על ידי חלוקית_נחל* » 22 מאי 2009, 18:13
הי סבתא בדרך,
איזה כיף למשפחתך,
נכנסתי גם להרגיעך, שאצלנו, הוריו של בעלי על אף ריחוק גיאוגרפי, קרובים ומעורבים יותר בחיי בנותינו פשוט כי הם רוצים ומשתדלים ואימי למרות הקירבה הגיאוגרפית מרוחקת יותר. גם סופשבוע של פעם בשבועיים יכול להתוות קשר משמעותי. הכול תלוי ברצון ובכוונה ובהשתדלות.
הקסם בעיני הוא היכולת לראות את מי שעומד מולך ולהבין ממנו מהם צרכיו, לנסות לחשוב על כלתך ובנך ולא עלייך כסבתא ולא על הרך הנולד. לא על סיפוק צרכייך בסיטואציה, הרצון והכמיהה להחזיק אותו לדוג', אלא באמת עליהם. מה שתשיגי יהיה בזכות ולא כי צריך או חייבים... כי לא חייבים לך כלום, כשפועלים מתוך חובה הקשר הוא קורקטי וענייני, לצאת לידי חובה... וזה לא מה שאת מייחלת לו.
אל תדאגי מההורמונים, אחרי לידה ראשונה כול כך קשששששששששה שנראה לי שתמיד שמחים לעזרה. חמתי ביקשה להיות אצלי את הימים הראשונים, בגלל המרחק, כדי שתוכל להכיר את בתנו וזה היה מקסים בעיני, ההתייחסות אליה כאל אדם שלם ומלא למן הרגע הראשון, היא הייתה רגישה מספיק לצאת ולתת מרווח נשימה כשצריך, עזרה המון בבית, בישלה, ניקתה, כביסה וכו', עזרה לקלח את הילדה.
הייתי נמנעת מלהציע דולה או מנשא, אולי הייתי מתעניינת אם חשבו על הלידה, מה היו רוצים שיהיה, אם חושבים שיזדקקו לעזרה וכו', מאוד בעדינות, הם כבר יודעים שאת "באופנית" ולכן בוודאי יפנו אלייך כשתתעורר שאלה בנושא...
בניית הקשר עם הנכדים, כמו כול קשר, מבוססת על השקעה, עקביות וכפי שאמרתי רצון טוב והשתדלות, ובמקרה זה גם כיבוד ההורים ודרכם, אחרת יהיו מתחים. אין קיצורי דרך. אמא שלי מנסה בדרך הקלה, לקנות את לב הבנות בשוקולד וגלידה תעשייתית וזה לא הולך. היא אמנם מרוויחה נצחון קטן בארוחה שבלאת ברירה אני מאפשרת לבתי לטעום אחרי אינספור מניפולציות מצידה, אבל המחיר שהיא משלמת על כך הוא יקר מאוד, גם אם אינה מודעת לו.
גם חמתי דוגלת במזון בריא, ומתמודדת בגבורה עם בניה חובבי הג'אנק, הקולה והקמח הלבן. יש דברים שהיא מאפשרת וכאלו שהיא לא מגישה אצלה. כשהדברים גלויים ויש השתדלות ונכונות להתגמש ולמצוא פתרונות הכול טוב ומסתדר, על אף השקפות עולם שונות
הי סבתא בדרך,
איזה כיף למשפחתך,
נכנסתי גם להרגיעך, שאצלנו, הוריו של בעלי על אף ריחוק גיאוגרפי, קרובים ומעורבים יותר בחיי בנותינו פשוט כי הם רוצים ומשתדלים ואימי למרות הקירבה הגיאוגרפית מרוחקת יותר. גם סופשבוע של פעם בשבועיים יכול להתוות קשר משמעותי. הכול תלוי ברצון ובכוונה ובהשתדלות.
הקסם בעיני הוא היכולת לראות את מי שעומד מולך ולהבין ממנו מהם צרכיו, לנסות לחשוב על כלתך ובנך ולא עלייך כסבתא ולא על הרך הנולד. לא על סיפוק צרכייך בסיטואציה, הרצון והכמיהה להחזיק אותו לדוג', אלא באמת עליהם. מה שתשיגי יהיה בזכות ולא כי צריך או חייבים... כי לא חייבים לך כלום, כשפועלים מתוך חובה הקשר הוא קורקטי וענייני, לצאת לידי חובה... וזה לא מה שאת מייחלת לו.
אל תדאגי מההורמונים, אחרי לידה ראשונה כול כך קשששששששששה שנראה לי שתמיד שמחים לעזרה. חמתי ביקשה להיות אצלי את הימים הראשונים, בגלל המרחק, כדי שתוכל להכיר את בתנו וזה היה מקסים בעיני, ההתייחסות אליה כאל אדם שלם ומלא למן הרגע הראשון, היא הייתה רגישה מספיק לצאת ולתת מרווח נשימה כשצריך, עזרה המון בבית, בישלה, ניקתה, כביסה וכו', עזרה לקלח את הילדה.
הייתי נמנעת מלהציע דולה או מנשא, אולי הייתי מתעניינת אם חשבו על הלידה, מה היו רוצים שיהיה, אם חושבים שיזדקקו לעזרה וכו', מאוד בעדינות, הם כבר יודעים שאת "באופנית" ולכן בוודאי יפנו אלייך כשתתעורר שאלה בנושא...
בניית הקשר עם הנכדים, כמו כול קשר, מבוססת על השקעה, עקביות וכפי שאמרתי רצון טוב והשתדלות, ובמקרה זה גם כיבוד ההורים ודרכם, אחרת יהיו מתחים. אין קיצורי דרך. אמא שלי מנסה בדרך הקלה, לקנות את לב הבנות בשוקולד וגלידה תעשייתית וזה לא הולך. היא אמנם מרוויחה נצחון קטן בארוחה שבלאת ברירה אני מאפשרת לבתי לטעום אחרי אינספור מניפולציות מצידה, אבל המחיר שהיא משלמת על כך הוא יקר מאוד, גם אם אינה מודעת לו.
גם חמתי דוגלת במזון בריא, ומתמודדת בגבורה עם בניה חובבי הג'אנק, הקולה והקמח הלבן. יש דברים שהיא מאפשרת וכאלו שהיא לא מגישה אצלה. כשהדברים גלויים ויש השתדלות ונכונות להתגמש ולמצוא פתרונות הכול טוב ומסתדר, על אף השקפות עולם שונות |L|