על ידי צפריר_שפרון* » 07 יולי 2008, 01:48
מה טוב,
ראי,
כאשר הנך שלמה לחלוטין עם עצמך ועם החלטתך, אין כל קושי לבצע את החלטתך, אין כל צורך באמונות, חיזוקים או עצות מבחוץ.
כאשר הנך שלמה עם עצמך אינך זקוקה כלל וכלל לתמיכה, למשוב או לדיאלוג.
שלמות עצמית עולה כשלמה, ללא כל יחסיות, ללא כל שאלה.
וודאות גמורה, בדיוק כמו שיודעת שנושמת.
זה שנושמת, עומד כפן מוחלט, לא יחסי, שלם בפני עצמו.
מכאן עולה התגובה הזו, על פיה עצם הצורך לשתף, להשתתף, ולדוש ולבחוש בצדקתך, בספקותייך העצמיים ובכל הניואנסים הדקים של הסיטואציה, מצביעים על קונפליקט פנימי, בו דווקא הצהרות ככל שיהיו החלטיות צודקות ומנומקות מצביעות על חוסר שלמות. חוסר וודאות.
_לא רוצה להילחם על גבר. מגיע לי שיילחם עליי.ובכלל, למה להילחם? זה אמור לזרום..אם הקדוש ברוך הוא מוצא זיווגים לכולם, מאמינה שהוא לא ישכח אותי.
לא רוצה להצליח "לגרום " למישהו להתחתן איתי,מגיע לי מישהו שיחשוק ויחפוץ בי וירצה אותי איתו באהבה גדולה._
אכן זיווגים בידי שמיים, עם זאת, אם לא תנהגי כמנהג החיה, הנקבה, החומר החי, שאיננו בהכרח מכיר בשליטת האינטלקט, ותשאירי הכל בידי שמיים, הרי שאינך ממלאת את תפקידך.
במילים אחרות, אילו לא היתה הנקבה מפרישה ריחות ייחום, לא היה מוצא הזכר כל סיבה לרדוף אחריה.
כאשר מדיפה גם מדיפה את ריחות אהבתה, בכל המובנים, קשה לו לזכר להתעלם מאלה, מנוגד לטבעו.
כאן, יכולה להתהדר באנושיותה, זו הכוללת את התרבות האנושית העכשווית, ולהחיל על עצמה את טוהר האהבה כפי שנתפש בתמימותה המרהיבה.
עם זאת, עולם זה של יחסים, יחסי אמון, יחסי אחווה וקרבה, ויחסים זוגיים הנרקמים מאליהם, כולל בתוכו גם את אותו מקום של להילחם על מקומך.
שהרי, עם מודה בכך או לאו, נמצאת בעיצומה של מלחמה עם היצר, או עם האפשרות שנראית לא ראויה - לצאת למלחמה על הגבר שלך.
שמיים מזמנים את התנאים, מאפשרים את מפגש המיועדים זה לזו.
הדרך לדעת שכך הוא, רצופה במרצפות שעל השניים לרצף במו ידיהם.
כאשר תוהה או מייחלת להיותך ראויה וחשובה מספיק בעבורו, ושיעשה הוא את העבודה, שיהיה "עם ביצים", שוכחת לחלוטין שמעבר לביצים יש שם אדם, אשר עשוי להסתכל על האירועים כך:
אילו היתה רוצה אותי מספיק, לא היתה חוששת כלל אלא עושה הכל להשיג אותי.
ומתוך אהבתי הגדולה אליה, הנני מניח, מרסן את כל עוצמת משיכתי, משתמש בכל כוחי על מנת לא להתקשר, לא לפגוע, לא לתת לזכר את מקומו.
עניין זה בכל מקרה ראוי להערכה גדולה ממך, שכן, מלחמתו שלו ביצר, איננה נופלת משלך.
וככל שהזמן עובר, הפנמת ההחלטה, הצדקתה ומציאת צידוקים לקיומה, מתגברים, והנכם יכולים לחזור אל שגרת יומכם, מותירים את האהבה הזו כזכרון שכוח, ובכל מקרה, עצבות נכרכת שם.
טוב אם מתבוננת באפשרות הזו, בה, בהפתעה גמורה, נעצרת לימוזינה בפתח ביתך, והוא יוצא מתוכה, מזמין אותך פנימה, לוקח אותך למקדש האהבה הפרטי והסודי שלו, מצהיר על אהבתו, מצהיר שהוא פנוי לקשר אינטימי איתך, ובעודו אוחז בידך, מבקש את ידך.
כאן, השאלה אינה אם תיעני או לא, אלא מה באמת תרגישי? מה יאמר לך לבך? מה תדעי בוודאות גמורה?
האם בשל חוסר תקשורת יהיה עליכם להסתובב במעגלים, להיפגש שוב ושוב, על פני להשקיף על הדברים במבט רחב, ולהשקיף את היחסים אל הכנות המתבקשת.
האם בשל פחד מאינטימיות, תפספסי את מה שעשוי להיות הבחירה המוצלחת ביותר עבורך?
אין בדברים אלה להציע להחליט לכאן או לכאן, אלא להצביע על ספקותייך - שקיימים, ולהציע להתבונן פנימה, ולשוחח עם עצמך על פני עם העולם.
מדובר בחייך שלך, לא בחיים של אף אחד אחר, אפילו לא בחיים שלו.
את - נטו.
האם זה ברור עד כאן?
<שלם>
מה טוב,
ראי,
כאשר הנך שלמה לחלוטין עם עצמך ועם החלטתך, אין כל קושי לבצע את החלטתך, אין כל צורך באמונות, חיזוקים או עצות מבחוץ.
כאשר הנך שלמה עם עצמך אינך זקוקה כלל וכלל לתמיכה, למשוב או לדיאלוג.
שלמות עצמית עולה כשלמה, ללא כל יחסיות, ללא כל שאלה.
וודאות גמורה, בדיוק כמו שיודעת שנושמת.
זה שנושמת, עומד כפן מוחלט, לא יחסי, שלם בפני עצמו.
מכאן עולה התגובה הזו, על פיה עצם הצורך לשתף, להשתתף, ולדוש ולבחוש בצדקתך, בספקותייך העצמיים ובכל הניואנסים הדקים של הסיטואציה, מצביעים על קונפליקט פנימי, בו דווקא הצהרות ככל שיהיו החלטיות צודקות ומנומקות מצביעות על חוסר שלמות. חוסר וודאות.
_לא רוצה להילחם על גבר. מגיע לי שיילחם עליי.ובכלל, למה להילחם? זה אמור לזרום..אם הקדוש ברוך הוא מוצא זיווגים לכולם, מאמינה שהוא לא ישכח אותי.
לא רוצה להצליח "לגרום " למישהו להתחתן איתי,מגיע לי מישהו שיחשוק ויחפוץ בי וירצה אותי איתו באהבה גדולה._
אכן זיווגים בידי שמיים, עם זאת, אם לא תנהגי כמנהג החיה, הנקבה, החומר החי, שאיננו בהכרח מכיר בשליטת האינטלקט, ותשאירי הכל בידי שמיים, הרי שאינך ממלאת את תפקידך.
במילים אחרות, אילו לא היתה הנקבה מפרישה ריחות ייחום, לא היה מוצא הזכר כל סיבה לרדוף אחריה.
כאשר מדיפה גם מדיפה את ריחות אהבתה, בכל המובנים, קשה לו לזכר להתעלם מאלה, מנוגד לטבעו.
כאן, יכולה להתהדר באנושיותה, זו הכוללת את התרבות האנושית העכשווית, ולהחיל על עצמה את טוהר האהבה כפי שנתפש בתמימותה המרהיבה.
עם זאת, עולם זה של יחסים, יחסי אמון, יחסי אחווה וקרבה, ויחסים זוגיים הנרקמים מאליהם, כולל בתוכו גם את אותו מקום של להילחם על מקומך.
שהרי, עם מודה בכך או לאו, נמצאת בעיצומה של מלחמה עם היצר, או עם האפשרות שנראית לא ראויה - לצאת למלחמה על הגבר שלך.
שמיים מזמנים את התנאים, מאפשרים את מפגש המיועדים זה לזו.
הדרך לדעת שכך הוא, רצופה במרצפות שעל השניים לרצף במו ידיהם.
כאשר תוהה או מייחלת להיותך ראויה וחשובה מספיק בעבורו, ושיעשה הוא את העבודה, שיהיה "עם ביצים", שוכחת לחלוטין שמעבר לביצים יש שם אדם, אשר עשוי להסתכל על האירועים כך:
אילו היתה רוצה אותי מספיק, לא היתה חוששת כלל אלא עושה הכל להשיג אותי.
ומתוך אהבתי הגדולה אליה, הנני מניח, מרסן את כל עוצמת משיכתי, משתמש בכל כוחי על מנת לא להתקשר, לא לפגוע, לא לתת לזכר את מקומו.
עניין זה בכל מקרה ראוי להערכה גדולה ממך, שכן, מלחמתו שלו ביצר, איננה נופלת משלך.
וככל שהזמן עובר, הפנמת ההחלטה, הצדקתה ומציאת צידוקים לקיומה, מתגברים, והנכם יכולים לחזור אל שגרת יומכם, מותירים את האהבה הזו כזכרון שכוח, ובכל מקרה, עצבות נכרכת שם.
טוב אם מתבוננת באפשרות הזו, בה, בהפתעה גמורה, נעצרת לימוזינה בפתח ביתך, והוא יוצא מתוכה, מזמין אותך פנימה, לוקח אותך למקדש האהבה הפרטי והסודי שלו, מצהיר על אהבתו, מצהיר שהוא פנוי לקשר אינטימי איתך, ובעודו אוחז בידך, מבקש את ידך.
כאן, השאלה אינה אם תיעני או לא, אלא מה באמת תרגישי? מה יאמר לך לבך? מה תדעי בוודאות גמורה?
האם בשל חוסר תקשורת יהיה עליכם להסתובב במעגלים, להיפגש שוב ושוב, על פני להשקיף על הדברים במבט רחב, ולהשקיף את היחסים אל הכנות המתבקשת.
האם בשל פחד מאינטימיות, תפספסי את מה שעשוי להיות הבחירה המוצלחת ביותר עבורך?
אין בדברים אלה להציע להחליט לכאן או לכאן, אלא להצביע על ספקותייך - שקיימים, ולהציע להתבונן פנימה, ולשוחח עם עצמך על פני עם העולם.
מדובר בחייך שלך, לא בחיים של אף אחד אחר, אפילו לא בחיים שלו.
את - נטו.
האם זה ברור עד כאן?
<שלם>