על ידי צפריר_שפרון* » 13 יולי 2006, 09:24
יש איזו אשליה שניתן לחזור אחורה.
שמוטב כמו שהיה פעם, כשהיינו שייכים למשפחת היונקים.
עדר של נקבות שנדרשות לזכר חזק לשם ההפרייה בלבד.
והאשליה הזו חובקת את כולם.
מצד הגבר, כאשר מתגבר הזכר, מבקש זה הרמון של נשים שיהיו רק שלו. רצון זה שייך לאי אז, לזמנים בהם היינו רק משתייכים למשפחת היונקים.
מצד האשה, כאשר מתגברת הנקבה מבקשת זו להסתופף בחברת נקבות אחרות ולחוות אחדות מלאה רק בעת ההפרייה.
אז ניתן בהחלט להתכנס תחת הכותרת של המגדר, נקבות עם נקבות וזכרים נגד זכרים. ולכולם לכאורה תהא נחמה.
במובן הזה אם כך עשוי הזכר לפנות לענייניו ולהשאיר את שאלת ההריון, הלידה וכל נושא המשפחה בידי האשה.
אז, בהודפו מעליו את היבטיו הנשיים, ימצא את עצמו הגבר מתמקד רק בהיבטיו הזכריים, ומכאן, יקל עליו גם להפרות נקבות ולהיעלם. הן את ה"אשה" שלו, שהופכת באחת להיות נקבה ככל הנקבה וגם נשים אחרות ההופכות להיות נקבות.
במידה ויהיה חכם יותר, יאמץ לחיקו הזכר את רעיון המעגלים, יתגנדר במגדרו ויממש את כוחו בהתאחדות זכרית סביב מטרה מסוימת. המטרה הראשונה מסתבר תהא הפרדה ופיצול של המגדר הנשי.
אז, כפי שקרה וקורה, תמצאנה הנשים את עצמן מתומרנות, מוחלשות, מוקטנות, מבוזות. בעוד הזכרים עורכים משתה מפואר המציין את כיבושיהם האחרונים.
אז, בתוך השיח הנשי תעלה התקוממות כנגד המצב הזה. שכן, הבריחה של נשים מהיבטיהן הזכריים או הגבריים תהא כחרב פיפיות.
דרישה מהגבר להיות קשוב להיבטיו הנשיים ולהכיל את הצורך של הנשים להתכחש להיבטיהן הזכריים בבחינת הוצאת הגברים מהמעגל איננה עומדת במבחן המציאות.
למרות שיש משיכה מיידית להתגדר במגדר ולהביא הוכחות כתוכחה מצד המגדר הזה כנגד המגדר הזה, ניתן לראות בצורה עניינית כיצד בסופו של דבר, בדיוק כמו ביחסי מין, האינטימיות הזוגית, הכוללת גבר ואשה איננה ניתנת להפרדה מגדרית. לא עוד.
שנמצאת התרבות בלב ההיתרבות. והתרבות האנושית על יופייה וכיערוה מחייבת את השיתוף בין השניים - גבר ואשה.
לעתים קרובות פונה צד אחד מהשניים לצד שלישי על מנת לקבל נחמה או פתרון. פניה זו המעוגנת כלגיטימית בהסתופפות מגדרית איננה בהכרח כזו. שכן, נמצא הכותב מתבקש לתת עצה על ידי נשים ועל ידי גברים, ונמצאות לא מעט נשים שמתבקשות לתת עצה הן לגברים והן לנשים.
עם זאת, בתחילתו של עניין ובסופו - נמצאים האיש והאשה - אחד מול השניה או אחת לצד השני. ואין מי שיתן שם מזור למעט הבירור הזה, האישי כל כך.
כאשר מדובר על בירור קבוצתי, מדובר על בירור בין בני אדם, נשים וגברים.
כאשר מדובר על בירור קבוצתי מגדרי - מדובר על התכחשות לפן האישי והזדהות עם המגדר. זה מה שמניח את אשליית הנחמה והתמיכה. גאוות היחידה.
אז, חוזר אותו פרט - גבר או אשה - אל הזוג - כמייצג את המגדר.
ומכאן גם אם מתפתח דיאלוג בין הזוג - דיאלוג זה איננו אישי. הוא דיאלוג בין הזכר לנקבה, בין הגברים לנשים.
ואחר כך עוד עולה פליאה על בלימות ובעיות של גברים עם עצמם בתוך המערך הזוגי, ואחר כך עוד עולה פליאה שהידע הקדום, זה ששיך רק לנשים, לא מניח נחמה או פתרון או זרימה או שלמות ביחסי האשה עם גופה, עם הריונה, עם לידתה.
<אוהבים אותך, צפריר>
זו לא השאלה, כלומר, תודה, תמיד טוב לדעת שאוהבים אותי, אבל הנושא כאן מעבר להתייחסות אישית, שהרי כל נושא ההריון והלידה נמצא מאחורי (לפחות למיטב ידיעתי). אינני נזקק לתמיכה או למידה אישית בתהליך הזה מעבר להיבטים מקצועיים. אלא, שמה שעובר דרכי, מצביע על הדרך הזו של דיאלוג בין בני אדם. ואם נושא חן הדבר או לא, לא רלוונטי.
במקום להושיט יד ולהזמין - עולים תירוצים שונים על מנת לשמר את המצב כפי שהוא - כך שישתמרו המצוקות - כך שהנחמה למצוקות אלו תאשר את ההתכנסות המגדרית.
האם התמונה הזו כל כך בהירה וברורה רק לכותב?
הטחו עיניים מראות?
אפשר שאני שוגה בדמיונותי ובמילותי המעורפלות משהו (כך נרמז לא אחת).
ואפשר שלא.
יש איזו אשליה שניתן לחזור אחורה.
שמוטב כמו שהיה פעם, כשהיינו שייכים למשפחת היונקים.
עדר של נקבות שנדרשות לזכר חזק לשם ההפרייה בלבד.
והאשליה הזו חובקת את כולם.
מצד הגבר, כאשר מתגבר הזכר, מבקש זה הרמון של נשים שיהיו רק שלו. רצון זה שייך לאי אז, לזמנים בהם היינו רק משתייכים למשפחת היונקים.
מצד האשה, כאשר מתגברת הנקבה מבקשת זו להסתופף בחברת נקבות אחרות ולחוות אחדות מלאה רק בעת ההפרייה.
אז ניתן בהחלט להתכנס תחת הכותרת של המגדר, נקבות עם נקבות וזכרים נגד זכרים. ולכולם לכאורה תהא נחמה.
במובן הזה אם כך עשוי הזכר לפנות לענייניו ולהשאיר את שאלת ההריון, הלידה וכל נושא המשפחה בידי האשה.
אז, בהודפו מעליו את היבטיו הנשיים, ימצא את עצמו הגבר מתמקד רק בהיבטיו הזכריים, ומכאן, יקל עליו גם להפרות נקבות ולהיעלם. הן את ה"אשה" שלו, שהופכת באחת להיות נקבה ככל הנקבה וגם נשים אחרות ההופכות להיות נקבות.
במידה ויהיה חכם יותר, יאמץ לחיקו הזכר את רעיון המעגלים, יתגנדר במגדרו ויממש את כוחו בהתאחדות זכרית סביב מטרה מסוימת. המטרה הראשונה מסתבר תהא הפרדה ופיצול של המגדר הנשי.
אז, כפי שקרה וקורה, תמצאנה הנשים את עצמן מתומרנות, מוחלשות, מוקטנות, מבוזות. בעוד הזכרים עורכים משתה מפואר המציין את כיבושיהם האחרונים.
אז, בתוך השיח הנשי תעלה התקוממות כנגד המצב הזה. שכן, הבריחה של נשים מהיבטיהן הזכריים או הגבריים תהא כחרב פיפיות.
דרישה מהגבר להיות קשוב להיבטיו הנשיים ולהכיל את הצורך של הנשים להתכחש להיבטיהן הזכריים בבחינת הוצאת הגברים מהמעגל איננה עומדת במבחן המציאות.
למרות שיש משיכה מיידית להתגדר במגדר ולהביא הוכחות כתוכחה מצד המגדר הזה כנגד המגדר הזה, ניתן לראות בצורה עניינית כיצד בסופו של דבר, בדיוק כמו ביחסי מין, האינטימיות הזוגית, הכוללת גבר ואשה איננה ניתנת להפרדה מגדרית. לא עוד.
שנמצאת התרבות בלב ההיתרבות. והתרבות האנושית על יופייה וכיערוה מחייבת את השיתוף בין השניים - גבר ואשה.
לעתים קרובות פונה צד אחד מהשניים לצד שלישי על מנת לקבל נחמה או פתרון. פניה זו המעוגנת כלגיטימית בהסתופפות מגדרית איננה בהכרח כזו. שכן, נמצא הכותב מתבקש לתת עצה על ידי נשים ועל ידי גברים, ונמצאות לא מעט נשים שמתבקשות לתת עצה הן לגברים והן לנשים.
עם זאת, בתחילתו של עניין ובסופו - נמצאים האיש והאשה - אחד מול השניה או אחת לצד השני. ואין מי שיתן שם מזור למעט הבירור הזה, האישי כל כך.
כאשר מדובר על בירור קבוצתי, מדובר על בירור בין בני אדם, נשים וגברים.
כאשר מדובר על בירור קבוצתי מגדרי - מדובר על התכחשות לפן האישי והזדהות עם המגדר. זה מה שמניח את אשליית הנחמה והתמיכה. גאוות היחידה.
אז, חוזר אותו פרט - גבר או אשה - אל הזוג - כמייצג את המגדר.
ומכאן גם אם מתפתח דיאלוג בין הזוג - דיאלוג זה איננו אישי. הוא דיאלוג בין הזכר לנקבה, בין הגברים לנשים.
ואחר כך עוד עולה פליאה על בלימות ובעיות של גברים עם עצמם בתוך המערך הזוגי, ואחר כך עוד עולה פליאה שהידע הקדום, זה ששיך רק לנשים, לא מניח נחמה או פתרון או זרימה או שלמות ביחסי האשה עם גופה, עם הריונה, עם לידתה.
[u]<אוהבים אותך, צפריר>[/u]
זו לא השאלה, כלומר, תודה, תמיד טוב לדעת שאוהבים אותי, אבל הנושא כאן מעבר להתייחסות אישית, שהרי כל נושא ההריון והלידה נמצא מאחורי (לפחות למיטב ידיעתי). אינני נזקק לתמיכה או למידה אישית בתהליך הזה מעבר להיבטים מקצועיים. אלא, שמה שעובר דרכי, מצביע על הדרך הזו של דיאלוג בין בני אדם. ואם נושא חן הדבר או לא, לא רלוונטי.
במקום להושיט יד ולהזמין - עולים תירוצים שונים על מנת לשמר את המצב כפי שהוא - כך שישתמרו המצוקות - כך שהנחמה למצוקות אלו תאשר את ההתכנסות המגדרית.
האם התמונה הזו כל כך בהירה וברורה רק לכותב?
הטחו עיניים מראות?
[hr]
אפשר שאני שוגה בדמיונותי ובמילותי המעורפלות משהו (כך נרמז לא אחת).
ואפשר שלא.