בס"ד
זה קצת ארוך, ונמצא בדף שלי על רון, אז את יכולה לקרוא ולמחוק אחר כך.
תקציר נסיבות המקרה :
רון ארד נולד ב-5 במאי 1958 בישראל. הוא בנם של בתיה ודוב המנוחים, והוא הבכור מבין שלושה בנים. רון, נווט בחיל האוויר במטוס סילון פאנטום 4-F, סיים את שנת הלימודים הראשונה בהנדסה כימית בטכניון כאשר נקרא לשירות מילואים. ב-16 באוקטובר 1986 נשבה רון ע"י אנשי המיליציה השיעית אמאל אחרי שצנח ממטוסו הפגוע מעל לעיר הלבנונית צידון.
כאשר כשל המשא-ומתן בעניין שחרורו של רון ב-1988, הועבר רון ע"י מוסטפה דיראני, האחראי על הביטחון באמאל, לכוחות שנתמכים ע"י אירן בלבנון. מאז הגיעה כמות ניכרת של מידע סותר באשר לגורלו ולמקום הימצאו.
לדברי מקורות ישראליים גורלו של רון ארד נתון בידי אירן או כוחות לבנונים שנתמכים ע"י אירן. האירנים לא הודו אף פעם בפומבי שהם מחזיקים ברון ארד או שיש להם איזה שהוא מידע ביחס למצבו או למקום הימצאו. משך השנים לחצו ממשלות זרות רבות על אירן בעניין זה.
בן עמי (10.04.2008 01:03):
רון ארד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נולד 5 במאי 1958, מגדיאל, ישראל
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת שירות התגייס ב-1976, נפל בשבי ארגון "אמל" השיעי ב-16 באוקטובר 1986
דרגה סגן-אלוף
תפקידים צבאיים נווט מטוס פנטום בטייסת 69
רון ארד (נולד ב-5 במאי 1958) הוא נווט קרב בחיל האוויר הישראלי שנפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון ב-16 באוקטובר 1986. נחשב כנעדר ממאי 1988, אחרי שככל הנראה הועבר לאיראן או לארגון אחר בלבנון.
נעוריו ותחילת דרכו
ארד גדל במגדיאל, הוד השרון, למד בפנימיה הצבאית לפיקוד בתל אביב. סיים את קורס הטיס כנווט קרב בשנת 1979 (קורס מספר 87), ושירת כנווט מטוס פנטום. באוקטובר 1986 היה סטודנט להנדסת כימיה בטכניון שבחיפה. בעת נפילתו בשבי היה סרן במילואים. נשוי לתמי ואב לבת בשם יובל.
נפילתו בשבי
במסגרת שירות מילואים בטייסת 69 ("טייסת הפטישים"), ב-16 באוקטובר 1986, ארד טס כנווט מטוס פנטום לגיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תקלה טכנית גרמה לפיצוץ תחמושת בקרבת המטוס ושני אנשי הצוות נטשו, ביוזמת ארד. הטייס אבירם חולץ על ידי מסוק קוברה, והנווט ארד נפל בשבי ארגון "אמל" השיעי.
שוביו העבירו שלושה מכתבים שכתב ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לבקרו, ומספטמבר 1987 הקשר עימו נותק. הנסיונות לשחרר אותו באמצעות עסקה נכשלו, ובשנת 1988 הוא ככל הנראה נמכר על ידי בכיר אמל, מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר. עקבותיו של ארד נעלמו לחלוטין במאי 1988.
במהלך שביו הועלה ארד לדרגת סגן-אלוף.
מאמצי החיפוש
בין השנים 1986 ל-1994 נחטפו מלבנון ונאסרו בישראל 21 לבנונים, בהם דיראני ובכיר החזבאללה עבד אל-כרים עובייד, במטרה שישמשו קלפי מיקוח במשא ומתן אפשרי לשחרור ארד. הוקמה עמותת "לחופש נולד", עמותה ציבורית שמטרתה זירוז שחרורם של ארד ונעדרים נוספים.
באוקטובר 1997 טענו גורמים גרמנים ורוסים שעסקו בנושא, שארד ככל הנראה אינו בחיים. ישראל דחתה את הטענות, והבהירה שהנחת העבודה שלה היא שארד חי, ומוחזק באחריות איראן. בשנת 2002 הוקמה ועדה מיוחדת להערכת המצב בעניינו של ארד, בראשות השופט אליהו וינוגרד. הוועדה קבעה שאין סיבה לשנות את הערכת המצב הקיימת, לפיה ארד חי.
בשנת 2003 גילה ראש הממשלה אריאל שרון, כי במסגרת המאמצים להשיב את ארד נהרג סוכן מודיעין. באוקטובר 2003 טענו בכירים איראנים שערקו למערב, שארד חי ומוחזק באזור העיר טהרן. בנוסף, טענו שהוא אושפז מספר פעמים בגלל בריאותו הרופפת, וכן שניסה להימלט מכלאו. בדצמבר 2004 הכריזה עמותת "לחופש נולד" על פרס בסך 10 מיליון דולר למי שימסור מידע שיוביל למציאתו.
בשנת 2005 הגיש אמ"ן דו"ח סודי לראש הממשלה, אריאל שרון, לפיו רון ארד איננו בין החיים. ראש הממשלה החליט לשלול את הדו"ח, כנראה מסיבות פוליטיות. באותו דו"ח צוין שרון ארד הוחזק עד שנת 2003 בוודאות באירן.
בספטמבר 2006 שידרה רשת הטלוויזיה הלבנונית LBC סרט המכונה "החטיפה" המתעד את רגעי חטיפת החיילים בני אברהם, עומר סוועאד ועדי אביטן, וקטעים בהם מצולם רון ארד מדבר מהשבי, כנראה משנת 1989. בסרט נצפה ארד מעשן, ועונה על שאלות קצרות של אחד משוביו. הוא ציין את שמות הוריו, ולאחר מכן הצהיר באנגלית: "אני חייל בצבא הישראלי". כמו כן, סיפר בסרט היכן למד, ומה עשה בחיל האוויר הישראלי [1]. סרט זה הוא אות החיים הראשון שקיבלה ישראל בעשרים השנים האחרונות מלבד מכתב ותמונה מהתקופה הראשונה לחטיפתו.
ב-15 באוקטובר 2007 ביצעה מדינת ישראל עיסקת חילופי שבויים עם חיזבאללה. בעיסקה הועברו לישראל היומן שכתב רון ארד בשבי
זיכרון
מדי שנה, מתקיימת בעיר הוד השרון צעדה שבה משתתפים אלפי אנשים. באותו היום מתקיים יריד גדול בפארק ארבע העונות, שם גם נמצאת נקודת הזינוק של הצעדה. הצעדה כוללת שלושה מסלולים: מסלול בן 2 קילומטרים המיועד לנכים, מסלול שאורכו 4 קילומטרים המיועד לילדים וצעירים, ומסלול ארוך שאורכו 8 קילומטרים.
הפזמונאי אהוד מנור כתב את השיר "לא מפקירים חבר". את הלחן הלחין חנן יובל, ובפזמון השיר, מציינים את שמו : "אנחנו, רון, לא מפקירים חבר".
שיר נוסף, מפורסם יותר, שנכתב בידי אהוד מנור, הולחן ובוצע על ידי בועז שרעבי הוא "כשתבוא". השיר מתאר את שובו של רון ארד הביתה. גם כאן מופיע שמו בפזמון השיר: " ואז נשיר ברון, נשיר ברון ".
הכרזה "רון ארד - לחופש נולד" הופצה במאות אלפי עותקים ונתלתה על רבבות בתים בישראל
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.