הבהרה, הדף לא כל כך קשור לנושא של קיבוצים, איך שהוא שחיפשתי מידע זה היה הכי קרוב...

שלום נועה,
הדף בו כתבתי הוא: [po]הכנסת החליטה קנס להורים סרבני חיסון[/po].
אנו חברי קיבוץ שרוצים לחייב אותנו להתחסן...

הי אלמונית, אנא שימי קישור לדף המדובר שבו שאלת והפנו אותך אלי :-)
או פני אלי במייל (בראש הדף)
תודה @}

_לגבי עו"ד שמתמחה בזכויות חברי קיבוץ - אולי תבררי עם [po]נועה ברוך[/po].
אם אני לא טועה היו לה עניינים כאלה ואחרים בנושא זה._ שלום נועה, הפנו אותי אליך בנוגע לזכויות חברי קיבוץ, אפשר לשאול האם את קיבוצניקית או עורכת דין :-)

הי נועה, רק עכשיו ראיתי הודעתך מיוני 2011, אני בקושי מבקרת... כן אנחנו בעמק חפר, במגל. איפה אתם? orikori1 ב - gmail.com

תודה נועה שפנית אלי @}
אני אשמור לי את ההצעה להמשך. כרגע האנשים מהמרכז ואפילו דרומה - (גדרה, רחובות) כך שאבן יהודה נראה לי קצת רחוק.
תודה ואשמח להיות בקשר |L|

[url=http://www.youtube.com/watch?v=ydHbu5UCakI]אתה עוד תגלה את העולם.. אם תרצה או לא תרצה.
יש עוד זמן להתשנות, מן הקצה אל הקצה![/url]

שבת שלום @}

שלום נועה, נעים מאוד.
כבר זמן מה שאני קוראת דברים שאת כותבת בכל מיני מקומות ונהנת- תודה.
הגעתי לדף של הערסית מהשכונה והצצתי במעלה שלו. ראיתי שכתבת שאלה לגבי היבלות.

_ניראות כויראליות. איך מאבחנים? חשבתי שכל היבלות הן וויראליות.
קטנות, על הגב, אצל ילדה, בערך שנה (מי סופר?).
התחיל עם אחת ועכשיו יש כבר יותר _

אני לא יודעת אם זה עוד רלוונטי (מקווה שלא..), אבל במידה וכן, ומדובר על יבלות שגדלות, לא כואבות ומתפשטות (אם תרצי אוכל לחפש תמונה באינטרנט של מה שאני חושבת שזה)- אז כפי שהמליצה הערסית, באחת מהמלצותייה- קליפה של בננה פשוט מעלימה אותן לחלוטין.
כנערה סבלתי מהן רבות עד שהפתרון הפשוט הזה הגיע אלי. מכסים את היבלת בחלק הפנימי של קליפת הבננה, סוגרים עם פלסטר לכשבוע. אפשר להוריד במקלחת, ולהחליף קליפה כל יומיים שלושה.
קסם.
שיהיה המשך יום טוב ונעים.

[u]תכנון מפני שבלעדיו ההתנהלות בעולם הרבה פחות יעילה ויש ביזבוז עצום של אנרגיה[/u]
לגמרי נכון.

כל חיי בערך התעקשתי להיות 'לא יעילה'..
דפוס מעצבן עד מאוד, מרדן.
עדיין יש לי מקום לשפר ביצועים, ובכל מקרה, היום אני פוגשת את עצמי במקום אחר לגמרי מול הדבר הזה.

אני מתכוונת לתכנון ללא רגשות. לא של אהבה עצמית ובטח לא ל ביקורת. תכנון מתוך היגיון ואחריות
תכנון מפני שבלעדיו ההתנהלות בעולם הרבה פחות יעילה ויש ביזבוז עצום של אנרגיה

[u]במקרה שלי אני חושבת שחלק מהשיעורים שלי הם ללמוד להיות יותר מתוכננת. חוסר התכנון שלי פוגע בי ובסביבתי רבות[/u]
את צודקת, בדיוק חשבתי על כך הבוקר בהקשר אךלי :-)
התכנון "הנכון-נבון" הינו זה שמגיע קודם כל ממקום של מאור פנים כלפי עצמי.
ללא שיפוט, קורבנות, ספק, ערכיות נמוכה, ביטול עצמי.
אם את מגיעה לנושא התכנון מתוך אמונה ומחשבה והרגשה שאת פוגעת בעצמך, את כבר מגיעה ממינוס.
אם את מעריכה את עצמך (עובדת על חיזוק הערך) ונמצאת על דרך ההתפתחות (עבודת מודעות, ניקוי דפוסים ועוד..) את מגיעה להחלטה על תכנון ממקום של פלוס.
את לוקחת אחריות על מסלול חייך.
חלק מבניית יציבות פנימית יש בה אחריות גדולה ידיעת הלב והדרך = מניין באתי, לאן אני הולך, מהם כלי ויכולותי.
אנו קוראים למצפן הזה - משולש הזהב.

שוב תודה על מה שאת מביאה לכאן @}

_והייתי מוסיפה עוד אתגר: להצליח לחיות את הרגע, את ההווה המתהווה באותו הרגע. זה מקל מאד על ההתמודדות עם אי הוודאות
אם ננסה לתכנן קדימה עתיד טוב יותר , סביר שנהיה מתוסכלים: מכמה סיבות:_
_ראשית: משום שיציבות היא לא דבר שיהיה נוכח כאן בחיים בזמן הקרוב.. הכל משתנה וישתנה ועד שחזון אחרית הימים יתממש ייקח עוד זמן.
שנית: משום שאף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד. גם לא אלוהים ולא תודעת על, כי מי שיקבע את העתיד זה אנחנו, כל אחד מאיתנו עם ההבנות שלו ויכולת בריאת המציאות שלו
דבר שלישיי: כשקר וכואב עדיף למצוא מחסה זמני בלי לחשוב יותר מדי על העתיד
וגם: יותר קל להתקדם מעץ לעץ מאשר להסתכל על היער הסבוך ולפחד שלא תצליח לחצות אותו_
במקרה שלי אני חושבת שחלק מהשיעורים שלי הם ללמוד להיות יותר מתוכננת. חוסר התכנון שלי פוגע בי ובסביבתי רבות
ממה שאני רואה מסביבי זאת תכונה חשובה מאד. לבריאות, למקצועיות, ללמידה כי החשק מושך הרבה פעמים למטה. לישון, לחלום, להתבטל, לאכול שטיוות, לברוח

במשך היום, בין יתר עיסוקי, עסקתי בנושא שאותו אני רוצה לקדם בתוך הקבוצה שאיתה אני נפגשת בערב.
שאלתי מורה, שאלתי "בפורום", חשבתי מה ואיך כדאי. התשובה לא היתה וודאית.

הערב נסעתי למפגש עם הקבוצה שאיתי בדרך "הפשטות שבאלוהות". כהרגלי הכנסתי דיסק לדרך, שומעת שיעורים.
לאחר שתי דקות נהיה לי ברור שהדיסק הזה צריך להישמע יחד, בפגישה אליה אני נוסעת.

הכנסתי דיסק אחר, קיבלתי תקשור בנושא שעליו כתבתי כאן מוקדם יותר - יציבות :-)
כולי נפעמת ומתלהבת מהמידע הרלוונטי שהגיע בזמן, לחזק אותי וכן עוד ללמד אותי, הגעתי לפגישה.
בפגישה אני מספרת לקבוצה על הדיסק ששמעתי בדרך, ועל הדיסק שאני רוצה שנשמע יחד.
שתיים אומרות לי שזה בדיוק מה שהן רצו. :-)
יופי.
חוץ מזה אני משתפת את הקבוצה בדבר שאותו אני רוצה לקדם, זה שעליו חשבתי ושאלתי הבוקר. הקבוצה מסכימה איתי ואנחנו מחפשים דיסק מתאים...
לא מוצאים.
מוותרים, וחוזרים לדיסק שאותו רצינו לשמוע.
ומה קרה? ?
הדיסק המושמע אינו אותו אחד שרצינו, אלא זה הנותן לי מענה לשאלותי של הבוקר. במדוייק.

אכן,
תודה על הדיוק

[u]הכל משתנה וישתנה[/u]
זה תמיד היה ויהיה נכון.

[u]משום שיציבות היא לא דבר שיהיה נוכח כאן בחיים בזמן הקרוב..[/u]
כאן חשוב להרחיב, והגישה שלי אולי מעט שונה.
יציבות חייבת להיות פנימית, על כך אנחנו בונים, לשם מכוונים, לזאת אנו מקווים ולשם כך אנחנו מפתחים את מערכי הגוף-נפש שלנו.
העבודה הפנימית תהיה על יצירת יציבות. קו אמצע המורכב משקלול נתונים של שני הקטבים. יודע לחבר טוב עם רע (למשל) ולהבין שלא זה ולא זה הם רלוונטים להיום
יציבות פנימית תהדהד על הסביבה. מבפנים החוצה.
חלק גדול מההכנה שאנו עוסקים בה היום, כהכנה לקראת סוף 2012, היא שיותר ויותר בני אנוש יהיו יציבים לטלטלות שבחוץ ויתמכו באחרים שעדיין לא התייצבו.

[u]משום שאף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד[/u]
[u]מי שיקבע את העתיד זה אנחנו, כל אחד מאיתנו עם ההבנות שלו ויכולת בריאת המציאות שלו[/u]
זה תלוי בנו, אבל ככוח מאוחד. לא עוד התעצמות הפרט ללא מחשבה על הזולת.
אני עולה אתה בא איתי!
ולכן חשוב מאוד מה אחרים בוראים, מהי המציאות שאליה אנו שואפים. יש כיוון, בהחלט. הבריאה מכוונת אותנו ומספרת לנו מה יהיה, והיום יש כבר מעטים שמצליחים לדגום מהעתיד :-)
קצת מדע-בדיוני לעת ערב

האתגר הוא לראות את היכולת שלנו לשנות
האתגר הוא להכיר בכוחנו
האתגר הוא להפוך את הפחד לדחף
האתגר הוא למנף כל מצב לצורך העצמה

והייתי מוסיפה עוד אתגר: להצליח לחיות את הרגע, את ההווה המתהווה באותו הרגע. זה מקל מאד על ההתמודדות עם אי הוודאות
אם ננסה לתכנן קדימה עתיד טוב יותר , סביר שנהיה מתוסכלים: מכמה סיבות:
ראשית: משום שיציבות היא לא דבר שיהיה נוכח כאן בחיים בזמן הקרוב.. הכל משתנה וישתנה ועד שחזון אחרית הימים יתממש ייקח עוד זמן.
שנית: משום שאף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד. גם לא אלוהים ולא תודעת על, כי מי שיקבע את העתיד זה אנחנו, כל אחד מאיתנו עם ההבנות שלו ויכולת בריאת המציאות שלו
דבר שלישיי: כשקר וכואב עדיף למצוא מחסה זמני בלי לחשוב יותר מדי על העתיד
וגם: יותר קל להתקדם מעץ לעץ מאשר להסתכל על היער הסבוך ולפחד שלא תצליח לחצות אותו
בסופו של דבר: גם כשאתה ברגעי שפל ("סופניים", נגיד בלי בית בחורף ), ,כל עוד את כאן, סימן שיש לך עוד מה לעשות כאן ותמיד, תמיד יימצא הפתרון, ובדר"כ זו תהיה אפשרות שלא חשבת עליה בכלל כאופציה, אלו מקומות שאת מגיעה אליהם רק כשכבר אין, אין שום אפשרות אחרת שעובדת
מדבריי יתבהרו לך אולי דבריה של נועה, על כך ש כל חוסר בסופו של דבר יוצר תזוזה. חיפוש אחר היש האחר.

תודה
נעמה

ועוד על הדחף להתפתחות:
כשהתפתחות היא בחירה מודעת, אפשר לראות קושי בפרספקטיבה או פרשנות אחרת לגמרי מזו שהינו רגילים להזדהות או להתמכר אליה.
החיים בצמצום כרגע אינם נוחים לי, אך חוסר הנוחות הזו מפתחת אותי. זה ברור לי כמו שברור שהשמש זורחת מעבר לענני הגשם.
היא מפתחת אצלי סבלנות וסובלנות, יצירתיות, נוכחות, רכות וחמלה. מלא דברים טובים קורים בכל רגע כשאת מכוונת להתפתחות.
ודווקא מתוך הצימצום בחוץ נוצרת בפנים התרחבות.
כל קושי הוא אתגר. כל אתגר הוא מקפצה להתפתחות. ולא רק קושי הוא אתגר אלא גם יצירת [b]מציאות נבחרת[/b] היא אתגר.
וכאן אני מגיעה לנושא האהוב עלי - חינוך.

ובפינתי היום בנושא חינוך |*| אשתף בסיפור מהיום.
ביתי הביעה רצון גדול שמשהו יקרה בימים הקרובים. השתמשתי ברצון שלה כמקפצה אל עבר היכולת שלה לברוא מציאות.
היא כבר מכירה אותי ואת השפה שבה אני משתמשת להעצמה, ריפוי, שינוי והתפתחות.
היא כבר מכירה את הקלפים המקסימים שאיתם אני עובדת, ולא רק מכירה אותם אלא גם מאוד אוהבת אותם (הם באמת יפיפיים)
אז יצרתי עבורה פתיחה שיש בה [b]יצירת בריאה[/b]
עברתי איתה קלף קלף והסברתי לה איך הוא קשור "לסיפור הבריאה", יצרתי סיפור שמתאר לה את הקלפים ואיך הם עוזרים לה לברוא את מה שהיא רוצה שיקרה.
קלפים מסויימים שנמצאים בסיפור הם: תשוקה, יצירתיות, אמונה, עוצמה, יכולת בריאה, כוח המחשבה, נדיבות, הודיה. ויש עוד...

האתגר הוא לראות את היכולת שלנו לשנות
האתגר הוא להכיר בכוחנו
האתגר הוא להפוך את הפחד לדחף
האתגר הוא למנף כל מצב לצורך העצמה

[u]ובסופו של יום כל אחד מאיתנו, גם זה שחי בשאיפה לשיתוף ולהרמוניה עם סביבתו חיי קודם כל בתוך גופו ובתוך תודעתו וכשלגוף אין בית ולתודעה אין מנוחה זאת בעיה[/u]
בעיה היא צורת הפרשנות שלנו.
אחד יכול להיות ללא בית בשמחה (תשאלי את [po]טוהר אהבה[/po]) ושני יכול לבחור לגור במערה ובפשטות מרצון.
אספר לך שאני עצמי גרה כרגע ב"קופסת גפרורים" כי בניית הבית שלי מתעכבת, ולא סתם היא מתעכבת, אני לא בטוחה מניין יהיה לי הכסף.
כל זה יוצר אצלי דחף להתפתחות התודעה, למציאת פתרונות, תשובות, הבנות. ואני בטוחה שה"בעיה" תפתר, ואני בטוחה לגמרי שלא אהיה ברחוב.
למה אני בטוחה? כי דאגתי לזה. אם במודע או שלא במודע, דאגתי לזה.

_ברמה האישית- זה בעסה לכל מי שחסר אמצעים וחסר דיור
ברמה האישית לא רואה איך החוסר הזה תורם להתפתחות של אלו שאין להם_
טוב "שירדת" לרמה האישית, כי אני מעדיפה פחות לדבר בתיאוריה ויותר על התמודדות עם החיים.
כל חוסר בסופו של דבר יוצר תזוזה. חיפוש אחר היש.
החיפוש הזה הוא כלי התפתחותי.
אם משהו לא עובד לי אני לא מתיישבת על המדרכה ובוכה עד לב שמים אלא חושבת מה עלי לעשות כדי שזה יעבוד.

הבעסה להיות ללא (דיור), או בחוסר, היא תוצאה של מסלול חיים מסויים. ואני מאמינה בבחירה החופשית כאן במרחב.

[u]תודה שאת מתעקשת להבין. את תורמת גם לי ואני מקווה שגם לאחרים.[/u]
תודה שאת מתעקשת להסביר את תורמת גם לי ואני מקווה שגם לאחרים.
(())

_החוסר הוא קיצוני והאלימות קיצונית והם מחריפים, כי אין מימון מהבריאה לשם = הבריאה לא תומכת (לא ברמה מוחשית, אלא אנרגטית), ולכן התופעות מחריפות כדי לקבל תהודה, כדי ליצור אפקט כלשהו. זו מלחמה על "כל הקופה" רגע לפני השינוי הגדול. (הרגע הזה יכול לקחת זמן..)
אלו פעולות "נואשות" ברמה ארצית, אך ברמה הבריאתית אלו פעולות שנועדו ליצור מהפכה-שינוי. וזה מה שקורה כאן עכשיו.
יותר המצב יהיה קיצוני יותר אנשים יקומו ויגידו - "די!!"._
יכול להיות שברמה האקולקטיבית לתהודה של המצוקות החברתיות תהיה השפעה חיובית לשינוי שיטת הכלכלה והמשטר
ברמה האישית- זה בעסה לכל מי שחסר אמצעים וחסר דיור
ברמה האישית לא רואה איך החוסר הזה תורם להתפתחות של אלו שאין להם
ובסופו של יום כל אחד מאיתנו, גם זה שחי בשאיפה לשיתוף ולהרמוניה עם סביבתו חיי קודם כל בתוך גופו ובתוך תודעתו וכשלגוף אין בית ולתודעה אין מנוחה זאת בעיה ):

[u]אם הם היו משלמים מחיר כבד הם לא היו שם בקור, בכאב.[/u]
תיראי, ישנם מיקרים שבאמת עוברים כאב.
אי אפשר להתכחש למציאות שהיא גם אכזרית. עליהם אני לא מדברת כאן, את הכאב הזה ניתן להסביר בדרך אחרת אבל אני לא נכנסת לנושא הזה.

תודה שאת מתעקשת להבין. את תורמת גם לי ואני מקווה שגם לאחרים.
(())

הו, יקרה. הם לגמרי ממומנים. שוב, זה לא מימון חומרי.
אם הם היו משלמים מחיר כבד הם לא היו שם בקור, בכאב.
הם לא מוותרים, תנסי לראות כמה הם מרוויחים וכמה כוחות יש להם לצאת באמצע הלילה, או לשבת בקור באוהל, להישפט ושוב להאבק. זה כוח מסוג אחר.

[u]גאה באנשי המהפכה ויודעת שבלעדיהם לא תהיה כאן תזוזה. המהפכה יכולה להיות פנימית, היא צריכה להגיע מבפנים ולהדהד החוצה, על הסביבה.[/u]
ברמה האישית אנשי המהפכה משלמים מחיר כבד, השוטרים שלחו את יגאל רמב"ם לאיכלוב כבר פעמים סתיו שפיר נעצרה כבר מספר פעמים וכל מי שמקדיש זמן למחאה מוותר על זמן פנוי, על הכנסה פוטנציאלית, על התפתחות מקצועית, על הבריאות (אוכלים ג'אנק, ישנים מעט וחוטפים מדי פעם מכות משוטרים) והדרך עוד ארוכה... הלווי שהבריאה היתה מממנת אותם...

התעוררות, התפקחות. אלו המילים שבאות לי הכי חזק היום.
לראות מעבר, לפקוח את העיניים למקומות לא מוכרים. זהו הזמן.
להמשיך להתבוננן על המציאות כפי שהיא זה מה שיוצר קושי, כאב, מאבק, תהליכים ארוכים וסבוכים.

הביצה שאנו רבצנו בה כבר מסריחה :-) אין באמת צורך להמשיך לשחות בה. זמן לצאת אל חיים חדשים @}

גאה באנשי המהפכה ויודעת שבלעדיהם לא תהיה כאן תזוזה. המהפכה יכולה להיות פנימית, היא צריכה להגיע מבפנים ולהדהד החוצה, על הסביבה.

[url=http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&NR=1&v=1XhiqJQlVCw]מסר ליום חדש[/url]

והצהוב אומר: כולנו זקוקים לחסד

תודה נועה
כתבת מדוייק

[u]עד שלא נבין איך לחיות באחדות, הלחימה תתגבר. גם על הבית, גם על הכסף, גם אחד עם השני.[/u]
חשוב לראות ניצנים של אחדות בתוך הלחימה הקיימת היום.
האחדות שיוצר ההמון שיוצא להפגין, למשל.
העבודה של אנשי המהפכה, כאן, בתוכנו, היא כבר שונה לגמרי ממה שהורגלנו, ניצנים ואפילו פרחים של שיתופי פעולה מרגשים, אחדות בין שונים.
אלו בהחלט ניצנים אופטימיים המסמנים את הבאות, זה ילך ויגדל, כי זה יקבל מימון @}

_כרגע מי שאינו ממומן הוא לוודא דווקא מי שהיה לו הרבה מאנרגית המים והאדמה, אלא להפך
ועל זה הרי מדברת המחאה החברתית_
לא הבנתי כוונתך, את יכולה לפרט ולהסביר?

_אבל דווקא מי שאין לו קורת גג, שמבזבז המון אנרגיות רק בשביל להשיג את הבסיס בשביל להתקיים, דווקא מי שחסר לו כסף הוא זה שאין לו פנאי להתפתח,
רק היום פונה מאהל "התקווה", למרות שאין ל"דיריו" פתרונות דיור. שיא החורף ולקחו לאנשים האלו את המעט שהיה להם_
תיראי, לא פשוט להבין את זה, וגם לא להסביר :-)
פעם מי שלא היתה לו קורת גג בכלל לא היית שומעת עליו... (מכמה סיבות)
עכשיו אנשים אלו בכותרות והמצב מוקצן מאוד. גם החוסר שלהם קיצוני וגם התגובה אליהם קיצונית.
הרי ממבט מפוקח זה פשוט טירוף לשלוח 100 שוטרים שיפנו 20 אנשים, וכמה כוח מופעל שם?? לא הגיוני לגמרי, את מבינה מה זה קיצוני?
החוסר הוא קיצוני והאלימות קיצונית והם מחריפים, כי אין מימון מהבריאה לשם = הבריאה לא תומכת (לא ברמה מוחשית, אלא אנרגטית), ולכן התופעות מחריפות כדי לקבל תהודה, כדי ליצור אפקט כלשהו. זו מלחמה על "כל הקופה" רגע לפני השינוי הגדול. (הרגע הזה יכול לקחת זמן..)
אלו פעולות "נואשות" ברמה ארצית, אך ברמה הבריאתית אלו פעולות שנועדו ליצור מהפכה-שינוי. וזה מה שקורה כאן עכשיו.
יותר המצב יהיה קיצוני יותר אנשים יקומו ויגידו - "די!!".
תיראי את העולם הערבי, המצב של האנשים הלך והחמיר עד שהם יצאו בהמוניהם והתאבדו - נטבחו בכמויות לא הגיוניות, כדי להביא שינוי.
ולוקח זמן לשינוי להתבסס בצורה נכונה, זה מאוד לא פשוט כל התהליכים הללו. זה יכול לקחת שנים..
כי האנושות לא מכירה משהו אחר, ועליה ללמוד להתנהל אחרת ללא כלים מתאימים.

כשאין כלים-מודעות-אגו שיודעים לחיות באהבה, בשלום, באחדות, באהבת לרעך כמוך - שזה אומר בכל האמת לאהוב את עצמך, וכך בדיוק גם את האחר, כשאין כלים וידיעה על שיתופי פעולה קשה מאוד ללמוד לחיות אחרת, ביחד. אנחנו רגילים להילחם :-(
עד שלא נבין איך לחיות באחדות, הלחימה תתגבר. גם על הבית, גם על הכסף, גם אחד עם השני.

[u]וזה שאינו ממומן האם זה בגלל שהוא פחות רוחני??[/u]
זה לא [b]אדם[/b] מסויים שאינו ממומן אלא תופעות של האנושות שצריכות להסתיים.
התופעות אינן רוחניות מספיק, הן עמוק בבוץ של החומר = בית, כסף, אשליה והתמכרות. אחיזה בחומר.
זה תקף לבעל ההון ולחסר הבית, שניהם באותו כיוון. חוסר מימון.
מצבי הקיצון הם אלו שמביאים שינוי.

[u]המליונרים ממשיכים להטיף לעם שכסף לא פותר בעיות, שהשלום מתחיל בי, שכדאי לנו לומר תודה על מה שיש לנו, והם אומרים זאת תוך כדי שהם מנצלים את כל מה שעומד בדרכם בדרך כלל גם תוך כדי זילזול והתנשאות כלפי כל מי שיש לו פחות מלהם.[/u]
מה שהם אומרים הוא נכון, ועליהם לומר זאת גם (קודם כל) לעצמם ולהסתכל פנימה בכנות, ולקיים את האמת הזו, הלכה למעשה.
בפועל אם הם היו אומרים תודה על מה שיש להם, לנו היה יותר :-)
כל עוד הם לא עושים זאת, כל עוד אנחנו לא עושים זאת, המצב מקצין.
עד שיתהפך.

בפועל, על האנושות ללמוד לחיות אחרת, והתהליך הזה הוא כואב אם לא מבינים אותו ברמה הגבוה, אם לא רואים לאן אנו הולכים וכמה יופי יש בשינוי, אז זה גם מפחיד

_זה הממומן - ממונף
זה שאינו ממומן - מקצין ומחריף._
אולי לא הבנתי נכון נועה, אבל כרגע מי שאינו ממומן הוא לוודא דווקא מי שהיה לו הרבה מאנרגית המים והאדמה, אלא להפך
ועל זה הרי מדברת המחאה החברתית
הפוליטקאים ובעלי ההון רק מתחילים להרגיש בשינוי
אבל דווקא מי שאין לו קורת גג, שמבזבז המון אנרגיות רק בשביל להשיג את הבסיס בשביל להתקיים, דווקא מי שחסר לו כסף הוא זה שאין לו פנאי להתפתח,
רק היום פונה מאהל "התקווה", למרות שאין ל"דיריו" פתרונות דיור. שיא החורף ולקחו לאנשים האלו את המעט שהיה להם
מחוסרי הדיור בהתקווה הם כמובן רק דוגמה. באפריקה לאנשים באמת אין מים

[u]זה קורה כי אנשים מנסים לאחוז חזק יותר במשהו שהיה מוכר להם ומפחדים מהחדש, ומצד שני זרמים של צורך בחדש עולים וגואים.[/u]
לא מבינה... זה המומן, הוא לא יותר רוחני. יש לו יותר כוחניות, מזל, או כסף מהמשפחה. וזה שאינו ממומן האם זה בגלל שהוא פחות רוחני?? המליונרים ממשיכים להטיף לעם שכסף לא פותר בעיות, שהשלום מתחיל בי, שכדאי לנו לומר תודה על מה שיש לנו, והם אומרים זאת תוך כדי שהם מנצלים את כל מה שעומד בדרכם בדרך כלל גם תוך כדי זילזול והתנשאות כלפי כל מי שיש לו פחות מלהם.
הם בעלי הממון שמזדהים עם המחאה החברתית, לא פועלים לשינוי שיטת המיסוי, לא תורמים את הונם ואפילו לא גובים פחות תשלום על נכסיהם/שירותיהם/מרכולתם ולא משלמים שכר גבוהה יותר לעובדיהם.
כמו שכל האנשים יעידו על עצמם כבעלי חוש הומור, כך כולם חושבים שהם צודקים...

שינוי.
יאללה מתאים לי.

[u]מה שאינו ממומן מקצין ומחריף.[/u]
רוצה להרחיב בהיבט הזה על מערכי הנפש.
הנפש של העידן המסתיים הוקטנה וצומצמה לטווחי ביטוי מאוד מסויימים.
גלעין מצומק ומיובש של ערכיות יושב במקום איפה שקודם לכן, כנשמה, שכן ה"אני האלוהי" ניצוץ של הבורא הכל יכול.
הבריאה בגאוניותה, באמצעות יהווה אשר אמון על יצירת מרחב ארץ, הפליאה ליצור ישות אשר מערכי הנפש שלה מותאמים לחקור מים ואדמה. יסודות "כבדים" שבמהותם משמרים ומצמצמים את היכולת והראיה כאן במרחב.
הנפש המצומצמת והפגועה (לא מזדון, אלא כצורך בריאתי) נולדה על מנת לחקור ולגלות מבעד לקושי, מבעד לדחיסות.
בפועל, כעת, המחקר הזה צריך להסתיים אך הנפשות המורגלות (מכורות) למנעמי המים והאדמה, מתקשות לעשות את המעבר אל החדש.
מים ואדמה ממכרים.
המים משמרים את הידוע, מחברים אותנו כל הזמן לעבר - מה שהיה הוא שיהיה, ולא רק, אלא מה שהיה הוא המוכר (בשילוב עם אדמה - מה שאני רואה הוא הקיים) והחדש מפחיד!!
ההתמכרות להרגלים, לידוע, לנוחיות שבאיטיות, למערכי הנפש המוכרים ("אני דפוק"), כל אלו הם אינם ממומנים עוד.
חוסר המימון דוחף אל עבר אי הנוחות.
אנחנו נדרשים לזוז, והביצה הטובענית-תובענית הזו כבר לא נוחה לנו.
אלו שבאו לכאן להתעורר ולזוז מרגישים שחייב לקרות שינוי.
וזה בדיוק הכיוון שאילו אנחנו הולכים. שינוי.

תודה על השאלות, הן מפתחות אצלי הרחבה תודעתית ומאפשרות לי להביא טנא חדש @}

:-) מימון :-)

טנא הקיים כפוטנציאל.
שפע הבא לידי ביטוי בצורות שונות -
בצורתו הדחוסה ביותר תוכלי לראות נכסים ועושר חומרי, לאחר מכן זהו - כסף, בדרגות אנרגיה יותר עדינות מדובר על גוף בריא - מקבל-מעכל-חסין, מגיב ברמה טובה לקורה אותו מבפנים ומבחוץ.
בדרגות אנרגיה יותר עדינות מדובר על יכולות מימוש וחיים "טובים" הזורמים בכיוון הרצוי.

הטנא קיים תדיר אך איכותו משתנה בהדרגה, זהו תהליך מאוד ארוך אותו מנהלת מחשבת הבריאה.
אם פעם שפע היה להשיג אש, אוכל וקורת גג, ומאוחר יותר, ככל שעבר הזמן, אנשים יותר ויותר נלחמו (תרתי משמע) על עוד נכסים ועוד אדמה, ו"אדם לאדם זאב" שלט, יותר ויותר אנשים הושפעו מכך. זה כמו גל סוחף שהולך ומתגבר על בסיס "דומה מושך דומה".
יש יותר אנשים שצריכים את "הכוח" והבריאה מספקת להם עוד ועוד ממה שהם דורשים.
כרגע העולם בשיא החומריות שלו, ההון שולט ביד רמה, משאבי הטבע נרמסים, הנפרדות והאגו שולטים
בתהליך ארוך והדרגתי מאוד, לאורך אלפי שנים, כך קרה והיה. כעת המרחב שלנו נמצא בשיא, לקראת חילוף עידן. השיא הזה נמצא כבר כמה שנים טובות כאן, אך הוא פחות ופחות ממומן ע"י הבריאה, מכיוון שאין משם יותר לאן ללכת :-) והבריאה מכוונת אותנו לעבר החדש.

למדנו, חקרנו, הבננו את אשר יש להבין על עולם החומר, זהו.. יש עוד דברים חשובים ללמוד, וזוהי מהותה של הבריאה - לחקור ולהתפתח.
הבריאה כבר מאות שנים מכוונת אותנו אל מעבר לשיא הזה, אל העידן החדש.
הבריאה היא מחשבת גאונית האוחזת בכוחות - המימון. הטנא.
המהפכות בעולם, הן החברתיות, הן הכלכליות, הן תופעות הטבע ושינויי האקלים הן כולן תוצר של חוסר מימון וצורך ליצירת סדר חדש אליו מכוונת הבריאה ואליו היא מזרימה את המימון. זה מתבטא כך:
אנשים היו רגילים שיש (שפע-מימון), או הסתדרו עם מה שיש, וכעת זה לא אפשרי יותר.
או לא מסתדרים (חומרית, פיזית), או צרכים אחרים צצים ועולים שאין להם ולחומר כל קשר.

התופעות שאנו רואים כיום יותר ויותר הן של אנשים שלא מבינים מה קורה, או דעותיהם מקצינות.
ראי מה קורה עם הדמוקרטיה כאן ועם שלטון החוק, ראי מה קורה בעולם הערבי, ובעצם בכל מקום בעולם.
לזאת התכוונתי שכתבתי - מה שאינו ממומן מקצין ומחריף.
זה קורה כי אנשים מנסים לאחוז חזק יותר במשהו שהיה מוכר להם ומפחדים מהחדש, ומצד שני זרמים של צורך בחדש עולים וגואים.

היכן קיים המימון? אל מול הצורך של הפרט להבין (התרחבות תודעתית) מאין הוא בא, ולהיכן הוא הולך. מה המטרה שלנו כאן, בחיים האלו, אם לא לייצר עוד ועוד כסף? ועוד.. ועוד.. לשם הולך המימון, למקום שבו נצליח לייצר אחדות כמגוונים ושונים, למקום שבו נצליח לשתף פעולה "וגר זאב עם כבש" לצרכי מימוש גבוהים לטובת הפרט הרואה את הכלל.

נפלאה {@

מה אומר ממומן? ואיך מממנים?

תקופה מרתקת ממש.
מצד אחד שלי ישנה האצה מטאורית של התפתחות, תובנות, התמרות, גילויים, שמחה ובלי סוף תודה
מצד שני שלי אנשים זקוקים לתמיכה ועזרה, ריפוי. החיים "פתאום" קשים בקיצוניות .
לקראת סוף העידן הקטבים מתחזקים.
זה הממומן - ממונף
זה שאינו ממומן - מקצין ומחריף.

באופן אישי אני מגלה בימים אלו את העבודה בריבוי ערוצים (לא שהיא לא היתה קודם, רק שלא יכולתי לזהות אותה בכזו בהירות)
הדימוי הנפלא המתאר מספר רב של חלונות פתוחים על המחשב, מדויק לי ומדייק לי את הנוכחות, בכל שניה בכובע אחר.
עוברת מעניין לעניין מבלי לאבד את עצמי בדרך.
תקופה מאוד מרגשת ומעניינת.

באהבה |L|
גם אותי הוא ריגש עד דמעות.

הנה מסמך מרגש נוסף מפיו של מדען וחוקר פיזיקאי [url=http://www.youtube.com/watch?v=[po]cUlMsx4]לאן פנינו[/url] oaI[/po]&feature=share

תודה על הסיפור
{@

הסיפור הזה ריגש אותי עד דמעות .תודה

נתינה, נדיבות, עזרה עם חיוך לזולת. אי אפשר לדעת מה יולידו, וכמה יופי יופץ בעולם

עוצמת הנדיבות האחווה, האהבה [url=http://www.youtube.com/watch?v=nwAYpLVyeFU]החיוך[/url]

פרופ' ארתור מילס, מומחה מנתח לב בעל מרכז רפואי ענק בארה"ב,
מיליונר שמעסיק צוות ענק של רופאים וצוות מנהלה, מספר את סיפורו:

הייתי יתום מאבי בגיל צעיר, אמא גידלה אותי כילד יחיד בעיר ניו יורק. בשכונת קראון הייטס. היינו משפחה ענייה ביותר, עד פטירתו של אבי, אמא הייתה עקרת בית והפרנסה הייתה מצויה, אך כשאבא נפטר, נשארנו ללא שום הגנה.
הפכנו לעניים למרות שאמי עבדה קשה כעוזרת בית, קיבלה פרוטות, אמא עשתה הכל שאראה כנדרש, נקי ולבוש טוב. יצאתי מידי יום אל בית הספר השכונתי שהיה לא רחוק מהבית, כשאני מטופח, מסורק ונקי.
היו ימים שלא אכלתי ארוחת בוקר כי פשוט נגמר הלחם והמקרר היה ריק. "כשתשוב הביתה, כבר אכין לך ארוחה טעימה", ניחמה אותי אימי ובימים כאלו לפחות קיבלתי ממנה תפוח או בננה להפסקה בין השיעורים בבית הספר.
הייתי תלמיד הכתה הרביעית (כתב ד') בן 10 בלבד, כשיום אחד, יצאתי רעב מאד מהבית, כי כבר בלילה לא היה מה לאכול וכך גם בבוקר. אמא נתנה לי קובית סוכר להפסקה, והבטיחה לי שכאשר אשוב בצהרים, יימצא בבית לחם לאכול. הסוכר רק הגביר את רעבוני וחשתי שאני מתמוטט. למרות שהיתי תלמיד מצטיין שלא החסיר שעור אחד, החלטתי הפעם לא לחזור אל הכיתה ולצאת לחפש אוכל אפילו באשפתות. אף אחד מחבריי או ממוריי לא ידע על מצבינו האומלל זה נשמר בסוד כמוס על פי הוראת אמי.
עזבתי את שער בית הספר, התרחקתי כדי שלא יראו אותי וכשבטני מקרקרת מרעב עז חשבתי איך וכיצד אמצא משהו לאכול.
לפתע עלה רעיון במוחי. חשבתי, מה יקרה אם אדפוק על דלת כלשהי של הבניינים הגדולים ואבקש פרוסת לחם. הרי אף אחד שם לא ממש מכיר אותי, אקח לי את הפרוסה וארוץ מיד חזרה אל בית הספר. וכך הרעב הקשה הוביל אותי אל בית אקראי, נכנסתי לחדר המדרגות שהיה נראה מטופח, וראיתי 2 דלתות, אחת מימין והשנייה משמאל. על הדלת מימין היה ציור של נמר וזה קצת הפחיד אותי ולכן ניגשתי לדלת משמאל. הבטתי למעלה לעבר הקוקר (חור הצצה),
וראיתי כתוב: משפחת מוריס ג'קסון.
הקשתי קלות בדלת ולבי נקש אף הוא מהתרגשות, ציפיתי כי הדלת תיפתח על ידי גברת ג'קסון, בדמיוני ראיתי אשה גדולה וכבדה, קיווית כי תיתן לי פרוסה ואברח מיד. והנה, בפתח הדלת שנפתחה ניצבה ילדה בת גילי, חיוורת וחייכנית, 2 צמות ושמלה לבנה עם צווארון ורוד. נראה שגם היא הייתה מופתעת לראותני.
[list]
[*] "חשבתי שהדוור דופק בדלת". אמרה. "מי אתה" שאלה הילדה.
[/list]
הייתי נבוך. איך אבקש ממנה פרוסת לחם. מה היא תחשוב עלי, אולי מחר אפגוש אותה ברחוב, אולי היא בכלל שייכת לאחת הכתות בבית הספר שלא הבחנתי בה, מה היא בכלל עושה כעת בבית, למה היא לא בבית הספר...
"אמממ... אני ממש צמא ולא מצאתי איפה לשתות, אולי תסכימי לתת לי כוס מים". שאלתי ועיניי הושפלו לרצפה.
הילדה צחקה צחוק חביב ואמרה לי "אצלנו שותים חלב ולא מים, רוצה?"
"כן, אם לא אכפת לך אשתה חלב" עניתי ועיני נפקחו לרווחה, כבר זה זמן שלא שתיתי כוס חלב, החלב במקרר היה תמיד עבור כוס הקפה של אמא.
הילדה השאירה אותי על סף הדלת ולאחר דקה שבה עם כוס חלב ובידה השנייה צלוחית קטנה עם 4 עוגיות.
"אצלנו אוכלים עוגייה כששותים חלב" הצהירה בחיוך מקסים והגישה לי את הצלוחית. הייתי המום. ביד רועדת לקחתי עוגייה וביד השנייה את החלב וכך בעודי שותה הציגה הילדה את עצמה "שמי רוזלין, מה שמך?"
במקום לענות, שאלתי אם אוכל להתכבד בעוגייה נוספת. "העוגייה מאד טעימה", אמרתי. "ודאי", ענתה הילדה "הבאתי לך ארבע, הן כולן עבורך" טרפתי את העוגיות ורק כדי שהיא לא תשאל לשמי שוב, שאלתי אני אותה "למה את היום בבית?"
"אני חולה, שוב קמתי הבוקר עם חום והורי לא הסכימו שאלך אל בית הספר, זה קורה לי הרבה פעמים", השיבה רוזלין בקול רפה ועצוב.
"ונשארת לבד"? שאלתי.
"לא, סבתא נמצאת איתי כאן, היא בקומה העליונה"
"תודה לך, כעת אלך" אמרתי ויצאתי בחופזה את חדר המדרגות.
הספקתי לשמוע אותה קוראת אלי "לא אמרת לי מה שמך" אבל אני העדפתי שלא
להשיב ומיהרתי חזרה אל בית הספר.

שנים רבות חלפו מאז...
סיימתי את לימודיי היסודיים בהצטיינות וכך המשכתי לתיכון. שם, לקראת סיום הלימודים הוענקה לי מלגת מצטיינים ונכנסתי ללימודים באוניברסיטה כסטודנט מועדף ללא תשלום, תוך התחייבות כי אתרום בעתיד בעבודתי למחקר ולפיתוח בנושאים בהם אלמד. בחרתי את לימודי הרפואה ועשיתי בהם חיל.
נישאתי לרעייתי, אף היא רופאה מומחית בתחום הלב. תחום בו התמחיתי וברבות
הימים הקמתי מרכז רפואי גדול בו טיפלתי באלפי איש, בכל רמות הרפואה הנדרשות לחולי לב. אני כיום מנתח לב מפורסם וחי בעושר רב עם רעיתי
ושלושת ילדינו. במרכז הרפואי שבבעלותי, קבעתי שכל מטופל המגיע אל המרכז, מתקבל על ידי צוות רופאים מקצועי שעורך תחילה את כל הבדיקות הנדרשות וכשהתמונה מלאה, מוגש התיק לעיוני ויחד עם הצוות המומחה, מתגבשת דעה לדרך הטיפול הנדרשת לחולה.
והנה בוקר אחד, מוגש אלי תיק רפואי של חולה ועל הכריכה מופיעה שמה "רוזלין ג'קסון". הייתי המום. האם זאת היא? הרי שמה נחרט בזיכרוני היטב, גם כך הרי ניחנתי בכושר זיכרון מצוין.
"איפה החולה" שאלתי את הצוות, בקול מופתע.
"כנראה במחלקה, כרגיל" השיב לי הרופא שישב לידי, ביובש.
"אני רוצה לראות אותה כעת" פסקתי וקמתי להפתעת הצוות שנותר על מקומו.
נכנסתי אל המחלקה ופניתי לאחות, "היכן מיטתה של הגברת ג'קסון" שאלתי.
האחות לא הייתה רגילה לפניה כזו כיוון שתמיד הייתי מוקף רופאים שהובילו אותי אל החולים בלי שאצטרך כלל לשאול היכן מיטותיהם.
"הגברת ג'קסון חולה מאד והיא בחדר טיפול נמרץ" ענתה מופתעת. נכנסתי בשקט לחדר טיפול נמרץ וראיתי את רוזלין שוכבת על המיטה, מחוברת למכשירים. הבטתי בה והיא בי. כמובן שהיא לא זיהתה אותי כלל. גם אני לא הייתי בטוח שזו היא.
"מהיכן את" שאלתי
"מקראון הייטס" השיבה.
"מה שם אביך" שאלתי
"מוריס, מוריס ג'קסון. למה אתה מתעניין, האם הכרת אותו" שאלה רוזלין והנה החיוך, אותו חיוך מקסים שנחרט בזיכרוני פשט על פניה.
דמעות הציפו את עיני ומיהרתי לצאת את החדר.

רוזלין טופלה במרכז הרפואי הענק שלי כשאני אישית עומד לצידה החל מעריכת הניתוח המורכב והמסובך וכלה בהתעניינותי כל הזמן במצבה ובשירותי המרפאה
שהיא מקבלת. היא לא ידעה מי אני וכל הצוות לא הבין מה עניין מצאתי בחולה הצנומה והחלשה שהייתה כבר כמוני כבת 60.
המרכז היה גובה תשלום מיוחד מהחולים מעבר לביטוח הרפואי שלהם מכיוון שהוא נחשב לשירות רפואי פרטי. התשלומים הגיעו עד כדי עשרות אלפי דולרים. בסיומו של אשפוז וניתוח, הייתה המזכירה הרפואית מסכמת בתיק החולה את כל הטיפולים הרפואיים והשירותים שקיבל כמו כן ימי האשפוז היקרים ובתחתית התיק הופיע הסכום הכללי לתשלום.
חודשיים טופלה רוזלין במרכז הרפואי שלי עד שהבריאה וחזרה לתפקד. בסיכומי התיק שהכינה המזכירה הרפואית הופיע הסכום הכולל לתשלום 52,300 דולר.
התיק הוגש אלי לעיון וחתימה סופית כמקובל.

תחת השורה האחרונה שבה נכתב הסכום לתשלום. הוספתי בכתב ידי:
"הסכום שולם כבר לפני 50 שנה בכוס חלב וארבע עוגיות טעימות. פרופ' א. מילס".

לפני כמה חודשים נפטרה רוזלין שהייתה חולת לב מלידתה. הניתוח שערכתי לה העניק לה 5 שנות חיים נוספות. כעת משנפטרה, הבאתי את הסיפור לידיעת הציבור.

[u]המתנה בלהיות נוכח בהווה[/u]
היום יותר מתמיד אני מוקירה את מתנת הנוכחות בהווה, ומצפה בכל רגע, לרגע הבא.

עוד [url=http://www.youtube.com/watch?v=Pw8ZESzpL3M]מתנה[/url]

פיתוח לטובת הכלל -
אני מתפתח מכיוון שיש לי תפקיד משמעותי בבריאה
אני מתפתח מכיוון שכך אני תומך בכך שאתה תתפתח
אני מתפתח מתחבר לתודעת שפע ובכך מהדהד לתודעה הקולקטיבית חדשנות
אני מתפתח ומגלה את כוחותי ויכולותי, אני גדל ובכך מושך אלי דומים הגדלים
אני מתעצם בתודעת שפע ובכך יש לי מה לתרום לכלל
אני מתעצם מכיר ביכולותיו ומזהה יחודיותו ובכך מכיר ויודע תרומתו

תודה על מה שכתבת לי, ובכלל.
וגם- רק היום שמתי לב שאחד הדברים שתפסו אותי כשרק הכרתי את האתר הזה, לפני כמה שנים, נמצא בדף הזה למעלה, המתנה בלהיות נוכח בהווה |L|

טלטלה מעוררת, משנה סידרי עולם.
גלים שבאים לתמוך יוצרים הפרה של סדר קיים כדי להביא סדר חדש.

כדי להביא חדשנות יש להיפרד מהישן.
קשה לזוז מתוך קיבעון. נשמה שבוחרת להישאר תדחוף להשתנות - התקפי חרדה, מחלות.. קושי.. נועדו להפר את הקיים ולדחוף להשתנות
אנוש מחפש הגנה, מחזיק בקיים ומשמר הישרדות במקום להתמקד בתודעת היש ובהתפתחות

חדשנות - תנועה קדימה. פיתוח [b]לטובת[/b] הכלל @}

הבדיחה הטובה של היום, בתכנית הבוקר ב-99 עם קיסוס וברמן :
"אם באמת הסוף קרב בדצמבר 2012 כפי שמדברים, האם יודיעו לנו? נניח בספטמבר.. כי אם כן, אני רוצה לאכול המון קודם. לאכול טוב...
ואני רוצה לקנות מסך LCD ענק שעולה מלא כסף. אז חשוב שנדע"

צחקתי בקול. :-) לפחות שנהנה!!

תודה שבע מדהימה.
את בדיוק קולטת את העניין.
מצד אחד - וואו, מצד שני - נו ברור...
ובאמת לא הוספתי שלאחר שקיבלתי את ההסברים מחברי התחבר לי לגמרי, ועדיין... ועדיין... בהרגל שלנו לראות את המציאות הכל כך מקובעת, דחוסה, תהליכית, ולכן שינוי כזה קשה [b]לתפוס[/b] (כי לתפוס בשפת "ארץ" זה לראות, להרגיש) בהגיון זה לא נמצא :-) זה נמצא בהבנה @} וזה כל היופי.
כי כשיש הבנה גבוהה, שמגיעה מתוך תודעה רחבה, מתחילה האפשרות ללוש את המציאות.

איזה כיף לי שבאת בשעת לילה. ותיראי את המספרים בשעה-תאריך שבה הודעתך נרשמה. אלו הצרופים שמראים לי שיש מעבר לנראה עוד.
והעוד - הוא המרגש אותי. הוא הדוחף אותי לגלות ולדעת.

[u]לאחרונה נסים ונפלאות מתקבלים אצלי כמשהו טבעי לחלוטין,[/u]
קוראת אותך וקולטת אותך.
מחבקת אותך ושמחה מאוד (בשבילך ובשבילי)
הבלוג הזה נפתח כדי לקרב נפשות ואנוש לחוויה ומציאות שכבר אינן עתידניות.

(זה אמור היה להיות כוכבים שיעטרו את השורה הראשונה... הנה, כאלה |[b]| |[/b]| )

[b] תתחדשי ושנה טובה [/b]
איזה מרגש מה שכתבת על אמך, ממש נס.
מה אני אגיד לך, לאחרונה נסים ונפלאות מתקבלים אצלי כמשהו טבעי לחלוטין,
באותה נשימה חושבת-"וואהו מדהים!״ ו- ״נו, ברור״ :-)

מתחילה עם סיפור אישי מהיום.
חזרתי מסדנה עוצמתית ביותר ומצאתי נס. אין מילים אחרות לתאר את הבלתי ניתן להסבר.

אמא שלי, בגיל מתקדם, בין השאר כמעט בכלל לא מתקשרת עם הסביבה, הזיכרון שלה מחוק טוטאלית (מלבד פרצופים ושמות), והנה [b]היום[/b] כפי שדיווחה המטפלת - היא זוכרת הכל!
לשימחתי הרבה החלטתי להישאר למרק :)) ובכך זכיתי במו עיניי לחוות ולהתרגש.
אמא ביקשה להתקשר לדודה רחוקה כדי לומר לה שנה טובה ודיברה איתה (בד"כ לא מבקשת וגם אם מתקשרים אליה אין ממש שיחה...)
זכרה שהמטפלת הולכת לחגוג בלילה
התבדחה שהכי טוב להישאר במיטה בלילה שכזה ולא לצאת לחגוג
סיפרה היכן גרה בילדותה, אמרה שהיא לא טובה בריקודים כי היא לא מוזיקלית וחסר לה חוש קצב
היתה ערנית מתמיד (אל אף שכבר היתה בהשפעת כדור שינה אותו היא מקבלת בלילה..) והתעקשה לדבר גם שלא ממש הצליחה לבטא עצמה באנגלית

ביקשתי מחברי הסבר לתופעה, והנה הסבר אחד שאהבתי במיוחד:
אמא אמרה "הכי טוב להישאר במיטה בלילה שכזה" והדבר מעיד על הכי [b]בהירות[/b] שיש!
אנו רקמה אנושית אחת חיה ופועמת, את (אני) מבקשת ומייצרת בהירות וכל השדות המקושרים אלייך מגיבים ומשתנים בהתאם:)

והצהוב אומר "קירבה ללא קרב"
ואני אומרת שכל סופ"ש המדהים, שקצרה היריעה מלהכיל ולתמלל את העושר והעוצמה שהיתה גלומה בו, אני בעיקר מתמקדת ב:
יצירה בתוכי של קשרים שאינם מקושרים
איכות מימית שאינה נקשרת (מזדהה, נדבקת לעבר, שומרת על הקיים, עוד) אלא מקשרת.
מים מקשרים. אלו הם מים גבוהים (התעדנו, התדר שלהם גבוה יותר)
הלב שלי מתעדן ואני משפריצה מים :-) בוכה ונרגשת. נפעמת ומתעצמת.
מבקשת לפנות הזדהות והגדרות הנצמדות למוכר, מבקשת בהירות לראות את עצמי ואת השני ללא הקשרים עבריים. מבט נקי ומזוכך.

מתוך הספר "הצ'קרות כחלונות התבוננות ומפתחות לשינוי" מאת נילי בכר:
"כאשר נבחין ונבדיל במאפיינים של כל יסוד ויסוד נוכל לפענח ביתר קלות את השפעתם עלינו.
כאשר נדע לשלוט בפעילות האנרגטית של היסודות נוכל להשפיע על עצמנו, גופנו ופנימיתנו ולחבר את עצמנו, יותר ויותר, להרמוניה פיסית ונפשית.
כאשר אנו מבינים, כי הכוחות המתניעים את חיינו האנושיים, הינם כוחות אנרגטיים הבאים לידי ביטוי גם ברמה הגשמית, הרי, שאנו מבינים, כי מערכת המרכזים האנרגטיים ניזונה מאנרגיות שונות אשר יש להן איכות וצביון."

ומתוך תיקשור:
"…היינו אומרים, בעולמכם מוכרים מים כבדים. היינו אומרים, בעולמכם מוכרים מים שליליים ומקוטבים. בעולמכם קיימות מערכות רגשיות מנחיתות.
אנו מכוונים לסקאלת רגשות, היינו קוראים לזאת כך, אשר יש בה את החן, ויש בה את החסד, ויש בה את ההרמוניה, ויש בה את אותם מצבים של מים גבוהים.

היינו אומרים, כאשר חוברים אתם לאותם יסודות של מים בדרגתם העילאית אין אתם גוזלים מאותה אנושיות שלכם. היינו אומרים, יוצרים אתם אנושיות מעודנת. יוצרים אתם אנושיות המהדהדת על סביבותיה את אותם היבטים של אלוה מועצם, המחובר לאותן דרגות של חסד ואהבה חובקת-כל…"
(נילי בכר מתקשרת את הליבה המרכזית 11.11.10)

@} |[b]| שנה טובה @} |[/b]| שנת [b]2012[/b]
כל כך מרגש! החלטתי להתחיל בלוג.
לא מוכרת לי מדיניות האתר של העת הזו, וכרגע אשתכן לי כאן.
[po]דף בלוג[/po]

אז אתחיל בצהוב, שהיום אני רואה אותו מהבהב - כמו שלט נאון בחוצות העיר [b]אי אפשר להשפיע מבלי הנכונות להיות מושפע[/b]
כולנו מושפעים בתקופה האחרונה מהשינויים הכל כך גדולים המתרחשים במיקרו ובמאקרו קוסמוס .
כל אחד מאיתנו משפיע.
כל אחד מאיתנו מושפע.
הנכונות טבועה בנו (תודה ליהווה הגאון) עם רדתנו למרחב ארץ. הנכונות לקחת חלק בבריאה הינה בחירה של הנשמה להתפתחות.
ההתפתחות היא תוצר של השפעת הבריאה עלינו, כל אחד בקצב שלו, כל אחד בדרגה וברמה אותה בחר עם כניסתו לגוף פיזי.
הבחירה היא נשמתית, וברגע שמגיעה נציגות נשמתית היא אוחזת בבחירה החופשית הקיימת במרחב זה, בזמן זה.

[b]2012 ניסים ונפלאות - תהליך שהחל לפני יותר מ-2000 שנה עומד להסתיים.. אופק ארועים חדש נפתח.[/b]
בבלוג זה אציין ואצטט מילים, משפטים, תמונות, כתבות (קישורים) רלוונטיים לשינוי המתרחש, אשתף בהתפתחות האישית שלי, בהבנות ובראיה שלי את הנמצא והנראה, ואת הבלתי נראה אך ידוע.

[b]אני מזמינה תגובות, שאלות, תהיות וגם תמיכה[/b] בדף זה. (ואם זה אישי מידי אפשר גם במייל)

לגבי מקום ל80 איש. אז אפשר לפנות למושבים באזור שלך ולשלם עבור שימוש במועדון....
אני גרה במושב תנובות, את יכולה להתקשר למזכירות ולברר עלות, וכמובן לבוא ולהתרשם בעצמך מהמקום
בהצלחה ושיהייה בכייף

לא מכיר. תודה על ההפניה.

בלי כל קשר לנטיה זו או אחרת נראה לי שבי"ס במרחק רב הוא קושי אובייקטיבי.
השאלה היא באמת מהן האלטרנטיבות בהסתכלות על טובת כולם :-)

אין אמת אחת וכל אדם הוא שונה, התנאים החיצוניים והפנימיים שונים ומגוונים.
ואין חדש בזאת :-)

[u]השאלה היא מה האלטרנטיבה שלך (בי"ס) והאם לחיות איתה לא יהיה קשה.[/u]
נגיד שהמשפט הזה לא עושה לי רגשי, טוב?

חשבתי על זה, נראה לי שזו נסיעה של45 דקות כוון אחד! להתחיל כך כל בוקר, בייחוד לאור הקשיים להגיע בזמן, לכשעצמו מהווה שיקול נגד ביה״ס הזה, אבל אין זה השיקול היחיד נגד.

אנקדוטה: ביה״ס האנתרופוסופי ״הקרוב״ הוא במרחק של כ20-25 דק׳ הליכה. התגובות שאני מקבלת מהסביבה לגביו הן:
״מה?! תרשמי אותה לבי״ס כ״כ רחוק ?!״
<יש מ״ס בתי ספר קרובים יותר>.

אני מבינה היטב את מה שאת אומרת על איך מע׳ אמונות עלולה להיות מגבילה או לחילופין מצמיחה.
את דיברת על הבחירות.
אני חושבת שבגדול אנו מסכימות,
עם הבדל אחד עקרוני-
אני נוטה לקבל את טבע האדם כנתון.
לדעתי מרבית האידיאולוגיות, קמות ונופלות בגלל שטבע האדם לא נלקח בחשבון.
הסיבה לכך מאד נשגבת.
אך יש בה, בעיני, גם משום היהירות מחד, וצרות האופקים מאידך.
אנחנו חלק מאותו קוסמוס מופלא;
בע״ח המכונים בני אדם.
כמו לשאר היצורים בעולם- גם לנו יש את המאפיינים שלנו.
(אני תומכת נלהבת ברעיון של ריבוי אמיתות מוחלטות אז זה ממש לא סותר את: [u]הבחירה הנשמתית להתעלות מעל מגבלות אנושיות[/u]).

אה והודיה,
זה בכלל ה״רסקיו״ האולטימטיבי .
תודה לך @}

[u]דוקא בגלל שאני מצליחה לקחת אחריות ולהשתפר, אני כן חושבת שמדובר בנטייה.[/u]
אני לא חושבת שיש צורך להתווכח אם זו נטיה או לא, אלא לשאול: "מה עושים איתה?"
לאנשים יש בלי סוף נטיות ורגישויות איתן הם חיים, זה מה שמייחד אותם :-) איך הם יפעלו אל מול הנטיה/רגישות, זה כבר עניין של גישה-יכולת
מהי הגישה שלך?
אני כמובן בעד חמלה, קבלה, וחושבת שלרדת על עצמנו בגלל חוסר מושלמות זהו גול עצמי, נזק רעיל שלא מגיע לאף אחד לבלוע
תסכימי איתי שכל אחד בוחר איך לנהוג ולחיות עם הרגישות, מכיר את עצמו ויודע עד כמה הוא מוכן "למתוח" את החבל.
ויש לעיתים סיכון בריאותי בלמתוח את החבל יותר מידי, ובכל זאת אנשים בוחרים שונה, איש-אישה וסיבותיהם והתנסותיהן.
הכרות עצמית היא השלב הראשון בדרך של מודעות. לאחר מכן מגיעה הבחירה
זהו מרחב שבו הבחירה חופשית (בשלב זה לפחות :-))
את בוחרת אם להאמין שהנטיה מגבילה אותך וכמה היא מגבילה אותך, או תגביל בעתיד. ואני רוצה להגיד לך שהאמונה שלך היא הכוח המניע.
את בוחרת במה שטוב לך. וכך צריך להיות!
יש אנשים שמבקשים להתאתגר ולהתגבר על נטיות, רגישויות, אמונות, ויש שלא. הכל בסדר, אין ציונים ואין נכון-לא נכון. אישי לגמרי.
ויש תקופות שבהן אנו יותר פתוחים ומוכנים לשנות, ויש שברור לנו שזה לא הזמן.


אני טוענת שרוב הפעמים כשעולה השאלה "יכולה-לא יכולה" התשובה שלה תלויית מערכת אמונות שיושבת מאחורי, לפני ומצדדי.
ישנה אפשרות לבחור מתוך "אני יכולה"
ישנה אפשרות לבחור מתוך "אני לא יכולה"
שיכלול מספר נתונים הוא כמובן מסובך יותר, וכשאנו הורים - צריכים לבחור עבור ילדינו, בחירה המעורבת עם היכולת שלנו לג'אנגל נעשית קשה עוד יותר.
_לבחור בי״ס מרוחק כ35 דקות נסיעה בבוקר, עבור בתי, זה בעיני אי קבלה עצמית, חוסר חמלה על סף הזלזול..
כי משמעות הדבר לבחור מראש, למשך שנים (!!!) להוסיף לעצמי קושי , במקום שגם כך מצריך כוחות נפש מיוחדים_
אינך חייבת לבחור בקושי, אינך חייבת להאמין שיהיה קשה...
כמובן שאם את מסיקה שתצטרכי לשלם מחיר כבד הבחירה "הטבעית" היא לא לשלם אותו.

השאלה היא מה האלטרנטיבה שלך (בי"ס) והאם לחיות איתה לא יהיה קשה.

אוי נו, נרדמתי, התעוררתי, ניסיתי לתקן ניסוח ובינתיים כתבת, לכן כנראה נתקע לי :-).
ניגשת לקרוא..@}

טוב ממשיך להיתקע, בינתיים קראתי...

לא מסכימה איתך.
גם החיים לימדו אותי להשתפר והשינוי הגדול ביותר החל לפני כ 11 שנים. 
מאז מדי שנה יש שיפור, כמות וגודל האיחורים שלי ירדו משמעותית. אני לוקחת אחריות ובאותה הזדמנות גם מונעת מעצמי את הסבל הרגשי שליווה את האיחורים!
אבל, גם את תיארת שעדיין קשה לך.
יש אנשים שזה לא ״אישו״ עבורם.
אולי לא ההתארגנות לבי״ס בבוקר, אבל רוב האנשים לא ״יגלשו״ ל 3 ש׳ ״גארבג׳ טיים״, לפני יציאה בניחותא בשבת.

את יודעת שיש שיגדירו את האיחורים והקושי בניהול הזמן , כלקות, מהמשפחה של קשב וריכוז?
אני לא חסידה של עודף האיבחון הזה, אבל מציינת זאת, כדי להביא עוד זוית.

הזכרת את מע׳ האמונות שהיתה לך שבגללן הנטייה לאחר היתה קיימת בך.
אוף, כמה שמעתי עליהם במהלך חיי.
סורי, לא נכון!
[list]
[*] בעיקר אני מודעת, ותמיד הייתי מודעת, כמה ״חיים״ אני מפסידה, בגלל האיחורים.
[/list]
גם הלחץ הנפשי שכרוך באיחור היווה תמיד סבל. לא פחות.

כאמור כיום הכל שונה וטוב הרבה יותר.
אולם, דוקא בגלל שאני מצליחה לקחת אחריות ולהשתפר, אני כן חושבת שמדובר בנטייה.

לבחור בי״ס מרוחק כ35 דקות נסיעה בבוקר, עבור בתי, זה בעיני אי קבלה עצמית, חוסר חמלה על סף הזלזול..
כי משמעות הדבר לבחור מראש, למשך שנים (!!!) להוסיף לעצמי קושי , במקום שגם כך מצריך כוחות נפש מיוחדים . (כי זה ממש לא ״בא לי בקלות״).

אגב, היכולת להסתכל על עצמי בחמלה בנושא זה , גדלה ככל שאני מצליחה לקחת אחריות ולהשתפר.
<עכשיו שהשד לא נורא כ״כ?>

יואו, מאוחר. אסור לי לאחר מחר ;-)
תודה וליל מנוחה! zzz

[u]תודה לך, אני מאד נהנית מהשיח[/u]
גם אני :-) ותודה לך.

[u]יצא מאד ארוך וספציפי, כנראה ספציפי מדי, פשוט הרגשתי שהמילים ״הגדולות״ והכלליות מתחילות להיות חלולות וקצת מקשות על התקשורת. את דיברת על מע׳ אמונות ואני על הנטיות הטבעיות הספציפיות לכל אדם.[/u]
מצוין שנהיה ספציפי, כי זה כל העניין, להבין איך ניתן לשנות דרך החיים.
ומצוין שחידדת לי כאן עוד נושא (הרמת להנחתה) בנוגע לנטיות טבעיות.
ולצורך ההבנה אני רוצה להסביר לך איך אני רואה את מה שתיארת כאן, אגב, גם אני ממש כמוך מתקשה לעמוד בזמנים במשך שנים רבות, מתקשה להיות מוכנה בזמן מושכת ומושכת, שנים היתי מאחרת (עדיין לפעמים קורה לי, לעיתים נדירות) אם זה לא מספיק חשוב לי אני לרוב לא עומדת בזמן שקבעתי.

את מתארת את העניין כנטיה טבעית. אני לא. אני אומר לך שזאת האמונה שלך שהתלבשה על התנהגות מסויימת והפכה אותה "טבעית".
את מאמינה שזו הנטיה הטבעית שלך, וברגע שכך את מאמינה כוחך לשנות משהו שואף לאפס.
זו אמונה מגבילה. אמונה שקושרת אותך להתנהלות שעוצרת אותך מלפרוח ולהתקדם בכיוונים שחשובים לך, למשל, בכיוון לבי"ס של הבת.
ובעצם יש כאן, מתחת להתנהגות שלך-שלי, הרבה מאוד עניינים אחרים.
למשל, אני זיהיתי כבר לפני שנים שקשה לי לחכות למישהו/משהו. הצפיה וחוסר הסבלנות שלי יוצרים אצלי המון מתח. זו יכולה להיות סיבה למה אני מעדיפה (לא במודע) שיחכו לי ולא שאני אצטרך לחכות.
עוד זיהיתי כי לאדם או ארוע חשוב אנחנו בד"כ מחכים (רופא, תור בסופר :-), מספרה, טיסה...) ז"א שאני מעדיפה שיחכו לי, כדי לחוש חשובה.
עוד זיהיתי שאבא שלי היה ייקה הכי אדוק שאת מכירה, הכל היה אצלו מתוקתק ברמות חולניות, ואני לא רציתי להיות כזו.
פעם, כשהייתי חיילת, אבא שלי היה צריך לקחת אותי ביום ראשון בבוקר בדרך לצבא. הוא הסיע עוד אנשים לכל מיני מקומות ושעת היציאה היתה 6:30 בבוקר.
כולם ידעו כמה הוא דייקן, גם אני ידעתי. איחרתי :-) והוא לא היה, נסע והשאיר אותי להסתדר.
לצערי לא למדתי מהמקרה לדייק. אבל אם שוב ושוב אנשים היו הולכים או מפטרים אותי מהעבודה, אולי הייתי משתנה? ואולי זו הסיבה שנהייתי עצמאית?
את מבינה??
אנחנו פועלים בהתאם לארועים שונים, חוויות שמצטברות, מחשבות ורגשות רובן לא מודעות כלל, ואז נדמה לנו שהנטיה היא טבעית
לא רק נדמה לנו אלא אנו מאמינים שכך אנחנו ואת זה לא ניתן לשנות.

[u]ברור שאני עושה מאמץ ויוצאת גם מוקדם יותר. אבל עלי לקבל שזה חלק ממני, לא להלקות את עצמי ולא לייחל למשהו אחר- נניח שנהיה בחוץ מתוקתקות למשעי ב6 או אפילו 8 בבוקר.[/u]
האם זהו חלק שאת מעוניינת לשמר?
בוודאי שהלקאה אינה הפתרון, ולייחל למשהו אחר זה בראייה שלי קצת כמו להתפלל שהשינוי פשוט יקרה.
כאן מחזירה אותך למשפט הזה שלי:
[u]ההרגל הוא חזק מאוד אבל ברגע שנכנסת הבנה לתמונה, ובעקבותיה הבחירה בשינוי, מתחיל תהליך. תהליך של למידה, תנועה.[/u]

יש לבחור בשינוי. יש להבין שהרגל או נטיה אינם משרתים אותי אלא עוצרים אותי, זו הדרך לתחילתו של שינוי.
לא יעזור שוב ושוב שתחשבי שאת מקבלת את עצמך, לדעתי זוהי הונאה (סליחה, אם אני חריפה מידי) כי הנשמה שלך לרוב בוחרת אחרת, והמציאות שלך גם היא מסמנת לך שזה הזמן לבחור אחרת. (בי"ס של הבת)
המציאות היום דוחפת יותר ויותר אנשים לראות את הצורך בשינוי, להתחיל לפעול לפי צו נשמה.

כמובן שאת יכולה לא להסכים איתי ולהמשיך בדרך שמכבדת את הנטיה הטבעית, לעבוד עוד ועוד על קבלה של מי שאת, מבלי לבחור בשינוי.
לבחור בשינוי זה לבחור בדרך של לקיחת אחריות, לא תמיד קל בדרך הזו, היא דורשת מאיתנו משהו אחר, חדש. והנפש אוהבת להיצמד לישן והמוכר.
כאן נדרש "לשחרר את הישן".


_אני משתוקקת להכניס אותה לאנתרופוסיפי באיזורי, אולם היא צעירה מדי ובגלל שאין מקום, הסיכויים קלושים. אני יודעת שבבי״ס אנת׳ במרחק של 35 דק׳ נסיעה בבוקר- יקבלו אותה בוודאות על אף היותה קטנה. לא אחת שמעתי אמירות (בלשון מצקצקת) ״זה ענין של סדרי עדיפויות, יש אנשים שבשביל החינוך של ילדיהם, מוכנים להשקיע ולסוע מרחק רב, כל בוקר״.
אני מבינה שעבורי זה לאריאלי. להחליט ש״זה מספיק חשוב ואני אעמוד בזה״, זה גול עצמי שמזמן כישלון. זה להתכחש אלי ולא לקבל אותי, כי אצלי קיים הקושי, כמו הנטייה לאחר.._
אם את מאמינה שאת מזמנת כישלון, איך תצליחי? אם את מאמינה לקושי את מחזקת אותו.
אין צורך להתכחש, אבל לבחור אחרת, להתמודד, לנסות, להתאתגר. על אף הקושי את בוחרת במה שנכון לביתך, את בוחרת ממקום חיובי (+)
את רוצה את ביה"ס הזה, את יודעת בוודאות ששם נכון לביתך לגדול? למצוא בי"ס שאת רוצה בו זה לא פשוט היום :-) זו בחירה בעלת ערך רב מאוד!!
בי"ס של הבת שלי במרחק 10 דקות נסיעה ואני עדיין בחרדות לאחר :-) זהו דחף מצויין כי תמיד אנחנו מגיעות לפני הזמן... אבל מה, אני צריכה להרגיע את הלחץ כי הבוקר לא הכי נעים ככה. אז אני לומדת להתארגן, מכינה בערב את מה שאפשר, מתעוררת ב- 5:30 (תראי אותי ערה בשעה זו...) כדי שיהיה לי זמן בנחת לשתות קפה, להתרחץ, וגם לארגן אותה, למרות שהיא כבר יותר גדולה.

[u]כשדיברתי על שהיכולת להשתנות קטן, ולדפוס שאורב- התכוונתי לדברים מהסוג הזה.[/u]
ברגע שאת רואה את הדפוס את לוקחת לידייך את הבחירה - להאמין לו, או לבחור אחרת.
להאמין לו זה להזדהות איתו, להיות הוא, לפעול מהמקום שמסכים ומקבל שכך היה וכך יהיה.
לבחור אחרת זה לצאת למסע של גדילה @}

_הבנה של ״אנושיות מהי״ (או מיקום מקביל- ״השיעור שהנשמה מבקשת ללמוד״. לי יותר נוח עם התייחסות מהזוית האנושית אבל שניהם אפשריים).
משהו סביב היכרות וקבלה עצמית,_
פיספסתי את זה.
או, אולי עניתי גם על זה? בכל מקרה, רוצה לחדד.
הנשמה מבקשת להתפתח ולגדול. רוב החיים אנחנו לא עושים זאת ולכן הנשמה "הולכת ומתרחקת" מהמקור שאותו באה לפתח כאן.
נכון, הפיתוח של הנשמה הוא דרך מסויימת של לימוד, אך מדובר בלימוד שאותו לרוב אין היא מצליחה לצלוח מכיוון שהמודעות מצומצמת ומוגבלת להקשיב לצורך הנשמתי לגדול.
הבחירה הנשמתית היתה להתגלם בחומר (גוף) וללמוד אנושיות מבעד לדחיסות שאותה היא מבקשת לחקור
הבחירה הנשמתית הינה להתעלות מעל מגבלות אנושיות, להשתנות ולהתפתח דרך גילוי והכרות עם אנושיות - גוף-נפש-רוח. מעבר דרך ומבעד אתגרים, למידה "ויציאה" במקום גבוהה יותר בספירלה.
כמובן שהלמידה עוברת דרך הכרות וקבלה עצמית, זו הדרך להתעלות ולהשתנות.

קודם כל מצטערת שהבעתי דעה עלייך ללא היכרות מספיקה, כוונתי היתה כמובן רק להתרשמות שלי מהכתוב, ולא יותר מכך.
(לעיתים קרובות מתפלקת לי המילה "מאוד" ומעצימה מידיי משהו שהרגשתי או חשבתי, אני שמה לב לכך באיחור, ולוקחת לתשומת ליבי לתת לכך יותר את הדעת)

[u]והבנה ששיפור קטן יכול לעשות הבדל גדול. <ושהמטרה בסוף הדרך, היא לא לעבור ניתוח להחלפת אישיות.[/u]
בשנה האחרונה למדתי על בשרי, וראיתי גם מסביבי, אנשים שעושים הרבה יותר משינוי קטן.
לא מדובר בהחלפת אישיות כי אם התבהרות של אני=עצמי אותנטי, מחוזק ויציב, יודע מי הוא, יתרונותיו וחסרונותיו, יודע מהם האתגרים העומדים מולו לחיים אלו ועובר דרכם = מתגבר עליהם, זוהי התמרה, וזהו שינוי אדיר, לדעתי.
אלו לגמרי לא קלישאות או חלומות..
אני המשיל מעליו "צרימות" שהציקו והעיקו ועצרו אותו מלגדול (ה-פחד ה-גדול שלנו :-)).
זו ממש לא אישיות אחרת, אותה הגברת בשינוי אדרת :-) רק שהאדרת היא מזהב, נוצצת ומאירה, מלאת יופי.
באופן אישי (מאוד) אספר לך (מבלי שאף אחד אחר ידע) שאני מגדירה את השינוי שעשיתי כלידה מחדש. ועדיין זו אני, עם הפרמטרים המאוד ייחודיים לי שעלי לפתח, ואיתם לגדול.

ההנחה כי שינוי קטן מספיק ועושה הבדל גדול היתה פעם גם האמונה שלי, היום אני לגמרי במקום אחר. יודעת ומאמינה שניתן לשנות בגדול, שאנו ראויים לחשוב ולרצות בשינוי גדול והוא לגמרי לגמרי אפשרי.
פוגשת שוב ושוב את הדעה כי קשה לשנות, ושוב ושוב את אותן תפיסות מגבילות כי מה שהיה - הוא שיהיה.
לא נכון. לא בבית סיפרי :-)

[u]בעיני, לכל אחת ממע׳ התכונות שלנו יש פנים (או תרגום) לחיוב (יתרון) ולשלילה (חיסרון)[/u]
תכונות של קטנות אין בהן יתרון. פעם פעם זה היה נכון כדי שנוכל להיות "ילדים" טובים או עובדים ממושמעים, לא נעשה צרות, לא נבלוט, לא נתקדם יותר מידי, לא נדע/נשאל יותר מידי... די! כבר לא רלוונטי לימינו אנו. וטוב שכך.

אשמח אם תרצי להסביר דעתך על המשפט הנ"ל @}

ברשותך חוזרת קצת אחורה, לאתמול בלילה:
_בכלל העניין הזה של ״לשחרר את הישן״ הוא טריקי.
אם איני טועה- זו את שהזכרת את הספירלה בהקשר של שחרור מדפוסים._
יש כאן שני נושאים שונים מבחינתי.
[list=1]
[*] "לשחרר את הישן" - שזה מבחינתי: להיפרד [b]ממחשבות-אמונות[/b] שאינן תואמות את מי שבוחר לגדול
[/list]
(לדוגמא: "אני קטן-לא מגיע לי-אין לי סיכוי כי פעם קודמת נכשלתי-לא למדתי מספיק/אין לי תעודה/אני כבר לא בגיל"...) ועוד ועוד סיפורים מעכבים + היסטוריה מלאת דרמה שקופצת בכל ארוע/רגע, מזכירה לנו את מה שכבר ידוע.
האמונה שעוטפת את הישן היא - מה שהיה הוא שיהיה, קשה לשנות, קשה לחיות, כך נולדתי ועם זה עלי להשלים.
[list=1]
[*] "ספירלת ההתעלות" - שם אני פוגשת את [b]האתגרים[/b] שלי, בהתאם "לרמה" שבה אני נמצאת בספירלה (אין כאן ציונים או גבוה-נמוך, כל אחד הוא ביחס לעצמו) למשל עניין אישי שלי, כמו פרידה. חווית הפרידה וכל מה שנצמד אליה (רגשות, חוויות, מחשבות, אמונות).
[/list]

נקודת המוצא הכללית היא שישנה תנועה של התפתחות, והתפתחות היא בכיוון למעלה.
הספירלה היא בעצם נתיב החיים שבו אני נעה.
אפשר לנוע בלופ - מעגל סגור, ואפשר להסיק מסקנות וללמוד משהו מהתנועה בנושא מסויים ובכך לפגוש שוב את הנושא במקום חדש, לאחר שלמדתי, התנסתי במשהו אחר-חדש, חוויה, הרגשה, מחשבה או הבנה.
אם אני לומדת משהו חדש, אני בנתיב של התפתחות. נתיב זה יכול להיות פתלתל
נושא עמוק יכול ללוות אותי במשך שנים, אי אפשר לגמרי להשיל אותו, יש לו שורש עמוק שחי איתי, אבל ההתייחסות שלי אליו יכולה מאוד מאוד להשתנות עם העליה בספירלה.

_גם כשמצליחים לשחרר דפוס ולהשתנות-
בעצם יושב לו הדפוס הישן בצל, ממתין לשעת הכושר שבו יוכל לשוב לתפוס פיקוד._
לשחרר דפוס דורש קודם כל להבין טוב טוב מה מרכיב אותו, ותמיד יש הפתעות :-) לדפוס יש מכלול של מרכיבים כך ששינוי, גם אם חלקי, יהיה מורגש בתחומים השונים, אך לא תמיד בכל הדפוס כמכלול.
ההרגל הוא חזק מאוד אבל ברגע שנכנסת הבנה לתמונה, ובעקבותיה הבחירה בשינוי, מתחיל תהליך. תהליך של למידה, תנועה.
חשוב להבין כי הדפוס משרת חלקים בנו, ולכן אנו זקוקים לו ברמה מסויימת. בעיתות של מצוקה, משבר, דחק, לחץ יכול הדפוס "לקחת פיקוד" כמגן קידמי וגם כתוקף.
אם אנו בתהליך של גדילה נוכל לראות את הדפוס קופץ, ואולי גם למשך זמן ניתן לו את הפיקוד בידיעה כי הוא מגן, או כי אנו ברגעים אלו חלשים מידי מכדי לענות לו (הוא יש לו כוח!...), לאחר שנחזק עצמנו ובהנחה שכבר עשינו דרך מסויימת אל מול הדפוס, או חלקים ממנו, נוכל בקלות יחסית לשוב לאיזון החדש שנוצר אל מולו.

@}

נועה הי,
אשמח לקרוא עוד, אבל לא יכולתי שלא להגיב לזה: 
[u]משהו בפירוש שלך את הדברים הוא מאוד פסימי ולא מאמין לשינוי[/u]
אני מבינה למה זה נקרא פסימי. (כבר נתקלתי בתגובה דומה פעם).
תדעי לך שזה ממש לא נאמר ממקום פסימי לדעתי. יותר ממקום של הבנה של ״אנושיות מהי״ (או מיקום מקביל- ״השיעור שהנשמה מבקשת ללמוד״. לי יותר נוח עם התייחסות מהזוית האנושית אבל שניהם אפשריים).
משהו סביב היכרות וקבלה עצמית, והבנה ששיפור קטן יכול לעשות הבדל גדול. <ושהמטרה בסוף הדרך, היא לא לעבור ניתוח להחלפת אישיות. :-D>
בעיני, לכל אחת ממע׳ התכונות שלנו יש פנים (או תרגום) לחיוב (יתרון) ולשלילה (חיסרון). מינוס ופלוס.
טוב עוצרת כאן- כבר מאוחר.
הי, פתאום הבחנתי בצהוב- ״זה גם אישי וגם אנושי״. :-)

לגבי הספירלה- ברור לי כמובן, שמתוקף הדימוי, מדובר על תהליך של צמיחה וכל פעם נפגשים עם הדפוס ממקום ״גבוה יותר״.

יום טוב!! @}

[u]אני מתה מעייפות[/u]
גם אני :-) אז לא נכנסת לעומק
_אם איני טועה- זו את שהזכרת את הספירלה בהקשר של שחרור מדפוסים.
גם כשמצליחים לשחרר דפוס ולהשתנות-
בעצם יושב לו הדפוס הישן בצל, ממתין לשעת הכושר שבו יוכל לשוב לתפוס פיקוד._
מודה באשמה :-)
חייבת לדייק אותך כאן, ופשוט כרגע כבר מאוחר מידי.
אם לא איכפת לך, אכתוב לך קצת ברמה אישית, כי משהו בפירוש שלך את הדברים הוא מאוד פסימי ולא מאמין לשינוי, חבל לי!

מסכימה?
לילה טוב ZZZ

<השימוש שלך במינוח ״חומר דחוס״ הוא שהזכיר לי>

לגבי ההרצאה - היא היתה של אילנה רוגל- נטורופטית ואסטרולוגית/מתקשרת. הנושא שהוגדר היה ״תזונה ורוח״, נדמה לי.
בפועל זה היה ״רוחניות״ בזרגון פיזיקלי...
כלומר מטאפיזיקה ;-)

וואו נועה, כמה יפה ומדויק כתבת! (והרחבת).
אני מתה מעייפות אז לא נכנסת לעומק, מלבד להודות שלצערי למרות שאני בהחלט עושה דרך, ברובד העומק-
״ההבנה שלי״ היא ברמה השכלית ולא הרגשית.
בכלל העניין הזה של ״לשחרר את הישן״ הוא טריקי.
אם איני טועה- זו את שהזכרת את הספירלה בהקשר של שחרור מדפוסים.
גם כשמצליחים לשחרר דפוס ולהשתנות-
בעצם יושב לו הדפוס הישן בצל, ממתין לשעת הכושר שבו יוכל לשוב לתפוס פיקוד.

בכלל לדעתי לדעתי השינוי שיכול אדם לעשות בעצמו- הוא באחוזים בודדים - אבל השינוי הקטן הזה- הוא שעושה את כל ההבדל מבחינת איכות החיים.
אבל זה כבר לשיחה אחרת.

תודה לך!

תודה @}
גם אני נהנית לקרוא אותך בדפים השונים!

[u]מתחברת לי מאד חזק להרצאה ששמעתי ביום ששי- של אילנה רוגל.[/u]
מעניין :-) איפה זה מתחבר לך? אשמח להכיר ולשמוע.


_בכדי ששינוי יתבסס נדרש לו (הרבה) זמן. זה משהו שחשוב לזכור כשיש נפילות (ותמיד יש..).
מסכימה גם עם האבחנה שהאופריה נדרשת בשביל ״להניע״
(?beginners luck)_
מנסיוני, הזמן הנדרש הוא תלוי המוכנות לשינוי והרצון -נחישות, בשילוב עם חוויות מחזקות ומעצימות את החדש. לא בטוח שזה הרבה זמן, מה שבטוח הוא שיש להבין (ממש טוב) את הישן, איך משרת אותנו ולמה נכון וחשוב לנו להיפרד, כידידים.
הבנה היא המפתח להסכמה.
הסכמה היא השער לדרך חדשה, כאשר יש בהסכמה גם את היכולת לשחרר את הישן וגם לקבל את העובדה שהמרחב הזה הוא תהליכי. ליניארי.
"נפילה" או עיכוב, או כל דבר שהו, כולם חלק מהדרך. נדבך על גבי נדבך. חלק מלמידה [b]משמעותית ביותר[/b].

האופוריה היא תוצאה של מספר גורמים, היא דרייב חשוב כי גל חיובי סוחף יותר בקלות גלים חיוביים אחרים. דומה מושך דומה.
אך כמו עם גל... פעם למעלה פעם למטה :-) לכן חשוב לייצר יציבות מאוזנת, ולא לנוע בגלים.

תודה על ההזדמנות להרחיב בנושאים שכ"כ מעסיקים ומרתקים אותי @}

[u]מכיוון שהרגלי החומר הדחוס בשילוב עם נפש שחוותה מרחב דחוס[/u]

[u]שינוי דפוסים זה מה שהאנושות נדרשת להתאמן עליו, התקופה דורשת את זה יותר ויותר ובהתאם לכך אנשים מתעוררים לצורך הזה ופועלים.[/u]
הטרמינולוגיה שבחרת בה כאן (מצטטת אותך מהבלוג של קואלה) מתחברת לי מאד חזק להרצאה ששמעתי ביום ששי- של אילנה רוגל.
<לא יודעת למה אני מרגישה צורך לציין בפנייך את זה.>

חוצמזה, מנצלת את ההזדמנות לומר לך שאני נהנית לקרוא את דברי הטעם שלך בדפים שונים ושאני מאד, מאד מסכימה איתך על כך שבכדי ששינוי יתבסס נדרש לו (הרבה) זמן. זה משהו שחשוב לזכור כשיש נפילות (ותמיד יש..).
מסכימה גם עם האבחנה שהאופריה נדרשת בשביל ״להניע״
(?beginners luck)

שבוע טוב |*|
@}

http://www.peledent.co.il/

זה לא אלטרנטיבי משום בחינה. אבל זה נעים, מקצועי ואהבתי מאוד שהדס (הרופאה שגם ניקתה, כי בגילאים האלה היא מתעסקת בזה) המליצה לעשות רק את מה שמפריע אסתטית ולא לנקות לגמרי, כדי למזער את החוויה הלא-נעימה ולהפוך את זה לקצר ואפקטיבי.

:-) תודה שהשמעת קול.
כן, מעבר חד וחלק @}

באתי להגיד תודה,
ולבקש סליחה.



עמק חפר???

נועה, אני מתה עלייך.
חיממת לי את הלב כה.

תודה רבה.

אני נורא נורא נורא עסוקה ובגלל זה אני לא כותבת. ככה זה, לא מצליחים לזוז ואז פתאום החיים זזים עלייך.

תודה תודה תודה

[u]תודה על ההמלצה[/u] עכשיו גם ראיתי איפה. שוב תודה [-:

תודה על ההמלצה @}. אכן עושה טיפול זוגי. אשמח מאד להפניות.
שבוע נפלא.

_"פשוט וזורם" זה מה שמבקשת הנשמה שלנו.
כדי [b]לבחור[/b] את ה"פשוט וזורם" בזוגיות נדרש לעשות שינוי באישיות שלנו._
[po]בשמת א[/po]

מה החלטת בעצם?

היי אהובתי, עניתי לך בדף שלי..כדי שהמידע יהיה מרוכז...:-)

צריכה יותר מידע באשר ליבלות

חיבקוקים

לוקחים בכפית או מעורבב עם אוכל, אין טעם רע.. זה מעולה גם לילדים.

קראתי את הטקסט המכווץ, לכן שאלתי.
שמן את אומרת? איך לוקחים? נראה לי שהבעיה היא פחות חימצון וזה ששמן הוא יותר מרוכז. אני מעוניינת בצריכה של אומגה 3 אבל לא במוצר של מרוולס שאינו צמחי כרגע (כמוסה מג'לטין) לכן שאלתי.

הי רוקדת, לא מדובר בכמוסות אלא בשמן, ולא חברת מרוולס אלא מה שהיה פעם גרינפלייס ונסגר.
אני לא מומחית בתחום, אבל לתקופה קצרה היה לי נסיון טוב עם אמא שלי, שהשתמשה בשמן.
השמן מופק מזרעים אורגניים ובתהליך מבוקר. כמובן כבישה קרה.
את הזרעים אני לא מכירה. מתארת לעצמי שהחשש הוא מחימצון.
למעלה בדף שלי יש טקסט מכווץ על שמן מזרעי צי'ה (לא מרוולס המוצר ממרווה אחרת, שכחתי כרגע שמה. תוכלי לקרוא עוד בדף [po]אומגה 3[/po])

הי נועה, ראיתי שכתבת על כמוסות של שמן מרווה צ'יה , האם מדובר על מארוולס או על מוצר אחר? ומדוע בעצם לא לצרוך את הצ'יה כזרעונים הלא מעובדים?

תמר, דומה מושך דומה :-)
המילים הטובות שלך הן שהיו שם קודם. ולא סתם קודם אלא במקום.

גם למילים שלך יש משמעות גדולה עבורי.
תודה@}

תודה {@
למילים הטובות שלך יש משמעות גדולה עבורי.

[u]דפי מדבקות למדפסת. בגדלים שונים.[/u]
הדפים הם בגודל של דף רגיל. גודל המדבקות זה מה שמשתנה.

בחנויות מכשירי כתיבה גדולות יש דפי מדבקות למדפסת. בגדלים שונים.
מצאי לך את הדף שהכי תואם את הצרכים שלך וקני אותו.
ההדפסה עצמה מתבצעת בעזרת תוכנה מתאימה. אני חושבת שיש משהו שמגיע עם ווינדוס, לא ניסתי.
ללינוקס יש את Glables שעשיתי בו שימוש במשך שנים (ועדיין עושה). מעולה.
מה שהתוכנות הללו עושות זה לעזור לך לעצב את המדבקה. מתחילים בבחירת סוג המדבקה (התוכנות הללו נוטות להגיע עם טמפלטים של דפי מדבקות נפוצים. אם לא תמצאי את הנתונים של המדבקות שלך שם - תוכלי להכניס אותם ידנית). אחר כך כשיש נתוני גודל על המדבקה את בוחרת מה את כותבת עליה, באיזה גודל, פונט וכו'. אחר כך את מדפיסה. מה שנח בתוכנה יעודית למדבקות זה שהיא יעודית למדבקות :-) את לא צריכה לשער איפה המדבקה מתחילה ונגמרת וגם את יכולה להחליט שאת מדפיסה כרגע על המדבקות 10-15 בלבד. התוכנה כבר תדע איפה הן. חסכוני מאוד.

(הדבר האחרון שהדפסתי היה תוויות לצנצנות השימושים שהכנתי לחורף. כל 5 מדבקות משהו אחר...).

אם את בלינוקס וצריכה עזרה עם הגלייבלס - צפצפי. בווינדוס אני לא מבינה.

כן, זה דף שהוא בעצם מדבקה בגודל A4 שמכניסים למדפסת ועליו מדפיסים.
בהצלחה

תודה פולה. אני חושבת שהבנתי.
זה צריך להיות דף מיוחד למדפסת ולא סתם מדבקות כפי שיש לי.
זה מתחיל לקבל היגיון בראש שלי :-)

אם יש למישהו ניסיון אחר אשמח לדעת @}

בקשר להדפסה על מדבקות, גשי ל"אופיס דיפו" או חנות למכשירי כתיבה תבקשי דפי מדבקה למדפסת.
זה מגיע בכל מיני פורמטים. למשל יש דף שאת מכניסה למדפסת והוא בעצם 4 מדבקות גדולות ואז את פשוט מקלפת מהדף. ומדביקה.
אני משתמשת בדף מדבקה שאינו מחולק (מראש) ואז אני יכולה לגזור בעצמי איזה גודל מדבקה שאני רוצה.
קצת קשה להסביר אבל מאד קל לביצוע :)

תודה מותק @} אוהבת התערבות שבאה מאהבה :-)
חופשי חופשי פה להמלצות. ברור.

נועה'לה, אם כבר החלטת ללכת על אדריכל/ית, אז אני מתערבת לכן בשיחה וממליצה על מישהי מקסימה ומוכשרת עד מאד - [url=http://www.alchades.co.il/]דבורה אלחדס[/url]
(())