על ידי הגבירה_בחום* » 21 יולי 2013, 16:56
הוואא...!!
מה מתחולל כאן.... (-:
החיים שלך תמיד נשמעים סרט, והאמת שזה לא מקרי שאת עוברת לירושלים, כי אחד הדברים שבגללם אני מכורה אל העיר הזאת היא תחושת הסרט החזקה שאני תמיד מרגישה בה: החרדים, הערבים, האנטלקטואלים הירושלמים, המוכרים בשוק - כולם נראים לי תמיד דמויות בסרט (סרט שאני אוהבת).
אני הגעתי אז אל הסדנה ההיא בתקופה קשה ומתסכלת שקדמה אך בחודש לפרידה מבנזוגי האחרון אחרי עשור של חיים משותפים, שבאתי עם צורך עמוק להיות מובחנת, נראית, אהובה, להרגיש את הלב נחדר ומפרפר.
בזמן מדיטציה ארוכה ועמוקה כנראה שאנשים רגישים מרגישים את זה, כי בערב הראשון לסדנה (שהתקימה לאורך שלושה ימים עם לינה במקום), בסוף המדיטציה המסכמת את היום הראשון, מבין אולי 60 אנשים שנכחו בחדר ואולי איזה 40 שישבו לפני, הוא פקח את העיניים, מבטו עדיין מצועף וחייך ובעוד העיניים הולכות ומתפקסות קלטתי שהוא מחייך אלי (מה, עד כדי כך הצורך הזה שלי זועק?? חשבתי אז) ואולי גדולתו בכך שכל אחד בחדר חשב שהוא מחייך אליו...
למרות שהרגשתי מצוין את החיוך נופל עלי (אחרי מדיטציה הכל כל כך חשוף), אינסטינקט המבט לאחור לבדוק אם מתכוונים למישהו אחר עדיין פעל ורק אחרי שהרבה מורות ליוגה חטובות, צעירות וחברותיות מאוווד ניגשו לשאול שאלות ולהגיד תודה, רק אז סימנה לי האצבע שלו להתקרב. ומכיוון שאחרי מדיטציה של שעה, מילים הן פורמט כל כך לא זמין, הגעתי עד אליו (עם עיניים מבריקות ושות'), הוא הושיט ידיים, אני הושטתי את שלי והחזקנו ידיים דקה או שתיים, מחייכים בעיניים ובלב (בצד מחכה עוד תור קטן של מתרגלים שרצו לגשת ולהודות).
have a safe journey home ואני השבתי you too..you too וחשבתי עליך הגבירה, באהבה גדולה ולב פתוח
אני לא מאמינה! (-:
אני לא מאמינה שכך בדיוק הוא אמר, ושכך בדיוק ענית... לאחרונה הכל נראה לי כל כך כתוב בכוכבים.... באופן פטאתי שלא הולם את התדמית הקולית שטיפחתי לי במאמץ כה רב במשך שנים (-:
הרי בכל פעם שכתבת כאן על מיטריה (באמת איזה שם נפלא), אני שבתי לקרוא את הקטע הזה שכתבתי אחרי הסדנה.
לחיי ההודים יפי התואר, החכמים וארוכי השיער. (-:
תודה לימונדה יפה ויקרה שחשבתי עלי ברגע הזה בלב פתוח, אני ממש מרגישה אותו עכשיו.
אני לא מאמינה שבקרוב אני אוכל לכתוב לך: "תרתיחי מים, אני באה" ובאמת לעשות את זה.
גדול ומסע מוצלח ובטוח מותקס.
הוואא...!!
מה מתחולל כאן.... (-:
החיים שלך תמיד נשמעים סרט, והאמת שזה לא מקרי שאת עוברת לירושלים, כי אחד הדברים שבגללם אני מכורה אל העיר הזאת היא תחושת הסרט החזקה שאני תמיד מרגישה בה: החרדים, הערבים, האנטלקטואלים הירושלמים, המוכרים בשוק - כולם נראים לי תמיד דמויות בסרט (סרט שאני אוהבת).
אני הגעתי אז אל הסדנה ההיא בתקופה קשה ומתסכלת שקדמה אך בחודש לפרידה מבנזוגי האחרון אחרי עשור של חיים משותפים, שבאתי עם צורך עמוק להיות מובחנת, נראית, אהובה, להרגיש את הלב נחדר ומפרפר.
בזמן מדיטציה ארוכה ועמוקה כנראה שאנשים רגישים מרגישים את זה, כי בערב הראשון לסדנה (שהתקימה לאורך שלושה ימים עם לינה במקום), בסוף המדיטציה המסכמת את היום הראשון, מבין אולי 60 אנשים שנכחו בחדר ואולי איזה 40 שישבו לפני, הוא פקח את העיניים, מבטו עדיין מצועף וחייך ובעוד העיניים הולכות ומתפקסות קלטתי שהוא מחייך אלי (מה, עד כדי כך הצורך הזה שלי זועק?? חשבתי אז) ואולי גדולתו בכך שכל אחד בחדר חשב שהוא מחייך אליו...
למרות שהרגשתי מצוין את החיוך נופל עלי (אחרי מדיטציה הכל כל כך חשוף), אינסטינקט המבט לאחור לבדוק אם מתכוונים למישהו אחר עדיין פעל ורק אחרי שהרבה מורות ליוגה חטובות, צעירות וחברותיות מאוווד ניגשו לשאול שאלות ולהגיד תודה, רק אז סימנה לי האצבע שלו להתקרב. ומכיוון שאחרי מדיטציה של שעה, מילים הן פורמט כל כך לא זמין, הגעתי עד אליו (עם עיניים מבריקות ושות'), הוא הושיט ידיים, אני הושטתי את שלי והחזקנו ידיים דקה או שתיים, מחייכים בעיניים ובלב (בצד מחכה עוד תור קטן של מתרגלים שרצו לגשת ולהודות).
[u]have a safe journey home ואני השבתי you too..you too וחשבתי עליך הגבירה, באהבה גדולה ולב פתוח[/u]
אני לא מאמינה! (-:
אני לא מאמינה שכך בדיוק הוא אמר, ושכך בדיוק ענית... לאחרונה הכל נראה לי כל כך כתוב בכוכבים.... באופן פטאתי שלא הולם את התדמית הקולית שטיפחתי לי במאמץ כה רב במשך שנים (-:
הרי בכל פעם שכתבת כאן על מיטריה (באמת איזה שם נפלא), אני שבתי לקרוא את הקטע הזה שכתבתי אחרי הסדנה.
לחיי ההודים יפי התואר, החכמים וארוכי השיער. (-:
תודה לימונדה יפה ויקרה שחשבתי עלי ברגע הזה בלב פתוח, אני ממש מרגישה אותו עכשיו.
אני לא מאמינה שבקרוב אני אוכל לכתוב לך: "תרתיחי מים, אני באה" ובאמת לעשות את זה.
(()) גדול ומסע מוצלח ובטוח מותקס.