זה לא מקרה שלא היתה שם אפילו אחת שתספר, שהיא ובעלה חשבו שההנקה סקסית נורא, שכשהתינוק ינק מצד אחד אז בעלה התנפל על הצד השני, שבעלה אוהב לטעום את החלב, שהחזה השמן והרך והמעניק הזה מדליק אותו, או דברים כאלה. כולן עם התסביך הנוצרי המטומטם של מדונה או זונה. או שאת אמא או שאת סקסית. אוף! הרי זה הכל בראש.
זה לא רק נוצרי זה גם יהודי
לפי ההלכה אסור לגבר לטעום חלב ישירות מהשד, וגם אסור ללקק את הפיטמה בזמן שהאישה מניקה (מותר בתקופות שאין הנקה)
כשהאישה נידה מותר לה להניק ליד הבעל (בדרך כלל כשהאישה במחזור אסור לו לראות את גופה חשוף) כי שד לא נחשב מיני כשהוא לאוכל

גם באתר הזה ממש יש טענות רבות על כך שהנקה בציבור נחשבת כחשיפת איבר מיני כאשר זה האוכל של התינוק וזה לא מין.
ונראה לי שדי מקובל (אני משערת שיש פה גם כאלה שלא) שמין לא עושים ליד הילדים. כך שבפועל זה או שאת אמא או שאת סקסית.

הנקה עושה לי חם בראש ברמה שזה מסוכן לי,וגם יש לי בעיה כנראה להניק בנות והיא יונקת יותר חזק מרוב המשאבות בשוק וזה כואב.
ואני על תרופות שנחשבות בטוחות להנקה אבל לכי תדעי.

אני, במצב דומה, שאבתי הרבה תמיכה ונחמה מהדף אמא לא מיניקה מתוסכלת{{}}.
מוזמנת @}

זה מוביל לדיון בדף אחר לגבי עד כמה אנחנו חברה סובלנית ומקבלת בחירות שונות משלנו.
במדינה שלנו, בפרט, מאד ביקורתיים ושיפוטיים לגבי כל בחירה שהיא, ואף נוהגים להביע דעה.
מי לא חוותה שלל "עצות" מכל עובר אורח, או במשפחה המורחבת? כגון- "קר לו/חם לו/ למה הוא כל כך הרבה במנשא/ הוא כבר הולך?/ לא חבל שאת לא מניקה/למה את עדיין מניקה" ועוד ועוד...
עם הילד הראשון הפריעו לי כל ההערות הללו ולפעמים אפילו הייתי עונה לכל היועצים שמשום מה חושבים שהם יודעים יותר טוב מהאמא של הילד!
אחרי 4 ילדים, אני בעיקר משועשעת ולרוב מתעלמת.
חוץ מנושא ההנקה- זה נושא שעדיין מאד מכאיב לי. אני לא מבינה איך כולן מסביבי הצליחו ומצליחות ורק אני לא. זה כנראה ילווה אותי כל החיים תחושת הפספוס- שלא הייתי אמא עד הסוף. אולי יכולתי בכל זאת לעשות אחרת. עם כל ילד חשבתי שסוף סוף אצליח, ושוב יועצות הנקה למיניהן, ובכל ילד לאחר זמן מה הכאבים הכריעו אותי, נשברתי והפסקתי להניק. ואני באמת לא טיפוס מפונק- ילדתי בלידות טבעיות, נהדרות וללא אפידורל. אז איך עדיין אצלי ההנקה לא הצליחה?
אני פשוט רוצה להעביר מסר, שאתן אף פעם לא יודעות מה עומד מאחורי כל החלטה של אמא. כמה בכי ורגשות אשם היו ועדיין מעורבים בכל החלטה שהיא. וכאילו שאין לנו מספיק בתור אמהות.
תמיד כשאני עונה שאני לא מניקה, מיד אני חשה צורך להסביר ולהתנצל, שכן רציתי וניסיתי אבל... עד היום אני מרגישה לא בנוח להיות בחברת אמהות ותינוקות ולשלוף את הבקבוק במקום את הציצי. אני במיעוט ולא המניקות.
אז יכול להיות שהבעיה והרגישות אצלי, אבל אני גם מוצאת את עצמי תמיד בחקירה והסברים למה אני לא

שירון מסכימה שצריך לצאת לכולנו מהציצי גם למניקות.
השאלה מה את עוד מניקה ועיקום הפרצוף מכעיסה בדיוק כמו למה את לא מניקה.

בעניין השיפוטיות זה לגמרי שלנו לחוות או לא לחוות.

ומי שלא חוותה על בשרה, ובדגש על בשרה, את הכאבים עד שרואים כוכבים, לא יודעת מה זה.
ובכלל, צאו לי מהציצי

שימו לב עד כמה נושא ההנקה מעורר הדים ותגובות!
תשוו את הביקורת והשיפוטיות שמועברת למי שאינה מניקה מכל סיבה שהיא, לביקורת כלפי מי שבוחרת לא לחסן את ילדיה.
התשובה של זו שבחרה לא לחסן, תהיה כי אלו ילדיה, היא בדקה את היתרונות לעומת החסרונות והגיעה להחלטה.
אז גם מי שאינה מניקה, עושה זאת מסיבה כלשהיא. תכבדו זאת ותפסיקו עם הצליבה.
אני יכולה להעיד על עצמי, כי עברתי 3 יועצות הנקה, בכל אחד מילדיי התחלתי להניק, ולא הבנתי למה כאבי התופת והדימום, לא מפסיקים.
אף יועצת הנקה לא ידעה לענות לי, חוץ מהתשובות הרגילות- אחיזה לא נכונה, תפיסה לא טובה וכו'.
לבסוף אני הבנתי את הגורם. חברה שלי שהניקה את כל ילדיה, כמעט ללא קשיים, סיפרה לי שבשד אחד שלה הזרימה תמיד איטית יותר וזה מעצבן את התינוק. אז הבנתי שאצלי בשני הצדדים הזרימה איטית ואינה מתגברת למרות שאני ממשיכה להניק.
על הקושי הזה, לאף יועצת הנקה לא היה פתרון, חוץ מ"תתרגלי לכאב". אז סליחה, לא התרגלתי והילדים שלי הרבה יותר מאושרים כשאינם סובלים מרעב ועייפות תמידיים.
אני לעומת זאת, הייתי הרבה פחות מאושרת כי בכל מקום השאלה הנצחית למה אני לא מניקה, ופרצופים עקומים ושיפוטיים.

אם ההנקה כל כך חשובה לכן, מדוע יועצות הנקה גובות מאות שקלים לשעה.
ניתן להזמין יועצת הנקה שמסובסדת ע"י קופות החולים, אני הזמנתי יועצת הנקה שהיתה מוסמכת IBCLC. היא היתה נהדרת, ועלתה לי בסך הכל 150 שקלים לפגישה הראשונה, ואם יש צורך בפגישה נוספת זה רק 50 שקלים.

_אלה המחירים של רפואה פרטית. הבעיה האמיתית היא שזו רפואה פרטית.
הייתי מצפה מהמדינה לתת את השירות הרפואי הבסיסי הזה כחלק מהרפואה הציבורית. כאן השערוריה._

אם ההנקה כל כך חשובה לכן, מדוע יועצות הנקה גובות מאות שקלים לשעה.
המחיר הוא לא מאות שקלים לשעה - אלא מאות שקלים לפגישה ! פגישה יכולה להימשך גם 3-4 שעות, בבית היולדת, וכוללת גם המשך מעקב והתייעצות בטלפון אחר כך. זה ממש לא יקר אם סופרים את כל הזמן הזה.

אם ההנקה כל כך חשובה לכן, מדוע יועצות הנקה גובות מאות שקלים לשעה. מדוע הייעוץ שמור לאמידות בלבד?
כי היא חשובה לנו, אבל פחות למדינה
סליחה, טעות: ההנקה מאוד חשובה למדינה, לחברה, לכלכלה, לבריאות הציבור, רק שהמדינה מתעלמת מהעובדות או לא מודעת אליהן, ולא עושה מספיק בעניין.

ומה עם תעשיית יועצות ההנקה?
:-D
פשוט לא יכולה להתאפק. לזה את/ה קרואת תעשייה? יש לך מושג כמה שנים-על-גבי-שנים של לימוד והכשרה לוקח כדי להגיע למעמד של יועצת הנקה? מי ממן את כל הזמן והכסף הזה? היא עצמה, ומשפחתה. תעשיה?? פחחח. האינטרס של יועצות הנקה זה לשרת את הנשים שזקוקות להן ולהתפרנס איכשהו-בערך-בכבוד, והרבה פעמים יותר קרוב לשכר מינימום. וזהו.

_אלה המחירים של רפואה פרטית. הבעיה האמיתית היא שזו רפואה פרטית.
הייתי מצפה מהמדינה לתת את השירות הרפואי הבסיסי הזה כחלק מהרפואה הציבורית. כאן השערוריה._
בדיוק.
ולהרחבה בדבר המחירים של רפואה פרטית - ראו גם למה טיפול פסיכלוגי וטיפולים אלטרנטיבים כל כך יקרים. העיקרון אותו עיקרון.

ואגב, רוב מוחלט של הכותבות כאן בדף אינן יועצות הנקה.

אם ההנקה כל כך חשובה לכן, מדוע יועצות הנקה גובות מאות שקלים לשעה.
כי זו העבודה שלהן והפרנסה שלהן, עבורה הן השקיעו שנות לימודים וסטאז', ואלה המחירים של רפואה פרטית.
הבעיה היא שזו רפואה פרטית. הייתי מצפה מהמדינה לתת את השירות הרפואי הבסיסי הזה כחלק מהרפואה הציבורית. כאן השערוריה.

יש גם הרבה תמיכה התנדבותית בהנקה. על ליגת לה-לצ'ה שמעת? על המפגשים שלהן? על הקו החם שמאויש שעות רבות ביממה בהתנדבות גמורה? מוזמנת לפנות אם יש לך צורך, או לשתף בבעיות באחד הדפים המתאימים כאן באתר, ולקבל מהמשתתפות המון מידע ותמיכה. אם המצב הוא כזה שאת זקוקה לייעוץ פרטני, פנים אל פנים עם אשת מקצוע - אז כן, על זה צריך לשלם.

אם ההנקה כל כך חשובה לכן, מדוע יועצות הנקה גובות מאות שקלים לשעה. מדוע הייעוץ שמור לאמידות בלבד?
אם זה עד כדי בדמכן- עשו זאת בהתנדבות. אותי קומם שיועצת ההנקה המאד מומלצת וידועה שהזמנתי לעזור לי, דיברה בכעס וליגלוג על תעשיית תחליפי החלב, ומה עם תעשיית יועצות ההנקה? אם תרפו מהפנטיות שלכן, לא תהיה לכן עבודה. גם לכן יש אינטרס לא מבוטל!

מי הוא הכוח הזה?
החברות שמשווקות את התמ"ל ועוברות על כללי הקוד הבינלאומי לשיווק תמ"ל
משתיקות מקרים כמו שקרו בישראל עם רמדיה ( אביה של מישהי שאני מכירה עובד בFDA רשות המזון והתרופות האמריקאית הם לא שמעו שם ל פרשת רמדיה ) שמאחוריה עומד קונצרן גרמני ענק שנקרא הומנה
על פרשת נסטלה באפריקה שמעת ?

מדוע אתן לא מסוגלות לקבל אמהות שבוחרות שלא להניק?
אני רואה אמהות כאלה כקורבן של התרבות שלנו.
זה עניין מורכב, שקשור גם לקיומן של נשים במעגל העבודה ויש לא מעט גורמים פוליטיים וכלכליים שבוחשים בקדירה הזו.
כשאני רואה אמא לא מניקה כואב לי, והכעס הוא על התרבות שלא מעודדת הנקה, ולא על האמא עצמה.

מדוע אתן לא מסוגלות לקבל אמהות שבוחרות שלא להניק?
אני דווקא לא מקבלת. יש פה דף מעניין אמא שאוהבת יותר שעוסק ביכולת להעריך אהבה, או דאגה או טיב טיפול של אם. אני מציעה לך לקורא אותו. יש שם דיון מעניין האם יש הורות יותר או פחות טובה.

יש אומנם מקרים מסוימים שבהם אי אפשר, באמת אי אפשר להניק, ובכל השאר, זה לתת לילד פחות.

האם זה דבר שניתן לביקורת?
זו מדינה דמוקרטית, ולכול אדם מותר (בינתיים) לעשות עם ילדיו מה שהוא רוצה, למעט מעט מאוד מקרים שמופרטים בחוק, כמו למשל תינוק שנולד עם תיסמונת גמילה, או נשאר ללא השגחה.
אבל, אני לא חושבת שהדף הזה מציע לאסור אמהות שאינן מניקות ללדת, אלא מנסה להסביר למה נשים מקבלות החלטה שמבחינה אובייקטיבית היא פחות טובה לתינוק.
וכן, גם להעריך את זה ערכית: לתינוקות מגיע טיפול מיטבי.

השינוי קיים על הדף, בפועל בתחנות טיפת חלב עוד משתמשים בעקומות הישנות.

רק הערה קטנה ללו,
עקומות טיפת חלב שונו ב 2010 ,ועכשיו הן לפי תינוקות יונקים בלבד, מכל העולם ולא רק תינוקות אמריקאיים כפי שהיה בעבר.
זה לא הכי רלוונטי לדף, אבל חשוב לדעת

רציתי לשאול את המומחיות בהנקה -
יש לי מכרה שיש לה פיברומלאגיה (מחלת העייפות), ועוד בהריון היא קיבלה המלצה מרופאים לא להניק בגלל מחלתה.
היא אכן לא מניקה ואומרת שמאד מקל עליה שהבעל מתעורר בלילה לתת אוכל לילדה והיא יכולה לישון.
האם נכון הדבר או שהיא קיבלה עצה גרועה?

אגב - זה תירוץ שאני נתקלת בו הרבה - אי הנקה כדי שגם הבעל יקח חלק בטיפול בתינוק.
זה מכעיס אותי כל פעם שאני שומעת את זה...

אתמול ביקרנו אצל זוג חברים של בעלי.
הופתעתי לשמוע, שהאם, קרייריסטית בנשמתה,
מניקה עדיין את ילדה בן השנתיים, פעמיים ביום:
בבוקר לפני הגן, ובערב לפני השינה.

וואו, איזה יופי.נשים עם עבודה של כל כך הרבה שעות לרוב לא מניקות כזה פרק זמן.

ותאמיני לי אנחנו כל כך מעטות ונלחמות בכוח כל כך גדול עשיר ושקרן.
מי הוא הכוח הזה?

אה גם שכחתי בין היתרונות הכלכלים חברתיים אישיים מניעת השמנת יתר

מדוע אתן לא מסוגלות לקבל אמהות שבוחרות שלא להניק?
מסוגלות אבל זה מבאס
כי מי שבוחרת כך לא קיבלה החלטה מושכלת
כמו שמי ששותה קולה לא קיבל החלטה מושכלת
אמרו לו שכדאי והוא יהנה והוא לא בדק מה עוד יש
ותאמיני לי אנחנו כל כך מעטות ונלחמות בכוח כל כך גדול עשיר ושקרן
שאפילו משל דויד וגוליית לא ימחיש את הפער ,ואין שום אינטרס מלבד טובת הילדים הנכדים (כי הנקה משפיעה גם על הנכדים של היונקת) האמהות (סרטן השד, יצוב ברמות הסוכר (אצל חולות סוכרת) ועוד המון מחלות ) החברה (פחות ימי מחלה ) הכלכלה(עלות אפסית)הפחתת מוות בעריסה , בטיחות (ראי מקרים כמו רמדיה ) מעמד האם כמטפלת עיקרית של היונק
ועוד כמה דברים שלא חשבתי עליהם
בקיצור אם יש אם שמבינה בכנות את חשיבות ההנקה באופן כללי חברתי ובאופן אישי תועלתי בריאותי וכו ועדיין
מחליטה לא להניק אלא לתת תערובת הזנה מלאכותית לתינוק שלה אז אני מקבלת לחלוטין
גם אם מתקשה להבין

ניסחת בצורה קולעת את מהות הדף

אני ממש לא מתיימרת להיות הדוברת של הדף , זו רק דעתי האישית.
לפני שמונה וחצי שנים ילדתי את בכורתי (לידה שהסתיימה בקיסרי חרום, הנקה שהסתיימה אחרי בקושי חצי שנה וחזרה לעבודה , לא שמעתי על לידות בית , חינוך ביתי, מנשאים ועיקרון הרצף ,לא פקפקתי בחשיבות של מוצצים, עגלה , לול, בקבוקים, מטפלות, גנים וכו׳)
אולי קשה להאמין אבל באמת לא ידעתי.
ואחרי שגיליתי שיש עוד אופציות , אפשר ללכת בדרך אחרת , שאלתי את עצמי למה אף אחד לא סיפר לי?
לשאלה הזאת כמובן יש הרבה תשובות אבל זה כבר נושא אחר.

_לבסוף,
האם בחברתנו נראית לי מוחלשת, מאוד מוחלשת, וחובה לחזק אותה ולתמוך בה בכל בחירה שתעשה
האם זו תהיה התייחסותכן גם למי שבוחרת לקחת כדורים להפסקת חלב חמש דקות אחרי הלידה?_
כן, בהחלט.
המשפט הזה בעצם נאמר כדי להראות לך שבשום פנים ואופן אינני מזדהה עם מה שלכאורה ייחסת לאיזה שהוא "אתן" קולקטיבי כאן: ש"אנחנו" מנסות להכריח אימהות אחרות להניק. אני לא. אני מניחה שזה נכון גם לרוב הכותבות האחרות בדף ובאתר. לי חשוב לתמוך באם הטרייה ולחזק את ביטחונה העצמי, יהיו בחירותיה אשר יהיו. זה חשוב לי למענה, למען הרך הנולד, ולמען פני החברה שלנו כולה.
אין שום סתירה בין זה לבין הכעס שלי על העקומה בטיפת חלב, למשל, שמראה כאילו תינוק שאכל תמ"ל הוא במשקל טוב ותינוק שינק הוא רזה מדי. או הכעס שלי על בקבוקי התמ"ל שמסתובבים במחלקת יולדות, שמכילים לפחות פי ארבעה מהקיבולת של קיבת יילוד טרי, ונותנים לאם הרגשה שאם הצליחה לסחוט רק 5CC סימן שאין לה מספיק חלב. אלו ועוד הן סיבות לאי הנקה{{}}. עניין חשוב מאוד לדון בו, לחפש דרכים לשינוי, ואפילו לפתוח דף בבאופן (-:

_אין לי שום בעיה לקבל אמהות לא מניקות,
רק חבל לי אם היא החליטה לא להניק בגלל דיסאינפורמציה._
ניסחת בצורה קולעת את מהות הדף. אם מישהי החליטה לא להניק כי
״אמרו לי שתינוקות יונקים יותר עצבניים" בלי שהיא אפילו ניסתה, או ראתה אם זה מתאים לה או לא, אז קצת חבל לי עליה, כי היא מפספסת חוויה שחבל לפספס.
אם להבדיל, מישהי היתה אומרת לך שהיא החליטה לא לנסות אף פעם לעשות סקס, כי היא שמעה שזה לא משהו, לפעמים כואב, וכתוצאת לוואי יש ילדים, (ונגיד שזה עוד 100 שנה ואפשר לגדל תינוקות במעבדה בלי רחם), האם לא היית לפחות חושבת על המצב שבו היא נמצאת, על מה גרם לה להגיע לכך? ואם זו קהילה ענקית של נשים שחושבות ככה, האם לא הגיוני שיש אווירה ציבורית שמטיפה לנשים נגד סקס?

אבל פעם היא לא ידעה את זה.
היא לא חשבה את זה, את מתכוונת.
(כי את יודעת, זה לא באמת ככה )

אין לי שום בעיה לקבל אמהות לא מניקות,
רק חבל לי אם היא החליטה לא להניק בגלל דיסאינפורמציה. נגד כל השטויות שאמרו לה על הנקה ותינוקות יונקים, אני לפחות אנסה להגיד לה את האמת.

<חלומות מתגשמים חושבת שלהניק או לא להניק זה כמו לנשום או לא לנשום, אבל פעם היא לא ידעה את זה>

תודה על תשובותיכן וסליחה שנעלמתי לכמה ימים. עומס.
אני חושבת שהפער בין תפיסות העולם שלנו גדול מאד, ולכן קשה לגישור.
אני לא רואה את עצמי כפטרונית של אמהות אחרות וכזו שצריכה להראות להן את האור, כשהאור הוא, כמובן, ההנקה.
אני נוטה לחשוב שכל אמא טובה עבור ילדיה (טוב, לא כל אמא. אבל באופן כללי בלבד), ושההנקה היא רק גורם אחד קטן בפרספקטיבת הורות של חיים שלמים. וודאי לא כזה שצריך לגרום לרחמים על תינוקות שינקו תקופה קצרה יותר מאשר, סתם לדוגמא, על ילדים שחווים צעקות בבית או שמכריחים אותם לגמור את הבננה או שלא נותנים להם אנטיביוטיקה כשהם חולים (זה היה טיזר, ברור. אפשר להתעלם).

ולבסוף,
האם בחברתנו נראית לי מוחלשת, מאוד מוחלשת, וחובה לחזק אותה ולתמוך בה בכל בחירה שתעשה
האם זו תהיה התייחסותכן גם למי שבוחרת לקחת כדורים להפסקת חלב חמש דקות אחרי הלידה? מדוע "כל בחירה שתעשה" תתפרש תמיד כבחירה בהנקה? מדוע אתן לא מסוגלות לקבל אמהות שבוחרות שלא להניק?

בנושא ההנקה קיים כל כך הרבה דיסאינפורמציה
דיברתי עם מישהי שילדה שבוע לפני ( ילד ראשון. לא מניקה. ) תוך כדי השיחה היא אומרת לי : ״אמרו לי שתינוקות יונקים יותר
עצבניים״.)-: והתינוק הסופר רגוע שלי לא הצליח לשכנע אותה.

באופן כללי, האם בחברתנו נראית לי מוחלשת, מאוד מוחלשת, וחובה לחזק אותה ולתמוך בה בכל בחירה שתעשה.
מצטרפת לדבריה של ללו.

האם כואב לכן כשלא?
כן, כואב לי על כול תינוקת ותינוק, ועל כול אמא, שאינם חווים את חווית ההנקה.

בנושא ההנקה קיים כל כך הרבה דיסאינפורמציה ולחץ חברי שלילי, שאני חושבת שזה ממש לעניים לדון בו.
בנוסף, לדעתי דיון כזה ב באופן טבעי איננו הטפה, כי אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שמי שקוראת את הדף הזה כבר משוכנעת ביתרונות ההנקה.
אם קוראת את הדף הזה אישה בהריון הראשון שלה - מה טוב, שתדע באיזה נקודות לא ליפול

אלמונית יקרה, שלום לך @}
אני לא שייכת לאף 'אתן' קולקטיבי (ותתפלאי, אבל נראה לי שמעטות המשתתפות פה שרואות את עצמן כ{{}}'באופנית' מובהקת באורחות חיי (-: ), אבל יכולה לייצג את עצמי: כואב לי מאוד כשנשים לא מיניקות מסיבות של מידע שגוי ומטעה שמסתובב בעולמנו, פרסום לא מודע ולא הוגן שהופנה אליהן בתחפושת ועוד סיבות מכעיסות. אפשר למשל לקרוא על זה כאן .כפי שאת מבינה, אין לי ביקורת על האימהות הלא-מיניקות עצמן (גם אני הייתי אחת מהן). באופן כללי, האם בחברתנו נראית לי מוחלשת, מאוד מוחלשת, וחובה לחזק אותה ולתמוך בה בכל בחירה שתעשה.

האם כואב לכן כשלא?
אם זה תינוק קטן זה כואב לי. אם זה פעוט רק צער לי.

למה שיהיה לי איכפת אם ילדים של אחרים שאינם קשורים אלי מצחצחים שיניים או לא?
קשה לי לאמין שבאמת לא אכפת לך. לי כן. ואני שמחה שאני חווה את האכפתיות הזו.

טוב, אני אאלץ לצטט את כל הדף
מהות הדף הזה, אם נביא אותו לשורש שלו ולא נלך סחור סחור, היא לפרט תירוצים בעטיין אמהות "רעות" או "מסכנות" אינן מניקות, ודרכים להסביר להן/לשכמותן למה כדאי להניק.
נדמה לי שזו תהיה היתממות לטעון אחרת.

בואי נלך בכיוון ההפוך.
נניח שהדף הזה לא היה קיים ולא היינו צריכים למצוא הוכחות מתוכו.
האם חשוב לכן שאמהות אחרות יניקו? האם כואב לכן כשלא? האם מרתיח אתכן לשמוע על אם שלא מניקה כי היא לא רוצה להיות כבולה לתינוק?
ממה שאני קוראת - מאד.

אני מנסה לחשוב על דברים שחשובים לי.
נניח, ממש דוגמא סתמית. חשוב לי נורא שילדיי יצחצחו שיניים. בעיני זה אלף בית של שמירה על הגוף.
טוב, אבל אלה הילדים שלי וכך אני מחנכת אותם ושומרת עליהם. למה שיהיה לי איכפת אם ילדים של אחרים שאינם קשורים אלי מצחצחים שיניים או לא? אם הוריהם מקפידים על זה או לא?

בבקשה

שלום פלוני אלמונית, לא הבנתי את ההקשר לשאלותיך, האם את יכולה להפנות ישירות למשפט או פסקה שבעיניך נעשה נסיון לגרום לאחרות להניק?
או שיש בו גישה פטרונית? זה יקל על המשך שיחה ענייני
תודה @}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הדף הזה קפץ ל מה חדש. הסתקרתי ונכנסתי.
אני לא "באופנית" מובהקת באורחות חיי, אבל אוהבת לקרוא אתכם, נהנית מהחוכמה שמאפיינת את הכותבים כאן, ומסכימה עם לא מעט מדעותיכם כפי שבאות לידי ביטוי כאן.
ובכל זאת, עניין הלהט שסביב נושא ההנקה נשגב (עדיין) מבינתי.
מה החשיבות שאתם רואים בלגרום לאחרות להניק? ברור לי שההנקה היא דרך ההזנה הטובה ביותר עבור התינוק. הנקתי את שלושת ילדיי תקופות שנעו בין שנה לשנתיים. על הנקת אחת מהם נאבקתי בעור שיניי ממש.
אבל מה העניין בלשכנע אחרות? בלהטיף לזה בכזה להט?
למה בעצם משנה לכם ממה תינוקות שאינם שלכם ניזונים?
למה יש דף שלם ב-באופן על סיבות לאי הנקה (ואם להיות פחות עדינה בניסוח, דף מלא בצקצוקים על כאלה שאינן מניקות, מתוך איזו גישה פטרונית של "הן מסכנות בגלל ש")?
אני באמת שואלת מתוך רצון להבין (אולי מישהו יפיל לי איזה אסימון שטרם נפל) ולא באה לנגח. אשמח לקבל תשובות באותה מטבע.

וחוץ מזה, שאיבה, עם כל הכבוד ויש כבוד, זה פשוט לא הנקה. כמו שבקבוק זה לא ציצי.
זה הרע במיעוטו, אמת. אבל זה לא חיבוק, לא מגע אנושי, לא לב פועם ולא אלף דברים אחרים שבטח לא עולים לי לראש כרגע שבהם הנקה עדיפה

אין ספק שהנקה הכוללת גם שאיבה נוטה להסתבך, כמו שאת מספרת שקרה גם לך.
לא הבנת אותי, שאבתי כל עוד הוא בחר לשתות חלב שאוב...בסביבות גיל 7-8 חודשיים הוא בחר בארוחה של מרק ירקות עם עוף במקום חלב שאוב, כל שאר הארוחות שלו עדיין היו הנקות.

המנגנון הוא כל כך חכם שהוא מסתגל לכל האילוצים...
אני לא בטוחה על בסיס מה את אומרת את זה.
לפי מה שקראתי בנושא באותה תקופה ולפי איך זה עבד אצלנו, כל עד הנקה היא לפי דרישה, גם אם לא 24 שעות ביממה, המשק מתנהל תקין.

אמא שיוצאת לעבוד היא בהכרח אמא יותר עייפה, אמא יותר עמוסה ויותר מוטרדת.
לא מסכימה. תלוי באימא, תלוי עם מי היא משאירה את התינוק בזמן שהיא בעבודה, תלוי באלף ואחד דברים אחרים...

זה בכלל לא קשור למנגנון, אמא שיוצאת לעבוד היא בהכרח אמא יותר עייפה, אמא יותר עמוסה ויותר מוטרדת ופתאם יש את הניתוק הזה מהתינוק ואת מקומו תופסת מכונה חשמלית שלרוב עובדת הרבה פחות טוב ממנו וכמובן בלי כל התגמול של הקשר המופלא עם התינוק שלך שיונק ממ. וכשמתחילים לעבוד, יש עוד כל מיני אילוצים, ישיבות שמחוץ למניין, ימי עיון ועוד כהנה וכהנה ואשרי למי שמצליחה להמשיך ולהתמיד עם ההנקה כאילו כלום ...

אני חזרתי לעבוד אחרי 3 חודשיים, במשך תקופה היתי שואבת עד שבני סירב לקבל את החלב השאוב,
יכול להיות שאני לא מבינה אותך עד הסוף, אבל אם בנך לא אכל שאוב, אז מה בדיוק הוא אכל?


_אני חושבת שהסיבה העיקרית לאי הנקה, או יותר נכון להנקה קצרה היא חופשת הלידה הקצרה
אם כבר אז התירוץ העיקרי שנובע מבורות._
בורות היא מילה שיפוטית ומעליבה לחוסר ידע, או לחוסר נגישות אליו. אין ספק שהנקה הכוללת גם שאיבה נוטה להסתבך, כמו שאת מספרת שקרה גם לך. במצב כזה, יש צורך במערכות תמיכה, שלצערנו אינן נגישות כפי שמטרנה נגישה.

המנגנון הוא כל כך חכם שהוא מסתגל לכל האילוצים...
אני לא בטוחה על בסיס מה את אומרת את זה.

אני חושבת שהסיבה העיקרית לאי הנקה, או יותר נכון להנקה קצרה היא חופשת הלידה הקצרה
אם כבר אז התירוץ העיקרי שנובע מבורות.
המנגנון הוא כל כך חכם שהוא מסתגל לכל האילוצים...
אני חזרתי לעבוד אחרי 3 חודשיים, במשך תקופה היתי שואבת עד שבני סירב לקבל את החלב השאוב, והיום הוא בן 2.3, ממשיך לינוק בהנאה רבה בכל הזדמות שאנחנו בבית.

אני חושבת שהסיבה העיקרית לאי הנקה, או יותר נכון להנקה קצרה היא חופשת הלידה הקצרה.
בצהוב כתוב לי - "מותר לכעוס".
אז אני כועסת. כי זה לא בסדר.
כי זה אומר שמי שחייבת לחזור לעבוד אחרי שלושה חודשים תתקל בבעיה גדולה.
כי סביר מאוד שאם היא חייבת לחזור לעבוד אז גם יהיה לה קשה להגיע לידע ולתמיכה בהנקה בשילוב שאיבה ולרכוש משאבה טובה כדי שכמות החלב לא תפחת.
בקיצור, הוזכרו כאן המון סיבות פסיכולוגיות חינוכיות. יש גם סיבות חברתיות-כלכליות

לפני חודש הפסקתי להניק כי נגמר לי החלב. מה אני יכולה לעשות עכשיו כדי להיפטר מהגודש?
אכן גדול...

לפני חודש הפסקתי להניק כי נגמר לי החלב. מה אני יכולה לעשות עכשיו כדי להיפטר מהגודש?
גדול. מאיפה זה?
אני מרימה את ידי בעד מצחיק לראות מסביב. העצבון ונגזרותיו בנושא הזה כבר נטחנו דיים.

שאלה באחד הפורומים ברשת:
לפני חודש הפסקתי להניק כי נגמר לי החלב. מה אני יכולה לעשות עכשיו כדי להיפטר מהגודש?
מעצבן לראות מסביב? מצחיק לראות מסביב? בעיקר עצוב לראות מסביב.

articles]הדילמה הנצחית: הנקה או בקבוק item[/po],1024,209,51655,.aspx

היועצת מהמרכז הטרטולוגי בבילינסון היא שהמליצה על ד"ר רונן לובשטיין ואמרה כי הוא מעודכן יותר מהם.. ייתכן שזה ספציפית לתרופה שאני לוקחת.

לגבי תופעות לוואי של הטגרטול.
לפני כשנתיים הפסקתי את הטיפול מתוך תקווה להרות ללא התרופה. הייתי חמישה חודשים בלי טיפול בכלל כאשר לדעת הנוירולוגית בכלל אין לי אפילפסיה אלא סוג של מיגרנה.
בסוף קיבלתי התקף גראנד מאל מפואר שלא הותיר אף מקום לספק.
חזרתי לטיפול ואני מאוזנת לגמרי (טפו!) בהתחלה היו לי קצת סחרחורות והרגשה של חולשה וחוסר יציבות בערך שבוע ואח"כ זה הסתדר.

מציעה לך להתייעץ עם ד"ר רונן לובשטיין משיבא

מצאתי כי הוא המעודכן ביותר בתחום

הסתכלתי קצת בפורום שלו. לפחות בנוגע להנקה, חלק מהתשובות שהוא נותן שם לא ממש תואמות את ההמלצות המקובלות - הוא מכסת"ח מאוד מאוד מאוד. אני לא יודעת על פי איזו ספרות הוא עובד... אני כן יודעת שבמרכז הטרטולוגי בבילינסון הם מעודכנים ביותר, ועובדים בצמוד לספרות של תומאס הייל.

מציעה לך להתייעץ עם ד"ר רונן לובשטיין משיבא בפורום:
http://nashim.sheba.co.il/197/
גם אני בדקתי הרבה בנושא תרופה שאני נוטלת (שלא אושרה בהנקה עד לא מזמן וכעת מאושרת עם תנאים מגבילים..) ומצאתי כי הוא המעודכן ביותר בתחום
הגעתי גם לד"ר גדעון קורן שהוא רופא ילדים וטוקסיקולוג שעובד בבי"ח לילדים בקנדה (קיבלתי המלצה מהמרכז בבילינסון להתייעץ עימו). אם תרצי אעביר לך את המייל שלו, הוא ענה מאוד באדיבות.
ודבר אחרון - כפי שנאמר לי ע"י היועצת בבילינסון - החשיפה בהריון בכל מקרה היא הרבה יותר משמעותית מזו שבהנקה, אבל הנקה היא לא הכרחית...
בהצלחה ולידה קלה!

באמת?? יש מחקרים כאלה? והעולם שותק?
זה חדש לך? יש מחקרים לרוב, אבל יש גם אנשים/חברות עם הרבה מאוד כסף, והרבה מאוד השפעה פוליטית, שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם

אגב, זה לא ייחודי לעולם ההנקה/חברות התמ"ל. עייני ערך חיסונים...

סכנות של ממש אי הנקה, ביניהם גם סיכון מוגבר לבעיות תקשורת למיניהן כולל PDD על גווניו השונים.
באמת?? יש מחקרים כאלה? והעולם שותק?

מיכל - ראיתי שכבר התייעצת, ושקיבלת תשובות לגבי התרופה, ורציתי רק לחזק בעניין הטגרטול: קודם כל, אם כבר לסמוך על מרכז טרטולוגי כלשהוא, אז על בילינסון. חוץ מזה בדקתי בספר של תומאס הייל, שהוא הפרמקולוג המומחה מס' 1 בעולם לתרופות בהנקה, וגיליתי שטגרטול מסווגת כתרופה יחסית בטוחה בהנקה, בערך אותה רמת בטיחות של תרופות נפוצות רבות שאף אחד לא חולם להגיד לאמהות להמנע מהנקה בגללן... וכמו שכתבה לך הפלונית שמעליי, צריך בסה"כ לעקוב אחר תופעות של ישנוניות אצל התינוק שלך.

אני לא רוצה חלילה לזלזל ברופאים שהתייעצת איתם, אבל אני כן חושבת שבנושא הנקה רבים לא ממש יודעים איך "לאכול" את כל הסיפור הזה, והאצבע על הדק הפסקת ההנקה קלה מידי. רופאים ואנשי מקצוע אחרים שלא מתעסקים ישירות עם תינוקות ועם הנקה, לא תמיד מודעים למידע העדכני בנוגע ל סכנות של ממש אי הנקה, ביניהם גם סיכון מוגבר לבעיות תקשורת למיניהן כולל PDD על גווניו השונים. זה כמובן לא אומר שילד שינק לא יפתח או שילד שלא ינק בהכרח כן יפתח, מדובר על סיכוי מול סיכון, והזנה מלאכותית מגבירה את הסיכון. חשוב לקחת את זה בחשבון אם מחליטים להמנע מהנקה בגלל תרופה מסויימת, במקרה הזה לא תרופה שמדברים עליה בהקשר הזה בכלל בכלל, אבל גם אם כן - לשקול את כל הנתונים ולזכור שלהזנה מלאכותית יש מחיר וסיכון.

שלום מיכל,
גם אני חולת אפילפסיה והייתי בהתלבטות זהה לפני כשנה, רק בלי העניין של האח האוטיסט...
דיברתי עם כמה מכונים טרטולוגיים והתייעצתי עם ד"ר מירה ליבוביץ' (בפורום שלה), והמסקנה שהגעתי אליה היא שאכן המידע הקיים אינו חד משמעי, אבל מסתבר שהתרופה אינה מהווה סכנה ויש רק לעקוב אחרי התינוק ולשים לב אם יש ישנוניות יתרה או סימנים לצהבת.
ד"ר ליבוביץ' כתבה לי בזמנו כך:
"יש תרופות רבות שחודרות לחלב, אך מאחר והבחירה היא בין הנקה עם התרופה לאי הנקה בכלל, הרי ברוב המקרים עדיף מבחינה בריאותית להניק עם התרופה מאשר לא להניק כלל. רק אם תוארו סיכונים ממשיים עם תרופה מסוימת עדיף לא להניק עם התרופה. וזה מצבים נדירים."
כל המידע שמצאת ברשת שמדבר על האיסור להניק הוא לחלוטין מבוסס על הגישה שסמדר פרטה בהודעה מעליך - "אם יש איזשהו ספק אז יאללה, עדיף שיאכל הילד מבקבוק, מה זה כבר משנה".
בסופו של דבר החלטתי בזמנו לדחות את הטיפול וכרגע אני לא לוקחת שום תרופות.
חלפה שנה, היום אני בהריון נוסף, קיבלתי כמה התקפים ואני חייבת להתחיל לקחת טגרטול אך אין לי שום כוונה לוותר על ההנקה העתידית למרות שאני בהחלט חוששת...
אשמח להשאר איתך בקשר ולשמוע בעתיד מנסיונך.
ואם אפשר להוסיף שאלה - את סובלת מתופעות לוואי של הטגרטול? או האם סבלת מהן בשבועות הראשונים של ההסתגלות? תודה.

אז אתמול דיברתי עם המרכז הטרטולוגי בירושלים וגם הם היו בסוג של ספק והפנו אותי להתייעצות נוספת בבלינסון. כל המידע שקיים ברשת על התרופה מדבר על איסור להניק.
כרגע דיברתי עם בלינסון וקיבלתי או.קי על ההנקה, רק ביקשו שאקח את התרופה בסיום ההנקה וזאת למרות שזאת תרופה שתמיד יש לה נוכחות בדם.
לגבי חיסונים, אנחנו נמנע ובשביל זה אני לא צריכה שום המלצה. ככה החלטנו למרות שאני כמעט בטוחה שספציפית הבן שלי לא נפגע מחיסונים.
שוב, מחמת הספק.

תבינו כמה זה קשה שיש כל כך הרבה מידע, בחלקו סותר, ואני באמצע ואין לי שום מושג מה לעשות.
המרכיב הגנטי גם הוא ידוע ומוכר לי, למעשה אני בהרגשה מאוד חזקה שגם הילד הזה בסופו של דבר יאובחן, לא משנה מה נעשה.
אבל אני כן רוצה לדעת שעשיתי כל שביכולתי....
חבל רק שאין לי מושג מה...

תודה.

הרבה פעמים רופאים לא מבינים שיט בהנקה!!
ואין כל סיבה להתייעץ בנושא עם גנטיקאי דווקא, מומחה ככל שיהיה. האם היית הולכת אליו במקרה של דלקת אוזניים?
להניק/ לא להניק לא תמיד נראה להם כל כך חשוב.
ובדיוק בגלל זה לא היתה לו בעיה לומר מה שאמר. אין לו ידע קונקרטי שהתרופה אכן גרמה לאוטיזם (שוב, לו היה מידע מוצק כזה, או אפילו "רק" חשש מבוסס, שום מרכז טרטולוגי בחיים לא היה מאשר לך לקחת את התרופה בהריון. ובטח לא הרופאה שלך), אבל "אם יש ספק אז...".
זו השערה והיא טובה כמו כל השערה לא מוכחת אחרת -- לגבי חיסונים למשל, כספית, זיהום סביבתי או שימוש בפורמולות (כשאני למדתי לתואר ראשון, אגב, דובר על מרכיב גנטי חזק בהפרעות תקשורת). ומאלה הוא לא המליץ לך להימנע מחמת הספק! רואה את ההבדל?
אם אין מידע קונקרטי, הניחוש שלי הוא שהתשובה הזאת מעידה על מעמדה התפיסתי הירוד של ההנקה ולא על שום דבר אחר.

ולגבי "תמיד יהיה לי ספק שאולי זה קשור" -- אותו כנ"ל. הרבה דברים יכולים להיות קשורים. כל כך קשה שלגבי רבים מהם כנראה לעולם לא נדע...
אם אני לא טועה, עדיין הסיכוי הסביר סטטיסטית הוא שהילד שלך לא יהיה בעל הפרעת תקשורת (אני כמובן מדברת כאן על סבירות סטטיסטית בלבד).
בהצלחה בכל מה שתחליטי, וכל הכבוד על ההתמודדות. אני בטוחה שאת אמא מצויינת.

יש הגדרה של תרופות המותרות ואסורות בהנקה- אם יש חשש שתרופה עלולה לגרום לפגיעה קשה בתינוק לא נותנים אותה לאם, ואם מוכרחים לתת אותה לאם- מפסיקים את ההנקה.
אני מציעה לבדוק עם המומחים לעניין. יש את המרכז הטרטוגני - 02-6243669
תבררי איתם, זה הכי בטוח.
הרבה פעמים רופאים לא מבינים שיט בהנקה!! פעם רופאת ילדים דגולה אמרה לי: את לא צריכה להניק את התינוק שלך יותר מחמש דקות כל צד. את מבינה? מה גם ש- להניק/ לא להניק לא תמיד נראה להם כל כך חשוב.

לא יודעת לגבי התרופה הזו אבל אם לא היא זו שגרמה לאוטיזם הילד הבכור שלך רק הרוויח כי זה יכול רק לעזור
לכן זו באמת דילמה קשה מה לעשות עכשיו...

לגבי הוספה של אומגה 3 לתינוק לא יונק, הבנתי שאפשר לשים את הקפסולה בבקבוק היא נמסה בפנים והשמן מתערבב עם החלב שבבקבוק
ובסוף זורקים את ההעטיפה של הקפסולה...

עוקבת, היא כתבה שלוקחת תרופה נגד אפילפסיה- הרופא חושש שהתרופה , דרך ההנקה גרמה לאוטיזם.

גם אני לא הבנתי: מה הסכנה בהנקה, לפי הרופא שלך?
האם הוא טוען ש"יש ספק" שההנקה גרמה לאוטיזם??
לא שמעתי על כך מעולם וזה נשמע ממש מופרך

אני לא מומחית בהנקה, אבל לא הבנתי: מה הסכנה בהנקה, לפי הרופא שלך?

לפני לידה שניה. אמא לילד אוטיסט בן כמעט שבע אותו הנקתי שנה ושמונה חודשים והפסקתי לצערי הרב לאחר לחץ מאנשי מקצוע ("אולי אם תפסיקי להניק הוא יתחיל לדבר" ממש לא קשור!) נהנתי מאוד מההנקה.
בין השאר אני גם חולת אפילסיה ומטופלת בתרופה בשם טגרטול. הייתי מטופלת בה גם בהריון הקודם ובהנקה וגם בהריוני הנוכחי לאחר שהוסבר לי ע"י נוירולוגית בכירה (פרופ' נויפלד) שזו התרופה הבטוחה ביותר בהריון (לא חפה מסיכונים אך עדיפה על השאר) לטענתה גם בהנקה הכמות שעוברת בחלב היא זניחה ולא אמורה להזיק. אותה תגובה קיבלתי גם ממרכזים טרטולוגים לפני הלידה הקודמת.
במהלך ההריון הנוכחי התייעצתי עם גנטיקאי (פרופ' שוחט) לאחר שהתגלה כי גם בהריון הזה כמו בקודמו יש ריבוי מי שפיר ולכן הסיכון שגם הילד הזה יאובחן בסופו של דבר על הספקטרום האוטיסטי הוא מוגבר.
בין השאר לגבי ההנקה הוא אמר שאם יש ספק עדיף שלא להניק וזה פחות או יותר מה שהחלטתי.
למרות זאת אני לא שלמה עם ההחלטה, במיוחד מאחר ואני לא מתכוונת לחסן את התינוק.
קשה לי עם התתלבטות הזאת. מרגישה שאם אניק ובסופו של דבר הילד יאובחן תמיד יהיה הספק.... שאולי זה קשור.
ואם לא גם כן יהיה לי קשה. הבכור שלי מעולם לא ראה בקבוק ולא ידע מה זה בכלל וגם לי אישית אין מושג ירוק בהזנה מבקבוקים, לא שזאת כזאת תורה גדולה אבל בכל זאת... אני גם רוצה לתסף באומגה 3 ואולי עוד דברים ואין לי מושג כיצד לבצע זאת כשמזינים מבקבוק...
יצא קצת מבולבל.... אשמח לכל תובנה בנושא.
תודה.

מסכימה עם פלוניתית וקומה ג'.
גם אצלי היתה רגישות גדולה בשדיים תמיד בסוף ההריונות ולא אהבתי מגע של בעלי בהם. גם לאחר הלידה. בהנקה זה מגע והרגשה אחרת לגמרי. נהניתי להניק את שלושתם, ממש ממש מההתחלה. (הקטן עדיין יונק בכיף).

מסכימה עם התגובות שקיבלת מקומה ג מפלוניתית ועוד
רק רוצה להגיד לך שברוב סיפורי ההנקה שאני מכירה
הרצון הוא זה שהציל את המצב אם יש לך את זה מבפנים זה מעולה

ועוד דבר - קשה מאוד להתכונן להנקה אבל אפשר לנסות:

• ללמוד כמה דברים טכניים (אצלנו זה השתלב בקורס הכנה)
• להשיג טלפון של יועצת הנקה שמגיעה לביקורי בית ולדבר איתה עוד לפני הלידה
• להיות מודעת לכך שיכול להיות קשה אבל את מרבית הבעיות ניתן לפתור אם רוצים.

אצלי הקושי העיקרי היה רגישות בפטמות.
אני זוכרת את עצמי אומרת שההנקה היתה לי הרבה יותר קשה מההריון והלידה.
מתישהו זה השתנה והתחלתי להרגיש את היתרונות - הרבים מאוד לדעתי.

אולי בכלל את "שומרת את עצמך לתינוק" ולכן התחושה היתה כזו?
כן, חשבתי גם אולי משהו כזה

בן זוגי, בזמן מעשה אהבה, ניסה לינוק ממני, אבל פתאום התחושה היתה בלתי נסבלת מבחינתי והרחקתי אותו בעדינות.
אני מנחשת שתינוק שינסה לינוק ממך יעורר תחושות אחרות לגמרי - גם מפני שפיזית יש הבדל עצום בין תינוק למבוגר, וגם מפני שאחרי הלידה את נשטפת בהורמונים שמקלים על החיבור עם התינוק.
אולי בכלל את "שומרת את עצמך לתינוק" ולכן התחושה היתה כזו?
בקיצור, חבל להיכנס כבר עכשיו ל"סרטים" כמו
אולי חוסר אהבה לשדיים שלי. אולי משהו שקשור ליחסים עם אימי. אין לי מושג.

תודה לשתיכן. באמת נראה לי שעדיף לא להתעסק עם זה לפני הלידה, פן יתפוס העניין מימדים שאולי לא היה תופס אלמלא עשיתי מזה ביג דיל, משהו כמו נבואה שמגשימה את עצמה.

אוטוטו יקרה
אני לא הייתי הולכת לבדיקות לפני הלידה!
אפילו אם הם בדיקות אלטרנטיביות.
קודם הרגעי נא.
הפטמות שלי היו סופר רגישות בסוף ההריון.
כל אחת חווה את גופה אחרת,
והרגישויות משתנות , מאשה לאשה,
מהריון להריון , וגם במהלך ההריון.
ילדי בכורי לא ידע לינוק , ההנקה הלא מוצלחת בימים הראשונים
גרמה לפצעים כואבים בפטמות,
ובקושי להניק, ובכל זאת לא נתתי כל תחליף חלב!
אבל .........
הזמנתי יועצת הנקה שעזרה ותמכה וחיבקה
ואחרי 5 ימי התמודדות והתאמצות ,
הפרעוש למד לינוק כהלכה ,
וינק להנאת כולנו עד גיל שנתיים וחצי!
הפעוט השני נולד יודע לינוק
וחצי דקה אחרי לידתו כבר גמע את שני השדיים במלואם.
יש עם מי להתיעץ!
אל פחד ואל דאגה,
אפילו פה באתר יש מדריכות הנקה נהדרות,
נישמי עמוק והכיני עצמך ללידה שלך כאמא.
חיבוק גדול ולידה פשוטה וקלה.

לא הדגשתי: כל השיטות האלה טובות לטיפול כמובן גם במידה ותתעורר הבעיה אחרי הלידה.

אני עוד לא יודעת אם יש לי בעיה "כזותי", אבל במידה ותתעורר לאחר הלידה, למישהי/מישהו יש רעיון למי פונים כדי לטפל בה?
אם את רוצה, זה משהו שאת יכול לבדוק כבר עכשיו עוד לפני שהוא מתעורר. שיטות אנרגטיות למינהן יכולות לתת לך תשובות וגם לטפל זה: ביואנרגיה, תקשור, קינסיולוגיה, שיטת ipec ועוד. מבחן שריר לדוגמא שקיים בקינסיולוגיה ובאייפק יכול לתת לך תשובה של כן או לא לשאלה "האם יש לי בעיה רגשית עם מגע בשד לצורך הנקה?". כמובן שכדאי לשאול את השאלה בכמה ניסוחים ומכמה כיוונים.

בהצלחה, לידה טובה, ושפע חלב

אני בחודש תשיעי, לידה ראשונה, ופתאום עולים לי חששות בנושא:
תמיד היה לי ברור שאניק, שזה מאוד חשוב ובריא וכן הלאה. אתמול קרה דבר מוזר. בן זוגי, בזמן מעשה אהבה, ניסה לינוק ממני, אבל פתאום התחושה היתה בלתי נסבלת מבחינתי והרחקתי אותו בעדינות. חוסר רצון ואף התנגדות לתחושה המאוד אינטימית הזו בא דוקא עכשו, כשההורמונים ללידה מתחילים להיבנות (בד"כ אני מאוד נהנית מזה, וזה מגרה אותי מאוד, גם מנטלית). כאילו משהו נפשי מאוד עמוק צץ ועלה על פני השטח. אולי חוסר אהבה לשדיים שלי. אולי משהו שקשור ליחסים עם אימי. אין לי מושג.
פתאום חשבתי שזה עלול לקרות גם עם התינוקת הבאה עלינו לטובה ונבהלתי.
בראש הדף בין הסיבות לאי הנקה בשמת א כותבת
אלה בעיות רגשיות שיש לנשים בינן לבין עצמן, והן עולות בהקשר של ההנקה. לא כל אחת רוצה או יכולה לפתור בעיות כה עמוקות רק בגלל שילדה תינוק. לא כל אחת יודעת שיש לה בעיה כזאת. הרוב המכריע של האמהות פשוט מדחיקות את הסיבה האמיתית, והחברה מאפשרת להן את זה. זו לא אשמתן. זה משהו שעשו להן. מה לעשות.
זה כנראה מאוד נכון ופתאום נראה לי שזו הסיבה העיקרית לאי הנקה. אח"כ יש דיון בקשר לזה שנשים שיש להן בעיה כזו משקרות ולא מספרות את הסיבה האמיתית. זה נשמע לי בהחלט הגיוני. מי שיש לה בעיה רגשית זה בינה לבין עצמה ולא כל העולם צריך לדעת מזה, אז לא יפה לצלוב אותן בגלל זה.
קיצורו של עניין, אני עוד לא יודעת אם יש לי בעיה "כזותי", אבל במידה ותתעורר לאחר הלידה, למישהי/מישהו יש רעיון למי פונים כדי לטפל בה? אני מאוד רוצה להניק, ומעבר לזה, רואה בכך הזדמנות לפתור בעיות של עצמי שלא הכרתי עד כה.

זאת אני שוב, מהסיפור הטראומטי...
במשך כל ההריון העסיקו אותי מחשבות על הנקה - האם אנסה שוב? האם כדאי לקחת את הגלולה מראש,כדי לא להפגש שוב עם הנושא-כאילו שלא הייתי נפגשת...רמת החרדה שלי עלתה כל פעם שחשבתי על זה. בעלי, משפחתי וחברות קרובות תמכו מאוד, ואמרו שאעשה מה שיותר טוב לי,חלק ייעצו לנסות שוב,ואלו שיידעו יותר מה עברתי הציעו לי שעדיף אפילו לא לנסות,למרות שהם מאוד מאוד בעד הנקה. בסופו של דבר,מיד אחרי שילדתי, תומכת הלידה שאלה אותי אם אני רוצה לנסות, ועם כל הפחד והטראומה עשיתי את זה (רק מצד אחד כמובן) אני לא יודעת כמה היא באמת ינקה,אבל החיבור הראשוני הזה ביני לבינה היה ממש משמעותי וטוב. החזקתי מעמד יומיים, התפיסה לא היתה טובה,וכאב לי,וזה החזיר אותי אחורה ופשוט לא עמדתי בזה ,ולקחתי את הגלולה,עם המון רגשי אשמה,אך מצד שני ידעתי,פשוט ידעתי,שאני לא יכולה לשקוע לתוך הדיכאון הזה שוב.ואז כמה ימים אחרי זה השד התנפח ונהיה אדום,,הייתי עם חום,ולא האמנתי,זה קורה לי שוב! ועוד אחרי הגלולה,וכרוב,וכו'... (לרגע חשבתי שאולי זה עונש,וברגע אחר חשבתי שבכלל לא הייתי צריכה להתחיל...)
מסתבר שיש לי נטיה לדלקות שד. עם כמה שקשה לי רגשית שלא הנקתי,אני יודעת שהחלטתי החלטה נכונה לאז. רציתי שתחילת הקשר ביני לאלומה לא יהיה כמו בלידה הקודמת. ואכן,רק רציתי להיות האמא הכי טובה שאני, עם כל המגבלות שלי בנושא ההנקה,יכולה להיות .רציתי לשמוח באמהות,בתפקיד המדהים והאתגרי הזה, ולא הייתי מסוגלת לעשות את זה כשכל הזמן מהדהד הפחד מדלקת שתתפתח באופן פתאומי .אז זהו לעכשיו, מקוה שעניתי ...

כיום, עד כמה שאני יודעת, במקרה כזה יתנו לאמא תרופה להפסקת החלב
כיום, עד כמה שאני יודעת, פשוט לא יעשו כלום.
תרופה להפסקת החלב היא לא דבר של מה בכך. ונוסף על כל הצרות היא גם לא תמיד יעילה.

תארי לעצמך שהיתה לך חס וחלילה תאונת דרכים והיית מאושפזת כמה ימים בלי הכרה!
חס וחלילה וטפו טפו טפו, אבל אם דבר כזה קורה ובני המשפחה האחרים יודעים שההנקה חשובה לאמא, הם יכולים להתעקש ולשאוב חלב מהאמא מחוסרת ההכרה מספיק פעמים ביום, לתת את החלב השאוב לתינוק/ת ולשמר את מנגנון הייצור.
כיום, עד כמה שאני יודעת, במקרה כזה יתנו לאמא תרופה להפסקת החלב. זה משהו ששוה לחשוב עליו ולדבר עם בן הזוג או קרובים אחרים, שיידעו מראש שזה מה שאת רוצה.

ומה קרה עם הבת השנייה שלך? ניסית להיניק אותה? ההנקה הלכה?

אאוץ'...

עוד מישהי עברה אבסס שהצריך ניתוח שפגע בצינוריות החלב
הכרתי אחת כזאת, נדמה לי מהשרון או יותר צפונה, לפני אולי 6-7 שנים. אני זוכרת אותה וזוכרת את המקרה שלה, אבל לא זוכרת מי זאת, אז לא יכולה לזכור אם היא בבאופן או בכלל בארץ או מה.
אני זוכרת במעומעם שאצלה הבעיה היתה שהיתה לה בעיה, אבל היא ניסתה לטפל בזה רק על "אש קטנה". נסיון פה, נסיון שם, לא ממש הלכה לייעוץ הנקה אישי, והתוצאה היתה שהדלקת לא עברה אצלה המון זמן, הבעיה לא נפתרה, ובסוף התפתח אבצס. זה היה לה ממש נורא.
חשוב לציין לטובת אחרות, שאכן לא מומלץ לשאוב כי השאיבה מגדילה את הגודש - אבל זה בתנאי שמניקים מהשד המודלק. אם לא מניקים אז חייבים כמובן לשאוב, כי כל הבעיה נובעת מחלב שנשאר "תקוע" בשד וחייבים להוציא אותו. נראה גם שהדלקת התפתחה אצלך בגלל תפיסה לא טובה (היא לא תפסה טוב את השד, ולכן גם פצעה אותך). האם יועצת ההנקה שביקרה אותך היתה יועצת הנקה מוסמכת IBCLC? האם היה נסיון לתקן את צורת היניקה שלה?
בכל אופן החוויה שעברת נשמעת לי ממש נוראה וטראומטית.

עדיין יש לי רגשות אשמה כבדים שלא הנקתי יותר מחודשיים
חבל. הרי זה לא היה באשמתך! לפעמים קורים דברים ממש קשים, ולא את הכל אפשר לפתור. יש גם נסיבות.
תארי לעצמך שהיתה לך חס וחלילה תאונת דרכים והיית מאושפזת כמה ימים בלי הכרה! נכון שאז לא היית מאשימה את עצמך שלא יכולת להניק?
הרי אלה היו נסיבות שמחוץ לשליטתך. אני במקומך אולי הייתי כועסת על העצה הלא מקצועית של אחות בית החולים.

אאוץ'...

זאת פעם ראשונה שלי כאן,ורציתי לשתף אתכן במה שעברתי. אני אמא לשתי בנות מקסימות. אני לא יכולה לתאר במילים כמה רציתי להניק...את עוצמת האכזבה כשזה לא קרה כמו שציפיתי... כשהגדולה שלי היתה בת 10 ימים התפתחה לי דלקת חמורה מאוד,וזה לאחר שיועצת הנקה ביקרה אצלי פעמיים פלוס התיעצויות בטלפון...הייתי עם חום 41,עד שהייתי צריכה אוגמנטין,אך זה לא עזר. נקודה חשובה מאוד מאוד-הייתי בכאבי תופת,עם רעידות נוראיות,ובעלי אמר לי לשאוב אז הראתי לו בכל הספרים שכתוב ששאיבה לא עוזרת אלא מחמירה. לא הצלחתי להשיג את אותה יועצת,אז התקשרתי ליועצת מתנדבת בבי'ח שיילדתי,והיא גם אמרה לי לא לשאוב!
זאת היתה הטעות הטראגית שבגללה התפתח אבסס,נאלצתי להגיע לניתוח חירום -שבו ניקזו את המוגלה-החלב שעמד-טראומה נוראית שהשאירה צלקות פיזיות ורגשיות.
כנראה שזה היה יכול להמנע אם הייתי שואבת! כל הדברים האחרים שניסיתי לא עזרו-עיסיויים,מקלחות חמות וכו'...
במשך כל הזמן הזה הנקתי את הבת בצד השני למרות שהיו גם בו סדקים ענקיים,וזה כאב כל כך...עד שאחרי חודשיים נשברתי. כל הנקה גרמה לכך שהחיתוכים על השד המנותח לא הצליחו להיסגר בגלל החלב הזורם,וכל פעם שהסתכלתי על השד המנותח בכיתי (עדיין לפעמים,4 שנים אחרי...)
עדיין יש לי רגשות אשמה כבדים שלא הנקתי יותר מחודשיים,אך אני יודעת שעשיתי את המקסימום שלי.
האם עוד מישהי עברה אבסס שהצריך ניתוח שפגע בצינוריות החלב, ניתוח שהשאיר חותם של כאב,טראומה?
אשמח לשמוע ,כי בינתיים אני מרגישה מאוד לבד בעניין הזה...

מיצי החתולה - דברייך מתאימים בדיוק לדבריה של מונו נוקי. אמא שלך דיברה בדיוק מתוך כישלון ההנקה שלה.
היא פשוט לא ידעה שההנקה שלה נכשלה. וגם ההורים שמונו דיברה עליהם לא יודעים שההנקה שלהם נכשלה.
הדרך שלהם להתמודד עם העניין, בחברה אנטי-הנקה כמו שלנו, היא להחזיק במידע מוטעה ולהמשיך להפיץ אותו הלאה. זה מגן עליהם מפני רגשות אשמה ("מה לעשות, פשוט לא היה לי, זה לא באשמתי, אני עשיתי הכל בסדר, אבל זה לא היה אפשרי").

לדבריה הנשים שהיניקו נחשבו ברבריות ופרימיטיביות גם אמא שלי אומרת את זה. בשנות השבעים נשים לא העזו להניק בציבור בכלל. אימי לא הניקה אף אחד מילדיה, אותי, הבכורה, היא הניקה יומיים, עד ש"האחות אמרה לה שאין לה מספיק חלב"...

מונו נוקי, לדעתי לפעמים זה פשוט כי זה מה שהם באמת חושבים. אמא שלי הפסיקה להיניק אותי בגיל חודשיים כי לא היה לה מספיק חלב (כנראה שבאמת לא היה לה מספיק, למרות שכנראה שהסיבה שלא היה לה מספיק היה תפיסה שגויה שלי - פצעתי אותה מאד והיא השתמשה בפטמת זכוכית), וכשנולד בכורי (יצא מבי"ח 2400 ג'), היה לה מאד הגיוני לשאול אותי מדי פעם כשבכה או כשעלה רק מעט במשקל, אם אני בטוחה שיש לי מספיק חלב.

זו היתה שאלה הגיונית בעיניה, כי בדור שלה כמעט כל החברות שלה הפסיקו להיניק כי לא היה להן מספיק חלב, וכשאני נולדתי (74 במאה הקודמת ) היה מאד לא אופנתי להיניק, לדבריה הנשים שהיניקו נחשבו ברבריות ופרימיטיביות, כך שמי שהיניקה היתה רק מי שרצתה להיניק ושזה היה לה חשוב.

היום כשאני חושבת על זה, מזל שאני הייתי כל כך בטוחה בהנקה ורגועה שיש לו מספיק חלב, ולא מכירה מספיק תינוקות (ולכן לא יודעת שתינוק פחות מ - 3 ק"ג נראה נורא קטן), אחרת היא עוד היתה משכנעת אותי.

הסיפור הזה חוזר בהמון וריאציות, הרי כל מי שמיניקה שומעת כל מני סיפורים על איך רצו להיניק ואיך לא היה מספיק חלב

אבל הכי הכי קשה לי להתמודד עם אנשים שמעירים לי הערות מחלישות ומבלבלות(היום אני מתעלמת אבל בילד הראשון זה יותר קשה)"אולי אין לך מספיק חלב?" "אולי הילד לא ישן בלילה כי אין לך מספיק חלב" "הילד שלך יצא מפונק" "כדאי לגמול כשהוא קטן כי אחר כך יהיה יותר קשה לגמול"
ואיכשהו היום אני מבינה שזה מתוך כישלון הנקה שלהם ולא מתוך רצו לתקוף או להפחיד אותי כפי שנראה לי פעם.

פעם הבאה אני אקח אותך איתי בכיס
חחח אני חכמה גדולה בכתב. ב"זמן אמת" אני לא תמיד זוכרת את העצות האלה. (-: (זה כדי שתביני שגם מי שנשמע פה מצויין לא בהכרח מתפקד בצורה מושלמת תחת אש (-: ).

תודה בשמת אין כמוך זה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו. פעם הבאה אני אקח אותך איתי בכיס:-)

_כשהתינוק שלהם היה בן שבוע וצרח ללא הרף הם נתנו לו סימילק בעצת איזה אחות טיפ"ח והוא נרגע.
אני ממש לא יודעת מה להגיד. מצד אחדש ברור שאני אמפתית כי זה לא קל היה להם. מצד שני אני מרגישה צורך לבטא את העובדה שזה לא אומר שלא היה לה חלב. אבל בצורה שלא תגרום לרגשי אשם.
מה אומרים?_
בשלב ראשון - משקפים. זהו. בלבד.
כלומר, אומרים באמפתיה גמורה ובלי כוונה להוסיף אחרי זה אף מלה: באמת היה לכם קשה כשהוא נולד/עם התחלת ההנקה.
וזהו.
אחרי זה, נותנים להם לשפוך את הלב איך היה ומה היה.
ומשקפים.
"כן, זה נשמע ממש קשה. כן, זה מאוד מבהיל ומתסכל. כן, מאוד קשה כשתינוק כל כך קטן צורח כל כך ולא יודעים מה לעשות".
זהו.
ועוזר ותומך גם להכיר באוזניהם בזה, שהם עשו את הדבר הכי טוב אז: הם באמת פנו לבעלת מקצוע וביקשו הדרכה, קיבלו עצה, יישמו אותה, והיה ברור להם שזה עזר.
(מאיפה הם אמורים לדעת שאחות טיפת חלב הזאת לא הבינה כלום בהנקה? הרי יש אחיות שכן מבינות. )

ואם אחרי שאת מביעה אמפתיה, ומבינה כמה היתה להם חוויה נוראה, הם מוצאים צורך לשאול אותך אם זה לא אומר שלא היה חלב, רק אז את יכולה להגיד:
ראשית, האמת שאי אפשר לדעת מה היה. אז, אם היו הולכים ליועצת הנקה מוסמכת אפשר היה לאבחן. היום, בדיעבד, זה כמובן ניחוש.
שנית, יכול להיות שהבכי שלו היה קשור להנקה, ויכול להיות מסיבה אחרת. זה שהוא נרגע מהבקבוק זאת התנהגות מוכרת, שאין לה בהכרח קשר לרעב.
שלישית, שהבעיה הנפוצה ביותר היא לא שאין חלב, אלא שהתינוק לא מצליח לינוק כמו שצריך (לא פותח פה, לא נצמד כמו שצריך, ועוד) ומהצד השני אמא לא יודעת איך לעזור לו. אפשר לפתור את זה, אבל צריך ללכת למי שמבין בזה, כמו שלבעיית לב הולכים לקרדיולוג.
רביעית, שבוע אחרי הלידה אולי היה גודש שהקשה עליו לינוק (כלומר, היה יותר מדי חלב והוא לא הצליח!).
אפשר לשאול אותה, אם היא מספרת, כמה חיתולים היו, אם היא זוכרת, האם היה לה גודש שלושה-ארבעה ימים אחרי הלידה. אגב, שבוע אחרי הלידה או שמונה ימים? (כבר נתקלתי באמא שמספרת לי על בכי וצרחות ובסוף מתברר שכל הבלגן קורה אחרי הברית - כאילו, חותכים לתינוק והיא חושבת שהבעיה שלו היא שאין לה חלב... ). גם נתקלתי כבר בתינוק שנכנס להיסטריה יום לפני הברית - הרי ההורים מוטרפים והלחץ עובר לתינוק...

אבל שוב: מה להגיד? רק לשקף ולהביע אמפתיה למצוקה שהיתה להם ללא כל ספק.
רק אם שואלים אותך, לדעתך כמבינה בהנקה, מה היה שם, את שואלת כמה שאלות ואומרת להם שבהסתייגות אלה הניחושים שלך (יש עוד, לא מיציתי, אבל תגידי "רק לסבר את האוזן, אלה חלק מהאפשרויות השכיחות").
וכל מלה - בזהירות, ולחכות לראות איך הם מגיבים. להפסיק אם זה יותר מדי בשבילם. תבחרי מכל מה שכתבתי מה שנראה לך מתאים להגיד בתור דבר ראשון. נתתי לך "בופה" של אפשרויות, שיהיה.

שאלתי היא האם נראה לך שגם היום בגיל 1/2 שנה יש לי סיכוי להגביר את החלב ולהמעיט את התוספות?
שוקו, אני מציעה לך להתייעץ עם יועצת הנקה מוסמכת. שווה לפחות להרים טלפון ולשוחח.
אולי תנסי לקרוא גם את איך לחזור להניק אחרי הפסקה. זה אומנם לא בדיוק זה, אבל דומה ויש שם לא מעט מידע.

אמא של אורי,
מסתגלים. לומדים להתמודד עם השאיבות, ולהתנייד עם המשאבה ועם החלב בתיק קרור.
ובעיקר יש השלמה עם רוע הגזרה. זה מאמץ גדול, תענוג קטן, אבל למי שההנקה בנפשה זה פתרון.

אמנם אמרתי לך את זה כבר היום, אבל חייבת לומר לך שוב: הסיפור שלך מעורר השראה. והתפעלות.
וטוב שהוא כתוב כאן. יש הרבה מה ללמוד ממך.

אומרים שזה באמת נורא כמה חוסר ידע יש בממסד, שאנחנו כל כך רוצים לסמוך עליו. ואין בושה בלהגיד- הטעו אותי , לא היתי מספיק משכילה בנושא, ובגלל טעות אחת הכל התחיל להתפקשש. ובאמת אפשר להבין את זה, אחרי לידה, תינוק צורח, אמהות טריה ולא בטוחה. למי יש ראש להתחיל לפתור בעיות בדרך הארוכה? בגלל זה צריך להתכונן מראש.

אמא של אורי, תודה על העידוד.