על ידי סאלי_תדמור* » 20 ספטמבר 2010, 11:54
למרות הכל לפעמים אני מפחדת שהדרך בה בחרתי היא לא נכונה
אני לא האמא היחידה שלמרות ביטחונה בדרך בה בחרה, לפעמים מתערערת ממשפט הכי קטן.
שלום לך אוהבת
את מעלה פה נקודה ממש, ממש מעניינת.
אנחנו כולנו צריכים תמיכה בתהליך החשיבה שלנו (טוב, רובנו...).
הבעיה היא שלפעמים גם הסכמה איתנו, וגם התנגדות אלינו, מפריעים לתהליך הזה.
התנגדות - מכניסה אותנו למגננה. ואז אנחנו נאלצים להגן על העמדות שלנו, ולא חופשיים לבדוק מה בעצם מפריע לנו בעמדה שלנו? (למשל כאן, מה כן מפריע לך בחנ"ב?)
מה שלא קל להבחין בו, הוא שגם הסכמה איתנו מפריעה. במקרה כזה, כשמישהו מאוד בעד משהו (שאולי אנחנו גם בעדו), הוא לא נותן מקום לספקות שבכל זאת יש לנו. ואז אנחנו נאלצים להדחיק את הספקות (לא עוזר) או להדגיש אותם יותר מדי - גם מפריע.
סוג ההקשבה שאני אישית משגשגת בה, הקשבה שמתרגלים ב"התמקדות" וגם דה בונו מלמד אותה בשיטה שלו של "חשיבה מקבילה", היא הקשבה שמביאה קודם כל הרבה מאוד הכלה ושיקוף. שיקוף - פשוט חזרה על מה שאנחנו אומרים. זה נותן הרבה מקום למה שאמרנו. זה גם נותן לנו הזדמנות לשמוע את דברינו שוב, לראות איך אנחנו מרגישים איתם, ואז לתקן אותם, או להוסיף. זה גם נותן תחושה ש(סוף סוף!) מישהו באמת מקבל (מהמילה קבלה) את מה שאמרנו. לא חייבים להסכים איתנו - אבל לתת לזה מקום. לפעמים אני מתקשרת נסערת ומספרת משהו למישהו קרוב אלי, ואז מבקשת מהם פשוט לשקף (נקרא גם לשכפל) אותי קצת. זה כבר עוזר.
אחרי כל זה, מה שיכול להיות תהליך לא קצר, אפילו כמהפגישות, יכולה לבוא חקירה. חקירה אמיתית, שלך, של מה שמטריד אותך, ואיך אפשר להתקדם משם. זו עבודה שלך, חקירה שלך, ומה שיעזור הוא ליווי - לא מישהו שרוצה להשתלט על הכוון. אלא מישהו צנוע שמוכן רק לתת יד.
בהצלחה @}
[u]למרות הכל לפעמים אני מפחדת שהדרך בה בחרתי היא לא נכונה[/u]
[u]אני לא האמא היחידה שלמרות ביטחונה בדרך בה בחרה, לפעמים מתערערת ממשפט הכי קטן.[/u]
שלום לך אוהבת (())
את מעלה פה נקודה ממש, ממש מעניינת.
אנחנו כולנו צריכים תמיכה בתהליך החשיבה שלנו (טוב, רובנו...).
הבעיה היא שלפעמים גם הסכמה איתנו, וגם התנגדות אלינו, מפריעים לתהליך הזה.
התנגדות - מכניסה אותנו למגננה. ואז אנחנו נאלצים להגן על העמדות שלנו, ולא חופשיים לבדוק מה בעצם מפריע לנו בעמדה שלנו? (למשל כאן, מה כן מפריע לך בחנ"ב?)
מה שלא קל להבחין בו, הוא שגם הסכמה איתנו מפריעה. במקרה כזה, כשמישהו מאוד בעד משהו (שאולי אנחנו גם בעדו), הוא לא נותן מקום לספקות שבכל זאת יש לנו. ואז אנחנו נאלצים להדחיק את הספקות (לא עוזר) או להדגיש אותם יותר מדי - גם מפריע.
סוג ההקשבה שאני אישית משגשגת בה, הקשבה שמתרגלים ב"התמקדות" וגם דה בונו מלמד אותה בשיטה שלו של "חשיבה מקבילה", היא הקשבה שמביאה קודם כל הרבה מאוד הכלה ושיקוף. שיקוף - פשוט חזרה על מה שאנחנו אומרים. זה נותן הרבה מקום למה שאמרנו. זה גם נותן לנו הזדמנות לשמוע את דברינו שוב, לראות איך אנחנו מרגישים איתם, ואז לתקן אותם, או להוסיף. זה גם נותן תחושה ש(סוף סוף!) מישהו באמת מקבל (מהמילה קבלה) את מה שאמרנו. לא חייבים להסכים איתנו - אבל לתת לזה מקום. לפעמים אני מתקשרת נסערת ומספרת משהו למישהו קרוב אלי, ואז מבקשת מהם פשוט לשקף (נקרא גם לשכפל) אותי קצת. זה כבר עוזר.
אחרי כל זה, מה שיכול להיות תהליך לא קצר, אפילו כמהפגישות, יכולה לבוא חקירה. חקירה אמיתית, שלך, של מה שמטריד אותך, ואיך אפשר להתקדם משם. זו עבודה שלך, חקירה שלך, ומה שיעזור הוא ליווי - לא מישהו שרוצה להשתלט על הכוון. אלא מישהו צנוע שמוכן רק לתת יד.
בהצלחה @}