על ידי אישה_נשית* » 27 ספטמבר 2008, 16:57
תודה רבה!
לטליה ולמזדהה המקסימות על החיזוקים.
פשוט מרגישה בימים האחרונים שאיכזבתי את עצמי ואת כולם.שלא עושה עם עצמי מספיק וזה נוגד את התארים,היכולת והפוטנציאל שלי.
אני קולטת שלפעמים אני מתרפסת מדי, נידי כזאת, מגבר שלא יכול לתת לי מה שאני צריכה אבל מתעקש לשמור איתי על קשר (מה שמקשה את העניין).
אני יודעת שהבעייה היא אחרת, לא המחזור החודשי שלי, ולא עוד ביצית שאיכזבתי, אלא משהו יותר עמוק מזה,אבל בכול זאת, בימים אלו כול הרגשות מתעצמים לי.
מרגישה שלא עשיתי עם עצמי כמעט כלום בחודשים האחרונים. שהקשר הזה היה סוג של הסחת דעת מהחיים האמיתיים ונתתי לעצמי להיבלע. אני לא אוהבת להגדיר מצב תקיעות כבעיה. וכמו שאני אומרת לחברה שלי: אין לך "בעיה" יש לך "עבודה".
כאילו הילדה שבי לקחה את המושכות והובילה אותי אל תוך הבוץ.
עכשיו האישה שוב רוצה לשוב לפיקוד, כי אני זאת האישה ולא הילדה ששייכת לעבר.(כך אנו למדות חודשים רבים בימימה)
כשאני פועלת לפי הילדה אני ילדותית, פגיעה, תלותית,נידי, חסרת אחריות.
כשאני אישה אני פורחת, מלאת ביטחון, עוצמה נשית אמיתית, יופי פנימי שממלא אותי באור, קלילות, ממצה את הפוטנציאל והיכולות שלי, את המקצוע שלי, מלאת בטחון ליד גבר.
המחזור הוא כמו תזכורת בשבילי שאני כבר אישה, שלא רלוונטי כבר "להתיילד"..אבל מה זה משנה, זה לא בשליטתי כשזה קורה לי. זה חזק ממני הצורך הזה.
במיוחד עם הגבר הזה, שלוקח קצת אחריות על החיים שלי"ורוצה לעזור לי". בעבודה, בבניית סוכה, בעוד הרבה דברים...רק מה, לא מוכן להיות בן זוג שלי.(תלוי באיזה יום שואלים אותו)
דפוק!(זו הביצית המאוכזבת שאמרה את זה...
מרגיש לי לפתוח בלוג תמיכה, שקשור בחזרה לעוצמה הנשית, או לאישה שבי. מעברים בין הילדה לאישה או משהו כזה...
תודה רבה!
לטליה ולמזדהה המקסימות על החיזוקים.
פשוט מרגישה בימים האחרונים שאיכזבתי את עצמי ואת כולם.שלא עושה עם עצמי מספיק וזה נוגד את התארים,היכולת והפוטנציאל שלי.
אני קולטת שלפעמים אני מתרפסת מדי, נידי כזאת, מגבר שלא יכול לתת לי מה שאני צריכה אבל מתעקש לשמור איתי על קשר (מה שמקשה את העניין).
אני יודעת שהבעייה היא אחרת, לא המחזור החודשי שלי, ולא עוד ביצית שאיכזבתי, אלא משהו יותר עמוק מזה,אבל בכול זאת, בימים אלו כול הרגשות מתעצמים לי.
מרגישה שלא עשיתי עם עצמי כמעט כלום בחודשים האחרונים. שהקשר הזה היה סוג של הסחת דעת מהחיים האמיתיים ונתתי לעצמי להיבלע. אני לא אוהבת להגדיר מצב תקיעות כבעיה. וכמו שאני אומרת לחברה שלי: אין לך "בעיה" יש לך "עבודה".
כאילו הילדה שבי לקחה את המושכות והובילה אותי אל תוך הבוץ.
עכשיו האישה שוב רוצה לשוב לפיקוד, כי אני זאת האישה ולא הילדה ששייכת לעבר.(כך אנו למדות חודשים רבים בימימה)
כשאני פועלת לפי הילדה אני ילדותית, פגיעה, תלותית,נידי, חסרת אחריות.
כשאני אישה אני פורחת, מלאת ביטחון, עוצמה נשית אמיתית, יופי פנימי שממלא אותי באור, קלילות, ממצה את הפוטנציאל והיכולות שלי, את המקצוע שלי, מלאת בטחון ליד גבר.
המחזור הוא כמו תזכורת בשבילי שאני כבר אישה, שלא רלוונטי כבר "להתיילד"..אבל מה זה משנה, זה לא בשליטתי כשזה קורה לי. זה חזק ממני הצורך הזה.
במיוחד עם הגבר הזה, שלוקח קצת אחריות על החיים שלי"ורוצה לעזור לי". בעבודה, בבניית סוכה, בעוד הרבה דברים...רק מה, לא מוכן להיות בן זוג שלי.(תלוי באיזה יום שואלים אותו) [b]דפוק![/b](זו הביצית המאוכזבת שאמרה את זה...:-)
מרגיש לי לפתוח בלוג תמיכה, שקשור בחזרה לעוצמה הנשית, או לאישה שבי. מעברים בין הילדה לאישה או משהו כזה...