אבל היי, הדיון הזה בכלל שייך ל [po]נוק אאוט לטרור ההנקה[/po], או דף דומה. לדעתי הוא יילך לאיבוד פה. אעביר בהזדמנות הקרובה.

:-)
זה לא אני, זה הם. אגודת המיניקות האוסטרלית - כמה הרבה שאני למדתי שם! הם גורמים לכל כך הרבה דברים להיראות כל כך קלים...

|Y|

תמרוש, אני ממש ממש בעד דבר כזה או כל ורסיה שלו.
בתור שומעת, זה ממש מנטרל את הפצצות שלי מראש. וזה מאוד מכבד בהמון רמות.

כל הכבוד, [po]תמרוש רוש[/po].

[u]זה בסדר גמור אם בא לך לחטוף.[/u]
התכוונתי, זה בסדר גמור אם את מוכנה לזה ולוקחת על עצמך את ה"סיכון" מתוך בחירה.
לאף אחד לא בא לחטוף זפטה סתם בשביל הכיף, אבל יש מצבים בהם תהיי מוכנה לעצבן כהלכה כמה אנשים למען מטרה שחשובה לך מספיק - וכדי להישמע בידי אנשים אחרים שכן מעוניינים במסר.

[u]אין טעם להתכחש לכך שההנקה היא בדרגת רגישות גבוהה במיוחד[/u]
ואין בעולם ולו כוח אחד שבאמת יכול להגיד לאשה מה לעשות עם הציצים שלה.
זה אישי, זה פרטי, זה בנפשנו וזה בקישקעסנו.


_בשיחה אישית אחת על אחת, אפשר לזהות צורך ולכוון אליו. מול קהל מגוון אי אפשר לכוון לצרכים השונים (וההפוכים לעתים).
האמת, אני חוששת שזה בלתי אפשרי אפילו אם כן הולכים על ביצים._
בדיוק! אלה המילים שחיפשתי.

אבל זה מוביל אותי לחשוב - אולי כן אפשר להגמיש במשהו את גבולות הסובלנות של קהל מסוים.
למשל, להניח את הדילמה הזאת על השולחן. "שלום, אני רוצה לדבר היום על הנקה. מה שאומר שאני הולכת להסתבך בצרות, כי הנקה זה נושא נפיץ, והרבה נשים חוות לחץ גדול להניק, ולהניק באופן שיעמוד בסטנדרטים שונים ומשונים. כדי לשים את זה בפרופורציה אני רוצה להציג לפניכם את האני-מאמין שלי" (והאני-מאמין שלי הוא לסייע ולתמוך בכל אשה שמתלבטת בענייני הנקה - במטרה לעזור לה להגשים את [b]המטרות האישיות שלה[/b], ולא של אחות טיפת חלב או של ארגון הבריאות העולמי או של השכנה ממול). ואז אני יכולה לדבר טיפונת על המסרים הסותרים שבונים את הלחץ על אמהות, כך שלמעשה מה-שלא-תעשי - מישהו כבר יבקר אותך על זה. ואז אני יכולה לעבור לדבר על המטרה שלי בשיחה הזאת, מה שלא תהיה, ואיך אשתדל להעביר את המסר שאני רוצה בלי לדרוך על יותר מדי יבלות. ובמקרה שכן אדרוך על יבלות - וזה עשוי להיות בלתי נמנע - אז סליחה מראש. הנושא חם ולפעמים כואב, וזה מה שיש.

ואחרי ההקדמה הזאת - להתחיל.

[u]אין טעם להתכחש לכך שההנקה היא בדרגת רגישות גבוהה במיוחד.[/u]
אולי בגלל שזה כל כך קרוב ללב P-:

תודה על התשובות.

[u]מה קורה אם לא? אם לא הולכים על ביצים מול קהל?{{}}[/u]
אז סיכוי סביר שדורכים על הרגשות של מישהי.
מה שעונה בדיוק על הצרכים של אחת - מציף תחושות קשות לאחרת.
אמנם זה נכון בהרבה נושאים, אבל אין טעם להתכחש לכך שההנקה היא בדרגת רגישות גבוהה במיוחד.
בשיחה אישית אחת על אחת, אפשר לזהות צורך ולכוון אליו. מול קהל מגוון אי אפשר לכוון לצרכים השונים (וההפוכים לעתים).
האמת, אני חוששת שזה בלתי אפשרי אפילו אם כן הולכים על ביצים.

חוטפים.
זה בסדר גמור אם בא לך לחטוף.

[u]שם כבר מתחילים ללכת על קליפות ביצים...[/u]
מה קורה אם לא? אם לא הולכים על ביצים מול קהל?

[u]להיות פוליטיקלי קורקט או במאמץ[/u]
זה מה שאני מנסה לכתוב שם: איך גיליתי שאפשר לגשת לעניין בצורה נכונה ואוהדת, בלי להזיע כל כך.
(עם אשה אחת, תמיד עם אשה אחת. לדבר או לכתוב "לקהל" זה עניין אחר לגמרי. שם כבר מתחילים ללכת על קליפות ביצים...)

:-)

הלכתי לקרוא, תמרוש. וכן, כמובן שמסכימה מאוד.
זה מעניין לראות איך הנקה הפכה לעניין כל כך רגיש.
ומהצד שלי, אוכל בכלל. המפגש שלנו עם האוכל וההאכלה של אחרים נהיה נורא רגיש.
קצת מבאס, לטעמי, להיות פוליטיקלי קורקט או במאמץ כאשר מדובר בדברים כל כך בסיסיים שהסתבכו שלא לצורך.

מעניין, [po]צל צול[/po], בדיוק כתבתי משהו בקשר לזה ב [po]נוק אאוט לטרור ההנקה[/po]. איך הטון קובע את המסר.

מתוך הדברים שכתבתי בעצמי הבנתי משהו - לפעמים טון מסוים, שנופל על אתגר מורכב ממילא (ראשית ההורות, או סתם הורות טרייה נוספת), גורמים לנו לפספס דקויות שממש משנות אבל פשוט אי אפשר לקלוט אותן במצבים האלה.
כמו הסיפור הזה של הנקת חלום אבל רק לפני 11 בלילה. אני אישית ממש זוכרת את זה משום מה, וגם את העצה המצוינת שלה לגבי להשכיב ילדים לישון בסביבות שבע באופן תדיר.
אנחנו עשינו את זה עם שלושה ילדים וזה פשוט עבד כמו קסם.
אז מצד אחד, ברור לי שיש פה איזה פיצוח של משהו שקשור בשעות השינה ומחזורי היממה שכנראה מתאים לאחוז לא מבוטל של הורים ותינוקות.
מצד שני, הדברים שלה נכתבים ככה שמי שלא נכנס לקטגוריות האלה פשוט מרגיש לא בסדר או לא נורמלי, ועלול בקלות למצוא את עצמו בסחרור מיותר.
שם הבעיה שלי איתה גם לגבי הנקה. שעצות ההנקה שלובות בתוך טקסט שכל המוסיקה שלו היא "אני יודעת יותר טוב ממך". וכך נהיה קשה מאוד להבחין בין עצה גרועה לעצה טובה, או אפילו סתם לנסות דברים מתוך רוח הרפתקנית כללית. הכל נורא נוקשה, גם כשהוא טעות איומה וגם כשהוא רעיון מעניין.

אבל לפעמים אני חייבת להגיד "טוב, לא יכולה בלי. אז אני אומרת "Anoter good option is...". "טוב" לבד זה לשון ציווי. אבל "טוב" כשהוא מחובר ל"אופציה" זה בסדר. זו שפה מאפשרת.

[u]"עם סתימה, אפשר לנסות לשאוב, אפשר מסז' עדין, אפשר הנקה על ארבע, ואפשר לשים בקבוק חם על השד ממש לפני ההנקה כדי לעזור להרחיב את הצינוריות. תנסי ותראי מה עובד לך הכי טוב".[/u]
זה אחרי האמירה הראשונית של "להניק בכל הזדמנות" ;-)

עוד דבר שלמדתי, ושוב ברמת המילה הבודדת, זה להימנע מהמילים "טוב" "רע" "חייבים" ו"אסור". לא בבית ספרנו.
(אלא אם כן האמא אומרת לי "התינוקת עושה כך וכך, ואני עשיתי כך" ואני אומרת לה: "זה נשמע נהדר!" [b]אז[/b] מותר לי ;-))

_שלחתי אותה לדר' לייבוביץ' (מעניין אם אכן תלך. זה קצת רחוק)
ותהיתי - האם זה מכליל אותי בתור טרוריסטית הנקה?
כן.
לא._
אולי. תלוי איך אמרת לה את זה.

זה משהו שלימדו אותי: החשיבות העצומה של ההבדל בין "ייעוץ" לבין "הצעה".
והמשמעות העצומה של המילים שאת משתמשת בהן, כשאת מציעה משהו.
"תלכי לד"ר ליבוביץ, במושב אודים"
"תניקי כל פעם שהתינוקת מתעוררת"
"בשום אופן אל תתני לה בקבוק עד שההנקה מתבססת!"
מה אנחנו אומרים פה? אנחנו אומרים לאמא מה לעשות עם התינוק שלה, חד וחלק.
לשון ציווי.
(כן, נו, אז אנחנו אומרים "תניקי" ולא "הניקי". עדיין, בתכלס זה לשון ציווי)

מה אני למדתי לעשות כמתנדבת ב- [url=https://www.breastfeeding.asn.au/?]ABA[/url] למדתי במפורש להימנע מלייעץ. למדתי להעלות הצעות ואפשרויות, להציע מגוון של טיפים, להסביר מה עשוי לגרום למה ובאיזה מצב, והכניסו לי לראש (פשוטו כמשמעו) מגוון מרשים של ניסוחים לא-מצווים.
למשל:
"יש את ד"ר ליבוביץ מאודים, אם את רוצה לתת לזה עוד צ'אנס" (טוב, את זה בעצם אסור לי להגיד מטעמי אתיקה ארגונית, אלא אם כן אני מוסיפה עוד שני שמות לפחות)
"את בהחלט יכולה להניק אותה כל פעם שהיא מתעוררת. זה יתמוך בייצור החלב. בדרך כלל תינוקות רגועים יותר אם נותנים להם לינוק עם סימני הרעב המוקדמים"
"אפשר לשלב בקבוק עם הנקה. הבעיה עם הבקבוק היא שהוא עשוי לגרום לבלבול פטמות, בייחוד לפני גיל 6 שבועות, וגם מפחית את הגירוי לשד"
"עם סתימה, אפשר לנסות לשאוב, אפשר מסז' עדין, אפשר הנקה על ארבע, ואפשר לשים בקבוק חם על השד ממש לפני ההנקה כדי לעזור להרחיב את הצינוריות. תנסי ותראי מה עובד לך הכי טוב".
והמשפט שהכי לא אהבתי בזמן הלימודים, אבל הוא פשוט עובד:
"נשים רבות גילו ש... (הנקה בשכיבה מאפשרת לנוח, מיטה משותפת יכולה להיות אחלה, יש מה לעשות עם רופאים פוצים)
או בווריאציה:
"הכרתי כמה אמהות שעשו..."

והכי חשוב:
"מה המטרה שלך?"
"מה היית רוצה שיקרה עם ההנקה?"
"מה את מרגישה בנושא?"
"מה דעתך לעשות כל-וכך? האם זה יעבוד לך?"
"מה דעתך על מה שהצעתי לך עד עכשיו?"

אני חושבת, שאם מיילדות, רופאים, אחיות טיפת חלב וכל אנשי המקצוע שעובדים עם אמהות טריות (ואמהות בכלל) היו מקבלים הכשרה פשוטה בכישורי ייעוץ, הם היו מפחיתים באופן ניכר את הסיכון שיהיו "טרוריסטים של הנקה". זה סט מאוד פשוט של כלים. קל ללמוד אותו. קל ליישם אותו. זה אפיל ולא לוקח המון המון זמן... רק צריך להבין עד כמה זה חשוב.

היתה לי שיחה מצחיקה לא מזמן, על הקו החם. מישהי התקשרה ושאלה על לשלב בקבוק עם הנקה, כי היונקת המון על השד, יניקות אחרות, לא מרוצה, והאמא רק רוצה קצת מרווח נשימה ושומעת דעות סותרות מפה ומשם.
התחלנו לדבר, ואז היא אמרה: "אז זאת אומרת שאסור בשום אופן לתת בקבוק לתינוקות יונקים, אף פעם?"
לא, אמרתי לה, אחרי שההנקה מתבססת, והתינוקת נצמדת היטב ויודעת מה לעשות, ואם מי שנותן את הבקבוק זה לא האמא - בהחלט אפשר.
אבל בשלב העדין שבו התינוקת שלך נמצאת, עם קושי ביניקה וגילה הצעיר, זה עלול להביא לתוצאות בלתי רצויות.
מנימת הקול שלה בסיום, היא יצאה מרוצה מזה.
אני כמעט לגמרי בטוחה שהיא הבינה את המסר.
והכי חשוב: אני יודעת בוודאות שלא "הפחדתי" אותה עם איומים מעורפלים ונפנופי ידיים.

כל כך פשוט לא ליפול לפח של נפנופי ידיים, עם אשה אינדיווידואלית שיושבת מולך (זה שונה בדיון כללי, והרבה יותר מורכב :-P).
אבל כל כך הרבה מיילדות ורופאים, שגדלו עם הכשרה של ציווי ומתן הוראות, אין להם מושג איך עושים את זה. גם כשהם לומדים חומר עדכני על הנקה, הרבה פעמים הוא מתורגם להנחיות "מדידות", מדויקות, עם לשון ציווי שהורסת את כל הפואנטה.
("תניקי עשרים דקות מכל צד, לא פחות!" לא, נשמתי, זה הממוצע / מאפיין נפוץ של מה שתינוקות עושים. לא הכרחי)

[u]אלה הדברים במעגלים הראשוניים והשניוניים[/u]
נכון. ניצן צודקת, מה שאני יכולה להראות זה רק את המעגלים האלה.
יש פשוט עובדות. סטאטיסטיות ואחרות. ועובדות מאוד עצובות, כי כל "עובדה" כזאת פירושה תינוק שלא הצליח לינוק, לפעמים לתמיד, או תינוק שמת בגלל בקבוק אחד )-: (הלם אנפילקטי, מוות)

[u]לצערי אני חייבת לחלוק עלייך.[/u]
ואני לא מבססת את זה על מחקרים. פשוט על אותו הגיון אבולוציוני שאני מסתמכת עליו בכל דבר ומחזיק מים באופן הרמטי - זה מפלסטיק? זה משפר משהו אחד? זה ללא ספק פוגע במשהו אחר או במעגלים גדלים והולכים של דברים שאנחנו אפילו לא מתחילים לשער מה הם...
מבחינתי, אם אנחנו לא לגמרי מבינים איך הקב הזה פוגע בנו, מוטב לא להשתמש בו, אלא אם בלעדיו אי אפשר בכלל. זו היוריסטיקה שלי.
<אני משערת שמה שבשמת יכולה להראות ברמת ההצפה, אלה הדברים במעגלים הראשוניים והשניוניים. מעבר לזה, יש מעגלים חברתיים, תרבותיים, התפתחותיים, גנטיים ועוד. דברים שאפשר לראות אולי רק סטטיסטית ואפילו לא להיות מסוגלים להבין עד הסוף איך התהליכים קורים - אבל הם קורים.>

[u]האמת שממש נחמד לי לדמיין תינוק שגם יונק וגם מתבקבק. זה win win. הבלבול פטמות? אני מרשה לעצמי לפקפק בו[/u]
לצערי אני חייבת לחלוק עלייך. ואם תרצי, אספק לך שפע של חומר מדעי בהנקה שמסביר את זה (תתכונני להצפה).

האמת שממש נחמד לי לדמיין תינוק שגם יונק וגם מתבקבק. זה win win. הבלבול פטמות? אני מרשה לעצמי לפקפק בו.

_העובדה שהתינוק לא כל כך קשור לאמו, וקשור לעוד הרבה אנשים, היא לאו דווקא מדד חיובי, ואני אומרת את זה בצורה מאוד עדינה וזהירה.
הייתי אומרת שזה אחד הדברים שמנבאים פתולוגיות בהמשך החיים, במיוחד בכל מה שקשור ליכולת ליצירת קשר עמוק עם אדם אחר._

מסכימה מאוד.

[u]לגבי ההנקה, היא בכלל מגלה רשלנות רפואית[/u]

גם עם זה אני מסכימה, הבעיה היא שהיא לא היחידה... לא חסרים חוקרים ורופאים ואחיות טיפת חלב ופסיכולוגים ואנשי חינוך (ודודות חדורות רצון טוב, וסבתות שמתות שהילד ישן אצלן לילה בגיל חצי שנה) שמדברים שטויות במיץ עגבניות בנוגע להנקה, ושמגיעים לאמהות צעירות מעמדת כוח ובאיצטלה של ידע, וזה בהחלט לא פחות מרשלנות רפואית גם בעיניי. בעיה נוספת - רוב האוכלוסיה וגם רוב הקהילה הרפואית לא רואה בכך רשלנות, ולא מחשיבה הנקה כדבר חיוני והכרחי לבריאות הגוף והנפש, הן של היונק והן של אמו :-/

[u]אולם אני לא חושבת שזה קשור להנקה[/u]
צודקת. למעשה אני התעלמתי בכלל מההנקה בהקשר הזה. לגבי ההנקה, היא בכלל מגלה רשלנות רפואית: בהנקה אין לה מושג, ודבריה סותרים את ההמלצות החזקות של אירגון הבריאות העולמי ואירגוני בריאות אחרים, שבעיקרון ממליצים על הנקה עד גיל שנתיים לפחות (משרד הבריאות הישראלי עד גיל שנה לפחות), כאשר מעבר לגיל שנתיים ממליצים עד כמה שהאם והתינוק רוצים.
אין שום בסיס מדעי בשום מדע שהוא למה שהיא אומרת. אפילו לא טיפה. הכל ספקולציות מדיעות אישיות, שהופרכו כבר לפני עשרות שנים בתחום המדעי שהיא עצמה טוענת שהיא שייכת אליו.

[u]כלומר, העובדה שהתינוק לא כל כך קשור לאמו, וקשור לעוד הרבה אנשים, היא לאו דווקא מדד חיובי, ואני אומרת את זה בצורה מאוד עדינה וזהירה.[/u]
גם אני חשבתי על זה.
רק בצורה קצת פחות עדינה וזהירה.
אולם אני לא חושבת שזה קשור להנקה אלא לחיים שסביב הפסקת ההנקה בגיל שלושה חודשים - התינוק נאלץ להסתגל לעולם בו הוא תלוי במגוון דמויות אחרות.

[u]עזבי רגע את מה שהיא אמרה על הטיפול הפסיכולוגי, שזו באמת אמירה אומללה למדי[/u]
אבל לזה בדיוק התכוונתי - לאמירה על הצורך בטיפול פסיכיאטרי(! לא פסיכולוגי). לא לשאר דבריה.

[u]התינוקות היונקים שהשתתפו במחקר היו חברותיים פחות מתינוקות הבקבוק בגיל חצי שנה. "הממצא הזה", מדגישה פרופ' לוי-שיף, "נעלם בגיל שנה. יש להניח כי התינוקות היונקים צמודים הרבה יותר לאמם ונחשפים הרבה פחות לדמויות אחרות כמו אבא, סבתא, סבא, מטפלת וכדומה, ומכאן שחששם מפני זרים עשוי להיות גדול יותר[/u]
בדיוק אני קוראת שוב את בולבי... בדיוק את הפרקים על ה-attachment... מה שהגברת הנ"ל (אני מתאמצת לכנות אותה בנימוס) קוראת "חברותיות" ורואה באופן חיובי, בולבי היה אומר עליו שהוא מעיד על attachment נמוך... (טוב, זה יותר מורכב מזה, פישטתי מאוד מאוד לצורך הדיון).

כלומר, העובדה שהתינוק לא כל כך קשור לאמו, וקשור לעוד הרבה אנשים, היא לאו דווקא מדד חיובי, ואני אומרת את זה בצורה מאוד עדינה וזהירה.

הייתי אומרת שזה אחד הדברים שמנבאים פתולוגיות בהמשך החיים, במיוחד בכל מה שקשור ליכולת ליצירת קשר עמוק עם אדם אחר.

זהו, ירדתי מקופסת הסבון.

כבר היה דיון ארוך ב{{}}[po]נוק אאוט לטרור ההנקה[/po]{{}}.

[u]זו עילה לתביעת דיבה, הדברים שלה[/u]

עזבי רגע את מה שהיא אמרה על הטיפול הפסיכולוגי, שזו באמת אמירה אומללה למדי, אבל כל הפסקה שלמעלה (שהועתקה ע"י די מויינפט) נכונה מאוד, ואני לא רואה שום אמירת דיבה במה שכתוב שם. זה נכון שרוב הנשים מפסיקות להיניק איפשהוא בין 3 שבועות לחודשיים שלושה, זה נכון שהקשר בין אמא לתינוק לא מושתת רק על הנקה, וזה נכון שתינוקות בגיל 6 חודשים נמצאו "יותר חברותיים" באותו מחקר, שהוא קצת מצחיק בעיניי אבל דיבה? לא צריך להגזים. מי שמחפש חברותיות בתינוק בן 6 חודשים יכול לחפש מבחינתי. במיוחד שהיא אומרת ש"הממצא נעלם בגיל שנה" - אז מה זה אומר? כלום.

זו עילה לתביעת דיבה, הדברים שלה.

[u]אני רוצה להגיב לה על הדברים. איזו תוכנית? צריך קודם לשמוע[/u]
מצאתי:
http://www.iba.org.il/media/?re ecorded=14&starting=beshalo osh-sun
להעביר ל42:50
חזקי ואמצי!

[u]טיפול פסיכיאטרי למי שמניקה מעל חצי שנה. לא פחות.[/u]
אין איזה לינק להקלטה, משהו?
מעבר לצורך לשמוע דברים בהקשרם, חבל גם לוותר על כמה דקות של צחוק בריא (ויש לי תחושה שזה יספק אנקדוטות קומיות בשפע). יחסוך את הפסיכיאטר אולי.

בעקבות הודעתי הקודמת. הנה מה מצאתי עכשיו בynet מסתבר שהגברת ממש מידועה כמתנגדת הנקה

[list]
[*] ממצאי מחקר שערכה לאחרונה פרופ' רחל לוי-שיף, חברת המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וחוקרת בכירה ב'מרכז פלג-ביליג' לחקר המשפחה, יעניינו בוודאי את מתנגדות ההנקה. "אין שני לקשר בין אם לתינוק, או בין התינוק להוריו", אומרת פרופ' לוי-שיף, "מערכת-יחסים מספקת עם ההורים היא הבסיס להתפתחות תקינה ועל ההורים להיות חמים כלפי התינוק, להיקשר אליו, להיות קשובים לצרכיו. אולם אי-אפשר לראות את הקשר החשוב הזה רק בפריזמה של ההנקה. הקשר לא מושתת רק על הנקה".
[/list]


במחקרה, בדקה הפרופ' לוי-שיף את משך ההנקה ואת הגורמים המשפיעים עליו בקרב 200 נשים. לדבריה, ייצגו הנשאלות במחקר חתך רחב של האוכלוסייה בארץ מבחינת מקום מגורים, השכלה, גיל, דת ומעמד סוציו-אקונומי. "התברר כי משך ההנקה הממוצע הוא שלושה חודשים, כשעד שלושה חודשים מהלידה כמחצית מהנשאלות הפסיקו להיניק, יתכן שבעקבות החזרה לעבודה", מספרת פרופ' לוי-שיף. "רבע מהנשאלות הפסיקו להיניק כשהתינוקות היו בני שלושה שבועות. עוד גילינו, כי ככל שהעמדות לגבי חשיבות ההנקה לבריאות התינוק, ליחסי האם והתינוק ולתרומתה לתחושת הנשיות היו חיוביות יותר, כך משך ההנקה היה ארוך יותר".


מתנגדות ההנקה, אותן פוגשות כל המומחיות עמן שוחחנו, ישמחו ודאי לגלות כי לפי מחקרה של פרופ' לוי-שיף, לא נמצא קשר בין משך ההנקה לבין ההתפתחות הקוגניטיבית והפסיכו-מוטורית של התינוקות בגיל שנה. בנוסף, התינוקות היונקים שהשתתפו במחקר היו חברותיים פחות מתינוקות הבקבוק בגיל חצי שנה. "הממצא הזה", מדגישה פרופ' לוי-שיף, "נעלם בגיל שנה. יש להניח כי התינוקות היונקים צמודים הרבה יותר לאמם ונחשפים הרבה פחות לדמויות אחרות כמו אבא, סבתא, סבא, מטפלת וכדומה, ומכאן שחששם מפני זרים עשוי להיות גדול יותר", היא מסבירה*

וואלה יופי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2865882,00.html

[u]טיפול פסיכיאטרי למי שמניקה מעל חצי שנה. לא פחות.[/u]
אני רוצה להגיב לה על הדברים. איזו תוכנית? צריך קודם לשמוע
אמירה כזו מקוממת מאד ויכולה להשפיע על רבים

[u]מי שמע את רחל לוי שיף[/u]
(מי זאת?)

מי שמע את רחל לוי שיף היום ברשת ב'?
טיפול פסיכיאטרי למי שמניקה מעל חצי שנה. לא פחות.

והנה מה שיש לריקי כהן לומר על המשבר שקרה בפורום הנקה בווינט
http://indigo.cafe.themarker.com/view.php?t=28098

אני אישית יצאתי לעבודה כשילדי היה בגיל שלושה חודשים והם קבלו רק חלב שאוב שנעדרתי. הבחירה שבחרתי היא מסוג הבחירות שהצגתי שחשוב לשים להם תג מחיר. בשל העובדה כי הייתי מודעת לחשיבות הדמות היחידה התומכת והחמה לתינוק בגילאים האלה, שילמנו ממיטב כספנו למטפלות שהחזיקו את התינוק במנשא וטפלו בו כאמהות. הבחירה שלנו נבעה מנסיבות כלכליות והעובדה כי הייתי בשלב בקריירה שלא ניתן היה לעצור בו. העובדה כי יצאתי לעבודה לא פגעה בהנקה (הראשון ינק עד לסוף ההריון של השני בערך שנה ועשרה חודשים, השני ינק עד לסוף ההריון עם השלישי בערך עד גיל שלוש, והשלישי עדיין יונק בגיל שלוש וארבעה חודשים) ובהבנה שלי כי תפקידי הביולוגי הוא להניק ובכך אני עושה את הטוב ביותר לילדי. כמו שלא צפיתי מבעלי ללדת את ילדינו אני לא מצפה ממנו להניק, ואין הדבר מוריד לרגע מהקשר שלו עם הילדים. כאמור הנקה היא יותר מתזונה כמו שהרחם הוא יותר מאינקובטור ואני לא רואה הורים שידרשו להוציא את התינוק מהרחם ולהעבירו לאינקובטור ע"מ שהאבא יוכל להקשר לתינוק....

הרצון של החברה לתרץ כי ההנקה פוגעת בקשר שבין האב לילדו היא דוגמא כיצד פרסומות יעילות של חברות התמ"ל משנות את תפיסת עולמינו. ברור לכולנו כי קישור בין שני אנשים אינו נוצר מהעובדה כי אחד מאכיל את השני אלא ממכלול של גורמים אבל דווקא שהדבר פוגע בבריאות של האחד (התינוק) ולכאורה מקל על השני (האם) הדבר הופך לאמת צרופה ומוחלטת.

[u]ולגבי בחירות שפוגעות בילדים, מה לגבי הבחירה להתפרנס ממשכורת אחת, כך שכשהילד ירצה ללמוד באוניברסיטה למשל לא יהיה מי שיעזור לו? זה לא פוגע בילד?[/u]
השאלה היא באיזה שלב הילד [b]זקוק[/b] יותר לתמיכת ההורים.
אדם בוגר שהולך לאוניבסיטה יכול להתמודד עם קשיים שונים (כולל קשיים כלכליים) קצת יותר טוב מפעוט בן שנתיים.

בכמה מילים אני רוצה להוסיף ולהגיד, שלמרות שנקתי את שני בניי הגדולים, גלעד, השלישי, שנולד אחרי שנחשפתי לאתר הזה ולעלון הנהדר ולנשים הנהדרות שאני פוגשת מדי שבוע ולכאלה שמניקות צמד, ולכאלה שמניקות לטווחים מאד ארוכים וכו'. בקיצור, גלעד נהנה מהנקה אחרת לגמרי. הרבה יותר זורמת, הרבה פחות מהוססת, הרבה יותר קושרת אמא ובן. לעומת הבנים הגדולים שאצלם תמיד התמ"ל היה באופק ובסופו של דבר גם נכנס לתמונה והחליף את ההנקה.
וגם מבחינתי, אני אישית חווה חוויה מתקנת ונהנית מאד מהזכות ומהיכולת שלי להניק את בני, לאפשר לו "טעימות" של מזון מוצק בקצב האישי והמיוחד רק לו, ללמוד על המזונות שהוא יותר אוהב ואלו שממש לא ועוד ועוד.

בקיצור, אני מודה לכל מי ששתפה כאן ובכלל ועזרה לי להניק ולהעניק. {@

[u]אם זה כל כך טבעי ומובן מאליו למי שעושה זאת, מדוע קיים הצורך לדבר על ההנקה כל כך הרבה, להלל אותה וממש להפוך אותה לסמל של ההורות ה"טובה"?[/u]
זה לא טבעי ומובן למי שעושה זאת בתרבות המערבית. יש המון בעיות עם הנקה, שבאופן טבעי בחיים בשבט אין.
צריך להלל את ההנקה כי יש הילולה סביב תמ"ל.
פתאום צריך למצוא "יתרונות" להנקה, זה מגוחך, אבל זה המצב.

הייתי רוצה לשמוע את התלונות שנשמעות כנגד תעמולת ההנקה מועברות לכתובת הנכונה שלהם- חברות התמ"ל.
אם תמ"ל זה כל-כך טוב וסבבה, למה צריך להלל אותה ולהפוך אותה סמל להורות טובה?
מתרופה זה הפך למזון מומלץ.

חברה בריאה היתה יוצרת תנאים טובים להנקה ולא יוצרת תנאים רעים + יצירת אפשרות לחברות תמ"ל, מונעות אינטרסים כלכליים קצרי טווח להשתלח באמהות בכל אשר יפנו.
תחנת אחיות בבית חולים - (nurses, מניקות) מסומנת ע"י.......... נכון, בקבוק!.

תודה לאל שיש נשים שמבינות את זה ועושות ככל יכולתן והבנתן לעזור לנשים אחרות ולתינוקות אחרות לפלס דרכן בין הבקבוקים שקופצים בכל פינה.
לפעמים דרכן נראית שגויה, ואז עדיף לבוא עם הצעות מה ואיך כן לעשות ולא להאשים ב"לוחמנות". זה נורא להאשים את הנשים האלו בלוחמנות.
מבחינתי זה להיות בדיוק חלק מהלך הרוח שיצר את הנסיבות הקשות בהן כולנו פועלות.

אני יודעת שהעובדה שמעולם לא ילדתי והנקתי שמה אותי במקום מוזר בדיון הזה. אני יודעת שבזכות הדפים באתר הזה, הסיכוי שהילדים שלי יקבלו חלב אם בכיף לזמן ארוך עלה המון.
כמו גם הסיכוי שאם ההנקה תפסק בשלב מוקדם, אני אדע להתמך ולא ליפול לבורות האשמה עצמית.

בשבילי זה המון. כואב לי לשמוע ביקורת על "לוחמנות" איפה שאני, כאישה שטרם הניקה, מרגישה שיש הקשבה פעילה יותר מבכל מקום אחר.
הקשבה שמוכוונת מציאות וטובתם של כל הנוגעים בדבר.

אני יודעת גם שזה יכול ליצור תחושות קשות אצל מי שלא הגיעה בזמן למידע, או הגיעה ובכל זאת לא הלך.
חבל בעיני, שתחושות אלו יופנו כלפי נשים שממשיכות לעזור לאחרות.

אני לא חושבת שילדי היה חברותי בגיל חצי שנה. אבל אני לא חושבת שזה קשור להנקה בכלל! זה קשור לכך שאנחנו, הוריו, לא נתנו לו מספיק אפשרות לתקשר ולגלות אנשים אחרים. דבר שבדיעבד מפריע לי אבל ממש לא קשור להנקה. והוא בהחלט היה עירני. היום, בגיל שלוש+ הוא גם חברותי (סופר) ועדיין עירני.
כך שאולי שאלת המחקר מנסה לקשור בכוח דברים שלא קשורים?

תזמורת הים: כמובן שבחרתי להעלות את הנושא כאן, מכיוון שזה הדף שעוסק בנושא הזה של כיצד נתפסת "תעמולת ההנקה" (מקווה שזה לא ביטוי חריף מדי) אצל אנשים שהם אולי "פחות באופן". אני חושבת שאם המונח הזה קיים יש לכך סיבה. והאווירה הלוחמנית שעליה אני מדברת קיימת בדפים רבים באתר זה. צריך שוב להזכיר את "מי שלא מיניקה אוהבת פחות", "מי שלא מיניקה היא אמא פחות טובה" ודומיהם? שאביא ציטוטים? [b]זו[/b] לוחמנות.

אולי כותרת המאמר חריפה ופרובוקטיבית, אבל היא בכל זאת משקפת תחושות של נשים מסויימות כלפי הלחץ שמופעל עליהן להיניק.

[po]ש צברי[/po]: תודה על העדכון. ידוע לי שיש דברים שרק נשים יכולות לעשות. ובכל זאת נדמה לי שההילה שנקשרת כאן לעניין ההנקה מבטאת צורך אחר מלבד הדאגה לשלומו של התינוק. אם זה כל כך טבעי ומובן מאליו למי שעושה זאת, מדוע קיים הצורך לדבר על ההנקה כל כך הרבה, להלל אותה וממש להפוך אותה לסמל של ההורות ה"טובה"?
אני חושבת שיש כאן משהו עמוק יותר. לדעתי יש כאן גם טיפה של רצון להצדיק את אותה הישארות בבית שמתארכת ומתארכת... ואינני מדברת על אלו שחוזרות לעבודה. אני מדברת על אלו ש"הולכות עד הסוף" - מיניקות, מחנכות בבית וכו'. אלו שזועקות כאן על גבי דפים רבים על כמה שטוב ונעים וטבעי בבית, על כמה שכיף לגלות שאפשר גם "לעשות כלום", כמה שכיף להתפטר מכל אותם הדברים המעיקים שכולנו שונאים לעשות - לקום בבוקר וללכת לעבוד. כן, זה כיף. אבל על חשבון מי?
האם באמת לבעל "קשה יותר לממש את עצמו בבית כי הוא צייד" (???), או שפשוט יש לו פחות לגיטימציה חברתית לעשות זאת?

אני יודעת שאני סוטה כאן מנושא ההנקה, פשוט אצלי כל זה מתקשר. אני בהחלט יכולה לראות איך טבעי יותר שאמא תישאר בבית בהתחלה בגלל ההנקה (ובאמת שאין לי כלום נגד זה, להיפך), ואחר כך מן הסתם זו שוב היא, כי הילד עוד קטן ורגיל לאמא, ואחר כך עדיין היא כי אנחנו רוצים חינוך ביתי ואמא גם ככה כבר שנתיים לא עובדת ואבא אפילו לא יודע איפה היא שמה את הגרביים של הילד ואיך מפעילים מכונה וכו' וכו'... וכך נוצר מצב שבו אמא בבית עם הילדים ואבא בעבודה. זה טבעי? אני לא כל כך יודעת.

ולגבי בחירות שפוגעות בילדים, מה לגבי הבחירה להתפרנס ממשכורת אחת, כך שכשהילד ירצה ללמוד באוניברסיטה למשל לא יהיה מי שיעזור לו? זה לא פוגע בילד?

ההורים שלי עבדו קשה כל החיים, ולמרות שתי המשכורות שלהם אף פעם לא נהנינו ממותרות. אוטו לא היה לנו במשך שנים ארוכות, על כל קנייה של בגד או צעצוע הם היו חושבים טוב טוב קודם. אני ממש ממש לא רואה איך הם היו יכולים "להצטמצם" עוד יותר כדי שאחד מהם יישאר איתנו בבית. אבל כשאני ואחותי הגענו לגיל של לימודים גבוהים, היה להם כסף לממן לנו מחייה כדי שנוכל להתרכז בלימודים בלבד ולא נצטרך לעבוד. שלוש שנות מימון לכל אחת מאיתנו. זה לא חשוב?
אז ממש לא נכון להגיד שכל מי שיוצאת לעבודה "בוחרת" בזה ו"יכולה גם לא לעבוד". מישהו סובל מהבחירה שלה ומשלם עליה. ולפעמים אלו גם הילדים.

הורות טובה היא הרבה דברים.

שיראל, למה לא ציינת כי יש הרבה הזכרות ללידה שקשורות לנשים. התשובה היא שבלידה את יודעת כי רק האישה יכולה ללדת, אז יש לי חדשה בשבילך: רק אישה יכולה להניק. ואין תחליף להנקה, משום שהבקבוק מספק רק תזונה ולא הנקה. ההנקה היא חלק עיקרי מחיינו, משום שזאת דרכו של עולם. אין פה עניין להתנצחות, רק ציון עובדות שברורות בהרבה תרבויות ולצערי לא בתרבות המערבית.

ילדינו לא בחרו להגיע לעולם, אנחנו הבאנו אותם לשם, ואני מניחה שרובנו מנסים לעשות את הטוב ביותר בשבילם. באתר יש הרבה דיונים על הדרך והמהות, אבל אין וויכוחים על עובדות ביולוגיות ברורות.

וכהערת אגב, תמ"ל הוא כן מזיק משום שבהגדרה כל דבר שהוא לא התהליך הביולגי הטיבעי שחיוני להתפתחות החיים הוא פחות טוב. כמו שאין ויכוח שפחות טוב לתינוק להיוולד לפני הזמן שהוא בשל לצאת. ברור כי לעיתים אנחנו נאלצים לעשות בחירות בחיים שפוגעות בילדינו, אבל צריך לפחות שים עליהם את תג המחיר הנכון.

לוחמניות גוררת לוחמניות. קשה מאוד לראות כותרת כזאת (טורור וכו') בלי להתחיל להתפוצץ מחוסר הצדק שבה, וגם מחוסר ההלימה למציאות שאמהות מיניקות מכירות (הערמת קשיים על הנקה מצד צוות רפואי).

אז באידיאל, אולי היינו אמורות להישאר שקטות, רגועות, תקיפות-נחושות-אך-מסבירות-פנים-ולא-מתרגשות-מאהבלים. יופי. זה האידיאל, וזו המציאות.

[u]לפעמים אני תוהה מדוע קיימת כאן בפורום, שלרוב אני נהנית ממנו מאוד, אווירה לוחמנית כל כך בנוגע להנקה.[/u]
ואני תוהה איך זה שדווקא בדף שדן במאמר שכותרתו [b]"נוק אאוט לטרור ההנקה"[/b], בחרת לטעון שיש פה אווירה "לוחמנית" בנוגע להנקה.
אם יש אווירה לוחמנית איפשהו, הרי היא במאמר שבוחר להתיחס להנקה כאל "טרור" (חוזרת שוב: [b]טרור[/b]).

.
[u]ההנקה היא בעיני רק נקודת הפתיחה וההצדקה הראשונית למצב זה שבו האם בבית, מעצם היותה אם, אישה.[/u]

שיראל, אני יחסית לא מזמן מסתובבת כאן אבל משאני שמתי לב לזה שאף אחת פה לא מחפשת הצדקה או תרוצים לבחירה שלה.
בדרך כלל לגבר יותר קשה לממש את עצמו בבית (לפחות ככה זה אצלינו). גברים הם ציידים. ונשים שהיה חשוב להן לצאת לעבודה- יצאו. יש כאן גם נשים עובדות!
חוצמזה, כמו שעדי אמרה ישנן שיטות לצאת לעבודה ולהמשיך להניק.
בכל זאת, אם את מחפשת סיבות, לדעתי, הסיבה העיקרית להשארות בבית (לאשה או לאיש) היא - חינוך ביתי.

שלום עדי, ותודה על תגובתך.

לא התכוונתי להתייחס ישירות אל כותבת זו או אחרת ואינני מכירה אף אחת מהכותבות כאן באופן אישי. ניסיתי להעלות מגמה מסויימת שבעיני בולטת כאן באתר. זה מתקשר גם לנושא שהועלה על ידי דרור גרין [po]היעדרות האבות בחינוך ביתי[/po]. ההנקה היא בעיני רק נקודת הפתיחה וההצדקה הראשונית למצב זה שבו האם בבית, מעצם היותה [b]אם[/b], [b]אישה[/b]. אני חושבת שנכון יהיה להניח שבמרבית משפחות החינוך הביתי המשתתפות באתר האם היא זו שנשארת בבית, לדוגמה. אבל שוב, אין לי כל כוונה להיכנס לחייו האישיים של מישהו אלא רק לשקף את מה שאני רואה.

שיראל, דפדפתי במהירות בערך עד חצי הדף (וואו, כמה שהוא ארוך). מהיכרות אישית, בערך מחצית הכותבות בזכות ההנקה ונגד עניין הטרור, עד לנקודה שהגעתי הן כאלה שחזרו לעבודה, עם ילד אחד או יותר, והמשיכו להניק מלא, בעזרת פתרונות שונים, בעיקר שאיבה. לא ההנקה היא זו שגורמת לאמהות להישאר בבית. לפחות לא היום.
([po]עדי יותם[/po])

מקפיצה את הדף אחרי כמה חודשים כי לדעתי פוספס כאן משהו, שאולי קצת מושתק בפורום ו"בוער" לי להגיד:

לפעמים אני תוהה מדוע קיימת כאן בפורום, שלרוב אני נהנית ממנו מאוד, אווירה לוחמנית כל כך בנוגע להנקה. נדמה לי שהדבר מתקשר איכשהו, אצל חלק מהכותבות, לצורך שלהן ב"הוכחת" הלגיטימציה להישארות בבית. כלומר, "ההנקה היא חשובה לאין שיעור ורק אני כאמא יכולה לתת את זה לתינוק שלי ולכן אני חייבת להישאר אתו בבית". ככל שהמודעות לחשיבות ההנקה תגדל וההנקה תהפוך לנורמה, אמהות אלו ייתקלו (כך הן אולי מקוות) פחות ופחות בהרמת גבות ובזלזול על כך שהן נשארות בבית עם התינוק.

למעשה יהיה כאן היפוך תפקידים שבמסגרתו תוכלנה הן להרגיש שהן "טובות יותר" ו"מבינות יותר" מאותן אמהות שיוצאות לעבוד ואינן מניקות. כי כיום הן אלו שחשופות לחיצי הביקורת והלעג על הישארותן בבית. לדעתי זו הסיבה שהן מכבירות מילים על נושא זה (הדהים אותי לראות עד כמה נושא ההנקה עולה תדיר גם בדפים שאינם קשורים כלל להנקה), הרבה מעבר לאותה דאגה לילדי אחרים, שהרי כאמור יש נושאים רבים שיכולים היו לעורר דאגה עמוקה הרבה יותר ושנוגעים לילדים בסביבתינו שאינם שלנו.

ההנקה קשורה בקשר הדוק להימצאות האישה בבית. אני מדגישה, הימצאות [b]האישה[/b] בבית ולא אחד ההורים. נדמה לי שקיים אצל נשים מסויימות הצורך הזה להדגיש ו"להוכיח" שמקומן בבית עם הילדים ולא בחוץ בעולם העבודה (לזה, מה לעשות, ידאג הבעל לבדו), ואין כמו ההנקה כדי להצדיק מצב זה.

[u]"לנצל את הימים האלה למנוחה"[/u]
אוי, לזה בדיוק התכוונתי. (המנטרה של אמא שלי. "אני הייתי מנצלת כל רגע בבית חולים, כי בבית הרי לא תוכלי לנוח")
למה? למה שלא תבואי לעזור לי למשל, ואז אני אוכל לנוח? טוב, די.

אבל באמת, רסיסים, מה שאת מתארת הוא נורא. להיאבק על זכויות לגיטימיות ולהיות נתונה למתקפה כזאת במצב כזה - אוף!!
תשלחי מכתב תלונה (שבטח יגיע יחד עם מכתב התלונה שלי על הרופא האנטיפת של מחלקת יולדות, כלומר, אלוהים יודע מתי יהיה לי זמן וכוח לזה).

[u]ושוב ושוב מבקשות שתוכיחי שיש לך חלב ושיש לך מספיק וכל שניה מעלות את הכמויות שלדעתן הוא אמור לקבל,[/u]
נורא. פשוט נורא.
טוב לשמוע שאולי דברים השתנו בארבע שנים האלה. (אם אני מבינה נכון חוות הדעת החיוביות הן מהעת האחרונה?)

[u]זו בדיוק הבעיה, שזה ענין של מזל.[/u]
אכן. מבינה את לילה ואת אורית, יש שיפור משמעותי בבית החולים הזה, לעומת לפני ארבע שנים. אבל מספיק שיש אחות אחת ורופאה אחת שחשובת שאת "פריקית של הנקה" ומתחילות לנפח לך את השכל בשלוש לפנות בוקר, שאת מייבשת את התינוק שלך (ששוכב בפוטו, עם 4 מקורות אור שמייבשים אותו...) ומציגות לך נתונים על ירידה במשקל (ואת ברוב חוצפתך נובחת עליהן שמותר לו לרדת 10% ממשקל הלידה...) ומבקשות שתוכיחי שהוא באמת לא בכה והחזיק שלוש שעות שלמות מאז ההנקה הקודמת (ומה אם מגרד לו / כואב לו / הוא מתגעגע למגע אנושי ???) ושוב ושוב מבקשות שתוכיחי שיש לך חלב ושיש לך מספיק וכל שניה מעלות את הכמויות שלדעתן הוא אמור לקבל, ורושמות על הדף שלו 85 כפול 8 כדי להראות לך שבטוח אין לך מספיק וכו' וכו' וכו'...

ונכון. הבעיה מתחילה באמהות. בתור המשוגעת התורנית שהיתה עם התינוק בביות מלא ("ומה עם הוא יבכה בלילה ?? הוא עוד יעיר לנו את כל המחלקה...") ואפילו בביות מלא בחדר-לא-חדר שהיה לי בחדר האוכל כי כבר מזמן פוניתי מחדרי ובביות בכל שניה אפשרית מרגע שהוצא מהאור ועד שהוכנס לטיפול האור שוב... בקיצור, בתור אותה משוגעת, אני יודעת להגיד שהכל מתחיל באמהות, שלא רוצות לשמוע על התינוק בכלל ושמעדיפות "לנצל את הימים האלה למנוחה" ולכן הרופא האחראי יכל לתהות בקול: "את באמת רוצה שיעירו אותך כל פעם שהוא בוכה ? אפילו בלילה ? ואיך תנוחי ???".

בקיצור, לא הכל אשמת האחיות, אני לא מאשימה אבל חושבת שמקרים כמו אלה שנתקלתי בהן, עדיף להם שימנעו. מספיק אחות אחת כזאת ורופאה אחת כזאת כדי להחריב לך את כל ההנקה לשנתיים הקרובות...

[u]היינו באותו בית חולים ובאותה מחלקה,[/u]
זו בדיוק הבעיה, שזה ענין של מזל.

[u]רסיסים, היינו באותו בית חולים ובאותה מחלקה[/u]
גם אני. וגם אני התרשמתי יותר כמו לילה טוב. לא שאין לי ביקורת אבל בסך הכל האחיות עשו כמיטב יכולתן לעודד הנקה ולעזור למיניקות. בעיקר השתיים שלילה טוב ציינה.

רסיסים, היינו באותו בית חולים ובאותה מחלקה, ביליתי שעות ארוכות בחדר ההנקה של התינוקייה, והתרשמתי אחרת לגמרי.
היתה אחות אחת ממש תומכת ובעלת ידע (אולי אותה אחת שנתקלת בה?) וגם האחות הראשית היתה מאוד בעניין של תמיכה ועידוד הנקה.
שתיהן הראו, עזרו, עודדו ועשו כמיטב יכולתן, למי שרצתה וגם ובעיקר למי שלא כל כך (די הרבה). באופן ספציפי אני זוכרת את האחות הראשית אומרת לאמא אחת שתפסיק לשאוב ולהאכיל מבקבוק ותתחיל פשוט להיניק, כשזו התלוננה על הקושי להוציא חלב. ומספרת לה שהיניקה תיצור את החלב ולא השאיבה.
באופן מדויק זוכרת לפחות אמא אחת שמתלוננת שיעזבו אותה בשקט מההנקה הזאת, שהיא עייפה ואין לה כוח. יותר מאחת נראו שהן עושות טובה לאחות ורק מחכות לרגע שיוכלו להסתלק ולתת בקבוק בלי שאף אחד יבלבל להן במוח.
בדיוק כמו עם הביות. אף אחת לא עושה ביות (חוץ ממני. ולא ידעו איך לאכול אותי, חוץ מהאחות ההיא, בת בריתי). ראיתי אמא אחת שעשתה ביות חלקי. וזהו. זהו.

למה לעשות שיעור נפרד לבנות? זה כמו בשיעור חינוך מיני על ווסת בכיתה ו' שמעביר את המסר שזה משהו שצריך להסתיר ולהתבייש בו ואסור לדבר עליו.
המטרה של שיעור על הנקה הוא בדיוק ההיפך. ואגב, לא חייבים להראות תינוק יונק בשיעור כזה. אתן מפחדות מכמה בנים מצחקקים? נו, באמת. אגב, אני לא בטוחה שיצחקקו. הנוער של ימינו לא מה שהיה פעם, גולשים כל היום באתרי פורנו ושולחים תמונות כאלה אחד לשני בסלולרי.


[u]מחקרים משכנעים הראו שאחד המשתנים הקובעים ביותר את ההנקה הוא - עמדת הבעל.[/u]
וחלק מאותם בנים גם יהיהו גיסים ואחים של מניקות ואף רופאים ומטפלים אלטרנטיביים למיניהם (שמעתי הרבה על מטפלים אלטרנטיביים שנותנים המלצות נוראיות על הנקה. אולי זו אוכלוסיה ששווה להשקיע בה לצורך הסברה).

כשהדגש הוא על [po]הנועדנו [/po]

[u]אנחנו פשוט אוהבים לעשות את אשר נועדנו לעשות כיונקים[/u]

[u]מחקרים משכנעים הראו שאחד המשתנים הקובעים ביותר את ההנקה הוא - עמדת הבעל.[/u]
מסכימה לגמרי.תמיכת הבעל בהנקה היא קריטית ביותר, בעיקר בילד ראשון שחוסר ביטחון כל כך גדול... והחמות מכאן והאמא של היולדת מכאן... אם בנוסף לכל בעלך מביט בך בעיניים ספקניות- אז היכולת להמשיך להתמודד עם הקשיים הפיזים, של הכאבים והגודש, הולכת ופוחתת.
<אמא של יונתן וטל לא מדברת לשמחתה מנסיום כי ד' מוכן שהיא תניק את הבנים עד הצבא...>

[u]כן, כולל הבנים.[/u]
נסי וספרי לי איך היה.
בגיל הזה הם כל כך יבואו במבוכה, נדמה לי, והדיון יוסט לחלוטין לכל מני בדיחות גסות ולא מצחיקות בכלל.
אבל, מצד שני, אם מראש מתחייבת על כמה שעורים ברצף, אז מתישהו גם הבדיחות יפסיקו, ויתחיל להתפתח דיון אמיתי.
רק שצריך איזו אישיות ואורך רוח כדי לעבור את השלב הראשוני המגעיל

(רושרוש עוד לא אזרה עוז לעמוד מול תלמידי תיכון, והיא יודעת שיום אחד זה יגיע, כך או אחרת)

[u]וברצינות שניה: אפשר לעשות את זה רק לבנות, פגישה אחת, ולשאול אותן בסוף אם הן מעוניינות להכניס גם את הבנים לפגישה הבאה.[/u]
אני דווקא חושבת שקודם כל צריך להתחיל מכל הכיתה. יחד. כן, כולל הבנים.
הרי זה לא רלבנטי ישירות. הבנות בכיתה לא הולכות בדיוק ללדת. והחשיפה של הבנים להנקה ולשאלות על הנקה - הרבה הרבה הרבה שנים לפני שהם יהפכו לאבות - היא קריטית לא פחות מחשיפת הבנות להנקה.
מחקרים משכנעים הראו שאחד המשתנים הקובעים ביותר את ההנקה הוא - [b]עמדת הבעל[/b].

אני בטוחה שיש כאן המון מתנדבות (כן, אפילו אני) אבל אני לא מאמינה שקיים התיכון שיסכים לזה.
במחשבה שניה, אני משתעשעת במחשבה פשוט ללכת ולהציע לתיכון שלי את הרעיון.

[u]זה גם שיעור לא רע בעמידה על זכויותיך כיולדת ומיניקה לעתיד ובכלל כבעלת גוף נשי. ובלי הבנים, הבנות ירגישו יותר משוחררות לשאול שאלות על ציצי ולידה בלי להתפדח. וגם מישל אודן יאהב את זה )[/u]
נקודה חשובה מאוד. כל סוגיית דימוי הגוף מאוד משמעותית להחלטה לא להניק.

[u]שלא יהיה לכן ספק, גם אני הגעתי למצבי התקפלות ואבסורד כמו: להסתובב עם גודש פראי ולשאול את כל חברותיי ומכרותיי בטלפון אם יכול להיות שאין לי באמת חלב...[/u]
אם הייתי מקשיבה לאחיות הצינוקיה, לא הייתי מניקה את יונתן. "את תצטרכי לתת תוסף" אמרה האחות בפנים חמורות אחרי שיונתן איבד עשרה אחוז ממשקלו 48 שעות אחרי הלידה...יצאתי בבכי נוראי למסדרון, ביטחון עצמי באזור הפאנלים המזוהמים של יולדות ב' באיכילוב ולמזלי העצום פגשתי את הרופא שהיה בלידה שלי, במקרה תומך הנקה נלהב, ששיגר אותי לזרועותיה המיומנות של יועצת הנקה נפלאה שהצילה אותי ומלווה אותי כחברה עד היום.
מה רוצה לאמר? שלא לכל אחת יש מזל כמו שלי היה, לייתר דיוק למרבית הנשים אין כזה מזל. ואנחנו חוזרים לנקודת המוצא-חוסר מידע, הבניה חברתית והעדר תמיכה סביבתית. אלו הסיבות לכל כך הרבה נשים ש"לא רוצות" או "לא יכולות" להניק.

_איך אפשר ליצור קשר ולראות אם הם עדיין שולחים?
כותבת נוספת, גם אני מעוניינת_

_מסתבר שיש את זה ברשת - הנה:
http://www.health.state.ny.us/community/pregnancy/breastfeeding/main.htm
כל התכנית מהגן ועד י"ב._
זה בדיוק תוכן הספר שיש לי.
יתכן ואם הולכים לדף הבית של בריאות במדינת ניו יורק גם ניתן להזמין.

_איזה רעיון נפלא!
איך אפשר ליצור קשר ולראות אם הם עדיין שולחים?_
כותבת נוספת, גם אני מעוניינת

[u]למה את חושבת שאני לא מפחדת? (כי יש לי את רסיסים לשלוח.) ( אני התקפלתי מול אחיות הצינוקיה בלידה הראשונה.)[/u]
שלא יהיה לכן ספק, גם אני הגעתי למצבי התקפלות ואבסורד כמו: להסתובב עם גודש פראי ולשאול את כל חברותיי ומכרותיי בטלפון אם יכול להיות שאין לי באמת חלב... או בכל זאת ללכת לשאוב אחרי הנקה ולפצוע את עצמי ועוד ועוד.

ומעבר לצחוקים, אני רצינית לגמרי לגבי אחיות הצינוקיה, ולפחות הפעם מצאתי לי שם שותפה בתור אחת האחיות שלה דיווחתי על קורותי בלילה ההזוי ההוא והיא ממש התחננה שאני אספר לאחות האחראית ואולי סופסופ זה יעזור.

אני כבר שבועות (מאז הלידה) מתכננת לכתוב או לקבוע פגישה עם מנהל התינוקיה והאחות האחראית ולהביא איתי "חומר עזר מקצועי" רק פשוט לא מגיעה לזה...

מסתבר שיש את זה ברשת - הנה:
http://www.health.state.ny.us/community/pregnancy/breastfeeding/main.htm
כל התכנית מהגן ועד י"ב.

[u]אבל לצערי לא מהסיבות הנכונות.[/u]
לא חשוב הסיבות. אנחנו כאן עובדים על הטפה דרך התת מודע. (וברצינות שניה: אפשר לעשות את זה רק לבנות, פגישה אחת, ולשאול אותן בסוף אם הן מעוניינות להכניס גם את הבנים לפגישה הבאה. זה גם שיעור לא רע בעמידה על זכויותיך כיולדת ומיניקה לעתיד ובכלל כבעלת גוף נשי. ובלי הבנים, הבנות ירגישו יותר משוחררות לשאול שאלות על ציצי ולידה בלי להתפדח. וגם מישל אודן יאהב את זה (-: )

[u]מצד שני מי שעמדה מול אחיות הצינוקיה- אף אחד לא יכול עליה![/u]
(-: נכון מאד!! למה את חושבת שאני לא מפחדת? (כי יש לי את רסיסים לשלוח.) ( אני התקפלתי מול אחיות הצינוקיה בלידה הראשונה.)

[u]מחקרים בארה"ב הראו שרוב הנשים מחליטות אם להניק או לא עוד הרבה לפני ההריון, לרוב בלי כל מידע ממשי על ההנקה וחלב אם, אלא עיניין של תחושה ותרבות.[/u]
בדיוק, זה עניין של תחושה ותרבות, והנטיה להניק עולה מתוך המטען התרבותי שהילדה נחשפת אליו, אני חושבת. (שלא בדומה ל [b]החלטה[/b] שהיא פעולה ממקור אחר.) לכן גם נדמה לי שלהראות לאמא מחקרים שמוכיחים ללא ספק את יתרונות ההנקה זה לא מספיק, כי היכולת שלה להניק תלויה בעיקר, אולי, במה שכבר ספגה באלף דרכים אחרות, מינקות.

אולי זה לא ממש קשור, אבל ביפן, אנשים מתקשים לדבר אנגלית, למרות שהם יודעים את חוקי השפה יותר טוב מכולם. זו בעיה תרבותית. (שקשורה במבוכה, בהמנעות מהתבלטות ומהיות שונה, ועוד.)
בשנים האחרונות יש שם טרנד, להשמיע לקבוצות של תינוקות סיפורים באנגלית על ידי דובר אנגלית כשפת אם.
(זהו. נתקע לי כאן. צריך להמשיך: והוכח שאלה מקשקשים באנגלית בלי בעיה בבגרותם. אבל אין לי את המידע הזה (-: איפה מנטי?)

[u]בארה"ב יש ערכה לילדים, החל מגיל גן ועד י"ב שעוסקת בנושא. יש לי את הערכה. לכל גיל יש משהו מתאים. זה מתחיל עם חוברת לגן, בה מראים שלכל חיה יש את האמא שלה - סוס וסייח, כלב וגור כלבים, כבשה וטלה, פרה ועגל, וכמובן אמא ותינוק. ומראים שכל אמא מניקה את התינוק שלה, ולכל אמא האוכל המתאים ביותר לתינוק שלה.[/u]
גדול!!! פשוט ענק, הלוואי עלינו.

[u]אני חושבת שתלמידים משועממים בתיכון יידלקו על כל מה ששונה ומוזר (וגם איזה ברירה יש להם? הם כבר צריכים לשבת שם בשיעור בכל מקרה.)[/u]
D-:
אין ספק ש[b]תלמידים[/b] ידלקן על זה, אבל לצערי לא מהסיבות הנכונות. ביקרת לאחרונה בבית ספר תיכון? דיי מפחיד... רק לאמיצות ביננו...
מצד שני מי שעמדה מול אחיות הצינוקיה- אף אחד לא יכול עליה!
<[po]אמא של יונתן וטל[/po] מרוצה מהשינוי שהדף עבר ומרגישה שהיא יכולה להתחיל להתבדח>

[po]כותבת נוספת[/po], איזה רעיון נפלא!
איך אפשר ליצור קשר ולראות אם הם עדיין שולחים?
[u]איך ירגיש ילד בגן שיעבוד בחוברת הזו ואמא שלו לא מניקה את אחיו. זה באמת בעייתי.[/u]
א. במוסדות של מערכת החינוך קורים ונאמרים [b]המון[/b] דברים שלא קורים בבית.
ב. תמיד אפשר לאזן את זה בכך שיש נשים רבות שבחרו לא להניק, ושיש גם אפשרות כזאת, בלי ביקורת על כך, פשוט מידע. אם לא מאדירים את זה או מביעים ביקורת על מי שלא ינק זה יכול לעבור בלי שהילדים ירגישו מותקפים. כמובן שחשוב שלא תשב שם מישהי שתגיד "כמה חבל שאמא שלך לא מניקה את אחותך התינוקת, תגיד לה שזה טוב להניק..."

[u]אחרי לידה מתווכחת ונלחמת על זכותי ההיסטורית להניק את התינוק שלי ומסרבת בתוקף להכנע לטרור השאיבה (צריכה להסביר להן שאין קשר בין הכמות שתצא בשאיבה לכמות שמפיק העולל שלי וכו' וכו'...) וגם נאלצת להסביר לרופא שכשחוששים שהתינוק יתייבש בגלל טיפול אור מאסיבי, לא צריך לתת לו מטרנה, אפשר פשוט לתת לו נוזלים / לאפשר לאמא להניק אותו כמה שיותר.[/u]
וואו! |Y| כל הכבוד שידעת כבר אז את כל זה!

אז מה, אף אחת לא נדלקה על הרעיון של להיניק לעיני תיכוניסטים בשיעור העשרה (אזרחות ? (-: ) ולדבר על זה?
[u]כמו הפאנל של החיילות שמביאים לתלמידות תיכון[/u] זו דוגמא מצויינת, במידת ההשפעה על ההתקרבות של רעיון הצבא לחיים האמיתיים.

[u]. למרות שאני בספק אם נשים לפני הריון יתעניינו...[/u]
אני חושבת שתלמידים משועממים בתיכון יידלקו על כל מה ששונה ומוזר (וגם איזה ברירה יש להם? הם כבר צריכים לשבת שם בשיעור בכל מקרה.)
אחיות בצינוקיות זה מראש קהל עויין וקשה עורף (מי את שתלמדי אותי? אני כבר חמש עשרה שנה פה במחלקה)
במחשבה שניה, זה לא חייב להיות רק בתיכון, אפשר גם בבתי ספר יסודיים. סדנת העשרה בהתנדבות.

[u]לפני הכל, לפני ההריון אפילו.[/u]
בארה"ב יש ערכה לילדים, החל מגיל גן ועד י"ב שעוסקת בנושא. יש לי את הערכה. לכל גיל יש משהו מתאים. זה מתחיל עם חוברת לגן, בה מראים שלכל חיה יש את האמא שלה - סוס וסייח, כלב וגור כלבים, כבשה וטלה, פרה ועגל, וכמובן אמא ותינוק. ומראים שכל אמא מניקה את התינוק שלה, ולכל אמא האוכל המתאים ביותר לתינוק שלה. כולל ציורים, חוברת עבודה בנושא וכו'. בכיתות גבוהות יותר לומדים על משפחת היונקים, תצפיות על חיות ממשפחת היונקים, וזה מגיע עד הכיתות הגבוהות של התיכון עם הסברים מדעיים ומפורטים. בלי שום הטפה, רק מידע. איך חלב נוצר, מה הוא מכיל וכו'. הם שולחים את הערכה בחינם למי שמבקש, ואפילו שלחו לי לארץ. זה היה לפני כמה שנים. פעם חשבתי לנסות להכניס את זה למערכת החינוך, אך עוד לא מצאתי את הזמן לזה.
אבל אני משערת שמי שמרגישה שיש טרור הנקה תחוש שגם זו הטפה. למשל - איך ירגיש ילד בגן שיעבוד בחוברת הזו ואמא שלו לא מניקה את אחיו. זה באמת בעייתי. קשה להעביר מידע בלי שמישהו ירגיש מותקף. מצד שני - מחקרים בארה"ב הראו שרוב הנשים מחליטות אם להניק או לא עוד הרבה לפני ההריון, לרוב בלי כל מידע ממשי על ההנקה וחלב אם, אלא עיניין של תחושה ותרבות.

[u]לפני הכל, לפני ההריון אפילו. (מזמן אני מפנטזת על קבוצת הסברה בשיעורי חברה בתיכון, לדבר ישירות איתם, להניק לפניהם ולספר ולענות על שאלות.)[/u]

אני הייתי מתחילה ברמה הבסיסית באחיות התינוקיות בבתי החולים...
חוויה טריה ומאד מאד לא נעימה שחווינו - אחיות תינוקיה שעדיין מעיזות להגיד לאמהות טריות ותשושות: "אולי פשוט אין לך חלב..." או "לכי תשאבי כדי שנראה אם יש לך חלב / לכי תשאבי כדי שנראה כמה חלב יש לך.."

מצאתי את עצמי, כמו לפני כמעט ארבע שנים, באמצע הלילה, עם תינוק בפוטוטרפי אינטנסיבי וגוף כואב אחרי לידה מתווכחת ונלחמת על זכותי ההיסטורית להניק את התינוק שלי ומסרבת בתוקף להכנע לטרור השאיבה (צריכה להסביר להן שאין קשר בין הכמות שתצא בשאיבה לכמות שמפיק העולל שלי וכו' וכו'...) וגם נאלצת להסביר לרופא שכשחוששים שהתינוק יתייבש בגלל טיפול אור מאסיבי, לא צריך לתת לו מטרנה, אפשר פשוט לתת לו נוזלים / לאפשר לאמא להניק אותו כמה שיותר.

המאבקים גזלו כוחות ואנרגיה שגם ככה חסרו לי ומילא אני; אבל סביבי היו כל-כך הרבה אמהות חדשות לגמרי, שנשלחו לשאוב וכך הוכח להן ש"אין להן חלב"...

בעיני יש מקום לדבר עם נשים לפני הריון על דימוי גוף נשי, על מהי הורות ............. כמו הפאנל של החיילות שמביאים לתלמידות תיכון;-)

[u]במסגרת קורס הכנה ללידה-שניים שלושה מפגשים שמסבירים הכל[/u]
כבר עושים את זה ברוב הקורסים, ובחלק מהם מפזרים מידע שגוי :-S לכי תסבירי להם שהמידע שלהם לא מעודכן ואת רוצה להעביר הרצאה אחרת...

[u]לפני הכל, לפני ההריון אפילו[/u]
אכן. למרות שאני בספק אם נשים לפני הריון יתעניינו...אבל, למשל, במסגרת קורס הכנה ללידה-שניים שלושה מפגשים שמסבירים הכל.

[u]תקבל לפני כן[/u]
לפני הכל, לפני ההריון אפילו. (מזמן אני מפנטזת על קבוצת הסברה בשיעורי חברה בתיכון, לדבר ישירות איתם, להניק לפניהם ולספר ולענות על שאלות.)

[u]נשים רבות שמוותרות על ההנקה, עושות זאת, שלא כמוך, מטעמים של פחד, בושה, בדידות וכאב. על כך לדעתי עיקר הצעקה[/u]
מסכימה עם כל מילה. והאמת? הויכוח על הנקה כבר מעייף אותי, אני לא רוצה להטיף לאף אחת מה לעשות. אבל אני כן רוצה שכל אחת שמחליטה לא להניק תקבל לפני כן את מלוא המידע ואת מלוא התמיכה החברתית והמוסדית (בבית החולים אחרי הלידה, הארכת חופשת הלידה, פינות הנקה וכ'ו) לאפשרות הראשונה והבלעדית בעיני-להניק.

[u]המטרה החשובה בעיני בויכוחים על כן או לא הנקה היא להביא את המידע, לא להתווכח ולשכנע שמי שמיניקה צודקת יותר ממי שלא מיניקה.)[/u]

תודה ענת, אני חושבת שזה משפט מפתח, ואפש להחליף את המילה [u]הנקה[/u] ב"לינה משפחתית" או "נשיאה במנשא" או "חינוך ביתי" וכו' וכו' וכו' {@

לוורד, זה אולי מתבקש לחשוב שיש קשר, אבל זה היה ממש מיומו הראשון... רק בגיל שנתיים וחצי בערך הוא פתאום התחיל לבוא ולשבת עלינו או לחבק מדי פעם (וגם זה במשורה) ואנחנו היינו מתלהבים... הוא אהב לעומת זאת שינדנדו אותו בעגלה, והתפתחו לי שרירים בידיים בשנתיים הראשונות שלו. חוץ מזה, הבת שלי גם כן לא ינקה, והיא דווקא מאוד אוהבת מגע וחיבוקים. איך תינוק היה מתפתח בזמנים אחרים? אני מניחה שכמו שרוב התינוקות כן רוצים אינטואיטיווית לינוק, ולא כולם מקבלים את זה, ומסתגלים למצב...

לימור, מעניין מה שכתבת על בנך הגדול.
את חושבת שאולי יש מצב שההתנהגות שתארת הוא דפוס שפיתח דווקא כי לא ינק? שהרי איך תינוק שלא צריך מגע היה מתפתח בתקופות אחרות? או שמקומות אחרים?
אני באמת תוהה ולא מנסה להעיק.

לורד לב, אני לא יודעת להסביר איך ידעתי שהנקה לא תתאים לי, אבל ידעתי. אגב, הילד הגדול שלי היה ילד שלא אוהב מגע, אז במקרה זה התאים גם לו, לא להיות צמוד אלי שעות אלא לאכול מהר ולשכב על השטיח... בכל אופן, יש דברים שאת יודעת על עצמך. אולי אם יהיה לי עוד ילד, אחליט פתאום לנסות, לא יודעת.
ולכותבת נוספת, העובדה שהנקה היא טבעית לא גוררת שום דבר. יש הרבה דברים טבעיים שאנחנו מוותרים עליהם מכל מיני סיבות. ואגב, הילדים שלי אכלו מבקבוק על זרועותי עד שלא רצו יותר... יכול להיות שאם הם היו חולניים הייתי מרגישה רגשי אשמה, ומחליטה לנסות, אבל במקרה שלי, הסטטיסטיקה בינתיים לא קלעה, והילדים שלי כמעט לא תופסים מחלות, טפו טפו טפו, לעומת הילדים שלי אחי שינקו וחולים כל הזמן.

ורק רוצה להדגיש - מעולם לא שאלתי מישהי אם היא מניקה, מתכוונת להניק, למה לא הניקה וכו'. זה בהחלט החלטה אישית שלה.
ואני גם יודעת שיש אנשים שמרגישים אי נוחות לראות אותי מניקה.

[u]תמ"ל מזיק- חלב אם לא ואף מועיל מאוד (נוגדנים וכ'ו)_ _אני לא מסכימה לקפיצה ל-תחליף חלב הוא מזיק.[/u]

אני הייתי מנסחת את זה אחרת.
ההנקה היא הדבר הרגיל, המובן מאליו, דרך הטבע. לכן - תינוק יונק הוא המצב אליו יש להשוות תינוקות שאינם יונקים. תינוקות יונקים הם במצב הבריאות הנורמלי. ומסתבר שתינוקות שאינם יונקים נוטים יותר לסבול מבעיות בריאות שונות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. כלומר - אי הנקה גורמת לתינוקות לבעיות בריאות. זה לא שתינוקות יונקים בריאים יותר. נכון לומר שתינוקות שאינם יונקים בריאים פחות. אי ההנקה היא שמזיקה.
זה כמובן הכל סטטיסטיקה, ובודאי שיש תינוקות יונקים עם בעיות בריאות, ותינוקות שלא ינקו מימיהם בריאים מאד. אבל מי יודע מה קורה בטווח הארוך? האם יש יותר נטיה ליתר לחץ דם למי שלא ינק בגיל המתאים? יותר נטיה למחלות חיסוניות? יותר נטיה להתקפי לב? יותר סיכוי לא לקבל תעודת בגרות? כל הדברים האלו נמצאו אצל תינוקות שלא ינקו. אפשר לחלוק על המחקרים, ואולי הם באמת לא נעשו כראוי. אבל אין ספק שזה תעוזה גדולה מאד למנוע מתינוק את כל מה שיש בחלב אם. הרי עוד לא יודעים מה בכלל יש בחלב אם. כל פעם מגלים עוד חומר שיש שם, ומנסים להכניס אותו לפורמולות. מישהו אמר פעם שהזנה מלאכותית היא הניסוי הגדול ביותר שנעשה בבני אדם אי פעם. האם ידעתם שכל פורמולה חדשה נבחנת למשך כמה חודשים, רואים שתינוקות עולים במשקל ונראים בריאים, ומתחילים למכור בחנויות. האם מישהו אי פעם בדק איך משפיע המרכיב החדש שהוכנס לפורמולה על ביצועים בבית ספר בגיל 15? או על שכיחות סכרת בגיל 37? הרי עד אז יש כבר פומולה חדשה. זה ממש מפחיד.

וכל זה כמובן בנוסף לדברים של [po]טרה רוסה[/po], [po]סיגל ב[/po] והאחרות.

אני מודה שגם אני חשה אי נוחות לראות תינוק בן יומו שמקבל בקבוק. לעיתים ממישהו אחר מאשר מאמא, בתנוחה שהיא לעיתים מרוחקת (תינוק עם הגב לנותן הבקבוק), וכאשר התינוק גדל קצת ההורים גאים איך הוא מחזיק את הבקבוק לבד. זה יכול לקרות כבר בגיל 5 חודשים, ואז לעיתים התינוק שוכב בסל קל או בעגלה ואוכל לבד. זה כל כך שונה מתינוק שעד גיל הרבה יותר גדול נמצא בזרועות אמו כל פעם שהוא יונק. לכן אני אישית גם לא הייתי רוצה לתת לתינוק שלי חלב שאוב מבקבוק, אם לא הייתי חייבת. וזה כבר לא עיניין הבריאות, אלא היחס הפיזי בין תינוק לאימו. לדעתי זה חלק חשוב ביותר בתפתחות התינוק.

קוראת את הדיון הזה ולא מוצאת כרגע מה להגיב [b]עליו[/b].
מעניין אותי, לימור, אם את מוכנה להסביר את הבחירה שעשית [b]מראש[/b] עוד לפני לידת ילדייך. איך ידעת שזה לא מתאים לך? שזה כ"כ יכביד עלייך ולא יאפשר לך לתפקד כפי שדימית את האמהות שלך.
באמת באמת מתעניינת, כי אני לא מכירה את צורת החשיבה הזו.
ממש לא בשיפוטיות, [b]מדגישה![/b] רק אם מתאים לך {@

[u]אבל לשלוח תינוק בן 4 חודשים או חצי שנה למטפלת עד 3 בצהריים, למשל, נראה לי סביר בהחלט.[/u]
אני לא יודעת מה המשמעות של אי תגובה על המשפט הזה. לא להגיב? כן להגיב?

עזבו רגע את התינוק.
וגם את ההשוואה לתמ"ל.
ההנקה היא חיונית לאם, פיזית נפשית ורגשית.
רוב הנשים לא מיניקות, ואני משערת שרבות מהן אינן מיניקות בגלל היעדר תמיכה (בסביבה הפרטית ובסביבה הציבורית.)
החברה לא למדה עדיין להכיל נשים מיניקות בציבור, או נשים מיניקות מתפרנסות. במרפאות טיפת חלב לא תמיד יודעים מה לעשות באמהות מיניקות מתקשות, והאויר מלא בהסתה חמורה נגד הנקה, שמובלת בעיקר על ידי משווקי מזון סינטטי אבל לא רק .
אני מבינה שאת, לימור, עשית בחירה מפוכחת. אני מאמינה כמוך שמוטב לתינוק אמא מאושרת שאינה מיניקה על פני אמא אומללה מיניקה.
אבל אני גם מאמינה שהאמוציות העזות שהזכרת בתחילת הדיון עולות כי למיניקות, ובעיקר נשים שהתקשו בהנקה ולבסוף הצליחו, ברור שמי שמוותרת על ההנקה בגלל קושי פיזי או קשיים חברתיים מפסידה זכות נשית גדולה. נשים רבות שמוותרות על ההנקה, עושות זאת, שלא כמוך, מטעמים של פחד, בושה, בדידות וכאב. על כך לדעתי עיקר הצעקה (או בכל אופן הצעקה שאני רוצה לצעוק: על כך שרעש הטרור נגד הנקה מסתיר את הסיבות האמיתיות לאי הנקה ואת הסיכוי לפתור אותן.
אני מסכימה איתך שויכוחים (מהסוג שרואים לא מעט באינטרנט, עם כל כך הרבה שנאה וכעס שאי אפשר להאמין שמדובר בהנקה) על כן או לא להיניק הם תמוהים לגמרי. אבל נשים רבות שנתפסות כטרוריסטיות בעצם נאבקות על זכותן של אחיותיהן לקבל את המידע, לקבל סביבה אוהדת, לקבל תמיכה ונחמה ומקום נוח לשדיהן השופעים. אני מעיזה לנחש שכל טרוריסטית הנקה רוצה שמי שמוותרת על ההנקה תוותר על [b]הנקה[/b], כמו שאולי את עשית, ולא תהיה במצב בו היא "ניצלת מהזוועה" על ידי ויתור על ההנקה.
הייתי רוצה להדגיש, וזה ממש נורא לא מדעי: כשאחותי או חברתי הטובה יילדו תינוק, אני אתמוך בהן בהנקה לא בגלל שזה המזון הכי טוב לתינוק שלהן אלא כי ההנקה טובה להן. וקשה לאשה להגיע להנקה טובה לבד. ואם היא לא מגיעה להנקה טובה ומהנה לאחר זמן סביר של למידה, ורע לה וקשה לה, וחייה אינם חיים והעזרה הקיימת מסביב לא מועילה לה, מוטב שלא תניק, ומוטב שתשב בכיף עם בקבוק ותינוק שמונח על גוף רגוע ומאושר. ההפרדה בין מה שבריא לתינוק ומה שבריא לאם היא שגויה מאד בעיני, והכעס על ההתנשאות בהטפה להנקה נובע לדעתי מהרווח הקטן והבלתי נראה הזה.
יש גם אמהות שמחליטות החלטה מפוכחת לא להיניק. אני לא מבינה את זה. זו לא הבעת שיפוטיות, אני באמת לא מבינה ולכן לא יכולה להתייחס לזה לכאן או לכאן.
לימור, אולי יעניין אותך להציץ ב [po]אמא לא מיניקה מתוסכלת[/po]

[u]אני לא מסכימה לקפיצה ל-תחליף חלב הוא מזיק. אני חושבת שזה מוגזם. אם הייתי חושבת שאני הורגת את ילדיי הייתי מקריבה את עצמי ומיניקה...[/u]
לילדה שלי תחליף חלב הזיק. לא ברמה של סכנת חיים חס וחלילה אבל בגרימת סבל ממושך בגיל רך מאד (סבל רב: הפרשות כבדות מהאזניים, כאבי בטן ועצירויות (קקי פעם בחמישה ימים!), חוסר שינה, עצבנות וכל מיני דברים אחרים שכבר שכחתי. זה השתנה עם החלפת התזונה לתחליף תוצרת בית. השינוי בעקבות החלפת התזונה היה כמעט מיידי אחרי חודשים של סבל.)
סביר שהנזק מתחליף חלב קיים, בצורות שונות, ובמידה גדולה. אבל התופעה כל כך נפוצה, שהסימפטומים נראים נורמליים.
אני נגד הקרבה עצמית בהנקה. זו לא נקודת פתיחה טובה כלל וגם יש משהו מקומם ב"להכריח מוסרית" אמהות להניק בטענה שזה הכי טוב לתינוק שלהן. רק האמא יכולה להחליט מה הכי טוב לתינוק שלה, וההחלטה הזאת מגיעה ממקומות הרבה יותר עמוקים ממחקרים. (במקרה שלי היה עדיף אמא שמחה שמבשלת וטוחנת מזון בעצמה ליונקת שלא קיבלה הנקה, מאמא בוכה אומללה מיוסרת ומלאת אשמה, שלא מצליחה להניק. כמובן שהיו עוד אופציות חוץ מהשתיים האלה, אבל הן לא היו בהישג יד. המטרה החשובה בעיני בויכוחים על כן או לא הנקה היא להביא את המידע, לא להתווכח ולשכנע שמי שמיניקה צודקת יותר ממי שלא מיניקה.)
כתבתי עוד משהו בעניין לפני כמה לילות ושמרתי בוורד אז הולכת לחפש אותו (-: