על ידי ננסי_בוסטון* » 21 דצמבר 2007, 21:12
כשפתחתי את הדף הזה בתחילה השבוע, חשבתי לשתף ולכתוב על חיי, על מה שקרה לי, ועל מה שעבר עלי בילדותי בקיבוץ, כי האמת, זה מה שיושב לי על הלב. מכיוון שאני גרה בארצות הברית , אין לי עם מי לשתף ולשוחח על הנושא הזה כי זר לא יבין זאת, בעיקר אמריקאים. אך כרגע אני לא בטוחה שאני מסוגלת להפתח וספר. עולה בי השאלה, למה זה טוב? איך זה יעזור לי? למה לפתוח פצעים? בשביל מה?
כעקרון המשכתי הלאה בחיים, ומה שקרה, קרה בעבר, ואני יודעת את זה טוב מאוד. אך יחד עם זאת, אני לא יכולה לשכוח. את הזכרונות הדחקתי לפינה צדדית ביותר, והם לא מפריעים לי בחיי היום יום, אך לעיתים בלילה הם מנסים לעלות על דעת עצמם. לפעמים אני נזכרת בפרט חדש וזניח כמו איזו שמיכה היתה לי, או איפה עמדה השידה, ולפעמים זה לראות את הכל מחדש כאילו שאני צופה ממעל...
חשבתי שאני חזקה מספיק, שזה הזמן הנכון, אך אולי בכל זאת עדיין לא...
אני עדיין קוראת כאן מידי יום ביומו, אפשר עדיין להשיג אותי באימייל (
[email protected]). אני מקווה לשוב לכתוב עוד מעט.
שבוע טוב לכולם.
כשפתחתי את הדף הזה בתחילה השבוע, חשבתי לשתף ולכתוב על חיי, על מה שקרה לי, ועל מה שעבר עלי בילדותי בקיבוץ, כי האמת, זה מה שיושב לי על הלב. מכיוון שאני גרה בארצות הברית , אין לי עם מי לשתף ולשוחח על הנושא הזה כי זר לא יבין זאת, בעיקר אמריקאים. אך כרגע אני לא בטוחה שאני מסוגלת להפתח וספר. עולה בי השאלה, למה זה טוב? איך זה יעזור לי? למה לפתוח פצעים? בשביל מה?
כעקרון המשכתי הלאה בחיים, ומה שקרה, קרה בעבר, ואני יודעת את זה טוב מאוד. אך יחד עם זאת, אני לא יכולה לשכוח. את הזכרונות הדחקתי לפינה צדדית ביותר, והם לא מפריעים לי בחיי היום יום, אך לעיתים בלילה הם מנסים לעלות על דעת עצמם. לפעמים אני נזכרת בפרט חדש וזניח כמו איזו שמיכה היתה לי, או איפה עמדה השידה, ולפעמים זה לראות את הכל מחדש כאילו שאני צופה ממעל...
חשבתי שאני חזקה מספיק, שזה הזמן הנכון, אך אולי בכל זאת עדיין לא...
אני עדיין קוראת כאן מידי יום ביומו, אפשר עדיין להשיג אותי באימייל (
[email protected]). אני מקווה לשוב לכתוב עוד מעט.
שבוע טוב לכולם.