מתים לרדת מהארץ

שליחת תגובה

בכל מקרה, לכל אדם, יש מקום.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: מתים לרדת מהארץ

מתים לרדת מהארץ

על ידי תומר_ש* » 03 אוגוסט 2020, 09:37

היום יותר מתמיד.... בזכות הקורונה אפשר לסנן מדינות מתוקנות שדואגות לאזרח עם ראייה מדויקת לגבי סדר העדיפויות של אותה מדינה. מכיר גם כאלו שחזרו אחרי עשור מחו"ל והבינו שזו המדינה שהם מעדיפים להיות בה במשבר הנוכחי (מצב הכלכלי שלהם מצויין). לא מעודד ירידה מהארץ אבל המאורעות האחרונים (כלכלי, חברתי, הנהגתי, משטרתי וכו') ממש דוחפים אותנו מכאן :(

מתים לרדת מהארץ

על ידי נינה_מחפשת_תשובות_לחיים* » 08 נובמבר 2018, 14:00

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אז..........עכשיו אחרי 14 שנה , מה קרה עם נמושית ובעלה? אם בא לך - אולי תכתבי לנו תובנות מניסיון חייך:) הכל באהבה.

מתים לרדת מהארץ

על ידי מנטה* » 13 ינואר 2016, 18:35

9 (אני כבר בשוונג) אם יש לכם דירה בלי משכנתה, פשוט להשכיר אותה ובשכר דירה לעבור לשנה (שנתיים שלוש) להודו או נפאל.

מתים לרדת מהארץ

על ידי מנטה* » 13 ינואר 2016, 18:23

  1. לחפש באתרי עבודות מודעות על "רלוקיישן".

מתים לרדת מהארץ

על ידי מנטה* » 13 ינואר 2016, 18:02

  1. חנות וירטואלית : לפתוח אתר אינטרנט שמוכר משהו או "חנות" באי-ביי. הרעיון הוא שאת מוצאת ספקים שמוכרים את הסחורה שלך קצת יותר בזול (בסין, מן הסתם), ואז כשמישהו מזמין ממך את מקבלת ממנו את הכסף ורק אז מזמינה מהספק שישלח ישירות לקונה. כלומר אין לך מלאי בכלל. זו שיטה ליצור חנות בהשקעה מאוד מעטה.
אין לי שום נסיון עם זה ואני לא יודעת הרבה מעבר למה שכתוב כאן, אבל יש אנשים מבין "הנוודים הבנלאומיים" שזה מה שהם עושים.
  1. לפתוח אתר בנושא מסויים ולנסות להרויח מפרסומות או מהפניות (affiliates) - יש הרבה משפחות מטיילות עם אתרים שנראה שזה מה שהם מנסים לעשות, אבל זה לא נראה לי מאוד רווחי אלא אם כן את נהיית ממש להיט...

מתים לרדת מהארץ

על ידי מנטה* » 13 ינואר 2016, 17:19

  1. אם יש לכם כסף פנוי להשקעות - פליפים של נדלן בארה"ב. (אני לא יודעת אם זה ריאלי, מה סיכויי ההצלחה וכו', אני רק כותבת כפריט ברשימה)

מתים לרדת מהארץ

על ידי מנטה* » 13 ינואר 2016, 17:14

  1. לעבור לעבודה באינטרנט.
באיזה תחומים עבדתם?
  1. מכירות בפסטיבלים - באירופה וארה"ב. עוברים מפסטיבל לפסטיבל. קראתי כאן פעם על משפחה שפתחה דוכן פלאפל בפסטיבלים שמשחזרים את ימי הביניים בארה"ב. אני לא זוכרת באיזה דף או עוד פרטים...
  1. להסתכל באתרים הישראלים על עבודות בחו"ל. הם מכוונים יותר לבוגרי צבא אבל אולי יש משהו רלוונטי.
  1. להתחיל תהליך הגירה. מסובך יותר ולא בטוח שאתם יכולים.

לי יש ניסיון עם (1). בכוונה תחילה בחרתי בעבודה מהאינטרנט כשהחלטתי לעשות הסבה מהיי-טק, כדי לא להיות מוגבלת מבחינת מגורים, ובאמת טיילנו ככה גם תקופה ארוכה בחו"ל.

מתים לרדת מהארץ

על ידי דנה_בננה* » 13 ינואר 2016, 13:47

אנחנו זוג אוהב, איכותיים....אקדמיה...תואר ראשון...שני...עברנו כמה דברים בחיים האלו...עם יותר מ15 שנות נסיון בשוק העבודה במשרות בכירות.
רצה הגורל...ושנינו יושבים עכשיו בבית היות ופוטרנו בגלל קיצוצים.
יש לנו חלום לנדוד לחיים בחו"ל, יחד עם שתי בנותינו הקטנות
איפה מתחילים???
איך מוצאים עבודה??
המלצות מישהו?

מתים לרדת מהארץ

על ידי אישה_במסע* » 07 אוקטובר 2015, 13:18

זה מפני שבישראל אנחנו מגדירים "זהות" בצורה מסויימת, אקסקלוסיבית, ונדמה לנו ש"ככה זה בטבע".
זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר. "זהות" היא המצאה אנושית. בימים עברו אנשים לא לשבו על עצמם בתור בנים ובנות ללאום מסויים, אלא למשפחה שלהם, לכפר, לדוכסות/נסיכות/קנז'סטבה בו הם חיו. זה תרבותי. ובתרבויות אחרות זה אחר. יש אנשים שהזהות שלהם היא בעיקר לאומית, ואז יהיה להם קשה להגר. יש אחרים, שהזהות שלהם היא של העיר שבה הם חיים, של השבט (עדיין יש שבטים בעולם הזה), של העם. יש דברים באמצע, למשל, ברוסיה חיים מיעוטים לאומיים שנחשבים לחלק מרוסיה, אבל הם חיים באזורים מבודדים, בכפרים שאין בהם הרבה טכנולוגיה, אם יש בכלל. הם מאוד קרובים לשבטיות מבחינת צורת החיים שלהם. אז מה הזהות שלהם? השבטית, או אולי הלאומית-רוסית?
יש אנשים קוסמופוליטים. יש אנשים שהזהות שלהם קשורה באידיאולוגיה יותר מאשר במיקום (הקומוניזם למשל מהווה דוגמא לסולידריות שמעל ללאום, אם כי זאת ממש לא אידיאולוגיה חיובית בעיניי).
בשיעורי אזרחות דיברו על לאומיות אתנית לעומת לאומיות פוליטית, כאשר לאומיות פוליטית היא לאומיות שמבוססת על אידיאל כלשהו. ארה"ב ניתנה שם כדוגמא - היא הוקמה על בסיס האידיאלים של השיוויון, החירות, והשאיפה לאושר, ולא על בסיס קשרי דם, אמיתיים או מדומיינים.

ובנוגע למקום לידה - יש לי אח קטן שנולד כאן. אבל הוא גדל בבית שבו מדברים רוסית, ושומע ספרים ברוסית. את חושבת שהתרבות שלו היא ישראלית בלבד?

ואגב על מנטליות - יש אנשים שהדת היא החשובה להם. מה את יותר, יהודייה או ישראלית? אם תאלצי לבחור בין קבוצה בישראל כמו הדרוזים, הבדואים, ושאר קבוצות שלא ממש חולקות את "המנטליות הישראלית", לבין חרדים או חסידים בארה"ב, במי תבחרי?

ועוד משהו על מנטליות - אין מנטליות ישראלית אחת. זו אשליה של מי שפשוט לא מכיר מספיק קבוצות שונות. החרדים שונים מהמתנחלים, שונים מהחילונים. אני יותר קרובה במנטליות לאדם אקראי מאירופה מאשר לחרדי מאחת הקבוצות הקיצוניות יותר, נניח נטורי קרתא. חוץ מזה יש גם ערבים, דרוזים, צ'רקסים, יש כל מיני קבוצות של מהגרים שבחרו (או בחרו בשבילם) לחיות בשכונות סגורות והם שומרים על המנטליות של ארץ המוצא.
יש בתי ספר של מופת שהקימו יוצאי ברה"מ, המנטליות שלהם ישראלית? ומה לגבי כל שאר הקבוצות? המנטליות של ערבים ישראלים היא ישראלית?

אני רואה מגוון רחב שאי אפשר לקרוא לו "מנטליות ישראלית". מקסימום מנטליויות, ברבים. והמגוון שלהן רחב, ובינן יש כאלו שאמצא לי מקום ביניהן, וכאלו שלא. ואת זה אני יכולה להגיד גם על ארצות אחרות.

מתים לרדת מהארץ

על ידי סמדר_נ* » 07 אוקטובר 2015, 11:58

מי שנולד כאן ומרגיש מחובר לישראל לתרבות לנופים לשפה ולאנשים לרוב תמיד ישאר חצוי ועם קונפליקט זהות מחוץ לישראל.
לא. זו הנחה תרבותית ישראלית מושרשת היטב, אבל כל פעם כשאני שומעת מישהו משמיע אותה, אני יודעת שיש סיכוי גדול שהוא לא התנסה בהגירה מימיו.

זה מפני שבישראל אנחנו מגדירים "זהות" בצורה מסויימת, אקסקלוסיבית, ונדמה לנו ש"ככה זה בטבע". בחלקים ניכרים של צפון אמריקה ההגדרה שונה לחלוטין, ואין שום קונפליקט ושום סתירה בין להיות אמריקאי מארה"ב לבין להיות עוד משהו (ישראלי, רוסי, גרמני, סיני, קוריאני, מקסיקאי). להיפך -- זה כמעט built in ב"להיות אמריקאי". באיזור בו גרתי בארה"ב אני חושבת שלפחות מחצית מהילדים, וביניהם ילדי כמובן, דיברו בבית שפה שאינה אנגלית, או שפה נוספת על אנגלית. בניגוד לתחזיות, רובם אהבו את מקום מגוריהם והרגישו שייכים אליו. אפשר להיות מחובר ליותר ממקום אחד. אפשר למזג, לא חייבים לבחור הכל או כלום. באמת אפשר, אף על פי שזה בלתי נתפס בעיניים ישראליות.

אה, אל הלב -- בשביל הסטטיסטיקה שלך, נולדתי וגדלתי בארץ.

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 06 אוקטובר 2015, 06:49

גם אני צופה בדאגה בגלי האלימות ההולכים ומתגברים ומעמיקים ומתחילה לפחד ממש לגדל פה את ילדיי.
האם את מרגישה את זה ממש באופן ישיר בחיי היומיום שלכם, או ״רק״ מהעיתונים ומהאווירה הכללית?
אני מסכימה שבישראל האווירה היא קשה, אבל אלימות וגזענות יש בכל מקום, באמת.
(או שבכלל התכוונת למצב הביטחוני?).

אני גרה בגרמניה כבר 12 שנים, ולמרות שנולדתי בקיבוץ ואפילו שסבתא-רבא שלי היתה צברית (!), אני עדיין מרגישה פה ב״בית״ (המרכאות הן כי אני, אישית, לא ממש זקוקה לתחושת בית).
אני לא גרה בברלין - מלבד מכרה רחוקה אחת אין לי פה קשר עם אף ישראלי, וזה גם לא חסר לי. בעיקר רגוע לי פה מאוד, ואני מרגישה שאף אחד פה לא נכנס לי למרחב הנשימה, עניין שמאוד מלחיץ אותי בביקורי בישראל.
להבדיל מתיאוריה של תמרוש רוש, יש לי משפחה נהדרת ויש ביננו קשר חזק מאוד, זה הקושי היחידי שלי בלגור רחוק. ובל נשכח גם את חברי הטובים מהקיבוץ.
זו הסיבה שלא אבחר את קנדה או אוסטרליה להיות הבית שלי. זה רחוק לי מדי מהמשפחה והטיסה יקרה ובעיקר ארוכה ואינסופית.

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 06 אוקטובר 2015, 03:06

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שמנדובה, כל מה שכתבת, אחד לאחד רק בקנדה.
לא נולדתי בארץ ורוב ילדותי הרגשתי זרה וחייזרה, עם שם גלותי ופנים בהתאם. מבחינה מסויימת החיים בקנדה מסונכרנים הרבה יותר עם הקודים החברתיים של הבית מאשר עם אלו של ישראל. כמובן שהשפה והתרבות והחברות והמשפחה הם מוכרים ונוחים ונעימים, אבל בחיי שאני מרגישה כאן בטוחה ונינוחה ובעיקר שקט לי בראש.

אמא אינקובטור

מתים לרדת מהארץ

על ידי שמנדובה* » 05 אוקטובר 2015, 17:56

המרחק
אכן קושי רציני. ומציף מידי פעם מחשבות על שינוי. אנחנו ניסינו פעם את השינוי הזה, ולאחר מספר שנים בישראל חזרנו לארה״ב. הילדים שלנו לפחות, מכריזים כבר מעכשיו שאין להם שום כוונה לעזוב את איזור מגורינו ובטח שלא לטובת ישראל... אבל כמובן שאין לדעת מה ילד יום.

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 05 אוקטובר 2015, 09:56

קושי עיקרי שאני מוצאת בהגירה, הוא המרחק מההורים שמזדקנים וזקוקים לעזרה ואח"כ או במקביל המרחק מהילדים שהחליטו לעלות\להתגייס והקריעה בין ילדים שנמצאים פה הילדים שנמצאים שם .

מתים לרדת מהארץ

על ידי אל_הלב* » 05 אוקטובר 2015, 08:14

שמנדובה, מקבלת מה שאת אומרת.
כנראה יש ויש.
מהחוויה שלי ושל הסובבים אותי למנטליות ןהשורשיות הישראלית אמן תחליף.
מניחה שאכן לא א ל כולם אותה חוויה.

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 05 אוקטובר 2015, 07:42

האם יש כאן מישהו/מישהי שהיגר מתוך החלטה מודעת לעזוב את ישראל לקנדה / אוסטרליה ואפשר לשוחח איתו / ה? גם אני צופה בדאגה בגלי האלימות ההולכים ומתגברים ומעמיקים ומתחילה לפחד ממש לגדל פה את ילדיי.

מתים לרדת מהארץ

על ידי שמנדובה* » 05 אוקטובר 2015, 06:35

כל התחושות האלה הן סובייקטיביות. בטחון, שייכות, חיבור ומה לא. אני חושבת שאמירות נחרצות ומכלילות כאלה לא יכולות לתפוס במקום בו החוייה כה אישית.

דוגמה אישית שלי מהחיים הפרטיים: בן זוגי ואני שנינו ילידי ישראל. שנינו גדלנו בישראל להורים צברים, שירתנו בצבא, יש לנו משפחות בישראל, אהבה וזיקה לשפה, לנופים ולקולינריה. החיים שלנו אינם מבוססים בישראל. אנחנו מגדלים את ילדינו בארה״ב. אני מרגישה בבית גם פה וגם שם. בן הזוג מרגיש הרבה יותר בבית כאן, בארה״ב. שנינו מעורים היטב בתרבות המקומית. זה משהו שלמדנו והפנמנו עם השנים כאן, זה לא בא מבית הורינו. אנחנו שייכים פה, לגמרי. זה ביתינו וחלק ממי שאנחנו. מבלי לסתור את השייכות למדינת מוצאנו.

ואנחנו לא יחידים - יש לנו מספיק מכרים מהגרים, מישראל ומעוד ארצות, שחשים כמונו. אנחנו מכירים גם אנשים רבים שלא יעזבו את ישראל בעד שום הון שבעולם. והרבה שרק מחכים להזדמנות. בקיצור - אנשים מגיעים מכל מיני מקומות ותחושות, ואי אפשר לכווץ את הכל לכדי תיאוריה אחת מסויימת. כי כל אדם הוא עולם בפני עצמו.

ההגירה היא דבר מקובל בעולם, ואני חושבת שבימינו הרבה יותר מקובל מבעבר. אנשים הולכים אחר פרנסתם, אחר תעסוקה שלבם יוצא אליה ולא תמיד מתאפשרת במקום הולדתם, אחר אהבה, אחר רצון לשינוי... לפעמים גם מהגרים כנסיון לברוח מעבר קשה או משפחה, או מתוך רצון לשינוי. אני חושבת שכל אלה הן סיבות לגיטימיות.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אל_הלב* » 05 אוקטובר 2015, 01:51

מן הסתם אנחנו לא חושבות אותו דבר, כמו בהרבה תחומים וזה הגיוני ונורמלי.
קודי הוא אכן קושי בטעות הקלדה.


זרות ריחוק ומנטליות זה בחירה. כלומר, להיות זרה זו בחירה
אז זהו שלא, מנטליות זו לגמרי לא בחירה. זו שורשיות שתמיד קיימת בתוכנו, גם כשאנו חיים בתרבות אחרת.
מסכימה שלהיות מבודדת ולא לנסות להשתלב זו בחירה.
אך התוצאה כבר לא בשליטה.
יש לי כאמור חברת ילדות שמנסה קרוב ל 15 שנה להתחבר לתרבות האיטלקית.
במובנים מסוימים הצליחה אך ברוב המובנים, בעיקר השורשיים והמנטלים לא.

ואני הגעתי לארץ בגיל 3!
זה מסביר את מה שאני אומרת, לא נולדת פה ולכן את לא מחוברת לפה כמו מי שנולד.
לעד יהיו בך חיבורים למספר תרבויות, כי זה דברים ששאבת מהבית, מהחינוך ומהסביבה שלך.
אני מכירה את זה משני ההורים שלי שלא נולדו פה ואומנם מאוד מחוברים לישראל, אבל יש בהם גם חיבור חזק לתרבויות המקור.

כולנו מחזיקות בזהויות רבות ושונות
כמובן, אך שפה ומנטליות שמושרשות אחרי עשרות שנים, זה מהות חזקה מאוד שגורמת להרגשת שייכות וחיבור.
אני כפמיניסטית, מוזיקאית, אמנית, אימא, סטודנטית ורוחנית כמובן שאוכל להרגיש חיבור לאנשים דומים בנושאים אלו גם מחוץ לישראל.
אך תמיד תהיה המנטליות ופערי השפה שישאירו הבדל ושוני שיקשה על החיבור כמו אנשים ישראליים שמחזיקים באותם עיסוקים והשקפת חיים.
ומן הסתם, אדם מחפש להיות בקרבת אנשים שמחזיקים באותם ערכים, דרך חיים והשקפה (=משמע, קבוצת השווים).
כי זה גורם לחיבור להיות חזק יותר.
זו גם הסיבה שישראלים שעזבו את ישראל לרוב מחפשים קשר עם ישראלים יורדים אחרים, כדי ליצור את החיבור הזה.

ראיתי לאורך השנים (גם בקיבוץ שגדלתי בו) איך אנשים שלא נולדו בארץ נאבקים להשתלב ואיך למרות זאת נותרו הפערים במנטליות, הדקויות בשפה שכל כך חסרות.
סבתא שלי מעל 90 ועדיין מבכה את החלטתה לעלות לארץ, כי הפערים המנטלים הם אדירים ובלתי ניתנים לגישור.
כך גם אמו ז"ל של חברי הראשון שנקרעה ברצון שלה לחזור לארץ מולדתה אל מול להישאר פה עם משפחתה.
לא פשוט.

וכן, זה כביכול אבסורד להרגיש בטחון בישראל, עם כל הפיגועים ובעיות בטחוניות שיש לנו כאן.
אבל זה בדיוק מה שמבהיר את הנקודה שלי,
שבטחון ושייכות זה משהו מאוד חזק ופנימי ומושרש.
לגמרי אין לי ארץ אחרת, גם עם אדמתי בוערת.

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 אוקטובר 2015, 23:01

לא הבנתי מה הוא ה קודי שמחליפים.

קושי (?)

מתים לרדת מהארץ

על ידי אישה_במסע* » 04 אוקטובר 2015, 17:23

לא הבנתי מה הוא ה קודי שמחליפים.

זרות ריחוק ומנטליות זה בחירה. כלומר, להיות זרה זו בחירה. בתור מי שהייתה זרקה בקבוצות שאליהן השתייכה פורמלית, ולמדה לבחור להיות שייכת ולא שייכת, יש לי סיבות להגיד שזו בחירה. תרבות זה עוד יותר בחירה. חלק גדול מהתרבות שלי רוסי. ואני הגעתי לארץ בגיל 3! אבל באיזשהי נקודה למדתי לקרוא ברוסית והתחלתי לקרוא ספרות רוסית, והופ! אני מחוברת לתרבות הרוסית. ומהצד השני - אני אוהבת פנטזיה ומד"ב, אבל כמעט ואין את זה בישראל, זו אחת הסיבות שטרחתי ללמוד לקרוא ברמה גבוהה ברוסית. אנשים אחרים לומדים אנגלית, קוראים אנגלית, וגם זו - תרבות. ומה לגבי מוזיקה שרבים שומעים באנגלית?
יש בתרבות שלי רכיבים ישראליים, ורוסיים, וארופאיים, ואמריקיים. מי אומר שהתרבות שלי דווקא ישראלית? זה תיוג שאפשר להימנע ממנו, וזו גם פשוט פרשנות.
אני קוראת עכשיו בלוג של כל מיני פעילים בנושאי מגדר. אני פמיניסטית, אבל החלק הליברלי בדעות שלי חזק יותר, ואני לא ממש מתחברת לפוליטיקה של זהויות ופמיניזם רדיקלי שנוטה להיות סוציאליטי-קומוניסטי. אבל נראה לי שפעילה שכזו, התרבות שלה יותר קווירית מישראלית, ובקבוצה קווירית בכל ארץ שהיא קיימת בה היא תהיה יותר שייכת מאשר לישראל.
כולנו מחזיקות בזהויות רבות ושונות, והבחירה על איזו זהות לשים דגש, לאיזו זהות לתת להגדיר אותנו, היא גם אישית וגם תרבותית. למשל, עוד ל אאמרו עלי שהתרבות שלי היא מד"בית, למרות שיש קהילה מד"בית ותרבות מד"בית. מצד שני, באירופה למשל חוזרת הלוקאל פטריותיות, עם אמירות בסגנון "אני ברלינאי/ת".
רוב הנשים פה הן נשים עדינות ומנומסות, התרבות שלהן זרה לתרבות הישראלית, והרבה יותר טבעית לתרבות האירופאית דווקא.
חברים זו בעיה, אבל הם לא אקראיים. לא רק שאפשר לפגוש חברים אחרים, אלא שעצם זה שחלק גדול מהחברים או מהמכרים מהגר זה נימוק לטובת ההגירה דווקא, בחוגים מסויימים.

בנוגע לתחושת ביטחון - בתור מי שהרגישה בטוחה גם כשירו עליה טילים והיא לא הייתה במרחב מוגן, ומי שלא מרגישה מאויימת גם בסיטואציות בהם היא "אמורה" להרגיש זאת, אני לא חושבת שארגיש מאויימת בחול. ואני אנסה להפיץ את החיים שלא מתוך פחד אם יצא לי, כי לדעתי תרבות הפחד, שמאחדת את התרבות המערבית, היא שלילית וגורמת לנזק לכולם <לא קשור כל כך לדף הזה, אבל אני לא זוכרת אילו דפים יש בנושא>ץ

ומה זה בדיוק "קבוצת השווים? לא רק שאני מכירה את המושג בהקשר של ילדים, אני מכירה אותו בהקשר של הביקורת עליו עוד שם...

מתים לרדת מהארץ

על ידי אל_הלב* » 04 אוקטובר 2015, 16:47

אישה במסע, האנשים האלה בכל מקום וסביבי.
כפי שאני רואה זאת לעזוב את הארץ זה להחליף קודי אחד באחר.
תמרוש טת צודקת, גם אני מכירה כאלו שעזבו כדי להתרחק ממשפחה שעושה רע.
הקטע שאת םותרת בעיה אחת ומקבלת אחרת, הזרות, הרילוק מהמנטליות והתרבות שלך ומחברים. מי שמלכתחילה לא מחובר לפה סביר שיהיה לו יותר טוב במקום אחר.

מתחברת למה שכתבה אלמונית שהמגמה של הדרדרות היא כלל עולמית.
האנטישמיות והאלימות גוברות בכל העולם ובם במצב הכלכלי נעשה קשה יותר.

וכן,אני חושבת שיש לנו ארץ שצריך לחזק ולשמר ולשפר וגם לשמור על יתרון דמוגרפי, כי זה קיומי ואין לדעת אם נוכל להרגיש ברוב מדינות העולם בטחון כיהודים. לכן רבים רואים בעזיבת הארץ של יהודים ואנשים איכותיים סיבה לדאגה ובעלי עמדה רגשית כלפי זה.

ואשה במסע, ברור שתחושת בית ושייכות זה עניין של פרשנות אישית מן הסתם.
אני אישית לא הרגשתי לעולם בטוחה מחוץ לישראל. לא כמו שמרגישה בישראל. בבית. בשפה ובתרבות שלי.
בסופו של דבר רובנו מחפשים את קבוצת השווים לנו לגור לידם או איתם, וזה מבחינתי קיים רק בישראל.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אישה_במסע* » 04 אוקטובר 2015, 14:56

אנשים נוטים לחשוב ,במקום אלר יותר קל ואין בעיות
איפה האנשים האלו? קראתי לא פעם אנשים שאומרים את זה, ולא נתקלתי ולו באדם בודד שמאמין בזה. אנשים אולי חושבים שהבעיות שם אחרות, קלות יותר, מסוג אחר, עדיפות מסיבה כלשהי. אבל אני אופתע אם ימצא ולו אדם אחד שחושב שבמקום אחר אין בעיות...

למשל, אני רוצה לחיות במדינה פחות קולקטיביסטית מישראל. גם אם יהיה שם יותר קשה.
ובנוגע לתחושה של בית - זו פרשנות. ואותי לא מפתיע שמצבם של המהגרים מפורש בצורה שונה לפי דעתו המוקדמת של המפרש/ת על הגירה.

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 אוקטובר 2015, 14:51

קראתי את כל הדף מתחילתו היום - 10 שנים של התלבטויות ודעות. היה מרתק. חלק מהאמירות שנכתבו לפני עשר שנים נראות היום כמו נבואה - על כך שהמצב בישראל רק ילך וידרדר וייעשה גרוע יותר. כמי שחיה בישראל כל חייה ומגדירה עצמה כציונית אמיתית, אני נאחזת בכל סיבה להישאר כאן. אני באמת מאמינה שאין לנו ארץ אחרת. דרוש מעט מאוד ידע היסטורי כדי להבין זאת. אבל גם אני רואה בדאגה ובעצב אמיתי את ההידרדרות בשיח התרבותי, את העלייה בגזענות, את ההתלהמות ומתחילה לחוש את חוסר התקווה. מה שמעניין אותי מאוד הוא האם גם אלה שחיים בשנים האחרונות בחו"ל מרגישים את זה בארצות בהם הם חיים - למשל האם מי שחי באירופה כמהגר יהודי - חש יותר אנטישמיות או יותר גזענות? האם המשבר הכלכלי באירופה גרם למישהו מהכותבים כאן לחזור לישראל? במילים אחרות, אני מאמינה שמה שעובר על ישראל הוא גם חלק ממגמה עולמית שממנה סובלות כמעט כל מדינות העולם. כאילו פרק הזמן שאחרי מלחמת העולם השנייה, בה ההלם הביא למעין תקופה של שקט יחסי, הסתיימה כעת ואנו שורב רואים את טבעו האמיתי של האדם. אשמח מאוד לשמוע על כך , אם יש כאן עדיין כאלה שכתבו אז או שיש כאן כאלה שחיים פרק זמן ניכר בחו"ל.

מתים לרדת מהארץ

על ידי תמרוש_רוש » 04 אוקטובר 2015, 14:14

ממה שאני רואה מסביבי, הרבה אנשים שהיגרו מישראל לפה, באו ממשפחות עם הורים מרעילים או חומציים מאוד, לפחות מצד אחד אם מדובר בבני זוג.
ולמרות שלרוב זה לא עולה לדיון בתור סיבה לעזוב את ישראל, פתאום את מגלה את זה... בדרך כלל בסמוך לביקור. אז מתגלים כל הבקיעים המשפחתיים, כל הקושי, כל אנחות הרווחה כשהביקור נגמר.
ואני אישית חושבת שזה מהווה מרכיב חשוב במוטיבציה להגר: כמה מרחק את מעדיפה לתפוס מקרובי משפחה מסוימים שלך.

אני לפעמים מרגישה חריגה בנוף ההגירה המקומי כי ההורים שלי הם אלה שאני הכי הכי מתגעגעת אליהם ;-)

מתים לרדת מהארץ

על ידי מיכל_בז* » 04 אוקטובר 2015, 13:30

הנסיון שלי אצל קרובים וחברים דווקא אחר... יש לי אח בשיקגו, אח באמסטרדם וחברה טובה במדריד. שלושתם מרוצים מאוד וממש אין להם שום כוונה לחזור לארץ.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אל_הלב* » 04 אוקטובר 2015, 13:06

כמובן שזו הפרשנות האישית שלי, ככה אני מרגישה בקשר לאפשרות שלי לעזוב את הארץ, אנשים נוטים לחשוב ,במקום אלר יותר קל ואין בעיות.
מניסיון החיים שלי זה לרוב לא כך.
אין אםשרות לברוח מבעיות כי יצוצו אחרות.
יש לי חברת ילדות שכבר מעל עשור גרה באיטליה ועדיין לא שלמה עם הירידה מכארץ ולא מרגישה שם בבית כמו בישראל.
יש לי אח ש 5 שנים היה כל ציר ארהב ישראל ובסוף חזר לישראל.
יש לי אחות שכל הזמן חולמת לעקור מישראל ולברוח מבעיותיה פה, שלדעתי לא תוכל לברוח מהם גם בסוף העולם.
לכל דבר יתרונות וחסרונות.
מי שנולד כאן ומרגיש מחובר לישראל לתרבות לנופים לשפה ולאנשים לרוב תמיד ישאר חצוי ועם קונפליקט זהות מחוץ לישראל.
אלו שלא, ויש לי דודה אחת כזו שעברה ללוס אנגלס, אבל היא לא דוגמה קלאסית כי לא נולדה בישראל, ומרוצים בניכר כמובן זו בחירה לגיטימית ושיבושם להם.
אני יודעת שלעולם לא הרגשתי בחו"ל בנוח ובבית ותמיד רציתי בסוף הטיול לחזור.
מבחינתי זו המדינה שלי לטוב ולרע.

מתים לרדת מהארץ

על ידי שמנדובה* » 03 אוקטובר 2015, 21:52

אכן, אישה במסע צודקת לגמרי. מסכימה עם כל מילה...

מתים לרדת מהארץ

על ידי אישה_במסע* » 03 אוקטובר 2015, 20:15

זה בדיוק כמו שמישהו יעבור לירושלים, כי לא טוב לו בתל אביב
יש משהו מאוד רגשי אצל הישראלים (והיהודים) לגבי ארץ ישראל והשבטיות של העם

וזה כל ההבדל. בין אלו שהיחס הרגשי שלהם לעם קיים וחזק, לבין אלו שהיחס הזה חלש אצלם, לא קיים, או אפילו שלילי בעיניהם.
ומעניין לשים לב שאלו שמרגישים רגשות פטריוטיים נוטים להניח שגם השאר מרגישים אותם, לרצות שכולם ירגישו אותם, להיות מאויימים כשזה לא קורה.

<אני מוצאת אירוניה בטענה שיש משהו מאוד רגשי אצל ישראלים מיד אחרי כמה הודעות שמראות יחס נייטרלי לרעיון>

באופן כללי יחס רגשי לארץ זה משהו שקיים ממש לא רק אצל ישראלים, ועדיין קיים בערך בכל העולם, פחות או יותר. אם כי החברה המערבית מושכת לכיוון של קוסמופוליטיות, ולפעמים לוקאל-פטריוטיות, ובכך משלימה את המעגל וחוזרת למקור - השבטיות.

מתים לרדת מהארץ

על ידי שמנדובה* » 03 אוקטובר 2015, 20:00

ולפעמים אנשים מהגרים פשוט בגלל ענייני פרנסה... זה כך בכל העולם, וישראל אינה שונה בכך.

יש משהו מאוד רגשי אצל הישראלים (והיהודים) לגבי ארץ ישראל והשבטיות של העם. גם אני, בכל פעם שאני מגיעה לישראל, עולה בי רגש עז והתרגשות. זו ארץ מולדתי, בה נופים מוכרים ומעלי זכרונות, אנשים אהובים, תמיד הרגשה של בית. זה לא סותר את העובדה שגם בארץ מגוריי אני מרגישה בבית, והילדים שלי על אחת כמה וכמה. יש משהו נעים בלדעת שיש לך יותר מבית אחד בעולם.

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 03 אוקטובר 2015, 19:11

אני מרגישה כמו השתיים שמעלי, מן הסתם, כי עזבתי את ישראל...
יכול להיות ש״ברחתי״ מהבעיות שבישראל, אבל זה לא אומר שאין לי בעיות להתמודד איתן כאן. ברור לי שאין מקום מושלם, ולי, אישית, יותר נעים כאן.
אני מרגישה אהבה לכדור באשר הוא, בלי הבדלי דת, גזע, מין או מדינה.
נורא מוזר לי שאנשים לוקחים את זה באופן כל כך אישי, כשמישהו מחליט ל״רדת״ מישראל.
זה בדיוק כמו שמישהו יעבור לירושלים, כי לא טוב לו בתל אביב.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אישה_במסע* » 03 אוקטובר 2015, 17:21

מוסיפה עוד משהו קטן - מי שמתייחס לירידה מהארץ כבריחה, מתייחס כך גם לעולים לארץ, שבורחים מלהתמודד עם בעיית האנטישמיות בארצם? או עם החוזרים מרילוקשיין, שבורחים להתמודד עם הבעיות שלהם בארץ זרה?

מתים לרדת מהארץ

על ידי דניאלה* » 03 אוקטובר 2015, 12:21

לי אישית לא נעימה הפרשנות הזו - שמי שמהגר לארץ אחרת - בורח.
מסכימה ומוסיפה: אפשר לברוח מרע חיצוני, לא תמיד זה מעיד על בריחה מעצמנו.
לפעמים אנשים עוזבים את הארץ כי מבחינתם המצב פה בלתי נסבל, וזה לא מעיד שהם בורחים מעצמם.
ואפילו, תאמינו או לא, טוב להם שם בחו"ל. וטוב להם עם עצמם

מתים לרדת מהארץ

על ידי אישה_במסע* » 03 אוקטובר 2015, 08:45

לי אישית לא נעימה הפרשנות הזו - שמי שמהגר לארץ אחרת - בורח. לי זה מתקשר לכל אלו שמשאירים ילדים במסגרות לא מתאימות כדי "שילמד להתמודד".

מתים לרדת מהארץ

על ידי אל_הלב* » 03 אוקטובר 2015, 07:50

כל פעם שעולה הדיון הזה של אנשים שרוצים לעזוב את ישראל והדילמה איפה לגור עולה לי השיר הזה של נינט לראש, שכתב אהוד מנור:

אתה תוכל לשכוח
את כל הימים הרעים
ובקלות למתוח
שעה למיליון רגעים.
אתה תוכל לברוח
מאביך, מאימך ומשימך
  • אך אפילו בסוף העולם
לא תוכל לברוח מעצמך*

אתה תוכל לפתוח
עוד פרק חדש בחיים
אתה תלמד לבטוח
באור, בריחות בצבעים.
תמיד תוכל לברוח
מאביך, מאימך ומשימך
  • אך אפילו בסוף העולם
לא תוכל לברוח מעצמך*

אז תיקח את עצמך בידיים
ואל תעזוב.
תיקח את עצמך בידיים
חזק וקרוב.
ותמצא כמו כולם
את הסוף המושלם
שנקרא לאהוב
בסוף העולם.

אתה תתחיל לצמוח
על אף צלקות ופצעים.
אתה תוכל לצרוח
את כל מה שטוב ונעים.
אתה תפסיק לברוח
מאביך, מאימך ומשימך
  • כי אפילו בסוף העולם
לא תוכל לברוח מעצמך*

מתים לרדת מהארץ

על ידי ייאוש_נוח* » 02 אוקטובר 2015, 09:22

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

גרתי באוסטרליה 5 חודשים על וויזת תייר. לא יכלתי לטייל כי עבדתי. לא יכלתי לעבוד במקום נורמלי כי הייתי עובדת לא חוקית.

אולי זה שבעצם עליתי לארץ בגיל 7 ולא תמיד הרגשתי בבית בישראל, גרם לכל החוויה להיות לא קלה אבל לא הרגיש לי תלישה מהשורשים.

כבר נתלשתי פעם. תלישה שנייה כבר פחות כואבת. מצידי לגור בכל מיני מקומות בעולם.
אוסטרליה היה יעד שרציתי לגור בו.
אחרי שחייתי שם, התחושה עוד התחזקה. עושים מלא כסף והמחייה זולה יחסית לכסף.
רגוע שם. מדברים בחדשות על קרם לחות לפנים. אני רוסייה אז להשתכר זה גם ככה חלק ממני.
אני זוכרת שבישלתי שם דברים מופלאים ונהנתי מהנופים.
אבא שלי רצה שאישאר שם ושאקח את המשפחה כשאני יכולה.

בקיצור, לחיות במדינה זרה אחרי שהגעת לישראל בתור מדינה זרה...
בואו רק נגיד שלא התגעגעתי בדחיפות כשחזרתי לארץ.
התגעגעתי רק ללכת בצד ימין חחח

מתים לרדת מהארץ

על ידי איזו_בל* » 26 אפריל 2015, 03:08

כן, שמעתי רבות שהשנה הראשונה היא הכי קשה. כשנסיים אותה נחליט לאן מועדות פנינו.
אני לא משלה את עצמי שלעשות את המסלול ההפוך זה פשוט, בשום שלב. מה גם שבמקרה שלנו זה יצור תסכול מהצד השני (בן הזוג שבעקבות חלומו אנחנו כאן)..
אולי באמת אפתח דף @}

מתים לרדת מהארץ

על ידי סמדר_נ* » 25 אפריל 2015, 23:55

לא מכירה דפים, אבל אין שום בעיה שתפתחי אחד כזה...
מצד שני, זה אולי לא מקרי שלא מצאת דפים כאלה. התחושה שאת מתארת מוכרת לי על בשרי, אבל אם עברת למקום שהוא בפני עצמו נעים, עם אנשים שחשובים לך ועם בריאות נפשית טובה בדרך כלל -- רוב הסיכויים שהתחושה הזו תחלוף בהדרגה. אני הצלחתי להרים את עצמי אחרי שנה בערך, ואחרי שלוש שנים כבר הרגשתי בבית, או לפחות סוג מסוים של "הרגשתי בבית" (ונחשי מה -- גם לחזור היה הרבה יותר קשה משאי פעם דמיינתי).
לא הייתי מסיקה מסקנות לשום כיוון רק מאיך שאת מרגישה בחודשים הראשונים.

מתים לרדת מהארץ

על ידי איזו_בל* » 23 אפריל 2015, 23:28

ייקח לי זמן לקרוא את כל הדף, אבל הוא נוגע בי בנקודה בה אני נמצאת כרגע, כמה חודשים אחרי מעבר לא מרצון אבל בהסכמה לחו"ל.
מנצלת את ההזדמנות לשאול,
אולי מישהי מכירה דף הפוך? עברתי לגור בחו"ל ואני מתה לחזור? אני גרה בחו"ל וסובלת? עברתי לגור בחו"ל ואיבדתי את עצמי?

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 אפריל 2015, 03:02

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אה וגם נחמד כל הקטע של לטייל ולעבוד ובלה בלה בלה. אם אין לך ויזה לשהות ארוכה אתה שם את עצמך במצב של נודד תמידי. וזה לא מתאים לכולם, במיוחד לתקופה ארוכה...

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 אפריל 2015, 03:01

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

לטייל ולגור הם שני דברים שונים. תנסה לעצור בטיולים ולדמיין שאתה עכשיו גר שם ומחוייב לגור שם לפחות כמה שנים, ופתאום תגלה צד אחר של האנשים. לא כולם נחמדים ולא כולם קלילים ופתוחים.
כשאתה מטייל, האנשים נכנסים ויוצאים מחייך, ואתה נכנס ויוצא מחייהם. אנחנו בקלות מתחברים עם כולם בימים הראשונים, אבל עם החודשים שעוברים אנחנו נעים ומשתנים והיחס שאנו מקבלים ונותנים מתשנה גם הוא.
בנוסף מטיילים נוטים להיות די אנושים לחברה ולכן יעריכו כל תשומת לב שתגיע אליהם, מטיילים באופן כללי תלויים מאד מאד באנשים שמסביבם

באופן כללי, מה שאני מנסה להגיד מניסיון זה שלטייל ולגור הם ממש שני דברים שונים.
ואנשים באותם אחוזים נמצאים גם בארץ וגם בחול. רק תשאל אנשים שטיילו בארץ ומצאו בדיוק את אותה הפתיחות ומה שזה לא יהיה.

ורמז.... יש חיים מחוץ לתל אביב.

מתים לרדת מהארץ

על ידי סמדר_נ* » 22 אפריל 2015, 00:39

לא הבנתי. אתה רוצה שנשכנע אותך לחיות בארץ?
כי בעיני מלא וחי יותר בחו״ל זאת סיבה מצויינת לחיות בחו"ל. אם תרגיש בעתיד אחרת תוכל לחזור.

מתים לרדת מהארץ

על ידי מטייל_סדרתי* » 20 אפריל 2015, 22:29

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שלוםםםם לכולם!!!!
אז להגיד שאני מת לרדת מהארץ זה לא נכון בכלל... אבלללל... ישראל מדינה צעירה שאמנם השיגה הרבה לגילה אבל עדיין מוגבלת תודעתית, ובתור אחד שמטייל בעולם כבר 6 שנים ומת על זה ועל האפשרויות והאפקטיביות והסגנון חיים שמתאפשר לי בחו״ל - נורא קשה לי לחזור. אני מרגיש פה זר כבר לפעמים, חברים נעלמו, מבאס אותי שכולם פה כבדים אחרי יום עבודה ולא לוקחים את החיים יותר בקלילות.... שלא יודעים לתת כבוד אנושי לכולם ולהיות גוף אחד תמיד ולא רק בעיתות מלחמה... ושהמדינה לא מתפתחת מהרבה בחינות... רף העצבים... בעיקר המנטליות. אני כן אוהב את החום הערבות ההדדית והישראליות הערכית. אבל משום מה מלא וחי יותר בחו״ל, שלא לדבר על כמות החברים שאני עושה בדקה שם....

התברכתי ביכולת לעבוד מכל מקום. אני יכול לחיות פה ולתת גיחות כאוות נפשי....אבל שואל את עצמי אם ככה אני רוצה לחיות - או במקום נח ושמח ורגוע יותר. עם יותר אהבה ונינוחות. ניו זילנד, אוסטרליה, הוואי, ברצלונה או לונדון למשל....

אני רווק בן 32, יזם, ספונטני, הרפתקן וחפץ חיים :)

הצעות? דעות? מחשבות? כי אני אובד עצות.

הכי מבאס אותי פה שאין לי peer group כי יצאתי מהלופ של צבא-לימודים-עבודה....

תנו לי בראש...

מתים לרדת מהארץ

על ידי בין* » 01 פברואר 2015, 04:30

גולש גלים, האם אתה מכיר את פורום "ישראלים באוסטרליה" בתפוז? לדעתי שם תוכל לקבל תשובות יותר ממוקדות. בכלל, יש די הרבה אתרים של מידע ושיתוף של ישראלים באוסטרליה, אפשר למצוא בקלות בגוגל.
בהצלחה!

מתים לרדת מהארץ

על ידי גולש_גלים* » 01 פברואר 2015, 01:10

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אהלן חבר'ה :] שבוע טוב לכולם, שלחתי לו קורות חיים וכו' והוא שאל לגביי paperwork אמרתי שאין לי ושלא התחלתי עדיין את התהליך להוצאת אישור עבודה, אז הוא אמר שגם אני וגם הוא נתחיל לבדוק מה התהליך להוצאת אישור עבודה. אמרתי לו שאני אבדוק עם השגרירות האוסטרלית לגבי העניין וביקשתי שהוא יבדוק אם הוא יכול להגיש בקשה להעסיק אותי.

איך אוכל לקצר את התהליך? מה עליי להגיד, אולי לבקש ממנו משהו.. ממה עליי להיזהר?

בבקשה אם מישהוא יכול לתרום לי משהו מהידע או הנסיון שלו אני אשמח

האם מישהו מכיר מנופאי כלשהו באוסטרליה? או יודע מה השכר המקובל של מנופאים ואיפה? (עבודה בערים \ מכרות \ פחם \ וכו'...)

כל דבר שתוכלו להגיד יתרום לי!!
תודה רבה מראש , אוהב על מלא :]

מתים לרדת מהארץ

על ידי בין* » 29 ינואר 2015, 03:31

מצטרפת להצעה של מנטה להשתמש בשירותי עריכה אונליין. זה מפתיע כמה זה לא יקר (בוודאי לא בהקשר של השינוי שאתה שואף אליו) וכמה זה יעיל ומהיר.
בנוסף - אתה יכול לפתוח דף לינקדאין (אם אין לך עדיין), וגם את תכניו לערוך בצורה מקצועית. וכמובן לקשר אליו בקורות החיים ובכל אימייל שאתה שולח בהקשר הזה.

מתים לרדת מהארץ

על ידי שקטה* » 28 ינואר 2015, 23:22

ועוד משהו: כשאתה פונה לגבי עבודה, כדאי תמיד לצרף את הקורות חיים. ושהשם של הקובץ יכלול בתוכו את השם שלך ולא סתם "קורות חיים" (כדי שאם הם שומרים את הקובץ עם עוד קבצים שיידעו מיד איזה שלך). תחשוב על זה שהרבה חברות מקבלות עשרות פניות ביום ולאף אחד אין כוח וזמן לבזבז על לחזור אליך רק כדי לבקש שתצרף קורות חיים, כשמועמדים אחרים כבר צירפו מראש.

מתים לרדת מהארץ

על ידי שקטה* » 28 ינואר 2015, 23:17

_חיכיתי.. עברו כמה ימים נפגשנו כדי שהוא יעזור לי עם זה. יום קודם שלחתי לחברה הודעה במייל שאני עובד על הקורות חיים שלי ואשלח בימים הקרובים.
נפגשנו ולא ראיתי אותו איזה שנתיים היה לנו מה להשלים והרבה מה לדבר אז יצא שנגמר הזמן והוא היה חייב ללכת לעיסוקיו. יאמר לזכותו שתמיד כששאלתי אותו שאלות לגבי אוסטרליה הוא תמיד ענה ברצון וייעץ והתנהג בצורה חברית.. התביישתי ללחוץ ואני מרגיש לא נעים להפריע לו בעיסוקיו אולי כי כך ההרגשה שניתנה לי למרות שהוא בא במטרה טובה.. הוא פשוט ממש עסוק בארץ אולי הלוז צפוף
הוא אמר שנעשה את זה בהזדמנות הבאה הקרובה..._

מצטערת אם זה נשמע קצת בוטה אבל זה בהחלט יכול לעשות רושם לא רציני או פשוט לא מעוניין. צא מנקודת הנחה שאף אחד לא מחכה לך. תתכונן טוב לפני שאתה שולח אימיילים, תכין היטב את נוסח המייל ואת הקורות חיים ורק אז תשלח. עדיף בהחלט למצוא מישהו שיתקן קודם אם אתה לא בטוח, החבר הזה לא נשמע כאילו הוא פנוי או רוצה לעזור אז מיד לחפש מישהו אחר ולקדם את זה.

אותו בעל בית שקיבל ממני את ההודעה בפייסבוק ראה את רמת האנגלית שלי שבערך מספיקה ויותר למקצוע בו אני מעוניין ללכת לעבוד. אם לא אסתמך על החבר ..ואשלח את הרזומה שהכנתי כמו שהכנתי אותו אף על פי שהוא לא דומה ומסודר יחסית למה שמכירים שם ואולי יש בו טעויות לא נעימות.. אולי שווה לי כדי לא לפספס את ההזדמנות או שאולי אני לא צריך להיות כל כך לחוץ מהסיבה שאנשים שם סבלניים או לא יודע מה...אני מבולבל אם יש למישהו עצה אשמח לשמוע .. אולי מישהו מאוסטרליה יוכל לעזור לי באופן חיצוני מהפורום עם עניין הרזומה?

אני לא גרה באוסטרליה אבל חיה בחו"ל כבר שנים. הרמה האמיתית שלך באנגלית והרמה שאמורה להופיע בקורות החיים לא חייבות להיות זהות, כל עוד אתה רושם בקורות חיים תחת הסעיף "שפות" את הרמה האמיתית שלך. זה לא אומר שקורות החיים יכולים להיות כתובים בשגיאות! אתה תיראה הרבה יותר רציני ואיכותי אם הכל יהיה כתוב ברמה גבוהה. את הרמה האמיתית שלך הם כבר יראו בעצמם, אבל אף אחד לא יאשים אותך ש"שיקרת" לגבי הרמה שלך בגלל זה. רק יעריכו את המאמץ שעשית שזה כן יהיה כתוב בלי שגיאות.

מתים לרדת מהארץ

על ידי מנטה* » 28 ינואר 2015, 22:35

ספיציפית לעניין של הקורות חיים:
אתה לא צריך כל כך מומחה לאוסטרליה כמו מומחה לקורות חיים
יש שירותי תירגום ועריכה לקורות חיים, תחפש באינטרנט. נראה לי שווה להשקיע.

מתים לרדת מהארץ

על ידי גולש_גלים* » 28 ינואר 2015, 21:38

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

היי :) אני אפתח בסליחה על החפירה אני מבקש את עזרתכם :-) אני בחור בן 27 רווק הגעתי לפורום הזה בחיפוש פשוט בגוגל, רשמתי "מת לרדת מהארץ" וזאת התוצאה הראשונה שקיבלתי.
ראשית - קראתי את כל הדף מתחילתו ועד סופו מילה במילה הודעה ראשונה ב2004 האחרונה ב2014 (לקח לי במצטבר 10 שעות מהבוקר) החכמתי מהדברים של כולם הם סידרו לי את המחשבות אני רוצה להודות לכל מי שהגיב כאן ולהגיד באמת תודה ענקית!!!:)))))
אני כרגע עובד כבר שניים וחצי בחברה ממשלתית (אולי בהמשך אשתף איפה) שאין בה סיכוי טוב לקביעות.. החוזים החדשים גרועים ולא מבטיחים תנאים מי יודע מה. החלטתי מזמן, מהרבה סיבות, שאת חלקן מניתם כאן למעלה, שאני מעוניין לעבור למדינה אחרת לנסיון ואולי להשאר.
יש לי מקצוע נדרש בהרבה מקומות בעולם, והחלטתי שאני רוצה לנסות את מזלי באוסטרליה באופן חוקי כמובן.
כבר מעל שנה שאני חוקר את הנושא והגעתי למסקנה שהדרך הכי קצרה היא למצוא מישהו שירצה בי ויוציא לי אישור עבודה תחת חסותו.

נכסתי לפייסבוק וחיפשתי חברות שעוסקות בתחומי, שלחתי ל57 חברות הודעה לאינבוקס...
היי אני יעקב מישראל עובד בכך וכך יש לי נסיון x מעוניין לעשות רילוקיישן ומחפש מישהו שיהווה לי ספונסר כדי לקבל ויזה לעבודה או לעזור לי לקבל אזרחות. כל זה קרה לפני שלושה חודשים. מאז, אחרי כמה ימים חלקם הבודד שהתייחס להודעה (יכול להיות שבגלל שלא שלחתי בצורה מסודרת קורות חיים וכו') ענו לי "לא תודה, לא צריכים כרגע".
לפני שבועיים קיבלתי הודעה מאחת החברות (חברה קטנה יש לומר) בה הם מבקשים את פרטי המייל שלי וכו' שאשלח למייל שהם שלחו לי.
יש לי חבר שנמצא שם כבר 6 שנים .. ישר שלחתי לו הודעה שכך וכך ושאני רוצה שהוא יעזור לי לדעת מה כדאי להגיד מה לא מה כדאי לשאול וכו'
הוא אמר שכדאי לי לשלוח קורות חיים בצורה מסודרת כי כך מקובל (הגיוני) ושהוא בעוד יומיים מגיע לישראל (למזלי) לביקור לחודש וחצי לישיבה ..הוא בתהליך חזרה בתשובה. הכנתי רזומה בצורה טובה ככל שיכולתי .. האנגלית שלי צריכה שיפור ורציתי שזה יהיה מסודר ותקין .. אז הוא הציע שהוא עם האנגלית הטובה שלו יעזור לי לתקן ואז אשלח.
חיכיתי.. עברו כמה ימים נפגשנו כדי שהוא יעזור לי עם זה. יום קודם שלחתי לחברה הודעה במייל שאני עובד על הקורות חיים שלי ואשלח בימים הקרובים.
נפגשנו ולא ראיתי אותו איזה שנתיים היה לנו מה להשלים והרבה מה לדבר אז יצא שנגמר הזמן והוא היה חייב ללכת לעיסוקיו. יאמר לזכותו שתמיד כששאלתי אותו שאלות לגבי אוסטרליה הוא תמיד ענה ברצון וייעץ והתנהג בצורה חברית.. התביישתי ללחוץ ואני מרגיש לא נעים להפריע לו בעיסוקיו אולי כי כך ההרגשה שניתנה לי למרות שהוא בא במטרה טובה.. הוא פשוט ממש עסוק בארץ אולי הלוז צפוף
הוא אמר שנעשה את זה בהזדמנות הבאה הקרובה...
הוא בישיבה כרגע ללא כרטיס סים ואינטרנט ואני לא יודע מתי אפגוש אותו כדי לסיים את עניין סידור הרזומה. אולי מחר אולי עוד שבוע אולי שבועיים מי יודע......
אני מודאג שאעשה רושם של מתמהמהה ושזו ההזדמנות היחידה שלי להתברג לתוך אוסטרליה ושלא אפספס אותה . אגב אני גולש אז זה אחד המקומות הקורצים לי.

שאלה

אותו בעל בית שקיבל ממני את ההודעה בפייסבוק ראה את רמת האנגלית שלי שבערך מספיקה ויותר למקצוע בו אני מעוניין ללכת לעבוד. אם לא אסתמך על החבר ..ואשלח את הרזומה שהכנתי כמו שהכנתי אותו אף על פי שהוא לא דומה ומסודר יחסית למה שמכירים שם ואולי יש בו טעויות לא נעימות.. אולי שווה לי כדי לא לפספס את ההזדמנות או שאולי אני לא צריך להיות כל כך לחוץ מהסיבה שאנשים שם סבלניים או לא יודע מה...אני מבולבל אם יש למישהו עצה אשמח לשמוע .. אולי מישהו מאוסטרליה יוכל לעזור לי באופן חיצוני מהפורום עם עניין הרזומה?

אשמח לתשובה כלשהי בהקדם תודה לכולם מראש :)

תודה יהודים טובים:))) :-) :-)

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 24 יוני 2014, 00:39

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הההה

מתים לרדת מהארץ

על ידי רותי_תותי* » 03 אוקטובר 2013, 19:59

קראתי את כל הדף... (אוקי, רובו! ;)) ומאוד הזדהיתי, התחברתי התעמקתי צירפתי מלאא יתרונות וחסרונות לדילמה הקשה של האם להישאר לשרוד פה עם אופטימיות ורצון לעשות שינוי ולתרום לו, או האם באמת להכיר בגלות הפנימית, בהיבדלות של המיעוט השמאלני-ליברלי-אוהב אדם- איש העולם הגדול- הישר ורחב האופקים. זה מרגיש פה בבית, זה ה-בית. אין בכלל ספק. אבל, האם לא הבנו כבר שבית הגידול (ההורים והסביבה) שלנו לא היה מושלם בלשון המעטה והביא עמו הרבה שריטות וקשיים לאישיות שלנו? האם לא טיפלנו או ניסינו לטפל בהם בדיאלוג פנימי מתמיד? האם לא הגיע הזמן שנכיר במציאות הטופחת על פנינו שהארץ שלנו, שגדלנו וחונכנו בה, משנה פניה עד בלי היכר... היא כבר באמת לא כל כך "שלנו" וזה מאוד מטריד. יש באוויר (התלאביבי) שלי תחושה שהרבה מהאנשים המוערכים המוסריים והמיוחדים, אלו שהיית רוצה לדור בשכנות עימם, בוחרים, כל הזמן לעזוב מפה, לתקופה, לנסות, לחוויה או להתנתקות מפה. בפועל, הם כבר לא פה.
אני לא כל כך יודעת מה הנקודה שלי, חוץ מלשתף ולומר שהזדהיתי עם המצב בו רוב הדוברים בו נמצאים.
וחוץ מזה, תגידו לי אתם, מה לאשת חינוך, עם תואר בפסיכולוגיה סוציולוגיה, שחוקרת וחקרה את התרבות הישראלית על כל גווניה, שאכפת לה, הרבה הרבה יותר מדי מכל האקטואליה והמצב החברתי- לאומי- חינוכי- פוליטי.... מה לה ולקום וללכת? האם גם אני אהיה מאותם בני טובים שיבחרו לנטוש את הספינה הטובעת :(

מתים לרדת מהארץ

על ידי אישה_במסע* » 07 ספטמבר 2013, 22:54

קראתי את הדף הזה <באיחור מה> ואני רוצה להגיד שאני לא אחת, לא מסכימה עם סגנון הדיבור שלה, ובוודאי לא הייתי רושמת את השורות הללו:
_את אספרגרית?
כי אם כן אני לוקחת את דבריי חזרה._

את דעתי בנושא אפשר לראות כאן: אוטיזם שונות ומיינסטרים בבאופן

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 08 ינואר 2013, 22:32

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני אומרת לך-זה בכלל לא פשוט אני נלחמת לגור בישראל!!!אני ישראלית ובעלי אמריקאי.
זה מאד לא פשוט לגור בארה"ב אם את יהודיה ובמיוחד דתייה.
הכל מאד יקר התרבות מאד שונה ואת תגעלי ממנה-זו תרבות של קריירה,מסיבות,סמים ואלכוהול- זה מה שאת בחרת לדור הבא שלך?!
במקום שיגורו בארץ ישרא ארץ שלנו ארץ הקודש מה חסר ?!!! הכל יש בה!! תמיכה,יהודים,חברים,משפחה,מפלים,טבע,
תשאלי את עצמך,מה את מחפשת בארה"ב?ותראי שאת הכל את יכולה למצוא בארץ ישראל!! ואם את מדברת על הכסף-רק גני ילדים יהודיים ובתי ספר-זה איזה 200000 דולר לשנה.. וזו רק ההתחלה....
אז תהני ממה שיש לך ומאיפה שאת-שאת נמצאת עם אחים שלך עם המדינה שלך שאף אחד לא רוצה שתעברו לשם שאת מאוחדת בישראל!!
אני מאחלת לך בהצלחה!ושתהיי שמחה!!!

מתים לרדת מהארץ

על ידי אורלי_נ* » 12 ספטמבר 2012, 23:22

חפרתן. קראתי וצחקתי והעמקתי ואז התייאשתי ודילגתי ובסוף באתי וכתבתי שממש, ממש, חפרתן. חג שמח ושנה טובה ! :-)

מתים לרדת מהארץ

על ידי תמרוש_רוש » 12 ספטמבר 2012, 10:19

נראה לי שזהו מקרה קלאסי של חוסר תקשורת בתקשורת המקוונת, שלא ניתן בה להבין עד הסוף למה כל אחד התכוון.
המממ...
ולמה לדעתך אי אפשר להבין עד הסוף למה כל אחד התכוון?
זה לא בגלל שהתקשורת מקוונת. ולא בגלל (הו, הטענה הנדושה) שאת לא רואה את הפרצוף ושפת הגוף של השני, אז יש אי הבנות.
זה בגלל שהיא מושהית, ואנחנו כבר שכחנו או השכחנו מעצמנו איך להתנהל בתקשורת מושהית.

את יודעת מה? נתת לי מחשבה: אם היינו עוברים ישירות מעידן טרום הטלפון (אישי, דואר ואולי מברקים) ישר לאינטרנט - היית רואה פחות מקרים כאלה.
כי כשאת כותבת מכתבים, את יודעת שייקח זמן בין האמירה שלך, לקריאה של הזולת, ואז לתגובה שלהם ולקריאה שלך וליכולת שלך להגיב. וכשאת מתורגלת בסגנון תקשורת כזה - את נזהרת יותר בדברייך. את מתכננת ואת מנסחת. כמעט אוטומטית. ואת מתייחסת במחשבתך (או מנסה להתייחס) אל השאלות ואי ההבנות הפוטנציאליות הצפויות ביותר של הקורא. את לוקחת בחשבון שאין מקום לתיקוני תקשורת על המקום. מה שתכתבי, זה מה שיבינו. ואם לא יבינו נכון - עד שתתקני את עצמך כבר יעבור שבוע, יעבור חודש, ויהיה לדברייך רושם בל-יימחה.

כשאת רגילה לתקשורת טלפונית, את רגילה ליכולת לתקן ולשפץ את המסר שלך כל דקה מחדש.
בגלל שהגענו לאיטרנט מתוך מסד של תקשורת טלפונית, והתרגלנו לזה, ובגלל שהאינטרנט תמיד מתקשר אצלנו למכשירים (כמו טלפון), כבלים, מהירות, טכנולוגיה, You name it - קל לנו לחשוב שתקשורת פורומית דומה או זהה במאפיינים שלה לתקשורת טלפונית. או צ'אט (דיסקליימר: יש לי אפס, גג 0.5 ניסיון בצ'אט).
ולא היא. לדעתי תקשורת דרך פורומים דומה הרבה יותר למכתב.
מכתב ציבורי, עשוי בייטים, אבל מכתב.
נו, טוף, לכל הפחות איגרת.
ונכון לעכשיו, שוב בגלל כל שנות הטלפון (ואולי גם מסיבות אחרות), כתיבת מכתבים, ובעיקר החלק הקוגניטיבי-תקשורתי-תכנוני שלה, היא אמנות מנוונת.
וחבל.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אחרת* » 11 ספטמבר 2012, 20:56

לאחת, מניסיוני הדל כדאי לך להגר למדינה שבה יהיה לך טוב, תתקבלי באהבה, כולם יבינו אותך ואף אחד לא ידחף.
אם במקרה לא תמצאי מדינה כזו אז אולי כדאי לך לנשום קצת, לשתות משהו קר ולהתחיל מלמצוא את הטוב במקום בו את נמצאת עכשיו. בהצלחה!

מתים לרדת מהארץ

על ידי אל_הלב* » 11 ספטמבר 2012, 20:25

_אבל את לא שאלת. לא ראיתי אותך בשום מקום שואלת "באיזו מדינות לדעתכם יותר קל להתאקלם?" "מה מקל על ההתאקלמות אחרי שמהגרים למדינה מסוימת?" או "אשמח לשמוע על חוויות הגירה-התאקלמות קלות יחסית או קשות יחסית". לא. את שאלת "לאן הכי קל להגר" והשארת לנו את התפקיד להיות לך פירוש רש"י, ולהסיק פשט, רמז, דרוש וסוד מתוך פסוק אחד ויחיד.
חליק._
תמרוש רוש אני תמיד נהנת לקרוא אותך ואת הניסוחים והתובנות המדהימות שלך.
במקרה הזה נראה לי שזהו מקרה קלאסי של חוסר תקשורת בתקשורת המקוונת, שלא ניתן בה להבין עד הסוף למה כל אחד התכוון.
בדיוק לומדת על זה קורס לתואר ונתתן לי דוגמא חיה.
שנה טובה (-:

מתים לרדת מהארץ

על ידי תמרוש_רוש » 10 ספטמבר 2012, 11:10

וכמובן, קלה להגירה - זה לא רק קריטריונים, זה גם מה קורה לך אחרי שאתה שם, משהו שניתן לשמוע רק מניסיון של אחרים וגם הוא אחרי הכל נכון לנסיונם שלהם, אז לא נשאל?
ברור שנשאל! וכל שאלה היא מבורכת. ואין הביישן למד.

אבל את לא שאלת. לא ראיתי אותך בשום מקום שואלת "באיזו מדינות לדעתכם יותר קל להתאקלם?" "מה מקל על ההתאקלמות אחרי שמהגרים למדינה מסוימת?" או "אשמח לשמוע על חוויות הגירה-התאקלמות קלות יחסית או קשות יחסית". לא. את שאלת "לאן הכי קל להגר" והשארת לנו את התפקיד להיות לך פירוש רש"י, ולהסיק פשט, רמז, דרוש וסוד מתוך פסוק אחד ויחיד.
חליק.

מתים לרדת מהארץ

על ידי תמרוש_רוש » 10 ספטמבר 2012, 11:01

אני חושבת שיש בזה התנשאות גדולה
זו לא התנשאות, זו ביקורתיות.
אי לא חושבת שאני יותר טובה ממך, שאני יודעת יותר טוב ממך מה טוב לך, או כל שטות אחרת.

אני כן חושבת שהיית יכולה לנהל את הדיון הזה בצורה טובה יותר.

מתים לרדת מהארץ

על ידי תמרוש_רוש » 10 ספטמבר 2012, 03:08

אחת, עם כל הכבוד להמלצות... אפשר וקל ומועיל לתת למישהו המלצות על קייטרינג, על רופא שיניים, על גני משחקים ועל אלף ואחת מקומות ונותני שירות למיניהם. אבל כשזה מגיע להגירה, מניסיוני שלי ומניסיון אחרים, המלצות נהיות עניין מסוכן. ואם הן לא מאוד ספציפיות ועדכניות, התועלת שבהן קטנה עד אפסית. ההמלצה הכי טובה בהקשר הזה היא "נא לברר עם גורמים מוסמכים".

לדעתי הטעות היחידה שלך היא בכך ששאלת שאלה שהיתה כה כללית עד שהיה קשה עד בלתי אפשרי לענות עליה. מה שניסיתי לעשות הוא לעודד אותך לשאול שאלות יותר ספציפיות - שאנשים בפורומים כן מסוגלים לענות עליהן.
לא היה מזיק לתת לאנשים קצת אינפורמציה כדי שיבינו מה את בעצם שואלת.
לאן הכי קל להגר מהארץ? (השאלה המקורית שלך) זו שאלה שאין לה תשובה. היא לא מגיעה לשום מקום.

אני חושבת שיש בזה, למרות שאת לא מתכוונת, התנשאות גדולה בלחשוב שאני או מישהי ששואלת בפורום לא מבינה את המורכבות ואת הדרישות הספציפיות של כל מדינה ולכן העלאת השאלה שלי כאן לתפישתך מלכתחילה עקרה.
אז אם את מבינה את המורכבות, ואת יודעת שקלות ההגירה תלוית גיל ותלויית מקצוע, למה לא ציינת את זה מלכתחילה?
אילו היית נותנת לנו איזשהם נתונים ראשוניים עלייך ועל הרצונות שלך ("שלום, אני בת X, רמת השכלה Y, ניסיון עבודה Z ומחפשת מדינה, רצוי קרובה גיאוגרפית, רצוי אירופית, עם רמה נמוכה של גזענות, שעשויה לקבל אותי בתנאים האלה. אה, כן, ואין לי כל אזרחות נוספת") אני מתערבת אתך שהיית מקבלת תגובות אחרות לגמרי, והרבה יותר מכבדות.

במקום זה את שואלת שאלה שאין עליה תשובה, ומתעצבנת על התגובות.
חליק.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אחת* » 09 ספטמבר 2012, 23:11

אכן לפעמים לא צריך בכלל להגר ומספיק לשבת בחושך לבד
הלוואי! :-) איך לבד בישראל... מילא אני שלוקחת חלק בויכוח הטפשי הזה, אבל אתן באמת בהתנדבות טורחות לקרוא אותו?! ולהתערב בקצ'קעס? מה זה אומר עליכן? :-D

מתים לרדת מהארץ

על ידי דרם* » 09 ספטמבר 2012, 22:28

(אחת האם את אישה במסע? לא יפליא אותי אם כן)

מתים לרדת מהארץ

על ידי אמא_נמרה* » 09 ספטמבר 2012, 21:58

תמרוש, הדף הזה לא כל כך מעניין אותי אישית אבל אני כל כך שמחה שנכנסתי אליו רק בגלל שזכיתי לקרוא אותך. התגובה שלך מקסימה ומחממת את הלב.

מתים לרדת מהארץ

על ידי התרשמתי* » 09 ספטמבר 2012, 20:58

אכן לפעמים לא צריך בכלל להגר ומספיק לשבת בחושך לבד ;-)

מתים לרדת מהארץ

על ידי דליה* » 09 ספטמבר 2012, 19:30

:-D

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 09 ספטמבר 2012, 18:57

אחת שאין כמוה - נסי בפולניה..

מתים לרדת מהארץ

על ידי אחת* » 09 ספטמבר 2012, 15:47

האמת שאני לא מסוגלת לעזוב את המדינה המעצבנת הזו, למרות הכל.
חשבתי לנסות לברר בכיוון אבל אם כבר עדיף לעבור למקום זול למחייה בקצה הארץ אבל לא לרדת מפה.

ותמרוש מצד אחד אני רוצה לומר תודה על התשובה המושקעת והנקודת מוצא שלך שאני מאמינה שהיא טובה, מצד שני יש משהו מתנשא בגישה שלך ואני אסביר.

בקשה למידע/דיעה דרך נסיונם של אחרים אינה סותרת בירור מול מקורות מידע רשמיים.
זה הקומנסנס.
כאילו שאת לא מעלה בדעתך שבמילא אני אעשה עם המידע הזה בדיקה אחרי, או במקביל. או אקח אותו כנקודה למחשבה ביני לבין עצמי.
את כותבת
_אז אם את רוצה למצוא מקום שקל לעבור אליו - השלב הראשון הוא לברר.
ספציפית.
תוך שקלול הנתונים האישיים שלך.
לבחור, בתור התחלה, שתיים-שלוש ארצות שבאות בחשבון מבחינתך - ולהיכנס לאתרי האינטנט שלהם ולברר מה הקריטריונים._

לא, זה לא השלב הראשון מבחינתי. וזה מה שאת מסרבת לקבל.
אם מישהי מבקשת המלצה לקייטרינג מסויים אז - לאחר שקיבלה כמה המלצות,
היא לא עושה את הבירורים שלה עד כמה זה כשר וצמחוני ונגיש ונטול גלוטן או כולל מלצרים או כולל בשרי או יקר או זול עבורה? היא לא מצליחה לקבל מזה אינדיקציה לגבי מה שקורה בשוק? היא לא מצליחה לקבל כמה טיפים על הדרך? היא לא מצליחה להתאהב על הדרך בהמלצה ספציפית ולחשוב לבדוק אם היא מתאימה לה? היא הולכת וקונה בדיוק את מה שהמליצו למרות שזה לא מתאים לה או שההמלצה מאפשרת לה נקודה להתחיל ממנה או להמשיך ממנה?!
זו רק נקודה על הציר.

אין לי העדפות כבר כתבתי, הראש פתוח, אין לי מקצוע רשמי ובטח לא אזרחות כלשהי שאז השאלות היו אחרות לגמרי.

כשמדברים על קל להגירה מול קשה להגירה מדברים על מדינות עם קריטריונים יותר נוקשים ואחרות עם פחות. מדינה שפתוחה לקבל עשרות מקצועות בגילאים בטווח רחב מאוד (למשל עד 45) ובזמן קצר יחסית תחשב מדינה קלה לעומת מדינה שתחומה ל-5 מקצועות עד גיל 30 ו/או רק באשרת לימודים ו/או רק נשואים. ובתוך זה - באיזה מקצוע אני נושאת ובאיזה גיל ומה ומו זה כבר עניין שלי לבדוק כמה זה מתאים לי.
אוסטרליה למשל נחשבת מדינה ידידותית למהגר הישראלי ויש עוד כמה.
יש מדינות שסגורות מאוד בכלל ובטח למהגר הישראלי.
ויש הרבה באמצע.

וכמובן, קלה להגירה - זה לא רק קריטריונים, זה גם מה קורה לך אחרי שאתה שם, משהו שניתן לשמוע רק מניסיון של אחרים וגם הוא אחרי הכל נכון לנסיונם שלהם, אז לא נשאל? כי הרי אנחנו לא בדיוק הם?! לא נשמע באיזה בעיות הם נתקלו והאם זה משהו שנוכל ללמוד ממנו ביחס לאותה מדינה או בכלל? או נשנשאל רק אחרי שתהיה לנו מדינה ספציפית ואזור מסויים באותה מדינה כי רק אז נוכל לקבל את המידע הכי נכון?!

אני חושבת שיש בזה, למרות שאת לא מתכוונת, התנשאות גדולה בלחשוב שאני או מישהי ששואלת בפורום לא מבינה את המורכבות ואת הדרישות הספציפיות של כל מדינה ולכן העלאת השאלה שלי כאן לתפישתך מלכתחילה עקרה. או שאת חושבת שמישהי צריכה לברר בדיוק בדרכך את הבירורים שלה, או שיש דרך אחת נכונה. אני יודעת את זה אבל בוחרת להתייעץ. חבל שאת לא מבינה את זה וממשיכה להסביר לי בפרוט, ברצון טוב אבל לא הכרחי - כמה אני טועה.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אמא_בבית* » 09 ספטמבר 2012, 08:26

תמרוש, הדף הזה לא כל כך מעניין אותי אישית אבל אני כל כך שמחה שנכנסתי אליו רק בגלל שזכיתי לקרוא אותך. התגובה שלך מקסימה ומחממת את הלב.

מתים לרדת מהארץ

על ידי תמרוש_רוש » 09 ספטמבר 2012, 02:13

_אין לי העדפה ספציפית. מחפשת מקום שקל לעבור אליו, ומשם להתחיל לברר.
לא מבינה את ההערות האלה, אם אין לך מידע לתרום לא חייבים לענות._
אחת, אני באמת ובתמים ניסיתי לתרום מידע שיעזור לך.
"מקום שקל לעבור אליו" - אם אנחנו מדברות על מדינות עולם ראשון, הקלות לא תלויה רק במקום, אלא באדם.
נניח לדוגמה שאת חושבת על אוסטרליה (את לא חושבת, אני יודעת, אבל זו הדוגמה היחידה שאני מכירה טוב, אז תורמת מניסיוני).
אם את פיזיותרפיסטית או אחות או מרפאה בעיסוק בת פחות משלושים, עם תואר ישראלי ואנגלית סבירה ובריאות סבירה ושום רקע פלילי ושלוש-ארבע שנות ניסיון, ועבדת רציף בשלוש שנים האלה, ולא אכפת לך כרגע לאן באוסטרליה להגר, והשנה היא 2006, יהיה לך קלי קלות להגר לאוסטרכליה. זה ייקח זמן (שנה-שנתיים), זה ייקח כסף (אלפי דולרים), ערימה מחרידה של מסמכים וטפסים וריצות מול מוסדות למיניהם ואישורים ופרוצדורות, אבל בהשוואה למה שאנשים אחרים יצטרכו לעשות, זה עדיין יהיה קלי קלות, מסלול חלק, והסיכויים מובטחים.

אבל אם את בת ארבעים וחמש, או מעצבת פנים, או מלצרית, או שלמדת מינהל עסקים ועכשיו את עובדת שנה ראשונה באיזה בנק, או יש לך רישום פלילי, או שעכשיו כבר 2012 ומשרד ההגירה שינה בינתיים את כל שיטת הזכאות לוויזת-קבע וחלק גדול מהקריטריונים - אז התמונה שונה לגמרי. אם את מעצבת פנים בת ארבעים ואחת, אולי אין לך שום סיכויים בכלל להגר לאוסטרליה. אולי יש. אם את רואת חשבון בשנה הראשונה לעבודה אולי אין לך עכשיו סיכוי, אבל אחרי שתצברי X שנים ואולי תעשי קורס מקצועי מסוים שמוכר פה - כן יהיה לך סיכוי טוב.

כנ"ל בערך לגבי ארצות אירופה: לכל מדינה יש קריטריונים להגירה, שמשתנים מאדם לאדם, תלוי בגיל, השכלה, מקצוע, מצב משפחתי (קרוב משפחה של אנשים שחיים כבר באותה ארץ), אזרחות נוכחית, מעמדו בארץ המוצא שלו (למשל, האם הוא פליט, נרדף על ידי המשטר וכו'), ידיעת שפה ובשורה התחתונה: הפוטנציאל שלו לתרום לכלכלת המדינה.
הקריטריונים האלה עשויים להשתנות משנה לשנה. אם המצב הכלכלי, ההגירתי, החברתי והתעסוקתי במדינה משתנה - היא יכולה לשנות את הקריטריונים בהתאם. כך שאם תמצאי מישהו שהיגר לפני עשר שנים למדינה כלשהי - יכול להיות שהניסיון שלו בכלל לא יהיה רלוונטי לגבייך, אפילו אם יש לכם אותו מקצוע, גיל וכו' - כי הקריטריונים והתקנות השתנו.
ומכאן ההמלצה לבדוק אתרי משרדי ההגירה של הארצות הנחשקות בעינייך. כי הם יהיו מעודכנים.

אז אם את רוצה למצוא מקום שקל לעבור אליו - השלב הראשון הוא לברר.
ספציפית.
תוך שקלול הנתונים האישיים שלך.
לבחור, בתור התחלה, שתיים-שלוש ארצות שבאות בחשבון מבחינתך - ולהיכנס לאתרי האינטנט שלהם ולברר מה הקריטריונים.

או, קיצור דרך: לבחור שתיים-שלוש ארצות, למצוא סוכן הגירה מורשה (מורשה על ידי הארצות הנ"ל), ולהתייעץ אתו התייעצות ראשונית, ולהבין איפה הפוטנציאל שלך ומה האפשרויות הריאליות לגבייך. זה עולה כסף, אבל לא הרבה כסף. מעט מאוד, יחסית לעלות של כל תהליך ההגירה.

מקווה שעזרתי.

מתים לרדת מהארץ

על ידי טרה_רוסה* » 07 ספטמבר 2012, 10:49

אני מחפשת משהו באזור רק בלי הגזענות... ובלי צורך באזרחות כמובן - שקל להתקבל אליו.
לדעתי אין כזה.

מתים לרדת מהארץ

על ידי דרם* » 07 ספטמבר 2012, 10:33

_כי רק את יודעת איזה מידע יהיה מדויק לי ומפנה אותי לחפש שם וחוזרת להודעה נוספת להסביר לי למה אני מחפשת במקום הלא נכון עבורי כימה פתאום לא קיבלתי את קביעתך ולמה אני צריכה לחפש שם ולא פה.
כשהסברתי כבר בשלישית שאני מעוניינת לשמוע מנסיונם של אחרים, אם אין לך כזה, אפשר לשתוק.
את אספרגרית?
כי אם כן אני לוקחת את דבריי חזרה.
אם לא, אז אין לי מושג מה מניע אותך להתאמץ כל כך להוכיח שאת צודקת בעניינים לא שלך והאמת שזה לא מעניין אותי._
אני לא אותה אחת שענתה לך, רק מישהי שטון הדיבור שלך צורם לה אז הרגשתי צורך להגיב

מתים לרדת מהארץ

על ידי אחת* » 06 ספטמבר 2012, 23:50

אני מחפשת משהו באזור רק בלי הגזענות... ובלי צורך באזרחות כמובן - שקל להתקבל אליו.

לא חושבת שתמצאי משהו כזה באירופה.
אני חושבת שלקנדה ולאוסטרליה יחסית קל להגר במידה ויש לך השכלה או הכשרה מסוימת (מקצועות "נדרשים"). זה רחוק...

מתים לרדת מהארץ

על ידי אחת* » 06 ספטמבר 2012, 22:37

ולהפנות אותם למקום שבו יוכלו למצוא מידע מדויק יותר עבורם
כי רק את יודעת איזה מידע יהיה מדויק לי ומפנה אותי לחפש שם וחוזרת להודעה נוספת להסביר לי למה אני מחפשת במקום הלא נכון עבורי כימה פתאום לא קיבלתי את קביעתך ולמה אני צריכה לחפש שם ולא פה.
כשהסברתי כבר בשלישית שאני מעוניינת לשמוע מנסיונם של אחרים, אם אין לך כזה, אפשר לשתוק.
את אספרגרית?
כי אם כן אני לוקחת את דבריי חזרה.
אם לא, אז אין לי מושג מה מניע אותך להתאמץ כל כך להוכיח שאת צודקת בעניינים לא שלך והאמת שזה לא מעניין אותי.
הודו?

טוב להודו גם לטיול אני לא נוסעת. האומללות האיומה שחיים בה, הייאוש, לא משהו שאוכל לחיות בתוכו בנעימות.
חשבתי על מקום קריר וקרוב לארץ. אירופה. הכרתי חברים שעברו לצרפת ושמעתי ששקל לחיות שם יותר אבל הגזענות לא משהו. גם יש להם אזרחות צרפתית.
אני מחפשת משהו באזור רק בלי הגזענות... ובלי צורך באזרחות כמובן - שקל להתקבל אליו.

מתים לרדת מהארץ

על ידי טרה_רוסה* » 06 ספטמבר 2012, 21:28

הודו ?

מתים לרדת מהארץ

על ידי דרם* » 06 ספטמבר 2012, 21:00

עוד סיבה לעזוב - ישראלים גסי רוח שכשמנסים לעזור להם ולהפנות אותם למקום שבו יוכלו למצוא מידע מדויק יותר עבורם מגיבים בצורה מגעילה.
אפשר סתם לשתוק אם התגובה לא לרוחך

מתים לרדת מהארץ

על ידי אחת* » 06 ספטמבר 2012, 20:28

אין לי העדפה ספציפית. מחפשת מקום שקל לעבור אליו, ומשם להתחיל לברר.

לא מבינה את ההערות האלה, אם אין לך מידע לתרום לא חייבים לענות.
עוד סיבה לעזוב - ישראלים שנדחפים להסביר לך מה טוב עבורך כי הם חושבים שהם יודעים טוב ממך, במקום לתרום באמת או סתם לשתוק.

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלוני_אלמונית* » 06 ספטמבר 2012, 17:23

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אם הבנתי נכון, מי שרוצה להגר מכאן זו את.
רק את יודעת בדיוק מי אתם, מה הכישורים ותחומי העיסוק שלכם, כמה ילדים יש לכם, אם יש לכם, בני כמה אתם, איזו אזרחות נוספת יש לכם, ומה בדיוק אתם מחפשים.
לאנשים אחרים יש מצב משפחתי / השכלה / תחומי עניין / גיל אחרים משלכם. ולכן מה שמתאים להם לא בהכרח יתאים לכם.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אחת* » 06 ספטמבר 2012, 07:57

להיכנס לכל אתרי האינטרנט של משרדי ההגירה של כל המדינות שעולות לי בראש (עשרות)-
או לקבל תשובה ממישהו שכבר בירר או מכיר מחברים שנסעו - ויוכל להמליץ על מקום כזה?
האחרון נראה לי יעיל יותר כרגע.
לשם כך נועדו פורומים...

מתים לרדת מהארץ

על ידי תמרוש_רוש » 06 ספטמבר 2012, 03:51

לאן הכי קל להגר מהארץ?
הימור מושכל: למדינת עולם שלישי.

אבל בעצם זו לא השאלה הנכונה. השאלה היא: למי הכי אפשרי להגר, ולאן?
והתשובה לכך נמצאת באתרי האינטרנט של כל משרדי ההגירה של המדינות שאולי באות בחשבון מבחינתך. הכל כתוב שם: אילו אנשים המדינה רוצה למשוך אליה, אילו היא מוכנה לקבל, באילו תנאים, ואת מי היא מעדיפה להשאיר בחוץ.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אחת* » 06 ספטמבר 2012, 02:42

לאן הכי קל להגר מהארץ?

מתים לרדת מהארץ

על ידי פלונית* » 02 ספטמבר 2012, 03:08

איזה יופי. בהצלחה.
אם ידעתי אז מה שהבנתי היום - לא הייתי נשארת כאן ומביאה ילדים לעולם במדינה כ"כ.... אין מילים.
מצטערת צער רב שאנחנו כאן עם ילדים קטנים ועתיד אומלל מהרבה בחינות.

מתים לרדת מהארץ

על ידי פז* » 01 ספטמבר 2012, 19:07

בעצם הפורום הנכון בתפוז הוא עוברים לאירופה

מתים לרדת מהארץ

על ידי פז* » 01 ספטמבר 2012, 19:03

יש בתפוז פורום ישראלים באירופה וגם זוגות מעורבים. תשאלי גם שם. בהצלחה

מתים לרדת מהארץ

על ידי שבלול_חתול* » 01 ספטמבר 2012, 15:59

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שלום לכולם
אנחנו מסיימים את לימודינו בישראל ומעוניינים לעבור לאירופה ולהתפתח מקצועית, כל אחד בתחומו.
בן זוגי למד עבודה סוציאלית והוא מעוניין להתפתח בתחום הטיפול- לעסוק ולרכוש מיומנויות טיפול נוספות בתחומים כגון וואטסו, טבע-תרפיה וכדומה
ואני למדתי ניהול ומתמטיקה באוניברסיטה הפתוחה ואני עוסקת באומנות- אני מעצבת גרפית, ציירת ועוסקת באיפור וציורי גוף ואני מעוניינת להתפתח בתחום זה.

לבן זוגי אזרחות רומנית ואנו ידועים בציבור.

באוקטובר הקרוב אנחנו מגיעים לברלין, ומשם בעצם כל האופציות פתוחות..

לקראת המעבר עולות אצל שנינו שאלות טכניות רבות-
לאיזו אשרת שהייה אנחנו זכאים בשל האזרחות הרומנית? אם בכלל היא עוזרת במקרה של גרמניה?
האם עדיף לי להגיש בקשה לויזת אמן? באיזו דרך יהיה לי יותר מהיר ובטוח לקבל אשרת שהיה?
כמה זמן אורך תהליך קבלת הויזות?
אילו טפסים ואישורים עלינו להכין מבעוד מועד בארץ? (אישורים להיותנו ידועים בציבור, תעודות לידה, תמצית רישום, תעודות מקצוע, תיק עבודות וכדומה??)
עם איזה דרכון עדיף להכנס לגרמניה?
איזה ביטוח רפואי כדאי לנו לעשות?
ועוד ועוד

נשמח לקבל עצות, טיפים או הפנייה למישהו שיוכל לסייע לנו עם פרטים

תודה ויום נפלא
:-)

מתים לרדת מהארץ

על ידי ג'ג'ונום* » 09 יולי 2012, 13:42

אני גרה בגרמניה כחמש שנים, מתה לחזור לארץ. לתקופת הלימודים זה היה נחמד ומרענן אבל ממש לעבוד כאן זה לא בשבילי, מרגישה זרה.

מתים לרדת מהארץ

על ידי סמדר_נ* » 09 יולי 2012, 09:22

8 ביקורים בשנה למשך שבועיים בכל פעם מינימום זה אחלה אבל למי יש כסף...
יש אנשים שיש להם (כן, גם לי זה נשמע פנטסטי. לא הייתי בארץ מאז שעזבנו).
ובכל זאת את מציינת שהחווייה הממשית של לגור ליד סבא סבתא ומשפחה אין לה תחליף.
בעיני ועבורי. הייתי נזהרת מלקבוע שזו איזו אמת אבסולוטית. וצריך לזכור אפילו כאן שיש גם צד שני למטבע: אני חושבת שהזמן בנפרד עזר לנו לגבש "קול" זוגי ומשפחתי שיהיה עמיד יותר בלחצים חיצוניים (ואין מה לעשות, קשר עם המשפחה המורחבת מביא איתו גם את אלה בחבילה). הרבה פעמים זה עוזר להגביל, או אפילו להיטיב, אינטראקציות מעיקות וחונקות. בהיבטים מסויימים, חויתי את הריחוק הפיזי שנוצר כמשהו שסייע מאד בהגדרת הגבולות שלנו. הפראזה החביבה עלי בחודשים האחרונים היא "כשנחזור, כבר לא נסכים ל...". למשל, החוויה של לגדל תינוק (בעצם, שניים; בני השני היה בן חודשיים וחצי כשעזבנו את ישראל. השלישי עכשיו בן 7 חודשים כמעט) בלי הערות על כל צעד ושעל איך אני אמורה לגדל אותו... לא נעים להודות, אבל זה כיף ומשחרר. בכלל, לפני שנסענו השקענו המון אנרגיה בלהתאים את עצמנו למשפחות המוצא שלנו. נראה לי שעכשיו זה יתחיל לעבוד גם בכיוון ההפוך.
כל האמור כאן לא בא להכחיש את הקושי, רק להראות צד נוסף. איך כתבה מישהי במעלה הדף, אי שם ב 2004? להימנע מלעשות זאת בגלל פחד זה לא רעיון טוב.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אחת* » 07 יולי 2012, 13:08

וואו סמדר כיף לשמוע על חוויות אחרות.
זו פעם ראשונה ששמעתי חווייה אופטימית כל כך בנושא תחושת השייכות, שזה משהו שרוב חבריי גם אלו שטוב להם מחוץ לארץ, לא חוו.
ובכל זאת את מציינת שהחווייה הממשית של לגור ליד סבא סבתא ומשפחה אין לה תחליף.
אני יודעת שיש לי שני זוגות חברים שמרגישים מצויין אי שם, והצליחו לעקוף את תחושת החסר בסבא/סבתא/דודה אבל זה מגיע רק עם משהו כמו 4 טיסות בשנה להורים ועוד 4 טיסות מההורים/דודים אליהם. 8 ביקורים בשנה למשך שבועיים בכל פעם מינימום זה אחלה אבל למי יש כסף...

מתים לרדת מהארץ

על ידי סמדר_נ* » 07 יולי 2012, 01:04

אנחנו חוזרים. אחרי שלוש שנים, כמעט וחצי.
אבל זה לא כי רע לנו כאן. וזה גם לא כי יש מניעה עקרונית להישאר (יש לנו אזרחות). זה כי השהות כאן מראש תוכננה לזמן מוגבל ולמטרה מוגדרת. הזמן עבר והמטרה הושגה.
וגם כי כמי שגדלה מוקפת במשפחה מורחבת, ועם סבא וסבתא בדלת ממול, נקרע לי הלב בכל פעם שאני שומעת "אבל מתי סבא וסבתא יבואו שוב?!" ואני לא יכולה לעשות את זה לילדים שלי לאורך זמן.

אבל רק רציתי לכתוב שחוויית ההגירה לא חייבת להיות הדבר הקודר הזה שתואר בהודעה מעלי. היא תלויה במקום שאליו אתה מגיע ובמוטיבציות שאתה מגיע איתן. למשל זה
לגבי חברים חדשים - האמריקאים לא מתחברים עם זרים. נקודה. הם יהיו חביבים אך לא יתחברו. לרוב אף ידברו אליך כאילו את לא מבינה - כי יש לך מבטא
מאד לא תואם את החוויה שלי כפי שהתעצבה אחרי השנה הראשונה (שאכן היתה זוועתית). קודם כל כי אין כאן הגדרה פשוטה למיהו "זר" ומיהו "אמריקאי". אנחנו גרים בעיר אוניברסיטאית שמרבית תושביה הם מהגרים דור ראשון או שני. ומבטא -- מבטא יש לכולם. (בכל פעם שמישהו מודאג מהמבטא שלו הוא מקבל את התשובה "but we all have accent!") לרופא השיניים שלך, למורה של הבן שלך, אפילו לאלה שיושבים במחלקת ההגירה ותפקידם לאשר לך את האזרחות... וכמובן, ל 90% או יותר מהשכנים שלך. אפילו ל"ממש אמריקאים" המעטים שיש כאן יש מבטא, כי לרוב הם הגיעו מחלקים אחרים ביבשת. אף אחד לא יחלום להתייחס אליך בזלזול בגלל דבר כזה. ובאשר לבדיחות משותפות -- את הישנות אנחנו חולקים עם ישראלים, ובהדרגה נוצרות גם חדשות, ששייכות להווי המיוחד שלנו כרגע. אין בכך כל רע. להיפך. זה פוקח עין וראש.
דווקא כאן למדתי על קהילתיות ושייכות הרבה יותר משיצא לי בארץ. בננו ביקר בבי"ס פרטי יהודי דתי (ואנחנו לא דתיים, וכמונו כחצי מאוכלוסיית ביה"ס), שהקהילה המגובשת סביבו היא משפחתית ותומכת. נכון, לרוב זה לא בשביל שיחות נפש, אבל במשך שלושת השבועות הראשונים אחרי שילדתי התייצבו אצלי בבית עם ארוחות ביתיות מוכנות כמעט כל יום. אחרי לידה בארץ -- יכולתי לסמוך רק על אמא ודודה שלי. בנוסף יש כאן קהילה ישראלית ענקית (למעשה, הרבה תת קהילות). יש לנו אפילו "קיבוץ" ולדוסים "שטעטל". ולכל אחד מהמקומות האלה מתפתח ההווי המיוחד שלו.

גם ילדיך יהיו ילדי זרים שגם הם יסבלו מבדידות (אלא עם יתחברו עם זרים כמותם) לא כל כך רלוונטי פה. זה נורמטיבי ומקובל להיות בעל זהות "מהגרית" . "מאיפה אתה?" היא שאלה בסיסית בכל שיחת היכרות, מקרית ככל שתהיה. יותר מזה: שמירה על הזהות הזאת נחשבת להתנהגות רצויה מבחינה חברתית. אנחנו כל כך רגילים מהארץ לתפיסת הזהות כ"הכל או כלום" -- אתה נטמע בתרבות החדשה או נשאר זר ומתבדל -- שאנחנו מתקשים לדמיין את מצב הגם וגם. וזאת גם התשובה ל"ומה יהיה עם הילדים" שחוזרת ועולה כאן. תהיה להם מזיגת זהויות כלשהי, זה לא חייב להיות שבר, תלישות, קריעה או פיצול אישיות. פשוט חלקים שונים שחיים זה לצד זה. ולפחות בתחילת הדרך לנו כהורים בהחלט יש השפעה על מה שייכלל במזיגה הזאת. כבר פגשתי ילדים שנולדו כאן ולא חיו בארץ מימיהם -- והם דוברים עברית צברית לגמרי. פעם הלכתי להביא ארוחה לאשה בת גילי, אחרי לידה -- ובמהלך השיחה היא סיפרה לי שהיא עזבה את הארץ בגיל 5. העברית שלה היתה נטולת מבטא, ולא הייתי מנחשת, לא על פי השפה ולא על פי תכניה, שהיא לא ישראלית. כששאלתי מאיפה העברית הזאת, כשהיא כבר 30 שנה לא בארץ, היא אמרה שלהורים שלה זה היה מאד חשוב כשהם היגרו (יש כמובן רבים שזה לא חשוב להם. זו זכותם. הנקודה שלי היא שזה עניין של החלטה).

מה חשוב כדי להרגיש טוב? חשוב למצוא קהילה ולהיות מעורב בה ולעשות למענה כמה שאתה יכול. כשלא עושים את זה באמת נשארים תלושים. לו מישהו היה מספר לי לפני 3 שנים שאני כל כך אצטער להיפרד ממה שיש לי כאן, הייתי חושבת שהוא נפל על הראש. אבל כשאתה מעורב, ואתה עושה -- אתה מרגיש שייך.
אם כי אני מסכימה עם "זה לא פיקניק". זה שינוי עצום והסתגלות אדירה וזה דורש זמן. צריך לקחת הרבה אויר. אני בהתחלה הרגשתי איום ונורא.

בשורה התחתונה, אני בהחלט בעד נסיון הגירה. בין אם יצלח ובין אם לאו -- יש הרבה מה להרוויח מבחינת פרספקטיבה וראיית עולם. אני גם חושבת שהלוואי שכל יהודי-ישראלי יליד הארץ היה מתנסה בחיים כמיעוט תרבותי. אולי אז הלב היה גס פחות במיעוטים החיים בקרבנו.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אחת* » 05 יולי 2012, 11:53

נתן הסיבות שלך נראות הגיוניות. לא קל לחיות כאן.
אני תוהה אם קראת את כל מה שכתבו כאן בדף, למשל -
_ז נכון, בהרבה מובנים הרבה יותר טוב פה (ארה"ב) אבל, תאמיני או לא, אנשים בישראל חיים הרבה יותר טוב. יוצאים לבלות, תוך שנעזרים במשפחה וכו
לגבי חברים חדשים - האמריקאים לא מתחברים עם זרים. נקודה. הם יהיו חביבים אך לא יתחברו. לרוב אף ידברו אליך כאילו את לא מבינה - כי יש לך מבטא
ראיתי את זה אצל ההורים שלי וזה לא מאד נעים שמתייחסים אליך בזלזול
את הבדיחות שלהם לא תביני, כי לא היית בקולג ולא נסעת לקמפ שהיית ילדה
ילדיך יהיו ילדי זרים שגם הם יסבלו מבדידות (אלא עם יתחברו עם זרים כמותם)
בקיצור לא פיקניק._

וכתבו אתזה גם על מקומות שונים, לא רק בארה"ב.

זה לא אמור לרפות ידיים, רק להביןש יש בעיות לא פתירות גם שם, במקום זר.
ועניין העבודה השמורה לצעירים זה כל כך נכון שזה מקומם אבל יש תחושה של שינוי, גם אם איטי בנושא. ישנה הבנה כיום שאנשיםש עברו אתשלב החיתולים יותר זמינים ופרודוקטיבים לעבודה. בגלל הזיגזוג המתמיד של צעירים רבים בין עבודות מעריכים הרבה יורת אנשיםש מגיעים עם רקורד נאמן לעבודות קודמות ועוד.

אנילא מגיעה עם מנטרה ציוניתכ זו או אחרת. ממש לא. יש לימשפחה בקנדה, בלונדון, בדנמרק. יש לי חברים טובים שמגדלים את ילדיהם בארה"ב ואחרים בצרפת.

מכל אחד אתה שועמ את היתרונות הוחסרונות ולרובם טוב. אבל אני מכירה גם הרבה שחזרו כלעומת שבאו, שתחושת הניכור, הזרות, הריחוק מכל מה שאהוב ומוכר (בכל זא, ארץ זו לא מדינה) ועוד.

בגלל שציינת סיבה אחת - של תעסוקה, ולא חוסר אהבה ורצון לחיות בתרבות הישראלית, אני ממש מציעה לך ליצור קשר עם הארגון ההוא ששכחתיא ת שמו, שחרט על דגלו לקדם עבודה לאנשים מעל גיל 40 (או50?).
ולגבי הכמה קשה פה. קשה זה נכון, אבל כשאני שומעת על חברים שליב ארהב שדוחים טיפולי שיניים או הגעה למיון (והם משתכרים מצויין), או שחופשת לידה מוגבלת לשבועיים בתשלום, או שהגן עולה להם כמו משכורת חודשית פה, או שהם מוציאים הון על טיסות לארץ בגלל אירועיםמשחפתיים מקריבה ראשונה ובגלל געגועים חונקים, שאין להם כמעט רשת תמיכה במצבי משבר והמצבים האלה רק מתרקמים יותר ויותר.. אז אני אל מקנאת.

אלו שכןמסתדרים שם, לרוב הגיעו עם גב כלכלי גדול מהארץ או מהורים מדובר בחברים שנסעו ללמוד באוניברסיטאות בחול, כבר השתקעו שם וההורים מזרימים כל הזמן כסף, גם כשהם נושקים לגיל 40.

ידיד שלי, בן 39, דוקטור מתחום מדעי החברה, בעל מראה ייצוגי, חי בארה"ב קרוב לעשור, פוטר פעמיים מעכשיו לעכשיו, כי המחלקה שלו "לא עמדה ביעדים" שהיו חמקמקים ומשתנים לאור התנודות הכלכליות, ולא משנה שבדיוק נולד לו ילד - , באחת הפעמים פוטר יומיים לאחר הלידה. לקח לו מס' חודשים למצוא עבודה נוספת,למרות שהיה מוכן לעסוק במשרות רבות פחותות מכישוריו בתחומים שונים ובלבד לקבל עבודה!

בקיצור, אם הסיבה העיקרית היא נושא הפרנסה, אני מציעה להרחיב את האפשרויות בתוך גבולותה ארץ, אולי לעבור עיר, אנילא יודעת במה אתה עוסק אבל אולי מעבר לישוב קהילתי שנדרש לשירותיך, לפתוח עסק עצמאי, לחבור לארגון ההוא שציינתי, לעסוק בהדרכות בתחומך? לשלוח קורות חיים מצולמים אטרקטיביים? לנסות להפעיל קשרים - אם אתה לא יכול להילחם בהם, הצטרף אליהם! לנסות לציין כבר בפתח קורות החיים במכתב מקדים את היתרונות שלך (זמין לעבודה רציפה ללא ילדים קטנים), נאמנות למקום העבודה ועוד.

מתים לרדת מהארץ

על ידי אסנת_ש* » 05 יולי 2012, 11:35

שלום נתן. אנחנו גם הגענו למסקנה הזו לפני כמה שנים. גם אנחנו די הבנו שאו שהמדינה באמת תתפרק כי הרבה אנשים בורחים. אני לא יודעת מה ישאר במדינה לילדינו. או שיקרה נס. אולי המהפכה אני לא יודעת.
יש כל מני אפשרויות. יש את קנדה ואוסטרליה. ששם זה שיטת הנקודות. אתה ממלא טפסים ורואה אם יש לך מספיק נקודות כדי לבקש אישור לתושב קבע, שאחרי כמה שנים הופך להיות אזרח. אם יש לך הון שאתה רוצה להשקיע במדינה או לפתוח עסק. תסתכל באתרים של הגירה יש לך את כל הפרטים.
אתה יכול לחפש עם כישורים כמו שלך עבודה בחו'ל, ואז אתה על ויזת עבודה שתוכל להאריך, ואחרי כמה שנים (כל מדינה זה אחרת) אתה מקבל אזרחות.
בהצלחה!

חזרה למעלה