על ידי נ_ע_מ_ה* » 22 מאי 2008, 12:25
נגה שלום
הייתי רוצה להיות זבוב ולחרף לי מעל המעגל של בני הנוער שהנחיית ביום העיון. ממש מרתק אותי לשמוע תובנות שעלו לדיון
בני נוער תמיד עניינו אותי. אולי משום שאני עצמי חשתי כנערה מתבגרת עד לא מזמן
(על אף שאני כיום בת 36 ואמא ל 4 ילדים)
משך שנים רבות (10-15שנים)עבדתי עם בני נוער וגם אני אמא אומנת לשתי נערות שחיו איתנו כמה שנים. אז, (הכוונה בתקופה שהן גרו איתנו. עכשיו אחת כבר התחתנה והשנייה בפנימייה)בעצם לא היתה לי ברירה אלא לוותר על תואר המתבגרת (ולתת להן אותו)ולחבוש כובע של אמא,בוגרת.רק אז,חשתי שהתבגרתי באמת,נאלצתי לעבור תהליכים נפשיים שבאופן טבעי עוברים אותם בגיל 40-50,מצאתי עצמי פתאם בצד השני של המתרס.
הנושא שהגדרת לדיון במעגל מרתק אותי גם משום שאני עסוקה בעצמי בנושא הקשרים החברתיים שלי ושל ילדיי עם הסביבה שלנו. השאלות שהעליית כמו מה זה חבר בשבילי מאד רלוונטים למה שאנחנו עוברים עכשיו (גם אנחנו גרים רחוק ואין סביבנו עוד הרבה משפחות "באופניות" עם ילדים בחינוך ביתי. אני עסוקה לא מעט בהשלכות הבחירה שלנו בחינוך ביתי על מצבנו החברתי,על אופי ותדירות המפגשים החברתיים שלנו,על מי שאנחנו הופכים להיות. אני מרגישה שאני מגדלת דור צעיר שמכונס בתוך עצמו (כי זה המודל לחיקוי שאני נותנת להם). יש לנו חברים מעטים מאד ביישוב ואני משתדלת להיפתח,כדי להקל גם עליהם את ההפתחות
פעם חשתי שאני מוותרת על מי ומה שאני,רק כדי להתיידד ולא להיות לגמרי רק עם עצמי.כתבתי פעם משהו על מחיר השונות ואמא שלך כתבה לי בדף משהו מאד חשוב ונכון שמאז אני מאמצת לעצמי: היא אמרה לי שברגע שאני חושבת ואומרת ומאמינה שיש מחיר,רק אז הוא נוצר. ובעצם,אם אני בוחרת באמת במשהו,ואני שלמה איתו,אז אין שום סיבה לחשוב שוויתרתי על משהו אחר. היא הצליחה לנטרל עבורי את תפיסת הרווח מול ההפסד,כפי שחוויתי אותה אז
מאד אשמח לשמוע מה עלה מבני הנוער במעגל שהנחיית
מאד אשמח לשוחח עמך,בכלל,על כל דבר
תודה
נעמה
נגה שלום
הייתי רוצה להיות זבוב ולחרף לי מעל המעגל של בני הנוער שהנחיית ביום העיון. ממש מרתק אותי לשמוע תובנות שעלו לדיון
בני נוער תמיד עניינו אותי. אולי משום שאני עצמי חשתי כנערה מתבגרת עד לא מזמן
(על אף שאני כיום בת 36 ואמא ל 4 ילדים)
משך שנים רבות (10-15שנים)עבדתי עם בני נוער וגם אני אמא אומנת לשתי נערות שחיו איתנו כמה שנים. אז, (הכוונה בתקופה שהן גרו איתנו. עכשיו אחת כבר התחתנה והשנייה בפנימייה)בעצם לא היתה לי ברירה אלא לוותר על תואר המתבגרת (ולתת להן אותו)ולחבוש כובע של אמא,בוגרת.רק אז,חשתי שהתבגרתי באמת,נאלצתי לעבור תהליכים נפשיים שבאופן טבעי עוברים אותם בגיל 40-50,מצאתי עצמי פתאם בצד השני של המתרס.
הנושא שהגדרת לדיון במעגל מרתק אותי גם משום שאני עסוקה בעצמי בנושא הקשרים החברתיים שלי ושל ילדיי עם הסביבה שלנו. השאלות שהעליית כמו מה זה חבר בשבילי מאד רלוונטים למה שאנחנו עוברים עכשיו (גם אנחנו גרים רחוק ואין סביבנו עוד הרבה משפחות "באופניות" עם ילדים בחינוך ביתי. אני עסוקה לא מעט בהשלכות הבחירה שלנו בחינוך ביתי על מצבנו החברתי,על אופי ותדירות המפגשים החברתיים שלנו,על מי שאנחנו הופכים להיות. אני מרגישה שאני מגדלת דור צעיר שמכונס בתוך עצמו (כי זה המודל לחיקוי שאני נותנת להם). יש לנו חברים מעטים מאד ביישוב ואני משתדלת להיפתח,כדי להקל גם עליהם את ההפתחות
פעם חשתי שאני מוותרת על מי ומה שאני,רק כדי להתיידד ולא להיות לגמרי רק עם עצמי.כתבתי פעם משהו על מחיר השונות ואמא שלך כתבה לי בדף משהו מאד חשוב ונכון שמאז אני מאמצת לעצמי: היא אמרה לי שברגע שאני חושבת ואומרת ומאמינה שיש מחיר,רק אז הוא נוצר. ובעצם,אם אני בוחרת באמת במשהו,ואני שלמה איתו,אז אין שום סיבה לחשוב שוויתרתי על משהו אחר. היא הצליחה לנטרל עבורי את תפיסת הרווח מול ההפסד,כפי שחוויתי אותה אז
מאד אשמח לשמוע מה עלה מבני הנוער במעגל שהנחיית
מאד אשמח לשוחח עמך,בכלל,על כל דבר
תודה
נעמה