על ידי צפריר_שפרון* » 03 יוני 2005, 22:47
אני מרגיש שאני לא מצליח להתבטא בצורה המלאה שהייתי רוצה
יושב בנוחות, עוצם את עיניך ונושם נשימה מלאה, ממלא את הריאות, מחזיק שם את האוויר, אז לוקח עוד שתי שאיפות ומרוקן את האוויר, מוציא יותר ממה ששאפת. כך שלוש פעמים.
אז, שואף אוויר מואר מהקוקוד אל מרכז אבר המוח ונושף ממרכז אבר המוח אל העיניים. מאיר את עמוד השדרה, מאיר את עצם הזנב, מפמפם אנרגיה ממרכז כדור הארץ אל הערמונית, מאיר את הערמונית. שואף אנרגיה ממרכז כדור הארץ דרך השורש אל עצם הזנב וממנה במעלה עמוד השדרה עד מפגש עמוד השדרה והגוגולת. אז, נושף את האנרגיה הזו דרך העיניים.
לומד את אלה.
כאן, אותו ביטוי נסתר שמבקש לעלות דרכך מתגלה אליך בדרכו. שנמצא הגילוי הזה של ביטוי עצמי מבשיל ומגלה את הנסתר. על מנת להתבטא בצורה מלאה ברמת התקשורת המילולית עליך לבחון האם הביטוי שלך בא לידי ביטוי בצורה מלאה בסוגי תקשורת אחרים או בכלל בחייך.
בעבודתך, האם הביטוי שלך מלא?
בהורותך, האם הביטוי לך מלא?
כקדוש, האם הביטוי שלך מלא?
כבזוי, האם הביטוי שלך מלא?
כגבר, כזכר, כאב, כאדם,
במילותיך?
במעשיך?
אפשר בהחלט למקד את המקום בו הביטוי שלך מרוסן עד לבלימתו המלאה. משם הפתח.
כאן, כל תחום אפשרי. שכן ברגע שאתה מודע, במובן הזה עד לכך שאינך שלם עם בלימה זו, עם אותו ריסון עצמי שהוא ההתנייה התרבותית המבורכת של האדם.
שכן, אמנם בגרעין שלנו אנחנו בתבנית אדם. תבונתנו אם כך היא תבונת האדם, התבוננות. עם זאת, המודעות לעצמנו שהיא-היא מותר האדם, היא זו שמאפשרת את הריסון העצמי המדובר כאשר התגלמה דמות זו כזכר, ועדיין התבנית היא תבנית הזכר. ומכך ביטוי זכרי ברובד המרחב - הטריטוריה - מתבקש.
כאן, ביטוי זה יכול להיות כביטוי בתוך עבודתך, בתוך זוגיותך, בתוך כל מקום שבו, כאמור אינך שלם עם היעדרו, עם בלימתו.
ושבעצם אני לא יודע מה בעצם אני מחפש דרכך, אישור? הערה? או הארה? או אולי משהו אחר?
אישור, הערה, הארה או אולי משהו אחר - התבוננות.
<שלם>
[u]אני מרגיש שאני לא מצליח להתבטא בצורה המלאה שהייתי רוצה[/u]
יושב בנוחות, עוצם את עיניך ונושם נשימה מלאה, ממלא את הריאות, מחזיק שם את האוויר, אז לוקח עוד שתי שאיפות ומרוקן את האוויר, מוציא יותר ממה ששאפת. כך שלוש פעמים.
אז, שואף אוויר מואר מהקוקוד אל מרכז אבר המוח ונושף ממרכז אבר המוח אל העיניים. מאיר את עמוד השדרה, מאיר את עצם הזנב, מפמפם אנרגיה ממרכז כדור הארץ אל הערמונית, מאיר את הערמונית. שואף אנרגיה ממרכז כדור הארץ דרך השורש אל עצם הזנב וממנה במעלה עמוד השדרה עד מפגש עמוד השדרה והגוגולת. אז, נושף את האנרגיה הזו דרך העיניים.
לומד את אלה.
כאן, אותו ביטוי נסתר שמבקש לעלות דרכך מתגלה אליך בדרכו. שנמצא הגילוי הזה של ביטוי עצמי מבשיל ומגלה את הנסתר. על מנת להתבטא בצורה מלאה ברמת התקשורת המילולית עליך לבחון האם הביטוי שלך בא לידי ביטוי בצורה מלאה בסוגי תקשורת אחרים או בכלל בחייך.
בעבודתך, האם הביטוי שלך מלא?
בהורותך, האם הביטוי לך מלא?
כקדוש, האם הביטוי שלך מלא?
כבזוי, האם הביטוי שלך מלא?
כגבר, כזכר, כאב, כאדם,
במילותיך?
במעשיך?
אפשר בהחלט למקד את המקום בו הביטוי שלך מרוסן עד לבלימתו המלאה. משם הפתח.
כאן, כל תחום אפשרי. שכן ברגע שאתה מודע, במובן הזה עד לכך שאינך שלם עם בלימה זו, עם אותו ריסון עצמי שהוא ההתנייה התרבותית המבורכת של האדם.
שכן, אמנם בגרעין שלנו אנחנו בתבנית אדם. תבונתנו אם כך היא תבונת האדם, התבוננות. עם זאת, המודעות לעצמנו שהיא-היא מותר האדם, היא זו שמאפשרת את הריסון העצמי המדובר כאשר התגלמה דמות זו כזכר, ועדיין התבנית היא תבנית הזכר. ומכך ביטוי זכרי ברובד המרחב - הטריטוריה - מתבקש.
כאן, ביטוי זה יכול להיות כביטוי בתוך עבודתך, בתוך זוגיותך, בתוך כל מקום שבו, כאמור אינך שלם עם היעדרו, עם בלימתו.
[u]ושבעצם אני לא יודע מה בעצם אני מחפש דרכך, אישור? הערה? או הארה? או אולי משהו אחר?[/u]
אישור, הערה, הארה או אולי משהו אחר - התבוננות.
<שלם>