שרה שיר המעלות ובוכה,
בואי אליי ילדון אהוב בוא ,
ציר גדול מגיע ואני לוחצת את הראש.
תגעי בראש היא אומרת, לא יכולה כואב לי נורא,
אז תלחצי אותו החוצה מאמי היא אומרת ואני לוחצת.
הוא יוצא.
סגלגל, שקט, יפיפה.
אני מחבקת אותו\ אותה ובוכה מהתרגשות. באת!
הוא יונק מעולה, משני הציצים, מסתכל בעיניים,
אני מזהה ובוכה.
באת!