מזל טוב!
איזה כייף לחכות לסיפור שלך.

בקרוב מאוד סיפור הריונה ולידתה של הנסיכה שלי

כיף לקרוא אותך.

_כיף שחזרת ברבורה

את מרגשת אותי כל כך
איה כיף שחזרת ברבורה

איזה כיף שחזרת ! @}

_הנה היא באה
ילדה שלי אהובה_


כיף לקרוא אותך.

איזה כיף שחזרת !
ואיזה סיפור עוצמתי...


דרך אגב, האם תספרי לנו פעם מי זאת שבאה בלידה השנייה?
(_אני מזהה ובוכה.
באת!_)

אני מחליטה לעשות הפסקה בהריונות אחרי הסאגה הזאת
ובאמת אנחנו נזהרים
הפעם האחרונה שהיא ללא הגנה היא 5 ימים לפני ביוץ
שבוע אחר כך אני נמצאת אצל חברה טובה
היא שמה סרט על מיילדת אינדיאנית מקסיקנית
לידת בית שלה עצמה
יולדת את בתה אחרי שני בנים
מתחילתו של הסרט ועד סופו
דמעות
אני מצלצלת לאהובי כשאני נכנסת למכונית
"אני בהריון , יש לנו בת".
אמן הוא עונה ואני מתמוגגת.
נכנסת לגן של הבכור
מזל טוב!אומרת לי הגננת.
הבן שלך נכנס הבוקר לגן והודיע לכולם שאת בהריון..........
ילד שלי אהוב איך קול האלוהים בוקע מגרונך גם הפעם....
הנה היא באה
ילדה שלי אהובה

החלטנו להיכנס להריון
איזו אשה מייעצת לי לרוקן את האיש כמה שיותר
כדי לדלל את הזרע הזיכרי ולקוות לבת הפעם:)
האיש כמובן מבסוט מאוד מכל ההתנהלות
ואחרי זמן אנחנו בהריון שלישי
שבוע שמיני אני מרגישה כזאת מין הרגשה ברירית של הפה
של חולים כזה...
אני מחליטה לא להרשות לזה להתפתח.
"אני מחזיקה חזק" אומרת לאיש.
באמת יומיים טיפטיפה חלושס אבל אחלה
בלילה אחרי אני חולמת- אני מתקשרת לאמא שלי
היא נמצאית אצל מישהם שאני לא מכירה
היא מזהה את המספר שלי על הצג ומחליטה שהיא לא עונה לי
(כמובן שזה מסמבל את המערכת שלנו במדויק- לפחות מבחינת החויה שלי)
אני מתעוררת בבקר חולה לגמרי.
הסינוסים, הגרון, חום נמוך
קרוב משפחה שומע מהאיש על המצב ומציע הילינג
אני מסכימה והוא מגיע מהצפון
אני שוכבת על מזרון בחדר של הבנים והוא מעביר הילינג
אני צוללת פנימה
בסוף הטיפול הוא יוצא מהחדר אני מתרוממת לישיבה
הדמעות יורדות כמו מפל ,בהתחלה בלי קול
ארחי כמה דקות אני שומעת את עצמי מתייפחת בבכי תמרורים
יותר נכון מרורים
יומיים אני בוכה ובוכה
קראתי לזה "מתאבלת על אימי בעודה בחיים"
הבנים קצת נבהלים
הגדול שואל שוב ושוב אבל אמא למה את בוכה
תסבירי לי למה
"זה מנקה את הלב" אני עונה בבכי גדול שאפילו שנייה לא מפסיק.
בתוך כל הכאב העצב והאבל אני משחררת לחלוטין -סוף סוף- את האמא הפנימית הזאת וכנראה גם החיצונית.
הקושי היחיד שעלה בי בשחרור הזה היה שהייתי בהריון
איך אפשר להיווצר בריא בתוך כל כך הרבה כאב ?
חזרתי ואמרתי לאהובי.
אני מבינה שזה מה שההריון הזה מביא- מבינה בראש ,
בלב כואב לי על העובר הטהור שתדרי מוות עוטפים אותו
לילה.
הבנים ישנים, אני חייבת להתקלח
אהובי שלי מבקש רשות להתלוות אליי למקלחת
" רק לחבק אותך אם תצטרכי"
אני יושבת בכריעה מתחת למים והדמעות נשטפות גם הן.
טיפות של דם מהנרתיק
ואחרי שנייה
כל שק ההריון כולו.

אה, כן הוא כבר מומלץ [-: אבל איזה כיף לקרוא שוב ?

(-:

אפשר להוסיף בראש הדף: "ראו המשך: סינדרום הברבורה גירסת הבמאית"? (או משו כזה?)

ושוב תודה על הסיפור..........

הייתה חויה מדהימה!

<המרגיעון אומר: נוכחותך חשובה לי מדעתך. הלוואי >

_חשבתי על סינדרום הברבורה - גירסת הבמאי...
אולי בקרוב._
הלוואי.
עכשיו, אני מזדהה עם המקום של הריפוי וחוסר חשק להמשיך בסיפור, רק שתדעי שזה מאוד עצוב לי, ושאני כל כך אוהבת את הסיפור שלך, שאני מאחלת לך הרבה שמחה, בריאות וברכה בהמשך הדרך, אני מרגישה שאנחנו דומות ושיכולנו להיות חברות טובות, הלוואי שפעם ניפגש והלוואי, הלוואי שבכל זאת תסיימי את הסיפור.
ועוד אני אברך אותך שתמיד תהיי נאמנה לעצמך, תקשיבי ללבך, תסלחי לעצמך ותגלי כל פעם מחדש כמה שאת מופלאה ו.....שאף פעם לא תקשיבי למישהו שאומר לך אחרת.
ושוב תודה על הסיפור..........

ניסיתי כבר כמה פעמים להעלות את המשך השתלשלות החיים
אני חשה כי הריפוי נעשה,
כל זרם המעוראות שהועלו כמו מין לוטפו וחובקו
הפצעים הגלידו
המילים לא זורמות עכשיו כמו אויר הנמשך את הריאות
יש בי עוד הרבה גם סיטואציות עבר לא מרופאות
חשבתי על סינדרום הברבורה - גירסת הבמאי...
אולי בקרוב.
תודה

_אני מחבקת אותו\ אותה ובוכה מהתרגשות. באת!
הוא יונק מעולה, משני הציצים, מסתכל בעיניים,
אני מזהה ובוכה.
באת!_

והיא , כלומר הוא כל כך מוכר וברור.
עוברות כמה שעות עד שאני יכולה לנשום בחופשיות,
ההתרגשות שבפגישה ,
שבלידה,
נשימה עמוקה.

כנראה שבאמת הגיע הזמן לסיים את הסיפור.

בדיוק לפני שנכנסתי ראיתי אותך במועדפים וקיוויתי שתהיי במה חדש,
והיית, תודה לשיריק, נו אז מה קורה ברבורה יקרה?
תפנקי אותנו קצת, זאת אומרת תכתבי הרבה d-:

הלו? הלו? אוגוסט היה מזמן....

מקפיצה שוב,

בקרוב.......

נו זה כבר קרוב?

יאללה כבר אין לי סבלנות [האמת שאף פעם לא הצטיינתי בתחום הזה]
אז מקפיצה אותך מהמועדפים
נו ספרי לנו...

יאללה, בסבלנות, יאללה, בסבלנות, יאללה

בקרוב.......

_זאת היא, ההריון , זאת היא!
לאהובי אני אומרת שהכל בסדר.
אני יודעת מי זאת. היא באה!_

את מוכנה לשתף אותנו מי זאת? (סקרנית אנוכי...)

את כל כך מרגשת. וואוו

ואו!
ברבורה, מזל טוב להולדת הבן הצעיר!

איזו הפתעה נעימה, חזרת אלינו, עשית לי את הבוקר,אז למה לא שיהיה גם לך יום טוב,
ולכל הבנות שמקשיבות יפה לסיפור, ו....כמובן ספרי לנו עודדדדדד.

איזה כיף שחזרת לכתוב! כמה חיכיתי... והלידה - פשוט מדהים!!!

ווואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאו!

אני מרימה את העיניים,
מציאות קסומה מסביבי,
אהובי שמיסז אותי כל הלחיצות,
מנשק אותי ואותו ומנשק ומנשק ובוכה.
החברה יושבת על הספה מולי,
בוכה.
חבל הטבור מפסיק לפעום,
אני מבקשת את המספריים,
הפעם זאת אני שעוזרת לנו להפרד, בלידת הבכור אהובי חתך את החבל,
הרבה פעמים אני מרגישה שהוא " עומד" ביננו.
השלייה יוצאת, במין עיסוי מענג.
אני נותנת את האוצר לאהובי,
קמה בעצמי על רגליי,
נכנסת למקלחת, מתקלחת וחופפת שיער בקלילות,
וחוזרת למיטה לחבק אותו.
רגעי חסד .
שרק ישארו לעד.

איזו השראה על הבוקר...
את מדהימה אותי בעוצמות והתובנות המופלאות שלך...
לומדת.

סוף תשיעי, התחלת חודש אפריל,
עוד יומיים התאריך.
צירים כל לילה.
ככה כזה.
שניים רציניים עם רווח של 5 דקות, הפסקה של שעתיים, ושוב שניים שלושה.
כל בוקר אני מתעוררת מופתעת שאני עדיין בהריון.
כבד לי, לוחץ לי,
אני ענקית ונפוחה.
עליתי 17 ק"ג,
לעומת 22 בהריון הקודם.
בכל זאת כבד לי כמו שמעולם לא הרגשתי.
אני המון בים, בבריכה של חברה.כמו איזה היפופותמית..
הזמן לא זז.
כל בוקר - הפתעה!
גם הלילה לא ילדתי, כל ערב אני אומרת- הלילה בטוח!
יומיים אחרי התאריך אני קמה בהבנה-
עד שלא יתחלף המזל האסטרולוגי לשור, הוא לא יצא.
בלילה של ההתחלפות-יש יותר צירים,
אני מתרגשת, קמה לעשות כלים ב11 בלילה,
לא לתת לאנדרנלין לעלות,
הצירים נעלמים ואני מתאכזבת , מתגלגלת חזרה למיטה.
עוד ציר- יש!
נושמת ונרדמת,
מתעוררת ב-2 , אחרי שלוש שעות,
הולכת לעשות פיפי- הפקק על התחתונים.
יש!
מעירה את אהובי- בוא נעשה אהבה מאמי.
זה יעשה צירים בטוח.
איזה צירים?!
מסמסת באכזבה למיילדת ב-5 שהפקק ירד,
אין צירים .
ב6 וחצי היא מתקשרת
" אני באה."
בואי....
" יש לי הרגשה שאת יולדת ממש עכשיו" היא אומרת ואני צוחקת...
ב-7 וחצי היא מגיעה- "בואי, נעשה הליכה בים". הולכות לים.
אני כבד לי, הבטן גבוהה, אין לי כוח לזוז,
אבל בצירים עסכינן.
אולי שני צירים משמעותיים בכל השעה וחצי.
חוזרות הביתה- הבכור ער.
שבת היום ואין גן. אני תכננתי לידה בלילה, שהוא ישן לו וגם כולם מסביב...
הוא מתרגש לראות את המיילדת האהובה ולא מפסיק לרוץ ולקפוץ.
עוד ציר...
הפסקות של 45 דקות בין הצירים...... אנחנו צוחקות... איזה צירים...
עד אותו רגע לא לגמריי החלטתי אם אני רוצה שהבכור יהיה בלידה או לא,
ההמולה שהיתה בבית הבהירה לי-הוא בדיוק בגיל של שיא ההשתוללות,
אין מצב!
אז התחילה לידה?! אני שואלת אותה היא אומרת לא נראה לה.
אולי מקלחת תעשה לי צירים היא מציעה.
מתקשרת לחברה אהובה אם בא לה לבוא להשתתף בחגיגה, אם בכלל תהיה היום חגיגה.
אחרי 10 דקות היא באה.
אני מתקשרת לאח שלי שיבוא לקחת את השובב, הוא מגיע כשאני כבר מתקלחת,
אני מנשקת את השובב הבכור לשלום.
היה עוד ציר אחד, אולי ציר וחצי במקלחת.
אז את הולכת , אה? אני שואלת כשיוצאת מהמקלחת...
בואי, אולי אני אבדוק אותך.
ציר ענק מפלחת את גופי שנייה אחרי הבדיקה.
9 וחצי ס"מ פתיחה.
הצוואר מחוק לגמריי.
השעה 11 בחצר מסביב לבית המולה, מלאן ילדים מסתובבים ורעש.
אני לא שומעת כלום, אהובי יספר לי אחר כך,
שגער באחותו.
" אם יש לך הרגשה ללחוץ תלחצי."
משפט שיחקק במוחי לעד.
עוד ציר ענקי וארוך. יש לי ללחוץ!
אני במקלחת כמה פעמים, גם באסלה אני לוחצת- זה מלחיץ את אהובי,שלא אלד באסלה...
בכריעה, על 6, לוחצת...
יש צירים.
ברקע מוסיקה של לב טהור,
אני שרה שיר המעלות ובוכה,
בואי אליי ילדון אהוב בוא ,
ציר גדול מגיע ואני לוחצת את הראש.
תגעי בראש היא אומרת, לא יכולה כואב לי נורא,
אז תלחצי אותו החוצה מאמי היא אומרת ואני לוחצת.
הוא יוצא.
סגלגל, שקט, יפיפה.
אני מחבקת אותו\ אותה ובוכה מהתרגשות. באת!
הוא יונק מעולה, משני הציצים, מסתכל בעיניים,
אני מזהה ובוכה.
באת!

מהמם
עוד!

קוראת בשקיקה.

בחודש רביעי, אני חולמת שיש לי שליית פתח.
אני קמה וקובעת באופן פרטי סקירה.
בסקירה הרופא המומחה מראה לי ,
סוף חודש חמישי,
שהיתה שליית פתח ,
החלק שהיה ממש על הפתח נפרד מהרחם,
זה היה הדימום.
הוא שואל אותי הלוך ושאול למה חששתי משליית פתח.
הרי לא מרגישים.
מרגישים בלב אני עונה.
הוא גם מגלה לי שיש לי עוד בן,
היא באה להתגלם בגוף זיכרי,
זה מפתיע אותי, ומרגש אותי.
לקראת סוף ההריון אני חולמת כמה חלומות על חיך שסוע,
על שפה שסוע.
בגיל שנה חברה מפנה את תשומת ליבי,
לכך שהשפה העליונה שלו מחוברת עד סוף החניכיים.
אולי כשיתחיל לדבר זה יפריע, אז מפרידים אותם,
הליך פשוט קל ומהיר.

_רק אגיד שהשליה התחילה להפרד מדופן הרחם,
במונחים מקצועיים- הפלה מאיימת.
צמד מילים נוראי!_
הבכי לא מפסיק,
בלי שליטה בלי שליטה.
דמעות כמו ברז שנפתח ולא מפסיק.
אני מתאבלת. על מה? ההריון כל כך צעיר.
הרי תמיד אמרתי " מה שצריך ליפול שיפול."
זה ממש לא משכנע אותי והבכי לא מפסיק.
אני מצלצלת למיילדת האהובה.
" את צריכה להחליט אם את רוצה את הילד הספציפי הזה או לא."
" ואל דאגה, מה שצריך ליפול נופל, את לא יכולה להכריח את הגוף להחזיק משהו."
רגע של בהירות, אני עוצמת עיניים,
נשכבת על הגב, אני לבד.
אחרי כמה נשימות מודעות, המודעת הערה שלי נהיית שקטה לחלוטין.
אני מוצאת את עצמי יושבת על מדרגות ליד מבנה ענק,
המקום מוכר לי, משהו דרום אמריקאי של המאה ה-14 .
מולי באה אשה, מוכרת לי כל כך ,
אני מתרגשת ממש,עד בכי,
אני רצה לקראתה ונופלת על צוארה .
התמונה הבאה- אנחנו יושבות, מחזיקות ידיים,
מסתכלות בעיניים,
כמה אני מכירה אותן ,את העיניים,
וכמה אני אוהבת ומתגעגעת אליהן ואליה.
" אני פה, את כבר מזהה!"
היא לוחשת ונושקת על מצחי.
התמונות נעלמות ואני מוצאת את עצמי בבית,
הלחיים שלי רטובות.
בכיתי.
זאת היא, ההריון , זאת היא!
לאהובי אני אומרת שהכל בסדר.
אני יודעת מי זאת. היא באה!
מעכשיו ההריון מתנהל בקלות, בשקט ושלוה.

אני קוראת היום את דברייך בפעם הראשונה בנשימה עצורה. מקווה ששלומך טוב ותשובי אלינו בקרוב.
חיבוק גדול וחם.

המרגיעון:מילים טובות מסלקות עננים שחורים

הי ברבור,
הכל בסדר איתך?
רק שתדעי שאני עדיין מחכה להמשך

מקשיבה לך....

חזרת!!!

אחרי 3 חודשים וגמילה קלה מיניקה אני מתעברת.
בכורי, בבקר אחרי ההתעברות קם,
" יש לך תינוקת בבטן!"
התעקשתי שאין לי והוא התעקש שיש לי,
החלטתי לחכות בסבלנות,
אחרי שלושה שבועות עשיתי שתי בדיקות שתן , שתיהן שליליות.
והנסיך מתעקש ומתעקש, יש לך יש לך ....
הבדיקה השלישית לא הראתה כלום,
אחרי עוד שבוע קניתי בדיקה כפולה,
עשיתי אחת בבקר- שלילית,
ואחת לפני השינה, יצאה חיובית. מפתיע משונה מרגש...
לפני החישוב שלי אני אמורה להיות בשבוע 6 ,
אני מתרגשת ומאושרת, אהובי מבסוט עד הגג.
עוד שבוע עובר, אני קמה בבקר עם כתם של דם על התחתונים,
קמ\צת מבהיל אבל, אני מרגיעה את עצמי,
השעה חמש ורבע,
אין מה להילחץ את חוזרת לישון!
כמובן שלהרדם לא הצלחתי, והדם רק התחזק עוד ועוד.
הערתי את אהובי ונסענו למיון נשים .
את פרטי הגועל האנושי לא אכתוב מפעת קוצר בזמן,
רק אגיד שהשליה התחילה להפרד מדופן הרחם,
במונחים מקצועיים- הפלה מאיימת.
צמד מילים נוראי!

נכנסתי עכשיו וקראתי את כל הסיפור בנשימה עצורה, סיפור החיים שלך מזכיר לי את סיפור החיים שלי, בקצב, בארועים ההזויים, בחויות הרוחניות, בהכרה העצמית שלך, טוב עכשיו ששיתפת אותנו, וגם אנחנו כבר חלק בסיפור וגם אם המטרה שלשמה התחלת נעלמה או הושלמה, תמשיכי, תמשיכי כי אי אפשר להשאיר סיפור בלי סוף ועוד סיפור כל כך יפה וגם כזה שכל כך הרבה אנשים מרותקים אליו,תודי שאת מחוייבת גם כלפי הסיפור וגם כלפינו שהפכנו לקוראים שלך.
ובהזדמנות זו תודה רבה על הסיפור.
[אהבה טהורה חודש וחצי אחרי לידה שלישית]

נו

_אחזור בקרוב,
תודה לכל המתעניינים_
מחכים לך פה...

הברבור, וזו אני,
אחזור בקרוב,
תודה לכל המתעניינים.
אני בטוב.
עמוסה כרגע , אין פניות רגשית להעלות על הכתוב עבר.
ימים טובים.

_איפה איפה איפה איפה איפה?
הברבור ?_

_איפה איפה איפה איפה איפה?
הברבור ?_

_איפה איפה איפה איפה איפה?
הברבור ?_
פששששש, נכנסתי וקראתי בשלוק אחד את כל הדף
<זה מזמן לא קרה לי>
כל טוב לברבור

איפה איפה איפה איפה איפה?
הברבור ?

שומדבר לא סתם.

כפי שכתבתי יפה כוונתך. רק ציינתי את אשר ציינתי כי הייתי סבורה שדאגת לה.
את צודקת . דאגתי לה ועודני דואג לה מאד. אבל לא אפריע לה במעוף ברבורה או בבירבור מעופה [סתם יצא לי]

כפי שכתבתי יפה כוונתך. רק ציינתי את אשר ציינתי כי הייתי סבורה שדאגת לה.
_העיקר שנסב הנאה בכל אשר נפנה . לא ממאמץ, אלא מעצם קיומינו וביטויינו.
אני נהנה לקרוא ואני נהנה להציע._
גמני

העיקר שנסב הנאה בכל אשר נפנה . לא ממאמץ, אלא מעצם קיומינו וביטויינו.
אני נהנה לקרוא ואני נהנה להציע.

אי אפשר לדעת כלום
אתה צודק.
תודה לך על תשומת ליבך ועל רצונך הכנה לעזור.

היי רום, יפה כוונתך אבל הברבור מספרת על העבר... כל מה שאתה קורא כבר התרחש...
מניסיוני...

• אי אפשר לדעת כלום.
• איפה שיש אחד יש עוד אחד [חוק טבע]. אולי מישהו אחר צריך את זה?
• אולי זה ידרבן מישהי "לפתוח דף של הווה" אולי במקביל לדף של העבר...

כמו שכתבתי אי אפשר לדעת כלום...

הניתוק בנינו לבין הוריו של אהובי היה קצר.
מהר מאוד החלימו הקרעים.
בכל זאת הגבולות המשיכו להיות נושא קשה ודי בלתי ניתן לשיחה.
אחות אהובי התחילה לבנות בית בחצר,עם בעלה ושני ילדיה .
איתה הדברים היו עוד יותר מורכבים.
היא מצידה, וגם אמרה לא פעם, חייה על אדמתה , בטרטוריה שלה,
ואני מין אורחת לא רצויה.
החיים נהיו כמעט בלתי נסבלים.
רק רצו, ביקשו , שאלו , השאילו , לקחו בלי רשות ועוד ועוד.
מצד שני , אף פעם לא עזרו , לא התענינו לשלומינו.
אני התחלתי לשים לב שרוב האנרגיה שלי מבוזבזת על הגנה על עצמי ועל בני,
על שימת גבולות ועל אמירת רצוני בצורה אסרטיבית.
מצאתי את עצמי ממש שורדת.
כשהיה בני בכורי בן שנתיים חזרנו להודו.
ל 3 חודשים של חסד וביחד,
של חופש פרטיות אהבה וכיף.
כשחזרנו החלטנו להזמין עוד נשמה לחגוג איתנו את חיינו האוהבים.
אחרי 3 חודשים וגמילה קלה מיניקה אני מתעברת.

היי רום, יפה כוונתך אבל הברבור מספרת על העבר... כל מה שאתה קורא כבר התרחש...

שיעור להגיד לא רוצה ממני אליך במתנה...
ראי פרק 6
מחזיק לך אצבעות...
http://health.groups.yahoo.com/group/Ne ... nts/files/
לספר קוראים HEBFSMALL2003
או בקישור ישיר [יתכן שזה יבקש ממך להירשם ליאהו]
http://f1.grp.yahoofs.com/v1/[po]0N1WRm ... yFw5VPTTC1 6qOs6SUOXWRAOW2KdtWHjj2G8oWwBW9S8eEU9aJjEgQ8UWqHKVFAzVg[/po]/SOA%20hebfsmall%202003.doc
אם יש בעיות כתבי לי או במייל שבדף הבית שלי [סוף ההקדמה]
מחזיק לך אצבעות...
וזיכרי גדילה לא יכולה להעשות לבד אבל אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומך...

זה גרם לניתוק ריגשי
לא הבנתי
ניתוק בין מי לבין מי?

האופוריה מתפוגגת.
אני בביתי הנעים, מבחוץ לו חצר הוריו של אהובי.
אנשים טובים, באמת.
אבל המילים גבולות ופרטיות זרה להם.
אימו נכנסת מתי שבא לה,
בלי לדפוק בדלת, בלי שום רגישות או התחשבות.
אני מהר מאוד מבינה שזה השיעור שלי לשים את הגבולות שלי.
אני בשיא העדינות והרגישות מבקשת ממנה וגם מאבא של אהובי לצלצל לפני שהם באים.( 6 מטרים בין הבתים...)
היא נעלבת למרות הרכות שאני מגישה את הדברים.
היא באמת מתקשת לפני, אך למרות התנגדותי היא מגיעה...
או שהיא נכנסת עם כל אורח אחר שבא לבקר.
אני מתחילה לאבד סבלנות.
ביקשתי מאהובי שיגיד משהו, והוא כנראה פתח שיחה שקשורה לו.
זה גרם לניתוק ריגשי.

איזה כיף לך שנכנסת רק עכשיו!
לא היית צריכה להשאר במתח להמשך.
עכשיו תחכי עם כולם להמשך.

כבר הרבה זמן רואה את הכותרת ולא נכנסת. לא יודעת למה נכנסתי עכשיו.. וואוו. איך לא ידעתי על זה קודם.
סיפור החיים שלך מדהים ומעצים. הרבה מזל טוב על הולדת הנסיך.

מרבית השיעורים נלקחו לפני לידת הנסיך. וזה דבר נהדר שלא כולנו התברכנו בו. ומזל טוב!

וואו !

תבורכו @} @} @}

בהצלחה
תהיי אשר תהיי

מדהים איך סיפור לידה יכול לקחת אותו האורך של סיפור חיים שלם (-:

הנסיך יפה התואר.
תינוק רגוע, שאוהב להסתלבט,
יונק כל שעה, ארוחה מלאה,
בלילה כל שעתיים.
אמא שלי אומרת לי שתינוק לא צריך לינוק ככה,
תינוק צריך לינוק כל 3 שעות.
אני סומכת עליו לגמריי ומניקה אותו לפי דרישתו.
הוא ישן טוב, אוכל טוב.
בגיל 3 שבועות הוא מתחיל להסתכל לי בעיניים,
תופעה שמדהימה אותי, אני מזהה שהוא " רואה " אותי.
רואה כליות ולב אני קוראת לזה.
אבא לא עובד עד שהנסיך בן 3 חודשים,
אנחנו כל היום יחד,
בביתנו המחבק, שנמצא בחצר הוריו של אהובי.
מטיילים הרבה באיזור ברגל, אין לנו אוטו,
הנסיך במנשא רוב זמן עירותי.
אני באופוריה.

זה לא רק דף בלוג, זה גם דף סיפור לידה, ואיזה סיפור!

כתוב מרגש ומסעיר כמו כל הבלוג הנהדר שלך
אני עם דמעות בעיניים

ברוך הבא אהוב
ברוך הבא, כמה חיכינו

תודה שלא השארת אותנו עם הציפיה לכל הלילה!
תראי מה זה, פה נהוג לאמר שאת יולדת כמו שאת חיה, ואני ציפיתי שהלידה שלך תהיה מהירה מאוד. הצלחת להפתיע גם בזה
כתוב מרגש ומסעיר כמו כל הבלוג הנהדר שלך.

הבריכה מוכנה,
אני נכנסת, לא מצליחה לנוע, לא מוצאת את עצמי.
המיילדת מכבה את האור, עדיין התנועה בתוך המים כבדה ואיטית,
" אולי את רוצה לצאת" המיילדת המדהימה יודעת.
אני יוצאת וצירי לחץ מתחילים.
השעה כמעט 7 בערב.
אני זזה הרבה, מהר מאוד המתוק נתקע בפירנאום.
אני לוחצת שלוש וחצי שעות, הראש מגיח לשנייה ונעלם פנימה עם כל ציר. במקום ראש יוצא לי טחור...
אני מתחילה להתייאש אחרי שעתיים וחצי,
" משהו לא בסדר, נכון" אני שואלת והמיילדת רגועה לגמריי.
" הוא פשוט איטי".
כל כמה צירים היא בודקת דופק עם הדופלר והכל בסדר.
אחרי 3 וחצי שעות הגוף שלי קורס והצירים מפסיקים.
אני מותשת ומבוהלת.
הפחד הכי גדול שלי היה להגיע לבית חולים,
הפחד השני הכי גדול היה שהיא תחתוך אותי.
הצירים נעלמים והיא יוצאת מחדר השינה החשוך לחלוטין לסלון,
כשהיא נכנסת אחרי שניות אני צועקת עליה:
" מה יש לך ביד, " אני פוחדת שיש לה מספריים.
היא נותנת לי גלובולים הומאופטיים,
פוקדת על אהובי לעסות את הפיטמות,
אני מבקשת חזק יותר כשאני מתחילה להרגיש את הצירים עולים שוב, חזקים מתמיד.
היא בודקת דופק ושומעת מצוקה, אני לא שומעת כלום.
" אנחנו מוציאים אותו עכשיו!" אהובי מחזיק לי רגל,
החברה עם תינוקה רגל שניה,
המיילדת לוחצת עם המרפק על תחתית הסרעפת, ותוך ציר אחד הוא בחוץ!
מותש , מעוך ,
ישר עושה קקי שחור,
מסיכת חמצן חצי מטר מהראש שלו,
הוא מתאושש.
עם ראש כמו הקונהאדס, המון שיער,
קטנטן ממש, 2,400 ק"ג,
האושר הגדול של חיי.
לוקח לי 5 ימים של בכי, פצעים בשתי הפטמות, וחוסר שינה ללמד אותו לינוק ואותי להניק,
אחרי היום החמישי אנחנו ישנים טוב לילה.
הוא פה, הוא הגיע.
ברוך הבא אהוב.

גם אני מקשיבה.

נו.....

כן כן, תמשיכי!:-)

איזה מתח. תמשיכי ...

מתעוררת ב12 וחצי,לפני הצהריים,
לציר הרבה יותר חזק מהאחרון לפני שעתיים.
נכנסת לשירותים, אהובי שיפשף פה בטירוף כשישנתי.......
הפקק הרירי , מתקשרת למיילדת, נו.
היא עדיין בלידה השנייה, שואלת אם לשלוח את הגיבוי.
לא! אני יולדת איתך!
אני חוששת שאם אסכים שהגיבוי תגיע,
שאולי אני פותחת אופציה, מסר ליקום שאני מוכנה ללדת עם הגיבוי.
אני לא מוכנה. אני מרגישה מחוברת למיילדת שלי בעומקים ורבדים כל כך משמעותיים, שאני לא בשלה לשחרר אותה.
צירים כל 10 דקות.
אני רוקדת בסלון. רווי שנקאר, מוסיקה הודית משובחת.
האגן זז מעצמו. אני רק משחררת.
אני משלשלת איזה 3 פעמים,
באחת הפעמים אני רואה דם על נייר הטואלט.
השעה 2 וחצי בצהריים.
אני מדממת מהנרתיק.
אני פותחת ספרים,
אין איזכור לעניין.
אני מסתכלת על אהובי , הוא מחייך אליי ברוגע.
אני מתקשרת למיילדת .
תשלחי גיבוי.
אני לא רוצה להיות בלי תמיכה מקצועית.
הגיבוי מגיעה בכמעט ארבע.
משהו בי מוכן ללדת גם עם הגיבוי.
ציר כל 5 דקות, גלים גבוהים וארוכים.
הדימום הוא ממחיקה לש צוואר הרחם במאה אחוז,
פתיחה של 3 ס"מ.
אני מתקשרת לחברתי הטובה, שילדה 7 חודשים קודם,
קבענו שהיא באה.
הגיבוי מציעה ללכת לים.
הנסיעה של 500 מטר באוטו קשה לי,
אני הולכת מחובקת עם אהובי על קו המים,
שני צירים גבוהים מאוד.
אני רוצה הביתה.
רוצה להיות ערומה ולרקוד.
נסיעה קצרה וכואבת.
אני מתפשטת , הגיבוי ממסז"ת בכל ציר ,
החברה מגיעה.
עכשיו 5 וחצי, המיילדת נכנסת.
יאללה, ממלאים את הבריכה.
ינואר, קר ולמלא 400 ליטר של מים חמימים לוקח 45 דקות,
בהם אני רוקדת ונעה בלי גבולות.

1 בלילה,
ציר!
מחר היום של בתאריך.
אני מתרגשת.
אהובי ישן לידי ואין לי כוונה להעיר אותו עדיין.
אני סקרנית להכיר את ה"שד" שכולנו, כל הנשים באשר הן מחכות\חוששות ממנו.
יש שעון לידי.
ציר, קטן נמוך, אני מדמיינת אותם כמו גלי הים, ציר נמוך כמו גל קטן.
אחרי 40 דקות עוד ציר, קטן אבל ממשי.
אני שוכבת מחכה , להרגיש לחוש להתוודע לכאב המבורך.
אחרי 4 צירים אני מעירה את אהובי. יש לי הרגשה שעוד מישהי תלד היום.
הוא מנסה להרגיע אותי, שמה פתאום וככה.
ברבע לשש אני מתקשרת אליה,
היא בלידה אחרת, כבר מ-3 בלילה.
הצירים טיפה מתגברים, כל 25 דקות ולא נורא כואבים.מה יהיה?!
ב-8 המיילדת מצלצלת , " תשתי חצי כוס יין אדום, מקלחת חמה ולכי לישון. הצירים יפסיקו ואל תדאגי, אני אהיה איתך."
אני שותה, מתקלחת , נרדמת.

ווי ווי, את גדולה.
נו..איזה מתח...וגם דף סיפור לידה

_התגעגעתי...
עוד!_
גמני.

i cant wait, ......

התגעגעתי...

עוד!

קוראת. מרותקת.

ההריון הגיע בכזאת שמחה,
קצת בחילות, שתי הקאות,
ציצים נפוחים ודואבים,
ושמחה גדולה.
לאט לאט התחילו לחלחל זיכרונות מהילדות.
דברים שלא היתה לי אליהם גישה עד אותו הריון אהוב ורצוי.
הרבה זיכרונות מילדות מוקדמת , חלקם נעימים ומלטפים,
כמו שמיכת פוך בחורץ קר,
וחלקם הגדול סיטואציות עם פחד גדול,
כאב, בושה, כעס ,
כמובן שמיגנטתי ארועים שיעוררו וינציחו את הרגשות עם אימי.
את אבי לא ראיתי אז כמעט 10 שנים, ולא היתה לי כוונה ליצור קשר, אפילו לא חשבתי על כך.
בסוף החודש השישי אהובי ואחי התחילו לבנות לנו צריף מעץ,
שיהיה לנו בית ללידת הבית שתיכננו.
צריפון קטון אך מתוק ומחבק.
אהובי כתב לנו משפטים מעצימים בתוך הקירות,
קברנו גם קריסטלים מטהרים בקירות.
הבית היה כמעט מושלם ,
ואני שבוע לפני התאריך שלי,
קמתי בבקר באוהל,
(כמובן חייתי כל ההריון בלי שירותים ובלי מקלחת,
התקלחתי בציונור או אצל ההורים,
ובלילות כשהיה לי כבר קשה לקום וללכת החוצה , היה לי סיר לילה להשתין בו.)
קמתי בידיעה שאנחנו מתחתנים חתונה יהודית. מין הרגשה פנימית בלי כל הגיון.
כשאשלתי את אהובי הוא היה בעיניין.
נסענו לרבנות, פתחנו תיק, חזרנו אחה"צ לחופה.
זה היה אחרי תפילה בבית הכנסת,
הרב ביקש מכמה מתפללים להחזיק את מקלות החופה.
היו שם אולי 15 גברים, זרים,
הרימו את החופה.
התקדשנו,
התנשקנו.
אנחנו נשואים כדת משה וישראל.
אחרי 5 ימים אני מתעוררת ב-2 בלילה,
ציר!
בוודאות ציר!

תרגישי טוב ותחזרי אלינו מהר