באופן טבעי

על ידי סאלי_תדמור* » 26 מאי 2014, 15:34

שלום אנשים יקרים... לוקחת הפסקה של 3 חודשים מהפייסבוק וגם מכאן. אתם קהילה מדהימה ואני אתגעגע בטירוף. אבל אני צריכה קצת שקט וזמן לחשוב.
אפשר לפנות אלי בשמחה לאימון והדרכה עם העסק, וגם אצל אפרת סולומון הבאופנית המהממת דרך "האתר שלי" www.tadmor.biz
להתראות בקרוב @}

בואי, צלצול! את רק באנגליה... אני באוקטובר באה לאנגליה לסאמרסקול התמקדות...
זה יהיה אדיר כי כשעובדים קבוצה של מאמנים ומטפלים העומק מטורף והקצב מהיר בטירוף... זה כמו טריפ זה מהמם.
חגיגת האביב למתמקדים היא ב - 23-24 במאי.
לגבי המרץ - תודה @} זה נושא שלם. שורה תחתונה אני לומדת לעשות דברים ממש בקלות ובזריזות עם מעט סיפורים סביב זה והשקעה מדויקת של בדיוק מה שצריך לעשות ומתי שצריך לעשות את זה. חלק מהשיעורים שלי. גם יש לי אסיסטנטים שעוזרים הרבה.

על ידי ציל_צול* » 23 אפריל 2014, 07:30

סאלי, הפכת לחברת הפקות?
איך נראה כיף, יא אללה.
תגידי, איך היה הקודם שארגנת? חשבתי עליכם.
וסחטיין על המרץ.

עוד חלום שלי שמתגשם, ריטריט התמקדות במדבר - למאמנים ולמטפלים.
ללמוד כלי חזק ביותר, גם לעצמנו גם ללקוחות.
לפעול מתוך שלווה ולבנות לעצמנו תמיכה רגשית מושלמת.
שפע המלצות.

באתי לפרגן על סוף השבוע שאת שותפה לארגונו.
תודה צילצול

באמת נראה לי מרגש וכיף אחד גדול.
איזה כיף היה אם היית יכולה לבוא...
אם יש לך כמה מתמקדים שאת מכירה את יכולה לשלוח להם לינק.

על ידי ציל_צול* » 25 פברואר 2014, 12:42

באתי לפרגן על סוף השבוע שאת שותפה לארגונו.
הוא נראה פשוט ממתק, ואם הייתי בישראל בטוח הייתי באה.
כל הכבוד על היוזמה והתכנון המרשים. התוכנייה נראית ממש... ללקק את האצבעות.
תבלו.

מושג שלמדתי מסת' גודין ושינה לי הרבה בחשיבה - לרמות. ללמוד איך לרמות ומהי ההצעה שלי, איך לרמות.

אם מישהי נדלקה על "התמקדות" ומעדיפה עבודה אישית מאשר קורס, אבל עבודה איתי יקרה מדי - סוף סוף יש לי אסיסטנטית מעולה שלמדה איתי קרוב ל - 4 שנים. המלצה חמה על התמקדות עם אפרת סולומון (הבאופנית...).

תודה שענית והתייחסת. יפה מצידך.
נעים שאת כותבת את זה @}
אבל באמת בכיף.
יש לי כמה אג'נדות, שיניים (וחניכיים) היא אחת מהן...

לגמרי התכוונתי מה שהרופאה אמרה. קודם הנקיון עם הפרי או הירק ואז הצחצוח. לא במקום צחצוח. אגב, היא אוהבת סלרי? אדיר נדמה לי שאצלי מנקה הכי טוב. טוב, לא יותר טוב מפטרוזיליה אבל את זה אני לא מצפה מילדה ללעוס פטרוזיליה. גזר אופציה טובה. מלפפון לא קשה אבל מיימי וגם מנקה נחמד.

על ידי ציל_צול* » 04 פברואר 2014, 00:36

תודה @}

על ידי פלונית* » 03 פברואר 2014, 23:39

תודה שענית והתייחסת. יפה מצידך.
האם יש סימוכין לעניין התפוח?
אז היינו היום אצל רופאה. לטענתה, כל פרי/ירק קשה (למשל גם גזר) יכול לסייע, כי המזון הדביק נדבק לפרי הקשה ויוצא איתו מהחריצי השיניים. מה שכן, הרופאה טענה שזו"עזרה ראשונה", אם נמצאים בגינה ואוכלים חטיף, אז כדאי אח"כ לאכול תפוח. בבית- כדאי לצחצח. גם תפוח עשוי, בסופו של דבר, להתקע בשיניים ושינה איתו עלולה לגרום לעששת.

האם יש לך סימוכין לעניין התפוח? כי שמעתי על סגולותיו כמנקה, אך גם את ההיפך.
לצערי לא. אני ממש מרגישה את זה על השיניים שלי. במיוחד את הירוק.

על ידי פלונית* » 02 פברואר 2014, 23:58

תודה על תשובתך בעניין השיניים בכיכר.
האם יש לך סימוכין לעניין התפוח? כי שמעתי על סגולותיו כמנקה, אך גם את ההיפך.
הבת שלי, אגב, אוכלת המון תפוחים מכל המינים. לא ניכר בסיוע שלהם /-:

על ידי ציל_צול* » 25 נובמבר 2013, 11:50

אולי השקט הזה הוא מה שמושך אותנו לבאופן: שלא כל דבר יוצר כל כך הרבה רעש מיידי, ואז יותר קל להתרכז ולהקשיב באמת
כל מילה...

נראה לי שבאופן לא מוצלח להפצה ויראלית. הוא יוצר דברים כרוניים
יש בזה משהו. דיונים ארוכים שנמשכים לאורך זמן. בפייסבוק הכל טס אחורה ונמחק.
אולי בגלל זה אני אוהבת גם את באופן @}

על ידי מצ'רה* » 25 נובמבר 2013, 08:39

סאלי
אולי השקט הזה הוא מה שמושך אותנו לבאופן: שלא כל דבר יוצר כל כך הרבה רעש מיידי, ואז יותר קל להתרכז ולהקשיב באמת
נראה לי שבאופן לא מוצלח להפצה ויראלית. הוא יוצר דברים כרוניים (-:

מעניין לפעמים ההבדל בין הפלטפורמות. העליתי את הסרטון לפייסבוק, מיד אנשים משתפים אותו, מגיבים... כאן דממה.
אוקי, מקבלת באהבה

סרטון חדש - איך להחליט החלטות בקלות במהירות ובכוון טוב. 4 דקות - תהנו

אני טוענת שחוץ ממחמאות כאלו יש מחמאות אחרות.
דיון נפלא על סוגי מחמאות שונים.
בהחלט יש הבדל בין סוגים שונים.
מכיון שרוב האנשים מחמיאים על כישורים, והטענה היא שזה מזיק - זו בעיה.
אבל מחמאה על השקעה או פשוט משהו מאוד קונקרטי כמו "איזה ציור כחול ציירת!" היא באמת משהו אחר לגמרי.

מסכימה שחלק מהבעיה עם מחמאות היא בחוסר הכנות שבהן.
למשל הסיפור עם ביתי (מה שבמאמר). להחמיא לה "את כל כך מוכשרת בהתעמלות" היה קשקוש בלבוש ועלבון לאינטלגנציה (כן? אם אני כ"כ מוכשרת למה הן עושות עמידת ידיים, ואני לא?), אבל להחמיא לה על ההשקעה שלה היה כן מאוד. ואכן זה שינה את כל התמונה.

האמת שיש לי כל כך הרבה עבודה שאני לא יכולה כרגע לשקול כמו שצריך בדיון הזה.
אבל נהניתי לקרוא כל שורה ושורה שכתבתן. תודה רבה @}

מה פתאום? אני לא חושבת שאפשר לאבחן כישרון במתמטיקה. כדי לאבחן משהו בצורה אובייקטיבית צריך להגדיר אותו היטב.

אני כן חושבת שכישרון במתמטיקה מכיל משהו. כשלמדנו גיאומטריה <ואפשר לעשות את זה גם בלי מערכת חינוך> היו נערים שיש ראו את הפתרון - פשוט ראו. והיו כאלו שלא ראו, והיו צריכים לפתור טכנית.
היו אנשים שראו אינטואיטיבית את התשובה הנכונה לשאלה, לפעמים תוך שימוש בעקרון מתמטי שעדיין לא למדנו, אך הוא נכון, והיו כאלו שהלכו בצורה הטכנית.

אני לא חושבת שיש כישרון אחד מסויים למתמטיקה. מתמטיקה היא מגוון רחב של נושאים. אני למשל, נתקעת ברעיון של עוצמה של קבוצות. אין לי הבנה אינטואיטיבית של הנושא. אבל יש לי הבנה אינטואיטיבית של גיאומטריה אוקלידית.

אגב, לבחון הבנה אינטואיטיבית של גיאומטריה אוקלידית זה אומנם אפשרי, אבל אני לא חושבת שאפשר לבדוק כמה מזה זה מולד וכמה בא מתוך ניסיון אישי.

אני גם חושבת שכל הגדרה שאדם יתן לכישרו מתמטי ייתן עדיפות לחלקים במתמטיקה שהוא אוהב יותר, או/ו שנחשבים יותר בעיניו.

אה, אני הייתי בטוחה שאת תראי לי איך אפשר עפ"י קריטריונים לאבחן כישרון במתמטיקה. אני די מאוכזבת עכשיו, אבל כנראה שזו טעות שלי.
בכל מקרה עדיין לא השתכנעתי בצורך של לאבחן יכולת מתמטית של מישהו. יכולת מתמטית היא כל כך אמורפית, יש לה כל כך הרבה מימדים, שאני לא בטוחה שהביטוי "יכולת מתמטית" מכיל מאחוריו משהו מחוץ למערכת החינוך. הילד שמחפש סימטריה בצורות שהוא מוצא בשטיח, הילד שמחשב בכמה מטבעות ניתן לקבל בחזרה ארבע וחצי שקל עודף מהמוכר, הילדה שמצאה דרך לזכור את מספר העמוד שהיא קראה בספר בלי להשתמש בסימניה. וכו' וכו'.

אני מדברת על זה שאפשר להחמיא למשהו, בלי שחוסר הצלחה על פי אותו קרטריון תפגע בילד. הדגמתי את זה על קרטריונים חסרי משמעות, שחוסר כישרון בהם לא גורר תגובה רגשית שלילית. זאת כדי לנסות להבהיר גישה רגשית כלשהי כלפי נושאים מסויימים, שהיא לדעתי בריאה יותר.

דיברנו על כישרון. אבל למה בעצם, אדם צריך לכאוב על זה שאין לו כשרון למתמטיקה, יותר משהוא כואב על חוסר יכולתו להרבות בכתיבת האות ג'?
הסיבה לכך לדעתי היא השיפוט של החברה לגבי אילו כשרונות חשובים ואילו לא. הרי הכישרון לכתוב עם הרבה ג' כלל לא יזכה להיקרא כישרון בחברתנו. למה?
ברגע שמוותרים על השיפוט כלפי מה חשוב ומה לא, אפשר לשפוט את העמידה בקרטריונים אילו או אחרים, במבלי שעמידה או אי עמידה בהם תפגע רגשית במישהו.

רגע, כל הזמן הזה לא דיברנו על כישרון?

טוב, אני מרגישה שהדיאלוג הזה איכשהו נשפך לנקודה שלא מעניינת אותי - מבחני משרד החינוך.
באופן כללי מבחנים בעצם, לא מעניינים אותי.

לא טענתי שיש קרטריונים אובייקטיביים למוכשרות. אלא שאפשר לבדוק בצורה אובייקטיבית אם אדם מתאים לקרטריונים כלשהם.
למשל, מבחן בגרות בודק אם אדם יכול לעבור מבחן בגרות <לדעתי הוא גם בוחן יכולות זיכרון, ויכולות לסבול קונפורמיות וקרטריונים שרירותיים. אבל בעיקר זיכרון. ואת היכולת לחפור>.

למשל, יכול להיות, שבצורה אובייקטיבית לחלוטין, מישהו יהיה מוכשר יותר ממישהו אחר בפתרון מבחנים פסיכומטריים. מבחן פסיכומטרי מודד בצורה אובייקטיבית את הכשרון לעבור מבחן פסיכומטרי.
אני חושבת שהמידע הזה יכול להיות מועיל אם מישהו רוצה ללמוד באוניברסיטה שהיא לא הפתוחה. כנ"ל לגבי בגרויות.

יש משהו רע בלתת לילד את המידע על היכולות האלו?

בכוונה בחרתי קרטריונים חסרי משמעות. זה מבהיר בצורה די ברורה את הדעה שלי על הקרטריונים של משרד החינוך.

אם הייתי אומרת לילד שלך שהוא כותב חיבור שיש בו כמות גדולה של האות ג', את חושבת שזה היה פוגע בהערכתו העצמית? מזיק?

אני בעד התייחסות למבחני משרד החינוך כמו לקרטריון הזה. הצורה שאין בה רגשות חזקים. בלי להיפגע אם לא עומדים בהם.

כן, את זה אני יודעת, אבל קיוויתי שתתני קריטריונים שמודדים את רמת הכישרון של ילד. כלומר זה התחיל מהמשפט הזה:

בסביבה אוהבת אין לילד צורך לדעת במה הוא מוכשר, את המצב שלו ביחס לאחרים, ושאר מידע שניתן לבדוק בצורה אובייקטיבית?

אני אמרתי שאינני חושבת שניתן לבדוק את המידע בצורה אובייקטיבית.
את הצגת את הקריטריונים המדוברים, שעשויים למדוד כישרון אובייקטיבית.
אני כפרתי בקיומם
עכשיו הבאת דוגמא לקריטריונים חסרי משמעות אך אובייקטיבים.
?

למשל, הילד כותב משהו. אני קוראת אותו, סופרת את כמות ה-ג' שיש במה שהוא כתב, ומדרגת אותו במדד הגימלים.

למשל, הילד מצייר ואני רואה את הציור.אני שופטת אותו לפי קרטריוני הצבעים - מה האחוז של כל צבע מהציור.

למשל, הילד הוא בגובה X

למשל, הקרטריון של ההתאמה של הציור שלו לטעם האסטתי שלי.

אפילו - קרטריון המין של הילד. יש אנשים שחושבים שבנים עדיפים על בנות.

כל קרטריון סובייקטיבי ניתן להגדיר מחדש כקרטריון אובייקטיבי שהוא דעתו של אדם X. את יכולה לטעון שדעתו של אדם X לא מעניינת אותך, ואני אסכים איתך, אך היא עדיין תתקיים.
כמו הקרטריון של האות ג'. לו הייתה לי סיבה כלשהי לעשות זאת, יכולתי לכתוב תוכנה שעוברת על הטקסט של דף זה וממיינת את כותבות ההודעות לפי כמות הפעמים שהן השתמשו באות ג'. אני אפילו יכולה להציג את זה בגרף יפה וחסר משמעות.

סליחה, לא התכוונתי לתסכל.

את יכולה לתת דוגמא לקריטריון קיים, שהילד עונה או לא עונה עליו באופן אובייקטיבי, בלי קשר למידת הרצון שלו להשתתף באותו מבדק?

למה לגלות ? אני טוענת לדעה סובייקטיבית, ותו לא.

התכוונתי לכך שי שחומר ברמות קושי שונות, בסגנונות למידה שונים <למשל, אני לומדת מקריאה>, לקצב למידה שונה. ניתן חומר לימוד שונה לילד שפחות מוכשר - הוא יזדקק ליותר הסברים ממי שמוכשר. ניתן חומר לימוד שונה לי שמוכשר - חומר מתאתגר יותר.

לא טענתי שהקרטריונים האלו מקובלים עלייך. טענתי שהם קיימים. זהו. למשל, אפשר למיין חיבורים לפי כמות הפעמים שהאות ג' מופיעה בהם. יש קרטריון כזה. הרגע המצאתי אותו. לכן - הוא קיים. לא טענתי בשום נקודה שהם מקובלים עלייך, מעידים משהו על הילד, פשוט טענתי שהם קיימים

שוב, אמרתי באיזשהי נקודה שילד ירצה לענות לקרטריונים? איפה? טענתי שניתן להגיד כמה הוא עונה עליהם. וזהו

מה הקשר למערכות? אני לא מדברת על מערכות, בטח שלא מערכת החינוך. אני בעד חינוך ביתי. אני מדברת על בני אדם.

המממ... אוקיי, אני גם לא סומכת על עצמי בלגלות את כישרונותיו המולדים של ילד כלשהו. בעיניי זה בינו לבין אלוהים.
?
הסיבות הפרקטיות של מציאת חומר לימוד לא נראות לך סיבה טובה?

לא לגמרי הבנתי איך זה קשור... כלומר, לא ניתן חומר לימוד בנושא מסויים שילד לא מוכשר בו? ניתן יותר חומר לימוד לילד שכן מוכשר? לא נראה לי שהתכוונת לזה, אבל אני באמת לא קולטת למה כן.

_ניתן להגיד שקיימים קרטריונים X.
ניתן להגיד שבחנו אנשים לפי קרטריונים אלו
ושאדם מסויים קיבל ציון X בקרטריונים האלו.
מסכימה?
ניתן להגיד שקיימת עבודה מסוג Y
ניתן להגיד שקיימים קרטריוני איכות מקובלים שמגידים את איכותה <למשל, ברז לא דולף, רצפה ישרה ולא עקומה, תוכנה שעובדת במהירות X או במהירות 2X>
ניתן להגיד שקיימים קרטריון של זמן, ואולי עוד כל מיני קרטריונים
וניתן להגיד כמה אדם מסויים עונה לקרטריונים האלו._

טוב, אז כבר במשפט הראשון - קיימים קריטריונים X - אז אני צריכה הוכחה לזה, אני לא מכירה קריטריונים שמקובלים עליי.

_ניתן להגיד שקיימת עבודה מסוג Y
ניתן להגיד שקיימים קרטריוני איכות מקובלים שמגידים את איכותה <למשל, ברז לא דולף, רצפה ישרה ולא עקומה, תוכנה שעובדת במהירות X או במהירות 2X>
ניתן להגיד שקיימים קרטריון של זמן, ואולי עוד כל מיני קרטריונים
וניתן להגיד כמה אדם מסויים עונה לקרטריונים האלו._

למה שהאדם (ילד) ירצה לענות לקריטריונים בכלל? אולי הם לא מדברים אליו? אולי הוא עונה לקריטריונים רק לבד בלילה, שהוא בטוח שאף אחד לא שומע?

על ידי אבישג_א* » 17 נובמבר 2013, 23:21

_אישה.
אני מנסה להבין:
את לומדת מתמטיקה. הולך לך בקלות, את תופסת מהר, פותרת נכון, ומצליחה היטב.
זה המצב נכון?
איך בתוך הקשר כזה האמירה של מישהו
״את מוכשרת במתמטיקה״
תורמת לך?
אני מודה שאני לא מבינה.
ביתי אוהבת לצייר. היא עוסקת בזה בריכוז ובהשקעה ומייצרת ציורים יפים ומעניינים. את באמת חושבת שהיא צריכה שמישהו מבחוץ יגיד לה שהיא מוכשרת בציור? למה?_

זה פשוט תפס לי את העיניים אז אני מגיבה בלי לקרא הכל
התשובה מבחינתי הינה חיובית לחלוטין
כאדם בוגר עם בטחון עצמי מחמאות עדיין בהחלט עוזרות לי, סוג של מראה שהחברה מעמידה מולי שעוזרת לי להעריך את עצמי. אז כן, אני יודעת שאני מוכשרת בהבעה בכתב (למשל) אבל אם אף אחד לא יחמיא לי על כך אף פעם אני כבר לא אהיה בטוחה בזה ואולי גם לא אחשוב שכדאי לי להשקיע בתחום.
וזה אצלי כאדם בוגר עם בטחון, קל וחומר ילד ...

אז נכון שזה לא מצב אידיאלי אולי אבל זה המצב

הדעה היותר פופולרית?

לדעתי דווקא אני אוחזת בדעה היותר פופולרית. הכל עניין של קבוצת ייחוס.

מה עם להגיד למישהי שהיא מוצלחת במשהו פשוט כי את מתפעלת ומעריכה אותה, ורוצה להביע רגשות אלו - התחושה הזו לא מוכרת לך? כי המחמאה שנתתי לא הייתה בגלל העדר ביטחון עצמי. אלא ביטוי הערכה אמיתית לכישרון שלה. לא כי זה נחוץ לה, אלא בצורה ספונטנית. ואני לא חושבת שהיא רואה בזה מחמאה במשמעות שאת נותנת למילה. זה ציון עובדה.

אכן מדליק נורה. אבל יש יותר ממשמעות אפשרית אחת למילה. וזה שיש אנשים רבים שמבחינתם שאלות למה הן האשמה, לא סותר את זה שמבחינתי הן לא.

כי אף מערכת ביקום (שלא לדבר על מערכת החינוך)
מה הקשר למערכות? אני לא מדברת על מערכות, בטח שלא מערכת החינוך. אני בעד חינוך ביתי. אני מדברת על בני אדם.

הסיבות הפרקטיות של מציאת חומר לימוד לא נראות לך סיבה טובה?

ניתן להגיד שקיימים קרטריונים X.

ניתן להגיד שבחנו אנשים לפי קרטריונים אלו
ושאדם מסויים קיבל ציון X בקרטריונים האלו.

מסכימה?

ניתן להגיד שקיימת עבודה מסוג Y
ניתן להגיד שקיימים קרטריוני איכות מקובלים שמגידים את איכותה <למשל, ברז לא דולף, רצפה ישרה ולא עקומה, תוכנה שעובדת במהירות X או במהירות 2X>
ניתן להגיד שקיימים קרטריון של זמן, ואולי עוד כל מיני קרטריונים
וניתן להגיד כמה אדם מסויים עונה לקרטריונים האלו.

זה לא מידע אובייקטיבי בעייניך? את לא מסכימה עם משהו?

פתאום הרגשתי אשמה שאני אוחזת בדעה היותר פופלארית. אישה במסע, אני מעריכה את דעתך ואת טיעונייך. למרות שאני בטוחה שאני צודקת, כמו תמיד.

אגיב בנוסף לתמי, אם הבנתי נכון מה הטיעון שלך.

תמי, ומה עם "את ממש טובה בלכתוב מסמכים"? כי לי יצא להגיד את זה, ולא מזמן.

קודם כל, כל מקרה לגופו. אני הייתי רואה צורך להגיד את זה רק לבחורה עם חוסר ביטחון עצמי משווע. רק מישהי כזו הייתה רואה בזה מחמאה. אם הייתי אומרת את זה לסתם קולגה, היינו צוחקים קצת.

בהתחלה כשנתקלתי בפורומים ב"כל הכבוד" היתה לי אלרגיה לזה. זה נראה לי מתנשא ופטרוני כלפי מי שזה נאמר לה. אבל עם הזמן למדתי לפרש את המילים הללו בצורה שונה.

זה שהיית צריכה ללמוד לפרש את זה, לא מדליק נורה?

אני לא צריכה לדעת שאני חכמה. אבל לא לדעת את זה יהיה סוג של בורות.

לפי איזו הגדרה של בורות? אני לא בטוחה איך להגיב למשפט הזה.
בסביבה אוהבת אין לילד צורך לדעת במה הוא מוכשר, את המצב שלו ביחס לאחרים, ושאר מידע שניתן לבדוק בצורה אובייקטיבית?

אוקיי, נחלק את זה לשלושה חלקים:

אין לילד צורך לדעת במה הוא מוכשר: לא, ממש לא הייתי רוצה שיאמרו לילד ההיפותטי שלי במה הוא מוכשר. כי אף מערכת ביקום (שלא לדבר על מערכת החינוך) איננה מספיק רגישה, ורסטילית, מעמיקה לראות ראש ולבב מספיק כדי שאתן להם להעריך את ההיפותטי המושלם שלי, ועוד לספר לו במה הוא מוכשר. למעשה, רק המחשבה על זה גורמת לי לזעם בלתי היפותטי.
המצב שלו ביחס לאחרים: וואו, אני לא רואה שום סיבה בעולם שהוא יעריך את עצמו ביחס למישהו אחר. להיפך.
שאר מידע שניתן לבדוק בצורה אובייקטיבית: המידע היחיד שניתן לבדוק בצורה אובייקטיבית בעיניי הינו הוכחות/הפרכות במתטיקה. סה-טו.

-

קודם כל, היא תורמת לי כי כייף לי לשמוע אותה. זו כבר תרומה מספקת.
דבר שני, היא מתקפת ומגדילה את תחושת המסוגלות. כך, כאשר אתקל באתגר ואעמוד בפני קושי, יהיה לי יותר ביטחון עצמי וכוח להתמודד איתו.
דבר שלישי, היא מגדילה את הידע שלי על המציאות, ונותנת לי מידע.

תמי, אני אנסה לנסח שוב טענה שכבר טענתי כמה פעמים, ונראה שלא הצלחתי להבהיר בצורה ברורה:
אני חושבת שכדאי לכל אדם שיהיה לו ביטחון עצמי שלא תלוי בדבר.
בנוסף לכך, אני חושבת שכדאי לאדם להעריך את מיקומו ביחס לקני מידה מסויימים. אם אני לא יודעת מה למדתי במתמטיקה ומה לא, יהיה לי קשה לחפש חומר המשך. אם אני לא יודע את קצב הלמידה שלי ביחס לאחרים, אני לא אדע כמה זמן להקדיש בתכנון לוח הזמנים שלי לקורס אינפי באוניברסיטה הפתוחה שאני מתכוונת לקחת. אם אני לא יודעת שאני יכולה להיקרא בצורה תוקפנית במקרים מסויימים, אני לא אדע להתייחס לפרשנות אפשרית של ההודעה שלי ולהפריך אותה.
כך, אפשר להגיד לילד שהוא מוכשר במתמטיקה או לא מוכשר במתמטיקה מבלי שתתלווה השיפטיות שיש כלפי יכולות אלו במערכת החינוך. כך אני יכולה לדעת שאני לא מוכשרת בנושא מסויים, מבלי שהידע הזה יהיה שיפוטי, מבלי שישא מטען רגשי שלילי, מבלי שיפגע בהערכתי העצמית.

על ידי תמי* » 17 נובמבר 2013, 22:30

אישה.
אני מנסה להבין:
את לומדת מתמטיקה. הולך לך בקלות, את תופסת מהר, פותרת נכון, ומצליחה היטב.
זה המצב נכון?
איך בתוך הקשר כזה האמירה של מישהו
״את מוכשרת במתמטיקה״
תורמת לך?
אני מודה שאני לא מבינה.
ביתי אוהבת לצייר. היא עוסקת בזה בריכוז ובהשקעה ומייצרת ציורים יפים ומעניינים. את באמת חושבת שהיא צריכה שמישהו מבחוץ יגיד לה שהיא מוכשרת בציור? למה?

על ידי תמי* » 17 נובמבר 2013, 22:26

מצטערת, לא מבינה ממה התעלמתי.

זה לא נשמע מוזר בהקשר שזה היה. בעיקר אם לקחת בחשבון שאני ממש לא אוהבת לכתוב דברים בניסוחים בירוקרטיים מעצבנים. אני מכירה עוד מישהו היכולת הנחוצה הזו, אבל הוא פיתח אותה עם הזמן והניסיון. כשעבדנו ביחד ועשינו איזה משהו פשוט, והיה צריך לתאר מה אנחנו עושים, הוא הצליח לנסח את זה בצורה תואמת בירוקרטיה. משהו בסגנון "הוכחת התכנות של אינטגרציה של מערכות". אני לא הייתי מצליחה לחשוב על ניסוח מוצלח שיגרום להנהלה להבין שאנחנו עושים דברים מועילים ונחוצים.

למה את נצמדת ל"חכמה" הזה אחרי שאמרתי שאני בעד דברים קונקרטיים, למשל, מוכשרת במתמטיקה?
והיא תורמת. אני ובדף ההוא מעידים שזה תורם. תורם כשיש קושי והאנרגיה שבמחמאה עוזרת להתמיד ולהתמודד. עוזרת פשוט כי זה כייף לקבל מחמאות.

ושוב הציונים. אני מרגישה בשיח חרשים. אני מנסה שוב ושוב להסביר על מחמאות שלא נכנסות לשיח של הציונים, ואת שוב ושוב חוזרת למחמאות הללו.

המחמאות הללו מזיקות. הסכמנו עם זה. אני טוענת שחוץ ממחמאות כאלו יש מחמאות אחרות.

את מוכנה בבקשה להפסיק להתעלם מהטענה הזו שלי ולהתייחס עליה?

על ידי תמי* » 17 נובמבר 2013, 22:24

בישניתית,
בן הזוג שלך אמר לך את מה שהבין שאת צריכה לשמוע. זה חמוד ויפה מצדו. אבל נקודת המוצא היא שהרגשת ״לא חכמה״ והיית זקוקה למבט חיצוני מאשר.
אני חושבת שהטענה של סאלי היא שילד אהוב לא צריך את השיפוט החיצוני הזה כי הוא לא מרגיש ״לא חכם״.
בתרבות של שיפוטיות ומחמאות כל אחד מאיתנו מרגיש שהוא ״לא״ משהו בתחום מסוים. אם אמרו לך שאת חכמה אבל לא החמיאו לך שאת יפה, אז את לא יפה.
גם כשנהנים ממחמאה אחת משלמים מחיר על כל אותן המחמאות שלא קיבלנו.
ככ מיותר.

על ידי תמי* » 17 נובמבר 2013, 22:12

את ממש טובה בלכתוב מסמכים לא נשמע לי מזיק אלא יותר משעשע. כי זו באמת לא תווית מוכרת. אבל לכן זה גם נשמע קצת מוזר, לא? מאוד שונה מ״את חכמה״.
בענין ילדים: אני לא חושבת שילדה צריכה לדעת שהיא חכמה. ממש לא.
אני חושבת שילדה שנהנית לפתור תרגילי חשבון בקלות פשוט נהנית לפתור תרגילי חשבון בקלות. אני פשוט לא רואה איך מחמאה חיצונית יכולה לתרום לה.
אני חושבת שכמעט כל ילד אהוב מסתכל במראה וחושב כמה שהוא יפה ומקסים. אני ממש לא חושבת שהערכה כזו מבחוץ: אתה יפה - יכולה לתרום לו.
אני לא חושבת שלילדים יש צורך למקם את עצמם על רצף של ציונים ביחס לחבריהם. ולא על רצף של מוצלחות. הלחץ למיקום טוב הוא תולדה של מערכת ממיינת ושופטת, מערכת ציונים שכופים המבוגרים.
בבית ספר ללא בחינות וללא ציונים לא ראיתי שום צורך של ילד- כזה או אחר- שמישהו ייתן לו ציון על השכל שלו.

אני מאוד מסכימה עם כל מה שתמי כתבה, מלבד דבר אחד שגרם לי לחשוב - כשהבן זוג שלי אמר לי שאני חכמה, זה לא היה בנימה פטרונית. הוא אמר את זה כי הרגשתי לא כל כך חכמה באותו רגע, והוא ידע שאני מעריכה את דעתו, ולכן אמר שאני חכמה. ובאמת הרגשתי יותר טוב. אם לא הייתי מפקפקת בעצמי, לא הייתי זקוקה למחמאה הזאת. אבל במצב הזה,שאני מרגישה לא טוב , ולא חכמה, זה עזר לי נקודתית להרגיש יותר טוב. לא יודעת מה להכליל מזה על שאר החיים, עדיין אני לא חושבת שיש סיבה לומר לילד שאינו פגוע שהוא חכם.

תמי, ומה עם "את ממש טובה בלכתוב מסמכים"? כי לי יצא להגיד את זה, ולא מזמן.
להגיד "אתה חכם" - לא. להגיד "אתה ממש מוכשר במתמטיקה" - כן.
ומה עם כל הכבוד?
בהתחלה כשנתקלתי בפורומים ב"כל הכבוד" היתה לי אלרגיה לזה. זה נראה לי מתנשא ופטרוני כלפי מי שזה נאמר לה. אבל עם הזמן למדתי לפרש את המילים הללו בצורה שונה.

ותמי, בסביבה אוהבת אין לילד צורך לדעת במה הוא מוכשר, את המצב שלו ביחס לאחרים, ושאר מידע שניתן לבדוק בצורה אובייקטיבית?
ומה עם ילדים שמתקשים במשהו באופן טבעי, בלי קשר לציפיות הוריהם, וזקוקים לעזרה ועידוד כדי להצליח?
ומה עם מילותיהן של נשים בוגרות בדף האם לשבח ילדים על כך שהן נהנות ממחמאות או על כך שחבל להן שלא החמיאו להן בילדותן מספיק?

אני לא צריכה לדעת שאני חכמה. אבל לא לדעת את זה יהיה סוג של בורות. ואם כל העולם אומר לי את זה ורק ההורים לא, אז מה זה אומר? שכולם, חוץ ממי שחשוב באמת, חושבים שאני חכמה?

ושוב - מחמאות לא שווה תוויות.קימות מחמאות שאינן תוויות. להתייחס לכל המחמאות כאל תוויות זה להתייחס לכל האוכל כאל לא בריא, רק בגלל שזה הסטנדרט בחברה המערבית.

על ידי תמי* » 17 נובמבר 2013, 21:36

עוד מחשבה בנושא:
נראה לי שמח אות הן כלי שנדמה כמחזק בתרבות שנוטה לשיפוטיות מחלישה.
כלומר, מכניסים ילדים לסד של בחינות שמייצרות החלשה של כולם, ואז מצ׳פרים חלק מהילדים במחמאות מסוג אתה מוכשר וחכם.
גם במשפחה- בסביבה שיש בה הרבה שיפוטיות, הרבה ציפיות מהילדים שיהיו כך וכך,וחסר בה קבלה של הילד כפי שהוא, בסביבה כזו מחמאות נראות חשובות מאוד. הן ביטוי חיובי.
אבל אם הסביבה לא מחלישה, פשוט אין צורך במחמאות. אני לא צריכה ״לדעת״ שאני חכמה, כי אני פשוט מרגישה אהובה.
ועוד משהו;
אני חושבת שוויתור על מחמאות הוא לא וויתור על ביטויי אהבה והערכה. אלא וויתור על הערכה לתוויות.

על ידי תמי* » 17 נובמבר 2013, 21:24

כשאני חושבת על יחסי עם מבוגרים מסביבי אני מבינה כמה נושא המחמאות מגוחך.
מעולם לא עם אתי לבן זוגי על כך שהוא חכם. האם אתן נוהגות אחרת? נשמע לי מאוד משונה לחשוב שחברה היתה אומרת לי שאני חכמה.
המחשבה על יחסי אנשים בוגרים חושפת לדעתי את מה שחבוי במחמאות לילדים: הרבה שיפוטיות והרבה פטרונות, שבין מבוגרים לא נציג בצורה כה גלויה.

יונת, אני בחופש. אני אחזור לצבא בשבוע הבא. זו גם הסיבה שיש לי זמן לכתוב פה בשעות כאלו במקום לעבוד. אך הניסוי שלך מעניין - אני מתכננת לערוך אותו בסקרנות רבה כאשר אחזור לצבא.
גם הקישור מעניין, ואני אקרא אותו.

וגם: האם לשבח ילדים

אישה במסע, מכיוון שאת בצבא, זו נראית לי הזדמנות מצוינת בשבילך לעשות ניסוי:
תבחרי מישהו (או כמה אנשים) ותתחילי להחמיא לו על משהו. נסי את זה במשך שבוע-שבועיים ותספרי לנו מה ראית.
מה דעתך?

סאלוש
חבל לי שהטון שלי נשמע לך לא נעים. וברור לי למה את מתכוונת כאשר את אומרת ש זה ממש עושה לי כווץ בחזה וחוסר חשק להשקיע בקריאה מדויקת ותשובה מהלב כאשר אני קוראת ביטויים כמו "בתפיסה המקובעת שלך" או "המאמר שלך חוסם".

בעוד ש"התפיסה המקובעת" מול "התפיסה המתפתחת" - אלו מונחים מהמאמר שלך, ובביטוי זה לא התכוונתי להגיד שהתפיסה שלך מקובעת, אלא שעל פי התפסיה שאת קוראת לה במאמר שלך "התפיסה המקובעת" - וכך נראה לי שזו אי הבנה פשוטה, הרי שמול "המאמר שלך חוסם" אני לא מוצאת צורת ניסוח אחרת, שגם תביע את שברצוני לומר, וגם תהיה מנומסת ולא תגרום לחוסר חשק להשקיע בקריאה.
לדעתי, כל הצבה של שתי אפשרויות בתור האפשרויות היחידות היא מגבילה וחוסמת. חוסמת את כל שאר האפשרויות שקיימות - ואני בטוחה לחלוטין שהן קיימות! לא רק כל האפשרויות בין 100% תפיסה מקובעת ל - 100% תפיסה מתפתחת, אלא גם אפשרויות שנמצאות על ציר שונה לחלוטין.

בנוגע לטון שלי - הוא לא ממש קיים. את זוכרת את שיעורי מתמטיקה שלך? או כל דוגמא אחרת לחילוקי דעות שהם לא אישיים, אלא תיאורטיים? כאלו שלא לוקחים בהם דברים אישית? אני חושבת על עצמי מוכיחה בלהט ש-X = 3.14. אולם אם מישהו יכויח לי שטעיתי בפתרון המשוואה ן בעצם איקס שווה לשמונה חלקי שלוש, אני לא אעלב, ובוודאי שלא אקרא את הטון שלו כתוקפני.
<מנסה להסביר בכתב דברים שעובדים כל כך טוב יותר בעל פה>

בכל מקרה, הטקטיקה של לענות על חלק מהדברים במקרה של סגנון שאולי מעיד על כך שאין ניסיון אמיתי לדיון היא טקטיקה שאני בעצמי נוטה להשתמש בה, וכנראה בתכיפות גדולה ממך, אך על פי קרטריונים שונים.

אז זו אכן אחת ההצעות של דואק ואני מתחברת אליה. בהחלט כן להפריד. להחמיא על השקעה ולא על מה שמולד. אם כי אפשר לציין את מה שמולד. אבל יותר אגבי ופחות מחמאה.
אני מבינה את ההיגיון בזה. זה נראה לי הגיוני לחלוטין. אני הרי לא אחמיא לילד גבוהה על זה שהוא גבוהה. אבל זה סותר את האינטואיציות שלי, את הניסיון שלי, ואת ההכרות האישית עם אנשים שנשכרו ממחמאות, והעדרה של היכרות אישית עם אנשים שנפגעו ממחמאות.
--
באופן אישי אני לא מאמינה שחוכמה בכלל קיימת. זה עוד דרך לשים תוויות על אנשים בעיני. להגיד שיש איכות של חוכמה שקיימת באנשים מסויימים. ובמקרה הממסד יודע איך למדוד את זה. כן, בטח (בציניות)
גם אני לא בדיוק מאמינה בזה, אם כי כמו שאשה במסע ציינה, זה גם לא נכון לומר שזה לחלוטין לא קיים. כלומר יש אנשים ללא ספק שבאופן מולד עושים דברים מסוימים טוב מאחרים. לא רק מתימטיקה, באמת, אלא כל מיני כישורים. אבל זה מתערבב כל כך עם נושאים אחרים של גישות, תפיסות והשקעה שההשפעה של זה לא גדולה כמו שבד"כ חושבים. אני זוכרת שבתור נערה לימדתי שיעורים פרטיים לילדים שהמשפחות שלהם חשבו שהם מפגרים. אני חשבתי שהם בסדר אבל שאף אחד לא הסביר להם ממש טוב, וגם כל הזמן כעסו עליהם (משפחות לא משכילות במיוחד). ואז הם הגיעו להשגים יפים. אני לא מעוניינת להכנס לויכוח על זה. אני לא ערכתי מחקר מדעי (דואק דווקא כן וגם סוקרת מחקרים). אני פשוט יודעת שלפחות בחלק מהמקרים מי שנחשב מפגר הוא מי ש(אם לומר בבוטות) המורה שלו היה, נו טוב, אולי לא מפגר אבל לא לימד היטב.
.
אאוצ' כואב sad נוראי. אני ממש עוצרת אנשים ברחוב ובעוד מקומות (ליד בריכת השחיה) ובעדינות מנסה לבקש מהם לא לקרוא לילד בשמות גנאי, ולא להגיד לו דברים שליליים על עצמו (אפשר על המעשה אבל לא על הילד). זה קטלני. אני אפילו נתקלת בזה בסביבה הממש קרובה אלי. יש סגנון רוסי כזה (הכללה, אבל לא מופרכת) של לנזוף הרבה בילד ככלי כדי לדחוף אותו קדימה. מין עקיצות קטנות כאלה כל הזמן. ואני יוצאת נגד זה בכל הזדמנות. זה ללא ספק מזיק יותר מאשר מחמאות.
ההורים שלי כאלו, לפחות חלקית. כולל המוצא מברה"מ. להורים שלי יש מין תפיסה שי שדברים שאמורים לעשות, נניח, ילד אמור לשטוף אחריו כלים, ויש לציין רק חריגה מהנורמה. למשל, אם ילד לא שטף כלים אז צריך להעיר. אם הו אשטף - מה פתאום לציין? זה מובן מעליו! רק איפשהו בחטיבה הפסקתי להסכים לחלוטין עם התפיסה הזו.

_ואם ילד מרגיש לא בעל ערך, אז לא המחמאות על החוכמה יצרו תחושה זו, אלא כלל ההתנהלות ההורית.
אני לא יכולה לשלול לחלוטין דבר כזה, כי יש לי בראש כמה דוגמאות של התנהלות הורית פשוט נפלאה (מהרבה בחינות, אין מושלם). שההורים העריצו את האדמה שהילד שלהם דורך עליה. החמיאו לו בלי סוף. בכנות חשבו שהוא גאון והחמיאו על זה. ואכן הילד בהחלט היה חכם, לא מדובר על מחמאות מופרכות. זה היה נכון. והילד יוצא בתחושה שהוא אדיוט. זה פשוט קורה יותר מדי פעמים מכדי להתעלם מזה, ודואק סוקרת מחקרים בהם היא מסיקה דברים כאלה._
אני, כרגיל, בודקת כל תיאוריה על עצמי. ההורים שלי ממש לא העריצו את האדמה שדרכתי עליה <ואגב, אני ממש לא בטוחה שהערצה היא דבר בריא>, החמיאו לי לעיתים רחוקות, ביקרו אותי לעיתים קרובות. ובכל זאת, יצאתי בטוחה בעצמי.
אגב, דווקא במקרה בו ההורים מעריצים את האדמה וכו' - זו סיבה טובה לכך שהילד יחשוב שהוא אידיוט - ההורים לא נותנים מידע אובייקטיבי לילד על מצבו! כתוצאה מכך האמינות של ההורים יורדת. וגם, התגובה הראשונית שלי הייתה שההורים מתייחסים לילד כאילו הוא אידיוט, ולא יכול להבין שמה שהם אומרים לו - לא נכון. בפורום בתפוז בו לא מזמן עלה הנושא, אמא אחת אמרה שלדעתה לא נכון להגיד לילדה שהיא הכי חכמה בעולם, כי זה לא נכון, והילדה תגלה את זה, וזה יפגע בביטחון העצמי שלה.

סאלוש, תמי, אביבה, ביישניתית, בהמשך לדבריה של דלית - אשמח אם תתנו דוגמאות של מחמאות.
אני לא נגד שימוש בתוויות באשר הן - כל מילה היא בעצם תווית שאנו, בנות המין האנושי, שמנו על חפץ במציאות. תוויות מאפשרות להבין אחת את השניה. ולכן מטרתן - להיות מדוייקות ולאפשר תקשורת.
כמו כן, אני חושבת שמחמאות מדוייקות יותר עדיפות על מחמאות שיש להן סיכוי טוב לא להתפרש בצורה נכונה. למשל "אתה חכם" לעומת "אתה פותר בקלות את התרגילים בחיבור" או "אתה מבין אינטואיטיבית גיאומטריה אוקלידית ורואה את הפתרון בקלות"

מעניין להשוות גם את המחמאות שילדות וילדים שונים קיבלו, וגם את הפירושים שלהם. אני מחפשת את ההבדל בין המקרים בהן מחמאות הועילו למקרים בהן הן פגעו. מה משותף למחמאות מועילות או מזיקות, אם יש משותף כזה? מה משותף להבנה של הילדים את המחמאות? מה משותף לילדים?

וסאלוש, אם פתיחת דף חדש תהפוך את הדיון לקלילי יותר מבחינתך - אני אשמח. זו סיבה טובה להעביר את הדיון למקום אחר.

אישה במסע, אני מסכימה איתך בהרבה דברים. קודם כל. חילוקי הדיעות בינינו לא כל כך גדולים. אם כי קיימים.
מה שאיכשהו מפריע לי בדיון הזה הוא טון לא נעים שאני מרגישה. ואני בד"כ לא רגישה לזה מדי.
אבל איכשהו כאן זה ממש עושה לי כווץ בחזה וחוסר חשק להשקיע בקריאה מדויקת ותשובה מהלב כאשר אני קוראת ביטויים כמו "בתפיסה המקובעת שלך" או "המאמר שלך חוסם".
בכל פנים אני לא רוצה להגביל את הביטוי העצמי שלך, אבל חשבתי לציין את זה, זה אולי מסביר למה לא התייחסתי לכל מה שכתבת.
אח"כ התגברתי על עצמי וכן קראתי את הכל, מצאתי את זה
<סאלוש, אם מפריע לך שאנחנו מנהלות פה דיון, אפשר להעביר לדף אחר>
ואז כשקראת לי סאלוש הבנתי שאולי טעיתי וקראתי לא נכון את הטון שלך.... בכל מקרה זה היה נעים לקרוא

אני לא אפריד מחמאות לדברים מולדים ולדברים שהושגו במאמץ, כי הקו ביניהם דק ולא ברור.
אז זו אכן אחת ההצעות של דואק ואני מתחברת אליה. בהחלט כן להפריד. להחמיא על השקעה ולא על מה שמולד. אם כי אפשר לציין את מה שמולד. אבל יותר אגבי ופחות מחמאה.

אגב, אני מאלה שנפגעו מזה שקראו להם שוב ושוב חכמים, ומזה שהם הצליחו במבחנים שמודדים חוכמה
מעניין. איך נפגעת מזה? (אני יודעת איך אני נפגעתי מזה ואיך אחרים, אבל אם את רוצה לשתף איך את, זה מעניין אותי).

באופן אישי אני לא מאמינה שחוכמה בכלל קיימת. זה עוד דרך לשים תוויות על אנשים בעיני. להגיד שיש איכות של חוכמה שקיימת באנשים מסויימים. ובמקרה הממסד יודע איך למדוד את זה. כן, בטח (בציניות)
גם אני לא בדיוק מאמינה בזה, אם כי כמו שאשה במסע ציינה, זה גם לא נכון לומר שזה לחלוטין לא קיים. כלומר יש אנשים ללא ספק שבאופן מולד עושים דברים מסוימים טוב מאחרים. לא רק מתימטיקה, באמת, אלא כל מיני כישורים. אבל זה מתערבב כל כך עם נושאים אחרים של גישות, תפיסות והשקעה שההשפעה של זה לא גדולה כמו שבד"כ חושבים. אני זוכרת שבתור נערה לימדתי שיעורים פרטיים לילדים שהמשפחות שלהם חשבו שהם מפגרים. אני חשבתי שהם בסדר אבל שאף אחד לא הסביר להם ממש טוב, וגם כל הזמן כעסו עליהם (משפחות לא משכילות במיוחד). ואז הם הגיעו להשגים יפים. אני לא מעוניינת להכנס לויכוח על זה. אני לא ערכתי מחקר מדעי (דואק דווקא כן וגם סוקרת מחקרים). אני פשוט יודעת שלפחות בחלק מהמקרים מי שנחשב מפגר הוא מי ש(אם לומר בבוטות) המורה שלו היה, נו טוב, אולי לא מפגר אבל לא לימד היטב.
.
ואני חושבת שמי שנפגע זה גם הילדים שאמרו להם שאין להם את זה. נפגעו בדרך אחרת, אבל קטלנית גם.
אאוצ' כואב

נוראי. אני ממש עוצרת אנשים ברחוב ובעוד מקומות (ליד בריכת השחיה) ובעדינות מנסה לבקש מהם לא לקרוא לילד בשמות גנאי, ולא להגיד לו דברים שליליים על עצמו (אפשר על המעשה אבל לא על הילד). זה קטלני. אני אפילו נתקלת בזה בסביבה הממש קרובה אלי. יש סגנון רוסי כזה (הכללה, אבל לא מופרכת) של לנזוף הרבה בילד ככלי כדי לדחוף אותו קדימה. מין עקיצות קטנות כאלה כל הזמן. ואני יוצאת נגד זה בכל הזדמנות. זה ללא ספק מזיק יותר מאשר מחמאות.

ואם ילד מרגיש לא בעל ערך, אז לא המחמאות על החוכמה יצרו תחושה זו, אלא כלל ההתנהלות ההורית.
אני לא יכולה לשלול לחלוטין דבר כזה, כי יש לי בראש כמה דוגמאות של התנהלות הורית פשוט נפלאה (מהרבה בחינות, אין מושלם). שההורים העריצו את האדמה שהילד שלהם דורך עליה. החמיאו לו בלי סוף. בכנות חשבו שהוא גאון והחמיאו על זה. ואכן הילד בהחלט היה חכם, לא מדובר על מחמאות מופרכות. זה היה נכון. והילד יוצא בתחושה שהוא אדיוט. זה פשוט קורה יותר מדי פעמים מכדי להתעלם מזה, ודואק סוקרת מחקרים בהם היא מסיקה דברים כאלה.

עוד משהו בטבען של מחמאות - שהן נמצאות עם הפנים החוצה. כלומר, כלפי הנגלה. הנראה. בעולמנו עתיר הכוכבים הנולדים והאקס פקטורים, אולי עדיף לשים את כל תשומת הלב בפנימי.
ואז זו דרך אחרת לגמרי להחמיא, דרך נפלאה. (גם לך ממליצה לקרוא את הספר - הוא אדיר). אפשר להחמיא או לציין: אני רואה שהיה ממש מעניין לך לעשות את הפאזל הזה. אני רואה שהכלבלב הזה ששיחקת איתו ממש נוגע לך בלב.

אבל רגע, מחמאות הן לא פשוט דרך פשוטה וטבעית להביע הנאה ממשהו? ליהנות יחד ממשהו אסתטי? ממתי מתכננים איזה מחמאות להגיד? (בין אם כאלה או כאלה) אני מחמיאה לבת שלי גם על זה שהיא נורא מתאמצת בהתעמלות, גם על זה שהיא מאד יפה, גם על זה שהיא פשוט בנאדם מקסים, גם על זה שהיא עוזרת לי בבית, וגם על זה שיש לה חוש הומור מעולה. נראה לי מייגע לברור. מחמאות הן חלק מההנאות הקטנות האלה של החיים, משהו ספונטני ונירגש שבא מהלב
זה נושא מאוד מוכר לי. גם בשבילי המחמאות היו פשוט הדבר הכי טבעי בעולם להביע אהבה (כי גדלתי בתוך ים של מחמאות שהגיע מאהבה, זה המודל שהכרתי). עד שהבנתי טוב טוב (ואצלי קל להבין - כי אני, ואחותי, ואמא שלי - הן נפגעות משמעותיות מאוד מהסימפטום של מחמאות) את הבעיה איתן, והפסקתי את זה ב - 100%. בהתחלה זה היה מאמץ. אבל תוך שבועיים בערך התרגלתי. וכן, הפסקתי להחמיא על כל דבר שלא קשור להשקעה. אני לא מחמיאה על יופי. על גובה. על חוש התמצאות ביולוגי. פשוט לא. עכשיו הבת שלי בת 11 תיכף והיא כן מעוניינת ביופי ויש לנו דיונים על זה. אני לא פוסלת את הנושא מדיון. אבל אני תמיד מנסה לתת לו פרספקטיבה רחבה מאוד. על תהליכי השינוי שגוף עובר. על מראה בגילאים שונים. על סטנדרטים שונים של יופי בתקופות שונות ובמקומות שונים. אבל אני לא כל הזמן אומרת לה שהיא יפה. למשל אני אומרת דברים קונקרטיים כמו שיש לה טוסיק עגול

וזה באמת מצחיק כי כשאני מחבקת את הבן שלי ואותה אז בא לי להגיד להם כמה שהם נפלאים. אבל הסבתי את זה לאמירות אחרות. אני אומרת להם פשוט כמה שאני אוהבת אותם (או אוהבת את הלחיים הטוסיק השיער וכך הלאה) וגם לימדתי את עצמי לומר שטויות שלי אישית הם בדיוק בדיוק מדויקות, כמו: you are such a boy! או - מי ילד של אמא שלו? וזה היה תהליך שהיה חשוב לי וגם לימדתי את אמא שלי לא להחמיא להם. היא יודעת כמה זה פגע בה, וזה עדיין יוצא לה מדי פעם, אבל אני לא מקבלת את זה. ואגב, העולם כולו ממשיך להחמיא. כך שהם מקבלים גם את זה. אבל אני חושבת שמה שההורים עושים משפיע יותר.

למעשה התפיסה הזו מעניינת גם מהזוית של אימון. לאנשים מבוגרים ללא ספק יש כישורים שהם פיתחו וחלק מהם מתבסס על משהו מולד (רק שלא יודעים איזה חלק...) ומה שמעניין אותי זה החלק שהם פיתחו. כי את זה הם/אנחנו יכולים לפתח בכל תחום. אז הרבה פעמים אנחנו יושבים ומסתכלים על חוזקות ובוחנים: מה התפיסות שלהם שם? מה הם עשו כדי לבנות את זה? מה ראיית העולם בתחום הזה? ומנסים להבין איך להכניס את זה לתחומים שבהם הם מתקשים.

(ובהמשך לשורה האחרונה של אשה במסע, סליחה אם התפרצתי בחוצפה)
ממש לא @} מברכת אתכן, ברוכות הבאות לדף! כיף ומעניין ואני מקוה שיעניין עוד אנשים. ואולי באמת בסוף אם עוד יצטרפו לדיון אפשר לפתוח דף חדש, ואז זה יוצר יותר סימטריה, זה לא חייב להיות הדף "שלי" והדיון "שלי" ואז זה גם לא קשור אלי אישית ואולי יהיה לי יותר קליל

על ידי דלית_ב* » 17 נובמבר 2013, 13:39

העניין הוא לא מחמאות אלא שימוש בתוויות כדי להתבטא.

אם המחמאה לא מסבירה מה היה מהנה בדבר, יש סיכוי טוב שהיא לא תתקבל בדרך שבה היא ניתנה
ויכולה לגרום למקבל לנסות לשחזר את המחמאה במקום ליהנות בעצמו מהמעשה שלו.
מחמאה עלולה להסב את תשומת הלב למחמיא ולהעדפות שלו ולעורר במוחמא את הרצון לפעול על-פי העדפות המחמיא במקום להתרכז בחוויה שלו עצמו.

למה תחליף? יש לי חברות שאני מקבלת כמו שהן, וזה לא סותר מחמאות. מחמאות, כמו שאמרה בדיוק אביבה, הן דרך פשוטה, טבעית, וספונטנית להביע הנאה ממשהו.

אני אתן דוגמא כדי להבהיר: אם אני אומרת "איזה פרח יפה!" זה תחליף לקבל הפרח כמו שהוא? ואם אני אומרת "איזה מסמך מושקע" למישהי שאני עובדת איתה? תחליף לקבלה? או "איזה חמוד אתה" לבן הזוג - תחליף? או שזה תקף רק לילדים, ולשאר העולם מותר להחמיא?

על ידי תמי* » 17 נובמבר 2013, 12:01

אני חושבת שמחמאות הן תחליף לדבר האמיתי: לקבלה של הילד כפי שהוא.
על הטוב ועל הפחות טוב, על הכשרון ועל אי הכשרון.

על ידי אביבה* » 16 נובמבר 2013, 23:18

אבל רגע, מחמאות הן לא פשוט דרך פשוטה וטבעית להביע הנאה ממשהו? ליהנות יחד ממשהו אסתטי? ממתי מתכננים איזה מחמאות להגיד? (בין אם כאלה או כאלה) אני מחמיאה לבת שלי גם על זה שהיא נורא מתאמצת בהתעמלות, גם על זה שהיא מאד יפה, גם על זה שהיא פשוט בנאדם מקסים, גם על זה שהיא עוזרת לי בבית, וגם על זה שיש לה חוש הומור מעולה. נראה לי מייגע לברור. מחמאות הן חלק מההנאות הקטנות האלה של החיים, משהו ספונטני ונירגש שבא מהלב. (ובהמשך לשורה האחרונה של אשה במסע, סליחה אם התפרצתי בחוצפה)

אמרתי לתת לך מחמאות שמזיקות לך? אמרתי למצוא למי ואיך זה מועיל, ולמי ואיך זה מזיק, להחמיא למי שזה מועיל לו ולא להחמיא למי שמזיק.
לפי הגישה שלך, צריך למנוע ממני ומילדים כמוני משהו שמסב הנאה ומביא תועלת. במה זה שונה מלתת לך מחמאות שמזיקות לך? שקול לחלוטין. לא זה ולא זה לא טוב לדעתי.

למה מחמאות הן עם הפנים החוצה? האם לא ניתן להחמיא על ניסיון חיים, על עדינות, על חוכמת הלב?

את מניחה ש:

הילד יודע שהוא נולד עם כישרון א'. בכלל לא בטוח שהילד יודע את זה.
מהמחמאה יש את היכולת לאבחן את כישרונותיו. אני ממש לא בטוחה בזה.
לברור את החשובים מחסרי המשמעות? בלתי אפשרי בעליל.
אני לא רואה במחמאות כוח עליי.
האם זה שכוח נייטרלי ויכול לשמש לטוב ולרע זו סיבה לאסור עליו, לא להשתמש בו? לדעתי זו סיבה להשתמש בו לטוב

מחמאות מכוונת רק ילד נטול מרכז פנימי יציב. מי שיש לו מרכז כזה מחמאות לא יסיטו אותו מדרכו כמו שפקפוק לא יעצור אותו. ובכל מקרה, הוא ידע למצוא סביבה חמה ומפרגנת.

<סאלוש, אם מפריע לך שאנחנו מנהלות פה דיון, אפשר להעביר לדף אחר>

למה למנוע מאיתנו מחמאות, אם לך זה הזיק? לי זה לא! ולרבים כמוני גם כן!

למה לתת לי מחמאות שמזיקות לי (ולרבים כמוני, כפי שסאלי ציינה) אם לכם זה עזר? הברירה הטבעית?
טיעונים כאלה לא מתאימים כאן לדעתי. וזה גם קצת העליב אותי.

בדברייך התחברתי ל:
אני לא אפריד מחמאות לדברים מולדים ולדברים שהושגו במאמץ, כי הקו ביניהם דק ולא ברור.

עם ההסתייגות שאני לא הייתי מחמיאה לא לזה ולא לזה. מחמאות הן מזויפות בעיניי.

הפוליטיקה של המחמאות - כשהילד יודע שהוא נולד עם כישרון א', ואנחנו מחמיאים לו על זה, והוא נהנה מהמחמאה, אזי לנו יש את היכולת לאבחן את כישרונותיו, לבור את החשובים מחסרי המשמעות ואז גם לצ'פר אותו על זה. וככל שהוא יהנה יותר מהצ'ופר (וואו, מילה מהאייטיז) אזי הכוח שלנו כציידי הכישרונות בעולמו גדל. ומי שיכול לאבחן את הכישרון עשוי גם לאבחן בבוא היום את חוסר הכישרון. טבעו של כוח לשמש גם את הטוב וגם את הרע ללא משוא פנים.

מחמאה מכוונת את הילד למה שאנחנו רוצים בשבילו: "וואו, איזה יופי ציירת את הציור הזה!" אוקיי, אומר הילד, הם אוהבים שאני יושב יפה ומצייר בסגנון הזה. דוגמא אחת.

עוד משהו בטבען של מחמאות - שהן נמצאות עם הפנים החוצה. כלומר, כלפי הנגלה. הנראה. בעולמנו עתיר הכוכבים הנולדים והאקס פקטורים, אולי עדיף לשים את כל תשומת הלב בפנימי.

בבתי הספר שהייתי, והייתי בשלושה שונים, חכמה לרוב נמדדה כיכולות במקצועות הריאליים. למה המילה הלא ברורה והאמורפית הזו, שלדעתי גם בה כדאי בהחלט להמעיט בשימוש <אולם בתגובה למאמר השתמשתי בניסוחים של המאמר>, משוייכת דווקא ליכולות במקוצועות ההומניים? זו שאל השהתשובה עליה היא במבנה החברה ובתכונות המוערכות בה.
בכל מקרה, ילדים לא טיפשים. והיה לי ברור ש"חוכמה" זה בעצם כשרון למתמטיקה ואלגוריתמיקה. והעובדה שלא ידעתי מה זה אלגוריתם לא הפריעה לי להבין את זה. ולילדים אחרים אמרו שהם מוכשרים בציור <ידיד טוב שלי למד במגמת אומנות> שהם ספורטיביים <גם נטייה לאהוב משהו היא לא בדיוק בת בחירה>, שהם מוכשרים באנגלית <ממש לא אני>, שהם חברותיים, שהם תורמים לזולת, שהם מתנדבים, ועוד אפשרויות רבות ושונות. על כשרון להבין מצבים רגשיים מורכבים לא החמיאו, מה שלא מפתיע. במערכת החינוך לא מלמדים כישורים חברותיים. אבל זו גם כן שאלה שונה לחלוטין.

מה עניין כישרון מסויים לבעלי ערך? הנה עוד רעיון סמוי אני מצליחה לנסח במפורש: החלופה למערכת היררכית היא לא זהות בין בני האדם. אפשר להנות מהיחודיות והשונות של בני אדם, בלי להתעלם ממנה. ונניח יש לי אחות קטנה שטובה בזיהוי מצבים רגשיים מורכבים <לא סביר בהתחשב בגנטיקה המשפחתית, אבל נניח> אז אני לא אחמיא לה על זה?

לדעתי כדאי להחמיא לכולם על הדברים בהם הם טובים. והמחמאות כאלו לא קשורות לתחושת ערך. תחושת הערך שלי היא בלתי תלויה. יש לי ערך כי אני קיימת, מש"ל. הסיבה להחמיא לאנשים היא שזה נעים להם. וגם בעולם בו כולם היו בעלי ערך, הייתי מחמיאה. יותר מזה, בעולם כזה לא היה את החשש המגוחך לפגוע בערך העצמי במחמאות - כי הרי כולם בעלי ערך. אז אני יכולה להגיד לאיציק שהכישרון שלו בכדורסל וחינניות התנועה שלו - מקסימים אותי, ולדנה, שהדאגה שלה לזולת מעוררת הערכה, ולרוני שההשקעה שלו במתמטיקה והנחישות שלו להצליח מרשימים אותי, ולעדי שהכישרון שלה בתמטיקה וההבנה האינטואיטיבית מעמיקים ומרחיבים את ההבנה והידע, ולטל שהכשרון שלה לשפות ניכר בקלילות בה היא מצליחה להפנים וליישם מבנים דקדוקיים חדשים. ואני לא אפריד מחמאות לדברים מולדים ולדברים שהושגו במאמץ, כי הקו ביניהם דק ולא ברור.

מי עוסק במשהו כדי לממש פוטנציאל? לא אני, לא חבר שלי, לא החברים שלו, לא החיילים שאיתם אני משרתת, שלכולם יש כשרון בנושאי מחשבים או פיזיקה או מתמטיקה. הם כולם עושים את מה שהם עושים מתוך אהבה, מתוך הנאה, מתוך רצון. ולהם החמיאו. וזה נתן להם כוח ועודד אותם לתאמץ ולנסות דברים חדשים. למה למנוע מאיתנו מחמאות, אם לך זה הזיק? לי זה לא! ולרבים כמוני גם כן!

ואם לך בתור ילדה נדמה היה שיש אנשים שטובים יותר מאנשים אחרים, זו סיבה למנוע מילדים אחרים הנאה?

אני מאמינה שיש מיומנויות רבות ושונות, וכשרונות רבים ושונים. וזה לא נכום להתעלם מהאוצרות הבלומים שיש בעולם הזה, רק בגלל שמישהם הצביעו על מטבעות מסוג מסויים והם אמרו שזה האוצר היחידי ואין בלתו.

כל האנשים בעלי ערך, מעצם היותם. זו המהות של "כבוד האדם" בעיני. זה לא סותר את זה שהיכולת שלי ללמוד אוצר מילים של שפה אחרת נמוך מהממוצע, ושאם אני רוצה לקרוא באנגלית אצטרך להתאמץ יותר משהתאמצו התלמידים שלמדו איתי. וזה לא מעיד על ערכי כאדם. וזה שידיד שלי, בערל הכשרון האומנותי, לא מוצלח במתמטיקה לא אומר שום דבר עליו. אולי הוא יטפל ברייקי, ואולי יצייר.

עצם הקשירה בין תכונה מסויימת לערך בעייתית. אולם לא להחמיא על חוכמה, רק כי מישהם קשרו אותה לערך - גם כן בעייתי. זה מחזק את הקשר שאם הוא קיים יש להתיר. אך הקשר בעייני כלל לא קיים, מעולם לא היה קיים.
ואם ילד מרגיש לא בעל ערך, אז לא המחמאות על החוכמה יצרו תחושה זו, אלא כלל ההתנהלות ההורית.

מה זה אומר חכמה? תמיד מתכוונים לזה בהקשר של יכולת מתמטית?
ונאמר שאחיך ממש ממש טוב בלהבין מצבים רגשיים מורכבים? (יכולת שאפשר לפתח אבל יש אנשים שהרבה יותר טובים בזה מאחרים. לי נניח אין את הכישרון הזה. הוא גם יותר חשוב בעיני מיכולת מתמטית.)
הוא לא חכם כי הוא לא טוב במתמטיקה?
או שיגידו לו בכל זאת שהוא חכם כי יש לו כישרון מסוג אחר?
ואז איך הילדים יבדילו בין סוגי החוכמות? חוכמה זה משהו מאוד כללי, אני מכירה מלא אנשים חכמים שאין להם כישרון במתמטיקה.

ניסוי מחשבתי - כל האנשים שהיה להם חשוב לשמוע שהם חכמים, היו גדלים במרחב בו מובן מאליו שיש להם ערך. שהערך שלהם לא תלוי בלהיות יותר טובים מאחרים. שיש להם מקום בעולם. לא הייתה שום סיבה לומר להם שהם חכמים. לא הייתה שום סיבה להצביע להם על כישרון ספציפי כזה או אחר, כי אם יש להם אותו, וזה גם מעניין אותם, ברור שהם ידעו את זה. בלי שאף אחד יגיד להם. ומה זה אומר שהם ידעו את זה? הם ימשיכו לעסוק בזה מתוך עניין והנאה. הסיבה הטובה ביותר לעסוק במשהו. הרבה יותר טובה מאשר לממש פוטנציאל עלום כלשהו.

אגב, אני מאלה שנפגעו מזה שקראו להם שוב ושוב חכמים, ומזה שהם הצליחו במבחנים שמודדים חוכמה
הצחקתי את עצמי קצת עם המבחנים שמודדים חוכמה.... באופן אישי אני לא מאמינה שחוכמה בכלל קיימת. זה עוד דרך לשים תוויות על אנשים בעיני. להגיד שיש איכות של חוכמה שקיימת באנשים מסויימים. ובמקרה הממסד יודע איך למדוד את זה. כן, בטח (בציניות).
עוד דרך להגיד שיש אנשים שיותר טובים מאחרים. כמו כסף ומראה חיצוני.
ואני חושבת שמי שנפגע זה גם הילדים שאמרו להם שאין להם את זה. נפגעו בדרך אחרת, אבל קטלנית גם.

הספר אכן יעניין אותי, במיוחד אם יש תרגום נגיש לעברית או לרוסית. אם לא, הוא עדיין יעניין אותי, ויכנס לרשימת הקריאה שלי, אולם אני כנראה אגיע עליו עוד שנה או יותר. <נגיש מוגדר כך: ניתן להשגה בספרייה הציבורית, לא בחדר העיון, או בספרייה הציבורית של חבר שלי, או בספרייה בבסיס, או ניתן להשאלה מאחד ממכריי>

בנוגע לקינון לולאות קונקרטית - לא למדתי תכנות מחוץ למסגרת התיכון. כולנו הגענו עם אותו רקע. רוב הנערים והנערות בכיתה שלי אני חושבת גם למדו 5 יח' מתמטיקה, כמוני. כך שבהנחה שאת הרקע באלגוריתמיקה שאבנו משיעורי מתמטיקה, גם אז - היה לנו אותו רקע. ובכל זאת - הייתי מוכשרת יותר. כמו שהיו בכיתה אנשים שהיו יותר מוכשרים ממני בשפות.

אני חושבת שהדגשת מרכיב הכשרון בהצלחה לא מחייב הסתרת או אף הכחשת מרכיב הכישרון. אני רוצה שילדיי, כשיהיו <אם יהיו> ינסו לראות את המציאות כמו שהיא. לא לראות רק את הטוב או רק את הרע, אלא את שניהם. ושתהיה להם גישה שלדעתי היא בריאה - אם יש להם כישרון כלשהו - לשמוח בו ולהנות מייחודיותם. אם הם לא מוכשרים במשהו, אז למשוך כתפיים ולא להרגיש בנוגע לזה דבר.
אולי כמו שיש את כלל השמונים-עשרים <על כל שני דברי ביקורת שאומרים לילדים להגיד שמונה דברים טובים> אז כדאי להשתמש בכלל הזה גם ביחס לחוכמה?

אך למען האמת, אני לא מוצאת דרך בה ניתן היה ליישם רעיון זה לגביי. לא השקעתי בלימודים שלי. זו האמת הפשוטה, ומחמאות על המאמץ שלי היו פשוט שקר. ואני שונאת שקרים. ובוודאי שלא חושבת שכדאי לבסס על שקרים הערכה עצמית של ילדים. אז מה, לא להצליח על הצלחה בלימודים? זו שאלה פתוחה. מה לדעתך כדאי לעשות להורים לילד בחינוך ממלכתי, שמוכשר בתחום מסויים, נניח בתחום ההומני או הריאלי, ומקבל ציונים טובים כשהמאמץ שהוא משקיע שואף לאפס? לא להחמיא? להחמיא על ההשקעה הלא קיימת?

אני לא מחפשת דיוק מקסימלי, לכן מסתפקת בהכללות של "רוב", למרות שגם לזה עוד לא ראיתי ראיות אמפיריות מבוססות. אולם כל טענה של "כל" מאוד מאוד מאוד מפוקפקת בעיני. במתמטיקה כדי להפריך טענה מספיקה דוגמא נגדית, וזו כמעט תמיד ותתקיים.

המסקנה שלי מהנתונים שהבאת היא שהורים לא מחמיאים על חוכמה בצורה נכונה. כי אני מכירה עוד אנשים שהחמיאו להם על חוכמה, והם באמת חכמים, והם ממש לא מרגישים שנגרם להם נזק. המדגם שלי ממש ממש ממש לא מייצג. אבל גם לאנשים האלו יש מקום בעולם.
אז אולי לילדים שהם באמת חכמים יותר, אובייקטיבית, כדאי להחמיא על חוכמה. בכל מקרה יחמיאו להם על זה בכיתה, והמצב בו בכיתה מחמיאים ובבית לא נראה לי בעייתי. ואולי כדאי להשוות בין האנשים שמרגישים שהפיקו תועלת ממחמאות כאלו ולבין אנשים שניזוקו מהן, ולראות מה השוני. לראות איך להחמיא על חוכמה בצורה שלא תסתור את השאיפה להישגים, אלא להפך.

ואת כל האפשרויות האלו, המאמר שלך חוסם. למשל, ההורים שלי אף פעם לא אמרו לי שאני הילדה הכי חכמה בעולם. זה שקר, וגם הם, כמוני, נרתעים משקרים. והמחמאות שנתת בהתחלה צרמו לי באוזן. לי לא נתנו מחמאות כאלו. לי פשוט אמרו שאני חכמה. בלי השוואה לאחרים. לא הכי חכמה, לא בכיתה ולא בתיכון, אלא פשוט חכמה. באופן כללי, תמיד, אף פעם, הכי וכו' הן מילים בעייתיות מבחינתי.

אולם מאמר שבו יש משפט כזה: "הורים ומחנכים בכל העולם, תמימי דיעות: כולם רוצים שילדים ייחסו את הישגיהם להשקעה שהם משקיעים." או כזה: "התפיסה שאומרת שיש דבר כזה אנשים מוכשרים, ויש אנשים לא מוכשרים, וכדאי להכלל בקבוצת המוכשרים. הוא צריך להוכיח את עצמו. כשלא יצליח, הוא ירגיש שאיננו מוכשר." לא מאפשר.

שתי תפיסות - מקובעת ומפתחת. או או. אי אפשר גם להאמין בהשפעה של גנטיקה, וגם להאמין בהתפתחות. לא להחמיא לילד על חוכמה אף פעם, לעומת להחמיא רק על חוכמה. יותר מידי בינאריות. יותר מידי שחור ולבן בשבילי. העולם שלי מלא בגוונים - אדום וצהוב וסגול וירוק וכתום. אם לילד שלך יהיה כשרון ברור, מובהק, וכזה שהגנטיות שלו לא מוטלת בספק - לא תחמיאי לו עליו?

ואגב, מבחינתי הסוגייה אומנם לא רלוונטית בזמן הקרוב, אך כנראה מתישהו תהיה כזו. במשפחה שלי יש כשרון ברור למתמטיקה. הוא משותף להורים שלי, לי, לאחי הקטן, לבת דודה שלי. אולי גם לדודים, אני לא יודעת עליהם מספיק בשביל לשפוט. בן הזוג הנוכחי הוא מתמטיקאי. וכשדיברתי איתו על המאמר הוא גם שיתף אותי בכך השחמיאו לו על חוכמתו, ושזה גרם לו לשאוף יותר להישגים.

ואגב, במקרה הילדים והפאזל - חשבת <לא את אישית, אלא מי שעשתה את המחקר> להפריד את השבעים אחוז שבחרו לעשות פאזל קל מהשלושים שבחרו פאזל קשה <לחלק לשניים בשביל קבוצת ביקורת> להחליף את המחמאות ולראות מה קורה? אולי השלושים אחוז שעשו פאזל קשה אחרי מחמאה על חוכמה היו בוחרים בפאזל הקל עם המחמאה על כישרון?

כי בניגוד לגישה המקובעת אותה את מציגה במאמרך, אני מאמינה שלאנשים שונים יכולות שונות. שמי שפחות מוכשר יצטרך להתאמץ יותר, וכנראה לא כדאי לו לבחור תחום זו הו אלא מוכשר כיעודו בחיים. ולרוב כך קורה באופן טבעי. הרעיון של להוכיח חוכמה זר לכל רעיון הנתונים הגנטיים כמו שאני מבינה אותם. לכל אחד יש נתונים כאלו. ואם אני חכמה, אז אי אפשר להפריך זאת. וגם אם אני אקבל 40 במתמטיקה, אשאר חכמה. כי זו הגנטיקה שלי. כי אי אפשר לקחת אותה. לבסס ביטחון עצמי על הכישרונות שיש לאדם נשמע לי טוב בהחלט.

שלום לך אשה במסע.

מסכימה איתך, יש מקרים של כשרון.
אני חושבת שהם overrated בגדול. כלומר, אם הבנת קינון לולאות בקלות, זה בא אחרי שנים רבות של עניין, של אהבה לתחום, של חוויות, אנחנו לא באמת יודעים מה מרכיב הכשרון כאן ומה שאר המרכיבים (השקעה וגם תפיסות שלך).

כתבתי מאמר די קצר וקצת פשטני (מתוקף האורך), לאחר קריאה של ספר שלם של אישה מעניינת, פרופ' בסטנפורד (או הרווארד?...) שחוקרת את התחום הספציפי הזה עשרות שנים. יכול להיות שהספר יעניין אותך.

ואני יודעת שהשקעה משפיעה על ההצלחה בחיים הרבה יותר מחוכמה.
זו השורה התחתונה שלך וגם שלי.
פשוט הדרך שלנו לשם שונה. אמנם למדתי מתימטיקה, אבל בחיים אני לא מחפשת דיוק מקסימלי, אלא את הדרך שתביא כמה שיותר אנשים (לדעתי) להעריך השקעה על פני חוכמה. כמובן שדוגמאות של איינשטיין ושל היטלר מפריכות כל תיאוריה שאעלה או מישהו אחר יעלה. מבחינתי (לא במתימטיקה...) זה לא מפריך כלל את הטיעון. זה פשוט רלוונטי במידה מזערית לרוב האנשים.

ואגב, לא תאמיני כמה עשרות (אולי 50, הפסקתי לספור בשלב כלשהו) מכתבים קיבלתי של אנשים שהזדהו עם זה. המחמאות שהם קיבלו על חוכמה פשוט עשו להם (מבחינתם) נזק אדיר. הם רק כל הזמן הרגישו טפשים (יחד עם עליונות על אחרים, יש שילוב כזה). אז יש פסקנות מסוימת במה שכתבת (אולי מתכתבת עם הפסקנות שלי...) ואני מבינה שאולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי לך כלל - אבל לאנשים רבים הוא מאוד, מאוד רלוונטי.

תודה רבה, אישה במסע! רק עכשיו ראיתי, אח"כ אקרא הכל.
היום סתם ככה פתאום ידידי אורן טוקר שלח לי במתנה סרטון מהמם שהוא ערך עבורי...
וואו מרגש. אורן אתה מדהים.
UUEpEte39UfbIaXL6s]הנה הסרטון 9oaLQ[/po]

רציתי להגיב באתר שלך על מאמר נחמד על מחמאות לכישורים מול מחמאות לחוכמה. ואז נתקעתי. אתחיל בזה שלא ראיתי אפשרות להוסיף תגובה. אחר כך נזכרתי בכך שיש לי חסימה של פייסבוק ודומיו, וביטלתי אותה. ואז נתקלתי בעוד בעיה - אין לי פייסבוק. וגם לו היה, יש לי כמה וכמה התנגדויות לתגובות בפייסבוק. אחת מהן היא מדינויות הפרטיות של פייסבוק. סיכום לא רע של השניה: http://www.ybpmedia.com/blog/?p=1172 <הוספת תגובות של פייסבוק לאתר – בעד ונגד>

אז התחלתי לרשום לך ב"צור קשר" <למה צור ולא צרו, או כל ניסוח לא גברי אחר?> ואז רשמתי על האפשרות לתקשורת באמצעות באופן, והחלטתי שפרודוקטיבי יותר להגיב כאן.

בנוגע למחמאות על חוכמה - אני הייתי ילדה שמקבלת באופן קבוע מחמאות על חוכמה, ואני זוכרת את זה בתור זיכרון טוב ומעצים. הסיבה לכך פשוטה - אני באמת מוכשרת במקצועות הריאליים יותר מהממוצע, אובייקטיבית. יותר מזה, להחמיא לי על המאמץ היה שקר, ואני לא מאמינה שלשקר זה טוב. לא התאמצתי. כבר סיימתי בית ספר תיכון ובמה שקשור למתמטיקה לא התאמצתי. לא הכנתי שיעורי בית כמעט. אם עשיתי זאת עשיתי זאת מרצוני החופשי. לפעמים דרש קצת קצת קצת מאמץ לעזור לאחרים - היו מתקשרים עליי ומבקשים עזרה בשאלה מסויימת משיעורי הבית. הייתי פותחת את הספרים ובהם השאלה, קוראת אותה, פותרת, ואחר כך מנסה להסביר את זה בטלפון למישהו שלא רואה את הפתרון מהשנייה הראשונה. אבל גם זה לא היה מאמץ - נהנתי מזה מאוד, והתגאתי בכך שאני טובה במתמטיקה. הרווחתי מזה את הגאווה, את התחושה הטובה שעזרתי למישהו. קיבלתי לא פחות משנתתי. לא התאמצתי גם פה.

להחמיא על המאמץ נכון למי שמתאמץ. למי שהחומר של משרד החינוך <ואת דעתי עליו אין צורך להגיד, לא באתר של חינוך ביתי> קל, זה שקר להחמיא על המאמץ. אולי על המאמץ לא למות משעמום.

לא אמרו לי שאני חכמה מכולם. להפך, הזהירו אותי שבעתיד אתקל בילדים/נערים שחכמים כמוני ואף יותר. אמרו לי את זה במעבר לחטיבה, ולתיכון. זה התממש רק בצבא. וכלל לא הרגשתי צורך להוכיח את החוכמה שלי. גם כשקיבלתי ציון שלילי במבחן מסויים במתמטיקה. כי ידעתי, בוודאות, שגם אם אתלה את המבחן על לוח מודעות, כולם עדיין יחשבו שאני חכמה. זו סטיגמה שלא תלויה במציאות - היא נוצרה בהתבסס על העובדות, אך כעת היא כבר לא תשתנה. כי ידעתי שאת ההבנה האינטואיטיבית שלי במתמטיקה ובתכנות אף אחד לא יקח אותה ממני. אם החוכמה שלי היא חלק בלתי נפרד ממני - מה צריך להוכיח? אני לא צריכה להוכיח שיש לי יד - זו פשוט עובדה אובייקטיבית.

רשמת במאמר שלך טין דבר כזה כשרון. יש אהבה לתחום, יש עניין, יש רצון ויש תרגול והשקעה.
אבל זה שקר! יש דבר כזה כישרון. יש מי שמבין מה זה קינון לולאות רק אחרי ההסבר העשרים, ויש מי שמבינה את הקונספט לפני שמתחילים להסביר, ורק רוצה לדעת מה הסינטקס שמאפשר לממש את זה.
זה לא אומר שהשקעה, עניין, תרגול, רצון - לא חשובים. אבל ראיתי בברור את ההבדל ביני לבין כמה נערים ונערה שהשקיעו, השקיעו הרבה יותר ממני, אהבו והתאמצו - אבל פשוט היו פחות מוכשרים. והם הצליחו. אבל הם היו צריכים להתאמץ כדי להשיג את מה שהיה שלי בלי להתאמץ.
אמא נהגה לומר לי שמי שמוכשר במשהו קל לו יותר, אבל גם מי שלא מוכשר יכול להצליח, הוא פשוט צריך להתאמץ יותר. לדעתי זו גישה שלמה יותר מהכחשת קיומ של הכישרון.

מעתיקה את כל הפסקה האחרונה של המאמר:
_אני רוצה שהילד שלי ידע שהוא חכם”
כך אמרו לי לפחות חמש אימהות. תשובתי? אני לא רוצה שילדי ידעו שהם חכמים. ממש לא._

גם אם הם חכמים? גם אם, בתרגום למונחים מדוייקים קצת יותר, יש תחום מסויים שבו הם טובים מהמוצע בצורה ברורה? וזה לא משנה איזה תחום - כישרון לשפות, חשיבה מתמטית, יכולת כתיבה, כישרון בנגינה, קוארדינציה, רקמה?

אני רוצה שהם ידעו אלף דברים אחרים. שידעו, שמהשקעה מתקדמים. שיתעניינו. שיסתקרנו. שיחקרו. שיפרגנו לאחרים. אי אפשר להתחמק מהבור הזה. אם יש חוכמה, יש גם טיפשות. אם הם יכולים להיות חכמים, הם יכולים להיות גם טפשים.
ומה הבעיה בזה? לדעתי, בגלל המשמעות הרגשית שקשורה למילים האלו, בחרת לוותר עליהן. אבל כשוויתרת על המשמעות הרגשית וויתרת גם על ידיעה שלא כוללת שום מרכיב רגשי. הייתי פחות טובה באנגלית מבני כיתתי. משום שהם צפו בטלוויזיה ואני לא. משום שהם הלכו למורים פרטיים ואני לא. בגלל שלא הייתה לי סיבה טובה מספיק ללמוד אנגלית. לא הרגשתי טיפשה. הידיעה הזו הייתה בלתי תלוייה בהערכתי העצמית. זו פשוט עוד עובדה עליי. אני אישה במסע, אני בת עשרים, אני חיילת, הגובה שלי הוא X, מידת הנעליים שלי היא Y. עובדות פשוטות, בלי מעורבות רגשית.
אני רוצה שילדיי, כשיהיו, יוכלו ללמוד על עצמם עובדות מסויימות בלי להיקשר עליהן רגשית. אם הם מוכשרים במשהו - שיתגאו בכך. זה לא רציאונלי, אבל מאוד טבעי להתגאות בתכונות חיוביות מולדות. אם הם לא מוכשרים במשהו - שלא יכחישו זאת. שידעו זאת. ושזה לא ישפיע על הערכתם העצמית. היחס הנייטרלי הזה נראה לי משמעותי מאוד.

מה אם יגיעו למבחן קשה מאוד, כמו “תלפיות” בצבא, או משהו כזה, ולא יצליחו בו? אז הם לא חכמים? אי אפשר לצאת טוב מהתפיסה של חכם/טיפש. כמו שאני אוהבת לומר, “אי אפשר לרקוד על כל הקצוות של העוגה”.
למה לא? אפשר ליצור מערכות צירים, רבות כרצוני, ולמצוא את המיקום שלי בכל אחת מהן. לדעתי בעייתי אם אדם מבסס את הערכתו העצמית על מיקומו בצירים אלו. אבל הכחשת קיומם של הצירים, הכחשת קיומם של מדדים אובייקטיביים לכל מיני יכולות - בשביל מה?
הדרך הטובה לתפוס את הציר של טיפש-חכם <שביתר דיוק לרוב מודד כישרון במקצועות ריאליים, או מיומנויות הישרדות במערכת החינוך> היא לקבל כל מציאות ללא היקשרות רגשית. נניח ימצא מבחן שבודק את יכולות התכנות שלי וממקם אותן בציר ביחס ל<אוכלוסיית המתכנתים בישראל? אוכלוסיית המתכנתים בני גילי?> - אני צריכה לא להסתכל על התוצאות? להכחיש אותן? להתעלם מהן? לסרב להסתכל? מוטב להסתכל. ומוטב להיות יכולה להעריך הערכה מציאותית את יכולתיי, גם אם יכולת התכנות שלי ב #C נמוכות מהממוצע.

עצימת עיניים היא לא דבר בריא. ליתר דיוק - היא בריאה אם אדם יודע מראש שהוא לא מסוגל להתמודד עם מה שהוא עלול לראות. אדם עם הערכה עצמית בריאה לא יפגע מהידיעה שהוא לא מוצלח בתחום X, ולכן אין סיבה להכחיש זאת.

אי אפשר גם שהילד ישמע כל הזמן שהוא חכם, וגם שידע שמה שיקדם אותו בחיים היא השקעתו, ולא תכונותיו. למעשה, אי אפשר באמת לדעת שאתה חכם. אין דבר כזה. מה שאפשר לדעת הוא שאתה מסוגל לפתח כל יכולת שתשקיע בה.

אפשר. הפרכתי את טענתך בדרך הפשוטה ביותר - דוגמא נגדית. אני יודעת שאני חכמה. ואני יודעת שהשקעה משפיעה על ההצלחה בחיים הרבה יותר מחוכמה.

קטע שכתבתי על "גמילה מהתמכרויות קטנות " beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EE%E4_%E7%E3%F9, על תובנות מהספר של אלן קאר ומה לדעתי הוא פספס.
חושבת שיצא מעניין, תהנו.

טעות נפוצה מאוד שכמעט כל העסקים הקטנים עושים, ואיך מתקנים אותה?
אורן טוקר המעולה ואני ערכנו ובינר לא מזמן,
וקיבלנו המון תגובות מתלהבות.
הנה אפשרות להזמין את ההקלטה הערוכה במתנה. תהנו.

תודה. מעניין. ובמיוחד מעניינת הלמידה העצמית מכל העובר עליך.
תודה @}
הבחנת נכון... זה מסע החיים שלי. הכל משולב יחד, הלמידה שלי, הלמידה של אחרים. קשה לי להבין איך בכלל יהיה מעניין לעשות את זה אחרת!

זוכרת שכתבנו על זה פרק שלם, ומעצים? גם שם לא השתמשנו במילה כשלון...
נכון. זו מילה שאני באמת מעט מאוד בכלל חושבת עליה.
אם כבר אז במובן הענייני ביותר, כפי שהשתמשתי בה כאן. אם ניסיתי לעזור למישהו להרויח כסף והוא לא הרויח אז אפשר לומר שנכשלנו במשימה. במובן שלא הצלחנו. פשוט מאוד. אבל אני לא מתייחסת לזה בד"כ כאל "כשלון" עם כל המשמעויות הנלוות. זה צעד אחד בדרך.

נדמה לי שזה היה אדיסון שאמר שבדרך להמציא את הנורה הוא לא נכשל 99 פעם אלא גילה 99 דרכים איך זה לא יעבוד...

על ידי א_ל_א_ן* » 21 אוקטובר 2013, 21:59

קיבלתי מייל שאני לא צריכה להשתמש במילה כשלון.
זוכרת שכתבנו על זה פרק שלם, ומעצים? גם שם לא השתמשנו במילה כשלון...

על ידי יוליקו* » 21 אוקטובר 2013, 15:43

תודה. מעניין. ובמיוחד מעניינת הלמידה העצמית מכל העובר עליך.

קיבלתי מייל שאני לא צריכה להשתמש במילה כשלון. שלפעמים דברים שוקעים אחרי זמן. ואז עשיתי חיפוש על הדף הענק הזה שלי ומצאתי את המילה הזו רק פעם אחת. זו באמת מילה שאני משתמשת בה מעט מאוד

על שום דבר שקורה לי אני לא חושבת כעל כשלון. זה תמיד עוד צעד אחד קדימה בדרך שלי, גם אם לא מה שציפיתי. וכמובן שלפעמים אני מתאכזבת מתוצאות. אבל זה בסדר, it comes with the territory...

מצד שני אני לא נרתעת מלהגדיר שלפעמים תהליך איתי היה לא מוצלח או לא נתן מספיק תוצאות.
מכיון שיש לי 100% אחריות של שביעות רצון אני גם מחזירה את הכסף עם מבקשים, מה שעוד יותר מקל על המצפון שלי.
אני גם לפעמים בקשר עם אנשים כמה פעמים אחרי התהליך ולפעמים אני מבינה שלא היה שינוי גדול.

זה בסדר, אנחנו אנשים, לפעמים זה פשוט לא הולך כרגע. וצריך לחפש כוון אחר.

עוד מקרה שקרה פעמיים שאני זוכרת, הוא שאני פשוט לא קולעת לנקודה. אדם מבקש ממני התארגנות עם השווק. ואז אנחנו מדברים על זה. ואז בשני המקרים מסתבר שהמצב הרגשי די עמוס ורועש ויהיה קשה כרגע לעשות צעדים חדשים. ובעצם מה שצריך הוא לפנות ולהבין מה קורה עכשיו פנימית. אבל זה תהליך ארוך יותר ויקר יותר. ואז בעצם מה שעשינו בפגישה הזו לא הכי רלוונטי כרגע. כלומר, אפשר לשמור את החומר שגיבשנו לפעולה בעוד כמה חודשים או שבועות. אז באחד המקרים הבחורה יצאה מתוסכלת מאוד ולא רצתה יותר קשר איתי, ועם אישה אחרת היא דווקא הבינה שפשוט מה שעשינו לא רלוונטי כרגע, והצטרפה לקורס התמקדות. ולקראת אמצע הקורס היא חזרה לחומר עם התוכנית שווק שגיבשנו שלנו והתחילה לממש אותו.

מעבר לזה שאני נהנית מהדברים שאת כותבת ואומרת, ומקבלת השראה מהאופן שבו את מתפתחת (בקיצור, רק מחמאות!)
תודה @}

אשמח לקרוא גם על תהליך שליווית ולא הצליח, לפי הגדרתך או לפי הגדרת הלקוח, עם ניתוח הסיבות.
יש לא מעט כאלה לצערי. משהו כמו 1 מ - 15. בד"כ מסיימים אחרי פגישה או שתיים, לעיתים נדירות (פעם בשנה בערך) עושים משהו כמו 5-6 פגישות ובתוצאות נמוכות מאוד.
הסיבות?
הסיבה העיקרית שאני מרגישה היא אדם שנמצא בניתוק רגשי. כלומר היו חוויות כל כך גרועות בעבר, שהיום יש "שומרי סף" חזקים מאוד סביב לחוויות הכואבות הללו, כך שבעצם האדם צריך לשמור את עצמו רוב הזמן מנותק מהרגשות שלו, כי זה כואב מדי. במצב כזה של ניתוק מאוד מאוד קשה לזוז מהמקום. זה כמו אדם פצוע. כל מ"מ שהוא יצעד לכוון כלשהו יכאיב לו. אז במצב כזה אדם יכול להפגע ולהעלב ממשפט קטנטן תמים (כמו חיוך של שמחה כאשר הוא אומר משהו - מפרש את זה כלעג) ולעזוב, או להתגונן. או לסרב מכל וכל ולנסות כל שינוי או צעד שונה ולו הקטנטן ביותר. יש סיבות לכל דבר למה זה בלתי אפשרי. וגם הרגשות מאוד סטטיים באותו מצב, אין מה לדבר על "התמקדות" ועל לחוות אותם כי זה כואב מדי. אז אלו מקרים שאני מרגישה מהר ולרוב לא אקח בכלל לאימון, אם כן אז יש סיכוי הצלחה נמוך. גם במקרה כזה הסיכוי לא אפסי ובגלל זה לפעמים כן מנסים, כי יש לי הרבה שנות נסיון ולפעמים אני כן מצליחה למצוא איזה נתיב קטנטן של פתח ואפשרות לזוז במ"מ. ואז זו שמחה גדולה, כי לרוב אלו אנשים שניסו המון טיפולים של שנים וזה לא עבד. אז אם אנחנו יכולים לעשות בשנה (מהיר זה לא יהיה) מה שהם ניסו ולא הצליחו 15-20 שנה, זה השג אדיר.

זה המקרה העיקרי של כשלון, יש עוד כמה אבל אני נכנסת לשיחה, אחזור אח"כ לעוד קצת.

על ידי יוליקו* » 20 אוקטובר 2013, 15:09

אשמח לקרוא גם על תהליך שליווית ולא הצליח, לפי הגדרתך או לפי הגדרת הלקוח, עם ניתוח הסיבות.

על ידי יוליקו* » 20 אוקטובר 2013, 15:07

סאלי,
מעבר לזה שאני נהנית מהדברים שאת כותבת ואומרת, ומקבלת השראה מהאופן שבו את מתפתחת (בקיצור, רק מחמאות!), אז היום השתעשעתי לגלות שגם את נעזרת במכשפות!
אצלינו הילדים (וגם המבוגרים) משתגעים על 'מיץ מכשפות' שעשוי מעלים (בדרך כלל תרד) ומיץ כלשהו (סחוט או קנוי) וגם מההתרגשות של דריסת רגל בעולם הכשפים, בגלל הצבע הזרחני קמעה של התוצאה.
אני אנסה להסמיך את העיניינים עם יותר פירות ופחות מיץ, כדי שיהפך לאוכל.
תודה!

בגלל זה בחרתי לתאר את מה שאני עושה כליווי. ובאמת, מכל אשה שאני מלווה אני בעצם מקבלת ליווי בעצמי.
זה באמת נפלא.
איזה כיף לנו @}

על ידי ציל_צול* » 19 אוקטובר 2013, 11:33

אפשר לקרוא לזה אימון אבל זו מילה שכבר שנים אני לא מתחברת אליה
אני כל כך שמחה שכתבת את זה (וגם את כל השאר, כמובן

)
גם אני לא מתחברת למילה אימון ותמיד הרגשתי שיש בה משהו היררכי שלא התאים לי. לא מהצד המקבל ולא מהצד הנותן. היא זרה לי מאוד בתוך השיח הזה ויש בה משהו מעולמות אחרים.
בגלל זה בחרתי לתאר את מה שאני עושה כליווי. ובאמת, מכל אשה שאני מלווה אני בעצם מקבלת ליווי בעצמי.
זה מאוד בולט לי במיוחד עכשיו כי הדרך שלי היא דרך המודעות. התזונה היא רק כלי. וכשאני שקועה בזה בליווי של אחרים אני ממש מרגישה איך המודעות שלי עצמי מתרוממת ולא נופלת.
אני חושבת שה"שהות" במחיצת אנשים שמחוייבים מאוד לתהליך של עצמם גורמת לי להיות יותר מחוייבת לתהליך שלי עצמי.
זה באמת אושר גדול.

מנצלת את ההזדמנות להגיד לך תודה על הדחיפה שנתת לי. לקח לי הרבה זמן להתבשל אבל ההתלהבות שלך נחקקה לי בזיכרון.
תודה ציל צול, איזה כיף @}
יותר ויותר אני ערה לכוח ההדדי שיש לסוגי תמיכה שונים (אפשר לקרוא לזה אימון אבל זו מילה שכבר שנים אני לא מתחברת אליה). כל אדם שאיתו שוחחתי נתן לי כל כך הרבה שאני פשוט מאושרת לחשוב על זה. אני לא אומרת את זה מתוך נימוס או בצורה מעורפלת. דברים קונקרטיים ומוחשיים, רעיונות והשראה שקיבלתי מאנשים שונים ובטח ממך (וגם מעוד אנשים שאת יודעת מיהם...). דברים כמו חיפוש הדיוק, הקצב הנכון, אלו שני הדברים שעולים לי ראשונים לראש, אבל יש עוד הרבה.
אז תודה

על ידי ציל_צול* » 17 אוקטובר 2013, 22:35

ושוב... תודה. כל חיזוק מחמם את הלב ומרומם את העשייה.

על ידי ציל_צול* » 02 אוקטובר 2013, 00:01

סאלי יקרה,
מנצלת את ההזדמנות להגיד לך תודה על הדחיפה שנתת לי. לקח לי הרבה זמן להתבשל אבל ההתלהבות שלך נחקקה לי בזיכרון.

קשה מאוד לתאר איזה שינוי עמוק אפשר ליצור בחיים, וגם ביכולת שלנו לבצע ולהזיז דברים (כולל דברים די מדהימים כמו תוך מספר שנים קטן להרים עסק ממש משגשג) - כאשר משתמשים בטכניקת ההתבוננות הפנימית העמוקה והמשחררת, המשמחת, המקלילה... שנקראת "התמקדות". יש קורס שנפתח בעוד חודש אבל כבר יש בו רק מקום אחרון. יש לנו כמה גברים בקבוצה וכמה נשים - הרכב נפלא. אני סקרנית מאוד מי נרשם למקום האחרון? (סה"כ 8 משתתפים).
באופנים הם כנראה האנשים האהובים עלי ביותר, אז אני מקוה שזו את או אתה

בשקט של כיפור הצלחתי לנסח משהו שמסתובב לי בראש הרבה זמן. אחד הפקטורים שהכי קובעים את ההצלחה שלנו בכל תחום - ולא מדברים עליו מספיק.
הקשרים האישיים שלנו.
כמובן שזה תורם למצב רגשי טוב, אבל זה גם תורם להצלחה. גם עסקית וגם בכל תחום.
איך בדיוק משדרגים את הנושא הזה בחיינו?

שוב המון תודה על הסדנא אתמול, אני ממש מרגישה תנועה בנושא
תודה תודה @} איזה כיף לשמוע! הרגשתי שזה היה ככה לכולנו...
תודה על הטיפ עם האייפק

על ידי אמא_ללי* » 24 אוגוסט 2013, 23:40

הי סאלי,
שוב המון תודה על הסדנא אתמול, אני ממש מרגישה תנועה בנושא

בקשר לעגילים, רציתי להגיד לך שטיפול אייפק יכול לעזור בלנקות את הרגישות למתכות השונות (או בתור התחלה לבדוק אם זה משהו שניתן לנקות אותו). בהצלחה!

עוד מכתב מאשת שווק שהכפילה את המשכורת שלה אחרי שיחה אחת.

מכתב מרגש מאוד מהייטקיסטית שכותבת על עבודה מוצלחת מאוד שעשינו בנושא של התקפי חרדה. למעשה בהתחלה לא ידעתי שזה הנושא, התחלנו ממשהו אחר אבל על הדרך היה שיפור אדיר בזה. מכתב מעניין עם סרטון בפנים על הגישה שאיתה עבדנו - התמקדות. תהנו.

איך לכתוב מאמר שווקי מעולה כל התובנות שלי וניתוח דוגמא מוצלחת.

התחלתי ברשימה ... הקטע שקישרת אליו מאד בכיוון, זה מתחבר לי
יופי @}
מחכה לעדכון איך מתקדם!

תודה סאלי ! התחלתי ברשימה ... הקטע שקישרת אליו מאד בכיוון, זה מתחבר לי
@}

הסרטון היה מאוד ברור ועשה סדר וחיבור בין רגשות ליעילות והתקדמות בחיים
איזה יופי, ניחוח @} תודה ששיתפת!

וואו ניחוח, שאלת שאלה כל כך גדולה וחשובה...
הכי היתי רוצה לעשות איתך איזה סשן של לעשות סדר בכל הדברים ולראות מה הכי חשוב לך.
עוד כוון אפשרי הוא לעבוד בהתמקדות על הרגעים האלה של העזיבה של משהו. להסתקרן לגבי זה. מה קורה שם. מה קורה בגוף, מה קורה בראש, ברגע הקטן הזה שאת פונה הצידה ממשהו.

בתקופה אחרת היתי יושבת וכותבת לך קטע על זה. עכשיו זה בלתי אפשרי בשבילי.

ההצעה הראשונה שלי היא לכתוב על דף את כל הדברים שאת הכי רוצה לעשות עכשיו. אולי גם הקטע הזה יוסיף לך משהו איך לבצע יותר

בהצלחה

היי סאלי
האזנתי עכשיו לסרטון שלך על התמכרויות קלות והיה ממש מעניין ומאיר עיניים
אמנם חזרת כמה פעמים על זה שאולי זה לא מחדש הרבה
אבל בשבילי, למרות שאני מכירה את הגישה ואת ה"דיבור" עדיין הסרטון היה מאוד ברור ועשה סדר וחיבור בין רגשות ליעילות והתקדמות בחיים

רציתי לשאול, יש לך מאמר או סרטון על איך לעשות סדר בין המון דברים שרוצים לעשות בחיים ? לא בהכרח מבחינת איך למצוא לזה זמן
אלא יותר איך לבחור מה לעשות, איך להתמקד במה שבחרתי ולא לקפוץ ממש מהר למשהו אחר

אני מתעניינת במלא דברים ולפעמים זה סותר, יש לי ממש עיסה בראש (לפעמים יוצאים גם שילובים טובים אבל אני מרגישה שאני מתפזרת מדי)
אני רוצה לעשות גם יוגה, גם שיטת פאולה, גם דרך האמן, גם אולי ללמוד טאי צ'י, גם שיטת בייטס, גם לקרוא מלא דברים, לסרוג, לתפור, עוד כל מיני יצירות, גם לצפות בסדרות,להאזין לכל מיני הרצאות, גם ללמוד לרקוד כמה סגנונות שונים
כל דבר כזה אני מתעניינת תקופה, צוללת לזה, ואז קופצת לדבר הבא
אז כאילו יוצא שיש לי המון "התחלות" של דברים (גם מטאפורית וגם טכנית, כל מיני התחלות של סריגה ותפירה ופאזלים)
אבל הרבה פעמים קורה מצב שאני לא עושה שום דבר מזה ופשוט יושבת מול המחשב ...
עוזר לי מאוד לא להדליק את המחשב בכלל אבל בזמן האחרון גם אז אני משותקת... ולא מנצלת את הזמן הפנוי שלי כמו שהייתי רוצה.

תודה ושבת שלום !

על ידי בהתהוות* » 25 יולי 2013, 16:55

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבנתי. תודה ובהצלחה.

על ידי סאלי_תדמור* » 25 יולי 2013, 16:06

שלום לך שוב @}
יש לנו קבוצת הורים בפייסבוק שפעילים נגד ג'אנק. אין עצומה כרגע.
אבל אני אעדכן אם תהיה

על ידי בהתהוות* » 25 יולי 2013, 14:07

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

של הג'אנק פוד.
או שאולי הבנתי לא נכון? פניתי לכתובת הלא נכונה?

על ידי סאלי_תדמור* » 25 יולי 2013, 13:36

שלום לך @}
איזו עצומה?

על ידי בהתהוות* » 25 יולי 2013, 11:41

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום וברכה,
יש דרך לחתום על העצומה למי שלא חבר בפייסבוק?
תודה.

שליחת תגובה

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: סאלי תדמור