תודה אילה, אשמח מאוד מאוד!
ץ

מצטרפת אל ההבעות והחיבוק שיעלילה שלחה , נראה שאת נורא מודאגת.

(ממש לא חושבת שביתך רואה הרבה טלויזיה , אני לא מכירה אותך ולא את ביתך , כך שאין לי שום מחשבות אישיות עליכן . יש מצבים שבהם כדאי לברר , לפי עניות דעתי , כל מני אפשריות.)

לא מזמן קראתי את הספר : קיסמן של אגדות , מאת ברונו בטלהיים.
היה לי ממש מרתק לקרוא.
(הספר הועבר בקח תן , כך שאם את מעונינת , אני מוכנה להעבירו הלאה , )

מה שהספר הזה מציג הוא את הסיפור הרגשי של האגדות.

עורר אצלי הרבה מסקנות לגביי הקראת סיפורי אגדות והקראה בכלל לילדים.יש גם התיחסות בספר לסירטי ולט דיסני ועוד.

תודה.
ץ

יעלי לה, במילים בוטות לחלוטין סיפר ששאלו אותו אם הוא יודע שאחותו מזד... נו... אני חייבת? (לא שזה כזה אסון אבל אני משתדלת לא לכתב מה שאני דורשת מילדי לא לומר)
ץ

_חזר הגדול עם המילים ה"מתאימות" שלום לתמימות, והנה המציאות הקרה בפתח.
העצב, אין לו סוף._

לא הבנתי, מה קרה, מה הוא אמר? <אייקון של מצח מקומט בדאגה>

ועכשיו, טוב לא ממש עכשיו, אתמול, חזר הגדול עם המילים ה"מתאימות"...
שלום לתמימות, והנה המציאות הקרה בפתח.
העצב, אין לו סוף.
ץ
נ.ב. אני מוכרחה לכתב שהמרגיעונים הללו פשוט לא יאומנו!!! האם מישהו יושב שם (למעלה?) ומתאים אותם לטקסטים???!!!
עלה לי "מה את רוצה?" ואין מתאים ממנו!
תודה
ץ

שוב תודה על התשובות. אכן שמתי גם שמתי לב לענין ה קשה לה לומר לא וזה אכן בא ממקום של לא נעים (אני יודעת, אני המצאתי את הביטוי...), הקשר שברירי מפני שעוברים על משפחתינו זעזועים רבים מדי בזמן קצר מדי ומאוד יתכן שהנשיקה הזו היא בכלל ביטוי של מצוקה - ובקשה גדולה לתשומת לב שחסרה לה. אני עושה כמיטב יכלתי בעניין אך יכולתי צנועה מסתבר - ועזרה אין. את התאוריה היא יודעת מגיל צעיר, אך לגבי הפרקטיקה באמת קיוויתי שהיא תמתין כמעה... מתברר שכמו כוכב נגה גם היא חושבת שיש להמתין עד החתונה - אז הם פשוט ארגנו לעצמם אחת (בעזרתן האדיבה של בנות כיתה א' וב') ועכשיו הם כבר חתן וכלה. ג'ינ ג'ית עלתה כאן על הנקודה שמפריעה לי ולא הצלחתי כנראה להסביר:_שמועה כזו עלולה באמת להזיק, לתייג רע, שלא לדבר על נבואה שמגשימה את עצמה לכיוונים שליליים אך לא רק, אני חשה שאני, איך לומר, מפספסת את הילדה, ולא ממש יודעת מה לעשות עם זה. ואני חוששת. חוששת שאם כבר בגיל הזה איבדתי אותה - מה יקרה עוד ארבע שנים? אנו מוכרחה לציין שבניגוד למה ש אילה בשדה הדגן חושבת הערוצים היחידים שצופים בהם בביתינו הם נשיונל ג'אוגרפיק והופ קטנטנים...וגם זה לא מי יודע מה כמה... ולמרות זאת (אני יודעת שזו רעה חולה אבל מה לעשות) סרטי דיסני הם פינוק מיוחד שלי... למעשה אף חשבתי להסביר את הרציונל שמאחורי הדרקון במגדל של רפונזל או לגבי שבעת הגמדים ומה שהם יודעים לעשות, ומה באמת מסמלת נעל הזכוכית - אך העדפתי לתת לה עוד כמה שנים תמימות לפני ההתנפצות לתוך המציאות הקשה...
ץ

_שאלתי והיא ענתה ש"קשה לה לומר לא"
זה מה שקפץ לי._
בטח! וואוו, הייתי כ"כ שקועה בזיכרון המתוק שלי שלא ראיתי את זה אפילו...
תגידי, צפרדעית, את שמת לב שזה מה שהיא אמרה?
כי פה באמת יש תחושה של תפיסה לא נכונה של הילדה את העניין הזה של נישוקים וכאלה, לא?
<היד על הדופק רועדת...> |-:

שאלתי והיא ענתה ש"קשה לה לומר לא"
זה מה שקפץ לי.
לברר בעדינות למה בדיוק קשה לה לסרב - האם "לא נעים לה" להגיד לא
או שקשה לה לסרב כי היא בעצמה כל כך רוצה?
כדאי אולי להבהיר לה שוב, באופן כללי וגורף,
אף פעם אף פעם אף פעם לא לעשות משהו שעושה לה לא טוב

אני מוטרדת מזה ש"כל בית הספר בא לשאול". למה בית הספר יודע מזה? מי סיפר? אם הנשיקה באה ממקום טהור או רצון להתנסות - זה זניח בעיניי. כן חשוב באמת לעקוב (שזה לא מתפתח לעוד התנסויותב גיל כזה צעיר). אבל אם זה בא ממקום של התרסה חברתית של הילדה, או לחילופין עניין לא ישר של הילד המנושק (שרץ וסיפר?) או.. מאלף סיבות אחרות - שמועה כזו עלולה באמת להזיק, לתייג רע, שלא לדבר על נבואה שמגשימה את עצמה לכיוונים שליליים לגיל הזה. נראה לי שזה אישיו שהוא מעבר לתחושות, ושכדאי להרים טלפון ליועצת בי"ס שעובדת עם חברת ילדים בגיל הזה, שיודעת איך מתנהלות שמועות ואיך ממזערים נזקים אם יש - ולקבל ממנה עיצה פרקטית איך להתנהל מול זה. בעיניי פחות בשיחה מול הילדה - כי מנשיקות לא הייתי עושה עניין, רק עוקבת ומאפשרת לילדה לשתף אותי בפתיחות למנוע מעבר של קוים אדומים.

ואני לא יודעת כמה פעמים במשך היום ניסיתי לשבת לכתוב לך שוב, אבל הילדים לא נתנו לי לסיים...P-:
מה שרציתי לומר שקודם כל הייתי כמעט בת 9 (שלא יתחילו לרוץ שלי שמועות...)
וחוצמזה זה היה תמים טהור ומתוק יחסית לחברה שגדלתי בה.
וזה אולי מה שהכי מנע ממני לכתוב לך, כי מאיפה שאני היום זה נראה לי טבעי ומתבקש , שילדה מתוקה תמימה ויצרית מספיק, שגדלה בחברה חילונית שבה כמעט הכל מותר, או בואי נאמר הגבולות בעניין הזה לא ממש ברורים והגיוניים, תיחשף לענין מוקדם או פחות מוקדם, ותזרום עם זה בתמימות. ולאו דווקא שזה יוביל למשהו רציני שיש לדאוג מפניו. צריך רק מאד להיות עם היד על הדופק, ומצב של
בקשר - השברירי למדי גם ככה- איתנו? הוא בהחלט לא מבטיח שזה אפשרי.
אבל כאמור, היום אני מאמינה שכל הדרך הזו אינה נכונה, ושכמובן הכי נכון לדעתי לשמור כל מגע פיזי לאחרי הנישואין. מובן לכן שקשה לי לייעץ.
מבחינת איך הזיכרון השפיע על ההמשך - כאמור התחושה החזקה היתה של חוסר היכולת לתקשורת עם האמא בנושא, מן תחושה שזעזעתי אותה והגעלתי אותה. אולי זה מה שבתך מרגישה ממך איכשהו? אולי כדאי להשקיע בקשר ביניכן, ולא להתייחס בינתיים לענין הזה? אולי רק אותכם היא באמת מחפשת?
חוצמזה הזיכרון מהמקרה עצמו היה כאמור מתוק ותמים ותמיד מעלה לי חיוך של געגוע... אפילו קיויתי לפגוש אותו שוב פעם... [-:

אני לא חושבת שהנשיקה הראשונה היא משהו שבא מוקדם מדי או מאוחר מדיי.
סליחה אם אני מעלה פה בקלילות בלתי נסבלת את השאלה :ראית את הסרט הנסיכה הקסומה ? בטח ראית .
זה סרט , זה מיתוס , זה בולשיט שאנחנו מתפקעים מצחוק לראות את זה עוד מאה פעמים.(הילדה ראתה ?)

הנשיקה הראשונה שלי היתה בעצם עם מטריד , בחור שהשתכר ביום העצמאות ונישק את כל מה שזז. אז נכון שזו היתה כרונולוגית הנשיקה הראשונה , אבל היה לה ריח דוחה !
והאמת היא שלא יכולתי לעשות שום דבר כדי למנוע את זה.
עברו עוד כמה שנים וכמה נשיקות ...
היו צפרדעים לחות וירקרקות שנישקו אותי ואני אותם .

ככה , אני לא דתיה ואני מאמינה שאין שום צורך לשמור משהו לאחרי החתונה וכ' , אז עינין הצפרדעים הוא פועל יוצא של התרבות החילונית .מי שלא רוצה שום מגע לפני החופה שיהפך לדתי. נגד הטרדות מיניות , זה סיפור שונה . אני מדברת על מגע בהסכמה.

מתי הרגשתי שהנשיקה היא נשיקה ולא סתם התחכחות עם צפרדע מזדמן ? - כשהיתה שם אהבה ואיכפתיות ובאמת משהו שנמשך עד היום .וחשוב לציין שזו לא היתה הנשיקה הראשונה שלנו , כבר היינו זוג הרבה זמן לפני זה.


וחוץ מזה שאני אוהבת להזכר בנקודות ציון בחיי הרומנטיים ,,,
אני חושבת שאם ביתך נחשפת הרבה /תוכניות מסויימות לTV , זה ממש צפוי שהיא תעשה משהו בכיוון.
גם ספרים די תמימים גורמים לסקרנות הזו . ואני לא בטוחה שהיא הרוע בהתגלמותו.

הנשיקה הראשונה הזו , לעניות דעתי , היא באה בדיוק בזמן ואולי טוב שכולם ראו את זה ואפילו אמא יודעת מזה , כדי שתהיי מודעת ולא יצא שדברים יצאו תמחת שליטתך.

אני חושבת שחשוב באיזה שהוא שלב להסביר לילדים שלנו מה זו אהבה. גם אם הם ילמדו מה הערכים של ההורים שלהם לגבי הנושא , וירצו אחר כך לעצב לעצמם סט ערכים אחר זה יתכן.
אני חושבת שאני הייתי מסבירה לילדים שלי שאנחנו לא נותנים לאף אחד לגעת בנו , אלא אם אנחנו רוצים את זה. להגיד 'לא ' זאת לא בושה אלא הזכות המלאה שלנו.והחובה המוסרית שלנו .
הגוף הוא שלנו וצריך לכבד אותו.
חובתנו לשמור על הגוף כדי שישרת אותנו במשך כל חיינו.
(כמו שחשוב לעשות ספורט ולאכול נכון וללכת לישון בזמן)

שימי לב את בעצמך אם לא יוצא שאת מנשקת קצת יותר ממה שהיא היתה רוצה , או שמישהו מבני המשפחה נוהג בה כך .

גם אהבה היא עינין של כיבוד הזולת . אם ילד רצה לנשק אותה והיא עדין לא בטוחה בזה , הוא יצטרך להתאזר בסבלנות עם התשובה :" עדין לא".

נשיקה זה רגע לפני מין , ברור שהיא לא צריכה לקבל עכשיו הרצאה על מניעת הריון ומחלות מין .אבל מה שחשוב הוא שתתיחס אל הגוף שלה כאל שלה ואל הרצון שלה כדבר שהוא בהחלט קיים, הבחירות שלה (בבגדים , בבילוי , באוכל ..), הפרטיות שלה .הרבה נושאים.

מאחלת לך שתפיקי מהמצב הלא פשוט הזה את ההכי טוב , לביתך ולך.

כל כמה דקות אני עוזבת הכל ורצה לגנוב דקות מחשב מועטות בתקווה שלמישהו תהיה איזו הערה שתאיר הכל...
ואין כל\קול.
אייכם??
ץ
נ.ב. - מרגיעון שהצליח להאיר משהו: "כל גיל והשמחה שלו"
וואללה 9-:
ץ

תודה על התגובות
מודי תאני, האמת? לא ממש מזועזעת, קצת חוששת (בית ספר חדש - והאח הגדול כר בישר בשמחה (לאיד?!) ש"כל בית הספר בא לשאול" אותו אם הוא יודע שאחותו -שימו לב- "עושה סט" (בצירה עדיין תמים העלם)) כידוע רפיוטיישן זה לא משהו שקל לתקן, בעיקר לא בחברת ילדי בית הספר היסודי. האם שמונה איננו גיל מוקדם למדי? אינני פוריטנית (לפחות איני חושבת עצמי לכזו) אך שמונה??
כוכב נגה, תודה על השיתוף, האם תוכלי לספר איך הזיכרון השפיע מן הסתם על ההמשך?
דינ אמית, אולי היא רוצה לומר איכס - אך חוששת? אולי למעמד חברתי שקוסם לה? חוץ מזה, שאלתי והיא ענתה ש"קשה לה לומר לא" ודווקא זו בעיה שמוכרת לי כל כך... אנו מורישים בעיקר את התכונות הפחות חביבות עלינו...
אמרתי לה שלדעתי היא מבזבזת את הנשיקה הראשונה שלה, זו עם הפרפרים בבטן והרגל שקופצת למעלה כמו באגדות, אך, מצד שני, ממש לא יודעת,,, כשאמרו לי שכשהילדים גדלים גדלות גם הצרות לא ממש האמנתי,,, S-:
ץ

איזה סיפור מגניב נגה!
אני בגיל שמונה לא הייתי נותנת לאף אחד לגעת בי
מה להסיק? אולי שזה אישי, שאם היא מוכנה אז היא מוכנה ואם לא אז היא תגיד איכס...
אולי לא, לא יודעת

אוי, קופצת לזכרון ילדות קסום, אולי לא ממש תשובה בשבילך,
אבל בהחלט עוד זית ראיה:
ילדה בת שמונה עוברת לבי"ס חדש באירופה,
שם נרקם קשר של חלופת פתקאות עם ילד מהכיתה.
הילד שובב הכיתה, ותוכן הפתקאות הוא בערך:
אני אוהב אותך. את אוהבת אותי? (אחח, הצרפתים האלו...)
מילות אהבה מתעופפות בין השולחנות בתוך פתקאות מקופלות.
עד שיום אחד הילד כותב לה
tu veux qu'on s'embrasse?
הילדה עדיין לא מדברת מספיק טוב צרפתית (תיכף תיכף תלמד (-; )
ולא זוכרת שהפועל הוא לחבק עך גם להתנשק.
בכל אופן התשובה החיובית מתעופפת לה בחזרה לילד.
נקבעים זמן ומקום.
מאחורי הבי"ס בסוף היום.
שם חצר גרוטאות מלאה עשבים גבוהים.,
מן אי של ירוק.
הילדה יושבת על הארגז מחכה לאהובה.
הוא מגיע בריצה, נעמד מולה
תעצמי עיניים הוא אומר דורש
היא עוצמת מצפה להרגיש את זרועותיו סביבה
פתאום מזהה משהו רך ורטוב בפיה
פוקחת את עיניה ופניו מול שלה...
כך נפגשים כל יום וממשיכים להתנשק, בהפסקות,
אחרי השיעורים.
בוחנת את עצמה יום אחד במעריב לנוער
יוצא שאהבתה אהבת אמת.
משתפת את אימה בהתרגשות שמחה.
האם נראית מבולבלת ומבוהלת. נרתעת מהרעיון.
מבקשת מהילדה לחכות קצת ולא לעשות כלום לפני שתתיעץ איתה.
הילדה יודעת שהאם לא מסוגלת להכיל אותה בפוטנציאל הנשיות הבלתי מרוסנת שלה...

זהו, זיכרון שהשפיע מן הסתם על ההמשך...
לא יודעת אם ובמה טעתה אמא, בכל אופן גם זה היה מדוייק בשביל הילדה...
לגבייך, מקווה שתצליחי למצוא בסיפור הזה איזה כיוון, איזו הארה...
בהצלחה! @}

עצתי:
לא להסביר שום דבר אם היא לא שואלת.
לא להגיד או להביע בשום אופן שזה "אסור" א ושזה לא מוצא חן בעיניך ולהראות מזועזעת.
כן לעודד אותה לספר. לשאול אותה איך זה היה ואיך היא מרגישה. להביע עניין ולא שיפוטיות.

בעיני ילד, זו צביעות שלמבוגרים מותר ולה לא. ודי ברור שהיא עושה את זה (ומה זה בדיוק "זה"? ) כי היא רוצה להתנסות.

מה שמעניין יותר הוא את. למה את מזדעזעת, האם את מזדעזעת לעתים קרובות, והאם זה קשור לכך שהקשר עם הילדה שברירי למדי גם ככה.

טוב, חפשתי חפשתי ולא מצאתי... אז אני פותחת דף, הנה:
בת השמונה שלי מצאה חבר, מאושרת עד אין קץ אצה רצה ליישם את מה שהיא יודעת - או יותר נכון חושבת שהיא יודעת - על אהבה או חברות או סתם מתח מיני... בקיצור - התנשקו...
אבוי (?) מוקדם מדיי (!) שומו שמיים...
מה עושים? מה מסבירים - ומה לא? איך גורמים לילדה להבין את התוצאות - מבלי להפחיד ולפגוע בקשר - השברירי למדי גם ככה- איתנו?
תודה.
ץ.