על ידי בשמת_א* » 22 ספטמבר 2013, 18:57
מדובר בתינוקת בת 5 חודשים!
למה היא אמורה לשחק "לבד"?
למה היא אמורה לאהוב להיות לבד בעגלה?
כשאת כותבת "אוכל" למה את מתכוונת? היא לא יונקת?
האם נכון שלתת מענה לכל בכי, להיות הליצן הפרטי שלה, להרים על הידיים תמיד כשהיא רוצה, להאכיל אותה כשהיא רוצה... זה בסדר
לא, מה פתאום:
אסור לתת מענה לכל בכי. הרי תינוק אנושי צריך לגדול לבד בכלוב וללא מגע יד אדם, ללא חיוך, ללא חיבוק וללא טיפול.
אסור להרים על הידיים כי כאמור תינוק אנושי לא נועד לגדול בתוך מגע וקשר אנושי אלא לבד בכלוב.
אסור להאכיל אותה כשהיא רוצה. צריך להרעיב אותה כשהיא רעבה, שתלמד לקח שאוכלים רק כשסבתא קובעת (לפי הרעב של סבתא? לפי שעון יוון?) ובשום פנים ואופן לא לפי סימני הרעב של התינוקת. אחרת איך היא תלמד להפסיק להקשיב לגוף שלה ולפתח השמנת יתר כמו כולם?
בקיצור:
יכול להיות שכדאי לך לתת קצת יותר חופש לסבתא לבלות בלעדיכן, עם כל כך הרבה החנקה, ביקורת וחסימות?
היא שכחה שתינוקות הם בני אדם ולא בובות קטנות, או שגם אתכן היא גידלה בלי שום התייחסות לצרכים האנושיים הכי בסיסיים שלכם ליחס, לקשר, למגע, לשתייה כשצמאים ולאכילה כשרעבים?
תינוקות נורמליים לא אוהבים את העגלה.
ראשית היא הורסת להם את היציבה הטבעית הנכונה של עמוד השידרה (וכך גם סלקלים, טרמפולינות ומתקנים דומים, גורמים ממש נזק בלתי הפיך ליציבה)-
שנית, מבחינה ביולוגית הם מתוכנתים להיות על מישהו, במגע רציף עם גוף של אדם אחר, ולכן הם מביעים אי שביעות רצון כאשר מנתקים אותם.
הביטוי "הליצן הפרטי שלה" הוא בוודאי לא שלך, כי באמת - את אמא שלה. את אמורה ליהנות ממנה, לשמוח כשהיא צוחקת, ליהנות להצחיק אותה, לשחק איתה, לעשות כיף איתה, לשעשע אותה אבל בעיקר להשתעשע ממנה. זו התינוקת הראשונה שלך והיא כל כך פיצית, בסך הכל בת 5 חודשים. זה בדיוק הזמן לצבור איתה זכרונות ינקות מאושרים, ולשלב אותה כמה שיותר בטבעיות בחיים.
האם ניסית מנשא? הרבה יותר קל לשים אותה על הגב במנשא ולעשות את עבודות הבית כשהיא במגע איתך, נהנית לראות את העולם מגובה עיניים, מחזיקה איזה צעצוע ואת יכולה לעשות את כל ענייני המבוגרים - לבשל, לנקות, לרחוץ כלים, לכבס, לתלות, לקפל, לעשות טלפונים, ללכת ולחזור.
האם לתת לה צעצועים ולשעשע כשהיא בוכה - זה הגיוני?
קודם כל הייתי שואלת - מדוע היא בוכה?
האם היא בוכה מחוסר צעצועים?
היא היא בוכה מחוסר שעשוע?
או שהיא בוכה כי היא צמאה או רעבה או זקוקה לחיבוק עכשיו?
ואחרי שניסינו להבין, מה הסיבה לבכי - ננסה לתת מענה ישיר לגורם.
אם היא צמאה - אז זה רעיון רע מאוד לנופף מולה בצעצוע ולנסות להצחיק אותה, במקום לתת לה חלב.
אם היא רעבה - אז זה רעיון רע מאוד לשעשע אותה בצעצועים במקום לתת לה חלב.
אם היא זקוקה למגע ולחיבוק (מה שמכונה "על הידיים" פשוט מפני שבגיל 5 חודשים זו הדרך לחבק) - אז זה גם כן לא נראה לי רעיון כל כך טוב לנסות לשעשע אותה בצעצוע.
השאלה הבאה היא: מה עובד?
כאשר היא בוכה, מה עובד הכי טוב? האם עובד לך לתת לה חלב/להניק כשהיא בוכה מצמא/מרעב? האם עובד לך להרים אותה על הידיים?
אם כן, אז למה ללכת לצעצועים כשהדרכים הבסיסיות והפשוטות יותר עובדות?
למעשה החשש עם צעצועים הוא, שבמקום להרגיל את התינוק להיות קשור אלינו, ולחפש קשר טבעי, אנושי, עם האנשים האהובים - אנחנו מרגילים אותו לחפש ניחומים בחפצים (בצרכנות, בדברים מפלסטיק), שזה תחליף מלאכותי ובעייתי לקשר אנושי חם וטבעי.
ולמה? הרי יש לתינוקת שלך אמא אוהבת, ששמחה ורוצה להיות איתה בקשר.
אין שום צורך ב"גבולות" אף פעם, אבל בטח לא עם תינוקות קטנים שתלויים בנו לחלוטין, שלא יכולים לדאוג לעצמם לאוכל, לשתייה, לתנועה, לזוז ממקום למקום, להישרדות הכי בסיסית.
קיצור מה לעשות כנגד החשש שהתינוקת מפונקת?
להיפגש כמה שפחות עם אנשים שמחזיקים בחשש הזה כדי שלא להידבק מהם?
היא בסך הכל מערערת אותך.
מערערת את הביטחון שלך כאמא, מערערת את ההנאה שלך מהתינוקת המתוקה שלך, מערערת את האמונות שלך לגבי הטיפול הטוב בתינוקת שלך.
ובשביל מה?
מה יוצא לה מזה שהיא מנסה להכניס לך תחושות רעות נגד התינוקת שלך? ולפרש לרעה את הצרכים הכי בסיסיים שלה?
האמת, עצוב נורא.
מדובר בתינוקת בת 5 חודשים!
למה היא אמורה לשחק "לבד"?
למה היא אמורה לאהוב להיות לבד בעגלה?
כשאת כותבת "אוכל" למה את מתכוונת? היא לא יונקת?
[u]האם נכון שלתת מענה לכל בכי, להיות הליצן הפרטי שלה, להרים על הידיים תמיד כשהיא רוצה, להאכיל אותה כשהיא רוצה... זה בסדר[/u]
לא, מה פתאום:
אסור לתת מענה לכל בכי. הרי תינוק אנושי צריך לגדול לבד בכלוב וללא מגע יד אדם, ללא חיוך, ללא חיבוק וללא טיפול.
אסור להרים על הידיים כי כאמור תינוק אנושי לא נועד לגדול בתוך מגע וקשר אנושי אלא לבד בכלוב.
אסור להאכיל אותה כשהיא רוצה. צריך להרעיב אותה כשהיא רעבה, שתלמד לקח שאוכלים רק כשסבתא קובעת (לפי הרעב של סבתא? לפי שעון יוון?) ובשום פנים ואופן לא לפי סימני הרעב של התינוקת. אחרת איך היא תלמד להפסיק להקשיב לגוף שלה ולפתח השמנת יתר כמו כולם?
בקיצור:
יכול להיות שכדאי לך לתת קצת יותר חופש לסבתא לבלות בלעדיכן, עם כל כך הרבה החנקה, ביקורת וחסימות?
היא שכחה שתינוקות הם בני אדם ולא בובות קטנות, או שגם אתכן היא גידלה בלי שום התייחסות לצרכים האנושיים הכי בסיסיים שלכם ליחס, לקשר, למגע, לשתייה כשצמאים ולאכילה כשרעבים?
תינוקות נורמליים לא אוהבים את העגלה.
ראשית היא הורסת להם את היציבה הטבעית הנכונה של עמוד השידרה (וכך גם סלקלים, טרמפולינות ומתקנים דומים, גורמים ממש נזק בלתי הפיך ליציבה)-
שנית, מבחינה ביולוגית הם מתוכנתים להיות על מישהו, במגע רציף עם גוף של אדם אחר, ולכן הם מביעים אי שביעות רצון כאשר מנתקים אותם.
הביטוי "הליצן הפרטי שלה" הוא בוודאי לא שלך, כי באמת - את אמא שלה. את אמורה [b]ליהנות[/b] ממנה, לשמוח כשהיא צוחקת, [b]ליהנות[/b] להצחיק אותה, לשחק איתה, לעשות כיף איתה, לשעשע אותה אבל בעיקר להשתעשע ממנה. זו התינוקת הראשונה שלך והיא כל כך פיצית, בסך הכל בת 5 חודשים. זה בדיוק הזמן לצבור איתה זכרונות ינקות מאושרים, ולשלב אותה כמה שיותר בטבעיות בחיים.
האם ניסית מנשא? הרבה יותר קל לשים אותה על הגב במנשא ולעשות את עבודות הבית כשהיא במגע איתך, נהנית לראות את העולם מגובה עיניים, מחזיקה איזה צעצוע ואת יכולה לעשות את כל ענייני המבוגרים - לבשל, לנקות, לרחוץ כלים, לכבס, לתלות, לקפל, לעשות טלפונים, ללכת ולחזור.
[u]האם לתת לה צעצועים ולשעשע כשהיא בוכה - זה הגיוני?[/u]
קודם כל הייתי שואלת - מדוע היא בוכה?
האם היא בוכה מחוסר צעצועים?
היא היא בוכה מחוסר שעשוע?
או שהיא בוכה כי היא צמאה או רעבה או זקוקה לחיבוק עכשיו?
ואחרי שניסינו להבין, מה הסיבה לבכי - ננסה לתת מענה ישיר לגורם.
אם היא צמאה - אז זה רעיון רע מאוד לנופף מולה בצעצוע ולנסות להצחיק אותה, במקום לתת לה חלב.
אם היא רעבה - אז זה רעיון רע מאוד לשעשע אותה בצעצועים במקום לתת לה חלב.
אם היא זקוקה למגע ולחיבוק (מה שמכונה "על הידיים" פשוט מפני שבגיל 5 חודשים זו הדרך לחבק) - אז זה גם כן לא נראה לי רעיון כל כך טוב לנסות לשעשע אותה בצעצוע.
השאלה הבאה היא: מה עובד?
כאשר היא בוכה, מה עובד הכי טוב? האם עובד לך לתת לה חלב/להניק כשהיא בוכה מצמא/מרעב? האם עובד לך להרים אותה על הידיים?
אם כן, אז למה ללכת לצעצועים כשהדרכים הבסיסיות והפשוטות יותר עובדות?
למעשה החשש עם צעצועים הוא, שבמקום להרגיל את התינוק להיות קשור אלינו, ולחפש קשר טבעי, אנושי, עם האנשים האהובים - אנחנו מרגילים אותו לחפש ניחומים בחפצים (בצרכנות, בדברים מפלסטיק), שזה תחליף מלאכותי ובעייתי לקשר אנושי חם וטבעי.
ולמה? הרי יש לתינוקת שלך אמא אוהבת, ששמחה ורוצה להיות איתה בקשר.
אין שום צורך ב"גבולות" אף פעם, אבל בטח לא עם תינוקות קטנים שתלויים בנו לחלוטין, שלא יכולים לדאוג לעצמם לאוכל, לשתייה, לתנועה, לזוז ממקום למקום, להישרדות הכי בסיסית.
[u]קיצור מה לעשות כנגד החשש שהתינוקת מפונקת?[/u]
להיפגש כמה שפחות עם אנשים שמחזיקים בחשש הזה כדי שלא להידבק מהם?
היא בסך הכל מערערת אותך.
מערערת את הביטחון שלך כאמא, מערערת את ההנאה שלך מהתינוקת המתוקה שלך, מערערת את האמונות שלך לגבי הטיפול הטוב בתינוקת שלך.
ובשביל מה?
מה יוצא לה מזה שהיא מנסה להכניס לך תחושות רעות נגד התינוקת שלך? ולפרש לרעה את הצרכים הכי בסיסיים שלה?
האמת, עצוב נורא.