לספר עכשיו - לכולם? גם לקטנים? (טווח הגילאים של ילדיי - שנה וחצי עד כמעט 12)
כן!
כמובן שאת בן השנה וחצי לא תקחי לשיחה, אבל אם הגדולים יידעו, תוכלי לדבר על זה בטבעיות ובחופשיות בבית.
הוא זה שהכי ירוויח כי זה יהיה חלק בלתי נפרד מהמציאות שלו - מההתחלה.
עוד מחשבה - אולי דווקא יש יתרון בזה שילד יגלה את הסוד מאוחר - בשלב שזהותו תגובש זה לא יפריע להתפתחות זהותו - היא כבר תיווצר. כן זה יכול להיות אפילו יותר כואב בגיל המאוחר אבל לא מסוכן.
לא ממש מדוייק.
הוא ייצור לעצמו זהות ואז יתברר שלו שהיא מבוססת על שקר.
ואז מה?
לבסס חדשה? על בסיס מה?
לחיות עם זו שיש? אבל זה לא האמת.
הזהות שנבנתה יכולה להתנפץ ולשלוח את הילד לשנים של חיפוש אחר זהותו האמיתי,
בלי שום יכולת לסמוך על מה שהוא יודע או מרגיש.
לגבי הבחירה,
לא אמרתי ולא חשבתי שהייתה קלה.
אל זו בחירה שנעשתה כי נתפסה אצל שניכם כנכונה.
"בחירה טבעית"
מהמקום הזה...
אם נספר לילדנו למחרת כל חבריהם ידעו וכל ההורים ו... יהיה בלגן גדול. יכולים להציק מאוד - השערותיי הפרנואידליות מבוססות על ניסיוני הקודם בשכונה דומה. אין לנו אפשרות לעבור דירה כרגע. מצד שני להעמיס על הילדים שמירת הסוד נראה גרוע מכל.
לשמור על זה בסוד = מה שעשית זה לא בסדר. זה הקושי.
בואי תבחני את זה ממקום אחר. חינוך ביתי.
זהו אקט חריג בחברה שזוכה לביקורת רבה מאוכלוסיות שמרניות
מבחינה חוקית הוא כמעט דומה.
חינוך ביתי הוא לא משהו שהיית מסתירה, נכון? (או שאולי כן ?!??)
אם זה מרגיש לך נכון לעשות מבחינה פנימית, את זה כדאי להנחיל לילדייך.
אין לך מה להתבייש במה שאת עושה אלא אם את מרגישה ברמה כלשהי (מצפונית, דתית, או אחרת)
שאת עושה משהו לא טוב / לא נכון / מזיק / מסוכן וכדומה.
שימי לב שאני בכלל לא מתייחסת לדעתי על מעשייך או לדעות של כל אחד אחר.
תגובת הסביבה היא שיקוף של כמה את שלמה עם החלטותייך.
כך יגיבו ילדייך אחרי ההלם הראשוני, וכך תגיב הסביבה.
ובעוד כמה שנים, זה יתמקם במקום כלשהו בתודעה הקהילתית ולא ידהים עוד איש.
יכולים להציק מאוד
נכון לכל עניין (צבע, גובה, משקל, מבנה משפחתי, חנוניות, גאונות, הפרעות קשב, או נקודת חן על המצח)
הכל תלוי בביטחון
שלך וביכולת שלך לצייד את ילדייך בתחושה שהם בסדר כמו שהם.
למשל:
ההחלטות שלכם נעשו מתוך אהבה, הילדים באו מתוך אהבה,
ולכן הם יכולים לצעוד זקופים - אין שום דבר רע באהבה.
מאהבה יכולים לבוא רק דברים טובים, כמו המשפחה האוהבת שלכם.
כמובן, שבעצם שאלתך, ובעצם העובדה שעד היום העניין הוסתר,
ניתן ללמוד שאת עוד לא בטוחה שכך הוא.
[u]לספר עכשיו - לכולם? גם לקטנים? (טווח הגילאים של ילדיי - שנה וחצי עד כמעט 12)[/u]
כן!
כמובן שאת בן השנה וחצי לא תקחי לשיחה, אבל אם הגדולים יידעו, תוכלי לדבר על זה בטבעיות ובחופשיות בבית.
הוא זה שהכי ירוויח כי זה יהיה חלק בלתי נפרד מהמציאות שלו - מההתחלה.
[u]עוד מחשבה - אולי דווקא יש יתרון בזה שילד יגלה את הסוד מאוחר - בשלב שזהותו תגובש זה לא יפריע להתפתחות זהותו - היא כבר תיווצר. כן זה יכול להיות אפילו יותר כואב בגיל המאוחר אבל לא מסוכן.[/u]
לא ממש מדוייק.
הוא ייצור לעצמו זהות ואז יתברר שלו שהיא מבוססת על שקר.
ואז מה?
לבסס חדשה? על בסיס מה?
לחיות עם זו שיש? אבל זה לא האמת.
הזהות שנבנתה יכולה להתנפץ ולשלוח את הילד לשנים של חיפוש אחר זהותו האמיתי,
בלי שום יכולת לסמוך על מה שהוא יודע או מרגיש.
לגבי הבחירה,
לא אמרתי ולא חשבתי שהייתה קלה.
אל זו בחירה שנעשתה כי נתפסה אצל שניכם כנכונה.
"בחירה טבעית" |>| מהמקום הזה...
[u]אם נספר לילדנו למחרת כל חבריהם ידעו וכל ההורים ו... יהיה בלגן גדול. יכולים להציק מאוד - השערותיי הפרנואידליות מבוססות על ניסיוני הקודם בשכונה דומה. אין לנו אפשרות לעבור דירה כרגע. מצד שני להעמיס על הילדים שמירת הסוד נראה גרוע מכל.[/u]
לשמור על זה בסוד = מה שעשית זה לא בסדר. זה הקושי.
בואי תבחני את זה ממקום אחר. חינוך ביתי.
זהו אקט חריג בחברה שזוכה לביקורת רבה מאוכלוסיות שמרניות
מבחינה חוקית הוא כמעט דומה.
חינוך ביתי הוא לא משהו שהיית מסתירה, נכון? (או שאולי כן ?!??)
אם זה מרגיש לך נכון לעשות מבחינה פנימית, את זה כדאי להנחיל לילדייך.
אין לך מה להתבייש במה שאת עושה אלא אם את מרגישה ברמה כלשהי (מצפונית, דתית, או אחרת)
שאת עושה משהו לא טוב / לא נכון / מזיק / מסוכן וכדומה.
שימי לב שאני בכלל לא מתייחסת לדעתי על מעשייך או לדעות של כל אחד אחר.
תגובת הסביבה היא שיקוף של כמה את שלמה עם החלטותייך.
כך יגיבו ילדייך אחרי ההלם הראשוני, וכך תגיב הסביבה.
ובעוד כמה שנים, זה יתמקם במקום כלשהו בתודעה הקהילתית ולא ידהים עוד איש.
[u]יכולים להציק מאוד[/u]
נכון לכל עניין (צבע, גובה, משקל, מבנה משפחתי, חנוניות, גאונות, הפרעות קשב, או נקודת חן על המצח)
הכל תלוי בביטחון [b]שלך[/b] וביכולת שלך לצייד את ילדייך בתחושה שהם בסדר כמו שהם.
למשל:
ההחלטות שלכם נעשו מתוך אהבה, הילדים באו מתוך אהבה,
ולכן הם יכולים לצעוד זקופים - אין שום דבר רע באהבה.
מאהבה יכולים לבוא רק דברים טובים, כמו המשפחה האוהבת שלכם.
כמובן, שבעצם שאלתך, ובעצם העובדה שעד היום העניין הוסתר,
ניתן ללמוד שאת עוד לא בטוחה שכך הוא.
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.