צריך להציע לאקדמיה ללשון ,
שימצאו מילה הולמת. D-:

מלבד זאת, גם לי זה קרה , פעמיים בשנה האחרונה
שהייתי שמצובה (שמחה ועצובה) בגלל אותו הדבר בדיוק,
אז אני מבינה איך את מרגישה.
(())

רציתי לעדכן....לשימחתי וגם לצערי איני בהריון.:-) :-(
איזה דבר מוזר- לחשוב שאני בהריון (לא מתוכנן), להתבאס,
קצת לשמוח בלב ולהתרגש. ואז לגלות שאין הריון
וממש להתעצב ובמקביל להרגיש הקלה.
לא ברור מה קורה פה, אני עצובה, שמחה , אולי צריך להמציא
מילה חדשה להרגשה הזו.
גלוש היתה חולה יומיים בבית ובסוף היום השני אמרה
שהיא מתגעגעת לבר, חברה שלה מהגן ובכלל מתגעגעת לגן ורוצה
"לחזור מחר".:-0
גם כאן- צריך את המילה הזאת , שמערבבת בתוכה קורטוב עצבות
וקורטוב שמחה.
אז היום אני אקח אותה מוקדם יותר מ 12:30 , אני לא מספיקה לעבוד
נראה לי שהשבת הקרובה מנוטרלת.

סאל , זאת את?
איזה כיף כיף כיף
לראות אותך כאן,(())
חשבתי שאת בכלל לא מחוברת לצד הזה של המחשב בשנה האחרונה....

חשבתי שהקטע של הגן כבר נסגר. יש חדש?
חזרנו שלשום , היה טוב, היה יכול להיות יותר טוב אם הייתם
מתפנים להגיע. צריך "להטביל" את הבנות יחד, נחכה לפעם הבאה.

שולחת (()) ו {}
קרן

על ההיריון - מחכה בכיליון עיניים לקרוא ... מחזיקה אצבעות שכן
_נכון שרב האנשים חיים לפי דרך מקובלת אך גם בה יש עיקולים
האופייניים לאדם אחד ולא לאחר._
אז זהו, שיש רעיונות שלא מתקבלים כ"עיקולים" ע"י הסביבה - לא שאכפת לי מזה עד כדי כך שאשנה משהו, כי אני בטוחה בדרכי, אך לעיתים זה קצת מכביד...

_החברה המערבית, אגב, סבלנית יותר ליוצאי הדופן מאשר חברות לא מערביות
ולמרות כל המינוסים שלה- הנה נקודה למחשבה בה החברה שלנו
די בסדר סך הכל.... בחברות אחרות מי שמתנהג שונה לא מתקבל וניתן
להוקיע אותו פיסית_
נכון. אבל יש דברים שהחברה המערבית התעוורה לגביהם, ועל כך אני מצרה. לעניות דעתי - גם אצל החברות האחרות יש דברים שכדאי לשמר...

שנה נהדרת ומוצלחת
דגנית

עריכת כל הדף

הילדה ישנה. עדיין.
אני בהריון? לא בהריון?
יש בחילות, עייפות קשה, אבל חסרים תסמינים של ההריון הקודם
(כמו חזה כואב מאד...)
לא, זה לא היה מתוכנן, ממתי הביוץ בא לקראת סוף המחזור?(בשבוע האחרון
לפני המחזור הבא...)
מצד שני ייתכן ואני סתם עייפה, יש בחילות מעייפות, אז אולי. אני מקווה.
רצינו הריון אבל עוד מעט.
גם לקחתי החודש המון תרופות מיותרות שלא הייתי לוקחת אם הייתי יודעת.
אחזור לעדכן.

[u]נכון,מי אמר שכולנו צריכים להתנהג לפי אותו מודל, פסע אחר פסע??[/u]
אני לא יודעת מי אמר את זה ... אבל אם תביטי סביב, לא תבחיני שזה מה שבעצם קורה?? מעין שאטנץ כזה שכולם (טוב, קצת הגזמתי, אבל מדובר בחברה המערבית - איך היא תופשת את הקידמה) דוהרים קדימה לפיו? ואחד שופט את השני על דרך חייו במקום להבין שיש ריבוי דעות וכל אחד עושה כמיטב יכולתו והבנתו, לא כך?


[u]לחיי עוד ימים ולילות מלאי שמשות.[/u]
אמן!

סאלי יקרה,
אני שמחה לקרוא שהמצב אצלך הוא האופטימלי. ככה צריך, לא?
דרך חיים היא דרך חיים - כל אחד ודרכו, כל אחד וצרכיו.
לעניות דעתי, דרך החיים שאני בחרתי טובה לי ומעלה אותי ולכן גם את בתי, בדיוק כפי שדרך חייך טובה לך ומעלה את בתך... (())

אגב, בזכות אנשים טובים ברשת ואלה שאני מוקפת בהם, היום היה נטול עננים ומלא שמחה :-D - כן ירבו ימים כאלה, לי ולכל העולם.
(חחח, יצא לי מרגיעון: "כולנו זקוקים לחסד"... חיים מצחיקים).

אלודאה - תודה על החיזוק :-)

מסמנת שגם אני כאן, מחכימה מדגנית.

בוקר אור, סאלי

(()) תודה על השמש :-D

שלומי בסדר, מה שלומך?
כן, אני באמת עוברת ימים קצת קשים, אבל בסדר, התאוריה שלי עוזרת לי להתמודד איתם :-D.

זה לא להכיל, יקירה, זה ממש להבין לעומק למה זה קורה:
אתן לך דוגמא: היתה לי בעיה עם השכנה, הצגתי בפניה את הבעיה. תחילה היא ניסתה להבין אבל די מהר כעסה. במקום לכעוס בחזרה (כי בסה"כ הייתי דיי מתוסכלת מהבעיה), לקחתי נשימה עמוקה והזכרתי לעצמי שאנחנו חברות ואוהבות ואמרתי לה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה לגרום לה למועקה ומורת רוח. אבל בגלל שהיא חברה שלי אני משתפת אותה בבעיה ואשמח אם נוכל כחברות למצוא פתרון יחד.
בסוף השיחה היא התנצלה והסבירה שיש מניעים אחרים (שלא קשורים בי) לכעס שלה בנושא, ולכן ההתפרצות...

סתם דוגמא לכך שלא כל אחד שפוגע בנו עושה זאת במכוון (אני אפילו מאמינה שאנשים כאלה הם ממש מעטים, הרוב לא מתכוונים לפגוע). הבחירה להיפגע היא שלנו. עבודה עצמית יכולה לעזור, לי, לפחות היא עוזרת.

לא, עננים קודרים אינם מגיעים אלי לעיתים קרובות. מפני שאינני רואה את הדברים כקודרים בדר"כ. אני משתמשת במילה עננים, אגב, מתוך מדיטציה שהתנסיתי בה - שם היה שימוש במילה הזו והתחברתי, מפני שעננים אינם דבר סטטי, ולכן הכל עובר :-).

גם אני לא הודפת בדר"כ. אני יכולה לספור על כף יד אחת בקושי כמה הדפתי בחיי.

לפנות לעזרה מקצועית: הכוונה לא לסלק ולא לדאוג שלא יווצרו אלא לדעת לחיות איתם, להבין אותם. הם כבר יתפוגגו מעצמם בזמנם, ככל שאשלים איתם. וזה עובד.

אהה, וכמו שכתבתי, נכון שימים קצת קשים, אבל... אני עדיין מצליחה לראות את השמש {@

סאלי יקרה,
מקווה שהחג עבר בנעימים :-)

העננים הם הכעסים, הפחדים, כל הדברים הלא נעימים שאני חווה.
הרעיון שלי הוא לקבל אותם כחלק מחוויות החיים, אם אפשר אז ללמוד מהם, ואם לא - להרפות מהם.
לנסות להבין מאיפה זה בא, למה הם מעוררים בי רגשות שליליים והתנגדות (וזה לא תמיד קל. לי עצמי יש עדיין עניין לא פתור, ואין לי ברירה, אני חייבת לפתור אותו, לא יכולה להסתלק מזה ובמקרה שלי, אני אפילו שוקלת לפנות לעזרה כלשהי).

ברגע שזה מתאפשר, אפשר להרגיש כלפי אותם אנשים המעורבים במקרים חמלה, הבנה, יכולת הכלה ובכך לקבל את המקרה בקלות יחסית.
ולמה אנחנו בעצם "צריכים" להכיל את האנשים האלה?
כי אם לא נכיל אותם, פשוט נסבול. והכלה מצטיירת בעיני כהבנה, חמלה (לא מתוך התנשאות אלא ממש מתוך הבנה), קבלה.

ואגב, אני מתחברת לנושא הזה כי לא מצאתי דרך יותר טובה. כל הדרכים האחרות שאותן ניסיתי, עוררו בי מרמור. וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה להיות: ממורמרת.

_אם הבנתי נכון את נושא העננים, אז מנסיוני העננים מתעבים ומתכהים
ככל שעובר הזמן, בין שני אנשים._ - נכון, כך גם אני תופשת את זה. וממה שאת מספרת, אני רואה בחבר שלך תכונה אצילית, משום שזה דבר לא קל: לאסוף את האכזבות והכאבים, לארוז אותם, לשים בצד ולראות רק את הטוב כדי שאפשר יהיה לשמר את החברות ולהמשיך הלאה.

_בתכלס, כמה אנשים
שאנחנו באמת אוהבים ושאוהבים אותנו יחוו איתנו את העולם הזה?_
מה שבטוח שלא הרבה. מפני שאנחנו נוטים לשחרר את האנשים האלה מוקדם מדי, בגלל כל מיני מטענים שלנו. ואז חלקם חווה איתנו את ההתחלה, חלקם את האמצע וחלקם את הסוף. אבל לא את החיים כולם (אני טיפוס "קצת" רומנטי :-D).

הי סאלי,
הכוונה היא (לפחות איך שאני מבינה את זה) שברגע שאת מבינה את המניעים שלך לדברים, וסולחת לעצמך (שהרי לכולנו יש "כעסים" על עצמנו מדוע נהגנו כך ולא אחרת), תהיי שלמה עם הדברים שעשית, כך יהיה לך קל יותר לבקש ולקבל סליחה מאחרים, וגם לסלוח לאחרים.

כמו שכבר הספקת להכיר אותי :-), נושא השלמות מאוד דומיננטי אצלי וזה מניסיון החיים הפרטי שלי.

עוד משהו: להוציא את כל מה שיש, להתנקות מה"עננים" האלה, הכעסים, הפחדים (אם יש, כמובן) - וכך הדברים מתבהרים.

אגב, זה לא אומר שאני נקייה מכל ה"עננים" האלה... זו עבודה עצמית לא קלה בכלל, אבל לפחות אני מבינה איך זה אמור להיות (נכון להיום ולעכשיו עד שאבין אחרת :-D)

חתימה טובה גם לך (())

דגנית

ראשית, סאלי יקרה, את עושה עבודת קודש עם הילדים.

משהו חשוב (בעיני) שהפנמתי מקריאה במקומות אחרים ברשת: כדי שנוכל לסלוח לאחרים, ראשית עלינו לסלוח לעצמנו. להזיז את כל "העננים" והמשקעים וכך יהיו לנו האנרגיות לסלוח לזולתנו. וכך גם להמשיך הלאה.

גם אני לא מאמינה ב- "זמן איכות"- אין חיה כזאת.
ברוכה הבאה

דגנית, לוטם ,
תודה בעבור קבלת הפנים.
אתן מוזמנות בכל עת@}
גמר חתימה טובה.
אם יש למישהי תובנות בנוגע לסליחות ביום כיפור (אני נשמעת כמו דוסית D-: )
לגבי מה שכתבתי בתחילת הדף...אשמח לקרוא.

תתחדשי על דפהבית. שנה טובה ומתוקה@}

הי יקירה,

לכן כתבתי גם בהקשר של קרובתך שמי אני שאחליט מה טוב יותר עבורה ועבור ביתה.
לכן גם כתבתי והדגשתי כמו קרציה קטנה את העניין של השלמות.

ולא סתם שמתי דגש על כך. זה היה רק בגלל שהתקופה שעברתי בזמן שעדי היתה במסגרות היתה תקופה קשה נורא. לא רק בגלל הגעגועים ועוד סיבות שסיפרתי, אלא גם ואף בעיקר בגלל שלא הייתי שלמה עם ההחלטה שלי.
הכיף שהיה לי ביצירה בעבודה, התשבוחות שקיבלתי (נורא כיף לקבל תשבוחות :-D), הסיפוק.. אבל עבורי הכל היה כמו לקנות בחנות משהו: סיפוק זמני, נהנים ממנו כך וכך זמן ואז שוכחים מזה. ונשארים עם הקושי.
ברגע שעשיתי את הצעד של עזיבת העבודה וכו'... הרגשתי כאילו יצאתי מהכלא - הכלא הרגשי שהייתי נתונה בו.
מישהי אחרת, שונה ממני תרגיש בדיוק ההיפך - שעצם יציאתה מהבית לעבודה היא יצאה מהכלא. וגם זה כמובן מקובל. כי אם אני יכולה להיות אמא איכותית X שעות ולא Y, אז עדיף כך לך ולילד, כי האושר והשלמות הם הקובעים איך הדברים ייראו (כך שיוצא שאני מסכימה איתך לחלוטין ;-)).

יכול להיות שנשמעתי קיצונית מדי - זה בגלל שאני עייפה מהביקורות שאני סופגת על עצמי, על החלטותי. זה לא קל להיות בחינוך ביתי לא רק בגלל הקושי שבהתמודדות 24 שעות עם גיל שנתיים האיום אלא בעיקר בגלל הביקורות. זה תסכול כי אני מרגישה שאני מדברת עברית אבל מה שמבינים ממני הוא סינית.

[u]בנוסף בעוונותיי אני זקוקה גם לאויר זר לנשימה כמה שעות ביום[/u] - ממש לא בעוונותיך, זה כל כך ברור ומדובר, ונדון בכל הזדמנות. אמא לא צריכה, לדעתי, להגיע למקום (במובן של מצב) בו היא מרגישה מחוקה. מפני שזה יכול, לדעתי, להיות מובל ע"י רגשות אשם ולהוביל למשקעים וחבל.

היי סאלי - תתחדשי (())

[u]מקצועי השלישי הוא עבודה אישית עם ילדי החינוך המיוחד, אוהבת מאד את התחום.[/u]
נשמע כיף... אשמח לשמוע אם תשמחי לספר :-)

שנה טובה ומוצלחת, שנה מאושרת וטובה יותר מקודמתה

ב-|L|
דגנית

מאמינה בזמן עם הילדים.
האיכות מגיעה או לא, זו פונקציה של אנרגיה שלי,
אם יש לי אנרגיה לתת , הזמן יהיה יותר איכותי (גם צפייה בטלביזיה תהיה איכותית יותר)
ואם אין לי אנרגיה ה"איכות" תהיה מאולצת.
זו הרגשה ולכן קשה לי לכתוב אותה, מקווה שיותר ברור..
עודלאאמא , תודה רבה על קבלת הפנים @} @} @}
מקרב לב

[u]לא מאמינה ב"זמן איכות עם הילדים".[/u]
מה זאת אומרת?

ברוכה הבאה!!!

ברוכות הבאות, ברוכים הבאים ל [po]דף בית אישי[/po] של [po]סאל י[/po] @} |עץ|

אני אמא, כל כולי אמא.
אמא של גלוש בת שנתיים+ .
רעיתו של דניאל.
מנסה מזו תקופת מה לשלב בין סאלי-אמא- בית לבין סאלי-אמא-קצת-בחוץ.
לידה קשה, 36 שעות של מו"מ עם גלוש, תצאי, אנחנו אוהבים אותך |L|

לא מאמינה ב"זמן איכות עם הילדים".
כדי לתת מעצמי עליי להיות עם אנרגיות מסויימות. אני נותנת אנרגיה משמעו זה קיים אצלי כלומר איכשהו זה הגיע אלי.
אם זה לא הגיע אלי , אין לי ואז איך אתן?

מקצועי השני הוא עריכת דין , משרת אם .
מקצועי השלישי הוא עבודה אישית עם ילדי החינוך המיוחד, אוהבת מאד את התחום.

מוזר לי לכתוב לעצמי, אז בינתיים......
שיהיה גמר חתימה טובה.
שלא נשכח לבקש סליחה , במרומז או בגלוי, לכל מי שפגענו בו במהלך השנה או שחושב שפגענו בו,
מישהו שיושב בבית פגוע ממשהו שאולי עשינו או אמרנו.
אין מצב שלא פגעתי באף אחד מהמעגל סביבי שנה שלמה.
אני אתיאיסטית אך הרעיון הזה הוא מאד אנושי וארצי ויכול לחולל פלאים|*|
אני אומרת זאת מנסיון . מי שינסה, גם אם במרומז , לא יוכל להינזק מכך וכל הצדדים יוכלו רק להרוויח.
לפעמים בקשת הסליחה או הרמיזה לכך תרכך את הצד השני ותחזיר אותו אלינו ואולי הוא יתנצל אף יותר על מה שקרה ובכך נתתי גם לו את האופציה לומר סליחה. ואולי נרויח משהו שהיה לפני הכעס ואולי חרטה הדדית.עולם חדש. |תמר|