נירמאל בסנקסריט (הודית עתיקה): טהור / צלול כקריסטל / ללא רבב
נירמאל זה השם הסניאסי שלי.
סניאס בסנסקריט : תלמיד/הולך בדרך
תלמיד של מי..? בדרך לאן..?
אולי זה הזמן והמקום לספר את הסיפור שלי
אז ככה..
הסיפור שלי (כמו שהוא מופיע באתר שלי -
www.nirmal.co.il)
מתחיל בגיל 27. בעל עסק עצמאי לשיפוצים, גרוש פלוס 1, התעוררתי בוקר אחד עם ההרגשה שלא טוב לי, שאני לא מאושר ושאני לא נמצא במקום שרציתי להיות בו. רציתי עזרה.
פניתי לטיפול פסיכולוגי. מכיוון שתמיד ראיתי עצמי כבחור יצירתי מצאתי מטפלת באומנויות, שעשתה שימוש מעניין ביצירה בחומר וחיבור אל זיכרונותי ומשם לשיחה מודעת. טכניקת טיפול נוספת הייתה פסיכודרמה, שהייתה כלי מועדף עלי כיוון שיש לי כשרון לחיקוי דמויות. גילמתי את הורי ואת עצמי בגילאים השונים, שחררתי הרבה וראיתי זוויות שונות של חיי.
עבודה זו פתחה לי צוהר לתשוקה ישנה ולא ממומשת – חיידק הבמה!
נרשמתי לחוג תיאטרון ב"מרכז איילת" בת"א אצל מורה לתיאטרון ומנחת סדנאות פסיכודרמה. במשך שנתיים השתתפתי אחת לשבוע בתהליך אישי וקבוצתי של העזה ופריצת גבולות, משחקי תפקידים ואימפרוביזציה, כתיבת מונולוגים והופעות מול קהל עם חומרים מקוריים אישיים וקלאסים.
בגיל 31, עדיין בעל עסק לשיפוצים וגרוש פלוס 1, החלטתי להיות שחקן.
נרשמתי לביה"ס למשחק "תיאטרון החדר". בניצוחו של אמיר אוריין למדתי את שיטת המעגל הפתוח, שיטה ששמה במרכז את החוויה האישית המיידית של השחקן ונותנת ביטוי לכך בתוך הדמות המבוימת. זהו תהליך הדורש למידה של התבוננות עצמית בטכניקות להבעת אמת אישית בכל רגע נתון.
כחלק מלימודי התיאטרון התנסיתי בטכניקה של נשימה מעגלית (rebirthing), באמצעותה מתאפשר תהליך עצמתי של נגיעה במקומות רגשיים חסומים או עתיקים ושיחרורם ברמה אנרגטית עמוקה ביותר.
במהלך אותה שנה התמודדתי עם בעיית גב קשה ונאלצתי לעבור ניתוח בעמוד השדרה. תקופת הניתוח והשיקום הרחיקה אותי מהבמה וה"חיידק" נעלם.
עבודת הנשימות לעומת זאת משכה אותי מאוד, והמשכתי לחקור אותה בעזרת שני תרפיסטים עם שמות מוזרים: מייטרי ורישי. לאחר מכן נודע לי שאלה השמות הסניאסים שלהם, הם לקחו אותם בדרך הלימוד שלהם והמורה שלהם הוא מואר הודי מנוח בשם אושו.
סניאס, על פי אושו, הוא "כל מי שרוצה להתמסר לדרך החופש באופן המכוון להתנתקות מזהות העבר ופתיחת דף חדש", ומכאן גם השמות החדשים.
סדנת הנשימות הראשונה שלי פתחה בפני את עולם המדיטציה, ואפשר להגיד ששינתה את חיי. מאז ועד היום אני מסור לדרך החקירה הפנימית, לתהליך של התבוננות מודעת ושחרור דפוסי עבר.
במהלך השנים השתתפתי במספר רב של סדנאות בארץ, בהודו וביון, בהן חויתי, התנסיתי ורכשתי כלים לחיים. במקביל המשכתי לעבוד בענף הבנייה ובמשך הזמן הרגשתי שאני לא מממש את היעוד האמיתי שלי, תשוקה חדשה החלה לפעום – התרפיה.
בגיל 36 לקחתי שם סניאס, עזבתי את חיי "המוכרים" ועברתי לגור באשרם במדבר, בית הארחה רוחני שהוקם ברוחו של אושו, ע"י רפיק קימחי ,מעגל חברים "הבוטן" ומוסא נציג קיבוץ סמר. האשרם היה ביתי במשך שנתיים , וביחד עם עוד כ-20 חברים הפעלנו את המקום כמארחי סדנאות, פסטיבלים ומבקרים, כאשר המשותף לכולם היא דרך המודעות, ההתבוננות הפנימית והמדיטציה.
חיי השיתוף הקרובים היוו בשביל כולנו תהליך של התמודדות תמידית עם שיקופים חזקים ולפעמים גם כואבים על מי אני כלפי עצמי וכלפי העולם. אני יכול להעיד שתקופת חיים זו הייתה הסדנה העוצמתית ביותר שחוויתי בחיי.
במהלך אותה תקופה הכרתי את האישה שלי, אפרת וביחד החלטנו לעזוב את האשרם, להקים את ביתנו בפרדס חנה-כרכור ולפתח את מיומנויות הטיפול שלנו.
אפרת היא דולה ומלווה נשים בשנת הלידה שלהן, ואני למדתי את שיטת אייפק אצל עדי שאנן, אחד ממפתחי השיטה וכמו כן התמחתי במרפאת שאנן. היום אני מקבל מטופלים באזור פרדס חנה-כרכור,הרצליה ות"א ומשלים הכנסה כ "בעל להשכרה".
והדרך נמשכת, היא ממשיכה תמיד.