כשפתחתי את הדף הזה בתחילה השבוע, חשבתי לשתף ולכתוב על חיי, על מה שקרה לי, ועל מה שעבר עלי בילדותי בקיבוץ, כי האמת, זה מה שיושב לי על הלב. מכיוון שאני גרה בארצות הברית , אין לי עם מי לשתף ולשוחח על הנושא הזה כי זר לא יבין זאת, בעיקר אמריקאים. אך כרגע אני לא בטוחה שאני מסוגלת להפתח וספר. עולה בי השאלה, למה זה טוב? איך זה יעזור לי? למה לפתוח פצעים? בשביל מה?
כעקרון המשכתי הלאה בחיים, ומה שקרה, קרה בעבר, ואני יודעת את זה טוב מאוד. אך יחד עם זאת, אני לא יכולה לשכוח. את הזכרונות הדחקתי לפינה צדדית ביותר, והם לא מפריעים לי בחיי היום יום, אך לעיתים בלילה הם מנסים לעלות על דעת עצמם. לפעמים אני נזכרת בפרט חדש וזניח כמו איזו שמיכה היתה לי, או איפה עמדה השידה, ולפעמים זה לראות את הכל מחדש כאילו שאני צופה ממעל...
חשבתי שאני חזקה מספיק, שזה הזמן הנכון, אך אולי בכל זאת עדיין לא...
אני עדיין קוראת כאן מידי יום ביומו, אפשר עדיין להשיג אותי באימייל ([email protected]). אני מקווה לשוב לכתוב עוד מעט.
שבוע טוב לכולם.

גרתי שם בתור ילדה בשנות ה80, ואחר כך חזרתי ב'96 לעבוד שם - עבדתי בתור אופר אצל משפחה ישראלית. פה זה הבית שלי, אבל יש לי הרבה זכרונות ותחושת חמימות מסוימת כשאני נזכרת ב'שם'.

הי
הספר שהזכרת נקרא בעברית בעל זבוב והזכרתי אותו כמה הודעות מעליך .

גדלתי בקיבוץ קטן בשפלה מגיל שלוש בלינה משותפת עם כל הסיוטים המשתמעים מכך.

ננסי, ליבי איתך. אולי תרצי לכתוב על זה. גם אני סבלתי לא מעט והכתיבה, התמיכה והידיעה שאני לא לבד ויש מי שמבין אותי עזרו לי מאד.
אני שמחה שיש לך חיים טובים היום ואני שמחה שהצטרפת לקהילה המקסימה כאן.

אצלי תמיד עם... זה גם מקום שמתאים לילדים ולצהריים יותר מאשר לערב.
בקשר לשבוע הבא, דברים קצת באויר כרגע, אבל אני אעדכן אותך.
שמחה לגלות אותך פה.
@}

אני לא מכירה את המקום הזה, אבל בהחלט נשמע נחמד. אולי נוכל להפגש בשבוע הבא, בחופשת חג המולד. עם הילדים או בלעדיהם?

את מכירה את אונצ'ורלז באקטון? ישבנו שם פעם פעמיים עם חברים.
אם תרצו להפגש זה נראה לי מקום טוב באמצע

שנים הרגשתי שאני היחידה בכל הסיוט הזה.
כואב הלב לשמוע

היי דרך עפר,
תודה על ההזדהות ששלחת לי, זה כל כך חשוב לי לשמוע. שנים הרגשתי שאני היחידה בכל הסיוט הזה. לא שצרת רבים חצי נחמה חס וחלילה (הלוואי ולא היו עוד) אבל זה מחזק אותי לדעת שאלו הם לא חוויות יחודיות רק לי, שזו לא אני שהייתי לא בסדר.
כשאת מרגישה שאת רוצה ויכולה לדבר יותר, הדלת שלי תמיד תהיה פתוחה.

היי ענת,
אני גרה בלמינסטר שזה בערך שעה נסיעה מערבה מבוסטון. נאלצתי להשתמש בהכללה הגסה של בוסטון רבתי מפני שלרב אנשים לא מכירים ערים אחרות, כמו ווסטר לדוגמא שהרבה יותר קרובה אלי. מתי גרת כאן? מה הביא אותך לכאן? ומתי חזרת לארץ?

בוקר טוב לכולם,
רק לשם הבהרה, אני גרה בעיר קטנה שנמצאת בערך שעה נסיעה מערבה מבוסטון בשם למינסטר. בדרך כלל אף אחד לא מכיר או שמע על המקום הזה, כך שאני משתמשת בהכללה הגסה של בוסטון רבתי מפני שרוב האנשים לא מכירים ערים אחרות, כמו ווסטר לדוגמא שהרבה יותר קרובה אלי.
אין כאן עוד ישראלים (שאני מודעת אליהם לפחות) למעט גיסי ומשפחתו (ולמעט המוכרים בקניונים), אך יש כאן קהילה יהודית קטנה וחמה (אני מלמדת בSunday School שם).
אפשר ליצור איתי גם קשר דרך הדואל [email protected]
שיהיה יום טוב לכולם

ברוכה הבאה
אני התגוררתי בבוסטון כמה שנים. בברוקליין וגם בניוטון. איפה את?

היי ננסי.
קראתי את מה שכתבת בדף דיון על דפקט קיבוצי{{}}. רציתי לשלוח לך הזדהות עמוקה ותמיכה רבה (לא יכולה כרגע לכתוב יותר מזה).

אני אגב בלקסינגטון, איפה את?

הי ננסי,
יש לי חברה שעברה לבוסטו לא מזמן ומחפשת חברה, קשרים, בקיצור מישהי שתעזור לה להתאקלם .
היא מעסה מקצועית, דולה ומדריכת אמהות. ויש לה ילדה בת חמש וחצי ! (ועוד בן קטן יותר).
אז אני מנסה לשדך...
זאת כתובת "הדואל"[email protected] שלה.
ברוכה הבאה!

תודה רבה לכולן, איזו קבלת פנים נחמדה

ברוכה הבאה

ברוכה הבאה, אחלה שם .

ברוכה הבאה

שלום לכולם,
זהו הנסיון הראשון שלי בלחבר דף בית אישי, אז אני מקווה שזה יעבוד לי
שמי הוא ננסי ואני גרה בבוסטון רבתי.
זהו לא שמי האמיתי כמובן מטעמי פרטיות, אז זהו כינויי שהודבק לי בשרותי הצבאי ואני נהנית להשתמש בו עד היום. נולדתי בקנדה, אך גדלתי בקיבוץ קטן בשפלה מגיל שלוש בלינה משותפת עם כל הסיוטים המשתמעים מכך. אחרי השרות הצבאי עזבתי את הארץ (לפני יותר מ12 שנים) עם בחור נהדר שהכרתי בצבא והיום הוא בעלי. אני נשואה כבר 11 שנים, ואני אמא לילד נהדר, בן 5.
כיום אני לומדת לתואר ראשות באוניברסיטה ומקווה לסיים עם תואר בסוציולוגיה ב 2009. אחר-כך אני מתכוונת להמשיך ללימודי תואר שני.
טוב לי כאן בארה"ב, ולמרות שיש דברים שאני מתגעגעת אליהם בארץ (הקיבוץ זה לא אחד מהם), אני לא רואה את עצמי חוזרת לגור בארץ בעתיד הקרוב, למרות שאמי ואחותי עדיין גרות שם.